EN/HEע/E

Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew?

Sources

Biblical Texts

Bereshit 2:15-16בראשית ב׳:ט״ו-ט״ז

(15) Hashem, God, took the man, and put him into the garden of Eden to work it and watch over it. (16) Hashem, God, commanded the man, saying, “Of every tree of the garden you may surely eat;(טו) וַיִּקַּח י״י אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ. (טז) וַיְצַו י״י אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.

Bereshit 7:2,8בראשית ז׳:ב׳,ח׳

(ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.

(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה.

Bereshit 8:20בראשית ח׳:כ׳

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

Bereshit 9:3בראשית ט׳:ג׳

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל.

Bereshit 14:18-20בראשית י״ד:י״ח-כ׳

(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. (יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

Bereshit 18:19בראשית י״ח:י״ט

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.

Bereshit 19:3בראשית י״ט:ג׳

וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

Bereshit 19:27בראשית י״ט:כ״ז

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'.

Bereshit 24:62-63בראשית כ״ד:ס״ב-ס״ג

(סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

Bereshit 26:5בראשית כ״ו:ה׳

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

Bereshit 26:12בראשית כ״ו:י״ב

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'.

Bereshit 28:11בראשית כ״ח:י״א

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

Bereshit 28:22בראשית כ״ח:כ״ב

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

Bereshit 38:8בראשית ל״ח:ח׳

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ.

Bereshit 39:9בראשית ל״ט:ט׳

אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים.

Classical Texts

Jubilees 4:17-25יובלים ד׳:י״ז-כ״ה

(יז) ובשבוע השני ליובל העשירי לקח מהללאל את דינה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה, ותלד לו בן בשבוע השלישי בשנה השישית, ויקרא את שמו ירד. (יח) כי בימיו ירדו מלאכי ה' הנקראים שומרים על הארץ, ללמד את בני אדם משפט ומישרים לעשותם בארץ.

(יט) וביובל העשתי עשר לקח לו ירד לאשה את בכה בת רצוצאל בת אחות אביו, בשבוע הרביעי ליובל הזה. (כ) ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך. (כא) הוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ אשר למד את הכתב את הדעת ואת החכמה. (כב) ויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר, למען ידעו בני אדם את עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם. (כג) ויכתב בראשונה עדות, ויתן לבני אדם עדות על משפחות האדמה, וילמדם לדעת שבועי היובלים, ויודיעם את ימי השנים, ויערוך את החודשים, ואת שבתות השנה הואיל באר להם כאשר הראינו לו לדעת. (כד) ואת שכבר היה ואת אשר בוא יבוא באחרית הימים ראה בחלומו, את אשר יקרה את בני האדם לדורותיהם עד יום המשפט. (כה) את הכל ראה והבין וכתב בספר לעדות, וישם אותו לעדות על הארץ לכל בני האדם ולדורותיהם.

Jubilees 6:14-34יובלים ו׳:י״ד-ל״ד

(יד) ובניו נשבעו לבלתי אכול דם כל בשר. (טו) ויקם לברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה. (טז) לכן דבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר, והבאת אותם באלה, ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם.

(יז) וזאת העדות הכתובה לפניהם, למען תשמרו אותה כל הימים, לבל תאכלו לעולם את דם נפש כל חי. (יח) והאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ ונכרת הוא וזרעו מן הארץ. (יט) ויצו את בני ישראל לבלתי אכול כל דם, למען יעמדו הם וזרעם לפני ה' אלהינו לנצח. (כ) והחוק הזה לא ימוש לעולמים, ושמרו אותו לדורות עולם לכפר תמיד על נפשותיכם בדם על המזבח. (כא) מדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה' ושמרו אותו, ולא יכרתו (כב) ויתן לנוח לבניו אות לבל יבוא עוד שנית מבול על הארץ. (כג) את קשתו נתן בענן, והיתה לאות ברית עולם, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת הארץ עוד כל ימי הארץ.

(כד) לכן חרות החוק על לוחות השמים, כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה, לחדש את הברית בכל שנה ושנה.

(כה) וכל הימים אשר חגגו בשמים את החג הזה מיום הבריאה עד ימי נוח היו שבעה ועשרים יובלים וחמשה שבועים. (כו) ויחוג נוח אותו שבעה יובלים ושבוע אחד עד יום מותו, אבל בני נוח חיללו אותו עד ימי אברהם ויאכלו דם. (כז) אך אברהם לבדו שמר אותו, ובניו יצחק ויעקב שמרו אותו עד ימיך. (כח) ובימיך שכחו אותו בני ישראל עד אשר חידשתים בהר הזה. (כט) וגם אתה צו את בני ישראל, ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחוק להם. (ל) יום אחד בשנה בחודש הזה יחוגו את החג הזה. (לא) כי הוא חג השבועות, והוא חג ראשית הבריאה משנה תושיה לו. (לב) והחג הזה לשתי משפחות כפי הכתוב והחרות עליו. (לג) כי אנכי כתבתי אותו בספר התורה הראשון, בספר אשר כתבתי לך, כי תחוג אותו יום אחד יום אחד בשנה. (לד) וגם הוריתי לך את קרבנותיו לזכר אותן, ובני ישראל יחוגו אותו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד יום אחד בשנה.

Jubilees 7:22-54יובלים ז׳:כ״ב-נ״ד

(כב) ביובל השמונה ועשרים החל נוח [ללמֵד] את בני בניו את כל החוקות והמצוות אשר ידע ואת המשפט. (כג) ויעד בבניו לעשות צדק, ולכסות בשר ערוותם, ולברך את בוראם, ולכבד את האב ואת האם, לאהוב איש את רעהו, ולשמור את נפשותיהם מכל זנונים וטומאה ומכל עוולה. (כד) כי בגלל שלושת הדברים האלה בא המבול על הארץ.

(כה) בגלל הזנונים אשר זנו השומרים - למרות חוקי משפטם - אחרי בנות האדם, ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו, המה עשו ראשית הטומאה.

(כו) ובניהם הנפילים וכל אחיהם חלק לבם ויאכל איש את רעהו, הענק המית את הנפיל, והנפיל המית את העליון, והעליון המית את בני האדם, ואדם את רעהו.

(כז) וכל איש היה [נכון] לעשות אוון ולשפוך דם נקי, ותמלא הארץ חמס. (כח) ובדרכיהם הלכו כל חית הארץ ועוף השמים וכל השרץ והרמש על הארץ, ודם רב נשפך על הארץ. (כט) וכל יצר מחשבות האנשים היה אפס ורע כל היום.

(ל) וימח ה' את כל היקום מעל פני האדמה מפני רוע מעלליהם, ומפני הדם אשר שפכו על הארץ השמיד את כל היקום.

(לא) ואני ואתם בני, וכל אשר בא אתנו אל התיבה נשארנו. (לב) והנה אנכי רואה כיום את מעשיכם, כי לא תתהלכו בצדקה, כי אם החילותם ללכת בדרך שחת. (לג) ולהיפרד איש מרעהו ולקנא איש בעמיתו, וכי לא תשבו בשלום בני איש את אחיו. (לד) כי אראה איך הרוחות הרעות החלו להוליככם תועה, אתכם ואת בניכם. (לה) ועתה אדאג לכם פן אחרי מותי תשפכו דם אדם על הארץ, ותימחו גם אתם מעל פני האדמה. (לו) כי כל שופך דם אדם, וכל אוכל דם כל בשר, ישמד מקרב כל מן הארץ. (לז) ולא ישאר איש האוכל דם והשופך דם על הארץ, לא נין ולא נכד לו תחת השמים. (לח) כי אם בגיא צלמות ילכו למו, ואל בור שחת ירדו. (לט) בחשכת התהום יטבעו כולם, במגפה רעה, איש איש [מכם] אשר לא יקריב מכל דם לכפר בעדכם. (מ) וזה הדבר: מדי תשחטו חיה או בהמה או כל אשר יעופף על הארץ, עשו לכם פעולת צדקה בדם בכל מקום אשר ישפך על הארץ. (מא) ואיש מכם לא יאכל [בשר] בדם. אל תתנו לאכול דם לפניכם. (מב) כסו את הדם בעפר, כי כן צוויתי. אעידהו לכם ולבניכם ולכל בשר. (מג) ואל תאכלו הנפש עם הבשר, פן לא ידרש דמכם לנפשכם מכל בשר השופך אותו על הארץ. (מד) כי לא יכופר לארץ את הדם אשר נשפך עליה, כי אם בדם שופכו, תטהר הארץ לכל דורותיה.

(מה) ועתה בני שמעו בקולי, עשו משפט וצדקה למען תנטעו באמת על כל פני האדמה, ותהילתכם תנשא לפני אלוהי, אשר הציל אותי ממי המבול. (מו) והנה תלכו ובניתם לכם ערים ונטעתם בהן כל עץ צומח על הארץ. (מז) ולא יאסוף איש שלוש שנים מפרי כל עץ מאכל לאוכלו, ובשנה הרביעית יאסף פריו. (מח) ויעלה ראשית כל פרי האדמה לפני אל עליון קונה שמים וארץ וכל היקום. (מט) למען יובא עם החלב ראשית פרי יין ושמן על מזבח ה' לרצונו. (נ) והנותר יאכלו משרתי בית ה' לפני המזבח לרצונו.

(נא) ובשנה השביעית תעשו שמיטה, כי תשמטוה בצדק ובמישרים, ותהיו צדיקים, וכל מטעיכם יבורכו.

(נב) כי כן צוה חנוך אבי אביכם מתושלח את בנו, ומתושלח צוהו לבנו למך, ולמך צוה לי את כל אשר צוו לו אבותיו. (נג) וגם אנכי מצוהו לכם בני, כאשר צוה חנוך את בנו ביובלו הראשון. (נד) בהיותו עוד בארץ החיים השביעי בדורותיו צוה והעיד את הדבר לבנו ולבני בניו עד יום מותו.

Jubilees 15:1-2יובלים ט״ו:א׳-ב׳

(א) ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג בכורי הקציר. (ב) ויקרב מנחה חדשה לה', ועל הקרבנות מראשית התבואה עשה לעולה לה' פר בן בקר אחד ואיל אחד וכבש אחד על המזבח ולבונה.

Jubilees 16:26-41יובלים ט״ז:כ״ו-מ״א

(כו) ונסע לדרכנו, ונספר לשרה את כל אשר דברנו אתו, וישמחו שניהם יחדו שמחה גדולה מאוד. (כז) ויבן שם מזבח לה' אשר הציל ושמח אותו בארץ מגוריו, ויעש חג שמחה בחודש הזה שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע, ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג הזה. (כח) ויעש את החג בראשונה על הארץ, ובשבעת הימים האלה הקריב מדי יום ביומו על המזבח אשֶה לה'. (כט) פרים שבעה, שעירי עזים שנים, אילים שנים, כבשים שבעה, שעיר עזים אחד לחטאת לכפר בו בעדו ובעד זרעו. (ל) ולתודה אילים שבעה שעירי עזים, שבעה כבשים שבעה עגלים בני בקר שבעה על מנחותיהם ונסכיהם. (לא) על כל חלבם הקטיר על המזבח אשה עולה לריח ניחוח. (לב) בבוקר ובערב הקטיר לבונה וחלבנה ונטף ונרד ומור ושחלת וקושט, כל שבעת האלה הקריב שחוק בד בבד ממולח טהור. (לג) ויעש את החג הזה שבעת ימים בשמחו בלבו ובכל נפשו, וכל אשר היו בביתו וכל זר וכל ממזר לא היו אתו. (לד) ויברך את בוראו אשר יצר אותו בדורו כי כרצונו ברא אותו. (לה) כי ידע והכיר כי ממנו יצא צמח הצדקה לדורות עולמים, וכמו כן יצא ממנו הזרע הקדוש ממנו אשר עשה את הכל. (לו) ויברך אותו, ויקרא את שם החג הזה חג לה', וישמח בשמחה הטובה בעיני אל עליון. (לז) ונברך אותו לעולם ואת כל זרעו אחריו לכל דורות הארץ, עקב אשר עשה ביום ההוא את החג הזה על פי עדות לוחות השמים. (לח) על כן נחרת על לוחות השמים לישראל, כי יעשו את חג הסוכות שבעת ימים בשמחה בחודש השביעי לרצון לפני ה' לחוק עולם בדורותיהם לכל ימות עולמים ושנים. (לט) ואין לחג הזה קץ הימין, כי אם לעולם נועד על ישראל כי יעשו אותו, וישבו בסוכות ויענדו עטרות ציץ על ראשם. (מ) וכאשר יקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר. (מא) ויסוב יום ביום עם הענפים את המזבח שבע פעמים ביום, ובבוקר הילל והודה לאלוהיו על כל בשמחה.

Jubilees 18:20-22יובלים י״ח:כ׳-כ״ב

(כ) וילך אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע, וישב אברהם אצל הבאר שבעה. (כא) ויעש את החג הזה מימים ימימה בשמחה שבעה ימים, ויקרא לו חג ה' כפי שבעת הימים אשר הלך שמה וישב בשלום. (כב) ובכן נועד ונכתב על לוחות השמים לישראל ולזרעו לעשות את החג הזה שבעה ימים בשמחה.

