⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית כ"ז – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי.

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי.

(ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד.

(ד) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת.

(ה) וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא.

(ו) וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר.

(ז) הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי.

(ח) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ.

(ט) לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב.

(י) וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ.

(יא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק.

(יב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה.

(יג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי.

(יד) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו.

(טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן.

(טז) וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו.

(יז) וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ.

(יח) וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי.

(יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאׇכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.

(כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי.

(כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא.

(כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.

(כג) וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ.

(כד) וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי.

(כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ.

(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי.

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'.

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.

(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

(ל) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.

(לא) וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.

(לב) וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו.

(לג) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.

(לד) כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי.

(לה) וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ.

(לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה.

(לז) וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כׇּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי.

(לח) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל.

(מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.

(מא) וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.

(מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהׇרְגֶךָ.

(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה.

(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ.

(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד.

(מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

{א} ותכהין – בעשנן. ד'א' כדי שיטול יעקב הברכות.[1]

{ב} לא ידעתי יום מותי – א'ר' יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג ה' שנים לפני כן וה' לאחר כן, ויצחק היה בן ק'כ'ג', אמ' שמא לפרק אמי אני מגיע והיא מתה בת כ'ק'ז' והריני בה' שנים סמוך לפרקה לפיכך לא ידעתי יום מותי שמא לפרק אימא שמא לפרק אבא.

{ג} תליך – חרב שדרך לתלותו. שא נא – לשון השחזה כאותה ששנינו אין משחיזין הסכין אבל משיאה על גב חברתה {משנה ביצה ג':ז'}, חדד סכינך ושחוט יפה.[2] וצודה לי – ולא מן הגזל.[3]

{ה} להביא – מהו להביא אם לא ימצא ציד [יביא] מן הגזל.

{ט} וקח לי מִשם – משלי הם, ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק ליטול בכתובתה שני גדיי עזים בכל יום, ברא' רב'.[4]

{יא} איש שעיר – בעל שיער.

{יב} ימושני – כמו ממשש בצהרים {דברים כ"ח:כ"ט}.

{טו} החמודות – נקיות, [5]דכייאתא. ד'א' שחמד אותן מנמרוד. אשר אתה בבית – והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו, אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן.

{יט} אנכי – המביא לך, ועשו הוא בכורך. עשיתי – כמה דברים כאשר דברת אלי. שבה – לשון מיסב על השלחן, לכך הוא מתורגם אסתחר.

{כא} גשה – אמ' בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו. [זה שאמ' כי הקר' י"י {בראשית כ"ז:כ'}.][6]

{כב} קול יעקב – שמדבר בלשון תחנונים קום נא {בראשית כ"ז:י"ט}, אבל עשו בלשון קנטר{ין די}בר, יקום אבי {בראשית כ"ז:ל"א}.

{כד} אני – לא אני עשו אלא אני.

{כז} וירח – והלא אין לך ריח רע משטף העזים מלמד שנכנסה עמו [ריח] גן עדן. כריח שדה אשר ברכו – שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים כך דרשו רבותינו. כריח שדה – על כי היה איש שדה, זהו פשוטו, ואחר דרך זה הולך כל הפשט מעלה ומטה.[7]

{כח} ויתן לך – יתן ויחזור ויתן, בר' רב', ולפי פשוטו מוסף לעיניין ראשון, ריח בני אשר נתן לך הק' כריח שדה וגומ' ועוד יתן לך מטל השמים, כו', כמשמעו ומדרשֵ(ו)[י] הגדה יש הרבה לכמה פנים.[8] ת' מהו האלהים, ראוי לך יתן לך אם לך לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמ' משמני הארץ יהיה מוש', בין צדיק בין רשע יתן לו, וממנו למד שלמה, בנה הבית התחיל סודר תפילתו ישר' בעל אמנה ומצדיק עליו את הדין ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו {מלכים א' ח':ל"ט}, אבל נכרי מחוסר אמנה ואתה תשמע השמים ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי {מלכים א' ח':מ"ג} בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו שלא יקרא תגר. ת'ר'ש'.

