שחזור החלקים החסרים מפירוש רשב"ם על התורה – בראשית א'-י"ז

ביאורי רשב"ם המשוחזרים בדפים אלו מבוססים על ניתוח שנערך לאחרונה על ידי הלל נובצקי של פירושים מרשב"ם שהוא גילה בכתבי יד שונים. הטקסט המוצע כאן הוא מהדורה ראשונית של דוקטורט שהוא כותב בהנחיית ד"ר איתמר כסלו באוניברסיטת חיפה. כל סוגי הערות, הוספות, ותיקונים יתקבלו בברכה, וניתן לשלוח אותם אלינו כאן.

פרק א

בראשית א':ל"א (1) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי – אז נגמר יום הששי והתחילה מנוחה בשבת בערב שפסקה המלאכה, כדכתו' זכור את יום השבת לקדשו, כי ששת ימים עשה י"י וכו'. לכך נכתב בששי מה שלא כתוב בחמשה ימים.
  • מקור: כ"י מינכן 5, כ"י מינכן 252
    • התחלת הפירוש עד האות מ' של "מנוחה" מופיעה גם בפירוש רשב"ם בכ"י מינכן 5 וגם בכ"י מינכן 252.
    • אחרי האות מ' של "מנוחה" נקטע כ"י מינכן 5, ושאר הטקסט הושלם מכ"י מינכן 252 בלבד.
    • תוכן הפירוש מקביל לדברי רשב"ם בר' א':א'.
    • תוכן הפירוש במלים דומות מופיע גם בחזקוני.
  • תוכן: מן החלק הראשון של הפירוש מתברר שרשב"ם פירש ששבת בראשית התחילה מבערב. בחלק השני של הפירוש, מסביר רשב"ם כפי שהסביר בפירושו לבר' א':א' שכתוב "הששי" בה' הידיעה בגלל שהוא "גמר ששה ימים" הנזכרים בדברה של שבת בשמ' כ':י'.
[בראשית א':ל"א (2)] יום הששי – יום המבואר והידוע בין הימים האחרים שבו לבדו כלתה כל מעשה בראשית מה שלא היה כן בשאר הימים. וכן כתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים וגו'.
  • מקור: חזקוני
    • תוכן הפירוש תואם את דברי רשב"ם בבר' א':א'.
    • תוכן הפירוש חופף במקצת וממשיך את הפירוש לעיל בכ"י מינכן 252.
  • תוכן: הפירוש מנוגד לרש"י. והשווה לר"י בכור שור שפירש שה' הידיעה מתכוונת ליום הששי שיתייחד בירידת המן בשמ' ט"ז.

פרק ב

[בראשית ב':ב']

השביעי – המבורר למנוחה מה שאין כן באחד משאר הימים.

  • מקור: חזקוני בראשית ב':ב'
    • פירוש זה מקביל בתוכנו ובלשונו לפירוש על א':ל"א (2).
בראשית ב':ג' (1)

ויברך אלקים את יום השביעי – שבו העולם היה מלא כל טוב וברכה ושובע, דוגמא אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. הוא שאנו אומרים בתפלה וברכתו מכל הימים...

ויקדש אתו – מעשיית מלאכה, כדכתיב כי בו שבת שלא עשה בו מלאכה. וכן הוא אומר: וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו (ויקרא כ"ג:ג').

  • מקור: חזקוני בראשית ב':ג'
    • רשב"ם שמות כ':י"א ציין לפירושו כאן וכתב: "על כן ברך ה' את יום השבת – כמו שפירשתי בבראשית. כי על כן – אשר ברך ה' את יום השבת – שבהגיע את יום השבת כבר ברא הקב"ה כל צרכי הבריות ומזונותם ונמצא השבת מבורך מכל טוב. ולכך ויקדשהו – לשבות בו לעדות, כמו ששבת הקב"ה שברא תחלה הכל ואח"כ שבת." סביר להניח שחזקוני משמר את הפירוש שאליו הפנה רשב"ם.
  • תוכן: ההסבר עומד בניגוד לרש"י שבירכו במן שביום השישי ירד לחם משנה וקידשו במן שלא ירד בשבת. הקושי ברש"י הוא שמדובר רק בברכה בעתיד, ותוספת הברכה היתה ביום שישי ולא בשבת. לפי פירוש רשב"ם, ביום השביעי לא היתה פעולה מיוחדת של ברכה, רק מצב של ברכה.
[בראשית ב':ג' (2)] אשר ברא אלהים לעשות – מוסב למעלה ויקדש אלהים לעשותו [שבת]1 וכך כתו' ושמרו בני ישראל לעשות את השבת.

ר"ש.

  • מקור: כ"י מינכן 252 בשם ר"ש
    • הפירוש ייוחס בכ"י ל"ר"ש", אולם הוא אינו מופיע ברש"י, ואפשר שהכוונה לרשב"ם.
    • רשב"ם נוקט בלשון "מוסב למעלה" גם בשמ' י"ז:ט"ו, במ' ז':י"ג, י"ז:ה', דב' ה':ה' (פירוש רשב"ם שם ל"לאמר" דומה לפירוש כאן), ל"ג:א'.
  • תוכן: לפי פירוש זה, הכתוב הוא מקרא מסורס.
  • נוסח:
    1. במ' 252: "שכינה", אך מן ההקשר נראה שצ"ל "שבת".
[בראשית ב':ד' (1)] אלה תולדות השמים – מאורות וכוכבים. ותולדות הארץ – דשאים ואילנות דגים ועופות ובהמה וחיה ואדם.
  • מקור: כ"י מינכן 252
    • הפירוש תואם את שיטת רשב"ם בר' ל"ז:ב' ש"תולדות" הן דברים הנובעים מהמקור ולא מאורעות וקורות.
    • פירוש מקביל מופיע בחזקוני.
  • תוכן: השווה רש"י יומא נ"ד: "תולדות השמים - מאורות וכוכבים".
[בראשית ב':ד' (2)] ביום עשות – ביום שנעשו שמים וארץ תחלה, אלו הם התולדות שנעשו אחר כן.
  • מקור: כ"י מינכן 252
    • פירוש זה מקביל לדברי רשב"ם א':ב': "בעת שנבראו כבר שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז והארץ היתה הבנויה כבר היתה תהו ובהו, שלא היתה בם שום דבר".
    • הפירוש מופיע גם בחזקוני.
  • תוכן: הפירוש מנוגד לפירושי רש"י ור"י בכור שור (א':ג') שהכל נברא ביום ראשון.
ובראשית ב':ח'

יעלה – העלה, לשון מפעיל, כמו: ויעל עלות במזבח (בראשית ח':כ'), שהוא כמו העלה.

  • מקור: חזקוני
  • תוכן: ביאור נרחב יותר מופיע בר"י בכור שור.
בראשית ב':ח'

גן בעדן – גן במלכות עדן, כמו ובני עדן {ישעיהו ל"ז:י"ב}.

  • מקור: פענח רזא כ"י לונדון 27128, אוקספורד 103, ופרמא 3512 בשם רשב"ם
  • תוכן: בדומה ברשב"ם וחזקוני בראשית נ':ט', ואף שם חזקוני שאב מרשב"ם.
[בראשית ב':י"ז (1)]

ומעץ הדעת הטוב ורע – יופי וכיעור, כמו בניך הטובים {מלכים א' כ':ג'}, כמו ונאכל ונשת ונהיה טובים1 והלשונות משתמעי.

ורע – כמו מדוע פניכם רעים.

וראיה לדבר, שהרי חכם היה אדם שקרא שמות לכל מיני הב' ועופות וחיה קודם שאכל מעץ הדעת, ובאכלו ממנו נתן לב לקשט עצמו והבין שערום מגונה הוא,2 והמקושט יפה הוא.

  • מקור: כ"י מינכן 252
    • רשב"ם פירש בדומה את המלה "טוב" גם בפירושו לבר' א':ד', שמ' ב':ב'. השווה גם הפירוש להלן ו':ב'.
    • ההוכחה מהפסוק במל"א כ':ג' מופיע גם בפירושים המיוחסים לרשב"ם על שיה"ש ד':י' ואסתר א':י"ב.
    • השווה חזקוני ג':ז' "וידעו כי גנאי הוא להם להיותם ערומים".
  • תוכן: פירוש זה מסיק מתפירת עלה התאנה לחגורות מיד לאחר האכילה מעץ הדעת, ש"ידיעת טוב ורע" קשורה בהבנה ש"רע" ומכוער להיות ערום, ובניגוד לאונקלוס שתרגם "חכמין בין טב לביש". גישה זו מופיעה שוב להלן ב':כ"ה. והשווה לרד"ק ב':י"ז ורמב"ן ב':ט' שמדובר בתאווה מינית.
  • נוסח:
    1. פרפרזה של ירמיהו מ"ד:י"ז "וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים", והשווה לעיל א':ד'.
    2. במ' 252 נכפלה בטעות המלה "הוא".
[בראשית ב':י"ז (2)] ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו – כך לא פי' הקב"ה לאדם הראשון שזה העץ הוא עץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו דאם כן היה מכניס תאוה לאכול ממנו ולעבור על צוואה בעץ המודיע טוב ורע למי שיאכל ממנו. אלא כך יש לפרש: מאותו עץ שהוא עץ הדעת יאמר לו הקב"ה לא תאכל מזה העץ ולא פירש דזה העץ הוא עץ הדעת. וכן מוכיח לפנינו שכן אמרה האשה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכל ממנו, ולא מפרי עץ הדעת אמר אלהים לא תאכלו שלא היתה יודעת שאותו עץ שהזהירם הקב"ה היה עץ הדעת עד שאמר לה הנחש.
  • מקור: כ"י מינכן 252
    • לשון "וכן... לפנינו" היא לשון שמופיעה כעשר פעמים בפירוש רשב"ם ונדירה מאד בפרשנים אחרים. והשווה גם לפירוש להלן בר' י"ב:ו'. ועיין גם בפירושים להלן לבר' י"ד:י"ח (2) ובר' ט"ו:ה'.
    • לפי הפירוש כאן, המלים "הדעת טוב ורע" הם דברי משה בתורה ולא מה שאמר הקב"ה לאדם. והשווה לפירוש להלן בר' ז':ב' מכ"י מינכן 252 ועיין בהערות שם, והשווה גם לפירוש להלן לבר' י"ב:ו'.
  • תוכן: השווה ברייתא דר' פנחס בן יאיר = מדרש תדשא (אוצר המדרשים עמ' 477), מדרש אגדה (בובר), בראשית רבתי בראשית עמ' 53-52. והשווה גם רמב"ן בראשית ב':ט'.
בראשית ב':י"ז (3)

כי ביום אכלך ממנו מות תמות – היכן מצינו לאו אחד שיש בו ב' עונשין וכי אין לו די בגדול וכבר א"ל ביום אכלך תמות ולמה הענישו בזעת אפך. ותירץ הר' שמואל:

שלא הענישו אלא בעונש אחד כי בתחל' אמ' לא תאכל כי ביום אכלך וגו', כי הפרי בו מות לכל אוכליו ואחר שאכל אותו מיתה שנקנסה עליו, לא מן עונש היה כי מי יוכל להמית אם (לא) יאכל מעץ החיים, ולכן גירשו מן הגן. וא"ל הזהרתיך לטובת' ולא שמעת, תענש בזע' אפך והיינו דאמ' להכי נקרא אדם ראש עפרות {משלי ח':כ"ו}, כי על ידו נקנס' מיתה לכל חי.

  • מקור: גיליון כ"י אוקספורד 271/8 בשם ר' שמואל
    • נוסח מקוצר מופיע בכ"י מינכן 50: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות – תימא ומצינו לאו אחד שיש בו ב' עונשין מיתה וטורח השעבוד שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם. ותירץ הר' שמואל שלא הענישו אלא בעונש אחד ואמר לו כבר הזהרתיך לטובתך ולא שמעת, לכך תענש בזיעת אפך."
    • פירוש זה הוא כנראה רק פרפרזה של דברי רשב"ם, ואינו משקף בהכרח את לשונו המקורית.
    • השווה חזקוני ב':י"ז (ג':כ"ב) שמבוסס על ר"י בכור שור.
בראשית ב':כ"ב

ויבן אלהים את הצֵלָע – וזה דְרַיבֵּא, אבל ולצֶלַע המשכן. לפי שזה צֵירֵי וקָמֵץ למטה, ואידך סֶגול ופָתָח וטעמו למעלה.

  • מקור: כ"י וטיקן 52
    • הפירוש מקביל לדברי רשב"ם בדייקות פרק ג': "הצלע התיכון (מלכים א' ו':ח') – טעמו למטה בקמץ, וכשהוא דבוק טעמו למעלה מפתח – צלע צפון (שמות כ"ו:ל"ה)." ועיין גם רשב"ם בדייקות בראשית ב':כ"ב שמפנה לפירושו שם.
בראשית ב':כ"ג (1)

זאת הפעם – כלומר עכשיו יצאה אשה מן האיש אבל מכאן ולהבא אינו כן אלא האיש יצא מן האשה.

  • מקור: חזקוני
    • הפירוש מובא בהדר זקנים בראשית ב':כ"ג בשם רשב"ם: "זאת הפעם עצם מעצמי – פי' רשב"ם: זאת הפעם עצם מעצמי – דוקא אבל מכאן ואילך אינו כן אלא אדרבה איפכא האיש יוצא מן האשה."
בראשית ב':כ"ג (2)

לזאת יקרא אשה – לפי שכבר קרא לבהמה – בהמה, ולעוף – עוף, הוצרך לומר: לזאת – כי למין בהמה קראתי בהמה, אבל למין זאת קראתי אשה.

  • מקור: כ"י מינכן 252
    • הביאור מובא בליקוט אוקספורד-מינכן בלי ציון שם רשב"ם, אך מובא בפענח רזא כ"י לונדון 27128 בשם רשב"ם. שם מופיע: "לזאת יקרא אשה – אי הוה כתי': זאת, הוה צריך למכתב: תקרא. ועכשיו שכתב: לזאת, כתב יקרא. וא"ת ומה צריך. ופרשב"ם: דלכך כתב קראי בהאי לישנ' לפי שקרא כבר לנפשו' בהמה – בהמה, ולעוף – עוף, הוצרך לומ': למין זה קראתי בהמה, אבל מין זה יקרא אשה. לקחה – לא היית' כזה שנלקח' האשה מגוף האיש.
[בראשית ב':כ"ה] ולא יתבוששו – אעפ"י שהם בקיאים בחכמות, במיני תכשיט, שררה,1 וגסות לא היו בקיאין.
  • מקור: כ"י מינכן 252
    • פירוש זה ממשיך את קו הפירוש לעיל על ב':י"ז (1) שלמרות שהיו חכמים, לא היו בקיאים ב"טוב ורע" דהיינו ענייני יופי וכיעור.
  • נוסח:
    1. במ' 252: סררה

פרק ג

בראשית ג':ז'

חגורות – לכסות בשר ערוה, כמו ודוד חגור אפוד בד, והוא מין מלבוש.

