⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית י"א – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

(ב) וַיְהִי בְּנׇסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.

(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ.

(ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.

(ו) וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.

(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.

(ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.

(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כׇּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כׇּל הָאָרֶץ.

(י) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל.

(יא) וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(יב) וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח.

(יג) וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(יד) וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר.

(טו) וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(טז) וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג.

(יז) וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(יח) וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ.

(יט) וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(כ) וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג.

(כא) וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(כב) וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר.

(כג) וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(כד) וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח.

(כה) וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן.

(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט.

(כח) וַיָּמׇת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים.

(כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.

(ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד.

(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

(לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמׇת תֶּרַח בְּחָרָן.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ה} ...[1] אף אילו כפו טובה במי שהשפיעם טובה והמליטם מן המבול.

{ו} הן עם אחד – כל טובה זו יש עמהן שעם אחד שפה אחת לכלם, ודבר זה החלו לעשות. החלם – כמו אָמְרָם עשותָם, להתחיל הם לעשות, (בתמיה). לא יבצר – בתמיה, יבצר לשון מניעה כתרגומו, ודומה לו יבצור רוח נגידים {תהלים ע"ו:י"ג}.

{ז} הבה נרדה – בבית דינו, נמלך מענוותנותו יתירה. הבה – מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמ' הבה נרדה. ונבלה – ונבלבל, נ' משמשת ל' רבים, וה' אחרו' יתירה כה' של נרדה. זה הפיר' לא מצ' באו'[2] שכת' רבנו שמעיה.[3] לא ישמעו – זה שואל לבנה, וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע מוחו.

{ח} ויפץ אות' משם – בעולם הזה, מה שאמרו פן נפוץ נתקיים עליהם הוא שאמ' שלמה מגורת רשע היא תבואנו {משלי י':כ"ד}.

{ט} ומשם הפיצם – לימד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי איזו קשה של דור הפלגה או של דור המבול, אילו לא פשטו יד בעיקר, ואילו פשטו יד בעיקר להלחם בו. ואילו נשטפו ואילו לא אבדו מן העולם אלא שדור המבול שהיו גזלנים היתה מריבה ביניהם, ואילו היו נוהגין אהבה וריעות, שנ' שפה אחת ודברים אחדים, למדתה ששנוי המחלוקת וגדול השלום.

{י} שם בן מאת שנה – כשהוליד את ארפכש' שנתים אחר המבול.

{כח} על פני תרח – בחיי אביו ומדר' אגד' או' שעל ידי תרח[4] אביו מת שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו השליכוהו לכבשן, והרן יושב ואומ' בלבו, אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו. ונָסְבָה למעלה למעלה,[5] ונשמו דרכיכם מגזרת ונָשְמָה כמו מן ונסַבו, ונָבְלָה, אַישִמֵשְלְרַר בלעז, ירידה שלנו שנרדה שם תגרום לשפתם שתתבלבל. אני[6] ת'ר'ש'. וכשניצל אברהם, אמרו מי[7] להרן משל מי אתה אמ' משל אברהם אני השליכוהו לכבשן ונשרף, וזהו אור כשדים, ומנחם פיר', אור, בקעה, וכן באורים כבדו את י"י {ישעיהו כ"ד:ט"ו}, וכן מאורת צפעוני {ישעיהו י"א:ח'}, כל חור ונקע עמוק קרוי אור.

 {כט} יסכה[8]שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביופיה, ולשון נסיכות, כמו שרה לש' סררות.

{לא} ויצאו – תרח ואברם, עִם לוט ושרי. מצאתי מכתי' רב' שמעיה בפנ'[9] כתוב לפיכך הנון הפוכה לומ' לך עד אברהם חרון אף של מקום. ומוג' מבחוץ, ר' אהרן פיר', וככה נרמז במחק.

{לב} וימת תרח בחרן – לאח' שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען חיה תרח יותר מס' שנה, שהרי כת' ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן {בראשית י"ב:ד'}, ותרח היה בן ע' שנה כשנולד אברם {בראשית י"א:כ"ו} הרי קמ"ה לתרח כשיצא אברם ממנו נשארו משנותיו הרבה ולמה הקדים הכת' מיתתו של תרח ליציאתו של אבר[ה]ם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברהם כיבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכת' מת שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים והצדיקים במיתתן קרוים חיים.[10] חסלת.

הערות
  1. תחילת הפרק חסר בכ"י.
  2. קשה לפענח מלה זו, אך כנראה כוונתו ל"אותו" כ"י של ר' שמעיה.
  3. פירוש זה מופיע בטקסט של רש"י בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181, אך הוא אינו נמצא בכ"י ליידן 1, וטיקן 94.
  4. יש סימני מחיקה מעל מלת "תרח".
  5. הוא לשון הפסוק ביחזקאל מ"א:ז'.
  6. קשה לפענח מלה זו.
  7. מלת "מי" כנראה מיותרת, ואפשר שיש סימן מחיקה מעליה.
  8. בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, פריס 155, (וכן בפרמא די רוסי 181, אלא ששם יש השמטה ע"י הדומות) מופיע כאן "זו שרה, על שם". בכ"י ליידן 1, ויימר 651, וטיקן 94 חסרות מלים אלה כמו בכ"י לייפציג.
  9. קשה לפענח מלה זו, אך אפשר שכוונתו "בפנים" ובניגוד להגהה מבחוץ הנזכר בהמשך. פירוש זה אכן מופיע כחלק מן הטקסט של הפירוש בכ"י ליידן 1, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181. בכ"י פריס 159 ובדפוס רומא הוא מופיע בטקסט בסוף הפרשה. הוא אינו מופיע כלל בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, וטיקן 94.
  10. בגיליון כ"י ויימר 651 נוסף כאן: "שנ' ובניהו בן יהוידע בן איש חי" {שמואל ב כ"ג:כ'}, אך הפירוש אינו מופיע בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181.


×