Jubilees 21יובלים כ״א

(א) ובשנה השישית לשבוע השביעי ליובל ההוא קרא אברהם אל יצחק בנו ויצוהו לאמור. (ב) הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, כי שבע ימים אנוכי. (ג) והנני בן מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים, ובכל ימי חיי זכרתי את ה' ובקשתי בכל לבבי לעשות רצון אלוהי ולהתהלך בתומי בכל דרכיו. (ד) אלילים שנאה נפשי, למען שתי את לבי לעשות חפץ בוראי כי אלוהים חיים הוא וקדוש ונאמן וצדיק בכל, ואין עול בו, לא ישא פנים ולא יקח שוחד. (ה) כי אלוהי צדק הוא פוקד עוון כל העוברים על מצוותיו והמפירים את בריתו. (ו) וגם אתה בני שמור מצוותיו חוקתו ומשפטו, ואל תלכו אחרי הטמאים והפסילים והמסכות, ואל תאכלו דם מחיה ועד בהמה ועד צפור כל כנף אשר יעופף בשמים. (ז) וכי תשחט זבח שלמים, לרצונו תזבחהו, שחטהו ואת דמו שפוך על המזבח עם סולת ומנחה בלולה בשמן על נסכים. (ח) הקריבה את הכל יחד על מזבח העולה לריח ניחוח לה'. (ט) כחלב זבח התודה תקטיר אותם על אש המזבח, החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב. (י) ואת שתי הכליות ואת כל החלב אשר עליהן, ואשר על הכסלים, ואת הכבד על הכליות הכרוכות בו. (יא) והקרבת את הכל לריח ניחוח לרצון לפני ה' על מנחתם ונסכיהם כמשפט לריח ניחוח לחם אשה לה'. (יב) אך את הבשר תאכל ביום קרבנו וממחרת, ולא תבוא עליו השמש ביום השני בטרם יאכל. (יג) ולא יניח ממנו עד היום השלישי, כי לא לרצון הוא, פיגול יהיה ולא יאכל עוד. (יד) כל האוכלים ממנו עוונם ישאו, כי כן מצאתי כתוב בספר אבותי הראשונים בדברי חנוך ונח. (טו) על קרבן מנחותיך תקריב מלח, ולא תשבית ברית מלח מעל כל מנחותיך לפני ה'. (טז) ובעצי העולה תשמר מקחת עצים אחרים לעולה מלבד עצי שקמה ועצי טשים ומקל שקד וגופר (כופר) ואלון וארז וברוש ואתרוג ועץ שמן והדס ודפנא וארז ערבה ובושם. (יז) מאת מיני עץ האלה תערוך תחת האש על המזבח אחרי אשר בחנת מראהו ולא תשים עליו כל עץ נבקע ושחור מראה. (יח) עץ קשה ותמים דשן ורענן יהיה, ולא עץ יבש כי ריחו נמר ולא עמד טעמו בו. (יט) מלבד העצים האלה לא תשים עץ אחר, כי אין ריח בו, והעלית ריח ניחוחו השמימה. (כ) שמור בני את המצוה הזאת לעשותה למען תעשה הישר בכל משלח ידך. (כא) בכל עת יהיה בשרך טהור, ורחצת במים בטרם תגש להקריב על המזבח, ורחצת ידים ורגלים בטרם תקרב אל המזבח. (כב) והיה ככלותך להקריב את האשה תרחץ שנית ידיך ורגליך, ולא יראה כתם דם בכם ובבגדיכם. (כג) השמר מאוד בני, השמר מאוד בדם, קבור תקברנו בארץ ולא תאכל דם, כי הוא הנפש, לא תאכל כל דם. (כד) ולא תקח כופר על דם אדם, לבל ינקה שופכו חינם כי הדם הזה הנשפך יחניף את הארץ, ולא תטהר מן הדם כי אם בדם שופכו. (כה) ולא תקח כופר ושוחד לדם אדם, דם תחת דם. (כו) ונרציתם לפני ה' אל עליון, ושמר לך את הטוב למען תנצר מכל רע ולמען יצילך מכל מות. (כז) ראה אראה בני את כל מעללי בני אדם, והנם חטא ורע, וכל מעשיהם טמא ומרי וקרי, ואין צדקה בהם. (כח) השמר לך אל תלך בדרכיהם, מנע רגלך מנתיבתם ואל תחטא בנפשך לפני אל עליון. (כט) פן יסתיר פניו ממך, ושלח אותך ביד פשעך, והכרית אותך מן הארץ, וזרעך ימחה מתחת השמים ואבד שמך וזרעך מכל הארץ. (ל) רחק מכל עלילותיהם ומכל טומאתם, ושמרתם את משמרת אל עליון, ועשה רצונו הטוב והישר בכל. (לא) וברכך בכל מעשה ידיך, והצמיח ממך צמח צדקה על כל הארץ לכל דורות הארץ. (לב) וידעו את שמי ואת שמך תחת השמים כל הימים. (לג) לך בני לשלום, יחזקך אל עליון אלוהי ואלוהיך לעשות את רצונו. (לד) יברך את כל זרעך ושארית זרעך לדורות עולמים, בכל ברכת הצדקה, והיית ברכה בקרב כל הארץ. ויצא מלפניו בלב שמח.

Jubilees 22:13-34יובלים כ״ב:י״ג-ל״ד

(יג) ויקרא ליעקב ויאמר אליו: בני יעקב יברכך אלוהי כל היקום ואמצך לעשות צדקה ורצונו לפניו. (יד) ובחר בך ובזרעך להיות לו לעם לנחלתו כרצונו. וגשה נא בני יעקב ושקה לי, ויגש וישק לו. (טו) ויאמר: ברוכים יהיו יעקב וכל בניו לה' אל עליון לעולמי עד, יתן לך ה' זרע צדקה מבניך אשר יקדישהו בקרב כל הארץ. (טז) יעבדוך וישתחוו לזרעך כל העמים, היה גביר לבני אדם. (יז) ובהיותך בכל כזרע שת יהיו דרכיך ודרכי בניך מישרים להיות עמך קדוש. (יח) אל עליון יתן לך את כל הברכות אשר ברך אותי בהן, ואשר ברך את נוח ואת האדם תבאנה לקדקד נזיר זרעך בכל הדורות ועד עולמים. (יט) וה' ישימך טהור מכל כתם טמא, והיית נשוא כל עון אשר חטאת בשגגה. (כ) ויאמצך ויברכך לרשת את כל הארץ, יחדש את בריתו אתך להיותך לו עם נחלתו לעולמי עד. (כא) והיה לך לזרעך לאלוהים באמונה ובאמת כל ימי הארץ. (כב) גם זכור תזכור, בני יעקב, את דברי, ושמור את מצות אברהם אביך. (כג) הבדל מן העמים ואל תאכל עמהם, ואל תעשה כמעשיהם, ואל תהי חבר להם, כי מעשם טמא וכל דרכיהם מגואלים ותועבה. (כד) את זבחיהם יזבחו למתים, ולשעירים ישתחוו, ועל הקברים יאכלו. (כה) אין תבונה בהם לאמור כלבבם, ועיניהם השע מראות, כי לו חכמו, איכה יחטאו לאמור לעץ אלי אתה ולאבן אדוני ומצילי, וכל רוח אין בקרבם. (כו) ואתה בני יעקב אל עליון יעזרך ואלוהי השמים יברכך, וירחיקך מטומאתם ומכל חטאתם. (כז) השמר לך בני יעקב מקחת לך אשה מכל זרע בנות כנען, כי זרעו ניתן להכרת מן הארץ. (כח) כי בגלל חטאת חם ובגלל עוון כנען יושמד כל זרעו וכל שאריתו ויתר הפליטה. (כט) ותקוות כל עובדי אלילים וכל הולכי בשרירות לבם נכרתה מארץ החיים, כי ירדו אל גיא צלמות וישובו לשאולה בלי זכר להם על הארץ. (ל) כאשר נכחדו בני סדום מן הארץ כן יכחדו כל עובדי אלילים. (לא) אל תירא בני יעקב ואל תחרד, אל עליון ישמרך משחת ומכל דרך חטאה יצילך. (לב) לבנות לי בזה בית בארץ לשום שמי עליו נתן לך ולזרעך עד עולם, וייקרא שמו בית אברהם. (לג) נתן לך ולזרעך עד עולם, כי אתה תבנה ביתי ותקים את שמי לפני אלוהים. (לד) לנצח נצחים יקום זרעך ושמך בכל דורות הארץ.

Jubilees 45:22יובלים מ״ה:כ״ב

ויתן את כל ספריו ואת ספרי אבותיו אל לוי בנו לשמור אותם ולחדש אותם לבניו עד היום הזה.

Philo On Abraham 46 (275-276)

(275) But God, adding to the multitude and magnitude of the praises of the wise man one single thing as a crowning point, says that "this man fulfilled the divine law, and all the commandments of God," not having been taught to do so by written books, but in accordance with the unwritten law of his nature, being anxious to obey all healthful and salutary impulses. And what is the duty of man except most firmly to believe those things which God asserts? (276) Such is the life of the first author and founder of our nation; a man according to the law, as some persons think, but, as my argument has shown, one who is himself the unwritten law and justice of God.

2 Enoch 31:1חנוך ב׳ ל״א:א׳

Adam has life on earth, and I created a garden in Eden in the east, that he should observe the testament and keep the command.

Justin Martyr, Dialogue with Trypho 20יוסטינוס מרטיר, דוח-שיח עם טריפון היהודי פרק כ׳

Moreover, you were commanded to abstain from certain kinds of food, in order that you might keep God before your eyes while you ate and drank, seeing that you were prone and very ready to depart from His knowledge, as Moses also affirms: ‘The people ate and drank, and rose up to play.’ And again: ‘Jacob ate, and was satisfied, and waxed fat; and he who was beloved kicked: he waxed fat, he grew thick, he was enlarged, and he forsook God who had made him.’ For it was told you by Moses in the book of Genesis, that God granted to Noah, being a just man, to eat of every animal, but not of flesh with the blood, which is dead.” And as he was ready to say, “as the green herbs,” I anticipated him: “Why do you not receive this statement, ‘as the green herbs,’ in the sense in which it was given by God, to wit, that just as God has granted the herbs for sustenance to man, even so has He given the animals for the diet of flesh? But, you say, a distinction was laid down thereafter to Noah, because we do not eat certain herbs. As you interpret it, the thing is incredible. And first I shall not occupy myself with this, though able to say and to hold that every vegetable is food, and fit to be eaten. But although we discriminate between green herbs, not eating all, we refrain from eating some, not because they are common or unclean, but because they are bitter, or deadly, or thorny. But we lay hands on and take of all herbs which are sweet, very nourishing and good, whether they are marine or land plants. Thus also God by the mouth of Moses commanded you to abstain from unclean and improper and violent animals: when, moreover, though you were eating manna in the desert, and were seeing all those wondrous acts wrought for you by God, you made and worshipped the golden calf. Hence he cries continually, and justly, ‘They are foolish children, in whom is no faith.

2 Baruch 57:1-2

And after these (waters) you did see bright waters: this is the fount of Abraham, also his generations and advent of his son, and of his son's son, and of those like them. 2 Because at that time the unwritten law was named amongst them, And the works of the commandments were then fulfilled, And belief in the coming judgment was then generated, And hope of the world that was to be renewed was then built up, And the promise of the life that should come hereafter was implanted.

Mishna Kiddushin 4:13משנה קידושין ד׳:י״ג

מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמ': עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.

Mishna Chulin 7:6משנה חולין ז׳:ו׳

נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה רבי יהודה אומר אף בטמאה אמר רבי יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו.

Tosefta Kiddushin 5:21תוספתא קידושין ה׳:כ״א

וברכו המקום בזקנותו יותר מנערותו וכל כך למה מפני שעשה את התורה עד שלא באת שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי תורתי לא נאמ' אלא תורותי מלמד שנתגלו לו טעמי תורה ודקדוקיה.

Sifre Bemidbar 111ספרי במדבר קי״א

מנין אף במה שנצטוה משה ת"ל את כל אשר צוה ה' אלהים ביד משה מנין אף במה שנצטוו נביאים ת"ל מן היום אשר צוה ה' ומנין אף במה שנצטוו אבות ת"ל והלאה לדורותיכם ומהיכן התחיל הקדוש ברוך הוא לצוות את [האבות] שנ' ויצו ה' אלהים על האדם (בראשית ב טז) מגיד הכתוב שכל המודה בע"ז כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטוה משה ובמה שנצטוו הנביאים ובמה שנצטוו אבות וכל הכופר בע"ז מודה בכל התורה כולה.

Sifre Devarim 41ספרי דברים מ״א

ולעבדו, זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד או אינו אלא עבודה? הרי הוא אומר (בראשית ב':ט"ו) ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר? הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות.

Midrash Tannaim 14:4מדרש תנאים דברים י״ד:ד׳

זאת הבהמה אשר תאכלו למה נאמר לפי שהוא אומר (בראשית ט':ג') כירק עשב נתתי לכם את כל יכול הכל יהיה בכלל התר ת"ל זאת הבהמה וג' איל וצבי ויחמור הכל היה בכלל התר עד שלא נתנה התורה ומשנתנה תורה נאמר בתורה (ויקרא כ':כ"ה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה.

Bavli Pesachim 119bבבלי פסחים קי״ט:

דרש רב עוירא, זימנין אמר ליה משמיה דרב, וזימנין אמר ליה משמיה דרב (אשי) [אסי]: מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא)- עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע, טול וברך! אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: יהושע בן נון נון בנו יהושע בנו (דברי הימים א ז). אומר לו לדוד: טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהלים קטז).

Bavli Yoma 28bבבלי יומא כ״ח:

אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו'. אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות! הא איכא נמי מילה. - ואימא שבע מצות ומילה! אמר ליה: אם כן מצותי ותורתי למה לי? אמר (רב) [רבא] ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.

