⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית כ"ד – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.

(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי.

(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.

(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.

(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם.

(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה.

(ז) ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.

(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.

(ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

(י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכׇל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר.

(יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.

(יב) וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.

(יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.

(יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

(טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ.

(טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.

(יז) וַיָּרׇץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ.

(יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ.

(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת.

(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרׇץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכׇל גְּמַלָּיו.

(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא.

(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.

(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין.

(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר.

(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן.

(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'.

(כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.

(כח) וַתָּרׇץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

(כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרׇץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן.

(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשׇׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן.

(לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.

(לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.

(לג) ויישם וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר.

(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי.

(לה) וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.

(לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ.

(לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ.

(לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי.

(לט) וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי.

(מ) וַיֹּאמֶר אֵלָי ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.

(מא) אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי.

(מב) וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ.

(מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ.

(מד) וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי.

(מה) אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא.

(מו) וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה.

(מז) וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ.

(מח) וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ.

(מט) וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל.

(נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב.

(נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

(נב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה'.

(נג) וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ.

(נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי.

(נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ.

(נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.

(נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.

(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ.

(נט) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו.

(ס) וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.

(סא) וַתָּקׇם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ.

(סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.

(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.

(סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס.

(סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה.

(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} [1]זְקן ביתו – לפי שהוא דבוק נקוד זקן. תחת ירכי – שהנשבע צריך ליטול חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו.

{ז} י"י אלקי השמים אשר לקחני – ולא אמ' ואלקי הארץ, ולמעלן אמ' ואשביעך [בי"י] וגומ' {בראשית כ"ד:ג'}, אמ' לו עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ שלא היו באי עולם מכירין בו. מבית אבי – מחרן. מארץ מולדתי – מאור כשדים. אשר דבר  לי – לצורכי, כמו אשר דבר עלי {מלכים א' ב':ד'} וכל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורש בלשון על, והתרגום שלהן עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור[2] אלא אליו אלי אליהם, והתרגום שלהם (עלי עלוהי עליהון שאין נופל אצל דבור לשו' עמי) עימיה עימהון, אבל אצל אמירה נופל לי ולו ולהם. ואשר נשבע לי – בין הבתרים.

{ח} ונקית משבועתי – וקח לו מבנות ענר אשכל וממרא. רק (את בני, וגומ') – מיעוט הוא, בני [אינו] חוזר, אבל יעקב בן בני סופו לחזור.

{י} מגמלי אדניו – נכרין היו ש[היו] יוצאין זמומין מפני הגזל.[3] וכל טוב אדוניו בידו – שטר מתנה כתוב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם. ארם נהרים – בין שתי נהרות יושבת.

{יא} ויברך – הרביצם.

{יד} אתה הוכחת – ראויה היתה לו, שתהא גומלת חסדים, וכדיי ליכנס בביתו של אברהם, ולשון הוכחת ביררתה [4]איפרואש. ובה אדע – לשון תחנה הודע לי בה. כי עשית חסד – אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו אדע כי עשית חסד.

{טז} בתולה – ממקום בתולים. ואיש לא ידעה – שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים, משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר העיד על זאת שנקייה מכל.

{יז} וירץ העבד לקראתה – לפי שראה שעלו המים לקראתה. הגמיאני – לשון גמיעה, הומֵיר בלעז.

{יח} ותורד – מעל שכמה.

{יט} עד אם – הרי אם משמש במקום אשר. אם כלו – די ספקון, שזו היא גמר שתייתם, כששתו די ספקם.

{כ} ותער – לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה, המערה מכלי אל כלי {עבודה זרה ה':ז'}, ובמקרא יש לו דומה אל תער נפשי {תהלים קמ"א:ח'}, אשר הערה למות נפשו {ישעיה נ"ג:י"ב}. אל השקת – אבן חלולה ששותין  בה הגמלים.

{כא} משתאה – לשון שאייה, שאו ערים, תשאה שממה {ישעיה ו':י"א}. משתאה – משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא, ואל תתמה בתיו של משתאה, שאין לך תיבה שתחילתה שין מדברת בלשון מתפעל שאין תיו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד כגון משתאה משתולל, מגזרת שולל, אשתומם {דניאל ד':ט"ז}, מגזרת שממה, וישתמר {מיכה ו':ט"ז}, מגזרת וישמור, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, על יומו נשמו אחרונים {איוב י"ח:כ'}, שומו שמים {ירמיהו ב':י"ב}, (ו)ישומו ישרים {איוב י"ז:ח'}, אשתומם כשעה חדא {דניאל ד':ט"ז}, כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות. לה[5]עליה[6] כמו אמרי לי אחי הוא {בראשית כ':י"ג}, אנשי המקום לאשתו {בראשית כ"ו:ז'}.

