⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית ב' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם.

(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.

(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכׇל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.

(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(ז) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

(ח) וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

(ט) וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כׇּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

(י) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.

(יא) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כׇּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב.

(יב) וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם.

(יג) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כׇּל אֶרֶץ כּוּשׁ.

(יד) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת.

(טו) וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ.

(טז) וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.

(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכׇלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.

(יח) וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

(יט) וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כׇּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כׇּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.

(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכׇל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

(כא) וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.

(כב) וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם.

(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת.

(כד) עַל כֵּן יַעֲזׇב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

(כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {ח} ...[1] חית השדה {בראשית ב':י"ט} כדי לפרש ויבא אל האדם לקרות שם וללמד על העופות שנבראו מן הרקק.

{ט} ויצמח – לענין הגן הכת' מדבר. בתוך הגן – באמצע הגן, כתרגומו במציעות.

{יא} פישון – הוא נילוס, נהר מצרים ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את כל הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו, ד"א פישון שהוא מגדל פשתן הוא שנ' בישעיה [2] אצל מצרים ובושו עובדי פשתים {ישעיהו י"ט:ט'}.[3]

{יד} כוש ואשור – עדיין לא היו אלא ונכתב מקרא על העתיד. קדמת אשור – למזרח של אשור. הוא פרת – החשוב על כולם הנזכר על שם ארץ ישר'.

{טו} ויקח – לקחו בדברים נאים ופתהו ליכנס.

{יח} לא טוב היות וגו' [4]

{כא} אלהים תרדמה – כש{הביאן הביאן לפניו זכר} ונקבה, כל מין ומין א{מר לכלם יש בן זוג ולי} אין בן זוג, מיד ויפל וגו'. מצ{לעותיו – מסטריו,} כמו לצלע המשכן {שמות כ"ו:כ'}, זו היא שאמ{רנו שני} פרצופים נבראו. ויסגר – מקום החתך. ויישן ויקח – שלא יראה חתיכות הבשר שמ{מנו} נבראת ותתבזה עליו.

{כב} ויבן – כבניין, רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל את הוולד, כאוצר זה של חיטין שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה שלא יכביד משאו על קירותיו. ויבן [5] את הצלע [6] לאשה – להיות אשה, כמו ויעש אותו גדעון לאפוד {שופטים ח':כ"ז}, להיות אפוד.

{כג} זאת הפעם – מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהן.[7] יקרא אשה כי מאיש וגו' – לשון נופל על הלשון, מכאן שנברא עולם בלשון הקודש.

{כד} על כן יעזוב איש – רוח הקדש אומרת כן לאסור על בני {נח} עריות. לבשר אחד – הוולד נוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד.

{כה} ולא יתבששו – שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, וא'ע'פ' שנתנה בו דיעה לקרות שמות לא ניתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע בין טוב לרע.

הערות
  1. הכ"י נקרע וחסר הפירוש עד אמצע פסוק ח'.
  2. יש כאן אותיות שאולי נמחקו.
  3. בדפוס ליסבון (1491) וגם בדפוסי ונציה (1522, 1548, 1567, 1590) יש כאן תוספת: "{יג} גיחון – שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, וכמו כי יגח {שמות כ"א:כ"ח}, שמנגח והולך והומה. {יד} חדקל – שמימיו חדין וקלין. פרת – שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם." הקטע חסר בכל הכ"י שבדקנו (כ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181, וינה 23, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 156, פריס 157, וטיקן 94, פרנקפורט 19, פריס 48, וינה 24, פריס 159, ברסלאו 102, ברסלאו 10, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228), וגם בדפוסים שקדמו לדפוס ליסבון.
  4. הכ"י נקרע וחסר הפירוש לפסוקים י"ח-י"ט.
  5. חסר כאן "וגו'".
  6. חסר כאן "וגו'".
  7. בכ"י מינכן 5 נוסף כאן: "עד שבא על חוה".


×