ליקוט מרשב"ם, ר' יוסף בכור שור, ומדרשים שונים
(כ"י מינכן 252 / אוקספורד מארש 225 – פרשת וירא)

ביאורי רשב"ם המשוחזרים בדפים אלו מבוססים על ניתוח שנערך לאחרונה על ידי הלל נובצקי של פירושים מרשב"ם שהוא גילה בכתבי יד שונים. הטקסט המוצע כאן הוא מהדורה ראשונית של דוקטורט שהוא כותב בהנחיית ד"ר איתמר כסלו באוניברסיטת חיפה. כל סוגי הערות, הוספות, ותיקונים יתקבלו בברכה, וניתן לשלוח אותם אלינו כאן.
בראשית י"ח:א' (1)

וירא אליו י"י באלוני ממרא – פי' הר"ש לבקר החולה. ומנא ליה האי, והלא אין כתו' בפרשה שהיה חולה. אלא יש לפר' כי כל וירא שבתורה מפר' לאחריו סמוך לו למה נראה, ומפר' אחריו האמירה כדכתו' וירא אלהים אל יעקב שמך יעקב, אבל כאן לא פי' למה נראה לו כי מה שאמ' אחריו לא ידעי' מאומה, ולכך פרש"י שנראה לו לבקרו.

  • סוג: דיון ברש"י
  • מקור:
  • תוכן: השווה חזקוני ועוד בעלי התוספות
בראשית י"ח:א' (2)

וירא אליו – בשעה שנסה הקב"ה את אברהם בברית מילה אמ' אברהם לענר שימול וכן עשה ומת, ואחר כך לאשכול כן עשה ומת, ולא המיתם הקב"ה אלא לנסות את אברהם אם יעשה ברית מילה אם לאו. וההוא דכתו' בעלי ברית אברהם, כלומ' הם בעלים ראשונים מן קיום ברית מילה קודם אברהם.

  • מקור: מדרש שהובא גם בחזקוני ור' חיים פלטיאל
בראשית י"ח:א' (3) באלוני ממרא – פי' הר"ש הוא שנתן לו עצה מן המילה. ותימ' וכי היה שואל עצה לקיים מצות הקב"ה והלא היה צדיק גמור. אלא היה מל ילידי ביתו והיו מתים מיד, ועל זה שאל עצה לממרא מדוע הם מתים. אמ' לו בעון שאתה ערל. אלא מול אותך קודם ואחר כך מול אותם ויחיו. וכן נראה. אמ' לו הקב"ה איני נגלה לו אלא בפלטרין דידך. י"מ כי לקח עצה מאיזה אבר ימול ומאיזה מקום מן האבר או מראש או מצדדין. אמ' לו ממרא מן האבר העשוי כמו אלון וזה מילה, כי יש לו עטרת למעלה מפי[ו]1 סביב וכן יש לו עטרת סביב מפי המילה. ולכך נקרא אלוני ממרא, אלוני כמו אלון.
  • סוג: דיון ברש"י
  • מקור:
  • תוכן: השווה ספר הגן
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 "מפי".
בראשית י"ח:א' (4)

אליו י"י – קורא המלאך בלשון שכינה, וכן בהרבה מקומות מצינו שקור' המלאך בלשון שכינה, הה"ד כי שמי בקרבו, וכן וירא י"י אליו בלבת אש, וכתו' וירא י"י כי סר לראות, נמצא שקורא שם המלאך בשם י"י. משל למה הדבר דומה למלך שקורא שם עבדו בשמו להודיע לכל שהוא כמותו, ידו כידו, יפיו כיפיו.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ח:א' (5) והוא יושב פתח האוהל – אמ' אברהם עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באין לפני תמיד ועכשו שמלתי אין באים עלי. אמ' הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים כמותך באים אצלך, ועכשיו אני ובני נגלין עליך, שנ' וירא אליו וכתו' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וכו'.
  • מקור: בראשית רבה מ"ח:ט'
בראשית י"ח:א' (6)

כחום היום – מה צריך לכתו' כחום היום. אלא להודיע כי בלוט כתו' ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, ולכך אמר לו סורו נא אל בית עבדכם ולינו, אבל אברהם לפי שבאו אליו כחום היום בבקר שאין דרך אורחים ללון אלא לאכול ולעבור מיד אחר1 אכילתן, לפי' לא אמ' להם אלא וסעדו לבכם אחר תעבורו2.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. בא' 225 חסר "אחר". במ' 252 מופיע "א'" בסוף השורה ולא ברור אם האות היא קיצור של "אחר" או התחלת המלה "אכילתן".
    2. במ' 252 חסר "אחר תעבורו".
בראשית י"ח:ב'

נצבים עליו – שכל אדם שיושב ואחרים עומדים לנגדו קורהו עליו ואברהם היה יושב כדכתו' והוא יושב, והמלאכים היו עומדים לכך אמ' נצבים עליו, וראיה לדבר מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם נצב עליו מבקר עד ערב.

  • מקור: השווה רשב"ם בראשית י"ח:ח', דברים ד':י"א.
בראשית י"ח:ה' (1) ואקחה פת לחם וסעדו – אמ' ר' יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו חדא פיתא מזוניתא דלבא, בתורה דכתו' ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בנביאים סעד לבך פת לחם {שופטים י"ט:ה'}, בכתובים דכתו' ולחם לבב אנוש יסעד {תהלים ק"ד:ט"ו}.
  • מקור: בראשית רבה מ"ח:י"א
בראשית י"ח:ה' (2) וסעד[ו]1 לבכם אחר תעבורו – כלומ' יהיה הסעד ותהיו שבעים עוד מן האכילה אחר שתעברו זמן מועט מן הדרך כי כל זמן שאדם אוכל הבני מעיים מתרווחים ומתאוה לאכול עוד, וכשאיחר זמן מועט לאחר אכילתו האכילה מתברכת ושבע יותר, לכך אמ' וסעדו לבכם אחר תעבורו, כלומ' תסעדו אחר שתלכו מעט מן הדרך ותלכו מכח האכילה בזריזות, לכך לא נאמ' ואחר תעבורו אלא אחר, כלומ' שתעברו מעט מן הדרך, דמשמע כשהוא יעשה שהייה מועטת לאחר אכילה יהיה נסעד הלב ושבע יותר משעה שהוא אוכל.
  • מקור: ?
  • נוסח:
    1. כלשון הכתוב, אך במ' 252 וא' 225 "וסעד".
בראשית י"ח:ה' (3)

כן תעשה כאשר דברת – כלומ' כמו שאמרת, דבר מועט בלבד, פת לחם כמו שאמרת ואקחה פת לחם, אבל לא תרבה בסעודה להכין אכילה מרובה כי אין אנו רוצים לעכב וצריכים אנו ללכת טרם שיחם השמש.

בכור שור1

  • מקור: ר"י בכור שור
  • תוכן: השווה רשב"ם בראשית י"ח:א',ז' לגבי אי רצונם להתעכב.
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסרה החתימה: "בכור שור".
בראשית י"ח:ה' (4) כן תעשה כאשר דברת – כלומ' תכין לך הסעודה שדברת אבל לא נאכל, אמרו בלבם מלאכים אנו ואין אנו צריכים לאכול, לכן ענו כן תעשה ולא רצו לענות כן נסעד.
  • מקור: בראשית רבה מ"ח:י"א
בראשית י"ח:ה' (5)

כאשר דברת – כלומ' כאשר אתה עושה ומכין סעודה בעבורנו, עד השנה פעם שנייה ותעשה1 סעודה אחרת מבן זכר שילד2 לך בשנה האחרת בעת הזאת שאתם חיים וקיימים עתה, וכאן3 בישר לו שיולד לו בן זכר. תני לשון תניינא, כלומר תשנה בבר דכר, כלומ' תעשה סעודה שנית בבן זכר4 כאשר נהגו העולם בבר.

