⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית ד' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'.

(ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.

(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'.

(ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.

(ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.

(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.

(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשׇׁל בּוֹ.

(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקׇם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.

(י) וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה.

(יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.

(יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ.

(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא‏.

(יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כׇל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי.

(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כׇּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כׇּל מֹצְאוֹ.

(טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.

(יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.

(יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ.

(יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.

(כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.

(כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כׇּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב.

(כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כׇּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה.

(כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.

(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.

(כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} והאדם ידע – כבר קודם {הענין} שלמעלה, קודם שחטא ושנטרד מגן עדן וכן ההריון והלידה, שאם {כתב} וידע אדם נשמע שאחר שנטרד היו לו הבנים. קין – על שם קניתי.[1] {את ה' – כמו עם ה'}, כשברא אותי ואת אישי בלבדו {בראנו}, אבל בזה אנו שותפים שתים[2]  עמו. את קין את אחיו את הבל – שלשה אתין רבויין הן, תאומה נולדה עם קין ועם הבל נולדו שתים, לכך נאמ' ותוסף.

{ב} רעה צאן – לפי שנתקללה האדמ' פירש לו מעבודתה.

{ג} מפרי האדמה – מן הגרוע, יש אגד' שאומר' זרע פשתן היה.

{ד} וישע – ויפן,[3] וכן שעה מעליו {איוב י"ד:ו'} פנה מעליו. וישע – ירדה אש וליחכה מנחתו.

{ה} לא שע' – לא פנה, וכן אל ישעו {שמות ה':ט'}, אל יפנו.

{ז} הלא אם תיטיב – כתרגומו פירושו. לפתח חטאת רובץ – לפתח קברך חטאך שמור. ואליך תשוקתו – של חטאת הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך. ואתה תמשל בו – אם תרצה תתגבר עליו.

{ח} ויאמר קין אל הבל – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהורגו, ויש בזו מדרשי אגדה אך זה יישובו של מקרא.

{ט} אי הבל אחיך – ליכנס עמו בדברי נחת אולי ישיב אני הרגתיו וחטאתי לך. לא ידעתי – נעשה כגונב דעת העליונ'. הֲשומר אחי וגו' – לשון תימה הוא, וכן כל הי הנקודה בחטף פתח.

{י} דמי אחיך – דמו ודם זרעיותיו, ד"א שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה.

{יא} מן האדמה – יותר מן ממה שנתקללה היא כבר בעוונה וגם בזו הוסיפה לחטוא. אשר פצתה את פיה, לקחת וגו' – הנני מוסיף לה קללה, לא תוסף תת כחה.

{יב} נע ונד תהיה – אֵין לך רשות לדור במקום אחד.

{יג} גדול עווני מנשוא – בתמי' אתה טוען עליונים ותחתונים ועווני אי איפשך לטעון.

{טו} לכן כל הורג קין – זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזום ולא פירשום. לכן כל הורג קין – לשון גערה, כה יעשה לו כך וכך עונש' ולא פירש עונשו. שבעתים יקם – איני רוצה להנקם מקין עכשיו לסוף שבעה דורות אקח אני נקמתי ממנו, שיעמד למך מבני בניו ויהרגנו, וסוף המקרא שאמר שבעתים יקם והיא נקמת הבל מקין הוא לימדנו שתחילת המקרא לשון גערה הוא, שלא תהיה ברייה מזיקתו, וכיוצא בו ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור {שמואל ב ה':ח'},[4] ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו', וגם הם יכה, על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אילו אני אעשנו ראש ושר, כאן קיצר דבריו ובדברי הימים פירש יהיה לראש ו[ל]שר {דברי הימים א' י"א:ו'}. וישם לקין אות – חקק לו אות משמו במצחו.[5]

{טז} ויצא קין – יצא בהכנעה, כגונב דעת העליונה. בארץ נד – בארץ שכל הגולים נדים שם. קדמת עדן – שם גלה אביו כשהוגרש מגן עדן שנ' וישכן מקדם לגן עדן {בראשית ג':כ"ד} את שמירת דרך מבוא הגן, יש לך ללמד שהיה אדם שם, ומצינו רוח מזרחית, קולטת בכל מקום אף[6] הרוצחים, אז יבדל משה, וגו', מזרחה שמש {דברים ד':מ"א}. ד"א בארץ נד, כל מקום שהולך היתה הארץ מזדעזעת מתחתיו, והבריות אומרות זהו שהרג את אחיו.

{יז} ויהי קין בונה עיר – ויקרא שם העיר לזכר בנו.

{יח} ועירד ילד – יש מקום שהוא אומ' בזכר הוליד, ויש מקום שהוא אומ' ילד שלידה משמשת שתי לשונו' לידת האשה ניישטרא בלע"ז, וזריעת תולדו' האיש אנינדריר בלע"ז, כשהוא אומ' הוליד לשו' הפעיל מדבר בלידת האשה פלוני הוליד את אשתו בן או בת כשהוא אומ' ילד מדבר בזריעת האיש אניינדריר בל'.[7]

{יט} ויקח לו למך – לא היה לו לפרש כל זה אלא ללמדנו מסוף העניין שקיים הק' אבטחתו,[8] שאמ' שבעתים יקם עמד למך לאחר שהוליד בנים ונעשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמ' כי איש הרגתי וגו' {בראשית ד':כ"ג}. שתי נשים – כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיא לתשמיש היה משקה כוס עיקרין שתעקר ומקשטה ככלה ומאכילה מעדנים וחבירתה נזופה ואבילה כאלמנה, הוא שפירש איוב רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב {איוב כ"ד:כ"א} כמו שמפורש בהגדת חלק. עדה – היא של פריה ורביה על שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו, עדה תרגום של סורה. צלה – היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אג{דה ה}ם בבראשית רבא {בראשית רבה כ"ג:ב'}.