רשב"ם.

  • מקור: תולדות יצחק שערי ציון שער ט"ז (כ"י מוסקבה 1336) בשם רשב"ם
    • הפירוש משתלב היטב עם פירוש רשב"ם ג':כ"א על "כתנות עור וילבשם", ועיין גם להלן ג':י'.
    • הפירוש מובא בחזקוני.
  • תוכן: הפירוש חולק על פירושו של ר"י קרא לפסוק זה.
בראשית ג':ח'

וישמעו את1 קול אלהים מתהלך בגן – ממקום שהלכו אדם הראשון ואשתו לרוח היום כלומ' לטייל בגן במקום2 האויר חוץ מעצי הגן. והוצרך עתה לברוח מרוח היום שהלכו, ולהתחבא בתוך עץ הגן,3 כ[ש]שמעו4 קול הב"ה. כי אם לא פי' הכתו' שהיו לרוח היום חוץ מעצי הגן היאך היה אומ' ו[י]תחבא5 בתוך עץ הגן והלא בהגן היו כדכתו' ויניחהו בגן עדן. זהו פשוטו.

והמדרש אומ' מתהלך לרוח היום – כשראו המלאכים שלא מת אדם הראשון אמרו אל הקב"ה: מת הולך6, כלומ' אדם שחייב מיתה הולך בגן, והוא השיב להם לרוח היום, הרחבתי לו יומו.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • רשב"ם מפנה לפירושו זה בפירושו לשמות י"ד:ל': "על שפת הים – כשהיו ישראל על שפת הים ראו מיד את הים שב על פני המצרים וטבעו בתוכו, זהו עיקר פשוטו. ובענין זה פירשתי בבראשית: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום."
    • הפירוש מופיע גם כ"ד"א" בחזקוני.
    • לא ברור האם "והמדרש אומר..." הם מדברי רשב"ם עצמו. נדיר שרשב"ם מביא את דברי המדרש המנוגדים לפירושו, אולם יש מספר מצומצם של חריגים (עיין בראשית ל"ט:י', שמות כ"ב:י"ג, במדבר ה':י', במדבר י"א:ל"ה). והשווה בראשית רבה י"ט:ח'.
  • תוכן: לפי פירוש זה, יש כאן מקרא מסורס, ו"מתהלך בגן לרוח היום" מוסב על אדם ואשתו שטיילו בגן שלא במקום העצים ומשם שמע(ו) את קול ה'.
  • נוסח:
    1. צ"ל "וישמעו את" (כמו בפסוק ובדברי רשב"ם בשמות י"ד:ל'). במ' 252 וא' 225: "וישמע'".
    2. במ' 252 "בין מקום" במקום "בגן במקום".
    3. במ' 252 חסר "בתוך עץ הגן".
    4. במ' 252 וא' 225: "כמשמעו".
    5. במ' 252 וא' 225: "והתחבא".
    6. במ' 252: "מתהלך" במקום "מת הולך".
[בראשית ג':י']

כי עירם אנכי – אעפ"י שכבר תפרו עלה תאנה, י"ל שמא לא כיסו אלא בשר ערוה בלבד.

  • מקור: חזקוני
    • הפירוש משתלב היטב עם פירושי רשב"ם ג':ז' וג':כ"א.
  • תוכן: השווה פירושי ר"י החסיד ור"ח פלטיאל וכ"י אוקספורד 271/8.
בראשית ג':י"ד ועפר תאכל – ע"כ{=על כרחך}. מאחר שהולך על גחונו, נכנס העפר בפיו על כרחו.

רשב"ם.

  • מקור: פענח רזא כ"י אוקספורד 27128 בשם רשב"ם
    • ביאור כמעט זהה מופיע בליקוט אוקספורד-מינכן.
  • תוכן: ביאור מקביל מופיע בר"י בכור שור וחזקוני.
בראשית ג':ט"ז

מושב זקנים

אל האשה אמר – פי' רשב"ם:

לא זו אף זו קתני. א"ת לא אעשה כי אם מעט מלאכה ויהיה לי הרבה שפחות, על זה אמר הרונך – כלומר אפי' לא תעשה כי אם מעט יקשה ליך, וא"ת לא תעשה דבר, ע"כ נאמר בעצב תלדי בנים, וא"ת והיא תשמור עצמה שלא יבא אדם עליה ולא תצטער לכך נאמר ואל אישך תשוקתך, וזהו שאמרו חכמים (יבמות קי"ג.) יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא, וא"ת אכבוש יצרי לכך נאמר והוא ימשול בך, כלומר בעל כרחך.

חצי מנשה

אל האשה אמר – פרשב"ם:

שתהיה בעצבון ובטורח כל ימיך. א"ת מה איכפת לי ארבה שפחות לשמשני ת"ל והרונך – על כרחך תהא הרה. א"ת בשופי, ת"ל בעצב. וא"ת אשמור עצמי מלזקק, ת"ל ואל אישך תשוקתך. וא"ת אכוף את יצרי ולא אזקק לו, ת"ל והוא ימשול בך – על כרחיך תזקקי לו.

  • מקור: הנוסח המורחב מופיע בשם רשב"ם במושב זקנים, וכ"י אוקספורד 271/8, ופריס 48, ובהדר זקנים (בטעות בשם רש"י), והנוסח הקצר יותר בחצי מנשה בשם רשב"ם.
    • חלק מן הפירוש מובא גם בכ"י מינכן 252 ואוקספורד מארש 225.
    • הפירוש מופיע גם בחזקוני.
    • פירוש זה הוא כנראה רק פרפרזה של דברי רשב"ם, ואינו משקף בהכרח את לשונו המקורית.
  • תוכן: השווה גם ר"י בכור שור. רשב"ם מפרש במתודה של "לא זו אף זו" גם בבר' מ"ט:כ"ה.
[בראשית ג':י"ז] ארורה האדמה – והיא לא נתקללה אלא ימי חייו של אדם שנאמר כל ימי חייך וצא וחשוב שנותיו ותמצא שמשמת הוא לא נולד איש עד שנולד נח וחזרה ברכה למקומה דכתיב זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה וגו' וכתוב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם.
  • מקור: חזקוני, ועיין גם חזקוני ג':י"ט, י':כ'
    • פירוש זה הוא לשיטת רשב"ם להלן ה':כ"ט.
[בראשית ג':י"ט] עד שובך אל האדמה – אבל מששב אל עפרו ומת בטל גזירה כמו שפי'.
  • מקור: חזקוני, ועיין גם חזקוני ג':י"ז, י':כ'
    • פירוש זה הוא לשיטת רשב"ם להלן ה':כ"ט.
[בראשית ג':כ'] חוה – לשון חיות, [כמו] מגזרת היה – הוה.
  • מקור: חזקוני
    • השווה רשב"ם בספר הדייקות "חוה – מן חי, כמו מה הוה לאדם מגזר' היה".
  • תוכן: לשון חזקוני מעורפל, והוא מתפרש ע"פ ניסוח הרשב"ם בספר הדייקות.
  • נוסח:
    1. לשון חזקוני מעורפל, והוספנו "כמו" ע"פ לשון רשב"ם.
בראשית ג':כ"א

וילבישם – לפי שאמ' למעלה ויעשו להם חגורות, ממתנים ולמטה, אבל לבסוף עשה להם הקב"ה1 כתנות לכל גופם.

עור – לשון גוף, לפי שהעור מכסה כל גוף של אדם, וכן כתו' {איוב ב':ד'} עור בעד עור, כלומ' גוף בעד גוף, אם מתו בניו נשאר גופו ומה לו בכך, וכן יאכל בדי עורו {איוב י"ח:י"ג} אברי גופו, וכן בלויתן התמלא בסוכת עורו2 {איוב מ':ל"א} התוכל לעשות בים סוכה שקורי' נוראט בלע' דזהו מצודת דגים שתוכל להתכסה עורו ונתפס בה, אמ' אפי' צילצול קטן שעושין לתפוס3 דגים, בהכנסת הראש. סוכה, היא המצודה והמכסה4 כל גוף [ה]דג,5 דוגמת וסוכה תהיה לצל, וצלצל היא הקטן שמכניס בה ראשו ונצוד.

רבינו6 שמואל.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 בשם ר' שמואל
    • פירוש כמעט זהה מופיע בפירוש האנונימי בכ"י המבורג 37 על איוב מ':ל"א בשם רשב"ם: "... פר"ת. ורשב"ם אחיו פי' התמלא התוכל לעשות סוכה בים שקורין נורט, שתכסה כל גופו לתפש בה, או אפי' צלצל קטן שעושין לתפוס דגים בהכנסת ראש, לצוד ראשו, סוכה ה(ו)[י]א הגדול[ה] לכסות כל גוף הדג, וצלצל להכניס ראשו, עורו קרוי כל הגוף כמו יאכל בדי עורו (איוב ט"ו:י"ג) וכן כתנות עור וילבישם (בראשית ג':כ"א) כתנות להלביש כל הגוף." והשווה חזקוני בראשית ג':כ"א "כתנות עור" ו"וילבשם".
    • מכ"י מינכן 252 ניתן להסיק שפירוש זה של רשב"ם מקורו בפירושו לתורה ולא בפירושו לאיוב, דבר שתומך בהשערת ש' יפת, פירוש רשב"ם לספר איוב, עמ' 32. מאידך, מהצלבת העדויות מתברר שרשב"ם הוא אכן הבעלים על פירוש זה לכתוב באיוב. לכן, אם הפירוש המיוחס לרשב"ם הוא אכן כולו ממנו, נאלץ להסביר שרשב"ם חזר בו מפירוש זה כשפירש את ספר איוב.
    • פירוש זה משתלב היטב עם פירוש רשב"ם ג':ז' על "חגורות", ועיין לעיל ג':י'.
  • תוכן: עיין להלן ד':ז' שיש לנו עדות נפרדת שגם הפירוש שבא מיד לאחר פירוש זה בכ"י מינכן 252 הוא מרשב"ם. לכן לא ברור אם המלים "רבינו שמואל" מהווים חתימה לפירוש שקדם לו או כותרת לפירוש שלאחריו (כדעת רוזין).
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר "הקב"ה".
    2. במ' 252 בטעות: "גופו" במקום "עורו".
    3. בא' 225: "ליתפס"
    4. במ' 252: "והמתכסה"
    5. במ' 252 וא' 225: "הגוף דג".
    6. במ' 252: "רב'"

פרק ד

בראשית ד':ג' מנחה – ... ויש לפרש כפתר' לך נחה את העם {שמות ל"ב:ל"א} ועל שם שמוליכין אותה לפני השרים נקראת מנחה, לשון הבאה. וברוב מקומות מצוי ל' הבאה אצל מנח' ויבא קין מפרי האדמ' מנחה, והבאתם לאיש מנחה {מלאכי א':י"ג}. וזה מוכיח כי תקריב קרבן מנחה סלת יהיה קרבנו. ועד כאן דבר בקרבנות בהמות שאין אדם נושא בכפו, אלא מוליכי' לפניו לכן נקראו קרבן ולא נקראו מנחה, אבל זה ל' הבא' בידו הוא. מה יביא, סולת יהיה קרבנו ולא פירות, כמו שהולך ומפר' כל שאר וכל דבש וגו'.
  • מקור: רשב"ם ספר הדייקות בר' ד':ג'
    • רשב"ם בראשית ל"ב:י"ט: "מנחה – כמו שפירשתי בבראשית" ורשב"ם ויקרא ב':א': "מנחה – כבר פירשתי לשון דורון בבראשית. מגזרת נחה את העם." מציינים לפירושו כאן.
  • תוכן: ראב"ע בפירושו הארוך (חלק הדקדוק) מתנגד לפירושו של רשב"ם.
בראשית ד':ז'

רבינו1 שמואל.

הלא אם תטיב שאת – כלומ' אם תטיב שלא תעשה עונות כי אם מעט, שאת – תוכל לסבול עונותיך ולא יכבידו עונותיך עליך.

ואם לא תטיב לפתח חטאת2 רובץ – כלומ' ואם תעשה עונות הרבה, תהיה רובץ תחת החטאת והעון שלא תוכל לשאת ולסבול אותם.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 בשם רבינו שמואל.
    • רוזין כלל פירוש זה בפירושי רשב"ם וציין שיוחס בכ"י מינכן 252 ל"ר' שמואל". אך עיין לעיל ג':כ"א שאפשר שהמלים "ר' שמואל" מהוות חתימה לפירוש שקדם להן בכתב יד (ג':כ"א לעיל) ולא כותרת לפירוש שמופיע לאחריהן.
    • אולם, אף אם כ"י מינכן אינו מוכיח את בעלותו של רשב"ם על הפירוש הזה, ניתן להוכיח כן מכ"י מודינה 16, בו שרידים מן הפירוש מופיעים בשם רשב"ם.
  • נוסח:
    1. במ' 252: "רב'"
    2. במ' 252: "חטאתך"
בראשית ד':ח'

והר'ר' שמ' מיישב הפסוק כמשפטו וכפשוטו ואו':

דקוד' שאמ' הק' לקין למה חרה לך הי' הבל משתמר נפשו מחרבו של קין, לפי שהיה יודע שלבו של קין עליו מתוך קנאה שנתרצה קרבנו וקרבן קין לא נתרצה.
  • מקור: ספר הג"ן כ"י נירנברג 5 בשם ר' שמ'
    • בכ"י אוקספורד 271/1 מופיע: "ויאמר קין אל הבל – מלת פסוק זה קצרה. וה"ר יוסף בכור שור מיישבו...", ותוכן הביאור מופיע בר"י בכור שור ומובא בשמו בהדר זקנים (והוא גם מופיע בדעת זקנים כ"י בשם ר' יוסי, ובדעת זקנים הנדפס בשם ר"י קרא). אפשר שהייחוס לרשב"ם בכ"י נירנברג 5 מוטעה, ואם הביאור כן מרשב"ם, אפשר שהוא רק פרפרזה של דברי רשב"ם, ואינו משקף את לשונו המקורית.
בראשית ד':ט"ו,כ"ד

אבל רבי'1 שמואל פי' ד:

כל ההורג קין – ומזיקו, יוקם ממנו שבעתים – כלומ' שבעתים הרבה יותר ממנו על שהזיק אחיו, דכל שבעתים לאו דוקא אלא לשון2 הרבה שביעיות כמו כי שבע יפול צדיק וקם, ואור החמה יהיה שבעתים, מזוקק שבעתים3.