לשון שעבר הוא. דבר – לשון מנהג, ורעו כבשים כדברם {ישעיהו ה':י"ז}.

  • מקור: בראשית רבה (אלבק) מ"ח:ה'
  • נוסח:
    1. אולי צ"ל "תעשה".
    2. כלומר "שיולד".
    3. במ' 252: "וכן" במקום "וכאן".
    4. במ' 252 חסר "בבן זכר".
בראשית י"ח:ו'

קמח סלת – קמח של חטין, שכל מקום שכתו' סלת מחיטים הוא, כדדרשי' ממלואים דכתו' סלת חטים תעשה אותם.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ח:ז' (1)

ואל הבקר רץ אברהם – לפי שאמ' דבר מועט ורצה לעשות הרבה הוצרך לרוץ ולמהר, כי דרכם נחוץ ללכת משם, לכך כתב ואל הבקר רץ אברהם, ולהגיד חשיבותו של אברהם נכתב זה.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ח:ז' (2)

נמצא במדרש: כשרצה אברהם לקחת הבקר לשחוט אחד מהם נס מפניו ורץ אברהם אחריו והשיגו אל מערת המכפלה ובא וקם אדם הראשון מקברו ונתן לו עצה לקנות מערת המכפלה להיות נקבר עמו, לכך נאמ' רץ אברהם כלומר שהוא רץ אחר הבקר.

  • מקור: פרקי דר' אליעזר ל"ה
בראשית י"ח:ז' (3) בן בקר רך וטוב – הרי שלשה פרים ופי הר"ש למה לקח שלשה בשביל ליתן להם שלש לשונות בחרדל. ותימ' כי אין זה מנהג לאכול לשונות בחרדל כי אם בפלפלין. אלא לא היה לאברהם פלפלין כי עדיין לא היה מצוי בעולם. וכן מוכח במסכ' ערובי' לא כדורות הראשונים שלא היו פלפלין. וי"מ כי לכך לא נתן להם פלפלין כי הוא מחמם ואין טוב לאורחים לאכול דבר שהוא מחמם, ונתן להם חרדל כי הוא מקרר הגוף. ותימ' למה לקח שלש לשונות. וא"ת מנה יפה בחר להם, הרי חזה יפה ממנה. אלא היו נחוצים לדרכם ולא רצו להמתין עד שיפשיטו את העורות ויחתכו את הבשר חתיכות חתיכות. אבל הלשונות הוציא אותם מן הבהמות מיד שנשחטו, ולא הוצרכו להמתין.
  • סוג: דיון ברש"י
  • מקור:
  • תוכן: השווה חזקוני
בראשית י"ח:ח' (1) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר – מכאן שאסור לאכול בשר ואח"כ חלב1 אבל מותר לאכול חלב ואחר כן יכול לאכול בשר על ידי ניגוב הפה, ואין ניגוב בפת יבש.
  • מקור: ר"י בכור שור
  • נוסח:
    1. הנוסח כאן תוקן ע"פ ההקשר, והנוסח בכ"י אינו קרי. במ' 252: "בשר וחלב ואח"כ בשר", ובא' 225 רק: "בשר וחלב ואח"כ".
בראשית י"ח:ח' (2)

ולפי פשוטו של מקר': לא הוצרך לומ' שהביא פת לחם שאינו חדוש, שזה התנה להם כדכתו' ואקחה פת לחם, אלא מתוספת שלא אמר1 להם הוצרך לפרש כמו חמאה וחלב, וכן בבקר שאינו מזומן לכל האורחים.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר בטעות "לא" וכתוב רק "שאמר".
בראשית י"ח:ט' (1)

איה שרה אשתך – כלומ' אע"פי שהיו יודעים שואלין כדרך שמצינו בשכינה שאמ' לאדם הראשון איכה, וכן בבלעם מי האנשים, וכן ישעיה שהיה יודע1 שאל כן לחזקיה, וכל זה תחלת דברים כדי להכנס בדברים.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252: "שהיה יודע כתו'" ובא' 225: "שהיה כתו' יודע", אך המילה "כתו'" נראית מיותרת.
בראשית י"ח:ט' (2) ויאמרו אליו – יש ספרים מדוייקים שנקודה הלמד לבד, אבל לא על אי"ו שהוא כמאן דליתיה, וכמו שהיא כתוב' בטעות, וכן דרך הסופר כשהוא כותב תיבה אחת שלא היה לו לכתו' הוא נוקדה לומ' שהיא טעות. כך היה עוש' עזרא הסופר שהיה כותב ספרים כשהיה רואה תיבות שהיה מסופק אם הם תיבות כתובות בתורה היה נוקד אותם, כי כשיבא משה רבי' וישיב לו למה נקדת אותם, וישיב לו עזרא אעבור1 הנקודה מעליהם, ואם שואל לו למה כתבת אותם אומ' לו לכך נקדתי. והרבה יש במקרא, לולי האמנתי לראות בטוב י"י {תהלים כ"ז:י"ג} נקוד כי היה מאמין ואינו מאמין דוד אם יראה בטוב י"י בשביל שנכשל בבת שבע. וכן וישיקהו2 {בראשית ל"ג:ד'} נקוד לידרש התיבה כמאן דליתה, כלומ' שלא נשקו בכל לבו. וכן לרעות את צאן אביהם {בראשית ל"ז:י"ב} נקוד לומ' שהלכו לרעות עצמן. והכי משתמע פי' כלומ' אם לא היה נקוד על את הייתי אומ' שהלכו לרעות את צאן אביהם, כי תיבת את מפורש כי לרעות דבוק ומוסב לצאן, עתה שנקוד על א"ת עושין התיבה כמו שאינה ואין לרעות דבוק לתיבת הצאן אלא מוסב לתיבה שלפניו, כלומ' הלכו אחריו לרעות את עצמם.
  • מקור: עיין אבות דר' נתן נוסח א' פרק ל"ד
  • תוכן: באבות דר' נתן: "יבא אליהו", במחזור ויטרי תקכ"ג: "יבא אדם", בחזקוני בראשית ט"ז:ה', דעת זקנים דברים כ"ט:כ"ח, והדר זקנים דברים כ"ט:כ"ח: "יבא משה רבינו".
  • נוסח:
    1. כלומר "אעביר".
    2. כן במ' 252 וא' 225, אך בפסוק: "וישקהו".
בראשית י"ח:י"א (1)

ואברהם ושרה זקנים באים – למה נאמ' באים היה לו לומ' בימים. אלא פי' הולכים ובאים בימים כך הוא הפי'. וכן המלך דוד בא בימים והרבה יש במקרא.

  • מקור: ?
בראשית י"ח:י"א (2)

מדרש: יש אדם שהוא זקן ודומה לבחור, ויש בחור ודומה לזקן. וזה אינו נראה דבר נאה כי הדר זקנים שיבה.

ואברהם ושרה זקנים – יהיה להם שיבה כזקנים והיו יפים ונאים מפני השיבה שבהם. וכן בדוד כתו' והמלך דוד זקן כלומ' זקן ובא בימים של זקנה והיה נראה כזקן, וכן כל מקום שנ' שתי תבות הללו הפי' כמו כן שהיה זקן ונראה כזקן.

