⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית כ"ב – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.

(ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

(ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.

(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

(ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים.

(י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.

(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.

(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.

(יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה.

(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם.

(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ.

(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

(יח) וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.

(יט) וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.

(כ) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ.

(כא) אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם.

(כב) וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל.

(כג) וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם.

(כד) וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

  {א} אחר הדברים[1]אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומ' מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד איל אחד, אמ' לו כלום עשה אלא בשביל בנו אילו הייתי אומ' לו זבחהו לפניי לא היה מעכב, ויש אומ' אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שהוא מל בן י"ג שנה ולא מיחה, אמ' ובאבר אחד אתה מייראיני, אילו אמ' לי הק' זבח עצמך לא הייתי מעכב. הנני – כך היא ענייה של חסידים לשון ענוה הוא לשון זימון. והאלקים נסה – י"י צדיק יבחן, א"ר יוחנן הפשתני הזה כו'.[2]

{ב} קח נא – אין נא אלא לשון בקשה, אמ' לו בבקשה ממך עמוד לי בזו שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש. את בנך – אמ' לו שני בנים יש לי אמ' לו את יחידך, אמ' לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמ' לו אשר אהבת, אמ' לו שניהם אני אוהב, אמ' לו את יצחק, ולמה לא גילה לו מתחלה שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב המצוה ולתת שכר על כל דבור. המוריה – ירושלם וכן קורא אותה בדברי הימים לבנות בית י"י בהר המוריה {דברי הימים ב ג':א'}. ורבותינו פירשו על שם שמשם הוראה יוצאה לישר' ואונקלוס תירגמם על שם קטורת שיש בו מר וסמים. והעלהו – לא [אמ' לו] שחטהו לפי שלא היה חפץ הק' לשחטו, אלא יעלהו להר לעשותו עולה, ומשהעלהו אמ' לו הורידהו.   על אחד ההרים – כך הק' מתהא את הצדיקים ואחר כך מגלה להם, וכל זה כדי להרבות שכרן, וכן אל הארץ אשר אראך {בראשית י"ב:א'}, וכן ביונה, וקרא עליה את הקריאה. וגו' {יונה ג':ב'}.

{ג} וישכם – נזדרז למצוה. ויחבש – הוא בעצמו,[3] אהבה מקלקלת השורה. שני נעריו – ישמעאל ואליעז' שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים שאם יצטרך אחד לנקביו יהא השני עמו. ויבקע – וצלח, כמו צלחו הירדן {שמואל ב י"ט:י"ח}, לשון ביקוע.[4]

{ד} ביום השלישי – למה איחר מלהראותו מיד כדי שלא יאמרו הממו ועירבבו,[5] ואילו היה לו שהות להימלך אל לבו לא היה עושה. וירא[6] המקום – ראה ענן קשור על ההר.

{ה} עד כה – כלומ' דרך מועט, למקום אשר לפנינו, ומדרש אגדה אראה היכן הוא מה שאמ' לי המקום כה יהיה זרעך {בראשית ט"ו:ה'}. ונשובה – נתנבא שישובו שניהם.

{ו} מאכלת – סכין, על שם שאוכלת בשר, כמה דא' {=דאתה} אומ' וחרבי תאכל בשר {דברים ל"ב:מ"ב}, ושמכשרת בשר לאכיל', ד"א זו נקראת[7] על שם שישר' אוכלין מתן שכרה. יחדו – אברהם שהיה יודע שהיה הולך לשחוט בנו, היה הולך ברצון ובשמחה, כיצחק שלא היה מרגיש, בדבר.

{ח} אלקים יראה לו השה – ויבחר לו השה, ואם אין שה בני[8], וא'ע'פ' כן[9] יחדו בלב שלם.

{ט} ויעקד – ידיו ורגליו מאחריו,[10] והוא לשון עקודים {בראשית ל':ל"ט} שהיו קרסוליהן לבנים מקום שעוקדין אותם בו היה ניכר.

{יא} אברהם אברהם – לשון חיבה הוא כשכופל את שמו.