Bavli Yevamot 98a-bבבלי יבמות צ״ח.-:

ת"ש: גר שהיה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה - יש לו שאר האם ואין לו שאר האב; כיצד? נשא אחותו מן האם - יוציא, מן האב - יקיים, אחות האב מן האם - יוציא, מן האב - יקיים, אחות האם מן האם - יוציא, מן האב - רבי מאיר אומר: יוציא, וחכמים אומרים: יקיים, שהיה רבי מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שאר האם - יוציא, משום האב - יקיים.

Bavli Sanhedrin 58bבבלי סנהדרין נ״ח:

תא שמע: ויקח עמרם את יוכבד דדתו (שמות ו'), מאי לאו - דודתו מן האם? - לא, דודתו מן האב. תא שמע: וגם אמנה אחתי בת אבי היא אך לא בת אמי (בראשית כ') - מכלל דבת האם אסורה! - ותסברא, אחותו הואי? בת אחיו הואי! וכיון דהכי הוא - לא שנא מן האב, ולא שנא מן האם - שריא. אלא התם הכי קאמר ליה: קורבא דאחות אית לי בהדה, מאבא ולא מאמא.

Bavli Nedarim 32aבבלי נדרים ל״ב.

תניא, רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר: (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים, וכתיב: ואתנה בריתי ביני ובינך.

Bavli Zevachim 116aבבלי זבחים קט״ז.

טהורין אבל לא טמאין. ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא? א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא הוו ידעי? כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: העבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטת - בידוע שהוא טהור, אין התיבה קולטתן - בידוע שהן טמאין.

Bavli Zevachim 116a Manuscriptsכתבי יד בבלי זבחים קט״ז.

כת"י קולומביה X893 T141 – טהורים אבל לא טמאים ומי הוו טהורים בההיא שעתא אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' יונתן מאותן שעתידין ליטהר מנא הוה ידע כדרב חסדא דאמ' רב חסדא העבירם לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעברה בו עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעברה בו עבירה.

כת"י פריס AIU H147A – טהורי אבל לא טמא' כו' טהורי' וטמאי' בההיא שעתא מיהוו אמ' ר' שמוא' בר נחמני א' ר' יונתן מאותן שעתידין ליטהר מנא ידע א' רב חסד' העבירום לפני תיבה כל שתיבה קולטתו טהור כל שאין תיבה קולטתו טמא.

כ"י וטיקן 121 – טהורין אבל לא טמאין (בי) טהורי' [וטמאין] בההיא שעתא מי הוו א"ר שמואל בר' נחמני א"ר יונתן מאותן שעתידין ליטהר מנא ידעא אמר רב חסדא העבירום לפני התיבה כל שתיבה קולטתו טהור וכל שאין תיבה קולטתו טמא.

כת"י מינכן 95 – טהורין וטמאין בההיא שעתא (מהוה) [מי] הוו א"ר שמו' בר נחמני א"ר יונתן מאותן שעתידין ליטהר. מנא ידע א' רב חסדא העבירן לפני תיבה כל שתיבה קולטתו טהור וכל שאין תיבה קולטתו טמא.

Neofiti Bereshit 2:15ניאופיטי בראשית ב׳:ט״ו

ונסיב ה' אלהים ית אדם ואשרי יתיה בגנתא דעדן למהוי ממריה דה' ית אדם ואצנע יתיה בגינתה למהוויי פלח באורית' ולמטור ולמיטר פקודיה.

Targum Pseudo-Jonathan Bereshit 2:15תרגום המיוחס ליונתן בראשית ב׳:ט״ו

ודבר יי אלהים ית אדם מן טור פולחנא אתר דאתבריא מתמן ואשרה בגינוניתא דעדן למהוי פלח באוריתא ולמנטר פקודהא.

Bereshit Rabbah 16:5בראשית רבה ט״ז:ה׳

ויניחהו נתן לו מצות שבת, כמה דאת אמר (שמות כ') וינח ביום השביעי, לעבדה, ששת ימים תעבוד, ולשמרה (דברים ה') שמור את יום השבת לקדשו, דבר אחר לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות שנאמר (שמות ג') תעבדון את האלהים, וכתיב (במדבר כ"ח) תשמרו להקריב לי במועדו.

Bereshit Rabbah 34:9בראשית רבה ל״ד:ט׳

ויבן נח מזבח לה', ויבן כתיב נתבונן, אמר מפני מה צווני הקדוש ברוך הוא וריבה בטהורים יותר מן הטמאים, אלא להקריב מהן קרבן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו', ר' אלעזר בן יעקב אומר על מזבח הגדול שבירושלים, ששם הקריב אדם הראשון שנאמר (תהלים ס"ט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, וירח ה' את ריח הניחוח, רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא רבי אליעזר אומר הקריבו בני נח שלמים, רבי יוסי בר חנינא אומר עולות הקריבו, אתיב ר"א לרבי יוסי בר חנינא והא כתיב (בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, מדבר שחלבו קרב מה עביד ליה רבי יוסי, מן שמניהון, אתיב רבי אליעזר לרבי יוסי בר חנינא והא כתיב (שמות כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים וגו', מה עביד ליה רבי יוסי, שלמים בעורן בלא הפשט וניתוח, אתיב רבי אליעזר לר' יוסי בר חנינא והא כתיב (שמות י"ח) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו א"ר הונא איתפלגון רבי ינאי ור' חייא רבה, ר' ינאי אומר קודם מתן תורה בא, רבי חייא רבה אמר לאחר מתן תורה בא, א"ר חנינא ולא פליגי מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, הקריבו בני נח שלמים, ומ"ד אחר מתן תורה בא יתרו, עולות הקריבו, ודא מסייע לר"י בר חנינא דכתיב (שיר השירים ד') עורי צפון ובואי תימן, עורי צפון, זה העולה שהיתה נשחטת בצפון ומה הוא עורי, דבר שהיה ישן ונתעורר, ובואי תימן, אלו השלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי דבר של חדוש, רבי יהושע בשם ר' לוי אמר קרא מסייעא ליה לרבי יוסי בר חנינא (ויקרא ו') זאת תורת העולה היא העולה שהיו בני נח מקריבין וכי אתיא לשלמים כתיב זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו מיכן ולהבא.

Bereshit Rabbah 61:1בראשית רבה ס״א:א׳

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה – כתיב (תהלים א') אשרי האיש אשר לא הלך וגו': אשר לא הלך בעצת רשעים – זה דור הפלגה, ובדרך חטאים לא עמד – אלו אנשי סדום, שנאמר (בראשית י"ג) ואנשי סדום רעים וחטאים, ובמושב לצים לא ישב – זה אבימלך שנאמר (בראשית כ') הנה ארצי לפניך וגו', כי אם בתורת ה' חפצו – כי ידעתיו למען אשר יצוה. ובתורתו יהגה – אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. הה"ד (תהלים ט"ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, (תהלים א'). והיה כעץ שתול – ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל, אשר פריו יתן בעתו – זה ישמעאל, ועלהו לא יבול – זה יצחק, וכל אשר יעשה יצליח – אלו בני קטורה שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה.

Bereshit Rabbah 64:4בראשית רבה ס״ד:ד׳

עקב אשר שמע אברהם בקולי – רבי יוחנן ורבי חנינא תרויהון אמרי בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו, ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו מנין עק"ב שמע אברהם בקול בוראו. וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי – ר' יונתן משם ר' יוחנן אמר אפי' הלכות עירובי חצרות היה אברהם יודע. תורותי – שתי תורות שקיים אפילו מצוה קלה שבעל פה, ר' סימון אמר אפילו שם חדש שעתיד הקדוש ברוך הוא לקרוא לירושלים היה אברהם יודע, דכתיב (בראשית כ"ב) ויקרא שם המקום ה' יראה, וכתיב (יחזקאל מ"ח) ושם העיר מיום ה' שמה, וכתיב (ירמיה ג') ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה', רבי ברכיה אמר בשם ר' יהודה אין כל יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה, מאי טעמיה (איוב ל"ז) שמעו שמוע ברוגז קולו והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא תורה כענין שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה.

Bereshit Rabbah 95:3בראשית רבה צ״ה:ג׳

ד"א ואת יהודה שלח לפניו, ר' חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא, חד אמר להתקין לו בית דירה, וחד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו, תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף אצלו ואמרו לו עוד יוסף חי ויפג לבו נזכר באיזה פרק פירש הימנו, ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף, אמר להם אם אתם יודעים באיזה פרק פירש ממני אני מאמין לכם, אף יוסף היה יודע באיזה פרק פירש הימנו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות שנא' (בראשית מ"ה) ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה וכתיב באברהם (שם בראשית כ"ו) וישמור משמרתי, ומהיכן למד אברהם את התורה, רבן שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה, ומנין שכן הוא שנאמר (תהלים ט"ז) אף לילות יסרוני וגו', רבי לוי אמר מעצמו למד תורה, שנאמר (משלי י"ד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב, ר' יונתן שר הבירה אמר אפילו עירובי תבשילין היה אברהם יודע, שנאמר (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם וגו', ובן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו בן מ"ח שנה הכיר את בוראו, ריש לקיש אמר בן שלש שנים דכתיב עקב מנין עק"ב, ואברהם חיה קע"ה שנים נמצאת למד שבן שלש שנים הכיר את בוראו והיה משמר דקדוקי תורה והיה מלמד את בניו שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה למדת בניך תורה בעולם הזה, אבל בעולם הבא אני בכבודי מלמד לכם את התורה שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה'.

Vayikra Rabbah 2:10ויקרא רבה ב׳:י׳

מן הבקר ומן הצאן, ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר (תהלים ס"ט) ותיטב לה' משור פר, נח קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ח') ויבן נח מזבח לה', אברהם קיים את התורה כולה שנא' (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם וגו' שהוא עשה קרבן והקריב איל, יצחק קיים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח, יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנא' (בראשית ל"ה) ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו', יהודה קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ל"ח) בא אל אשת אחיך וגו', יוסף קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שמות כ') כבד את אביך וגו', לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד, עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן לפיכך אהבם הקדוש ברוך הוא אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול עליהם הוא אומר (תהלים קי"ט) אשרי תמימי דרך וגו', ואמר (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו ואמר (תהלים י"ח) האל תמים דרכו.

Tanchuma Lekh Lekha 1תנחומא לך לך א׳

אתה מוצא כל המדקדק על המצות שכרו מרובה, שכן מצינו באברהם שדקדק על המצות לפיכך נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא שנא' זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מ"א) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אפילו עירובי תבשילין שמר בביתו של אברהם אבינו שנאמר וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי (בראשית כ"ו) וכי תורות הרבה והרי כבר נאמר (שמות י"ב) תורה אחת יהיה וגו' וכתיב תורה אחת ומשפט א' (במדבר ט"ו) אלא ותורותי אלו דקדוקי מצות שדקדק אברהם, א"ל הקדוש ברוך הוא אתה מדקדק במצותי ואתה יושב עם עובדי כו"ם צא מביניהן לך לך מארצך וגו'.

Tanchuma Vayigash 11תנחומא ויגש י״א

ואת יהודה שלח לפניו, להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם הוראה שיהא מלמד את השבטים, תדע לך שהוא כן כיון שהלך יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו עוד יוסף חי ויפג לבו כי לא האמין להם נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני ואמר להן יתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני ואני מאמין לכם, ואף יוסף נזכר באיזה פרק פירש מאביו מה עשה יוסף נתן להם עגלות, כיון שראה יעקב את העגלות מיד ותחי רוח יעקב אביהם, ללמדך שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה כשם שעשו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה התורה והרי כתיב באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כ"ו) ומהיכן למד אברהם את התורה רשב"י אומר נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה שנאמר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט"ז) ר' לוי אמר מעצמו למד את התורה שנאמר (משלי י"ד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב, והיה מלמד לבניו תורה שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא אתה למדת בניך תורה בעוה"ז אבל לעוה"ב אני מלמדם תורה שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

Shemot Rabbah 1:1שמות רבה א׳:א׳

אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכתיב (בראשית כ"ה) ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר, בנוי בחכמה בעושר ובמעשים טובים, תדע לך שבן שלשים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב ואברהם זקן בא בימים ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (בראשית כ"ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, הוי ואוהבו שחרו מוסר, כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (בראשית כ"ה) ויעקב איש תם וגו', ולמד מה שלמדו אביו, ואח"כ פירש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (בראשית ל"ז) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, ואף יעקב אבינו ייסר את בניו ורידה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כלם ליעקב שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי ואוהבו שחרו מוסר.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 8פרקי דר׳ אליעזר (היגר) ח׳

בחמישי השריץ מן המים כל מין עוף כנף זכרים ונקבות טהורים וטמאים, ובשני סימנים מטהרין בזיפאק ובקרקבן נקלף, ר' אליעזר אומ' אף באצבע יתירה, ושני מיני עופות נבראו ונבחרו לקרבן עולה, ואלו הן תור ובני יונה, והשריץ מן המים כל מין דגים זכרים ונקבות טהורים וטמאים, ובשני סימנין הן מטהרין בסנפיר וקשקשת, ואם אין להן הן טמאין, בחמישי השריץ מן המים כל מין חגבים זכרים ונקבות טהורים וטמאים, בשני סימנים הם מטהרים, בכרעים ארוכים שהם מקפצין על הארץ ובכנפים שהם מכסין כל הגוף הן מטהרין, ואלו ששרצו מן המים דגים וחגבים בלא שחיטה, העוף אינו נאכל אלא בשחיטה, אבל אלו שנבראו מן המים אין דמן טעון לכסות בעפר, ואלו שנבראו מן הארץ דמן לשפוך כמים.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 10פרקי דר׳ אליעזר (היגר) י׳

