פירושים המלוקטים מכ"י מינכן 252, חזקוני, ועוד כ"י

ביאורי רשב"ם המשוחזרים בדפים אלו מבוססים על ניתוח שנערך לאחרונה על ידי הלל נובצקי של פירושים מרשב"ם שהוא גילה בכתבי יד שונים. הטקסט המוצע כאן הוא מהדורה ראשונית של דוקטורט שהוא כותב בהנחיית ד"ר איתמר כסלו באוניברסיטת חיפה. כל סוגי הערות, הוספות, ותיקונים יתקבלו בברכה, וניתן לשלוח אותם אלינו כאן.

פרק א

בראשית א':ד' (2) וירא אלהים את האור כי טוב – נסתכל וראה כי יפה הוא כמו ונאכל ונשת ונהיה טובים {ירמיהו מ"ד:י"ז},1 כלומ' יפים, כח"לה,2 כי מה ענין טוב אצל אכילה.
  • מקור: כ"י מינכן 252
    • אולי ר' יוסף קרא או רשב"ם.
    • המלים הראשונות בפירוש זה ("נסתכל וראה כי יפה הוא") כמעט זהות לפירוש רשב"ם המופיע כ"י מינכן 5, אך כאן הובאה תמיכה מירמיהו מ"ד:י"ז, בעוד שבפירוש רשב"ם הנדפס (וגם בפירושים המיוחסים לרשב"ם על שיה"ש ד':י', אסתר א':י"ב) הובאה הוכחה משמ' ב':ב' בתוספת ההנחה המדרשית שמשה ושמואל נולדו לו' חודשים, ובדומה בפירוש רשב"ם שמ' ב':ב'. ר"י קרא שמ"א א':כ' דוחה את היסוד המדרשי, וייתכן שחזר בו רשב"ם בשלב מאוחר יותר והחליף בפירושו את המקור התומך.
    • לחילופין, אפשר שקטע זה נובע מפירוש ר"י קרא על התורה, והשווה פירוש דומה בר"י קרא שופטים ט"ו:ב': "הלא אחותה הקטנה טובה ממנה - פתרונו: יפה ממנה, כמו "ונשבע לחם ונהיה טובים" (יר' מד,יז), שעל כורחך אי אפשר: אנשים צדיקים וטובים, שהרבה בני אדם ששבעים בלחם ומעשיהם רעים, אלא על כורחך פתרונו: ונהיה יפים". ועיין גם ר"י קרא ירמיהו מ"ד:י"ז "ונהיה טובים – טובי מראה" (ובניגוד לרד"ק שם ובבר' י"ח:ח').
  • תוכן: השווה גם דעת זקנים שמ' ב':ב' "ד"א כי טוב הוא יפה היה כמו ונשבע לחם ונהיה טובים פי' יפים", ומינכן 252 וחזקוני שם. ועיין גם בפירושים להלן לבר' ב':י"ז, ו':ב'.
  • נוסח:
    1. ציטוט בלתי מדויק של ירמיהו מ"ד:י"ז "וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים". והשווה להלן ב':י"ז לאותה פרפרזה ופירוש דומה בו':ב'.
    2. לעז צרפתי.
בראשית א':י"ד-ט"ו יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ1 – והלא כבר נברא האור מיום ראשון כדכתו' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, אלא ביום השני נאמר ויהי רקיע משמע שהיה הרקיע תחת השמים המאירים והמעיט את האורה. והיינו דכתו' עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה כלומר נטה2 לרקיע תחתיו, עטה האור ולא היה נראית ולכך כתב יהי מארות להאיר על הארץ. ולא מצינו על פי הפסוק שהיה כי אם שני שמים שנ' ושמי השמים לא יכלכלוך.
  • מקור: כ"י מינכן 252
    • אולי ר' יוסף קרא או רשב"ם.
    • הפירוש מופיע בקיצור נמרץ בגיליון כ"י וינה 23 ששואב מפירוש ר"י קרא בר' א':ט"ו, ובצורה יותר נרחבת בחזקוני א':ט"ו (והשווה גם רמב"ן א':י"ד).
    • יסודות הפירוש מופיעים גם ברשב"ם – עיין רשב"ם א':ח',י"ד,ט"ו שהרקיע חילק בין ה"שמים" ו"שמי השמים העליונים", ושהמאורות היו להאיר לעולם שמתחת לרקיע.
  • תוכן: המשפט האחרון של הקטע סבור כר' יהודה בבבלי חגיגה י"ב: שיש רק שני רקיעים ולא שבעה כדעת ריש לקיש.
  • נוסח:
    1. צירוף של פסוקים י"ד וט"ו.
    2. המלה קשה לקריאה.