{כט} בני אמך – ויעקב אמ' ליהוד' בני אביך {בראשית מ"ט:ח'}, לפי שהיו בני כמה אמהות.[9] אורר' ארו' ומבר' ברוך – ובבלעם הוא אומ' מברכי' ברוך ואוררי' ארור {במדבר כ"ד:ט'}, הצדיקים תחילתן יסורין וסופן (יסורין) [שלוה] וארריהם ומצעריהם קודמין למברכיהן, [לפיכך הקדים קללת אוררים לברכ' מברכים][10] והרשעים תחילתן שלוה וסופן ייסורין, לפיכך בלעם מקדים (ל)ברכה לקללה.

{ל} יצא יצא – זה יוצא וזה בא.

{לג} ויחרד[11]כמשמעו לש' תמיה'. ומדרשו גהינם ראה פתוחה מתחתיו. אפוא – לשון לעצמו משמש עם כמה דברים. איה פה, מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד. ואוכל מכל – כל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו. גם ברוך יהיה – שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות לפיכך הסכים וברכו מדעתו.

{לה} במרמה – בחכמה.

{לו} הכי[12]שמא לכך נקרא שמו על שם סופו שעתיד לעקבני.[13] ויעקבני – כתרגומו כמני. וארב וכמן. ויש מתרגמין וחכמני [נ]תחכם לי. אצלת – הפרשתה, כמו ויאצל {במדבר י"א:כ"ה}.

{לז} הן גביר – ברכה זו שביעית והוא עושה אותה (בברכה) ראשונה, אמ' לו מה תועלת לך בברכה, אם תקנה נכסים שלו הן שהרי גביר שמתיו לך. ולכה אפוא מה אעשה – איה פה אבקש מה לעשות.

{לח} הברכה אחת וגו' – הי זו משמשת לשון תמיה, כמו הבמחנים {במדבר י"ג:י"ט}, השמנה היא {במדבר י"ג:כ'}, הכמות נבל {שמואל ב' ג':ל"ג}.

{לט} משמני הארץ וגו' – זו איטליא.

{מ} על[14] חרבך – כמו בחרבך, יש על שאינו אלא במקום אות אחת, כגון עמדתם על חרבכם {יחזקאל ל"ג:כ"ו}, בחרבכם, על צבאותיכם[15] {שמות ו':כ"ו}, בצבאותיכם.[16] והיה כאשר תריד – לשון צער, כמו אריד בשיחי {תהלים נ"ה:ג'}, כלומ' כשיעברו ישר' על התורה, ויהא לך פתחון פה להצטער על הברכו' שנטל ולומ' הואיל ואין ישראל משמרין את התורה שבשבילה זכו להגביר עלי, מכאן ואילך למה אהיה משועבד להם.[17] ופרקת עלו, וגו'.

{מא} יקרבו – כמשמעו, ולא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש.

{מב} מתנחם – ניחם על האחוה, לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך להרגך. ואגדה כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס תנחומין. לשו' אח', לפשוטו לשון תנחומין,[18] מתנחם הוא על הברכות בהריגתך. ויגד לרבק' – ברוח הקדש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו.[19]

{מד} אחדים – מועטים.

{מה} למה אשכל – אהיה שכולה משניכם, הקובר (את) בניו קרוי שכול. וכן יעקב אמ' כאשר שכלתי שכלתי {בראשית מ"ג:י"ד}. גם שניכם – אם יקום עליך ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך, ורוח הקודש נזרקה בה ונתנבאת שביום אחד ימותו, בהמקנא לאשתו {בבלי סוטה י"ג.}.