{כב} בקע – רמז לשקלי ישר' בקע לגולגולת. שני צמידים – רמז לשני לוחות מצומדות. י' זהב משקלם – רמז ל(שנ)י' דברות שבהן.

{כג} ויאמר בת מי את – קודם ששאלה נתן לה[7], לפי שבטוח היה בזכותו של אברהם שהצליח הק' את דרכו. ללין – לינה אחת, לין שם דבר, והיא אמרה ללון, כמה לינות.

{כד} בת בתואל – השיבתו על ראשון ראשון.[8]

{כה} מספוא – כל מאכל הגמלים כגון עַצַה שעורים [קרוי מספוא].

{כז} בדרך – דרך המיומן דרך הישר באותו דרך שהייתי צרך לכך נקוד בַדֶרך[9], וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"י המשמשים בראש התיבה ונקודים בפתח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר.

{כח} לבית אמה – דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן ואין הבת מגדת אלא לאמה.

{כט} וירץ לבן – למה וירץ, ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון.

{ל} על הגמלים – לשמרן, כמו והוא עמד עליהם {בראשית י"ח:ח'} לשמשן.

{לא} פניתי הבית – מע"ז.

{לב} ויפתח – התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו  בדרך בשדות אחרים.

{לג} עד אם דברתי – הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי כמו עד כי יבא שילה {בראשית מ"ט:י'}, וזהו שאמרו רבו' כי משמש בד' לשונות ואחד מהם אי והוא אם.

{לו} ויתן לו את כל וגו' – ושטר המתנה [בידי].[10]

{לז} לא תקח אשה[11] מבנות הכנעני – אם לא תלך תחלה אל בית אבי, ולא תאבה ללכת אחריך.

{לט} א[ו]לי לא תלך האשה – אלי כת' בת היתה לו לאליעז{ר} והיה מחזר למצוא עילא, שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמ' לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך.

{מב} ואבא היום – היום יצאתי והיום באתי, מיכן שקפצה לו הארץ, א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות לפני המקום מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה שלא ניתנו אלא ברמיזה.

{מד} גם אתה – גם לרבות אנשים שעמו. הוכ[י]ח – בירר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא (מ)ברר דבר.

{מה} טרם אכלה – טרם שאני מכלה, כמו כי אדבר אל נבות היזרעאלי {מלכים א' כ"א:ו'},[12] וכן לשון הווה פעמים שמדבר בלשון עבר, ויכול לכתוב טרם כליתי' ופעמים שהוא מדבר בלשון עתיד, כמו כי אמר איוב {איוב א':ה'}, הרי לשון עבר, ככה יעשה איוב {איוב א':ה'} הרי לשון עתיד, ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב, אולי חטאו בני, ככה (י)ע[ו]שה[13] איוב {איוב א':ה'}.

{מז} ואשאל ואשים – שינה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת ועדין אינך יודע מי היא.

{מט} על ימין – מבנות ישמעאל. על שמאל – מבנות לוט, שהיה יושב לשמאלו של אברהם, בר' רב'.[14]

{נ} ויען לבן – רשע היה והשיב לפני אביו. לא נוכל דבר אליך – למאן בדבר זה על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר שהגון וניכר לפי שמי"י יצא הדבר, לפי דבריך[15] שזימנה לך.

{נב} וישתחו ארצה – מיכאן שמודין על בשורה טובה.

{נג} מגדנות – מגדים שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל.

{נד} וילינו – כל לינת שבמקר' לינת לילה.

{נה} אחיה ואמה – בתואל[16] רצה לעכב ובא המלאך והמיתו. ימים – שנה  כמו ימים תהיה גאלתו {ויקרא כ"ה:כ"ט}, שכך נותנים לבתולה [17]לפרנס עצמה בתכשיטיה. עשור – י' חדשים ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט, ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה.

{נז} ונשאל' פיה – שאין משיאין אשה אלא לדעתה.

{נח} ותאמר אלך – מעצמי, ואף אינכם רוצים.

{ס} את היי לאלפי רבב' – את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמרה לאברהם בהר המוריה, והרבה ארב' את זרעך וגומ' {בראשית כ"ב:י"ז}, יהי רצון שיהי אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת.[18]

{סב} מבוא באר לחי ראי – שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה. יושב בארץ הנגב – קרוב לאותו באר, שנ' ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור {בראשית כ':א'}. ושם היה הבאר, שנ' והנה בין קדש ובין ברד {בראשית ט"ז:י"ד}.