פרק ב

בראשית ב':ז'

וייצר ה' אלקים את האדם – לפי שהיה רוצה לכתוב וישם שם את האדם אשר יצר, הזכיר כאן פעם שנית יצירת האדם. ודבור ויטע, ויצמח, נכתב להזכיר מצות עץ הדעת.

  • מקור: חזקוני
    • הקדמה
בראשית ב':י"ז (8)

עוד כי עץ הדעת היה עשוי כמו גדר לפני עץ החיים, ועץ החיים היה נטוע לפנים מן הגדר, ולכך לא כתב מתחלה הזהירה1 מעץ החיים כי לא היה יכול2 להגיע אדם הראשון ולקחת ממנו, אבל כשאכל מעץ הדעת נמצא שפרץ הגדר וראה עץ החיים, הזהיר לו.3 והכי משמע לשון4 הכתו', דכתו' פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, כלומ' עתה כשאכל מעץ הדעת אין צריך לו כי אם להושיט ידו לקחת גם מעץ החיים.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה חזקוני ב':ט"ז.
  • נוסח:
    1. כלומר "האזהרה". בא' 225: הזהיר לו.
    2. במ' 252 נוסף כאן: "להזהיר", ובא' 225: "הזהיר", אך המלה נראית מיותרת.
    3. במ' 252 חסר "הזהיר לו".
    4. במ' 252 חסר "לשון".

פרק ג

בראשית ג':י"ד (2) ולפי פשוטו – אינו חושש לאכול עפר, כמו יתן בעפר פיהו {איכה ג':כ"ט}, כלומ' אינו חושש אם נכנס העפר בפיו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225

פרק ד

פרק ה

פרק ו

בראשית ו':ט'

בדרתיו – בג' דורות: בדור אנוש, ובדור המבול, ובדור הפלגה.

  • מקור: כ"י המבורג 52
בראשית ו':י"ד (1) קנים תעשה את התיבה – לתיבה לא נאמר, אלא את התיבה, משמע שכל התיבה מליאה קנים, כאשר דרשו חכמים, ר' יהודה ור' נחמיה1 נחלקו בדבר.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה מח' ר' יהודה ור' נחמיה בב"ר ל"א:י"א.
  • נוסח:
    1. כן בא' 225 והשווה ב"ר ל"א:י"א. במ' 252: ר' נחמיה ור' ירמיה.
בראשית ו':י"ד (2) עצי גופר – כי קל הוא על פני המים ואינו בלה ומתקלקל במים.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: הפירוש הוא בניגוד לרש"י. החלק הראשון של הפירוש מקביל לראב"ע הארוך והקצר, והחלק השני מופיע בחזקוני (בשילוב עם פירוש רש"י).

פרק ז

בראשית ז':ב' (3) ולמה נקט שבעה? כנגד נח ואשתו ושם ויפת בניו וכלותיו משלשה בנים, שהיו שבעה, ולכך הביא קרבנות מספר כולם, וחם לא קחשיב שעתיד לסרסו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: הפירוש מהווה הצעה חילופית לב"ר ל"ד:ט' ורש"י. הפירוש מופיע בכ"י פרמא 2058 בשם "ומצאתי בחידושים", ופירוש דומה אך שונה מופיע בחזקוני.

