כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים א' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.

(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.

(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם.

(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי.

(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.

(ו) ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה.

(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כׇּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.

(ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.

(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם.

(י) ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

(יא) ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם.

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טׇרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם.

(יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם.

(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת.

(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם.

(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.

(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

(יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

(יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כׇּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.

(כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.

(כא) רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת.

(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.

(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.

(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ.

(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.

(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאׇהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.

(כח) אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם.

(כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם.

(ל) ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם.

(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכׇל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.

(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם.

(לג) הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם.

(לד) וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר.

(לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם.

(לו) זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה'.

(לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם.

(לח) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל.

(לט) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ.

(מ) וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף.

(מא) וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַה' אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה.

(מב) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.

(מג) וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה.

(מד) וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חׇרְמָה.

(מה) וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם.

(מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} אלה הדברים – לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומו' שהכעיסו ישר' את[1] המקום, סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישר'. אל כל ישר' – אילו הוכיח מקצת' היו אילו שבשוק אומ' הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך אילו היינו שם היינו משיבין אותו לכך כנסם כולם ואמ' להם הרי כולכם כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב. במדבר – לא במדב' היו אלא בערבות מואב, אלא במדבר – בשביל מה שהכעיסו במדבר שאמרו מי יתן מותנו וגו' {שמות ט"ז:ג'}. בערבה – ובשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשיטים בערבות מוא'. מול סוף – על מה שהמרו בים סוף בבואם לים אמרו המבלי אין קברים {שמות י"ד:י"א} וכן בנוסעם מתוך הים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר, ת'ר'ש' (וכן) שנ' וימרו על ים {תהלים ק"ו:ז'} כדאיתה בערכין {טו.}. בין פארן ובין תפל ולבן – א'ר' שמעון בן יוחי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן אלא הוכיחן על דבר שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו בלחם הקלקל {במדבר כ"א:ה'} ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי מרגלים. וחצרות – מחלוקתו של קרח. ד'א' אמ' להם היה לכם ללמו' ממה שעשיתי למרים בחצרו' בשביל לשון הרע ואתם נדברתם במקום. ודי זהב – הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנ' וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל {הושע ב':י'}.

{ב} אחד עשר יום – אמ' להם משה ראו מה (אתם) גרמתם אין לכם דרך קצר' מחרב לקדש כדרך הר שעיר ואף היא מהלך אחד עשר יום ואתם הלכתם אותה בג' ימים שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנ' ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש, וגו' {במדבר י':י"א}, ובעשרים ותשע בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע. צא מהן שלשים יום שעשו בקברות התאוה אוכלים הבשר חדש ימים ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר של מרים נמצא שלשה ימים הלכו כל אותו הדרך וכל כך הייתה שכינה מתלבטת[2] בשבילכם למהר ביאתכם לארץ דרך הר שעיר ובשביל שקילקלתם היסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה.

{ג} ויהי בארבעים שנה בעשת' עשר חדש – מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמ' לו ראובן בני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי ומפני ארבעה אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו כול' כדאית' בסיפרי, וכן יהושע לא הוכיח את ישר' אלא סמוך למיתה, וכן שמואל הנני ענו בי {שמואל א י"ב:ג'} וכן דוד את שלמה בנו.

{ד} אחרי הכותו – אמ' משה אם אני מוכיחן קודם שיכנסו לקצו' הארץ יאמרו מה לזה עלינו מה היטיב לנו אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילא שאין בו כח להכניסן לארץ לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניה' והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחם. סיחון אשר ישב בחשבון – אילו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בה הייתה קשה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה. אשר יושב בעשת' – המלך קשה והמדינה קשה. עשתרות – הוא לשון צוקין וקושי, כמו עשתרות קרנים, ועשתרות זהו עשתרות קרנים, שהיו שם רפאים שהכה אמרפ' שנ' ויכו את רפאים בעשתרות קרנים {בראשית י"ד:ה'}, ועוג נמלט מהם. הוא שנ' ויבא הפליט {בראשית י"ד:י"ג}, ואו' עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים {דברים ג':י"א}. עשתרות – שני הרים זה אצל זה ושיני ההר בולטין בראשן בגובה כמין קרנים. ר' ת'. באדרעי – שם המלכות.

{ה} הואיל – התחיל כמו הנה נא הואלתי {בראשית י"ח:כ"ז}. באר את התורה – בשבעים לשון פירשה להם.

{ו} רב לכם שבת – כפשוטו, ויש מדרש הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין שרי אלפים שרי מאות.

{ז} פנו וסעו לכם – זו דרך ערד וחרמה. ובאו הר האמורי – כמשמעו. ואל כל שכניו – עמון ומוא' והר שעיר. בערבה – זה מישור של יער. בהר – זה הר המלך. בשפלה – זו שפלת דרום. ובנגב ובחוף הים – זה אשקלון ועזה וקיסרין כול', כדאית' בסיפרי. עד הנהר הגדול – מפני שנזכר עם ארץ ישר' קורהו גדול, [3]ובבראשית עושהו אחרון שבכולם, משל הדיוט אומ' עבד מלך מלך, הידבק לשחוור וישתחוו לך, קרב לגבי דהינא ואידהין.