{סג} לשוח – לשון תפלה, כמו ישפך שיחו {תהלים ק"ב:א'}.

{סד} ותרא את יצחק – ראה אותו הדור ותוהה מפניו. ותפל – השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת, הטת עצמה לארץ, כמו הטי נא כדך {בראשית כ"ד:י"ד}, (ו)ארכיני, ויט שמים {שמואל ב' כ"ב:י'} וארכין, לשון מוטה לארץ ודומה לו כי [יפול לא] יוטל {תהלים ל"ז:כ"ד}, אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע.

{סה} [19]כל מקום שנ' הלּזה בעל צורה הוא מכאן למדו באגדה הנוי המנוי בחמשה דברים, שהאב, זָכֶה לבנו וכן בעל החלומ' הלזה, ויהי יוסף יפה תואר בפרש' ויהי כי זקן יצחק, ת'ר'ש'.ותתכס – לשון מתפעל, כמו ותִקַבֵר, ותלַכֵד, ותשָבֵר.

{סו} ויספר העבד – גילה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו.

{סז} [ויביאה האהלה] האהלה שרה אמו – ונעשת דוגמת שרה אמ(ה)[ו], כלומ' והרי היא שרה אמו, כל זמן שהייתה שרה קיימת, היה נר דולק באהל מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשב[א]ת(ה) רבקה חזרו. בר' רבה. אחרי אמו – דרך ארץ הוא, כל זמן שאמו של אדם קיימת הוא כרוך אצלה ומשמתה הוא מתנחם באשתו.

הערות
  1. בדפוס ונציה 1522 נוסף: ברך את אברהם בכל – בכל עולה בגימ' בן ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה. ביאור זה חסר בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  2. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: "לשון לי ולו ולהם". בכ"י לייפציג 1, ליידן 1 חסרים מילים אלו.
  3. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: "שלא ירעו בשדות אחרים". בכ"י לייפציג 1, ליידן 1 חסרים מילים אלו.
  4. בכ"י פירנצה III.3 נוסף כאן "בלעז". בכ"י לייפציג 1, ליידן 1 המילה חסרה.
  5. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155: "משתאה לה – משתומם".
  6. כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פריס 155. בכ"י פירנצה III.3 נוסף כאן: "ואונקלוס תירגם לשון שהות, וגבר' שהי, שוהא ועומד במקום אחד" וחסר "כמו אמרי... לאשתו". בכ"י ויימר 651 מובא כאן תוספת: "ואונקלוס תירגם לשון שהות וגברא שהי, שוהה ועומד במקום אחד לראות אם יצליח דרכו. ואין לתרגם שתי, שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל"ף נופלת בלשון שתיה. לה, כמו עליה." ואז ממשיך "כמו אמרי... לאשתו".
  7. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3 כתוב: לאחר שנתן לה שאלה.
  8. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: ועל אחרון אחרון.
  9. כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בכ"י ליידן 1 חסר: "לכך נקוד בדרך".
  10. כן בכ"י לייפציג 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5 נוסף: "כדי שתראו שאיני משקר לכם מכל מה שאמרתי כלום". בכ"י ליידן 1: "ושטר [מתנה] הראה להם המתנה בידי".
  11. כן בכ"י מינכן 5. בכ"י ליידן 1, פירנצה III.3 נוסף: "לבני".
  12. "כמו... היזרעאלי" חסר בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  13. בכ"י מינכן 5, ליידן 1: "יעשה". בכ"י פירנצה III.3: "עושה".
  14. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5 חסר "בר' רב'".
  15. מלת "שמי"י" מופיעה כאן עם סימני מחיקה.
  16. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: "היכן היה".
  17. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: "זמן". בכ"י פריס 155 נוסף: "שנים עשר חדש".
  18. בכ"י לייפציג 1, ליידן 1, פירנצה III.3, דפוס רומא ואלקבץ נמצא הביאור "את היי... אחרת". בכ"י פריס 155 ובדפוס רג'יו חסר ביאור זה. בכ"י מינכן 5 מובא ביאור כמעט זהה לזה בשם ר"י קרא. בכ"י ויימר 651 נמצא ביאור זה כתוספת.
  19. גיליון זה אינו נמצא בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ויימר 651, פריס 155. בכ"י פירנצה III.3 נמצא בתוך הטקסט: "מי האיש הלזה – איציל בלעז, כשהוא מרחוק צריך ללעז כן, וכן הנה בעל החלומות הלזה בא, אבל כשהאדם בקרוב או' הזה, כמו הרע הזה, והלעז איציט".


×