פרק ח

בראשית ח':י"א (1)

והנה עלה זית טרף בפיה – כלומר נכר ונראית שאותו עלה היתה מיד תלושה כי הטרף1 היה בפיה לחה ולא כמושה, ולכך ידע נח כי קלו2 המים מעל הארץ. טרף – לשון לח כמו וכל טרפה3 צמחה תייבש {יחזקאל י"ז:ט'}.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: תמצית הפירוש הראשון מופיעה בראב"ע הארוך בחלק הפירוש ובפירוש ר"י החסיד.
  • נוסח:
    1. אולי צ"ל "העלה", שהרי לפי פירוש זה "טרף" הוא שם תואר שפירושו לח.
    2. במ' 252: "כלו" ובא' 225 תוקן ל"קלו".
    3. בפסוק: "טרפי".
בראשית ח':י"א (2)

ע"א – פי' הר"ש1 טרף קמץ הוא כמו שפל2 חכם וחזק, כלומר טרף בפיה וקרוע היה העלה בפיה, שתלשה אותה היונה מן האילן בפיה שאם היה בפיה שלם לא היה יודע אם קלו המים, כי יש לומר שמצאה היונה צף על פני המים.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • אפשר ש"הר"ש" הוא רשב"ם, אך ייתכן שהכוונה לאות ר' שהיא קמוצה (והשווה ללשון הפירוש הארוך של ראב"ע בחלק הדקדוק). [במ' 252, "ר"ש" הוא לרוב תואר לרש"י ולא לרשב"ם.]
    • פירוש כמעט זהה מופיע בגיליון בכ"י וינה 23 עם החתימה "ר' יוסף" (ר"י קרא), והשווה גם ר"י בכור שור.
  • תוכן: השווה ראב"ע בחלק הדקדוק וחזקוני. והשווה דיוני רשב"ם בשמ' י"ט:י"ח ובספר הדייקות פרק ג'.
  • נוסח:
    1. בא' 225: "פרש"י", אך אינו ברש"י.
    2. בא' 225: "שפך".
בראשית ח':י"ז הייצא – אמור אליהם שיצאו מעצמן, אבל הוצא משמע שיצאו1 בידים. הייצא – פיי"שיר בלע'.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: רש"י מפרש גם את הקרי וגם את הכתיב ומשלב ביניהם. הפירוש כאן מבין את המלים בצורה בדומה, אך מעדיף את הקרי של הייצא.
  • נוסח:
    1. כן במ' 252 ובא' 225, ופירושו "שיוציאם"

פרק ט

בראשית ט':י"ג את קשתי נתתי בענן והיה לאות ברית – כלומ' אות ברית של שלום. אמר הקב"ה יש לי חצים, שנאמ' חיצי אכלה בם, ויש לי קשת, אני אמסור לכם קשת, ולא יועילו לי החיצים כלום. ועוד כשאדם רוצה לדר[וך]1 קשתו ולירות חציו, נוטה החבל כנגדו והקשת כנגד אויבו, ואת קשתי נתתי בענן שהחבל כנגדכם, וזהו אות שלום שלא אירה לכם חצים.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: הפירוש מופיע בחזקוני וברמב"ן, וגם בכ"י אוקספורד 2343 ("לפי הפשט"). ייתכן שראב"ע בפירוש הארוך חלק הפירוש ט':י"ב מתנגד לפירוש זה.
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225: "לדרשו", אך צ"ל "לדרוך".