ולמך שבעים ושבעה – אלו שבעיות לא מישתמעי דווקא, אלא שבעיות.4

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 בשם רבי' שמואל.
    • הפירוש מופיע גם בכ"י מודינה 16 בשם רשב"ם.
    • השווה חזקוני "לפי פשוטו".
  • תוכן: השווה לרשב"ם וי' כ"ו:י"ח, לפירוש המיוחס לרשב"ם איוב ה':י"ט, לר"י קרא איוב ה':י"ט, ולר"י בכור שור כאן.
  • נוסח:
    1. במ' 252: "רב".
    2. במ' 252 חסר "לשון".
    3. במ' 252 חסר "שבעתים".
    4. במ' 252 חסר "אלו שבעיות לא מישתמעי דווקא, אלא שבעיות".
בראשית ד':כ' ישב אהל ומקנה – רועה צאן, לפי פשוטו, כי דרך רועים לנטות אהליהם ממרעה למרעה.
  • מקור: רשב"ם בראשית כ"ה:כ"ז
    • רשב"ם בראשית כ"ה:כ"ז מפנה לפירושו כאן: "כמו שפירשתי אצל יושב אהל ומקנה".
בראשית ד':כ"ג

ויאמר1 למך לנשיו – בכל מקום שתמצא שתי נשים לאדם אחד תמצא מחלוקת ביניהם, ברחל ובנשי אלקנה, ויחר אף יעקב ברחל2, חנה למה תבכי, אף כשהיו ללמך שתי נשים התחילו לעשות מריבה ומחלוקת עמו. ויאמר למך לנשיו – מתוך מריבה ומחלוקת שביניהם3 דמיה כאילו איש הרגתי לפצעי – להיות פצוע עליו4 או ילד הרגתי להיות אני5 לוקה בחבורות בשבילו. ועל קין שהרג אחיו אמרי כן6 דכל זה שיהרגנו יוקם קין מהרוצח שביעיות הרבה טפי ממה שהזיקו, אני ש[לא] הרגתי7 מזיד, לא כל שכן המזיקני יהיה לי נקמה שבעים ושבעה, כלומ' שבעיות יותר מקין, וכיון8 שלא [הרגתי]9 שום אדם למה תריבון עמדי. וכל מחלוקת של למך ונשיו לא היה אלא להודעינו10 שאפי'11 כמה דורות אחר קין היו זכורין ונזהרין12 בדבר, שלא להכותו אותו כל מוצאו שאפי' למך שהיה כמה דורות אחר כן הזהיר נשיו לדבר. זהו עקר13 פשוטו.

רבי' שמואל.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 בשם רבי' שמואל
    • פירוש דומה מופיע בשם ר"י קרא בר"י בכור שור (ובספר הג"ן, פענח רזא, ובקיצור בפשטים ופירושים לר"י מוינה), אך יש מספר הבדלים עקרוניים בין שני הפירושים. [קשה להציע שהמלים "רבי' שמואל" מהווים כותרת לפירוש הבא לאחריהן בכ"י מינכן מפני שפירוש זה מנוגד גם למה שמובא בשם רשב"ם בכ"י מינכן 50 ובפירוש הטור הארוך (בר' ד':כ"ו), וגם לפירוש רשב"ם עצמו בבמ' ל':ג'.]
    • הלשון "זהו עקר פשוטו" היא לשון ייחודית לרשב"ם.
    • השווה חזקוני.
  • נוסח:
    1. במ' 252: "ואמ'".
    2. במ' 252: "לרחל".
    3. במ' 252 הושמט על ידי הדומות: "עמו. ויאמר למך לנשיו, מתוך מריבה ומחלוקת ש".
    4. בא' 225 נוסף: "ובשבילו".
    5. במ' 252 חסר "אני".
    6. במ' 252 חסר "כן".
    7. במ' 252 וא' 225 בטעות: "שהרגתי".
    8. במ' 252: "וכון".
    9. במ' 252 "יהרגני", ובא' 225 המילה חסרה לגמרי.
    10. במ' 252: "להודיען".
    11. במ' 252 חסר "שאפי'".
    12. במ' 252 רק: "נזהרין" במקום "זכורין ונזהרין".
    13. במ' 252 רק: "זה פשוטו".
בראשית ד':כ"ו

אז הוחל לקרא בשם ה' – לשון התחלה1 שהתחילו להתפלל להקב"ה מתוך צרות שנתחדשו עליהם. כך נראה בעיני עיקר פשוטו, שלא לעשות הפסוק חסר, שכל קריאה בשם השם הכתובה בתורה סתם, לשם שמים הוא. רשב"ם.

  • מקור: כ"י וטיקן 52 בשם רשב"ם עם הוספות מפענח רזא כ"י אוקספורד אופ' 103 בשם רשב"ם וכ"י מינכן 50 (בהם מופיע רק נוסח מקוטע עד "שנתחדשו"). השווה גם טור הארוך.
    • לשון "עיקר פשוטו" היא לשון מובהק של רשב"ם.
  • תוכן: בדבריו "שלא לעשות הפסוק חסר, שכל קריאה בשם השם הכתובה בתורה סתם, לשם שמים הוא", חולק רשב"ם על פירושו של רש"י.
  • נוסח:
    1. המלים "לשון התחלה" הושלמו מפענח רזא בשם רשב"ם ואינן מופיעות בכ"י וטיקן 52.

פרק ה

[בראשית ה':כ"ד]

ואיננו – לפי שהיה קצר ימים לפי האחרים נראה כמי שלא היה.

  • מקור: חזקוני
    • השווה רשב"ם בבא בתרא קכ"א: "קפלו": "ואיננו כי לקח אותו אלהים – היינו שמת בחצי ימיו."
    • השווה לתוספת האנונימית בגיליון בכ"י וינה 23: "כי לקח אותו אלקים – לפיכך לא האריך שנים כשנות האחרים שהרי מת", שאולי אף היא מרשב"ם.
בראשית ה':כ"ט

כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225

זה ינחמנו – לפי שמת אדם הראשון בחיי למך כשהיה למך בן חמישים ושש לפי חשבון הדורות הכתובים בפרשה, ונמצא שנח בנו של למך הוא הראשון שנולד1 אחר מיתה של אדם הראשון, לכך אמ' אביו של נח כשנולד זה בנו נולד במזל טוב שכבר מת אדם ותקל ממנו הגזרה שנגזרה על אדם בעצבון תאכלנה כל ימי חייך דמשמע כי לאחר אדם הראשון מיד שימות תבטל הגזרה דלא יאכלו עוד בעצבון. והכי משמע בני ינחמנו מן האדמה אשר אררה כל ימי אדם.

ר' חיים פלטיאל

ד"א: זה ינחמינו – וא"ת כיון שאמרים נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג למה אין אומ' נביא גדול היה למך שקרא לבנו נח. ותירץ רשב"ם:

שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם ולכך קראו נח שאמר י"ר שיתקן זה עוותו של זה, ולשון תפילה הוא ינחמנו ינח ממנו כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפילה אלא לשון נביאות הוא.

  • מקור: נוסח מקוצר (עם שינויים) בר' חיים פלטיאל בשם רשב"ם, והנוסח המלא בכ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 בעילום השם.
    • נוסח מקוצר מופיע גם בספר הג"ן בשם ר' שמואל, והנקודה העיקרית בלבד ("צא וחשוב שנותיו של אדם נמצאים כלים בימי למך ס' שנים קודם שנולד נח") מופיע בגיליון בגן אלהים (כ"י לונדון 22092) בשם רשב"ם.
    • עיין לעיל ג':י"ז,י"ט.
  • תוכן: עיין לעיל ג':י"ז,י"ט. השווה גם גליון כ"י וינה 23 בשם ר"י קרא, ר"י בכור שור, וחזקוני.
  • נוסח:
    1. במ' 252 נוסף כאן: "החלה", ובא' 225: "השנה".
בראשית ה':ל"א

הקשה רבינו1 שמואל:

למה נמנו הרשעים הכתובים בפרשה כי מה לנו בשנותם2 ובחייהם של רשעים. ואומ'3 שכך4 דרכן של נביאים זה אחר זה כדי להודיע מניין השנים מבריאת העולם.5 ומתוך מניין השנים הכתובי' כאן6 ומניין שנות7 הדורות הכתובי' עד משה רבנו, ומניין שעבוד מצרים דכתיב: ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים וגו'8 {שמות י"ב:מ'}, ומניין ארבעים שנה שהיו במדבר, יודעים אנו סכום ומניין השנים9 מבריאת עולם עד משה רבנו ועד שנכנסו ישראל לארץ,10 ומניין מיציאת מצרים עד בניין בית המקדש המפורש בנביאים,11 ומניין ישיבתו12 עד חורבנו. ומחורבן בית ראשון כתב דניאל מניין השנים על זה:13 שבועים שבעה נחתך על עמך {דניאל ט':כ"ד}, פירושו: שבעים מגלות בבל וארבע מאות ועשרים שעמד14 בית שני, הרי כאן שבעים פעמים שבע שנים, וזהו: שבועים שבעה {דניאל ט':כ"ד}. ודוק ותשכח.

  • מקור: ספר הג"ן (כ"י נירנברג 5) בשם רשב"ם, ועם תיקונים ע"פ מנחת יהודה, פענח רזא כ"י אוקספורד 103 ופרמא 3512.
    • נוסחאות קצרות יותר מובאות בשם רשב"ם בספר הג"ן כ"י וינה 28, פשטים ופירושים (כ"י מינכן 28), ר"ח פלטיאל, מושב זקנים.
    • השווה רשב"ם שמות ו':ט"ז שמפנה לפירושו כאן: "ושני חיי לוי – לפי הפשט שפירשתי בבראשית שכל שנות הדורות הוא מונה עד [נח ואח"כ מונה] שני חייהם מנח ועד אברהם ואחר אברהם שנות יצחק ואחריו שנות יעקב ואחריו שנות לוי בנו ואחריו שנות קהת ואחריו שנות עמרם ואחריו שנות משה ואחריו יהושע והשופטים והמלכים וגלות בבל שבעים וגם שנות בית שני בדניאל."
  • נוסח:
    1. כך בספר הג"ן כ"י וינה 28 ופענח רזא
    2. כך בספר הג"ן כ"י וינה 28 ופענח רזא. בספר הגן כ"י נירנברג 5: בשניהם.
    3. בספר הגן כ"י נירנברג 5 נוסף כאן בטעות: רב שמשון.
    4. בספר הגן כ"י נירנברג 5 נוסף כאן: היו.
    5. בפענח רזא נוסף כאן: ועד ימיהם.
    6. כך בפענח רזא ובמנחת יהודה. בספר הגן כ"י נירנברג 5 חסרה המלה "כאן".
    7. כך במנחת יהודה. בספר הגן כ"י נירנברג 5 ובפענח רזא חסרה המלה "שנות".
    8. המלים "אשר ישבו בארץ מצרים וגו'" נוספו ממנחת יהודה. הן חסרות בספר הגן כ"י נירנברג 5 ובפענח רזא.
    9. מלת "השנים" נוספה ע"פ מנחת יהודה ופענח רזא. היא חסרה בכ"י נירנברג 5.
    10. צירוף של נוסחאות. בכ"י נירנברג 5: עד משה רבנו ועד כניסתו לארץ. בפענח רזא: עד פטירת משה רבינו ע"ה. במנחת יהודה: עד שנכנסו ישראל לארץ.
    11. במנחת יהודה: וכבר מפורש בנביאים מנין השנים אשר מיציאת מצרים עד בנין בית ראשון.
    12. במנחת יהודה: ומבניינו.
    13. במנחת יהודה: ומתוך דברי דניאל למדנו מנין השנים אשר מחורבן בית ראשון עד חורבן בית שני.
    14. כן במנחת יהודה. בכ"י נירנברג חסרה מלת "שעמד".

פרק ו

[בראשית ו':ב'] בנות [האדם]1 כי טובות הנה – כלומ' יפות היו ומאירות מן היופי שהיה בהם, כמו וירא אלהים כי טוב, וכן2 בהטיבו את הנרות.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • השווה רשב"ם א':ד'.
    • השווה כ"י מינכן 252 לעיל ב':י"ז, ועיין בדיון בהערות שם.
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 בטעות: "האלהים".
    2. במ' 252 חסר "וכן".
בראשית ו':ג'

ד"א פרשב"ם:

לא ידון רוחי – לשאת ולתת בדינם אם אמחה אותם אם לא אמחה, שהרי נבזים הם ובשר ואעפ"כ גוזלים וחומסים.
  • מקור: פענח רזא כ"י אוקספורד 103 בשם רשב"ם
    • השווה ספר הדייקות "ידן מן דן... ולשון הוה ותדיר הם יותר מן ידין".
  • תוכן: עיין בר"י בכור שור.
[בראשית ו':ד'] הנפילים – כמו נפלאים, כלומ' גדולים בהפלא ובפלא, כמו ונפלינו אני ועמך {שמות ל"ג:ט"ז} שהוא חסר אלף.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • עיין רשב"ם שמות ל"ג:ט"ז: "ונפלינו אני ועמך... שאפלא ואבדל אני לבדי... וגם עמך יהיה נפלא", והשווה לרש"י וראב"ע שם שהבינו שהוא מגזרת ל"ה כ"והפלה".
    • רשב"ם עומד על חסרון אות א' שורשית במספר מקומות: עיין בר' כ"ב:ב', ל"א:ל"ט, ל"ב:ה', שמ' י':כ"א, ספר הדייקות פרק ד' (עמ' 34).
  • תוכן: פירוש כמעט זהה בחזקוני, ופירוש דומה בר"י בכור שור אך בלשון אחרת ובלי הציון הדקדוקי ובלי התמיכה מהפסוק בשמות ל"ג.
בראשית ו':ט' כי כל אלה תולדות האמור בתורה [ובנביאים] ובכתובים יש מהם שמפרשים בני האדם ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים,

כאשר פירשתי באלה תולדות נח.

למעלה בפרשת בראשית כת' ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת, ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו ונח מצא חן, ואחרי כן מפרש אלה תולדות נח בני בניו היאך. כי שלשה בנים היו לו וציוה הק' להכניסם בתיבה י"ב חודש, ובצאתם ויולדו להם בנים אחרי המבול עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות, כדכת' מאלה נפרדו וגו'.
  • מקור: רשב"ם בראשית ל"ז:ב'
    • השווה רשב"ם בראשית ל"ו:ט': "ואלה תולדות עשו – בני בניו, כאשר פירשתי באלה תולדות נח".
    • עיין הדר זקנים: "תולדות נח – מה הן התולדות, אותן שמנה הכתוב שמותם".
  • תוכן: לפי רשב"ם, "אלה תולדת נח" מתפרש בהמשך הפרשה כולה ולא רק בפסוק שלאחריו.
[בראשית ו':ט"ז] צהר תעשה לתיבה – כלומר תכניס ותאסוף שמן להאיר בתיבה.

צהר – כמו יצהר, והיוד אינה מן היסוד, ככתו' באיוב {כ"ד:י"א} בין שורות' יצהירו, כמו יפעילו.