  • מקור: מדרש בלתי ידוע
בראשית י"ח:י"ב אמ': אחרי בלותי הייתה לי עדנה – בתמיה והלא כתוב לעיל ויקח חמאה וחלב ופי הר"ש ולחם לא הביא שפירסה נדה. אלא נראה לי שפתרון הכתו' בניחות', והכי פתרונו אחרי בלותי כלומ' כבר ראיתי אחרי זקנתי שהיתה לי עדנה, כלומ' עידון בשר שהיתה לי נדות כמו לנערה, ואחרי שחזרתי לנערותי אוכל להיות הרה וללדת בן, אבל מה אעשה שהרי אדני זקן ולא אוכל להוליד בן, כי זרע אינו יורה כחץ ואינו מוליד וזרע זקן אינו יורה כחץ.
  • סוג: דיון במדרש ורש"י
  • מקור:
  • תוכן: השווה ספר הגן בראשית י"ט:י"ג
בראשית י"ח:י"ג (1)

ויען המלאך ששמו י"י.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ח:י"ג (2)

למה זה צחקה שרה לאמ' – לפי הפשט לא שינה הקב"ה כי אף היא אמרה ואני זקנתי שהוא כמו אחרי בלותי, וזה אינו אלא לשון זקנה, כדכתו' יבלו [בטוב] (בסוף) ימיהם (איוב כ"א:י"ג). לכך לא שנה הקב"ה כי אחרי בלותי במקום ואני זקנתי.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ח:י"ד

היפלא מי"י דבר – ששלחנו אליך, וכן מצינו וי"י המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת י"י1, הראשון הוא גבריאל והשני הוא הקב"ה, וכן מפור' בספרי הגדה.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר "מאת י"י".
בראשית י"ח:ט"ו (1)

ותכחש שרה לאמ' וכו' – שרה היתה באוהל וענתה בלחש לא צחקתי ולא היתה סבורה שהמלאך שומע אותה, ואמ' לה המלאך הנה שמעתי מה שאמרת בנחת, ולא באמת אמרת, כי צחקת.

וא"ת וכי ויאמר י"י אל אברהם למה זה צחקה ששם הוא קודם, שרה שהיתה יודעת השם ונביאה אי[ך]1 היתה מכחשת ומשקרת להקב"ה, אלא על כרחיך שמו של מלאך הוא כדאית' לעיל.

  • מקור: ?
  • תוכן: הפירוש הוא לפי שיטת רשב"ם לעיל
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225: "אין".
בראשית י"ח:ט"ו (2)

ותימה: למה לא האמינה שרה כמו אברהם הלא היתה צדקת ונביאה כמוהו. אלא הקב"ה אמ' לאברהם לא ירשך זה אבל לא שמעה כי אם מפי המלאך1.

  • מקור: ?
  • תוכן: השווה רמב"ן
  • נוסח:
    1. במ' 252: "מלאך" בלי ה'.
בראשית י"ח:י"ז המכסה אני מאברהם – כלומר יש לי לגלות לו שבשביל רעתם אני עושה להם זה, כי ידעתיו למען אשר יצוה בניו לעשות צדקה ומשפט כלומ' שאם אני אומר להם זה יצוה את בניו מלעשות1 כמעשיהם כי אם צדקה ומשפט.
  • מקור: ר' יוסף קרא
  • תוכן:
  • נוסח:
    1. במ' 252: "לעשות" במקום "מלעשות".
בראשית י"ח:י"ט מדרש: הה"ד אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. אשרי האיש זה אברהם, אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור הפלגה, ובדרך חטאים לא עמד אלו אנשי סדום, שנ' ואנשי סדום רעים וחטאים לי"י מאד, ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שאמ' לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולא קבל עליו, כי אם בתורת י"י חפצו, כדכתוב' כי1 ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו2 לעשות צדקה ומשפט, ובתורתו יהגה יומם ולילה אמ' ר' שמעון בן יוחאי לא אב ולא רב היה לו לאברהם, ומהיכן למד תורה, אלא זימן הקב"ה לאברהם שתי כליותיו כשני רבנים ומלמדין אותו תורה, הה"ד אף לילות יסרוני כליותי.
  • מקור: בראשית רבה ס"א:א'
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 יש כאן "לא" מיותרת.
    2. במ' 252 וא' 225: "בתו" (חסר).
בראשית י"ח:כ'

ויאמ' י"י1 – המלאך ששמו י"י אמ' לאברהם, שלוחים הללו ההולכים להפוך את סדום אני שולח בשביל זעקת2 סדום.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר "י"י".
    2. במ' 252: "להפוך" במקום "זעקת".
בראשית י"ח:כ"א הכצעקתה הבאה אלי עשו – מעשה בשתי נערות שירדו למלאת מן המעיין, אמרה אחת לחברתה למה פניך מוריקות וחולניות, אמרה מזונותי מצומצמין וכבר אני נטויה למות, מלאה כדה קמח והחליפתה, נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו, וכיון שהרגישו אנשי סדום בדבר נטלוה ושרפוה. אמ' הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק, אין דינה של נערה מניחני לשתוק, הה"ד הכצעקתה הבאה אלי. ועוד נמצא במדרש, הכצעקתה – מלך סדום גזר שלא ליתן לעני ולאביון לחם ולא יחזיקו ידם, ופעם אחת היתה הולכת בתו של לוט בדרך והיתה אוכלת לחמה והיתה רואה אותו עני שהיה סגור בתפיסה1 בתוך הבית. אמ' לה אדונתי תני לי מן הלחם. אמרה לו כבר גזר מלך סדום שלא ליתן לחם לעני. אמ' גזרותיו של הקב"ה גדולות מגזרת בשר ודם. מיד פרשה ידה ונתנה לו מן הלחם. ומנהג של סדומים2 כך, היו סוגרין3 את העני בתוך הבית תשעה ימים ולסוף תשעה ימים היו הולכין ומוציאין אותו מת, וכן עשו לאותו עני, וכשעברו תשעה ימים מיו' שנאסר אותו בבית באו הסדומים ומצאו אותו חי. אמרו מי החיה אותו שאינו מת. פשפשו הדבר ומצאוהו שזה עשו בנות של לוט. אמרו לא תמותו כשאר בנות אדם. העלוה ודבשוה ושמוה בשער4 העיר והיו דבורים וזבובים באים עליה ואוכלים בשרה והיתה צועקת ואומרת ריבונו של עולם גזירותיו של בשר ודם כביכול גדולים מגזירותיך, וזהו שנ' הכצעקתה שפי' הר"ש על ריבה אחת שהמיתו אותה נערה במיתה משונה.
  • מקור: בראשית רבה מ"ט:ו'
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר "בתפיסה".
    2. במ' 252: "סדומה".
    3. במ' 252 וא' 225: "סגורין" בשיכול אותיות.
    4. במ' 252 וא' 225: "בשאר".
בראשית י"ח:כ"ב

ויפנו משם האנשים וילכו סדומה – שנים מהם הלכו לסדום כדכתו' ויבאו שני המלאכים סדומה1 בערב וגדול שבהם נשאר לדבר עם אברהם וזהו שאמ' בסמוך ויאמר י"י המכסה אני מאברהם, ואברהם עודנו עומד לפני י"י – שני הפסוקים2 מדברים במלאך שלישי.

עודנו עומד לפני – המלאך לבקש לפניו.

  • מקור: רשב"ם י"ח:ט"ז,כ"ו
  • נוסח:
    1. במ' 252 הושמט על ידי הדומות: "שנים מהם הלכו לסדום כדכתו' ויבאו שני המלאכים סדומה".
    2. תוקן ע"פ רשב"ם. במ' 252 וא' 225 יש טעות סופר וכתוב: "המלאכים" במקום "הפסוקים".
בראשית י"ח:כ"ז ואנכי עפר ואפר – פי' כמעט שהיית עפר כשהלחמתי1 עם ארבע מלכים נמרוד וחבריו, וכמעט שהייתי אפר כשהושלכתי באור כשדים.
  • מקור: השווה בראשית רבה מ"ט:י"א
  • נוסח:
    1. כלומר "כשנלחמתי".
בראשית י"ח:כ"ו-ל"ב ויאמר לא אשחית – תימ' למה שינה הכתו' לשונו. בתחלת דברים כתו' לא אשחית שני פעמים. אלא חבר הפסוקים הכי: בתחלה בקש אברהם והתפלל אם ימצא בסדום חמישים צדיקים לחמשה כרכים שיהיה כל עיר ועיר עשרה צדיקים ויצילו העיר בזכותם ואינם צריכים שתצטרף עמהם להשלים המנין כי יהיה המנין לעשרה לכל עיר ועיר אפי' כי לא תצטרף עמהם1.