פרק י

בראשית י':ט' (2) ד"א: לפני ה' – ע"פ הדבור, כמו ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, וכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה וגו' ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון, הא למדת שלפני ה' הוא ע"פ הדיבור. אף כאן פירש ממרום נגזר על נמרוד שתצלח רוח גבורה עליו ויתפוש נצחו בכל אשר ילך. על כן יאמר כנמרד – על כן כל אדם אשר יריק את חניכיו לחנכו לתפוש חרב מברכו ברכה זו כנמרוד שגזר עליו הקדוש ברוך הוא להיות גבור ציד לצוד ציד, שלא ישמט מידו חיה רעה דוב וחזיר יער וארי, כן תצלח בחרב זו שאני חוגרך ותתפוש נצחון בכל אשר תלך.
  • מקור: חזקוני
    • השווה כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225: "איש גיבור ציד לפני י"י – כלומר על פי י"י".
  • תוכן: פירוש זה כקודמו בכ"י מינכן 252 בר' י':ט' (1) (שהוא מרשב"ם) רואה בנמרוד תכונות חיוביות. לגבי הפירוש על "לפני ה'", השווה פירוש ר"י קרא דברים כ"ד:י"ג-י"ד. פירוש רשב"ם לבר' כ"ז:ז' מנוגד לפירוש זה למלים "לפני ה'", אך ייתכן שהביאו כאן כפירוש שני.
בראשית י':י' ותהי ראשית ממלכתו וגו' – בתחלה היתה מלכותו מצער, אבל באחריתו הרחיב גבולו, שמן הארץ ההיא יצא אשור וגו' – ומלך בכל ארץ אשור.
  • מקור: חזקוני
  • תוכן: הפירוש מנוגד לדעת רש"י ש"אשור" בפסוק הוא שם אדם שיצא מעצת דור הפלגה, והשווה ר"י בכור שור ורמב"ן. בניגוד לרש"י שרואה את הדור הפלגה כמורדים בהקב"ה ולכן רוצה להסיר אשמה זו מצאצאי שם, רשב"ם י"א:ד' ממעט את חטא דור הפלגה, וזה מאפשר לו לומר שכל צאצאי נח כולל זרעו של שם היו מעורבים במעשה המגדל. כן מפורש גם בפירוש שמובא בכ"י מינכן 252 על י':כ"א.
בראשית י':י"ט ויהי גבול הכנעני וגו' – נתפרש גבולו מה שלא נעשה כן באחרים, לפי שישראל ירשו את ארצו.
  • מקור: חזקוני
    • הפירוש תואם את שיטת רשב"ם י"ב:א'.
  • תוכן: עיין רשב"ם המשוחזר י"ב:א' שפירש (בניגוד לרש"י בר' ט':כ"ו, י"ב:ו') שא"י נפלה בחלקו של חם וזרעו של שם זכה בה בגלל שהכנענים ניתנו לו לעבדים. ועיין בדיון בהערות שם.
בראשית י':כ"א (1) ולשם יולד גם הוא - גם בא לרבות, כלומ' אעפ"י שהיה שם חשוב ואבי כל1 בני עבר, ואחיו יפת הגדול, נולדו לו בנים [ש]היו2 מעצת דור הפלגה.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: הפירוש מנוגד לדעת רש"י שחוטאי דור הפלגה היו רק נמרוד ובני חם. לפי פירוש זה, כל צאצאי נח הנזכרים בבר' י' היו חלק מדור הפלגה. אפשר שפירוש זה נובע משיטת רשב"ם י"א:ד' שממעט את חטא דור הפלגה, דבר שמאפשר לו לומר שגם צאצאי שם היו מעורבים במעשה. והשווה לפירוש המובא לעיל מחזקוני י':י'.
  • נוסח:
    1. כלשון הפסוק: "אבי כל". אך במ' 252: "וכל", ובא' 225: "ואביו וכל". ועיין בפירוש הבא.
    2. במ' 252 וא' 225: "היו".
בראשית י':כ"א (2) אבי כל1 בני עבר – זה עבר הנהר, שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה רש"י.
  • נוסח:
    1. כלשון הפסוק, אך במ' 252 וא' 225: "אביו וכל". ועיין בפירוש הקודם.
בראשית י':כ"א (3) אחי יפת הגדול – לפי ענין המקרא, יפת היה גדול. ולפי הר"ש משמע מחשבון שם ויפת כי יפת היה גדול.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225

פרק יא

בראשית י"א:ו'
  • מקור:
  • תוכן: עיין בפירוש המיוחס לרשב"ם איוב מ"ב:ב': "ולא יבצר ממך מזימה – כופל מלתו שאין מזימה ומחשבה נבצרת ונחסרת ממך, אשר כל מחשבותיך תוכל לגמור ולמלאות, כי בידך כח וגבורה ובידך לעשות כל הטוב בעיניך. ומקרא זה דוגמת ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות."