{יב} אל תשלח – לשחוט אמ' אלא לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה, ואוציא מעט דם, אמ' לו אל תעש לו מאומה.[11] כי עתה ידעתי – מעתה יש לי מה אשיב לשטן ולאומות התמיהים מה היא חבתי אצלך ידעתי[12] לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלקים אתה.[13]

{יג} והנה איל – מוכן היה לכך מששת ימי בראש'. אחר – אחרי שאמ' לו המלאך אל תשלח ידך {בראשית כ"ב:י"ב} ראהו כשהוא נאחז וזהו שמתרגמין וזקף אברהם ית עינוהי בתר אילין. ולפי האגדה אחר כל דברי המלאך והשכינה, טענותיו של אברהם. בסבך – אילן. בקרניו – שהוא רץ אצל אברהם השטן מסבכו ומערבבו באילנות כדי לעכבו. תחת בנו – מאחר שכת' ויעלהו לעלה לא חסר המקרא כלום מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה מנוהי היה מתפלל יהי רצון שתהא עבודה זו כאילו עשויה בבני, כאילו בני שחוט כאילו (בני) [דמו] זרוק, כאילו בני מופשט, כאילו הוא נקטר ועשוי דשן.

{יד} י"י יראה – פשוטו ותרגומו י"י יבחר ויראה לו המקום הזה להשרות שכינתו ולהקריב [כאן] קרבנות. אשר יאמר היום – שיאמרו לימי הדורות בהר י"י זה יראה הק' לעמו. היום – ימים העתידים, כמו עד היום הזה שבכל המקרא שדורות הבאים הקוראים את המקרא אומרין על יום שעומדין בו, היום הזה, ומדרש אגדה י"י יראה עקידה זו לישראל לסלוח בכל שנה ולהצילם מן הפורענות כדי שיאמר היום הזה בכל דורות הבאים בהר י"י נראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה. ({יז} ברך אברכך – אחת לאב ואחת לבן. והרבה ארבה – אחת לאב אחת לבן.) רבנו שמעיה מחק כל זה.[14]

{יט} וישב אברהם בבאר שבע – לא ישיבה ממש שהרי בחברון היה יושב שתים עשרה שנים לפני עקידתו של יצחק יצא מבאר שבע ובא לו לחברון כמו שאמרנו ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים {בראשית כ"א:ל"ד} מרובים משל חברון הראשונים והן עשרים  ושש שנים כמו שפירשנו למעלה.[15]

{כ} אחר' הדברים – בהר המוריה בשובו היה אברהם מהרהר, אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכל וממרא בשרו הק' שנולדה רבקה בת זוגו וזהו[16] האלה, הירהורי דברים [שהיו] על ידי העקידה. גם היא – אף היא השוות משפחותיה למשפחות אברהם, מה אברהם שבטים שיצאו מיעקב שמנה בני [גבירות] וד' בני שפחות, אף אילו ח' בני גבירות וד' בני פילגש.

{כג} ילד א' רבקה – כל היוחסין לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה.

הערות
  1. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף יש מרבותינו אומרים.
  2. "והאלקים... הזה כו'" חסר בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  3. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: "ולא צוה לאחד מעבדיו לפי".
  4. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף "פרטיר בלע'".
  5. כך בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: פתאום וטרף דעתו.
  6. כך בכ"י ליידן 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5, ויימר 651, פריס 155 נוסף: את.
  7. כך גם בכ"י מינכן 5. בכ"י ליידן 1, פירנצה III.3 נוסף כאן המלה: מאכלת.
  8. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: לעולה.
  9. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: שהבין יצחק שהוא הולך לישחט וילכו שניהם.
  10. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף "הידים עם הרגלים הוא עקידה".
  11. כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בדפוס אלקבץ נוסף "אל תעש בו מום".
  12. כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, פריס 155. בכ"י ויימר 651 "יש".
  13. כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בדפוס רומא נוסף: ר' אבא אמר אברהם לפני הב"ה אף אני אשפוך לפניך שיחותי אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת קח נא את בנך, עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו הקדוש ברוך הוא לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתיה אחתיה.
  14. פסוק זה חסר בכ"י פירנצה III.3. בכ"י ליידן 1, ויימר 651, פריס 155 חסר רק "והרבה... לבן". בכ"י ויימר 651 מובא זה לפני פסוק י"ד. בכ"י פריס 155 מובא זה לפני "ומדרש אגדה". בכ"י מינכן 5 מובא כל פסוק י"ז לפני פסוק י"ד.
  15. כן בכ"י ליידן 1. "וישב... למעלה" חסר בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  16. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, ויימר 651, פריס 155 נוסף: אחר הדברים. בכ"י פירנצה III.3 נוסף רק הדברים.


×