ויאמר י"י אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר וכו' – כלומ' לא דיי שיצילו עצמם בזכותם אלא אפי' כל המקום יצילו שלא אעשה לא כליון ולא ייסורין מאחר שיש עשרה לכל עיר ועיר ואינם צריכים שאצטרף עמהם להשלים מנינם.

אולי יחסרון חמשים צדיקים חמשה – ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם, ואמ' לא אשחית – לעשותם כלה מכל וכל, אבל אייסורם ביסורין2 מאחר שאינם ניצולים בזכותו כי אין להם מנין לכל עיר ועיר, אלא א"כ אצטרך להשלים מנינם.

אולי אמצא שם ארבעים – ויאמר לא אעשה. עתה התפלל ובקש אברהם ארבעה כרכים אם יהיה לכל כרך וכרך עשרה.

ויאמר לא אעשה – כלומר לא אעשה להם כלום אפי' ייסורין מאחר שיש מנין לכל כרך וכרך ואינם צריכים שאצטרף עמם להשלים מניינם. וכן אם אמצא שם שלשים, ויאמר לא אעשה – כלומ' אפי' ייסורין לא אביא3 להם מאחר שיהיה לכם לשלשה כרכים עשרה לכל עיר ועיר, ואינם צריכים שאצטרף עמהם.

אולי ימצאון שם עשרים – ועתה בקש להציל שני כרכים. ויאמ' לא אשחית – לעשותם כלה מכל וכל, אבל איסורין4 אביא עליהם אעפ"י שיש עשרה לכל כרך וכרך ואינם צריכים שאצטרף עמהם, על כל זאת אביא עליהם ייסורין מאחר שרוב הכרכים רשעים. שהרי כבר בקש על השלשה כרכים וכן בקש על עשרה כדכתו' אולי ימצאו שם עשרה בשביל כרך אחד. ויאמ' לא אשחית. כן פתרונו מאחר שרוב הכרכים רשעים לא אשחית לעשותם כלה אבל ייסורין אביא עליהם.

וזה חיבורו בקרסים בלולאות מפי הרב ר' יעקב.5

  • מקור: "וזה חיבורו בקרסים בלולאות מפי הרב ר' יעקב"
  • תוכן: השווה פירוש ר"י החסיד בראשית י"ח:כ"ו.
  • נוסח:
    1. במ' 252: "מהם" במקום "עמהם".
    2. במ' 252: "באיסורין".
    3. במ' 252 וא' 225 "הביא", אך צ"ל "אביא".
    4. כן גם במ' 252 וגם בא' 225.
    5. החתימה "וזה חיבורו בקרסים בלולאות מפי הרב ר' יעקב" חסרה במ' 252. והשווה לשון דומה בפירושו לשמ' כ':י"ג "לא תחמד".
בראשית י"ט:ה' (1)

הוציאם אלינו ונדעה אותם – פי' הר"ש למשכב זכור. ומנא ליה האי, אלא התנו ביניהם אנשי סדום כל אכסניא שבא לכאן יהיו רובעים אותו ונוטלין ממונו. אי נמי ונדעה משמע משכב זכור כמו ואם לא ידעה1.

  • סוג: דיון ברש"י, בראשית רבה נ':ז'
  • מקור:
  • תוכן: עיין להלן בראשית י"ט:ט'.
  • נוסח:
    1. במ' 252: "אדעה". ואפשר שהכוונה לפסוק בשופטים כ"א:י"ב "אשר לא ידעה איש למשכב זכר".
בראשית י"ט:ה' (2)

הנה נא שתי בנות – מתוך תשובה למדנו שבקשו אנשי סדום למשכב זכור.

בכור שור.

  • מקור: ר"י בכור שור
בראשית י"ט:ח' כי על כן באו בצל קורתי – נמצא במדרש כי אשת לוט מתקוטטות עמו על ארבעה שהיה מכניס אורחים. אמרה לא אוכל להיות עמהם ולראותם בביתי, ובא לוט ובנה להם בירה קטנה להכניס[ם]1 בתוכה שלא יראה אותם אשתו הרשעה, וזה שאמ' לוט לאנשי סדום באו בצל קורתי, הכנסתי אותם בבתי ולא בבית אשתי, ואין לכם לחוש על זאת.
  • מקור: השווה בראשית רבה נ':ו', תנחומא (בובר) וירא כ"ב
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225: "להכניסה".
בראשית י"ט:ט' (1)

ויאמרו גש הלאה ויאמ' האחד בא לגור – כל מקום שנ' ויאמ' ויאמ' שני פעמים אינו אלא לדרש. על כן מוסב למעלה שאמ' להם הנה נא לי שתי בנות וכו' והם ענו אתה רוצה לתת לנו שתי בנותיך, ועתה גש הלאה כלומ' הרחק מעלינו ואנחנו נתייעץ בדבר כשנתייעצו התחילו לומ' האחד בא לגור וישפוט שפוט כלומ' דינין שדנו הראשונים אתה בא לקלקל.

  • מקור: ?
  • תוכן: הפירוש מופיע גם בהדר זקנים ומנחת יהודה, והשווה גם פירוש ר"י קרא ל"גש הלאה". לתופעה מקבילה (שצויינה בלשון דומה "לדרשא"), השווה כ"י מינכן 252 לעיל בראשית ט"ו:ג' וחזקוני שם. לתופעה הכללית, ראה גם רש"י יחזקאל י':ב', אסתר ז':ה', ר"י בכור שור בראשית ל':כ"ח.
  • תוכן:
בראשית י"ט:ט' (2)

ר' נחמיה בשם ר' איבי אמ' כך התנו בניהם אנשי סדו' כל אכסניא שבא לכאן היו בועליו אותו ונוטלין ממונו.

  • מקור: בראשית רבה נ':ז'
  • תוכן: עיין לעיל בראשית י"ט:ה'.
בראשית י"ט:י"א

וילאו – פי' כי לא יכלו למצוא הפתח, וכן נלאו מצרים לשתות מים מן היאור, במשמע ולא יכלו,1 וכן מוכח לבסוף דכתו' ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור, ובכמה מקומות לשון נלאו משמע לא יכלו, כמו נלאתי כלכל לא אוכל, וכן2 והניסה דבר אליך תלאה3 ועצור במילין מי יוכל, כלומ' בשביל שנסה אותך הקב"ה בייסורין אתה נלאה, כלומ' אי אתה יכול להיות שוקק4 וחשבת בלבך ואמרת ועצור במילין מי יוכל.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225: "אכלו", ותוקן ע"פ ההקשר וע"פ רשב"ם.
    2. ברשב"ם הנדפס מופיע כאן: "והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל. וכן", ובמ' 252 יש השמטה ע"י הדומות או סתם קיצור. בא' 225 הושמט גם ההמשך: "וכן הנסה דבר אליך תלאה ועצור במילין מי יוכל, כלומ'".
    3. המלים "אליך תלאה" מופיעים בא' 225 ורשב"ם הנדפס, אך הושמטו במ' 252.
    4. בא' 225: נראה שתוקן "שותק" ל"שוקק".
בראשית י"ט:י"ב

עוד מי לך פה – עוד מי לך קרובים בעיר לבד מאותם שבביתיך.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ט:י"ז (1)

אל תביט אחריך – בשביל צער חתניך שבעיר.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ט:י"ז (2)

פ"א: לפי שהמביט אחריו לכאן ולכאן מאחר דרכו ומעכב ללכת, לכך הזהירו שלא להסתכל אחריו.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ט:י"ז (3)

פ"א: המלאך היה הולך ללוותו ולא היה רוצה שיראוהו ויסתכל בו שלא לצורך.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ט:י"ז (4) ההרה המלט – לך אל אברהם שזכותו כהר גדול1 והמלט בזכותו.
  • מקור: בראשית רבה נ':י"א ויותר דומה לפסיקתא רבתי ג'
  • נוסח:
    1. במ' 252: "שהוא כהן גדול" במקום "שזכותו כהר גדול".
בראשית י"ט:כ"ד

וי"י המטיר – זה המלאך ששמו י"י.