בששי הוציא מן הארץ כל בהמות זכרים ונקבות טהורים וטמאים, ובשני סימנים הן מטהרים במעלה גרה ובמפריסי פרסה, ושלשה מיני בהמה נבחרו לקרבן עולה, ואלו הן שור וכשב ועז, וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה וטריפה בשדה מותר לאכלו, חוץ משלשה דברים ואלו הן החלב והדם וגיד הנשה, שנ' כירק עשב נתתי לכם את כל, בששי הוציא מן הארץ שבעה חיות טהורות, שחיטתן ואכילתן כעוף, ואלו הן איל וצבי ויחמור וכו', וכללן שחיטתן ואכילתן כעוף, ושאר כל החיות שבשדה כלן טמאין, והוציא מן הארץ מן שקצים ורמשים כלם טמאים, ואלו שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ, וכשהם חוזרין ומגיעים לעפרם למקום שנבראו, שנאמ' תוסף רוחם יגועון, וכתיב ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 11פרקי דר׳ אליעזר (היגר) י״א

שנ' ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ושמא תאמר כי יש מלאכה בגן עדן לפתח ולשדד את האדמה, ולא כל האלנות נצמחין מאליהן, או שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן להשקות את הגן, והלא כבר נהר יוצא מעדן להשקות את הגן שנ' ונהר יוצא מעדן וכו', ומה הלשון הזה לעבדה ולשמרה, לא אמר לעבדה ולשמרה אלא לעסוק בדברי תורה ולשמור את כל מצותיה, שנ' לשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנ' עץ עץ חיים היא למחזיקים בה.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 20פרקי דר׳ אליעזר (היגר) כ׳

ר' יהודה אומר אדם הראשון שמר את השבת ראשון בעליונים ואדם שמר את השבת בתחתונים.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 21פרקי דר׳ אליעזר (היגר) כ״א

והגיע לילו יום טוב בפסח וקרא אדם לבניו ואמר להן עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם, והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 31פרקי דר׳ אליעזר (היגר) ל״א

הגיע ליל יום טוב הפסח וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמ' בני הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים, היום הזה ברכת טללים, עשה לי מטעמים, עד שאני חי אברככה, ורוח הקדש משיבה אותו ואומר אל תלחם את לחם רע עין, הלך להביא ונתעכב שם, אמרה רבקה אל יעקב בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים, הלילה הזה העליונים אומרין שירה, עשה מטעמים לאביך ויאכל עד שהוא בעודו חי יברכך והוא שהוא בקי בתורה פחד לבו על קללת אביו, אמרה לו אמו אם ברכה עליך ועל זרעך, ואם קללה עלי ועל נפשי, שנ' ותאמר לו אמו עלי קללתך בני, הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא להקריב אחד קרבן פסחים.

Pirkei DeRabbi Eliezer 40פרקי דר׳ אליעזר מ׳

אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה, אמרו לו כלם בפה אחד (עד שלא נשמע את התורה) אנו שומרים את התורה ומוכנים לעשות ולקיים כל הכתוב בה, שנ' כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע.

Avot DeRabbi Natan Version 2, Chapter 21אבות דרבי נתן נוסחא ב׳:כ״א

רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טעם כלום אלא עד שעשה מלאכה שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה (בראשית ב' ט"ו): (ועבודה) [וכי עבודה] היה צריך או שמירה היה צריך אלא לעמוד על דבריו שנאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד (דברים ו' י"ג) [וזהו עבודה] וכן הוא אומר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם (דברים ה' א') [וזהו שמירה].

Seder Eliyahu Rabbah 7אליהו רבה ז׳

[ברוך המקום] ברוך הוא שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים, אדם העלה שור על גבי המזבח, שנאמר ותיטב לה' משור פר וגו' (תהלים ס"ט:ל"ב), נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויבן נח מזבח לה' (בראשית ח':כ'), אברהם קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כ"ו:ה'), יצחק קיים מה שכתוב בתורה, הושלך לפני אביו כשה לטבח, יעקב קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וגו' (בראשית ל"ה:ד'), יהודה קיים מה שכתוב בתורה, בא אל אשת אחיך ויבם אותה (בראשית ל"ח:ח'), יוסף קיים את כל התורה כולה, כבד את אביך, לא תרצח [לא תנאף], לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד, תורה לא ניתנה להן והן עשו אותה מאליהן, לפיכך אהבן הקדוש ברוך הוא אהבה גמורה והשוה את שמן לשמו הגדול, עליהן הוא אומר, אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט:א'), ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים ל"ב:ד'), ואומר האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה (תהלים י"ח:ל"א).

Midrash Aggadah (Buber) Bereshit 32:5מדרש אגדה (בובר) בראשית ל״ב:ה׳

עם לבן גרתי – אעפ"י שהייתי דר עם לבן הרשע, קיימתי כל התורה כולה, גרתי בגימטריא תרי"ג מצות.

Medieval Texts

פירוש רס״ג בר׳ ב׳:א׳-ג׳ (עמ׳ 261)

והמאמינים בקדמות המצוות השמעיות סוברים שמכיוון שהתורה הזכירה את הבריאה כסיבת השבת, ככ' ששת ימים עשה ה', על כן ברך וגו', מתחייב שציוה עליה את עובדיו מאותו זמן. אבל ההתבוננות מראה שהזכיר את בריאת שמים וארץ כטעם לשבת, רק לשבחו של עצם היום, ככ' על כן ברך... ויקדשהו. ואילו מצות השביתה לא באה אלא בגלל יציאת מצרים, כאמור וזכרת כי עבד היית וגו'. ובאה הקבלה וקיבצה את שתי הסיבות בקידוש של שבת - זכרון למעשה בראשית, זכרון ליציאת מצרים.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 4פירוש רס״ג בר׳ ד׳ (עמ׳ 305-304)

כי אין אני רואה את עצמי מחוייב לקבל את אחת מהדעות שנאמרו בענין המצוות שניתנו בעשרים וששת הדורות שמאדם ועד משה. כי יש אומרים שכל תרי"ג המצוות נתנו להם, ויש אומרים שלא נתנו להם אלא ז' בלבד, ויש אומרים שלושים בלבד. אבל אני קובע בהם שלוש מדרגות ואומר: המצוות שמצאתי במפורש שניתנו להם, כגון קרבן ומעשר ויבמה, אומר שהיו בידם. והמצוות שמצאתי בהן מפורש שלא היו בידם, כגון פסח מצה וסוכה, אומר שלא היו להם. והמצוות שלא מצאתי בהן לא זה ולא זה, כגון טומאת קרי וזרע כלאיים, אומר: אפשר שהיו בידם ואפשר שלא היו, ולא אחליט בהן שום דבר... וראשית מה שמצאתי מזה הוא קרבן בהמה וקידוש בכורות כמסופר על הבל. ושלש מצוות אלה אי אפשר שקין והבל עשו אותם מדעתם אלא על פי מצות מצוה וחוקת מחוקק, כי דבר זה אין השכל מחייבו במושכל ראשון, אדרבא, הוא זקוק לאילוף ושכנוע עד שיסכימו לקבלו.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 18:19ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית י״ח:י״ט

כי ידעתיו – והנני מודיעו שיצוה את.

R. Mubashir HaLevi, Critique of the Writings of R. Saadia Gaon (p. 78)השגות ר׳ מבשר הלוי על רס״ג

ומה שנמצא אצלו ירחמהו השם בפרשת ויהי בשלח פרעה, אמרו: "'תרגמתי קנית אקתנית' לפי שישראל היו קנויים בקיום המצוות שהטיל עליהם. הלא תראה (שקודם לכן) אמר 'עם זו גאלת', ולא אמר 'קנית', כי עדיין לא ניתנה להם תורה, ולא חייבם אלא במצוות השכליות, שבהן חייב את כל הברואים, ובמצות הפסח לבד שהיא שמעית, ולפיכך אמר בהחתחלה 'עמך'".

אמר מבשר: אין הדבר כמו שהזכיר, כי כבר היו מחויבים במצוות שמעיות מלבד הפסח ומזה המילה לדעת כל האומה, ודעת רבותינו זכרם לברכה בכלל, ומלבד זה, בשלשים המצוות שנצטוו בהן בני נח. ולו לא היו מחויבים ממה שהזכרנו רק במילה בלבד, היה זה מכחיש דבריו, שלא היו מחויבים במצוות שמעיות אלא בפסח בלבד.

Yaakov Kirkisani, the Karaiteיעקב קרקסאני הקראי, כתאב אלאנואר (עמ׳ 440)

כל הענניים ואחדים מן הקראים סוברים שכל המצוות שניתנו על ידי משה כבר היו נתונות מזמן בריאת אדם, לא הוסיף עליהן ולא נגרע מהן. לדעה זו הגיעו בגלל טענת המוסלמים בענין ביטול המצוות - אם ייתכן שאדם ונח וזולתם לא נצטוו על המילה ואברהם נצטווה עליה, הרי ייתכן שמשה ובני ישראל נצטוו על שמירת השבת ואכילת מצות בפסח ואחרים לא נצטוו על כך. ומכיוון שהם סוברים שביטול המצוות הוא מן הנמנע, הם סוברים גם כן שאי אפשר שמי שהוא יהיה פטור ממצוה שאחרים נצטוו עליה, ולפיכך הקדימו את המצוות עד אדם.

Yefet b. Eli the Karaite, Bereshit 2:17פירוש יפת בן עלי הקראי בראשית ב׳:י״ז (נדפס בעל תרגום רס״ג לתורה עמ׳ 498-493)

והנני חושב לנכון לדבר כאן בקיצור בﬠנין (קדמות) המצוות שיש בו ארבﬠ דﬠות שונות. יש אומרים שאדם לא נתחייב במצוות השמﬠיות, חוץ ממה שהזכיר הכתוב ב"ויצו ה׳ אלהים ﬠל האדם וגו'", וﬠוד שני דברים אחרים הידוﬠים לנו מהגדת המקרא: הבאת המנחה, וקרבן, כנזכר בפרשת קין והבל. ואשר לשלמים, אדם נתחייב בהם, כמו שנתחייבו בהם אחרים, מבניו ועד סוף כל הדורות.

ויש אומרים שאלהים הודיﬠ לאדם את כל המצוות השמﬠיות שבתורת משה, ואפילו את המצוות שהודיﬠ ליחזקאל. וידיﬠת כל זאת ניתנה לאדם, כדי שיחזיק בכל המצוות. ובﬠלי השיטה הזאת נחלקו לשנים. מהם אומרים שקיום כל המצוות הוטל ﬠל אדם, חוץ מהמצוות שהתורה פירשה את סיבתן, כגון הפסח, סיבתו: ועבר ה' לנגף את מצרים (שמות י"ב, כ"ג). וסיבת הסכה – למﬠן ידעו דורותיכם וכו' (ויק' כ"ג, מ"ד). ולא היו מחויבים במצוות האלו רק מזמן ההוא ואילך, ולא נתחייבו בהן רק בני ישראל בלבד. וכן לא ניתנה הקרבת התמידים והמוספים אלא מיום שהוקם המשכן, והקרבת ששה כבשים – מזמן בנין הבית השלישי, וכל המצוות שהן ﬠל האופן הזה היו ידוﬠות לאדם והאמין בהן שיהיו חובה לאחר שתקרינה הסיבות (הגורמות להן), כמו שאנו מאמינים שששה כבשים יהיו חובה לכשיבנה הבית השלישי. ודיני כל העריות והטומאה והטהרה, במאכל ומשקה, וטומאת מגﬠ ומשא, ושבתות ומועדים, נצטווה אדם בהם, חוץ מאלה שסיבתן מפורשת.

ויש אומרים שאדם אמנם ידע את כל המצוות והחזיק בהן, כסברת הראשונים, אלא שאלה חולקים ﬠליהם בצד אחד. כי הראשונים האמינו רק בסיבות המפורשות במקרא, ואלה סוברים שהסיבות הן ﬠל שני דרכים: מקצתן מפורשות, כגון פסח וסוכה, ומקצתן אינן מפורשות, כגון נשואי האחות, כמו שידﬠנו, כי האלהים ברא את אדם וחוה, שני אישים, ושניהם הולידו בנים ובנות, ונשא אח את אחותו. וכמצות המילה שלא נתחייב בה אדם והדורות אחריו עד שהגיﬠ אברהם לצ"ט שנים וניתנה לו מצוה וו. וכן נשואי שתי אחיות, ונשואי הדודה, לא נאסרה אלא מסיני ואילך: אבל הראשונים סברו שהאלהים ברא מין אחד – אדם, זכר ונקבה, ומביניהם בחר איש אחד שברא אשה מצלﬠו, והוא ככהן הגדול, ובניו נשאו נשים מן המין, (הכללי) כמו שהכהן נושא מבנות ישראל. ויש להם בﬠנין זה אריכות רבה. וכששאלו אותם: והלא כתוב: כי היא היתה אם כל חי? אמרו: מאמר זה מרמז רק לכל האנשים שנמצאו בדורו של משה, כי לא נשאר אלא נח ובניו, והם משלשלת אדם וחוה.

ואשר למצות המילה... בזמן אברהם, כי היתה לאברהם מניﬠה שמנﬠה אותו מן המילה, כמו שהיתה מניﬠה לבני ישראל במדבר ולא נמולו ארבﬠים שנה. ויﬠקב לא נשא שתי אחיות ממש, אלא אחיות בהוראה מושאלת, וﬠמרם לא נשא אלא את בת דודתו, אלא שהכתוב קיצר ולא אמר, ויקח ﬠמרם את יוכבד בת דודו, כמו שקיצר ולא אמר לﬠיני חנמאל בן דודו.