תעשה – לשון קיבוץ, כמו וישראל עשה חיל {במ' כ"ד:י"ח}.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • הפירוש ל"צהר" נזכר בפירוש ראב"ע הארוך בחלק הדקדוקי שנכתב כנראה לאחר שראה את פירוש רשב"ם.
    • הפירוש מופיע גם בפירוש בחזקוני "ולפי פשוטו", ר"י החסיד, בכ"י פרמא 2342/1: "צוהר – כמו יצהר, כלומ' מביא שמן להאיר מחשך התיבה", ובכ"י מינכן 50: "לפי הפשט צוהר לשון יצהר כלומר שמן תעשה לתיבה לצורך התיבה להאיר בה. ואין לפרש חלון להכניס בה אורה שהרי לא שמשו המאורות כל ימי המבול להאיר על הארץ".
    • הפירוש ל"תעשה" מקביל לפירוש המיוחס לרשב"ם קהלת ג':ט' "העושה – האוסף, כמו עשה לי את החיל הזה".
  • תוכן: יש כאן פירוש ל"צהר" ופירוש ל"תעשה", והפירוש ל"תעשה" מתחייב מן הפירוש ל"צהר". "צהר" היא מלה יחידאית במקרא. רוב המפרשים פירשוה כחלון המכניס את האור הקשורה למלת צהרים; עיין ברש"י, ובראב"ע בפירושו הקצר, וכן בפירושו הארוך בחלק הפירוש (ו':ט"ז, ח':ו'). לשיטתם, "תעשה" מתפרש כפעולת יצירה, והפסוק כאן מהווה את הרקע ל"ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה" בח':ו', פסוק המעיד על זה שנח ביצע את הציווי. הפירוש שהוא שמן ומלשון "יצהר" הוא פירוש ייחודי, ואפשר שהמניע הוא זה שהכתוב בח':ו' נוקט בלשון "חלון" ולא "צהר", או שחלון אחד לא היה מספיק לכל התבה (במיוחד אם גם היה ליקוי מאורות). [גם המיוחס לרשב"ם איוב כ"ד:י"א סבור ש"יצהירו" הוא מלשון יצהר, ועיין בדיוני דונש (עמ' 92) ור"ת האם הי' של "יצהר" הוא מן היסוד.] [ההוכחה מבמ' כ"ד:י"ח מופיע גם ברש"י בר' י"ב:ה'.]

פרק ז

[בראשית ז':ב' (1)] מכל הבהמה הטהורה – אעפ"י שלא ניתנה התורה, קורא המותרות טהורות, ובידוע שיש בהם טהרה ובריאות יותר מן האסורות.

גם יש לומר שהזכירם מאלו תקח שבעה שבעה ומאלו תקח שנים שנים, אלא שכתב משה בלשון קצר, ואמר הבהמה הטהורה ואשר לא טהורה.

  • מקור: כ"י מינכן 252 וכ"י אוקספורד מארש 225
    • הפירוש הראשון הוא לשיטת רשב"ם וי' י"א:ג' שהבהמות הטמאות "מאוסים הם ומקלקלים ומחממים את הגוף".
    • הפירוש השני מגלה רגישות ספרותית לתפקיד משה כעורך התורה וכמשפיע על סגנונה, והשווה רשב"ם בר' א':א',ה',כ"ז, י"ט:ל"ז, ל"ו:כ"ד, ל"ז:ב', שמות י"ג:ט"ו, ט"ז:ט"ו, במדבר כ"ד:י"ד [ועיין בדיון במקורות אלו ועוד במאמר ע' ויזל, "דעתו של רשב"ם בשאלת חלקו של משה בכתיבת התורה", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כ"ב (תשע"ג): 188-167]. לשון "כתב משה" מופיע גם בפירוש להלן לבראשית י"ב:ו', והשווה גם לפירוש לעיל לבר' ב':י"ז (2).
    • בכ"י אוקספורד 970/4: "מן הבהמה הטהורה – משה שכת' הספר היה בקי בהם וכת' בלשון קצרה, אבל נח לא הכירם עד שמסר לו הק' סימני טהרה."
  • תוכן: שני הפירושים מנוגדים לרש"י שאומר שלמד נח תורה, והשווה גם ראב"ע בפירושו הארוך חלק הפירוש.
[בראשית ז':ב' (2)]

שבעה שבעהוק' לרשב"ם: מה צריך שבעה זכרים ושבעה נקבות, הלא תראה מיעקב לא שלח אלא רחלים מאתים ואלים עשרים וכן כלם, ומהעופות טהורים ג"כ והלא למאתים תרנגולים בתרנגול אחד. וי"ל שמזה הבין נח שהקב"ה חפץ שיקריב מהם והקריב מהזכרים והניח הנקבות דכתי' ויעל עולות ועולה הוא זכר שנ' זכר תמים יקריב'.

  • מקור: כ"י פירנצה II.20 בשם רשב"ם
    • פירוש זה הוא כנראה רק פרפרזה.
  • תוכן: פירוש כמעט זהה מופיע בר"י בכור שור, ואפשר שכ"י פירנצה החליף את שם הפרשן.

פרק ח

בראשית ח':ו'

ופי' רשב"ם וכן בסדר עולם:

מקץ מ' יום – שפסק התגבורת, דזהו יום עשירי של תמוז אז ויפתח נח שמאחד בסיון פס', נמצא' כלים מ' יום בעשירי בתמוז, ואז עשה כ"א יום של שליחות עורב ויונה ונשלמו באחד באב, ואז נראו ראשי ההרים שהוא עשירי לירידה, ולכך לא יספה אליו.
  • מקור: כ"י אוקספורד 970/4 (דף 29ב) בשם רשב"ם
    • פירוש זה הוא כנראה רק פרפרזה.
  • תוכן: השווה גם פירוש ר"ת המובא בכ"י לוצקי 793. הפירוש עומד בניגוד לרש"י.
[בראשית ח':ח']

וישלח – פטרו לדרכו ולכך הוא דגש וכל שליחות לחזור רפי.

  • מקור: חזקוני
    • פירוש מקביל מופיע ברשב"ם בר' י"ט:י"ג: "וישלחנו – משקל דגש, ואף על פי שכל שליחות של שלוחים החוזרים כתוב בהם וישלח משקל רפי, באלו כתוב משקל דגש לפי שהוא שלוח של השחתה". ועיין גם רשב"ם בראשית ל"ח:י"ז, מ"ה:כ"ד, ובספר דייקות.
  • תוכן: השווה רש"י.
בראשית ח':ט"ו וידבר אלהים אל נח לאמר – כלומר דבר אלהים אל נח לאמר לו, כפול1 הוא, בכל מקום שנאמר דבור ואמירה משמע לזה שקאי הדבור קאי האמירה, וכן משמע דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם – לישראל, וכן תאמר וידבר י"י אל משה לאמור – לו למשה. והמפרש לאמר – לישראל, טועה הוא, שהרי לנח לא צוה שיאמר דבר לאחרים, אלא לנח אמר צא מן התיבה. וזה מוכיח בפרשת ויהי ביום השמיני, וידבר י"י אל משה ואל אהרן לאמר אליהם – למשה ולאהרן, ומה אמר, אמר להם2 דברו אל בני ישראל זאת החיה וגו'.3
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • תוכן הקטע (וגם לשונו) מקביל לדברי רשב"ם בפירושיו לשמ' א':כ"ב "שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו או של ויקרא או של וידבר או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח", וי' א':א' "לאמר – כפל לשון של וידבר, כמו שפירשתי בפרשת נח", וי' י"א:א'. בשני הפסוקים הראשונים הוא אף מפנה לפירושו כאן.
    • הפירוש מופיע באופן מקוצר בחזקוני כאן ובכ"י מינכן 50: "וידבר אלהים אל נח לאמר – דבר אל נח לאמר לו כפל לשון בכל מקום הוא וכן וידבר י"י אל משה לאמר".
    • לשון "והמפרש... טועה/טעות" היא לשון ייחודית לרשב"ם.
  • תוכן:
    • מכ"י מינכן 252 ופירוש ר"ח פלטיאל לבר' ל"ז:ב' ניתן להסיק שרשב"ם חזר על פירוש זה גם שם, למרות שאינו מופיע שם במהדורת רוזין ע"פ כ"י ברסלאו. והשווה גם לפירוש רשב"ם בר' ל"ב:ה'.
    • הפירוש מצוטט בשם רשב"ם גם בסידור התפילה לרוקח ח"א עמ' כ"ח ("אבל רבינו שמואל בן רבנו מאיר פי' כל לאמר שבתורה לאמר למשה וכפל מלה היא, ומביא ראיה מאותו פסוק ויאמר אלקים אל נח ואל בניו אתו לאמר, שהרי לא היה עוד בריה בעולם להגיד להם.").
    • ייתכן שראב"ע בפירושיו הקצר והארוך (חלק הפירוש) ט':ח' מתנגד לפירוש זה.
  • נוסח:
    1. אולי צ"ל כמו שמופיע בחזקוני: "כפל לשון".
    2. בחזקוני: "אליהם" במקום "אמר להם".
    3. במ' 252 חסר "וגו'".

פרק ט

[בראשית ט':י"ב-י"ז] וכן דרך מקראות כולל ומפרש וחוזר ואומר הרי לך כלל שאמרתי לך. וכן בנח: ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי וגו'.
  • מקור: שאוב מרשב"ם שמות ל':ל"ד
בראשית ט':י"ח וחם הוא אבי כנען – לפי שאמר נח ארור כנען הוצרך לפרש בתחלה מי היה בנו שסירס אביו, ואם לא היה מפורש בתחלה וחם הוא אבי כנען יהיה צריך לפרש בתוך דבורו ולהפסיק הדברים ולומר מי הוא כנען אשר קללו נח, ולמה קטן1 קללו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • תוכן פירוש זה מופיע בפירושי רשב"ם לבר' א':א', כ"ד:א', כ"ו:ט"ו, שמ' ב':כ"ג, י"ח:ב'.
    • הפסוק של "וחם הוא אבי כנען" מהווה המקור לשיטת ההקדמה של רשב"ם, ולמרות שהוא אף פעם אינו אומר במפורש "כמו שפירשתי בוחם הוא אבי כנען", סביר להניח שהוא הציע את שיטתו גם בפירושו על פסוק זה עצמו.
  • תוכן: הפירוש הבסיסי מופיע אף ברש"י כאן, אך הפירוש בכ"י מינכן מוסיף הסבר שהכתוב רצה למנוע את הצורך "לפרש בתוך דבורו ולהפסיק הדברים", והשווה לרשב"ם בר' כ"ד:כ"ב, ל"א:ל"ג. ייתכן שראב"ע בפירוש הארוך חלק הפירוש ט':י"ח מתנגד לפירושו של רשב"ם.
  • נוסח:
    1. אפשר שמלת "קטן" מיותרת, והשווה לשון רשב"ם בר' א':א'.
[בראשית ט':כ"ד] וייקץ נח – כמו ויוקץ.
  • מקור: רשב"ם בראשית נ':כ"ו

פרק י

בראשית י':ב'-ד',ז',ט"ו,ל"ב

פענח רזא כ"י אוקספורד 27128 י':ז'

ובני כוש – שאל ר' יוסף קרא את רשב"ם: מפני מה לא כתי' ופוט ילד וגו', והלא מצינו ביחזקאל שהיה לו זרע. והשיב לו:

לפי שכתוב בפ' ע' בני נח ומאלה נפרדו הגוי' איש ללשונו, ופוט ובניו לא היו כ"א אומה אחת, והם בכלל משפחה אחת במניין ע' אומות. כמו שמצינו בבני יוסף כתב: ע"ש אחיהם יקראו בנחלת'. לפיכך לא מנאם, שאי אפשר לומר מאלה נפרדו וגו'.

כ"י מינכן 252 י':ט"ו

וכנען ילד – ופוט לא כת' כאן, ואמ' רבותינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט עד שבא יחזקאל ופי' בפרשה צור פוט ולוד. ושאל1 הרב ר' יוסף קרא את רבי'2 שמואל מאחר שלא נתבלעה משפחתו למה לא כתוב [ו]פוט3 ילד. אמר:

בפרשה זאת כתובים שבעים בנים מבני נח. מכאן אנו למדים שבעים אומות שהרי כתוב בפרשה מאלה נפרדו4 הגוים. ופוט וכל בניו לא היו אלא אומה אחת, ואלו אמר ופוט ילד פלוני ופלוני היאך יכול לומר מאלה נפרדו4 דמשתמע כי הגוים היו נפרדים מבני נח כל אחת היה לשון אחד,5 שאם כן יהיה יותר משבעים לשון. לכך לא כתב ופוט ילד, לידע כי פוט וכל זרעו לא היו אלא לשון אחד.

חזקוני י':ב'-ד',י"ב,ל"ב

(ב-ד) בני יפת גמר וגו' ובני יון וגו' – מה שלא מנה הכתוב בני מגוג ומדי ותובל ומשך ותירס לפי שלא יצא מהם ראשי אומות ולא היה כל אחד מהם מנוי רק אומה אחת וכן תפרש גבי פוט בן חם וגבי עילם ואשור ולוד בני שם.

(יב-טו)

אמר ר"ל כסבורים היינו שנתבטלה משפחתו של פוט עד שבא יחזקאל ופירסמה פוט ולוד וכל הערב.

והא דלא נתפרשו בתורה שאם תמנה אותם תמצא בהם יותר משבעים אומות.

(לב) אלה משפחת בני נח – בפרשה זו תמצא שבעים בנים י"ד ליפת שלשים לחם כ"ו לשם והם ראשי משפחות שמהם יצאו ע' אומות לע' לשון והמדינות שירשו נקראו על שמם דוגמת ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך ואומר קראו בשמותם עלי אדמות.