{מו} קצתי – מאסתי. אשה מבנות חת, כאלה – כנשיו של (חת) [עשו] שהרגשת בצערן, וידעת מה עשו לנו.[20]

הערות
  1. בכ"י פרנקפורט 19 נוסף: "ד'א' ותכהין – על מה כהו עיניו, אלא שנעקד היה על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשוחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו בעיניו לפיכך כהו עיניו. שנ' הן אראלם צעקו חוצה ומלאכי שלום מר יבכיון". בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155, דפוס רומא, רג'יו, אלקבץ חסר ביאור זה.
  2. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: "ואל תאכילני נבילה".
  3. בכ"י ליידן 1 נוסף כאן: "לפני י"י – ברשותו, שיסכים על ידי". ביאור זה חסר בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  4. בכ"י מינכן 5 נוסף בגיליון: "ד'א' וכי היה מאכלו של יצחק לאכול שני גדיי עזים באכילה אחת אלא ליקח אחד להקרי' קרבן פסח ואחד למטעמים". בכ"י ליידן 1 נוסף בתוך הטקסט: "וכי שני גדיי עזים מאכלו של יצחק אלא אחד הקריב פסח בו ביום ואחד עשה מטעמים בפרק ר' אלעזר. כאשר אהב כי טעם הגדי כטעם הצבי, ר' יוסף". בכ"י לייפציג 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 ביאורים אלה חסרים.
  5. כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ"י פירנצה III.3 נוסף: "כתרגו'".
  6. בכ"י לייפציג 1 באות מילים אלו שבסוגריים בגיליון. בכ"י ליידן 1 מילים אלו חסרות לגמרי. אך, בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 מילים אלו נמצאות בתוך הטקסט.
  7. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 חסר: "כריח שדה – על... ומטה."
  8. תוספת זו שבגיליון בכ"י לייפציג נמצאת גם בכ"י מינכן 5 בגיליון אבל בלי החתימה של "ת'ר'ש'". התוספת נמצאת בטקסט בכ"י ליידן עם חתימה "שמעיה" בסוף. היא חסרה בכ"י פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  9. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י פירנצה III.3 נוסף: "וכאן שלא נשא אל' אחת אמ' בני אמך".
  10. המילים שבסוגריים נמצאות בגיליון בכ"י לייפציג 1. המילים חסרות בכ"י ליידן 1 אך נמצאות בטקסט בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3.
  11. כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בדפוס אלקבץ נוסף: "כתרגו' ותוה" במקום המילה "כמשמעו".
  12. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף כאן: "לשון תמיהא הוא כמו הכי אחי אתה". עיין רשב"ם שמפרש בדומה.
  13. בכ"י ליידן 1 נוסף כאן: בתנחומ' למה חרד יצחק אמ' עון בידי שבירכתי קטן לפני הגדול ושניתי סדר היחס התחיל עשו לצעוק ויעקביני זה פעמ' אמר לו אביו מה עשה לך את בכורתי לקח אמ' בכך אני [הייתי] מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין אבל עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה.
  14. כן בכ"י לייפציג 1, פירנצה III.3, ויימר 651. בפסוק שלנו "ועל".
  15. כן בכ"י לייפציג 1, פירנצה III.3, ויימר 651. בפסוק שלנו: "צבאותם".
  16. "על חרבך... בצבאותיכם" נמצא בכ"י לייפציג 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פריס 155 קטע זה חסר. בכ"י ויימר 651 מובא קטע זה עם סימון שהוא תוספת.
  17. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 חסר: "ולומ'... להם".
  18. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1, ויימר 651, פריס 155. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 חסר: "לשו' אח', לפשוטו לשון תנחומין".
  19. בכ"י לייפציג 1, ויימר 651 מופיע כאן: "ויגד לרבק'... בלבו". בכ"י ליידן 1, פריס 155 מופיע פירוש זה לפני "מתנחם – ניחם על האחוה". בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 ביאור זה חסר לגמרי.
  20. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 חסר: "אשה... לנו".


×