מאת י"י – שכינה ממש. וכן בבראשית רבה ובתנחו'.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ט:כ"ו

ותהי נציב מלח – מפני שהיא רשעה וחייבת כאנשי סדום לפי' לקתה כמותם והם נדונו באש וגפרית ומלח. אש וגפרית ככתו' וי"י המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, ומלח ככתו' גפרית ומלח שריפה כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה.

אמ' המלאך אל לוט: אל תבט אחריך כי הענן אשר הביא אש גפרית ומלח להפיל על סדום יבוא ויפיל עליך האש וגפרית ומלח האש והגפרית כלים אבל המלח אינו כלה ואינו נשרף לכך כת' ותהי נציב מלח יותר משאר דבר.

  • מקור: ר"י בכור שור בראשית י"ט:י"ז,כ"ו
בראשית י"ט:ל'

כי ירא לשבת בצער – שלא הניח המלאך אלא בשביל שלא היה ללוט פנאי להמלט ההרה, ועכשיו שהיה לו פנאי לשבת בהר היה ירא לשבת בצוער פן יהפך העיר.

  • מקור: רשב"ם
בראשית י"ט:ל"ג ותשקין את אביהם יין בלילה – וכתו' נשקינו יין גם בלילה1 וכנגד שתי לילות הללו שעשתה היתה חורבנה בשתי לילות כדכתו' בליל שדד קיר מואב ובליל שודד ער מואב2 הרי שני לילות בחורבנה כי בשני זנתה ובשני לקתה.
  • מקור: מדרש - השווה ילקוט שמעוני ישעיהו תי"ח
  • נוסח:
    1. כן במ' 252 וא' 225, אך הוא ציטוט מוטעה של הפסוק, בו כתוב "הלילה".
    2. כן במ' 252 וא' 225 אך הוא ציטוט בלתי מדויק של הפסוק בישעיהו ט"ו:א' "בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שודד קיר מואב".
בראשית י"ט:ל"ז

עד היום – עד ימי משה שכתב את התורה.

  • מקור: רשב"ם
בראשית כ':ז' (1)

כי נביא הוא – לשון ניב שפתים, רגיל הוא אצלי ומדבר עמי ואני אוהב דבריו ושומע תפלתו.

  • מקור: רשב"ם
בראשית כ':ז' (2)

ויתפלל עליך – שהרי היה צריך רחמים ככתו' כי עצור עצרני1 י"י בעד כל רחם וכו'.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. כן במ' 252 וא' 225. ברשב"ם: "עצר" כלשון הפסוק.
בראשית כ':י"ב

אחותי בת אבי – כי בני בנים הרי הם כבנים והיא היתה בת הרן בן תרח ונמצא שהיה אברהם אח1 הרן אביה כי אברהם היה בן תרח ולהכי קרא אותה אחיה.

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252: "בן".
בראשית כ':ט"ז (1)

ולשרה אמ' – גם לשרה אמ' דברי פיוסין ותנחומין, הנה בקחתי אותך בתחלה לא באונס ולא בכח אלא כמנהג נישואין שהרי נתתי מוהר ומתן אלף כסף לאחיך1 בשביל שהייתי סבור שהוא אחיך כמו שאמרת לי. ו[לא]2 זהו מתן של צאן מה שנתן אבימלך לבסוף, אלא קודם שהביאה אל ביתו. שהרי פרעה שנענש יותר כתו' ולאברם היטיב בעבורה, קודם נישואין, וכל שכן אבימלך.

נתתי אלף כסף – מתחלה, כי נתתי לה משמע לשון עבר3 כי דרך הוא ליתן לקרובי האשה כדכתו' ומגדנות נתן לאחיה ולאמה, וכן כתו' הרבו עלי מוהר ומתן.

הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל – אלף כסף שנתתי מתחילה לאחיך כבוד הוא לך וכסות עינים שבכל בני ביתך אשר אתך וגם לכל העם, שלא יסתכלו בך לומ' אשה זו מנהג הפקר נהג בה אבימלך, כי הכל ידעו כי דרך כבוד הוא לקחה ובעל כרחו החזירה, כך יאמרו עליו כל הגוים.

ונוכחת – פורסם ונוכח יפה כי דרך כבוד נהגתי בך ואל תשימי ללבך רק טוב. וזה הפי'.4

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. כלשון הפסוק, אך במ' 252 וא' 225: "לאחיה".
    2. תוקן על פי רשב"ם הנדפס, במ' 252 וא' 225: "וזהו" בהשמטת ה"לא".
    3. המלים "כי נתתי לה משמע לשון עבר" אינן מופיעות ברשב"ם הנדפס, ובמקומן מופיע "כדכת' בפרעה" שאינן מופיעות במ' 252 וא' 225.
    4. בא' 225: "וזהו פרש"י".
בראשית כ':ט"ז (2)

פ"א: הנה הוא לך כסות עינים – כלומ' מה אין רצונך לקרותו בעלך כי אם אחיך, הנה הוא לך – דרך ענוה. ולכל אשר – כלומ' לבני ביתך כשאת עם בני ביתך, כי אהבה גדולה היא זה לקרותו אחיך, כי בני ביתיך יודעים שהוא בעלך. ואת כל – כלומ' וכשאין את עם בני ביתיך כי אם עם אנשים נכריים, ונוכחת – אם תאמ' תהי מוכחת, כלומ' תהי מוסרת מלקרותו אחיך כי אם בעלך, ומתוך כך שאת אומרת לעולם שהוא אחיך בא הדבר לידי תקלה ומכשול.

  • מקור: ?
  • תוכן: הפירוש מופיע גם בספר הגן, חזקוני, כ"י אוקספורד 970/4 בשם ר' שלמה מלוהריינו, ועוד קבצים של בעלי התוספות.
  • נוסח:
בראשית כ':ט"ז (3)

פ"א: הנה הוא לך כסות עינים – כלומ' הנה הוא – ענוה וכבוד וצניעות לקרותו בעלך, ולכל אשר אתך – לבני ביתך שאם תקראהו בעלך תתכבד בו, לפי שאם הוא בעל וגביר תהיי גברת. ואת כל – וגם לכל העולם הוא כבוד וענוה לקרותו בעלך. ונוכחת – כלומ' היא קבלה התוכחת שלא קראה אותו אחי כי אם בעלי. ונוכחת – אֵי פוֹנקשְטִיאַכַא.