פרק יב

בראשית י"ב:א' מארצך – מחרן שאתה דר שם כדכתיב לעיל ויבאו עד חרן וישבו שם.
  • מקור: חזקוני
בראשית י"ב:ב' ואעשך לגוי גדול – אעפ"י שאשתך עקרה כדכתיב לעיל ותהי שרי עקרה.
  • מקור: חזקוני
בראשית י"ב:י"ב והרגו אתי – תימה והלא הוזהרו על שפיכות דמים כאשר הוזהרו על העריות, אלא אמ' יאמרו המצרים שמוטב להם שיהרגוני ותהא אשתי מותרת להם1 ולא יחזיקוה באסור אשת איש זמן מרובה.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
    • השווה חזקוני.
  • תוכן: השווה פירוש ר"י החסיד.
  • נוסח:
    1. כך בא' 225. במ' 252 מופיע "ל'" (קיצור של "להם").

פרק יג

פרק יד

בראשית י"ד:י"ח (4) דברתי – כמו ותדבר מרים,1 מיפרל"ייר2 בלעז.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה פירוש רשב"ם תהלים ק"י:ד' (כ"י סנט פטרבורג 6 EVR I C): "דברת – לשון שבוע' וכן הוא אומר' על דברת שבועת א-להים".
  • נוסח:
    1. בכ"י מודינה 16: "וידבר העם במשה".
    2. בכ"י מודינה 16: "אמֵיפַרלא".
בראשית י"ד:כ' ויתן לו מעשר מכל – זה מלכי צדק שנתן לאברהם מעשר מכל אשר לו, כי כהן היה אברם מכל מיד כשברכו מלכי צדק קודם הקב"ה.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה ספר יוסף המקנא י"ד (עמ' 40)
בראשית י"ד:כ"ג (1) אם מחוט ועד שרוך נעל – לכך הוציא שני דברים, כי דרך הוא לבני אדם כשהם במלחמה בגדיהם1 קרועים ומוסרות מנעליהם נתוקים, כדכתוב לא2 [נפתח]3 אזור חלציו וכו' {ישעיהו ה':כ"ז}, ובעבור כן אמר אברהם למלך סדום יהי לך אשר לך הכל4 חוץ מן הפתיל אשר לקחתי לתפור הבגדים אשר קרעו ללחום מלחמותיך ומוסרות המנעלים, כי שני דברים הללו הוצאתי ללחום בעבורך.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • נוסח:
    1. במ' 252 "בגדיכם".
    2. במ' 252 חסר "לא".
    3. המלה חסרה גם במ' 252 וגם בא' 225.
    4. במ' 252 חסר "הכל".
בראשית י"ד:כ"ג (4) ולא תאמ' אני העשרתי את אברם – בתמיה, כלומ' אם תקח משלך כלום תתפשר1 עלי ותאמר אני העשרתי את אברם.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: כלומ': "אם אני לוקח ממך כלום, האם לא תאמר "אני העשרתי את אברם"?"
  • נוסח:
    1. כך גם במ' 252 וגם בא' 225, אך סביר שצ"ל: "אקח משלך כלום תתפאר".