  • מקור: פענח רזא כ"י אוקספורד 27128, כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 בשם רבי' שמואל, חזקוני
    • אפשר שנוסח הדו-שיח בין ר"י קרא ורשב"ם בכ"י א' 27128 ומ' 252 אינו שאוב מפירוש רשב"ם עצמו אלא מפי השמועה, ושחזקוני משמר נוסח יותר קרוב לניסוחו המקורי של הפירוש שכתב רשב"ם.
    • השווה אוקספורד 271/8: "ומה טעם לא מנה את בני פוט.... אבל מפוט לא יצא כ"א משפח' אחת ששמה פוט".
  • תוכן: השווה רשב"ם שמות ו':י"ח-כ"ה, וכ"י מ' 252 על בר' י"א:י"א. ייתכן שראב"ע בפירושו הארוך י':כ"ה מתנגד לפירוש זה של רשב"ם.
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 נוספה כאן המלה "את", אך מלה זו מיותרת.
    2. במ' 252 "ר'".
    3. במ' 252 וא' 225: "פוט", והשווה ל"ופוט ילד" בסוף הקטע.
    4. במ' 252 וא' 225: "נתפרדו", אך בפסוק כתוב "נפרדו".
    5. במ' 252: "לפיכך פי' כל אחד ואחד" במקום "כל אחת היה לשון אחד".
בראשית י':ט' גבר ציד לפני ה' – בעולם, וכן עיר גדולה לאלקים בכל עולמו של הקדוש ברוך הוא לא היתה עיר גדולה כמוה.
  • מקור: חזקוני
    • השווה רשב"ם בראשית כ"ז:ז': "אבל כנמרד גבר ציד לפני ה' – פרושו בכל העולם. וכן ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים, בכל עולמו של הקדוש ברוך הוא לא היתה עיר גדולה כנינוה".
  • תוכן: פירוש דומה לפסוקים לגבי נמרוד וברכות יצחק מופיע בר"א מבלגנצי ישעיהו כ"ג:י"ח. בניגוד לרוב המפרשים, רשב"ם אינו חושב שהכתוב רואה את נמרוד באור שלילי. והשווה לראב"ע הארוך והקצר. לגבי המונח "לפני ה'", השווה ר"י קרא דברים כ"ד:י"ג-י"ד, כ"י מינכן 252 כאן, והביאור השני בחזקוני כאן.
[בראשית י':ט"ו]

וכנען ילד את צידון בכורו

י"א היינו כנען ולסוף אומ' ואחר נפוצו משפחות הכנעני, אחד מהן נחלק לשנים, וכן יוסף לשני שבטים. ועל זה אומר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. וי"א:

כנען ובניו י"ב הם, שגם כנען נטל חלקו בארץ.

  • מקור: כ"י אוקספורד 271/1
    • השווה רשב"ם דברים ל"ב:ח': "בהפרידו בני אדם – אחר מיתת נח ובימי אברהם שכת' שם משם נפרדו איי הגוים [וגו'] איש ללשונו, ושם תמצא שהציב גבולות עמים, בני כנען, שנים עשר כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר. שתמצא כנען וי"א בניו שנים עשר וכת' שם ויהי גבול הכנעני מצידון וגו', לפי שכל אילו היו לישראל, אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול. ושוב מצאתי כמה פנים במדרש. למספר בני ישראל – כי כנען ובניו כמו כן שנים עשר הם". ועיין להלן בר' י"ב:ו'.
    • עיין מושב זקנים י"ב:ו' "ועוד ראייה דא"י חלקו של כנען היתה מהאי קרא יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכדפרש"י לעיל בפרשת נח". פירוש זה אינו ברש"י, וסביר שצ"ל "וכדפר"ש" והכוונה לרשב"ם.
    • הפירוש בכ"י אוקספורד הוא כנראה רק פרפרזה של דברי רשב"ם, ואינו משקף בהכרח את לשונו המקורית.
  • תוכן: הפירוש החילופי ש"אחד מהן נחלק לשנים" ייוחס לר"י קרא ומופיע גם בר"י בכור שור.
[בראשית י':כ'] איש האדמה – שנשארה לו ולבניו ושחזרה לתת כוחה לו כמו שפרשתי לעיל.
  • מקור: חזקוני, ועיין גם חזקוני ג':י"ז,י"ט
    • פירוש זה הוא לשיטת רשב"ם לעיל ה':כ"ט.

פרק יא

בראשית י"א:ד'

הבה נבנה לנו עיר וכו' –

פי' ר' שמואל:

לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה. אם מפני שאמרו וראשו בשמים, הא כתו' ערים גדולות ובצורות בשמים. אלא לפי שצום הקב"ה פרו ורבו ומלאו את הארץ, והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו פן נפוץ, לפי' הפיצם משם בגזרתו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 (דף 25א בחלק הליקוטים) בשם ר' שמואל
    • הפירוש מופיע גם בכ"י אוקספורד 2343/1 ובליקוט חצי מנשה בשם "פירש רבינו שמואל".
    • פירוש זה הוא כנראה רק פרפרזה של דברי רשב"ם, ואינו משקף בהכרח את לשונו המקורית.
  • תוכן: השווה ראב"ע בפירושו הארוך בדומה. רשב"ם ממעט את חטא דור הפלגה, וזה אולי מאפשר לו לומר שכל צאצאי נח היו מעורבים בחטא – עיין בפירושים שהובאו בחזקוני י':י', י':כ"א.
בראשית י"א:י"א ויחי שם אחרי1 הולידו חמש מאות שנה – ולא הזכיר שניו שחי קודם הלידה כמנין שנות הדורות מאדם ועד נח, לכתוב:2 ויהיו כל ימי3 שם. לפי שכל דורות הראשונים חיו קרוב לאלף שנה, אבל2 שנ{ו}ת הדורות שלאחר המבול נתמעטו כדכתוב זרמתם שינה יהיו (תהלים צ"ה:ה'), כלומר השנים המרובים, כי מעטו השנים עד שבעים דכתוב ואם בגבורות שמונים שנה (תהלים צ"ה:י').
  • מקור: כ"י מינכן 252 וכ"י אוקספורד מארש 225 עם תיקונים ע"פ חזקוני
    • השווה רשב"ם תהלים צ':ה' (כ"י סנקט פטרבורג): "כי אלף שנים בעיניך – אף כשהיו כל ימי איש ואיש אלף שנים כימי דור המבול או כאשמורה בלילה שלא היה חשוב נגדך כלום, ועכשיו זרמתם – לשון זרם מים והשטפת ימי הנשאר' עד שיהי לשינה שהוא לשבעים, דכת' בשוב י"י את שיבת ציון היינו כחלמים, וגלות בבל שבעים שנה, וחלום זה שינה." ועיין גם רשב"ם בראשית י':ט"ו.
    • מופיע גם בחזקוני.
  • תוכן:
  • נוסח:
    1. במ' 252: "אחר".
    2. כן בא' 225. במ' 252 חסר "לכתוב".
    3. כן בחזקוני. בכ"י מ' 252 וא' 225 (במקום "כל ימי"): בני.
    4. המלה "אבל" נוספה ע"פ חזקוני. היא חסרה במ' 252 וא' 225.
[בראשית י"א:ל"א] ויקח תרח את אברם בנו, ללכת ארצה כנען – כי היה מזרעו של שם ולהם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו.
  • מקור: חזקוני
    • פירוש זה כמעט זהה לפירוש רשב"ם להלן י"ב:א'.

פרק יב

בראשית י"ב:א'

מיסוד הר'1 שמואל:

אל הארץ אשר אראך – לפי שהיה מזרעו של שם שנתנו לו2 הכנענים לעבדים הוליכו הקב"ה לשם להתהלך בה.
  • מקור: כ"י מינכן 50 בשם ר' שמואל
    • הפירוש מופיע בשינויים קלים גם בכ"י אוקספורד 271/8 עם הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל".
    • עיין לעיל י"א:ל"א שפירוש כמעט זהה מופיע בחזקוני בהסבר יציאת תרח.
  • תוכן: רשב"ם פירש שא"י נפלה בחלקו של חם (כפשוטו של הפסוק בבר' י':י"ט – עיין בפירוש שמובא בחזקוני, ולכן גם נקראת "ארץ כנען"), ובניגוד לרש"י (בר' ט':כ"ו, י"ב:ו') שפירש שא"י נפלה בחלקו של שם וכנען גזלה ממנו. לכן רשב"ם פירש שזרעו של שם זכה בא"י בגלל שהכנענים ניתנו לו לעבדים (השווה גם רמב"ן ט':כ"ו). ועיין גם רשב"ם בר' ט"ו:ט"ז שהיה צורך גם ש"עון האמרי" יהיה שלם, ועיין גם רשב"ם בר' כ"ח:ד'. והשווה חזקוני י"ב:א' שדומה בלשונו לרשב"ם אך פירש כרש"י י"ב:ו'.
  • נוסח:
    1. בכ"י אוקספורד 271/8: "הר"ר".
    2. בכ"י אוקספורד 271/8: חסר "לו".
[בראשית י"ב:ב' (1)] ואגדלה שמך – כדכתוב נשיא אלהים אתה בתוכנו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • נוסח מורחב של פירוש זה ("ואגדלה שמך – אע"פ שבארץ נכריה לא יהיה מצויין כ"א גר ותושב, ואע"פ ואגדלה שמך כדכתב' נשיא אלהי' וגו'.") הוא השני מסדרת חמישה פירושים קצרים המופיעים בכ"י אוקספורד 271/8 לאחר הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל" (לראשון ולחמישי מהם יש עדויות מפורשות שהם של רשב"ם).
[בראשית י"ב:ב' (2)] והיה ברכה – כל מעשיך יתברכו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • נוסח מורחב של פירוש זה ("והיה ברכה – כלומ' מעשיך יתברכו, כי כל אשר תעשה יצליח.") הוא השלישי מסדרת חמישה פירושים קצרים המופיעים בכ"י אוקספורד 271/8 לאחר הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל" (לראשון ולחמישי מהם יש עדויות מפורשות שהם של רשב"ם).
    • השווה גם חזקוני.
[בראשית י"ב:ג' (1)]

ואברכה מברכיך – מי שיברך אותך יהי ברוך, כלומ' אוהביך אני אוהב.

  • מקור: כ"י אוקספורד 271/8
    • פירוש זה הוא הרביעי מסדרת חמישה פירושים קצרים המופיעים בכ"י אוקספורד 271/8 לאחר הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל" (לראשון ולחמישי מהם יש עדויות מפורשות שהם של רשב"ם).
    • השווה גם ר"י בכור שור.
בראשית י"ב:ג' (2)

ונברכו בך1 – לשון על2 ברכי יוסף, לשון3 מבריך4 ומרכיב,5 כלומר בך יתערבו משפחות שרי האדמה6 כי לא תחשוב7 כגר וכנכרי ביניהם.8 ולפיכך9 כתב כאן משפחות האדמה. וכן ביעקב כתיב ונברכו10.

והרפ"י11 שהוא בבי"ת משמע לו דהוא כמו ויברך הגמלים,12 אבל אצל והתברכו [בזרעך]13, שהוא דגש בבי"ת,14 משתמע לשון ברכה ממש15, ולא16 כתו' משפחות, אלא17 גויי הארץ, כעקדת יצחק וכיצחק ובאלה תולדות.18 רשב"ם.