ואלה השניים אומרים שאנו צריכים לפרש את הכתובים ﬠל פי פשוטם. ונאמר שהמצוות האלו לא היו קדומות ויש להן סיבות (שבגללן ניתנו אחר כך), ואין אנחנו מפקפקים בזה אלא שלפﬠמים אנו מכירים את הסיבות, ולפﬠמים אין אנו מכירים את הסיבות ולא ﬠוד אלא שאנו אומרים שאדם הכיר את סבותיהן. ואלה מסכימים ﬠם הראשונים שהיתה לאדם ידיעת המצוות, ושﬠשיית כולן היתה חובה ﬠליו, חוץ מהמצוות התלויות בסיבות. ויש ביניהם מחלוקת (רק) בנוגﬠ לסיבות: הראשונים מאמינים רק בסיבות מפורשות, ואילו האחרונים סוברים שהסיבות, מקצתן מפורשות ומקצתן אינן מפורשות, אלא שהם סוברים שכל המצוות היו קדומות. ומקצתם אמרו שאדם נתחייב במצוות, ואין אנחנו מפקפקים בזה, כי יש לנו הוכחה לכך מסיפור קין והבל שהקריבו מנחה ובכורות. ואף ﬠל פי שלא פירשה התורה שציוה האלהים את אדם ﬠל כך, הרי הזכיר זאת בדרך ההגדה, כדי להודיﬠנו את הסיבה בהריגת קין את הבל.

וכן אמר אלהים יתﬠ' לנח מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו', ובזה הודיﬠנו שידיעת המותר והאסור מהבהמות והﬠופות ניתנה לאדם. ולא אמרה התורה בפירוש שאלהים דיבר על אודות זה לנח, רק הזכיר זה (ברמז) בדרך ההגדה, כדי להודיﬠ שנח לקח מן הטהורים שבעה זוגות ומן הטמאים זוג אחד. ואין לנו ספק בדבר שהיו להם מצוות שמעיות, אלא שהתורה לא הזכירה אותן, ולא הוצרכה לכך, בדרך שהוצרכה להזכיר קרבן קין והכל וסיפור נח.

אבל אין אנחנו יודעים איזה מן המצוות היו להם, ואיזה לא היו להם, חוץ ממה שהודיﬠה התורה בפירוש שהיו להם, והמצוות שיש לנו בהן הוכחה שהיו להם [אנו מאמינים שהיו, והמצוות שיש לנו בהן הוכחה שלא היו להם] אנו מאמינים שלא היו. ובשאר המצוות אנו חושבים את שני הפנים לאפשריים, אלא שמדרך ההשערה הקרובה אנו סוברים שהמצוות הלכו והתרבו ﬠד שנפטר משה מן הﬠולם. ואלו הן ארבﬠ השיטות שבידי היהודים, בענין קדמות המצוות, וכל אחד מהם מביא ראיה לשיטתו. והענין דורש דיבור בספר מיוחד.

אוצר נחמד של טוביה בן משה הקראי (נדפס בJQR 15:3 pp. 375-376)

והחלק הג' אומ' כ[י] התו[רה ה]יתה מזמן אדם והתו' הזאת אש' היא היום דינינו יע' אש' יורה על יד משה ז"ל. אבל תורה אח[רת] יע' מצוות אחרות היו בכל זמ' וזמ' והיו אנשי הדור ההוא חייבים בהם ואין אנו מצוים בהם... והחלק הד' הוא אומ' כי המצוות כולם מזמן משה. וגם זה מושחת למען כי מצוות הרבה היו על ידי האומה מקדם... והחלק הה' והוא שיוקרב עמי וגם רוב החכמים והמלמדים הם על זה החלק, והוא כי כל זמן וזמן מאדם הראשון ועד זמן משה ע"ה היה להם מצוות מוסגלים לכל דור ודור והמצוות שהיו בזמ' אדם לא היו לזמ' נח, ואש' היו בזמן נח לא היו בזמן אברהם, וא' היו בזמ' אברהם לא היו בזמ' יצחק ויעקב, וכאש' היו בימיהם לא היו בימי דור מצוים ועד זמ' משה ע"ה. ויש מאלה המצות שהם נגרעים אחר הדור ההוא. ויש מהם שמחייבים ב' דורות ולמעלה. ויש מהם לעולם. ויש מהם נוספים על כל דור ודור עד זמ' שבא משה ע'ה ונשלמו המצוות על ידיו ואש' היו מן המצוות בזמנם ואינם חייבים עלינו. הוא כמ' שאמ' "כירק עשב נתתי לכם את כל". כי י'י ית'ש התיר כלל החיות ולא התירם לנו ונתחלפו מקצ' האנשים מזה הפסו' ואמ' כי מזה ידע[נו] כי כל ב'ח הם מותרים למקצ' הדורות. כמ' דור אדם ונח 'ע'ה כי משמעו כן מוליך. באש' אמ' "כל רמש אש' הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב" וג. ומהם אמ' כי מזה לא ידענו כי מותרים הם. למען כי הראיה עמדה כי היו יודעים בין טמא וטהור כאש' הוא גלוי בעניי' נח באש' אמ' "מכל הבהמה הטהורה תקח לך". וכן "העוף הטהור". וכן אמ' אחר כן "ויקח מכל הבהמה "הטהורה". ואמ' "ויעל עולת במזבח". ומהם אמ' כי לא ידענו זה ולא זה. אבל נעביר כי היו מותרים ונעביר כי היו אסורים. ויש מצוות שהם חייבים עלינו ועליהם בשוה. אבל היו חייבים עליהם מפאה אחת ועלינו מב' פיאות. והוא כמ' שאמ' "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". ואנחנו בזה ומי שהקדימנו מן הדורות בשוה על זאת המצוה. ונתחייבו מאש' אמ' "שופך ד?ם? האדם ב' ד'". ועלינו הוא חוב מזה ומזולתו. מאש' אמ' משה ע'ה "לא תרצח". ואמ' אחריו "ומכה אדם מות יומת". ונהיה עליהם מפאה אחת ועלינו מב' פיאות.

Karaite Commentary (published in JQR 15:3 pp. 371-373)פירוש קראי (נדפס בJQR 15:3 pp. 371-373)

ובזמן יציאתם מן התבה התיר לבני אדם כל בעל חיים מן טהרים. שנ' "כל רמש אש[ר הוא חי] לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את [כל]". "חי" על טהור עומד. שנ' "וביום הראות בו בשר חי יטמא"...

וכן טמאת בהמה ועוף היא קדומה ומיום שנוצר אדם ידע איזה טמא ואיזה טהור ככ' מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה א' ואש' ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים א' ואשתו. אבל הברואים אשר נבראו עם האדם היו אסורים לשחוט כי ברכם []נם [ככ]ת' ולרבות ולא לשחוט עד אשר יקימו בניהם תחתם ועד אשר יגדלו בניהם וישיגו גם הם לפריה ולרביה אז יכשר שיתיר להם שחיטתם ואכילתם ושחיטתם...

Karaite Tractחיבור קראי (נדפס בעל תרגום רס״ג לתורה עמ׳ 493-485)

נחזור לדבר שהזכרנו כי האזהרה חלה על הברואים כולם. אמר באבימלך: כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם. ויוסף אמר: ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו׳. ואברהם אמר: אמרי נא אחותי את, מכאן ראיה שנשואי האחות היו אסורים אף בעת ההיא. ואבימלך אמר: מה עשית לנו ומה חטאתי לך וגו'.

ובלוט כתוב, ולא ידע בשכבה ובקומה, ובזה שלל ממנו את בחירת הרעה. ולא ראינו שהגיע אלינו איסורו אלא על ידי אוסר, ואין חיוב עונש אלא כשקדמו צווי או אזהרה. ולולא זאת לא היינו מפרשים דודתו: בת דודתו, והיות והלשון מתירה לנו זאת, וזה מחויב מצד הדרישה והעיון, מתחייב שאין זה כמו שאמר זולתנו שנשא את דודתו, כי הוא היה חסיד ולא יתיר (לעצמו) את מה שלא התיר אלהים.

ולו התיר את מה שלא התיר אלהים, היה אלהים מגנה אותו על כך, כמו שגנה את אבותינו שהיו במצרים על שעברו על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה, כמפורש בספר יחזקאל. וכך, מאחר שנתחייבו במצוות מזמן קדום מחמת שהיה אוסר שאסר עליהם, היו גם כן ראויים לדברים שתאר אותם בהם, באמרו: ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים. אשר נודעתי אליהם להוציאם, מארץ מצרים, כלומר ועשיתי למען הבטחתי לבלתי החל בנקמה מכם לעיני הגוים אשר הבטחתים להוציא אותם מארץ מצרים לﬠיניהם.

ועוד נאמר, הסוברים שאדם לא נתחייב בכל המצוות אלא בשש מהן, אחת מהן גלוי עריות, נאמר להם: לא ימלט (הדבר מאחד מהאופנים האלה), או שכל הﬠריות האסורות עלינו היו אסורות גם לאדם והגיון או חלק מהן (היה אסור לו), או שכולן היו מותרות לו. ואם יאמרו ששום אחת מהן לא היתה אסורה לו, הרי יכחישו את דברי עצמם, שאמרו שנתן לו שש מצוות והביאו ראיה מויצו ה' אלהים וגו'. וכבר הסברנו שאין אלהים ﬠונש אלא את המחייב (במצוות) בשביל מה שהוא מחויב בו, כי הוא צדיק לא יעשה עוולה.

ואם יאמרו שחלק מהן היה אסור לו, נאמר להם, מפני מה ייחדתם את מקצתן, לא כולן, מחויב שיהיה דין כולן כדין מקצתן. והראיה שאתם מביאים מויצו וגו', אינה ראיה כי לא הזכיר שם עריות. ואם יאמרו: ראיתכם היא ראיתנו, נאמר להם [ראיתנו] אינה מבדילה בין מקצת העריות למקצתן, והמקצת מוכיח על כל העריות, שנאמר: ולא תלכו בחקות הגוי. ואם בטלה הדעה שלא נצטווה אדם על שום אחת מן העריות (והדעה) שנצטווה רק על מקצתן, הרי יש רק אפשרות שלישית, והיא שנצטווה על כולן, ובזה גם כן התברר שכל המצוות, דיני העריות וזולתם, קדומות.

ואם יאמר האומר: מאחר שראינו שהכתוב אומר כאן ותטמא הארץ ואפקד עוונה עליה, יש מכאן ראיה שהזהיר אותם אלהים קודם לכן, ובמקום אחר אמר על ידי דויד דברים המכחישים את הדבר הזה, כי אמר: לא ﬠשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, לא ייתכן שתהיה סתירה בתורת אלהים, ואין שני הכתובים האלה סותרים ומכחישים זה את זה, אלא הכתוב הראשון "ותטמא הארץ" וגו' מאשר שאלהים הזהיר אותם על כך ולפיכך הטיל עליהם את העונש, והמאמר: לא עשה כן וגו' בראשית המזמור לא הזכיר אלא על פי מה שיהיה והמזמור השני.

R. Yehuda Ibn Balaam Bereshit 8:2ר׳ יהודה אבן בלעם בראשית ח׳:ב׳ (נדפס ב*PAAJR 57 p.12)

טענו אברהם בגדאדי ואחרים מאלה המאמינים בהקדמת המצוות השמעיות, כי נח נצטווה במצות בהמה טהורה וטמאה ובמצות עוף טהור וטמא. אולם אין הדבר כך, כי המצוה אשר ניתנה לאדם ולנח מצאנו את בניהם דבקים בה ומשתדלים לקיימה, ובמיוחד זרע אברהם אבינו. ואילו היתה מצות הבהמות והעופות קדומה, מדוע זה התחיל משה עליו השלום בחקיקתה, באומרו זאת החיה אשר תאכלו, ואת אלה תשקצו מן העוף? ובוודאי הוא היה נמנע מביאורה כמו שהוא עשה לגבי המילה, שאמנם הוא הזכיר אותה מפאת החשיבות ולא מפאת היותה תחילת החקיקה.

Rashi Bereshit 7:2רש״י בראשית ז׳:ב׳

הטהורה CLEAN – It means those cattle which will in future be permitted to Israel as clean; we thus learn that Noah studied the Torah (ib. 26).הטהורה – העתידה להיות טהורה לישראל למדנו שלמד נח תורה.

Rashi Bereshit 26:5רש״י בראשית כ״ו:ה׳

שמע אברהם בקלי ABRAHAM HEARKENED TO MY VOICE when I put him to the test.
וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE – This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a).
מצותי MY COMMANDMENTS – those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b).
חקותי MY ORDINANCES – matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine's flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King's decrees and enactments imposed on His subjects (ib).
ותורתי AND MY LAWS – The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64).
בקולי – כשנסיתי אותו.
משמרתי – גזירות להרחקה על הזהרות שבתורה כגון שניות לעריות ושבות לשבת.
מצוותי – מצות שאילו לא נכתבו ראויין להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים.
חקתי – דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהן אכילת חזיר, לבישת שעטנז, שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו.
תורותי – להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני.

Rashi Yoma 28bרש״י יומא כ״ח:

אפילו עירובי תבשילין – שאינו הלכה למשה מסיני, אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן.

Lekach Tov Bereshit 43:16לקח טוב בראשית מ״ג:ט״ז

וטבוח טבח והכן – מיכן שהיו אבותינו נהוגין במצות קודם מתן תורה, נאמר כאן והכן, ונאמר להלן והכינו את אשר יביאו (שם ט"ז:ה').