 {כ} אבי ישב אהל – הוא היה ראשון לרועה בהמות במדברות ויושב באהלים חדש כאן וחדש כאן כשכלה המרעה לצאנו במקום זה הולך ותוקע אהלו למקום אחרת, ומדרש אגדה בונה בתים לע'ז' כמה דא' אמ' סמל הקנאה והמקנה {יחזקאל ח':ג'}, וכן אחיו תופש כנור ועוג' {בראשית ד':כ"א} לזמר לע'ז'.

{כב} תובל קין – לשון תבלין, תיבל והתקין אומנותו של קין לעשות כלי זין לרוצחים. לטש כל חרש נחשת – מחדד אומנות נחשת וברזל כמו ילטוש עיניו לי {איוב ט"ז:ט'}, חֺרֵש אינו לשון פועַל אלא לשון פועֵל שהרי נקוד קמץ[9] וטעמו מלמטה, כלומ' מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת. נעמה – היא אשתו של נח בברא' רבא.

{כג} שמען קולי – שהיו פורשות הימנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו שהיה למך סומא ותובל קין מושכו וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמ' לאביו למשוך בקשת והרגו, וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו והיו נשיו פורשות הימנו והוא מפייסן. שמען קולי – להשמע לי, וכי איש אשר הרגתי, לפצעי נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא קרוי הפצע על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומ', על ידי חבורתי, בתמי', והלא שוגג אני, לא זהו פצעי, ולא זו חבורתי. פצע – מכת חרב או חץ, נַברְדוּרָא בלשוננו.

{כד} כי שבעתים יק' קין – קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות אני שהרגתי שוגג כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה. שבעים ושבעה – לשון רובי שבעיות אחז לו כך דרש ר' תנחומ', ומדרש בראש' רבא {בראשית רבה כ"ג:ד'} לא הרג למך כלום ונשיו פורשות הימנו משקיימו פרייה ורבייה, לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו  של קין לז' דורות, אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבו' בא ושוטף את הכל והוא אומ' להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל שהו' איש בקומה וילד בַשַנִים, שיהא זרעי כלה באותו עון, ומה קין שהרג נתלו לו ז' דורו' אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו לי שביעיות הרבה, וזהו קל וחומר של שטות, אם כן אין הק' גובה את חובו, ומקיים את דבריו.

{כה} וידע אדם וגו' – בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמ' להם וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו, אמ' לו קשט עצמך תחילה והלא פירשתה מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידיך מיד וידע אדם וגו', ומהו עוד מלמד שניתוספה לו תאוה על תאותו בברא' רבא.

{כו} אז הוחל – לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשם הק' לעשותן ע'ז' ולקרותם אלוהות.

הערות
  1. כך גם בכ"י ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. בכ"י מינכן 5, פרמא די רוסי 181 נוספה כאן מלת "איש"
  2. המלה "שתים" חסרה בעדי נוסח אחרים ככ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181.
  3. בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181 מופיע כאן (במקום להלן בפסוק ה'): "לא שעה – לא פנה, וכן אל ישעו {שמות ה':ט'}, אל יפנו". בכ"י ליידן 1 מופיע רק "וישע – ויפן, וכן אל ישעו {שמות ה':ט'}, אל יפנו".
  4. בכ"י לייפציג וכן בכ"י ליידן 1, ויימר 651, דפוס רומא, ודפוס ריגייו, יש השמטה ע"י הדומות וחסר כאן: "לא פירש מה יעשה לו, אבל דיבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור". המלים מופיעות בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, פריס 155, פרמא די רוסי 181.
  5. בכ"י פריס 158 (ובדומה בדפוס אלקבץ) מופיע כאן: "והיה כל מוצאי יהרגני – הבהמות והחיות, אבל בני אדם לא היו עדין בעולם לירוא מהם אלא אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו, אלא אמ' עד עכשיו היתה פחדתי על כל החיות שנ' ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ, ועכשו בשביל זה העון לא יראו ממני החיות ויהרגוני, מיד וישם י"י לקין אות – החזיר לו מוראו על החיות." בכ"י פריס 157 מופיע כאן: "פ"א מה אות עשה לו הבטיחו לבלתי הכות אותו כל מוצאו וזהו האות." קטעים אלו אינם מופיעים בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181.
  6. כן גם בכ"י ליידן 1, ברלין 1221, פריס 155. בכ"י מינכן 5, ויימר 651, פרמא די רוסי 181: "את".
  7. הלעז מופיע גם בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181.
  8. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181: "הבטחתו".
  9. כן גם בכ"י ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא די רוסי 181. בפריס 155 "קמץ קטן". במינכן 5 חסר כל המשפט "חרש אינו... אומנות נחשת".


×