  • מקור: כ"י וטיקן 52 בשם רשב"ם עם הוספות מכ"י מינכן 252 ואוקספורד מארש 225
    • רשב"ם בראשית כ"ח:י"ד מציין לפירושו זה בכותבו: "ונברכו – לשון מבריך ומרכיב, כלומר יתערבו במשפחתך [כל] משפחות האדמה. שהרי משקל רפי הוא, וכבר פירשתיו בפרשת לך לך".
    • נוסחאות מקוצרות מופיעות בשם רשב"ם בכ"י אוקספורד 2343/1: "ונברכו בך – פי' רבי' שמואל לשון הברכה כלומ' משפחות האדמה יתערבו בך איְשרַן אַמְטַשְץ בלע'", ובדומה בכ"י מינכן 252 בליקוט השלישי לפרשת לך לך (דף 33א), ובכ"י פרמא 2342/1: "ונברכו בך – פיר' ר'ש' יהו מעורבין ובזרעך, ונברכו כמו המבריך והמרכיב".
    • השווה חזקוני בראשית י"ב:ג': "ונברכו משקל רפה, לשון מבריך ומרכיב, כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם ולפיכך כתב כאן משפחת האדמה".
    • בכ"י אוקספורד 271/8, פירוש זה ("ונברכו בך – לשו' ברכי יוסף, כלומ' בך יתערבו כל משפחו' האדמה") הוא החמישי מסדרת חמישה פירושים קצרים המופיעים לאחר הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל", ומיד לפני הכותרת מופיע: "ונברכו בך כל משפחת האדמ' – שרה מזרעו של שם, קטור' מיפת, הגר מחם, ומאלה נפצה".
    • כ"י וטיקן 52 וכ"י מינכן 252 מביא את הפירוש בצורה יותר מלאה, וניתן לראות שהמקורות האחרים שאבו חלקים שונים ממנו.
  • תוכן: ראב"ע בפירושו הארוך (חלק הפירוש) משיג על פירוש זה: "חכם גדול אמר בספרו, כי ונברכו בך, מגזרת הברכת האילן, ולא ידעתי מי הביאו בצרה הזאת." [ועיין רוזין בהקדמה למהדורתו (עמ' XXXII) שציין לכך בשם הח' האלבערשטאם.]
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225: "לך".
    2. במ' 252 וא' 225 חסר: "על".
    3. במ' 252 וא' 225: "ולשון".
    4. במ' 252 וא' 225: "מברך".
    5. במ' 252 חסר: "ומרכיב". בכ"י וטיקן 52 נכפלה כאן: ומבריך.
    6. במ' 252 וא' 225 רק (בחילוף הסדר): "שרי משפחות".
    7. כך בכל כ"י וטיקן 52, מ' 252, וא' 225. בעברית מודרנית: "תחשב".
    8. כך במ' 252 וא' 225. בוטיקן 52: "בניהם".
    9. במ' 252 וא' 225: "לכך".
    10. במ' 252 וא' 225: "ונתברכו", אך צ"ל "ונברכו" ככ"י וטיקן 52 וכלשון הפסוק, וכן ברשב"ם בר' כ"ח:י"ד.
    11. במ' 252: "והר"ש פ"י", אך עם סימן מחיקה מעל הש'.
    12. כך במ' 252 וא' 225. בוטיקן 52 (במקום "והרפ"י... הגמלים"): "משקל רפ' לשון ויברך הגמלים, ולכך כתו' כאן משפחות האדמה".
    13. כלשון הפסוק בכ"ב:י"ח וכ"ו:ד'. בוטיקן 52, מ' 252 וא' 225: "בו", כלשון בר' י"ח:י"ח (והשווה גם ירמיהו ד':ב'), אך שם הב' של "ונברכו" רפה.
    14. כך במ' 252 וא' 225. בוטיקן 52 (במקום "שהוא דגש בבי"ת"): "משקל דגש שהוא".
    15. במ' 252 וא' 225 חסרה מלת: "ממש".
    16. במ' 252 וא' 225: "לא".
    17. במ' 252 וא' 225 (במקום "אלא"): "כי אם".
    18. במ' 252 וא' 225 חסר: "כעקדת יצחק וכיצחק ובאלה תולדות".
בראשית י"ב:ה' ואת הנפש אשר עשו בחרן – לפי הפשט עבדים ושפחות.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • מובא רק הפירוש על דרך הפשט של רש"י בלי המדרש.
  • תוכן: השווה אבן עזרא, ורד"ק
בראשית י"ב:ו' והכנעני אז בארץ – בסוף ימי משה נכתב חמש, וכבר היו מוחזקי' בקרקע בימי משה ויהושע, לכך נאמ' לזרעך אתן את הארץ הזאת כי באו' הימי' לא היו ישר'. וכן במריבה לפנינו רועי אברהם ולוט כתי' והכנעני [והפרזי אז] יושב בארץ. לפי שכתוב בסוף הפרשה וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו' כי לך אתננה שכך כתב משה באותו הזמן לא היו מוחזקים בניו לכך אמר לו הקב"ה כי לך אתננה וכמו שאתה רואה את הארץ נחלקת לי"ב חלקים לכנען ובניו כמו כן אחלקנה לזרעך וזהו והכנעני אז בארץ, כלומר מאז מקדם היה כנעני ובניו בארץ ישראל ולכך היו מתגיירים יחד כי כל ארץ ישראל כבושה היתה לכנען היה המקום מקום למקנה.
  • מקור: כ"י אוקספורד 271/8
    • קיצור של הפירוש מובא בשם רשב"ם בכ"י לונדון 27128: "ורשב"ם פי' והכנעני אז בארץ – משה כתב התורה בסוף מ' שנים ולא היו עדיין מוחזקי' ישר', לכך נאמ' והכנעני אז בארץ. וכן לקמן."
    • הפירוש תואם את שיטת רשב"ם בר' י"ב:א' שארץ כנען ניתנה לבני חם.
    • הפירוש תואם את שיטת רשב"ם דב' ל"ב:ח' שי"ב שבטי יעקב הוצבו כנגד כנען וי"א בניו. ועיין לעיל בר' י':ט"ו.
    • לשון "וכן... לפנינו" היא לשון שמופיעה כעשר פעמים בפירוש רשב"ם ומאד נדירה בפרשנים אחרים, והשווה לפירוש לעיל ב':י"ז (2). ועיין גם בפירושים להלן לבר' י"ד:י"ח ובר' ט"ו:ה'.
    • פירוש מקביל מופיע בחזקוני ("והכנעני אז בארץ – על שם העתיד נכתב כשהיו ישראל מוחזקים בקרקע, לכך נופל בו לשון אז, כלומר אז בימי אברהם היה הכנעני בארץ. וכן לפנינו והכנעני והפרזי אז יושב בארץ").
    • לשון כ"י אוקספורד 271/8 היא מסורבלת, ואפשר שחזקוני משמר נוסח יותר נאמן.
    • לגבי לשון "כתב משה", עיין לעיל בפירוש לבראשית ז':ב'.
  • תוכן: בניגוד לרש"י (בר' ט':כ"ו, י"ב:ו') שפירש שא"י נפלה בחלקו של שם, ושחם היה כובש אותה ממנו בזמנו של אברהם, רשב"ם י"ב:א' פירש שא"י נפלה בחלקו של חם, וזרעו של שם זכה בה בגלל שהכנענים ניתנו לו לעבדים. ועיין בדיון בהערות שם.
בראשית י"ב:י"א-י"ג הנה נא ידעתי – זה נא כמו שאר נא ל' בקשה. וה"פ: בבקשה ממך, לפי שידעתי כשיראו אותך המצרי' ואמרו אשתו זאת לפי שאת יפה, והרגו אותי, לפיכך אמרי נא וגו'. וכן דרך המקר' לכתו' נא בתחיל' הדבור, ולבסוף נא שני בעיקר הבקשה, כגון: אל נא תהי מריבה הפרד נא, אל נא אחי תרעו הנה נא לי שתי בנות. וה"פ: הנה נא ידעתי מאז כי אשה יפת מראה את.
  • מקור: פענח רזא כ"י אוקספורד 27128 בשם רשב"ם
    • רשב"ם בר' כ"ז:ב'-ג' מפרש בדומה שם ומפנה לפירושו כאן: "שא נא כליך – כופל נא שני בכאן כמו שפירשתי אצל הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".
    • הביאור מופיע בשם רשב"ם באופן מקוצר בכ"י לוצקי 792/11 ובכ"י מנטובה 32 של פירוש הטור הארוך ("אמרי נא אחותי את – פרשב"ם, אין נא אלא לשון בקשה, לפי שידעתי כשיראו אותך המצרים יהרגו אותי, אני מפייס ממך, שתאמרי אחותי את, כמו אל נא אחי תרעו."). [בכ"י פריס 236 של הטור הארוך בטעות: "פרש"י". אולם, רש"י מפרש אחרת.]
    • ראב"ע בפירושו הארוך (["{האומר שמלת נא לשון בקשה} ובפסוק השני יפרש הבקשה, מה יעשה במלת יומת נא את האיש הזה (ירמיהו ל"ח:ד'), אוי נא לנו כי חטאנו (איכה ה':ט"ז), שמע נא יהושע הכהן הגדול (זכריה ג':א')] כנראה שולל פירוש זה של רשב"ם.
  • תוכן: לפי רשב"ם כאן ובבראשית כ"ז:ב'-ג' "נא" מתפרשת כלשון בקשה בשתי הופעותיה, גם בבר' י"ב, גם בבר' כ"ז. לשיטתו, לאחר ה"נא" הראשונה מופיעה הרקע לבקשה, ולאחר ה"נא" השנייה מופיעה הבקשה עצמה. [השווה גם פסוקים דומים בבר' ט"ז:ב', י"ט:ב', י"ט:ח', י"ט:כ'.] פירוש רשב"ם מגלה חוש ספרותי והוא עומד בניגוד לרש"י ורוב המפרשים.
בראשית י"ב:י"ג למען ייטב לי בעבורך – לאחר שצריכה את לומר שאין את אשתי כדי להחיות את נפשי פן יהרגוני,1 טוב שתאמרי לשון שארויח בו שייטב לי בעבורך כדכתו' ולאברהם הטיב בעבורה, שכן דרך שנותנין מתנות לקרובי האשה, כדכתו' ומגדנו' נתן לאחיה ולאמה, וכתו' הרבו עלי מוהר ומתן וכו'.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 ופענח רזא כ"י אוקספורד 27128
    • הפירוש כאן מקביל לדברי רשב"ם בראשית כ':ט"ז: "שאפילו פרעה שנענש יותר כתוב בו ולאברם היטיב בעבורה, קודם נישואין, וכל שכן אבימלך. נתתי אלף כסף – מתחילה, כדכת' בפרעה, וכדכת' הרבו עלי [מאד] מהר ומתן. וכדכת' ומגדנות נתן לאחיה ולאמה".
    • נוסח מקוצר של הביאור ("ומאחר שצריך את לומר שאין את אשתי כדי להחיו' את נפשי פן יהרגוני, טוב שתאמרי לשון שארויח בו שייטיב לי בעבורך. וכן דרך ליתן מתנו' לקרובי האשה.") מופיע בפענח רזא כ"י אוקספורד 27128 ובפירוש הטור הארוך מיד לאחר הביאור על פסוקים י"א-י"ג שהובא בשם רשב"ם, וסביר שגם הוא חלק מדברי רשב"ם.
  • תוכן: גם רש"י מפרש ש"למען ייטב לי" מדבר על מתנות, אולם הוא אינו מפרט את אופי המתנות ואינו מציין למקבילות מסיפורים אחרים בתורה.
  • נוסח:
    1. המלים "כדי להחיות את נפשי פן יהרגוני" אינן בליקוט אוקספורד-מינכן ונתווספו מפענח רזא.

פרק יג

בראשית י"ג:ה' צאן ובקר ואהלים – אצל רועה מקנה שייך לומ' אהלים, שצריכים הרועים להעתיק אהליהם ממקום שכילה1 המרעה ונוטים שם המקום אחר שיש מרעה.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • השווה לתוספת בדברי רשב"ם בראשית כ"ה:כ"ז המופיע בליקוט אוקספורד-מינכן.
  • נוסח:
    1. במ' 252: "אל מקום אחר שינוח" במקום "ממקום שכילה".
בראשית י"ג:ו' ולא נשא אותם הארץ – לא אארץ קאי. הארץ לשון נקבה, אלא1 כתו' לא נשא הארץ אותם, ומקרא קצר, כמו אם יחרוש בבקרים ולא פי' מי החורש. וכן פי' הרב2
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • התוכן מקביל לדברי רשב"ם בספר הדייקות פרק ה'.
  • תוכן: פירוש דומה מופיע גם ברש"י.
  • נוסח:
    1. במ' 252 "ואלו".
    2. בא' 225 נוסף כאן: "בכור" אך הועבר קו עליה. הפירוש אינו מופיע בר"י בכור שור, וכנראה היתה רק טעות סופר שתוקנה.
[בראשית י"ג:י'] כי כולה משקה – כלומ' היה משקה בה כגן, כארץ מצרים, שיש שם משקה. כגן – דכתו' ונהר יצא מעדן להשקות את הגן. כארץ מצרים – שיש שם נילוס שמשקה אותה. זהו עקר פשוטו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • הלשון "זהו עקר פשוטו" היא ייחודית לרשב"ם.
    • פירוש בלשון כמעט זהה מופיע בתוספת האנונימית בגיליון כ"י וינה 23: "כגן י"י – ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כארץ מצרים – נילוס עולה ומשקה ארץ מצרים", וסביר שמקור התוספת הוא פירוש רשב"ם.
  • תוכן: פירוש רשב"ם מנוגד לפירושו של רש"י. פירוש דומה מופיע בר"י בכור שור, אך בלשון אחרת (והשווה גם רמב"ן).
בראשית י"ג:י"ב-י"ג ויאהל עד סדום. ואנשי סדום רעים וחטאים לי"י מאד – שני דברים הללו ישיבת לוט בסדום וחטא'1 הזכיר2 כאן, להודיעך אעפ"י שנתפרד לוט מאברם, הועיל לו אברם שניהם,3 בשיבת לו בסדום,4 כשנתפס השיבו אברם כדכתו' וירק את חניכיו וכו', וגם בחורבן בסדם, כדכתו' ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: הפירוש מציע שיש כאן מעין הקדמה לסיפורים בבר' י"ד וי"ט.
  • נוסח:
    1. בא' 225: "וחטאת".
    2. בא' 225: "הזהיר".
    3. במ' 252 חסר: "שניהם".
    4. במ' 252: "סדום" במקום "לו בסדום".

פרק יד

בראשית י"ד:י'

ויפלו שמה – מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון על פני כל אחיו נפל. שהרי הבארות הנזכרים לא שהיו מלאים טיט לח, אלא על שם שמוציאין מהן אדמה לעשות טיט.

  • מקור: חזקוני
    • הפירוש מובא בספר הג"ן בשם רבינו שמואל: "ויפלו שמה – פירוש רבינו שמואל: כמו ויחנו, כמו על פני כל אחיו נפל, כלומר נחו ונתחבאו שם באותן בורות העשויין כמין מערות, שהיו מעמיקין ליטול את העפר מתוכם לצורך חמר."
    • קיצור של הפירוש מובא גם בכ"י פרמא 2342/1 בשם ר"ש: "ויפלו שמה – פיר' ר"ש שהחביאו שמה עצמם".
  • תוכן: בניגוד לדעת רוב המפרשים, רשב"ם מפרש שה"נפילה" היתה במתכוון. עיין להלן לפירוש בכ"י מינכן 252 על י"ד:ט"ו שמפרש ששם מלך סדום יצא ממחבואו.
[בראשית י"ד:י"ג] והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר – הוצרך לומר לפי שכתו' לפנינו1 ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם.
  • מקור: כ"י מינכן 252 וכ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: לשון "שכתו' לפנינו" היא לשון מובהקת של רשב"ם ויש כאן שימוש בעיקרון ההקדמה. ביאור משלים אך שונה מופיע בפירושי ר"י קרא ור"י בכור שור.
  • נוסח:
    1. במ' 252: לפננו.
[בראשית י"ד:י"ד] וירק1{את} חניכיו – כמו והרק חנית וסגור על שם מריקין החרבות מתערם2, וכן אריק חרבי.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • השווה רשב"ם שמות ט"ו:ט': "אריק חרבי – אריק תערי בהוצאת חרבי. וכן כי חיציך נחתו בי, על שמנחיתת דריכת הקשת הוא יורה החיצים, כדכת' ותנחת עלי ידיך, ונחתה קשת נחושה זרועותיי, לכך הוא קורא יריית החצים נחיתה", ובדומה בפירוש המיוחס לרשב"ם על איוב ה':כ"ו, ל"ט:ג'.
  • תוכן: רשב"ם מפרש ש"אריק" הוא מלשון לרוקן, ובניגוד לרש"י כאן ובתהלים ל"ה:ג', ור"י בכור שור שמות ט"ו:ט'. אולם השווה רש"י שמות ט"ו:ט' ותהלים ל"ח:ג', ועיין באמרי נעם בראשית י"ד:י"ד שעמד על הסתירה.
  • נוסח:
    1. מ' 252 וא' 225 קיצרו והשמיטו את ה"את" שבפסוק.
    2. במ' 252 וא' 225: "מתרעם" בשיכול האותיות.
בראשית י"ד:ט"ו,י"ז

וירדפם עד חובה – כלומ' רדפם עד מחבוא שהוא עשוי1 כמין2 מערה ונחבא שם.