Lekach Tov Bereshit 2:15לקח טוב בראשית ב׳:ט״ו

ד"א לעבדה ולשמרה. המצות שציוהו, שנא' ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל: א"ר יוחנן שבעה מצות נצטוה אדם הראשון. ויצו, אלו הדינים, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט). ה' זו ברכת השם וכה"א ונוקב שם ה' מות יומת (ויקרא כד טז). אלהים, זו ע"ז, שנא' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ג). על האדם, זו שפיכת הדמים, שנא' שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו). לאמור, זה גילוי עריות, וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו (ירמיה ג א), מכל עץ הגן, ולא גזל. אכל תאכל, ולא אבר מן החי, כי כל אלה הן מצות הדעת, שאפי' לא נתנה תורה לישראל נוהגין היו בהם הדורות לשמרן מדעתן, וכן הוא אומר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט), כי אנשי דור המבול מפני החמס נתחתם עליהם גזר דין שלא היו נוהגין על המשפטים. ברכת השם, עברו דור הפלגה ולקו שנא' ונעשה לנו שם (בראשית יא ד), שכפרו בעיקר. ע"ז הי' זריז בו איוב, שנא' אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשת ידי לפי גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל (איוב לא כו כז), שלא עבד לא לשמש ולא לירח, מכלל שהיו אחרים עובדים. שפיכת דמים נענש בו קין. גילוי עריות נענש בו אבימלך, דכתיב השב אשת האיש (בראשית כ ז), ואומר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (שם לט ט). גזל הוא החמס. אבר מן החי, שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (שם ט ד), וכל אלה שהוזכרנו עונשן לא ענש הקדוש ברוך הוא אלא אם כן הזהיר, למדנו כי נצטוה אדם הראשון בכל אלה.

Rashbam Bereshit 26:5רשב״ם בראשית כ״ו:ה׳

'Eqev BECAUSE ('eqev) ABRAHAM OBEYED ME: at the time of the binding of Isaac, as it is written there (Gen. 22.18), "because ('eqev) you have obeyed me."
Vayyishmor FOLLOWED MY MANDATE: E.g. circumcision, about which it is written (Gen. 17.9), "you shall follow (tishmor) my covenant."
Misvotay MY COMMANDMENTS: E.g. the rule that circumcision takes place on the eighth day of life, about which it is written (Gen. 21.4), "as God had commanded (sivvah) him."
Huqqotay MY LAWS AND MY TEACHING: According the true plain meaning of Scripture, this refers to all the well-accepted laws, like theft, adultery, covetousness, civil laws and hospitality for guests, all of which were observed before the giving of the Torah but were repeated and elaborated to the Israelites [at Sinai where] they entered a covenant to fulfil them.
עקב אשר שמע אברהם בקולי – על העקידה, דכתיב: עקב אשר שמעת בקולי (בראשית כ"ב:י"ח).
וישמור משמרתי – כגון מילה, דכתיב בה: ואתה את בריתי תשמור (בראשית י"ז:ט').
מצותי – כגון מצות שמונה ימים, דכתיב: {וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים} כאשר ציוה אותו אלהים (בראשית כ"א:ד').
חוקותי ותורותי – לפי עיקר פשוטו כל המצות הניכרות, כגון גזל ועריות וחימוד {ממון} ודינין והכנסת אורחים, כלם היו נוהגין קודם מתן תורה אלא שנתחד'{שו} ונתפרש{ו} לישראל וכרתו ברית לקיימן.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 26:5אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ו:ה׳

וישמור משמרתי – שם כלל על כל מה שהוא חייב לשמור ממצוות וחוקות ותורות. ויתכן להיות המצוות לך לך (בראשית י"ב:א'), גם קח {נא} את בנך (בראשית כ"ב:ב').
והחוקות הם חוקות השם שילך האדם אחרי מעשיו כאשר אפרש בפסוק שעטנז (ויקרא י"ט:י"ט). ואלה החוקות נטועות בלב. והתורות שמל עצמו ובניו ועבדיו, ובפסוק והתורה והמצוה (שמות כ"ד:י"ב) אבארם באר היטב.

Ibn Ezra Vayikra 18:18אבן עזרא ויקרא י״ח:י״ח

והנה לא הזכיר בפרשת קדושים תהיו עונש השוכב עם שתי אחיות כאשר לא הזכיר עונש השוכב עם בת בנו ועם בת בתו. וטעם המפרש כי רחל ולאה לא היו אחיות, וראייתו את כל התועבות האל (ויקרא י"ח:כ"ז). וזאת איננה ראיה גמורה. והשואל איך יעניש השם על דבר שלא הזהיר, יש משיבים כי בני נח נצטוו על העריות האלה. ואחרים אמרו, אע"פ שאמר הכתוב את כל התועבות האל (ויקרא י"ח:כ"ז) בשם כלל, אין הפירוש על כולם, כי אם על רובם. ודעתי תדענה בפרשת וילך משה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 18:8ר׳ יוסף בכור שור בראשית י״ח:ח׳

חמאה וחלב – ואחר כך בן הבקר, שלא לאכול החלב אחר הבשר, כי שומר מצות היה אברהם אבינו.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 30:9ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל׳:ט׳

[ונראה: דרחל ולאה היו משתי נשים, וגוי אין בניו מיחסין אחריו אלא אחרי האם, כדנפקא לן בקידושין (בבלי קידושין ס"ח:) וביבמות (בבלי יבמות כ"ג.) מכי יסיר את בנך (דברים ז':ד'), דאמרינן: בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך, אלא בנה. ולכך נשאם יעקב, כי מקיימי תורה היו אבותינו. הג"ה.]

Radak Bereshit 26:5רד״ק בראשית כ״ו:ה׳

עקב אשר שמע אברהם, the reason why I have given him the land is because he heeded my voice even to the extent of offering his only son as a burnt-offering.
משמרתי, מצותי, חוקותי, ותורותי, God included all the commandments, hinting that all the commandments, i.e. chukotai, contain elements of which the rationale has been revealed and some which have not. Even the seven Noachide laws, applicable universally, contain elements the reason for which has not ever been revealed to the people but whose rationale is familiar only to the wisest scholars. Examples of such commandments are: the prohibition of grafting or crossbreeding, eating (amputated) limbs of a living animal אבר מן החי. To describe such laws, the Torah here mentions the word חוקותי, “My statutes,” whereas the description מצותי refers to commandments which the human mind understands or even applauds. It matters not that these commandments be performed by different parts of the body, i.e. the mouth, the hands, or merely the heart. Similarly, it matters not whether they are positive commandments, requiring action, or negative commandments requiring self-restraint. Some commentators (compare Torah Shleymah 25) claim that Avraham was only 3 years old when he recognised the existence of God and began to worship him, so that the numerical value of the letters in the word עקב=172 would comprise the number of years which Avraham carried out God’s commandments. Other commentators place the time when Avraham became convinced of monotheism as the only religion as being when he had completed his fortieth year. (Bereshit Rabbah 30,8) This appears to be more probable. Our sages claim that Avraham observed all the commandments spelled out in the written and the oral Torah including such rabbinic ordinances as Eyruv Tavshilim (Yuma 28). They base this on the word משמרתי, seeing this word refers generally to the type of “security fence” סיג, introduced by the Rabbis to safeguard us against violating Biblical injunctions. What the rabbis meant therefore was that Avraham invented such safeguards for himself in order not to violate the basic prohibitions.
מצותי חקותי ותורותי – כלל לכל מצות השכל המפורסמות ושאינן מפורסמות. גם יש בשבע מצות שנצטוו ב"נ שאין טעמם נגלה אלא לחכמים והם הרבעת בהמה והרכבת אילן ואבמה"ח לפיכך אמר חקתי; ואמר מצותי כלל לכל מצות השכל בין בלב בין ביד בין בפה מ"ע ולא תעשה. ויש דרש (ב"ר ס"ד) כי בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו כמנין עק"ב וימיו היו קע"ה, הנה כל ימיו חוץ משלש שנים היה שומר את המצות. ויש דרש אחר כי בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, וזה נראה יותר ואמרו (יומא כ"ח) כי כל התורה קיים אברהם ואפילו עירובי תבשילין, ר"ל זה מפני שאמר משמרתי ועירובי תבשילין הוא משמרת למלאכת יום טוב כן עשה הוא דברים יתרים למשמרת המצות.

Tosafot Rid Bava Batra 120aתוספות רי״ד בבא בתרא ק״כ.

זו יוכבד שהיתה הורתה בדרך ראיתי מתמיהים והרי אסור לשמש מטתו בשני רעבון ונ"ל שאין לתמוה על מה שעשו הראשונים קודם מתן תורה דממי שהיה מקיים יש ללמוד ומי שלא היה מקיים אין ללמוד שעדיין לא נתחייב והרבה אתה מוצא לקדמונים שהיו קודם מתן תורה שעשו שלא כתורה מפני שעדיין לא ניתנה התורה הילכך מיוסף שלא שימש יש ללמוד איסור ומלוי ששימש אין ללמוד היתר.

Chizkuni Bereshit 7:21חזקוני בראשית ז׳:כ״א

וא"ת איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו מצות? אלא י"ל יש כמה מצות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אף על פי שלא נצטוו עליהם ולפיכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אף על פי שלא נצטוה על כך, או שמא על הגזל נצטוו.

Chizkuni Bereshit 26:5חזקוני בראשית כ״ו:ה׳

עקב אשר שמע אברהם בקלי זו עקידה וכן הוא אומר שם עקב אשר שמעת בקולי. וישמר משמרתי זו מילה שקבלה מיד כדכתיב זאת בריתי אשר תשמרו וגו'. מצותי זו מילה לשמנה כדכתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים. חקותי שיצוה כמו כן זרעו אחריו שיהיו נמולים. כדכתיב והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם, ואומר ויעמידה ליעקב לחק וגו'. ותורתי שאמרתי לו לך לך אל הארץ אשר אראך, וראיה לדבר אשכילך ואורך בדרך זו תלך. וכן יורנו בדרך יבחר וכן כל תורה לשון הוראה. ולפי הפשט מצותי חקותי הן שבע מצוות שנצטוו בני נח.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 35:4ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית ל״ה:ד׳

ויטמן (יעקב) ע"ה תחת האלה – מה שנתנו לו טמינת איבוד מן המציאות לא טמינת גניזה כמו שביאר ר' שמואל בן חפני ז"ל; ולפי שהתאימו מעשי מצות אלה על ידי האבות ע"ה למצות התורה עם אמונתם באחדות הבורא והרחקתם את השיתוף והעבודה והיראה והאהבה שהן עיקרי האמונה בתורה ושורשיה אמרו (החכמים ז"ל) בהם כי הם קיימו כל תורה כולה לא ששמרו את השבת או אכלו מצה בפסח כמו שיעלה על הדעת וכבר ביארתי זה ב(ספר) "אלכפאיה".

Ramban Bereshit 26:5רמב״ן בראשית כ״ו:ה׳

וישמור משמרתי – לשון רש"י בקולי, כשנסיתי אותו. משמרתי – גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת. מצותי – מצות שאלו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים. חקותי – דברים שיצר הרע ועו"ג משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו. ותורתי – להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני.

ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה, וכך אמרו (ב"ר צ"ד:ג') בפסוק ויתן להם יוסף עגלות (להלן מ"ה:כ"א), שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשו לא נתנה תורה, והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו'.

ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה (בראשית כ"ח:י"ח) ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר ע"ד:י"א) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו':כ'), ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שמות כ"ד:ד'), והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו. וביעקב דרשו (ב"ר ע"ט:ו') ששמר את השבת וקבע תחומין. ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות א':ה'), שהיא מעידה על מעשה בראשית.

ואולי נאמר, משמרתי – שניות לעריות של בני נח, ומצותי – גזל ושפיכות דמים, חקותי – אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן, ותורותי – דינין ואסורי עבודה זרה, שאלו כולן נצטוו בהן בני נח, והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן, וכמו שהזכירו ע"ז של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוות (ע"ז י"ד:ב'). ודרשו "במאה שערים" שמדדוה למעשרות (ב"ר ס"ד:ו'), כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים, או לכהני ה', כגון שם ועבר ותלמידיהם, כענין והוא כהן לאל עליון (לעיל י"ד:י"ח).

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלהי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין ל"ו:ב'). וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מ"ג), ואני אעירך בו בעזרת השם (ויקרא י"ח:כ"ה, דברים י"א:י"ח). והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא, כמו שדרשו (בספרי) באשר שנא ה' אלהיך (דברים ט"ז:כ"ב), ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות.

וביוסף דרשו (ב"ר צ"ב:ד') שהיה משמר את השבת אפילו במצרים, מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות, לפי שהיא עדות על חדוש העולם, והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים, וזאת כונתם.

ועל דרך הפשט נאמר שיהא משמרתי – אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו, וחלק בה על עובדי העבודה זרה, וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו. מצותי – ככל אשר צוהו בלך לך מארצך, ועולת בנו, וגרישת האמה ואת בנה. חקותי – ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם. ותורותי – המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן, שהן תורה להם.

Ramban Yevamot 98aרמב״ן יבמות צ״ח.

ופי' הברייתא, נשא אחותו מן האם יוציא. משום שבגיותו נמי היתה אסורה עליו, שכל שאר האם אסור לבני נח כדדריש בסנהדרין לאמר זה גלוי עריות, אבל בשאר האב לא מרבינן משום דרחמנא אפקריה לזרעיה ואפילו בגיותן, וכי כתיב וזרמת סוסים זרמתם בגיותן כתיב. אחות האב מן האם אף על פי שהיא שאר האב בפירוש ריבה אותה הכתוב, דכתיב על כן יעזב איש את אביו ואת אמו זו אחות אביו. פי' מן האם שאלו מן האב מותרת היא דכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו. אחות האם מן האב לר' מאיר גזירה משום לתא דהנך.