  • מקור: ?
בראשית כ"א:א' (1) וי"י פקד את שרה – למה נסמכה פרשה זאת לפרשת אבימלך. אלא אמ' הקב"ה למלאכים כתו' ואם לא נטמאה ונקתה ונזרעה זרע, ונקתה זאת היתה עם פרעה ועם אבימלך ולא נטמאה בהם, דין הוא ומשפט שיהיה לה זרע. כאשר יש דין לסוטה כשלא נטמאה, כן דין שיהיה לה זרע כי לא נטמאה ברשעים הללו וזהו דכתו' וי"י פקד את שרה כאשר אמ' – כלומ' כאשר אמ' למלאכי'.
  • מקור: בראשית רבה נ"ג:ה'-ו'
בראשית כ"א:א' (2) עו' יש מפרשי': להכי נקט שתי לשונות הללו אמירה ודבור כי בבשורה כתו' כן אמירה, כדכתו' ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וכתו' ואעשך לגוי גדול, דבור דכתו' והנה דבר י"י אליו לאמ' לא אירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך.
  • מקור: ?
  • תוכן: דומה לרש"י אך לא זהה
בראשית כ"א:ז' מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה – מלל בגימטריא מאה. כלומ' שהיה אברהם בן מאה שנה אז הניקה בנים שרה.
  • מקור: בראשית רבה נ"ג:ט', רש"י
  • תוכן: השווה הדר זקנים
בראשית כ"א:ח' ביום הגמל – כלומ' ביום ה'ג' מל יצחק, אברהם מל יצחק בן שמונה ימים, פי' ה'ג' עולה שמונה.
  • מקור: מדרש המובא גם ע"י ר"ת בתוספות שבת ק"ל. "שש", מחזור ויטרי תק"ו, ומנהיג הל' מילה קכ"ט
  • תוכן: השווה גם לקח טוב ודעת זקנים
בראשית כ"א:י"ד ותלך ותתע – פי' הר"ש שחזרה לגילולי בית אביה. ותימ': והא כתו' בפרש' חיי שרה ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ופי' הר"ש קטורה זו הגר ולמה נקראת שמה קטורה שהיו מעשיה נאים כקטורת. אלא ר"ל שעשתה תשובה.
  • סוג: דיון בדברי רש"י
  • מקור:
בראשית כ"א:ט"ו

ויכלו המים מן החמת – תימ' למה פסקו המים ר"ל בשביל שהיתה טועה במדבר כדכתו' ותתע במדבר ואיחרה במדבר יותר שהיה סבור ולהכי פסקו המים שאלו הלכה דרך ישרה היה לה מים הרבה שנתן לה אברהם עד המלון.

  • מקור: רשב"ם בראשית כ"א:י"ד
בראשית כ"א:כ' ויהי רובה קשת – כלומ' נער יודע ואומן לירות חצים. תרגו' של נער רביא.
  • מקור: ר"י בכור שור
  • תוכן: בר"י בכור שור, ובניגוד לרשב"ם
בראשית כ"א:ל"ג (1) ויטע אשל – יש לפ' אילן גבול דומיה דתלמוד באשלי רברביה והוא נטעו להיות זכר על הברית.
  • מקור: ר"י בכור שור
בראשית כ"א:ל"ג (2) ויקרא שם בשם י"י – נתן לו הודאה על שם שהגדילו שהיו המלאכים כורתים לו ברית.
  • מקור: ר"י בכור שור
בראשית כ"ב:א' (1)

ויהי אחר הדברים האלה – כל מקום שנ' אחר הדברים האלה1 מחובר על פרשה של מעלה. כמו אחר הדברים האלה היה דבר י"י אל אברם במחזה, כלומ' שהרג אברהם את המלכים אמר לו הקב"ה, אל תירא אברם מן האומות. וכן2 אחר הדברים האלה שהגיד מרדכי על בגתנא ותרש, גדל המלך אחשורוש3 את המן שרצה להרוג את מרדכי, והועיל למרדכי מה שהציל את המלך ונתלה המן. אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך4 ונתן לו שבע כבשות הצאן5 וחרה לו אפו של הקב"ה על זאת שהרי ארץ [פלשתים]6 נתן לו לזרעו כדכתו' ושתי את גבולך מים7 סוף ועד ים פלשתים,8 וכן ביהושע מנויים כל סרני פלשתים בכלל גבול ישראל9 והקב"ה צוה עליהם לא תחיה כל נשמה. ולכך והאלהים נסה את אברהם קינטרו וציערו. נסה – כמו הנסה דבר אליך תלאה, וכן על נסותם את י"י, וכן בחנני י"י ונסני לשון מסה ומריבה, וכן והאלהים נסה את אברהם, כלומ' נתגאית בבן שנתתי לך לכרות ברית בינך ובן בניך עם10 אבימלך ובניו, ועתה לך והעלהו11 לעולה ותראה מה הועילה כריתת ברית שלך. ניסה – לשון תרגום והנם זועפים {בראשית מ':ו'} נסיסין.12

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר "הדברים האלה".
    2. ברשב"ם הנדפס מופיע כאן: "ויהי אחר הדברים האלה, שנולד יצחק, ויוגד לאברהם לאמר עוד ובתואל ילד את רבקה. וכן". אפשר שיש השמטה ע"י הדומות במ' 252 וא' 225, אך אפשר שיש רק קיצור.
    3. במ' 252 חסר "אחשורוש".
    4. בנדפס מופיע כאן: "לו ולנינו ולנכדו של אברהם", ובחזקוני: "לו ולנינו ולנכדו שלא ברשות הקב"ה". מלים אלה חסרות במ' 252 וא' 225.
    5. במ' 252: "צאן" במקום "הצאן".
    6. השלמה ע"פ רשב"ם הנדפס. המלה חסרה במ' 252 וא' 225.
    7. במ' 252 נוסף בטעות: "ועד".
    8. המלים "נתן לו לזרעו כדכתו' ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים" הושמטו ע"י הדומות ברשב"ם כ"י ברסלאו (ובנדפס), אך מופיעים בחזקוני
    9. בדומה בחזקוני, בעוד שברשב"ם הנדפס מופיע: "וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל" במקום "וכן ביהושע מנויים כל סרני פלשתים בכלל גבול ישראל".
    10. במ' 252: "ובין" במקום "ובן בניך עם".
    11. במ' 252 וא' 225 יש כאן "לו" מיותרת.
    12. ההוכחה מן התרגום חסרה ברשב"ם הנדפס, אך היא מופיעה בחזקוני.
בראשית כ"ב:א' (2), כ"א:ל' מדרש: שבע כבשות תקח – אמר לו הק' אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שאני משהא שמחת בניך שבעה דורות אחריך טרם שיהיו מלכים מבניך. ד"א אתה נתת לו שבע כבשות1 חייך שאני עושה2 שבע מלחמות3 ונוצחים אותם. ד"א שבניו הרגים4 שבע צדיקים מבניך ואלו הן חפני ופנחס ושמשון ושאול ושלשת בניו. ד"א שבניו מחריבין שבע משכנות, ואלו הן אוהל מועד וגלגל ונוב וגבעון ושילה ובית עולמים דמשמע תרין. ד"א שארון ישהא בשדה פלשתים ויהיא שבוי שבעה חדשים.
  • מקור: בראשית רבה נ"ד:ד' והוא שונה במקצת ממדרש שמואל המובא ברשב"ם
  • נוסח:
    1. ברשב"ם הנדפס הושמט ע"י הדומות: "חייך שאני משהא שמחת בניך שבעה דורות אחריך טרם שיהיו מלכים מבניך. ד"א אתה נתת לו שבע כבשות".
    2. במ' 252: "שאנו נעשה" במקום "שאני עושה", ברשב"ם הנדפס: "שבניו עושים".
    3. ברשב"ם הנדפס נוסף כאן: "עם בניך".
    4. במ' 252: "שיהיו" במקום "שבניו הרגים".
בראשית כ"ב:א' (3) עוד יש מפרשי': ויהי אחר הדברים האלה – שנעשה אברהם שר וגדול, והיו המלכים כורתין לו ברית. ניסה – הביא לו נסיון, שלא יוכל שטן1 לקטרג ובעל הדין לומ' עליו: החכם2 ירא אלהים, הלא אתה סכת בעדו וגם המלכים כורתים לו, כמו שמצינו שקטרג השטן על איוב.
  • מקור: ר"י בכור שור
  • נוסח:
    1. במ' 252: "סטן".
    2. בר"י בכור שור הנדפס: "החנם" במקום "החכם".
בראשית כ"ב:א' (4) ד"א: ניסה – לשון הגבהה כמו ונשא נס לגוים, וכן נסה עלינו אור פניך, כלומ' אותו בדבר זה שהודיע לעולם שהוא אוהבו כל כך, שלא יתרעם על מה שיצוה אותו הקב"ה כי אעפ"י שהיה לו להרהר ולומ' הלא אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע לא הרהר אחר מדתו.
  • מקור: ר"י בכור שור בראשית כ"ב:א'-ב'
בראשית כ"ב:ב' (1) והעלהו שם – סתם1 הקב"ה דבריו, ואברהם היה סבור שצוה לעשות עולה ולהקטירו כליל, ולכך הולך האש והעצים, אבל הקב"ה לא צוה כי אם להעלותו וכיון שהעלהו על המזבח גמור צוה הקב"ה להורידו.
  • מקור: ר"י בכור שור
  • נוסח:
    1. כך בר"י בכור שור וכך מתאים להקשר. במ' 252: "סתר".
בראשית כ"ב:ב' (2)

המורייה – כמו האמורייה, שהיה ארץ האמורי, הרבה אלפין חסרין כמו וימש חשך שהוא כמו ויאמש, וכן לא יהל שם ערבי שהוא כמו ולא יאהל.

