⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר ל"ה – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר.

(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם.

(ג) וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם.

(ד) וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב.

(ה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּ֟ה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים.

(ו) וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר.

(ז) כׇּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן.

(ח) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם.

(ט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן.

(יא) וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.

(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.

(יג) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם.

(יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה.

(טו) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כׇּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.

(טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.

(יז) וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.

(יח) אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.

(יט) גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ.

(כ) וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת.

(כא) אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ.

(כב) וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כׇּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה.

(כג) אוֹ בְכׇל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ.

(כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה.

(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ.

(כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.

(כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם.

(כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ.

(כט) וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.

(ל) כׇּל מַכֵּה נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת.

(לא) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת.

(לב) וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן.

(לג) וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ.

(לד) וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} ומגרש – רַווח מקום חַלַק חוץ לעיר סביב להיות לעיר לנוי ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה.

{ג} ולכל חיתם – לכל חיותם, לכל צרכיהם.

{ד} אלף אמה סביב – ואחריו הוא אומ' אלפים, ה(ו)א כיצד אלפים הוא נותן להם סביב ומהם אלף הפנימיים למגרש והחיצונים לשדות וכרמים.

{יא} והקריתם – אין הקרייה אלא לשון הזמנה, וכן הוא אומ' כי הקרה י"י אלקיך לפני {בראשית כ"ז:כ'}.

{יב} מגואל – מפני גואל הדם קרוב לנרצח.

{יג} שש ערי מקלט – מגיד שאע"פ שהבדיל משה בחייו שלש ערים בעבר הירדן לא היו קולטות עד שנבחרו שלש שנתן יהושע בארץ כנען.

{יד} את שלש הערים וגו' – אע"פ שבארץ כנען תשעה שבטים וכאן אינן אלא שניים השווה מניין ערי מקלט שלהם משום דבגלעד נפישי רוצחים כדכת' גלעד קרית פעלי און עקבה מדם {הושע ו':ח'}.

{טז} ואם בכלי ברזל הכהו – אין זה מדבר בהורג בשוגג [1] אלא בהורג במזיד, ובא ללמד שההורג בכל דבר  צריך שיהא בו שיעור כדי להמית שנ' בכולן אשר ימות בו, כדמתרגמינן דהיא כמיסת דימות בה, חוץ מן הברזל, שגלוי וידוע לפני הק' שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב בו אשר ימות בו, ואם תאמר בהורג בשוגג מדבר הרי הוא או' למטה או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו', לימד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתו' מדבר.

{יז} באבן יד – שיש בה מלא יד. אשר ימות בה – שיש בה שיעור להמית, כתרגומו, לפי שנ' והכה איש א' רעהו באבן {שמות כ"א:י"ח} ולא נתן בה שיעור יכול כל שהיא לכן נאמ' כאן אשר ימות בה.

{יח} או בכלי עץ יד וגומ' – לפי שנ' וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט {שמות כ"א:כ'}, יכול כל שהיא, לכך נאמ' בעץ אשר ימות בו שיהא בו כדי להמית.

{יט} בפגעו בו – אפילו בתוך ערי מקלט.

{כ} בצדייה – כתרגומו בכמנא במארב.

{כב} בפתע – באנוס, ותרגומו בתכף שהיה סמוך לו, ולא היה לו שהות ליזהר עליו.

{כג} או בכל אבן אשר ימות בה – הכהו. בלא ראות – שלא ראהו. ויפל עליו – מכאן אמרו ההורג דרך ירידה גולה דרך עלייה אינו גולה.

{כה} עד מות הכהן הגדול – שהוא בא להשרות שכינה בישר' ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכי' ומקצר את ימי החיים אינו כדיי שיהא לפני כהן גדול, דב' אח' לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו בישראל. אשר משח אותו בשמן הקדש – לפי פשוטו מן המקראו' קצרים הוא ולא פירש מי משחו אלא אשר משח המושח אותו בשמן הקדש, ורבותינו דרשוהו במסכת מכות לראיית דברים ללמוד שאם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר מיכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שיני, שנ' אשר משח אותו וכי הוא משחו לכהן או הכהן משח אותו אלא להביא את הנמשח בימיו שמחזירו במיתתו {בבלי מכות י"א:}.

 {כז} אין לו דם – הרי הוא כהורג את המת שאין לו דם.

{כט} בכל משבתיכם – לימד שתהא סנדרי[2] נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישר'.

{ל} כל מכה נפש וגו' – הבא להורגו על שהכה את הנפש. לפי עדים ירצחנו – שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו.

{לא} ולא תקחו כופר – לא יפטר בממון.

{לב} ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו – למי שנס אל עיר מקלט שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון ליתן כופר לשוב לשבת בארץ בטרם ימות הכהן. לנוס – כמו לָנָס כמו שוּבֵֿי מלחמה {מיכה ב':ח'}, ששבו מן המלחמה, נוגי ממועד {צפניה ג':י"ח}, כי מולים היו {יהושע ה':ה'}, כאשר תאמר שוב על מי ששב כבר ומול על מי שמל כבר כן תאמר לנוס על מי שנס וקורהו נוס מוברח ותרגום לדערק, ר' כך כתב רבנו שמעיה.[3] ואת[4] תאמר לנוס לברוח ותפרשהו למי שיש לו לברוח לא תקחו כופר לפוטרו מן הגלות לא ידעתי היאך יאמר לשוב  לשבת הרי עדיין לא נס ומהיכן ישוב.

{לג} לא תחניפו – לא תרשיעו, לא תחייבון כתרגומו.

{לד} אשר אני שוכן בתוכם – שלא תשכינו אותי בטומאתם. כי אני שוכן בתוך בני ישר' – אף בזמן שהם טמאים שכינה ביניהם.

הערות
  1. בלייפציג 1 חסר הסמוך לו.
  2. עיין תוספתא סוטה (ליברמן) ט"ו:ז'.
  3. צריך לומר "ואם".
×