ורש"י ז"ל פי' כאן טעמא דברייתא כולה משום גזירה דילמא אתי למינסב שאר דאם שנולדה בגירות, ולדבריו דוקא בלידתו בקדושה, אבל במסכת סנהדרין פי' כדאמרן, ובגמרא מוכח דתניא התם כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה דברי ר' מאיר וחכ"א הרבה עריות יש שאין ב"ד ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עלי', והוינן בה ואמר ר' מאיר כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אבל חייבי כריתות לא והא תניא גר שהיתה הורתו וכו', פי' וכיון דאית להו בגירות אחוה מדרבנן ש"מ בגיותן אית להו מדאורייתא דמשום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה גזרו בהו, ומפרקינן הא ר' מאיר אליבא דר' אליעזר הא ר' מאיר אליבא דר' עקיבא דתניא על כן יעזב איש את אביו אחות אביו ואת אמו אחות אמו דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר אביו אשת אביו אמו אמו ממש, פי' ר' מאיר אליבא דר' אליעזר מרבי כל העריות מלאמר או מאיש איש אבל ר' מאיר לר' עקיבא לא מרבי מלאמר אלא כעין אותן שפרט בהן הכתוב דהיינו חייבי מיתות, ורבנן פליגי עליה דר' מאיר ואמרי הרבה עריות יש שאין ב"ד ישראל ממיתין עליהן ובני נח מוזהרין עליהן, וטעמייהו דרבנן משום דאית להו איש איש לרבות כל העריות כישראל ואפילו שלא כעין אותן שפרט בהן הכתוב.

ודכולי עלמא בשאר האם נתרבו בהן כל העריות אבל בשל אב אין להם שאר כלל אלא משום גזירת הכתוב, לר' אליעזר באחות האב מן האם, דאלו מן האב שריא אלמא חדוש הוא בזו ולא באחרת, ולר' עקיבא באשתו, והיינו דגרסינן התם אמר רב הונא גוי מותר בבתו, פי' משום שאין חוששין בהם לזרע האב, ואף על גב דאית להו חייס ולענין ירושה נמי אמרינן (קדושין י"ח א') גוי יורש את אביו דבר תורה, התם שאני דגלי ביה רחמנא אבל לענין עריות לית ליה דרחמנא אפקריה לזרעיה בין בגיות בין בגירות, והיינו נמי דאיצטריך לרבויה בירושה. וה"ה נמי בעריות דאישות כגון אשת קרובים דמותרות בגיותן, דגבי עריות קיחה כתיב בהו ואינהו קיחה לית להו, ולא גמרינן מדאשכחן להו אישות באב, דחדוש הוא דהא אפקרינהו רחמנא לזרעייהו כדפרישית, והרי יעקב נשא שתי אחיות ואלמלא היו אסורות היו חכמים צריכין לפרש שלא היו אחיות מן האם ולא פירשו כן בשום מקום, והרי יהודה אמר על תמר כלתו צדקה ממני ואלו היתה אסורה משום כלה אכתי חייבת היא מיתה דעריות, והא דכתיב ולא יסף עוד לדעתה, מפני שהיתה זקוקה ליבם והוא שלה לפי מה שהיו נוהגין ביבומין, ודקתני כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אעריות דשאר קאי ולאו אעריות דאישות, תדע דקא מקשי אבל חייבי כריתות לא והתניא וכו' ולא מקשי נמי מגופה דהא איכא חייבי מיתות דאישות כגון אשת אב וכלתו דישראל ממיתין עליהן ולבני נח שריין לאידך ברייתא, אלא ש"מ לכולי עלמא אישות לית להו אלא אשת אב שנבעלה שנתרבתה בהן לדברי ר' עקיבא.

R. Chayim Paltiel Devarim 23:9ר׳ חיים פלטיאל דברים כ״ג:ט׳

א"ת אברהם אבינו שקיים כל התורה היאך נשא מצרית ראשונה? וא"ת קודם מתן תורה היה, הלא גם יעקב נשא קודם מתן תורה, ואפי' הכי אמרינן פרק ערבי פסחים כשיתנו כוס ליעקב לברך יאמר איני מברך שנשאתי שתי אחיות שעתידה תורה לאסור, ואע"פ דזה עצמו לא היה רק מפני מראית העין דהא גיורות היו ואין להם חייס כי היכי דאמ' שאר האם יוציא שאר האב יקיים. ותירץ מהר"ח דאברהם אבינו גר היה ואמרינן בקהל השם לא יבא, הא בקהל גרים יבא, ועוד דבלאו הכי צריך מאי שנא דעמוני ומואבי אסורים לעולם על דבר אשר לא קדמו ואדום מותר אחר ג' דורות הלא גם הוא לא קדם אלא הטעם דאחר ג' דורות מותרים משום כי אחיך הוא וע(ו)ד ג' דורות אסורין משום שלא קדמו וכן מצריים עד ג' דורות אסורין ששיעבדו בהן לאחר ג' דורות מותרים משום דגר היית בארצו. א"כ עיקר האיסור היינו משום הטעם וא"כ קודם ששיעבדו בהן לא נאסרו.

Daat Zekeinim Bereshit 37:35דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית ל״ז:ל״ה

וכל בנותיו. ר' יהודה אומר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום ר' נחמיה אומר כנעניות היו אלא מהו וכל בנותיו כלותיו כי דרך אדם לקרא לכלתו בתו. וקשיא דבת איש כנעני מתרגמינן בת גבר תגרא דאיך אפשר אברהם צוה לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני ויצחק צוה ליעקב לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וילך יהודה וישא כנענית אלא מהו בת איש כנעני גבר תגרא. וי"ל דההיא אליבא דר' יהודה דאמר תאומות נולדו עם השבטים וגו' וכן נראה מדכתיב ושאול בן הכנענית מכלל שהאחרות לא היו כנעניות. אבל אליבא דר' נחמיה לא נצטרך לתרגם בת איש כנעני גבר תגרא אלא כנעני ממש. מיהו קשיא אליבא דר' יהודה מדאמרינן קיים א"א אפילו ערובי תבשילין גם מצות יבום היו מקיימין כדכתיב בא אל אשת אחיך ויבם אותה וא"כ האיך השבטים נשאו אחיותיהם וגם יעקב היאך נשא שתי אחיות בחייהן. וי"ל כי מאחר שלא נצטוו על התורה אף על פי שידועה ברוח הקדש מה שהיו רוצין היו מקיימין ומה שהיו רוצין היו מניחין. והא דאמרינן בערבי פסחים שבסעודה של צדיקים לעתיד לבא נותנים כוס של ברכה לברך ליעקב והוא אומר לא אברך מפני שנשאתי שתי אחיות בחייהן אלמא דשלא כהוגן עשה. א"ל דמ"מ הואיל ועתידה תורה איכא קצת עונש בדבר ואפ"ה נשאן אף על גב דאיכא קצת עונש לפי שלא היה רוצה אלא מן הצדקניות ולא מצא בדור צדקניות כמותן וגם אחת מהן לא היתה יכולה להוליד לבדה כל השנים עשר שבטים.

Daat Zekeinim Shemot 6:20דעת זקנים שמות ו׳:כ׳

לפי שנולד מדודתו של אביו לא נכתב כרת בערות דודתו מפני כבודו. וזהו שיייסד הפייט אחות אב על כל נעלם תכסך בושה ונכרת לעולם.

Minchat Yehuda Vayikra 20:19מנחת יהודה ויקרא כ׳:י״ט

או' רבי אברהם א"ע שמשה רבינו כשכתב התורה לא רצה לכתוב עונש באחות אביו מפני כבוד עמרם אביו שנשא דודתו... ואגב שדלג עונש באחות אביו כך דלג באחות אמו. גם לא רצה לכתוב עונש בב' אחיות מפני כבוד ישראל שיצאו מיעקב שנשא שתי אתיות. כן פי' ר"מ מקוצי ז"ל.

Ibn Kaspi Tirat Kesef p. 96אבן כספי טירת כסף עמ׳ 96

ואני תמה מה הביא לרבותינו ז"ל וגם לאבן עזרא לנטות, ואם שלא רצו ליחס זה הגנאי לאברהם, רצוני שישא אחותו, הנה ידוע ליודעים שלא היה זה עון לו אז, כמו שלא היה ליעקב בנשאו שתי אחיות, ואם בעבור כבוד זרעו, מה נעשה לזרע יעקב, ואין ספק שלא נמצא בנים נכבדים כבני עמרם מדודותו, אבל כל זה היה קודם מתן תורה, לכן אינו נמנע אצלי היות ענין זה המאמר כמו שהוא בכתוב.

Modern Texts

Seforno Bereshit 26:5ספורנו בראשית כ״ו:ה׳

עקב אשר שמע אברהם בקולי. בכל אשר צויתיו. וישמר משמרתי. עשה תמיד המשמרת המיוחדת לי שהיא לגמול חסד כאמרו כל אורחות ה' חסד ואמת (תהלים כה, י) ולהורות חטאים בדרך וזה עשה כאשר קרא בשם ה' ושמר גם כן מצותי חקותי ותורתי. שנצטוו בני נח ובכן היה נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים. הנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה וכן למטה באמרו והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ולא כן אמר ליעקב כל שכן לאברהם וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרא בשם ה' אבל אחר שקרא בשם ה' נאמר ואבימלך הלך אליו מגרר ואמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך אתה עתה ברוך ה'. ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה אמנם ליעקב לא תלה בזכות אחרים כלל כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים ללמוד וללמד דעת את העם בפרט באהלי שם ועבר ששם עלה כל מבקש ה' בלי ספק.

Responsa of the Rema 10שו״ת הרמ״א י׳

ואף על גב דדרשינן עקב אשר שמע אברהם בקולי מלמד ששמר אברהם אפילו עירוב תבשילין אם כן שמע מינה שהיה נוהג כפי התורה והמצוה אפילו מצוה מדרבנן. מכל מקום נוכל לומר אם הוא שמר אנשי ביתו לא שמרו רק החק הנימוסי הנמסר להם, דהיינו ז' מצות בני נח. דמי לנו גדול מאדוננו אבינו יעקב ע"ה אשר נשא שתי אחיות. אלא ע"כ צריכין אנו להודות ולומר כי הכתוב שאמר למען אשר יצוה וגו' לא קאי רק אאותן שבע מצות של בני נח.

Maharal Gur Aryeh Bereshit 46:10גור אריה בראשית מ״ו:י׳

זו דינה שנבעלה לכנעני. כך סבר ר' חנינא בפרשת וישלח, שאין לומר כנענית ממש, אפשר כי אברהם ציוה שלא יקח בנו מבנות הכנעניים (לעיל כד, ג) ויעקב מניח את שמעון ליקח כנענית, אלא בן דינה. ואפילו למאן דאמר דנשאו בני יעקב כנעניות וכמו שפירש רש"י בפרשת ויחי (להלן נ, יג) 'לא ישא אותי אחד מבני בניכם שהם מכנעני', אפילו הכי למה הוצרך לכתוב "כנענית", שאם לא נאסר להם כנענית אם כן למה כתב כאן "בן הכנענית", הרי סתמא הרבה היו מבני כנענית. ומה שלא כתב 'בן דינה', מפני שבא לומר למה נשאה שמעון, וזה מפני שנבעלה לכנעני, ולא רצתה לצאת מביתו עד שישבע שמעון שישאנה. וטעם מדרש זה (ב"ר פ, יא) יש לו סוד, כי ראויה היתה לשמעון בעבור שכח שמעון במדת הדין, כדכתיב (להלן מט, ה) "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם", ודינה ראויה לו.

אך קשה איך נשא את אחותו, ולעיל פירש רש"י בפרשת וירא (כ, יב) "וגם אמנה בת אבי אך לא בת אמי" דמשמע אחותו מן האם אסורה, ויש לומר דהך תנא סבירא ליה דאחותו מן האם אינה אסורה לו, וכך יש תנא בפרק ד' מיתות (סנהדרין נח.), ושם פירש רש"י דאותו תנא סבירא ליה דהא דקאמר אברהם "אמנה אחותי בת אבי ולא בת אמי" לא שאחותו בת אם אסורה, אלא דקושטא דמילתא קאמר שהיא אחותו מן האב ולא מן האם.

אבל עדיין קשה הרי האבות קיימו כל התורה וידעו אותה ברוח הקודש, היו מקפידין שלא לישא כנענית - ולא הקפידו על ערוה דהוא אסור מן התורה, ויש מפרשים כי שאני קודם מתן תורה מלאחר מתן תורה, כי כל האבות היו מקיימים את התורה כולה - אך צריכים היו לקבל עליהם את התורה כגרים שנתגיירו, לכך היו כקטן שנולדו. פירוש להך מילתא בלבד לענין קבלת התורה לא שייך בהם ענין אחוה שיהיו אחים לענין עריות, שלא נולדו בחיוב המצוה אלא הם קבלו מאיליהן, להך מילתא הוו כגרים שאין עריות בהם. ולפיכך כל עריות שהן מן התורה שנתנה אחר כך - לא היה נוהג באבות; כגון יעקב נשא שתי אחיות, ועמרם דודתו, ויהודה היה מייבם את כלתו, אף על גב דמן התורה אסור, והם היו שומרים את התורה, הרי אם מצד התורה אתה בא לאסור והם קבלו אותה עליהם - לא היו להם בזה קורבה, אבל קורבה מצד עצמם לא נתבטלה.