  • מקור: רשב"ם
בראשית כ"ב:ו'

המאכלת – סכין הוא על שם המאכיל הבשר, כמו שמצינו וחרבו תאכל בשר, ולכך נקראת מאכלת.

  • מקור: רשב"ם
  • תוכן: התוכן מופיע גם ברש"י, אך שם נוסף "שמכשרת בשר לאכילה"
בראשית כ"ב:י"ב (1)

עתה ידעתי – כלומ' ידעתי עתה ידעתי אני ונתפרסם לכל העולם כי ירא אלהים אתה.

  • מקור: רשב"ם
בראשית כ"ב:ב' (3) על אחד1 ההרים אשר אומ' אליך – אברהם לא היה יודע ולא היה רואה ההר כי היה עמוק והיו הרים סביב לו וראה שלהבת אש שהיה מגיע עד כסא2 הקב"ה אז ידע אברהם שהוא המקום. וזהו שייסד הפייט בשורו עמוד שלהבת3 עד יום השבת, כלומ' שהיה מגיע עד כסא הכבוד.
  • מקור: השווה פרקי דר' אליעזר ל'
  • נוסח:
    1. כלשון הכתוב, אך במ' 252 וא' 225: "אחת".
    2. במ' 252 חסר "כסא".
    3. במ' 252: "של שבת" במקום "שלהבת".
בראשית כ"ב:י"ג (1)

וירא והנה איל – עובר לפניו, אחר נאחז – כלומ' אחר כן שראה האיל עובר לפניו ראה האיל מדי עברו נאחז בסבך היער, חשב בלבו ואמ' ודאי המלאך בא בשליחותו של מקום וזימן לי איל תחת בני, ולכך נאחז בסבך שאוכל לקחתו ולהקריבו. וכן קדמו שרים אחר נוגנים, וכן ושבו העבים אחר הגשם דמשמע אחרי ששבו העבים בא הגשם, וכן הרבה במקרא לשון אחרי כן, אף כאן ואחרי כן נאחז בסבך בקרניו.

  • מקור: רשב"ם
בראשית כ"ב:י"ג (2)

פ"א: נאחז בסבך – בחורש זה ומתנתק1 מן החורש והולך ומסתבך בחורש אחר. ובא אברהם והתפלל על בניו כי הורו2 שיהיו בניו הולכים ומֵסֵתבבים בגלות בבל לגלות אדום. אמ' הקב"ה לאברהם כשם שאתה רואה מפללו מן הסבוכים שהוא מסתבך כך ישראל יצילו ויפלטו מהגלות.

  • מקור: בראשית רבה נ"ו:ט'
  • נוסח:
    1. במ' 252: "ומסתבך" במקום "ומתנתק".
    2. כלומר "הורהו הקב"ה".
בראשית כ"ב:ג' ויחבוש את חמורו – כך מצינו שאהבה מקלקלת השורה כי אין דרך למלך לחבוש את חמורו, ובעבור מצות המקום חבש הוא בעצמו.
  • מקור: בראשית רבה נ"ה:ח'
בראשית כ"ב:ה' ונשתחוה ונשובה אליכם – נתנבא שהוא ויצחק יחזרו מהר המורייה, אמ' [ר']1 יצחק הכל חוזרין בזכות השתחויה, אברהם לא חזר מהר המוריה אלא בזכות השתחוייה שנ' ונשתחוה ונשובה, ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחוייה שנ' ויקוד העם וישתחוו, התורה לא נתנה אלא בזכות השתחוייה שנ' והשתחויתם מרחוק, חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחוייה שנ' וישתחו לי"י, וגם [הגלויות]2 אינם מתכנסות אלא בזכות השתחוייה שנ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים3 והשתחוו לי"י בהר הקודש4, בית המקדש לא יבנה אלא בזכות השתחוייה שנ' רוממו י"י5 אלהנו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא6, המתים אינם חיים אלא בזכות השתחוייה שנ' באו ונשתחוה ונכרעה וכו'.
  • מקור: בראשית רבה נ"ו:ב'
  • נוסח:
    1. השלמה ע"פ בראשית רבה. במ' 252 וא' 225 חסר "ר'".
    2. השלמה ע"פ בראשית רבה. במ' 252 וא' 225 חסר "הגלויות".
    3. במ' 252 חסר "ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים".
    4. כן בפסוק ובבראשית רבה. במ' 252 וא' 225 "בהדרת קודש".
    5. כן בפסוק ובבראשית רבה. במ' 252 וא' 225 "לי"י".
    6. במ' 252 חסר "קדוש הוא".
בראשית כ"ב:ט' ויבן אברהם את המזבח – ויצחק היכן היה, אמ' ר' לוי נטלו והצניעו שלא יזרוק בו השטן מום ויפסל קרבנו לכך הציב אברהם המזבח לבדו כי יצחק היה מוצנע מפני השטן.
  • מקור: בראשית רבה נו:ה'
בראשית כ"ב:ט"ז (1) בי נשבעתי כי יען – נמצא במדרש: אמ' אברהם לפני הקב"ה כשם שכבשתי יצרי כי בשעה שאמרת לי קח את בנך היה לי להשיב והלא אמרת לי אתמול כי ביצחק יקרא לך זרע, ועתה אתה אומ' להעלותו כליל, ולא הרהרתי אחריך, כן יהי רצון שיחטאו1 בני ויהיו חייבין גלות שתכבוש כעסך לרחם עליהם, ונשבע לו הקב"ה והיינו דכתו' ברוגז רחם תזכור, כלומ' כשתכעוס על ישראל עמך זכור זכות אברהם ויצחק ויעקב2 והשבועה שנשבעת להם, כי רח"ם בגימט"ר אברהם, לומ' לך כי היה שלם ותמים לעשות מצות קונו, כדכתו' התהלך לפני והיה תמים.
  • מקור: השווה בראשית רבה נ"ו:י'
  • נוסח:
    1. אולי צ"ל "כשיחטאו" או "אם יחטאו".
    2. במ' 252: "האבות" במקום "אברהם ויצחק ויעקב".
בראשית כ"ב:י"ח עקב אשר שמעת בקולי – עקב כמנין קע"ב שנים קיים מצותו של הקב"ה, כי הכיר בוראו לשלש שנים כי הוא חי קע"ה שנים, צא מהם שלש ונשארו קע"ב שנים, והיינו דכתו' עקב אשר שמע אברהם בקולי.
  • מקור: בראשית רבה (אלבק) ס"ד:ה', בראשית רבה צ"ה:ג'
בראשית כ"ב:י"ב (2) ויאמ' אל תשלח ידך אל הנער – והסכין [היכן]1 הוא אלא ירדו עליו דמעות של מלאכי השרת, והיינו דכתו' הן אראלם צעקו מלאכי שלום מר יבכיון. אמ' אברהם אחנקנו. אמ' לו אל תעש לו מאומה, כמו מום, אפי' מום קטן אל תעשה לו.
  • מקור: בראשית רבה נ"ו:ז'
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225: "אחר".
בראשית כ"ב:י"ד (1)

ויקרא אברהם שם המקום י"י יראה – כלומ' השם יראה שאינו מעוכב בי, כי ברצון הייתי שוחטו.