פרק טו

בראשית ט"ו:ג' ויאמר אברם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, וכתו' ויאמר אברם [הן לי]1 לא2 נתתה זרע – כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר שני פעמים אינו אלא לדרשא, אף כאן נאמר ויאמר אברם י"י אלהים מה תתן לי ובן משק ביתי3, רוח הקודש לא רצה לענות אותו, כי שאל שלא כהוגן להיות לו זרע כדי לעיין בצרכי ביתו ולשמור כל אשר לו, והיה קובל לפני הקב"ה על אשר אליעזר היה משק ביתו ומפרנס אותו, וכי לא היה אדם חשוב אליעזר ונאמן לשמור ולהתעסק כל אשר לו. והלא היה צדיק גמור, ועל כן לא ענה אותו רוח הקדש לפי ששאל שלא כהוגן, אבל עתה ששאל זרע כדי לירש את אשר לו, כדכתוב והנה בן ביתי יורש אותי, קובל על אליעזר שהיה עבדו יורשנו, אז שרתה עליו רוח הקודש וענתה לו, כדכתוב והנה4 דבר י"י אלי[ו]5 לאמר לא ירשך זה וכו', כי בפעם הזאת שאל כהוגן.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: עיין גם כ"י מינכן 252 בר' י"ט:ט'
  • נוסח:
    1. כלשון הכתוב, אך במ' 252 וא' 225 חסר "הן לי".
    2. במ' 252 "לו".
    3. במ' 252 "בתי".
    4. במ' 252 "הנה".
    5. כלשון הכתוב, אך במ' 252 וא' 225: "אלי".
בראשית ט"ו:י' (1) ויבתר אתם בתוך – נתן עגלה אחת לצד זה1 לעבור בין שני הבתרים, וכן מן העזים ומן האילים, חתך ובתר השלישי לשנים, לכך כתוב ויבתר אותם בתוך, לפי שהיו שלשה שלשה, וצריך לחתוך ולבתר השלישית, אבל תור וגוזל שלא היה כי אם שנים, לא היה צריך לחתוך ולבתר, אלא נתן האחד שלם לצד זה, והאחד שלם לצד זה, לכך נאמר ואת הצפור לא בתר. ל"א2 – לפי שהם קטנים ואין יכולים לעשות לחתוך מהם חתיכות יפות.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן:
    • השווה ר"י קרא, גיליון כ"י וינה 23, וחזקוני.
    • הפירוש ב"לשון אחר" הוא משל ר"י בכור שור.
  • נוסח:
    1. כן גם במ' 252 וגם בא' 225, אך בדומה לר"י קרא צריך להשלים "ועגלה אחת לצד זה והשלישית בתר".
    2. במ' 252 חסר "ל"א".

פרק טז

בראשית ט"ז:י"ב (2) על פני כל אחיו ישכן – קרקעות יהיו לו כנגד אחיו שנחלתו ארוכה ומושכת כנגד כל ארצות אחיו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה חזקוני

פרק יז

בראשית י"ז:ה' (1) ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם – תימה כי כשקרא הקב"ה לאברם אברהם לא קראו עוד אברם, וכשקרא ליעקב ישראל קראו עוד הרבה יעקב, אלא יש לומ' שהקב"ה לא רצה להזכיר בו השם שקראו תרח אביו שהיה רשע, לכך לא רצה הקב"ה שיקראו שמו אברם לאחר ששינה שכינה שמו אברהם, אבל יעקב קראו יעקב כדכתו' ויקרא שמו יעקב, ופי' הר"ש הקב"ה קראו יעקב.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה ר"י קרא.
בראשית י"ז:ה' (2)

פ"א – באברם כששינה שמו אברהם לא אמר הקב"ה שמך אברם קודם שקראו אברהם, אבל ביעקב נאמר שם שמך יעקב, יתור זה הלשון למה והלא היינו יודעים ששמו יעקב ולמה אמר שמך יעקב, אלא לומר לך שמך יעקב כלומר זה השם יהיו קוראים כל ימיך ולא יבטל השם ממך לעולם, אבל לא יקרא עוד שמך לבדו כי אם ישראל, כלומר יקראו לך שם ישראל עם יעקב ויהיו לך שתי שמות יעקב וישראל, ולא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא שיקראו לך ישראל עמו, אבל באברהם כששינה הכתוב שמו אברהם, לא נאמר שם שמך אברם.

  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה ר"י קרא.
בראשית י"ז:י"ז ויצחק – וישמח.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • תוכן: השווה אונקלוס ורש"י
בראשית י"ז:כ"ד ואברהם בן תשעים ותשע1 שנה – בא ללמדנו שהורתו ולידתו של יצחק היתה בקדושה, שאפילו הורתו היה לאחר שמל אברהם את ערלתו, כי אברהם היה בן מאה שנה כשנולד יצחק, נמצא שהורתו של יצחק היתה לאחר שמל אברהם את בשר ערלתו.
  • מקור: כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225
  • נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 חסר בטעות: "ותשע".
×