ואין להקשות דאם כן יהיו יוצאי מצרים מותרים בקרוביהם, דהא קבלו עליהם את התורה (שמות כד, ז) ולא נולדו בחיוב, ויהיו מותרים בקרוביהם, אין זה קשיא, דהם הוכרחו לקבל, דהא כפה עליהם הר כגיגית כדלקמן (רש"י שמות יט, יז), ולא אמרינן בזה דהוי כקטן שנולד. דודאי מי שנתגייר מעצמו, כגון גוי, כיון דלא היה צריך לגייר והוא מגייר עצמו - הוי בריה אחרת לגמרי, אבל ישראל שיצאו ממצרים - כיון שהיו מחויבים לקבל את התורה, והיו מוכרחים לזה, אין זה כקטן שנולד. ותדע לך דאם לא כן יקשה לך דהא בודאי נתגיירו כדמוכח בפרשת משפטים (שמות כד, ו), שהרי היו צריכים מילה וטבילה וקרבן (רש"י שם), ואפילו הכי אין להם דין כגר להיות מותר בעריות.

ואפשר לתרץ עוד כי תולדות יעקב שהותר להם לישא אחותם הכל היה ברוח הקודש שהותר להם, מפני כי בני יעקב היו עם אחד בפני עצמו - הותר להם לישא ביחד, כדי שלא יהיו צריכין להיות מתחברים לעם אחר. והרי תמצא גבי אדם הראשון שהותר לו לישא את אחותו, כדכתיב (תהלים פט, ג) "אמרתי עולם חסד יבנה", ואמרינן (סנהדרין נח ע"ב) 'חסד עשה הקב"ה עם קין שהתיר לו אחותו', הכי נמי חסד עשה הקב"ה עם בני יעקב שהתיר להם [אחותם]. כי יעקב עם תולדותיו שוה לאדם ותולדותיו, כי שאר האומות - אחר שאינם מזרע יעקב נחשבים כאילו אינם, ונשאר תולדות יעקב בלבד. כי אדם הוליד כלל בני אדם, ויעקב הוליד כלל ישראל הנקראים 'אדם', ואין אומה בעולם נקראים 'אדם' זולת ישראל (יבמות סא.). וכל העולם נקראים 'בני אדם', וכל ישראל נקראים 'בני ישראל'. לכך היה מותר לשמעון לישא אחותו לבדו. כמו שנולדו עם בני אדם כל אחד תאומה, כך היה עם בני יעקב נולדים תאומות (רש"י לעיל לה, יז). והכל היה ברוח הקודש, כי יעקב שהיה יודע ברוח הקודש - ידע שמותר לשבטים אחותם, כמו שהיו יודעים לקיים התורה ברוח הקודש - יודעים גם כן להתיר ברוח הקודש, ואין זה סותר התורה, כי נותן התורה אוסר ונותן התורה מתיר, כמו שבארנו. וכן הטעם מה שנשא יעקב שתי אחיות, אף על גב שהאבות היו מקיימים את התורה, כי כמו שידע יעקב התורה ברוח הקודש כך היה יודע שיש לו לישא שתי אחיות, והם הגונים לו להעמיד י"ב שבטים עמודי עולם מב' אחיות. ואין זה קשיא אם ידע זה יעקב ברוח הקודש, שהרי כל התולדות היו יודעים ברוח הקודש, כמו שפירש רש"י אצל "עתה ילוה לי אישי" (לעיל כט, לד), וגם זה היה ברוח הקודש. ואין זה שלא שמר התורה, אך כי הפה שאסר הוא פה שהתיר (כתובות טז.), ומי שהיה מודיע להם התורה הודיע להם גם כן זה, והודיע ליעקב כי ראוי לו שישא שתי אחיות כמו שנאמר לו לאליהו להקריב בחוץ.

ואל יקשה לך למה נחשב ליעקב לגנאי מה שנשא ב' אחיות כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים קיט ע"ב) שלא ירצה לברך לעתיד מפני שנשא ב' אחיות, אין בזה קשיא, כי זה הוא הגנאי כי לא הותר ליעקב ב' אחיות רק בשביל שלא נתנה התורה לו, וזה ידע יעקב, ומפני שהותר לו דבר כזה בשביל שלא נצטווה, אף על גב שעל ידי רוח הקודש עשה - גנאי הוא, דסוף סוף דבר זה יהיה נאסר כשתנתן התורה, ואם נתנה התורה לא הותר דבר זה ליעקב, שלא מצאנו שיהיה אסור ערוה נדחה. אמנם אני מפרש באותו מדרש (פסחים קיט ע"ב) שלכך לא רצה יעקב לברך מפני שהיה יעקב מוכן לדבר שיהיה נאסר בסוף, שידע יעקב כי ראוי לו ב' אחיות על פי רוח הקודש, וזה קצת גנאי שיהיה מוכן לדבר שיהיה נאסר, ולא כן יצחק, אף על גב שהיה מותר לו גם כן ב' אחיות, כי לא היה מוכן לדבר שיהיה נאסר, וזה הדבר שגרם שלא רצה לברך, ודבר גדול הוא זה, וזה נראה ברור מאוד, וזה עיקר פירוש הדבר כאשר תעמיק בו.

אמנם בשביל זה לא נאמר שלא קיים יעקב כל התורה, שהרי יעקב אמר לעשו 'תרי"ג מצות קיימתי' (רש"י לעיל לב, ד), ואחת מהם שלא ישא שתי אחיות, אלא ודאי מה שהתיר לו דבר אחד אין זה שעבר על התורה, כי התורה שאסרה היא שהתירה לו גם כן, כי הכל היה ליעקב על פי התורה, כמו שפירשנו גם כן כזה בפרשת תולדות, ואם נשא ב' אחיות נוסף על הראשונות אז היה עובר התורה, כי נשים אלו התירה לו התורה לגמרי - ואחרים אסרה. ואין להקשות שעמרם נשא דודתו (שמות ו, כ), ומשה הקים י"ב מצבות (שם כד, ד) ואיך היו נוהגים היתר במה שקבל אברהם על עצמו, שנאמר (לעיל יח, יט) "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו אחריו וגו'", וכך הקשה הרמב"ן (לעיל כו, ה), ואני אומר - וכן ראוי לומר - כמו שקבלו מאברהם את התורה ולמד אותה לבניו, הכי נמי למד לבניו איסור והיתר שלהם, ונהגו היתר על פי מה שלמדו, וכבר אמרנו טעם מופלג בפרשת שופטים להתיר הקמת המצבה, עיין שם, והותר לו, לכך היה משה רבנו עליו השלום מקים מזבח אחד לכלל ישראל, וי"ב מצבות לכל שבט ושבט בפני עצמו, והנה לא עבר תורת אברהם, רק שעשה על פי רוח הקודש. וכן מה שנשא עמרם דודתו, מפני שקבלו מאברהם כי בזה לא נאסרה, ואף על גב שאברהם קיים הכל ואליו היה אסור הכל, שהרי אברהם שמר כל התורה כולה, מכל מקום בקצת מצוות היו נוהגים היתר על פי קבלתם ברוח הקודש. ולפיכך נשא יעקב ב' אחיות, עמרם - דודתו, הכל מיד ה' עליהם. ואולי הטעם הוא כי מפני שהוא מצוה גדולה כפריה ורביה ולהעמיד את העולם, ולא מכל אשה זוכה אדם להבנות, כדאמרינן ביבמות (סד.) נשא אשה ושהה עמה י' שנים צריך להוציא - שמא לא זכה להבנות ממנה. ולכך גם כן במצוות עריות שאסרה תורה היו יודעים שאין צריך לנהוג, דאין כל אשה ראוי להבנות ממנה, ושמא נגזר להבנות מן אשה הזאת דודתו, כיון שעדיין לא נצטוו, כמו שהיה האמת שהיתה ראויה לו, והוליד ג' רועים אשר לא היו ולא יהיו. וכן יעקב נשא ב' אחיות והוליד י"ב שבטים עמודי עולם. ואיך נאמר שיהיו אוסרים דבר זה לבטל גזירת הקב"ה, לכן היו נוהגין היתר על פי רוח הקודש, וזה היה נראה נכון וראוי לומר.

אבל אני תמה על דברי הרמב"ן, שהקשה הרמב"ן (לעיל כו, ה) דאיך יהיו נוהגין היתר במה שקבל אברהם על עצמו - קושיא זאת אינו מכריח אותנו לומר שהיו כל ישראל שומרים את התורה אף מצות לא תעשה, ומה בכך שהיה אברהם שומר כל התורה - בשביל זה אין הכרח לומר כלל שהיו כלם חייבים, כי אין מצות התורה שוות בדבר זה; כי תמצא כי אברהם נתן לו ברית מילה (לעיל יז, י), וליעקב - גיד הנשה (לעיל לב, לב), כי המצוות - המקבלים מיוחדים בהם. ולפיכך אני אומר גם כן כמו שתמצא במצוות שנצטוו שלא היו הכל שווים, כך במצוות שלא נצטוו מפי השם אינם שווים הכל, כי אברהם בפרט היה מסוגל לכל המצוות, ויצחק למצוות שחיטה, ויעקב למצות שבת, שכאשר תבין תדע כי אלו מסוגלים לאלו מצות בפרט, לכך יש לומר כי לא קיימו מי שאינו מסוגל לכל המצות את כל המצוות. ואפילו אם אתה אומר מאחר שכל המצות הם מצוות צדיקים וישרים וטובים - למה אין ראוי ומחוייב שיעשו הכל, שהרי מי שאינו מחוייב בדבר כמו הסומא אליבא דרבי יהודה (ב"ק פז.) והנשים במצוות שהם פטורות - מצוה הוא דעבדי ומקבלים שכר, זהו דוקא במצות עשה דיש על זה שכר, אבל מצוות לא תעשה שאין קבול שכר על מצות לא תעשה, ומאחר שלא נצטוו - למה יקיימו. וראיה לזה הנשים שהם פטורות מ"בל תטמאו" (ויקרא כא, א) ו"לא תשחית" (שם יט, כז) אם מקיימים המצוה אין להם שכר כלל על זה, והכי נמי למה להם להפריש עצמם מן דבר שאין אסור להם בזה. אבל מצות עשה יש לעשות ולקיים, כי זה הוא רצונו של מקום, ויש קבול שכר על זה. ולכן תמצא תמיד במצות עשה שהיו מקיימין, כגון שחיטה ושבת, אבל במצוות לא תעשה אין הדבר כך, דלא מסתבר לאסור אחר שלא נצטוו, אלא אם אותו המקיים ראוי שיהיה נזהר בהם.

ואומר אני כי אברהם היה מיוחד לשמור כל התורה, ולפיכך אמרו עליו (קידושין פב.) כי שמר כל התורה כולה בעבור שהוא מסוגל למצוות התורה. ולכך עמרם שנשא דודתו, ויעקב ב' אחיות - כי אלו הם מצות לא תעשה, ואם לא היו מצווים על מצוות לא תעשה - למה יקיימו אותם, וזהו באמת דעתי, והוא נכון. והשתא אין צריך ליתן טעם כלל למה נשא יעקב ב' אחיות, כי מצוות לא תעשה אין לחיוב מעצמו, רק מצות עשה. ואברהם בלבד הוא ששמר כל התורה כולה, בין עשה ולא תעשה.

והחילוק שיש בין עשה ובין לא תעשה ידוע לכל משכיל, כי מצוות עשה הוא קנין מעשה מפני שהיא קנין, אף על גב שלא מתחייב בה - אם לא יעשה יהיה חסר המצוה שהיא קנין מעשה. אבל מצוות לא תעשה - שאין המצוה קנין המעשה, רק שישב ולא יעשה ואינו קונה שום דבר, ועיקר המצוה שלא יעבור רצון הבורא יתברך שאסר עליו, וכל זמן שלא אסר הקב"ה - אינו עובר רצון בוראו יתברך. ולפי דעתי אם מקיים לא תעשה שלא נצטווה עליו הוא גריעותא, שאין לאסור עצמו בדבר שלא אסר אותו התורה. וראיה לזה שאמרו חכמים (ברכות יח.) לא ילך אדם בבית הקברות וציצית שלו נגררת על הקבר, דהוי לועג לרש. ואילו לענין כלאים אמרו חכמים (פסחים מ ע"ב) שמותר לעשות מהם תכריכים, ולא הוי זה לועג לרש, אלא דשאני מצות לא תעשה דאין לועג לרש כיון שלא נצטווה במצוות, ואינו חסר קנין מצוה. אבל מצוות עשה הוי לועג לרש אף על גב שהמת פטור מן המצוות - סוף סוף חסר לו קנין מצוה, ודבר זה עיקר. אף על גב שהתוספות פרשו בדרך אחרת, זה עיקר ונכון. אבל מה שנמצא במדרש שאמר יעקב 'תרי"ג מצוות קיימתי', מוכח שגם יעקב מסוגל אל כל המצוות, רק שנשא ב' אחיות על פי רוח הקודש. ואף במצוות עשה יש חלוק, כי אין כל המצוות שוות רק הכל לפי המצוה ולפי המצווה, שכבר אמרנו כי ראוי יצחק למצות שחיטה ביותר, ויעקב למצות שבת, ויהודה למצות ייבום, כי מאחר שלא היו מצווים במצוות היו המצוות נחשבים מעשה טוב, וכל אחד לפי מדתו היה נזהר יותר במצוה אשר היה דבוק בה, כמו שהוא הענין אף עתה, כי יש מעשה טוב שהאחד נזהר בו יותר מן אחר, והכל הוא לפי מדת האדם, ויש נזהר בכל המעשים טובים, והבן זה. ומה שפירש הרמב"ן (לעיל כו, ה) כי האבות היו מקיימין את התורה דווקא בארץ, אין הדעת סובל ומקבל את דבריו, ודברים אלו שאמרנו הם דעת רז"ל, ואין בהם ספיקא.

×