אשר יאמ' היום בהר י"י יראה – כלומ' כי היום יאמ'1 בעולם בהר י"י יראה, ויודע אם אברהם שלם למצות המקום לעשות מצותו ורצונו.

  • מקור: ?
  • תוכן: השווה ספר הגן, חזקוני, ודעת זקנים
  • נוסח:
    1. בא' 225 נוסף כאן: "י"י"
בראשית כ"ב:י"ד (2)

פ"א: אשר יאמ' היום – ולמחר בהר הזה נראה הקב"ה לאברהם.

והראשון עקר.1

  • מקור: רשב"ם
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר "והראשון עקר".
בראשית כ"ב:ט"ז ויאמ' בי נשבעתי – מה צורך בשבועה זו. אמ' ר' לוי בשם ר' חמא אמ' אברהם להקב"ה השבע לי שלא תנסה אותי עוד. משל למלך שהיה נשוי1 למטרוניתא הוליד בן ראשון וגירשה, בן שני וגרשה, עד תשעה בנים, כיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כלם ואמרו השבע שאין אתה מגרש2 אמנו שוב מעתה, כך אמ' אברהם כשנסה אותו השם עשרה ניסין.

אמ' ר' חנין כי יען3 אשר עשית את הדבר הזה נסיון עשירי הוא, והוא אומ' את הדבר הזה, דמשמע שלא עשה כי אם את הדבר הזה בעבורו, אלא זה נסיון אחרון שהוא שקול כנגד כלם, שאלמלא שקבל עליו נסיון זה אבד כל מה שעשה.

  • מקור: בראשית רבה נ"ו:י"א
  • נוסח:
    1. במ' 252: "שהיו נשי" במקום "שהיה נשוי".
    2. תיקנתי. במ' 252 וא' 225: "מרגש".
    3. תיקנתי כלשון הפסוק. בא' 225: "כייען", ובמ' 252: "כיען".
בראשית כ"ב:י"ט מדרש: וישב אל נערו – ויצחק היכן היה, ר' ברכיה אמ': אברהם שלחו אצל שם ללמוד תורה. משל לאשה שהעשירה מפלכתא, אמרה הואיל זה עשרתי מן פלכתי אינו זז מתחת ידי לעולם. ר' יוסף ב"ר חנינא: שלחו בלילה מפני עין הרע, וכן משעה שעלו חננייא מישאל ועזריה מתוך כבשן האש לא הוזכרו להיכן הלכו. ר' חנינא אומ': מתו בעין הרע. ר' יהושע ב"ר חנינא אומ': שינו מקומן להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה כדכתו' שמע נא את יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך, וזה חננייא משאל ועזריה שנצולו מתוך כבשן האש כאשר ניצול יהושע הכהן כדאית' בחלק. כי פעם אחת בא אחאב בן קוליה וחברו, ואמרו לבת נבוכד נצר השמיעי לנו כי נביאים אנחנו ואנו מבקשים ממך זה הדבר מאת השם. אמרה אני אטול עצה מן אבי נבוכד נצר אם אעשה הדבר הזה, ובאתה וספרה הדברים לנבוכד נצר. אמ' אין אומרי' לך זו מאת השם, הלא הוא שונא זימה. ובא נבוכד נצר ואמ' להם אתם מה מתנבאי' ומבקשים מאת השם. אמרו לו הן. אמ' אני אנסה אתכם כאשר נסתי חננייא מישאל ועזריה. אמר' לו הן היו שלשה וזכותם עדיף. אמ' להם בחרו לכם אי זו שתרצו שיהיה עמכם, ובחרו יהושע הכהן הגדול. ובא נבוכד נצר והפיל אותם שלשה לתוך כבשן האש ונשרף אחאב בן קוליה וחברו וניצול יהושע כהן גדול. הה"ד הלא זה אוד מוצל מאש.
  • מקור: בראשית רבה נ"ו:י"א, בבלי סנהדרין צ"ג.
בראשית כ"ב:ד' נמצא במדרש: בשעה שהיה מוליך אברהם את בנו לשחוט, סמאל עמד לשטנו, ואמ' לאברהם אנא אתה הולך, אמ' לו להתפלל. אמ' לו מה העצים שאתה נושא, אמ' לו אם אנו מאחרים נהיה צריכים לצלות בשר עליהם ותבשיל שלנו. אמ' לו הייתי עמך בשעה שנאמ' לך קח את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו שם לעולה, זקן כמותך שילד בן לזקוניו ילך וישמע לדברי המשטין. ובא אברהם ודחפו, ואמ' לו שקר אתה דובר בי, לא שטן היה אלא הקב"ה ולא אשמע לעצתך כי אעשה באהבה רצון קוני. כיון שראה1 השטן שלא שמעו אברהם, הלך אצל יצחק כילד ונער כי דרך הנער לימשך אחר עצת הנער, ולזקן לימשך אחר עצת הזקן, ולכך נדמה לאברהם כמותו, ואצל יצחק לנער כמותו, ואמ' לו יודע אתה שאביך הולך לשחטך, אמ' לו יצחק הרי נשמתי נתונה להקב"ה, ורוצה אני לעשות באהבה רצון קוני, ובא השטן ועשה נהר לפניהם כדי למונעם ושישובו לביתם, ובא אברהם ועבר הנהר והיו המים מגיעים עד ברכיו, אמ' לנעריו באו אחרי כי אין מים עמוקים יותר, ועבר עוד עד שהיו המים מגיעי' לצוארו, ובאותה שעה תלה אברהם עיניו למרום ואמ' לו רבונו של עולם אמרת לי העלה יצחק לעולה לפני ולא עכבתי לעשות רצונך, ואם לא אוכל לעבור המים לפני ולשחוט בני,2 מי יתייחד שמך בעולם, באותה שעה אמ' לו הקב"ה חייך שעל ידך יתייחד שמי בעולם. מיד גער הקב"ה בשטן ונתייבשו המים ונמצאו שהיו עומדים ביבשה. ועל ידי כן נתאחרו במדבר שלשה ימים כי השטן עכבם, לכך נאמ' ויהי ביום השלישי.

וכשראה לשחוט נטה ופשט3 יצחק בנו את גרונו, ונשק אברהם את יצחק ונזדעזע השטן ואמ' הנה אשא אל שמים ידי אני מאין יבא עזרי.

ובשעה שאמ' הקב"ה ליצחק קח נא את בנך את יחידך ולא רצה לגלות הדבר לשרה אשתו, אמ' מה אעשה אם אודיע הדבר לשרה שמא לא תאבה, כי נשים דעתן קלות, ואם אשחט בני ולא אודיע לה ירא אני שמא תטרף דעתה, יום אחד אמ' לה מקום קרוב יש לנו ששם מחנכין הנערים, ובננו זה שנולד לזקוני לא התחנך במצות. אמרה לו שרה: ומה שמו. אמ' לה: מקום קרוב להר המורייה, אם תרצי אוליכנו לשם, ואחנכנו במצות הקב"ה. אמרה לו: לך לשלום. מיד וישכם אברהם. אמ' אברהם אני אקדים שמא יתחרט וימנעני מללכת, ולכך השכים בבקר.

  • מקור: תנחומא וירא כ"ב
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 מופיעה כאן מילה מיותרת "אליו".
    2. אולי צריך להשלים: "על".
    3. במ' 252: "ופשטו".
×