וזהו דכתו' לאחריו:3 ויצא מלך סדום – פי' שיצא4 מן המערה שנתחבאו שם הוא ומלך עמורה.5

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 והוספה מכ"י וטיקן 52
    • בכ"י וטיקן 52 ביאור זה מופיע בין שני ביאורים שעליהם חתום רשב"ם.
    • השווה לפירוש רשב"ם לעיל י"ד:י' שמלך סדום התחבא במערה.
  • תוכן: החלק הראשון של ביאור זה קשה מבחינה גיאוגרפית, שהרי התחבאו בבורות בעמק השדים באזור ים המלח, ואברהם רדף אחרי המלכים צפונה עד דן ועד קרוב לדמשק. אכן, מהפסוקים משמע שמלך סדום יצא לקראת אברהם רק "אחרי שובו" מהמרדף.
  • נוסח:
    1. כן במ' 252. בא' 225: עשו.
    2. במ' 252 "כמן".
    3. עד כאן מופיע רק במ' 252 וא' 225.
    4. המלים "פי' שיצא" מופיעות רק במ' 252 וא' 225.
    5. "שנתחבאו... עמורה" חסר במ' 252 וא' 225.
בראשית י"ד:י"ח ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין – והוצרך לכתו' כי אברהם אכל1 עם מלכי צדק, {ולא אכלו משל מלך סדום}1 כי אם הנערים אשר אתו, והוא שכתוב לפנינו2, רק אשר אכלו הנערים. אבל אני לא אכלתי מכל אשר לך אפי' סעודה אחת. ולכך הפסיק הענין בין ויצא מלך סדום לקראתו, ובין ויאמר מלך סדום תן לי הנפש והרכוש קח לך, וכתוב בנתיים ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך כשאמ' בלעדי רק אשר אכלו הנערים אבל אני לא אכלתי.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • הפירוש מופיע (באופן מקוצר יותר) בשם רשב"ם בספר הג"ן, הדר זקנים, מנחת יהודה, וגן אלהים.
    • לשון "כתוב/כתיב לפנינו" היא לשון מובהקת של רשב"ם שמופיעה למעלה מעשרים פעם בפירושו (ועיין להלן בר' ט"ו:ה'), ונדירה מאד אצל פרשנים אחרים. והשווה לעיל בר' ב':י"ז (2), בר' י"ב:ו'.
    • נוסח חילופי של הפירוש מובא (בלא ציון שמו של רשב"ם) בחזקוני, פענח רזא, ומושב זקנים.
  • תוכן: הפירוש מהווה דוגמא לתופעה של הקדמות שמציין רשב"ם בהרבה מקומות בפירושו. ועיין להלן לפירוש מכ"י מינכן 252 על י"ד:כ"ד.
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 נשתבש הנוסח וכתוב בטעות: אברהם לא אכל עם מלכי צדק.
    2. במ' 252 חסר "לפנינו".
בראשית י"ד:כ"א ויאמר מלך סדם אל אברהם תן לי הנפש – מכל המלכים לא הזכיר כי אם מלך סדום לבדו לפי שהיה חשוב שבכלם וכלם היו תחתיו, כמו שמפורש בראש הפרשה, עשו מלחמה עם ברע מלך סדום, הרי שהזכירו תחלה, לפי שהוא גדול שבכלם, וגם כאן דבר לאברהם בשביל כולם.1
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225. נוסח קצר יותר מופיע בכ"י וטיקן 52 בשם רשב"ם: "מלך סדום – הוא שר על כל אותן המלכים, לפיכך הוא דבר לכהן בשביל כולם. רשב"ם.".
    • השווה רשב"ם בר' י"ח:כ"ד: "בתוך העיר – סדום, ומלך סדום היה ראש לכל המלכויות שבמקום ההוא." ועיין כ"י לייפציג 1 שם שהפירוש הדומה ברש"י הוא תוספת של ר' שמ'{עיה} בשם רש"י.
  • תוכן: ביאור מקביל מופיע בחזקוני י"ד:י"ז.
  • נוסח:
    1. כך בכ"י וטיקן 52. במ' 252 וא' 225 (במקום "כולם"): "שלום".
בראשית י"ד:כ"ב הרימותי ידי – מרים אני עתה ידי ואשא אל שמים לישבע, בשעת אמיר' היה נושא ומרים ידו ונשבע, כמו נתתי כסף השדה.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • השווה בהקדמה לספר הדייקות לרשב"ם עמ' נ"ו: "לשון הווה כמו הרימתי ידי פתרונו מרים אני ידי, עכשיו אני נשבע", והשווה רשב"ם בר' א':כ"ט, כ"ג:י"א.
  • תוכן: פירוש רשב"ם דומה לפירושו של רש"י, אך עיין בכ"י ויימר 651 שביאורו של רש"י כאן הינו תוספת. הביאור חסר גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, וסביר שמקור הביאור היה מרשב"ם. גם התוספת ברש"י וגם כ"י מינכן 252 (וכן רשב"ם בר' א':כ"ט) מפנים לבראשית כ"ג:י"ג, אך רש"י שם פירש את "נתתי" באופן אחר (ועיין בכ"י לייפציג 1 בראשית כ"ג:י"א שיש תוספת המתחילה "אני אומר..." שמפרש כמו שיטת רשב"ם).
בראשית י"ד:כ"ג אם מחוט ועד שרוך – חוט – תכשיט של ראש, כדאמ' בשבת: חוטין בראשי הבנות של משי ושל זהב שקושרין בהן שערותיהן. ועד שרוך נעל – כלומר מתכשיטי הראש עד תכשיטי הרגל כלומ' מקטן ועד גדול.
  • מקור: פענח רזא כ"י אוקספורד 27128 בשם רשב"ם
    • הביאור מופיע גם בליקוט אוקספורד-מינכן וחזקוני.
בראשית י"ד:כ"ד בלעדי רק אשר אכלו הנערים – כי אני לא אכלתי. רשב"ם.
  • מקור: כ"י וטיקן 52 בשם רשב"ם
    • הפירוש מופיע בעילום השם גם בכ"י מינכן 252, אוקספורד מארש 225.
    • הפירוש הוא לשיטת רשב"ם י"ד:י"ח (עיין במקורות לעיל).

פרק טו

בראשית ט"ו:א' (1)

אחר הדברים האלה – אחר שהרג אותם אברם כל האכלוסין,1 נתיירא פן יאספו עליו האומות, כדכתו' ביעקב ונאספו עלי והכוני, אמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך – שלא יזיקוך, ולא עוד אלא שכרך הרבה מאד – הרבה תשתכר במה שנצחתם וייראו ממך האומות, ותנשא עליהם. פ"א: שכרך הרבה מאד2 – כלומ' השכר שאתן לך גדול ויותר מאד מן השכר של מלך סדום.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • פירוש זה מופיע ברשב"ם בר' כ"ב:א': "אחר הדברים האלה – מחובר על הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה – שהרג אברם המלכים אמר לו הק' אל תירא אברם מן האומות."
    • הפירוש מופיע גם בכ"י אוקספורד 271/8: "אחר הדברי' האלה – שהרג אברהם אותם מלכ' והיה ירא פן יאספו עליו כל האמות כדכת' ונאספו עלי והכוני, א"ל הק' אל תירא אנכי מגן לך".
    • הפירוש מופיע גם בחזקוני, ושם מופיע גם הפירוש השני ל"שכרך הרבה מאד".
  • תוכן: הפירוש מנוגד לרש"י.
  • נוסח:
    1. כך בהשראת לשון בראשית רבה מ"ד:ג'. בכ"י אוקספורד 271/8, כ"י המבורג 52, חזקוני, ורשב"ם עצמו בר' כ"ב:א' (וכ"י מינכן 252 ואוקספורד מארש 225 שם): "המלכים" וסביר שהוא הלשון המקורי של רשב"ם.
    2. במ' 252 הושמט על ידי הדומות: "הרבה תשתכר במה שנצחתם וייראו ממך האומות, ותנשא עליהם. פ"א שכרך הרבה מאד".
בראשית ט"ו:א' (2)

במחזה – בחזון לילה, שהרי ציוה לו למנות הכוכבים.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • עיין להלן ט"ו:ה',ז' שתוספות ברכות ז': ד"ה "לא" וכ"י אוקספורד 271/8 מצטטים שיטה זו בשם רשב"ם.
    • הפירוש מופיע בחזקוני ט"ו:ז'.
  • תוכן: עיין להלן ט"ו:ה',ז' לשיטת רשב"ם המלאה. השווה לפירוש ההפוך בר"י בכור שור.
בראשית ט"ו:ה' וספור הכוכבים – משמע שהוא לילה. ותימ' והא כתו' לפנינו ויהי השמש לבא, למדנו שהיה יום. אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • הפירוש מובא בשם רשב"ם בתוספות ברכות ז': ד"ה "לא": "ומזה מיישב רשב"ם דבמקום אחד משמע שהיה לילה דכתיב וספור הככבי' ובתר הכי כתי' ויהי השמש לבוא משמע שהוא יום. אלא ודאי ש"מ דשני פרשיות הם ולאו בבת אחת נאמרו ואין מוקדם ומאוחר בתורה."
    • פירוש מקביל מובא בכ"י אוקספורד 271/8 בשם רשב"ם: "ויאמר אליו אני י"י – זאת הפרש' מכאן ואילך הית' ביום, כדכתי' ויהי השמש לבא, ונסמכה הנה לחבר פרשיות של נתינ' הארץ לאברם. ופר' שעד כאן הית' בלילה כדכתי' וספר את הככבי'. רשב"ם."
    • לשון "כתוב(/כתיב) לפנינו" היא לשון מובהקת של רשב"ם שמופיעה למעלה מעשרים פעם בפירושו (עיין גם לעיל י"ד:י"ח), ונדירה מאד אצל פרשנים אחרים. והשווה לעיל בר' ב':י"ז (2), בר' י"ב:ו'.
    • הפירוש מובא בחזקוני ט"ו:ז'.
  • תוכן: עיין לעיל ט"ו:א' ולהלן ט"ו:ז' וצרף לכאן.
בראשית ט"ו:ו' והאמן בי"י ויחשבה לו צדקה – פי' אברם האמין בי"י ממה שבישר לו ואמר שיהיה לו זרע, ואברם חשב לו שהוא צדקה שהקב"ה עושה לו, ואין זה בזכותו כי אם בצדקה וברחמי שדי, וזהו עקר פשוטו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225. נוסח קצר יותר מופיע בכ"י וטיקן 52 בשם רשב"ם: "ויחשבה לו צדקה – אברהם חשב להקב"ה צדקה. רשב"ם."
    • הלשון "זהו עקר פשוטו" היא לשון ייחודית לרשב"ם.
    • הפירוש מופיע גם בחזקוני.
    • נוסח ארוך יותר (שאולי מקורו בדברי רשב"ם) מופיע בכ"י אוקספורד 271/8.
  • תוכן: השווה ר"י קרא דברים כ"ד:י"ג לפירוש דומה לגבי נושא "ויחשבה" אך שונה לגבי ביאור המונח "צדקה". והשווה ר"י בכור שור שדוגל באותו כיוון אך בשינויים (שזרע אברהם גם יירש את הארץ). הפירוש מנוגד לפירושו של רש"י.
בראשית ט"ו:ז'

ויאמר אליו אני ה' – מאחר הדברים האלה עד כאן נאמר לו בלילה, שכן כתיב במחזה, פי' בחזיון לילה, שהרי1 כתיב וספור הכוכבים. ומכאן ואילך נאמר לו ביום, שנאמר ויהי השמש לבא, ונקראת פרשת ברית בין הבתרים, ומוקדמת היא לפרשה שלמעלה דאחר הדברים האלה חמש שנים.

שהרי כתוב כאן כי גר יהיה זרעך וגו' – פי' מיצחק ואילך, בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתיב ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, לזמן ברית בין הבתרים, יצאו כל צבאות וגו'. אם כן נמצאת למד שפרשת ברית בין הבתרים קדמה ללידתו של יצחק שלשים שנה, ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו. נמצא אברהם בן שבעים שנה בזמן ברית בין הבתרים שהיה כשיצא מחרן פעם ראשונה, ובפעם ראשונה כשנאמר לו פרשה של אחר הדברים האלה היה בן חמש ושבעים שנה.

דקים לן בסדר עולם בן ארבעים ושמונה שנה היה בהפלגה, ושתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר, ושלש עשרה שנה מרדו, ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר, הרי מהפלגה עד המלחמה עשרים ושש שנים. שים כ"ו אלו על הארבעים ושמונה שהיו לו קודם הפלגה ויעלו לשבעים וארבע. הרי שמצינו דבשעת המלחמה היה אברם בן שבעים וארבע או בן שבעים וחמש, ועל זה נאמר ואברם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן פעם שנייה. מיד אחר הדברים האלה שהרג את המלכים היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו', אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה, ונסמכה פרשת ברית בין הבתרים כאן כדי לחבר את הפרשיות שנתבשר אברהם בזרע.2 וזהו ששנינו בסדר עולם: חזר לחרן אחר ברית בין הבתרים, שהיה בא"י כמו שכתוב בפרשת ברית בין הבתרים לזרעך נתתי את הארץ הזאת, ונשתהה שם בחרן חמש שנים, ובאותו פרק היה הוא בן חמש ושבעים שנה, ויצא לו מחרן פעם שנייה.

ראייה אחרת דתרי עניני נינהו כדאיתא בברכות: מיום שברא הקדוש ברוך הוא עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה. ואי ס"ד חד ענינא הוא מאחר הדברים האלה עד ושרי אשת אברם, אמאי לא מייתי תלמודא ה' א'3 מה תתן לי דקדים מיניה. אלא פשיטא שתי פרשיות הן, ופרשת ברית בין הבתרים מוקדמת לשלפניה חמש שנים כמו שפירשתי למעלה.

ועוד אם סדר פרשיות האלו ככתבן, איך יאמר אברהם במה אדע כי אירשנה, אין לך מקטני אמנה שיאמר במה אדע כי אירשנה אחר שאמר לו הקדוש ברוך הוא אשר יצא ממעיך הוא יירשך. אלא פשיטא שתי פרשיות הן, והאחרונה קדמה לשלפניה כדאמרינן. והשתא ניחא שהקב"ה א"ל הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא מאחר שאין לי זרע במה אדע כי אהיה יורש מן הארץ הזאת, שמא היום או למחר אמות ואיך אירשנה.

  • מקור: חזקוני
    • החלקים השונים של פירוש חזקוני מובאים במקורות שונים בשם רשב"ם. חזקוני מצרפם לפירוש שלם, וסביר שכך היה בפירוש רשב"ם המקורי. כך משתמע מלשון רשב"ם בפירושו לשמות המובא להלן: "כמו שפירשתי הכל", לשון המורה על אריכות פירושו והתייחסותו למגוון נושאים. אולם, ייתכן שחלקים מנוסח חזקוני הם רק פרפרזה של דברי רשב"ם, ואינם משקפים את לשונו המקורית.
    • הקטע הראשון ("ויאמר אליו...השמש לבא") מקביל למובא בכ"י אוקספורד 271/8 בשם רשב"ם ולפירושי רשב"ם על ט"ו:א',ה' שהובאו לעיל מכ"י מינכן 252. ייתכן שכ"י אוקספורד 271/8 וחזקוני משמרים יותר את לשונו של רשב"ם.
    • הקטע השני ("ונקראת פרשת... בן חמש ושבעים שנה") היא שיטת רשב"ם המיישבת את הסתירה בין ה400 וה430 שנים. רשב"ם מפנה לפירושו כאן בפירושו לשמות י"ב:מ'-מ"א: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים – עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים, כי בן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים, והארבע מאות של גר יהיה זרעך, התחילו מיצחק כמו שפירשתי הכל בפרשת [בין] [ה]בתרים. ויהי מקץ שלשים – של ברית בתרים וארבע מאות שנה של לידת יצחק ויהי בעצם היום הזה וגו'. ומכל מקום במצרים לא ישבו אלא מאתים ועשר של סוף ד' מאות ושלשים." דברים מקבילים באים בשם רשב"ם גם בכ"י אוקספורד 970/4.
    • בקטע השלישי ("דקים לן... פעם שנייה") מביא רשב"ם תמיכה לשיטתו מסדר עולם רבה. דברים אלו מופיעים בקיצור גם בכ"י פרמא 2342/1 בשם רשב"ם: "אחרי כן ראיתי ביסודי דרבינו שמואל: דוודאי לא היה אלא בן שבעים בברית בין הבתרים, וא'ע'ג' דפרשת בין הבתרים כתובה אחר מחזה דאחר הדברים האלה, שהוא מיד אחר כיבוש המלכים, אין מוקדם ומאוחר בתורה, דברית בין הבתרים קדם לכיבוש המלכים ארבע שנים, וכן מוכח בסדר עולם. וראיה לדבר דאמ' פ'ק' דשבת עד שבא אברהם וקראו י"י אלהי' במה אדע ולא מייתי קרא די"י אלהים מה תתן לי וגו' שכת' בפרש' קודם, אלא שמא' [אולי צ"ל "שמע מינה"] שהוא מאוחר." דיון מקביל מופיע גם בביאור המובא בשם רשב"ם בכ"י אוקספורד 970/4, והפירוש מופיע ביתר קיצור גם בכ"י מינכן 252 (דף 38א בחלק הליקוטים) בשם ר' שמואל: "ואם כן היה אברהם בן ע"ד שנה כשכבש המל(א)כים והוא היה בן מ"ח שנה בימי דור הפלגה שהרי בסוף ימיו של פלג היה הפלגה. ואומ' ר' שמואל כי ברית בין הבתרים היה קודם כיבוש המל(א)כים (שמנה) [צ"ל: ה' (או אולי: ד')] שנים והא דכתו' אחר הכיבוש, אין מוקדם ומאוחר בתורה".
    • הסבר "ונסמכה פרשת ברית בין הבתרים כאן כדי לחבר את הפרשיות שנתבשר אברהם בזרע" מקביל למובא לעיל מכ"י אוקספורד 271/8 בשם רשב"ם: "ונסמכה הנה לחבר פרשיות של נתינ' הארץ לאברם".
    • רשב"ם עצמו כנראה היה סבור שמלחמת המלכים אירעה כשאברהם היה בן 75, וכמו שמפורש כמה פעמים בקטעים אלו. אולם בגלל רצון רשב"ם להביא את סדר עולם רבה כתנא דמסייע לשיטתו, הוא כותב במסגרת הדיון בסדר עולם רבה "בן שבעים וארבע או בן שבעים וחמש".
    • הקטע בחזקוני שמתחיל ב"ראייה אחרת..." מקביל למובא בתוס' ברכות ז': "לא", ולגבי פירוש זה צויין בתוס': "ומזה מיישב רשב"ם...". ההוכחה מובאת גם בכ"י פרמא 2342/1 לעיל.
  • תוכן: עיין לעיל ט"ו:א',ה' וצרף לכאן. יש מקבילות לחזקוני גם בפירושי ספר הג"ן ור"ח פלטיאל בריש פרשת לך לך. השיטה בסדר עולם רבה המתארכת את מלחמת המלכים לשנתו הע"ד של אברהם קשה מאד, ועיין בספר הג"ן ובר"ח פלטיאל שם וכן בחזקוני י"ד:י"ג שמביאים דעה ש"והוא שכן באלני ממרא" מוסב על הפליט.
  • נוסח:
    1. תוקן ע"פ כ"י מינכן 252 לעיל. בחזקוני: "ועוד" במקום "שהרי".
    2. בכ"י אוקספורד 271/8: "לחבר פרשיות של נתינ' הארץ לאברם".
    3. קיצור של "א-דני א-להים".
בראשית ט"ו:י', י"ז-י"ח

ויבתר אותם בתוך – כדי שיעבור הק' ביניהם כדכתי' אשר עבר בין הגזרי' האלה. ולכך נקרא בריתות וגם בריתי כמו וברא אותם בחרבותם, לשון חלוקה והבדל'.1

ואת הצפור2 לא בתר – כי קטנים הם ונתן3 תר מצד זה וגוזל מצד אחר.4

  • מקור: כ"י אוקספורד 271/8 עם תיקונים מכ"י וטיקן 52
    • רשב"ם שמות כ"ד:י"א מפנה לפירושו זה: "וכאן חלק להם הקב"ה כבוד ומפני כריתות הברית נראה להם כמו שפרשתי בברית בין הבתרים אשר עבר בין הגזרים האלה. וכתוב שם: ביום ההוא כרת י"י את אברם ברית וגו'. וכן לפנינו בכריתות ברית פרשת כי תשא וראית את אחורי. וכתיב: ויעבור י"י על פניו וגו'. וכתיב בתריה: הנה אנכי כורת ברית."
    • השווה גם רשב"ם שמות ל"ג:י"ח,כ"ג: "וכן אמר. הראני נא את כבודך בכריתות ברית על מה שהבטחתני. כמו שעשה לאברהם כשאמר במה אדע, וכת' שם והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים, וסמיך ליה ביום ההוא כרת י"י את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי. אף כאן שאל משה להק' קיום ברית ונתרצה לו הק' שיראה לו בכריתות ברית כדכת' ויעבור י"י על פניו ויקרא וגו'. וכת' בתריה הנה אנכי כורת ברית... וראית את אחורי - לאחר שאעבור על פניך בכריתות ברית [תוכל] לראות. כעין העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. דרך עברה היו כורתים ברית".
    • בכ"י וטיקן 52 מופיעים הביאורים מיד לפני ביאור שיוחס במפורש לרשב"ם, וסביר שחתימת רשב"ם מוסבת גם על ביאורים אלו.
    • הביאור על אי-בתירת הצפור מופיע בהרחבה בליקוט אוקספורד-מינכן.
  • נוסח:
    1. מ"ולכך נקרא... והבדל'" מופיע רק בכ"י אוקספורד 271/8.
    2. כן בכ"י וטיקן 52. בכ"י אוקספורד 271/8: העוף.
    3. כן בכ"י וטיקן 52. בכ"י אוקספורד 271/8: ונותן.
    4. כן בכ"י וטיקן 52. בכ"י אוקספורד 271/8 (במקום "אחר"): זה.
בראשית ט"ו:י"א

וירד העיט על הפגרים – כל היום שומר אברהם עד הערב מפני העורבים ועופות היורדים לאוכלם. ולהגיד חשיבותו וטרחו נכתב כל זה.

וישב – דגש, מן הרוח נשבה, יאמר בלשון מפעלו, וכמו ויפל אלהים תרדמה {בראשית ב':כ"א} – מן נפל, דגש תחת חסרון הנו"ן. רשב"ם.

  • מקור: כ"י וטיקן 52 בשם רשב"ם
    • לשון "להגיד חשיבותו נכתב כל זה" – השווה רשב"ם בראשית י"ח:ז', ל"ז:ט"ו.
    • השווה רשב"ם בדייקות פרק א': "מן שב בלשון מפעיל – וישב".
    • בחזקוני מופיע ביאור דומה ואפשר שהוא כולל יותר חומר מפירוש מרשב"ם: "וישב אתם אברם – לענין חשיבות של אברם נכתב מקרא. וירד העיט על הפגרים – לחטוף מן הבשר של הפגרים כמנהג עופות. והיה אברהם טורח לנשב ולהניף סודרו עליהם וממתין עד שתעבור השכינה בין הבתרים לקיים הברית."
[בראשית ט"ו:י"ד]

ואחרי כן יצאו ברכש גדול – שכר שעבודם.

  • מקור: חזקוני
    • עיין מושב זקנים שמ' י"א:ב' בשם רשב"ם: "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה – פרשב"ם וישאלו לשון שאלה ותביעה שיהא ישראל אומר למצרי תן לי אותו הכסף פלוני שראיתי היום במקום פלוני בעבודתי שעבדתם בנו תנהו לי ולא לשון שאלה כי חס וחלילה שיהיו ישראל גזלנים ואינם משלמים מה שישאלו."
  • תוכן: השווה רשב"ם שמ' ג':כ"ב, י"א:ב', י"ב:ל"ו.
בראשית ט"ו:ט"ז ודור רביעי ישובו הנה – המפרש דור רביעי של ישראל ישובו הנה לארץ ישראל טועה הוא1 כי [מאחר]2 שנתן3 קצבה של ארבע מאות שנה, מה לנו אם דור רביעי או דור חמישי. והלא מכל מקום יתעכבו ארבע מאות שנה. אלא טעם נתן הקב"ה לדבריו, למה אני צריך לעכב ארבע מאות שנה, שדור אחר רביעי של אמוריים ישובו הנה, שהדור מאה שנה4 כאשר נמצא במסכת עדיות, והרי ארבע מאות ארבע דורות, שאעפ"י שיושבי הארץ חטאו ודינם להקיא הארץ את יושביה, צריך אני להמתין ארבע דורות כדכתוב פוקד עון אבות על בנים5 על שלשים ועל רבעים לשנאי, אולי6 יחזרו הבנים בתשובה.

כי לא שלם – זמן פרעון שאני עתיד ליפרע אליו מן האמוריים החוטאים,

עד הנה – עד אחר דור רביעי של אמוריים, כדכתוב על שלשים וכו'. זהו עקר7 פשוטו.

כך פי' רבי'8 שמואל.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225 בשם רבי' שמואל
    • הפירוש מופיע בשם רשב"ם גם בהדר זקנים, מנחת יהודה, כ"י אוקספורד 271/8, גיליון כ"י לונדון 22092 של גן אלהים.
    • הלשון "זהו עקר פשוטו" היא ייחודית לרשב"ם.
    • גם לשון "המפרש... טועה/טעות הוא" היא ייחודית לרשב"ם.
  • תוכן: עיין רשב"ם דב' ז':ט'-י'. גרעין הפירוש מובא בספר הג"ן בשם ר"י בכור שור, והוא אכן מקביל לפירוש ר"י בכור שור שמות כ':ה'-ו', אך הוא אינו מופיע בפירוש ריב"ש כאן, ובדברי ריב"ש שם אין התייחסות לאורך שנות דור. השוואת ריב"ש בשמ' כ' לצאצאי יהוא מופיע גם בספר הג"ן ובחזקוני.
  • נוסח:
    1. במ' 252 חסר "טועה הוא".
    2. הושלם ע"פ מנחת יהודה. במ' 252 וא' 225 חסר "מאחר".
    3. במ' 252 "נתן".
    4. הושלם ע"פ מנחת יהודה. במ' 252 וא' 225 חסר "שנה".
    5. במ' 252 וא' 225 נוסף בטעות "ועל בני בנים".
    6. כך תיקן ראזין במהדורתו. בא' 225: "אלי" (או "אלו"). במ' 252 יש שיבוש וכתוב: "יאלו".
    7. במ' 252 חסר "עקר".
    8. במ' 252 "ר'" במקום "רבי'".
בראשית ט"ו:י"ז ויהי השמש באה – הניגון בבית שהוא לשון עבר.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • השווה רשב"ם בספר הדייקות פרק א':
      כאשר תראה תיבות שוות באותיות ובקריאה ותבא בהם נגינה בזה למעלה ובזה למטה ומשם יפרדו בפירושם והיו לשני חלקים... כללו של דבר כל תיבות בנות שתי אותיות בפעל שלהם כגון בא, שב, רץ, קם, סר, כשישתנו ללשון נקבה או ללשו' רבים בֽאה, בֽאו, שֽבה, שֽבו, טעמיהם באות ראשונה...
      בערב היא באה ובבקר היא שבה {אסתר ב':י"ד}, בת קמֽה באמה {מיכה ז':ו'}, אע"פ שהוא מגזרת שתי אותיות המה טעמיה['] באות שנייה לפי שהוא לשון הווה.
      אבל כשהוא לשון עבר טעמו למעלה, כמו שֽבה יבמתך {רות א':ט"ו}, קֽמה אלומתי {בראשית ל"ז:ז'}.
  • תוכן: רשב"ם כאן אימץ בקיצור את פירושו של רש"י. השווה גם הפירושים בכ"י מינכן 252 לבר' י"ב:ה', י"ד:כ"ב. לתופעה הכללית ברשב"ם, עיין א' כרמל, 'הפירושים החופפים – עיון ביחס שבין פירושי רש"י ורשב"ם לתורה', חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן תשס"ח.

פרק טז

[בראשית ט"ז:ד']

ותקל גבירתה – מן קלל.

  • מקור: שאוב מרשב"ם בר' ל"ב:ז'(ח')
  • תוכן: השווה ראב"ע בדומה.
בראשית ט"ז:י"ב

פרא אדםתוספתא: סוחר ותגר שילך לסחורה למרחוק כדרך סוחרים שהולכים למרחוק בסחורה ובמקומות שילך יהיה שם כאיש פרא. שלויין בלעז. כי הוא לא יכיר באיש ובלשונו, וגם לא יכירוהו. ופרא אדם נקרא איש נכרי, כמו: ועיר פרא אדם יולד {איוב י"א:י"ב}. וישמעאלים הם בעלי סחורה יותר מכל אדם, וכתי': והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד {בראשית ל"ז:כ"ה}.

ידו בכל – שיש עמו כל מיני סחורה, ויקנה מכל העולם סחורה.

ויד כל בו – גם כל אדם יקנה ממנו כדרך תגרים שנושאים ונותנין עם כל אדם.

כשתפרש פסוק זה, נמצאת למד שכולו נאמר ברכה על ישמעאלים. וזה המפרשו לקללה טועה בו, כי המלאך לא בא לקללו, לכך צריך לפרשו כן.

על פני כל אחיו ישכון – שילך עם סחורתו עם כל אחיו ויקיפם בסחורה, ויהיה עשיר מהם יותר.

מפי הרב ר' שמואל ב"ר מאיר ז"ל.

  • מקור: "תוספתא" בכ"י לוצקי 749 בשם "מפי הרב ר' שמואל ב"ר מאיר ז"ל"
  • תוכן: השווה ליקוט אוקספורד-מינכן, ר"י בכור שור, וחזקוני. והשווה טיעון דומה ברשב"ם בראשית כ':ט"ז.

פרק יז

[בראשית י"ז:ה'] והיה שמך אברהם – מנהג הוא לשנות שם לאדם כשהוא עולה לגדולה וכן גבי שרה ביעקב ביהוסף ביהושע בחנניה מישאל ועזריה.
  • מקור: חזקוני
    • פירוש מקביל מופיע ברשב"ם בראשית א':ה', מ"א:מ"ה, במדבר י"ג:י"ז.
    • השווה לפירוש המובא להלן י"ז:ט"ו מכ"י מינכן 252.
[בראשית י"ז:י"א] ונמלתם – לשון כריתה.
  • מקור: הפירוש המיוחס לרשב"ם איוב י"ח:ט"ז
[בראשית י"ז:ט"ו] לא תקרא שמה שרי כי אם שרה שמה – כך רגילין לשנות שם אדם בעלות גדולה1 כמו שמצינו ביוסף ודניאל ויהושע, כששמש למשה קראו יהושע.
  • מקור: כ"י מינכן 252 וכ"י אוקספורד מארש 225
    • פירוש מקביל מופיע ברשב"ם בראשית א':ה', מ"א:מ"ה, במדבר י"ג:י"ז.
    • השווה לפירוש המובא לעיל י"ז:ה' מחזקוני.
  • נוסח:
    1. כן במ' 252 ובא' 225, אך צ"ל "בעלותו לגדולה".
×