{ח} ראה נתתי לפניכ' את – בעיניכם אתם רואים, איני אומ' לכם מאומד ומשמועה. באו ורשו – אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אילו לא שלחו מרגלים, לא היו צריכים כלי זיין. לאבותיכם למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב, אלא אברהם כדיי לעצמו יצחק כדיי לעצמו, יעקב כדי לעצ.

{ט} ואמר אלכם בעת ההיא לאמר – מהו לאמר, אמ' להם משה לא מעצמי אני אומ' לכם, אלא מפי הק'ב'ה'. לא אוכל לבדי, וגו' – אי איפשר שלא היה משה יכול לדון את ישר', אדם שהוציאן ממצרים וקרע להם את הים, והוריד את המן והגיז להם את השליו לא היה יכול לדונן, אלא כך אמ' להם י"י אלקיכ' הרבה אתכם, הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינים. וכן שלמה אומ' כי מי יוכל לשפוט את עמך הגדול הזה {מלכים א ג':ט'}, איפשר מי שנ' בו ויחכם מכל האדם {מלכים א ה':י"א} אומ' מי יכול לשפוט, אלא כך אמ' שלמה, אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינן וגוזל אין בכך, אני אם חייבתי ממון שלא כדין, נפשות אני נתבע שנ' וקבע את קבעיהם נפש {משלי כ"ב:כ"ג}.

{י} והנכם היום ככוכבי השמים – וכי ככבי השמים היו באותו היום,[4] מהו והנכם היום, הנכם כיום, קיימים כחמה וכלבנה וככוכבים. ת' והנ' היום – א' על פי שפשעתם בכל אלה, עודכם קיימים. ת'.

{יא} יסף עליכם ככם אלף פעמים – מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם, אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכותינו ככה כבר הבטיח הקב"ה את אברהם אשר אם יוכל למנות את[5] וגו' {בראשית י"ג:ט"ז}. אמ' להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם.

{יב} איכה אשא לבדי – אם אומ' לקבל[6] לא אוכל, זו היא שאמרנו לא מעצמי אני אומ' לכם אלא מפי הק'ב'ה'. טרחכם – מלמד שהיו טרחנין היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומ' יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא מוספני עליכ' דיינים. ומשאכם – מלמד שהיו אפיקורוסין, הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו, איחר לצאת אמרו מה ראה שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם מצות[7] וחושב עליכם מחשבות. וריבכם – מלמד שהיו רוגנים.

{יג} הבו לכם – הזמינו עצמיכם לדבר. אנשים – וכי תעלה על דעתך נשים, מה ת'ל' אנשים, צדיקים. חכמים – כסופים. נבונים – מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את ר' יוסי מה בין חכמים לנבונים, חכם דומה לשולחני עשיר כשמביאין לו דינרין לראות רואה, כשאין מביאין יושב ותוהא, נבון דומה לשולחני תגר כשמביאין לראות רואה כשאין מביאי' הוא מחזר ומביא. וידועים לשבטיכם – שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו שאתם גדלתם אותו לכך נאמ' וידועים. בראשיכם – ראשים ומכובדים עליכם שתהו נוהגין בם יראה וכבוד. ואשמם – חסר יו"ד לימד שאשמותיהם של ישר' תלויין בראשי דייניהם שהיה להם למחות ולכוין אותם לדרך הישרה.

{יד} ותענו אותי, וגו' – חלטתם את הדבר להנאתכם, היה לכם להשיב רבנו משה ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך, לא ממך שנצטערת עליה, אלא ידעתי מחשבותיכם הייתם אומר' עכשיו יתמנו עלינו דיינים הרבה אם אינו מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים. לעשות – אם הייתי מתעצל אתם אומר' יעשה מהרה.

{טו} ואקח את ראשי שבטיכם – משכתים בדברים, אשריכם על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב על בני אדם שנקראו אחים ורעים, חלק ונחלה וכל לשון חבה. אנשים חכמי[8] וידועים – אבל נבונים לא מצאתי, זו אחת משבע מידות שאמ' יתרו למשה ולא מצא אלא שלש, אנשים צדיקים, חכמים, וידועים. ראשים עליכם – שתנהגו בהם כבוד, ראשיכם במקח ראשיכם בממכר, ראש' במשא ובמתן, נכנס אחרון ויוצא ראשון. שרי אלפ' – אחד ממונה על אלף. שרי מאות – אחד ממונ' על מאה. ושוטרים – מניתי עליכם לשבטיכם, אילו הכופתין ומכין ברצועה על פי הדיינין.

{טז} ואצוה את שופטיכם – אמרתי להם הוו מתונים בדין אם בא דין לפניך פעם שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפניי פעמים הרבה אלא היו נושאין ונותנין בו. בעת ההיא – מי שמינית' אמרתי להם אין עכשיו כל שעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמיכם עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור. שמוע – לשון הווה אודֵנְ"ט בלע"ז כמו זָכור שָמור. ובין גרו – זה בעל דינו שאוגר עליו דברים. ד'א' ובין גרו אף על עיסקי דירה בין חלוקת אחים אפילו בין תנור לכירים.

{יז} לא תכירו פנים במשפט – זה הממונה להושיב את הדיינים שלא יאמר איש פלוני נאה או גיבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעיר והוא אינו בקי בדינין נמצא מחייב את הזכאי מזכה את החייב מעלה אני על מי שמינהו כאילו הכיר פנים בדין. כקטן כגדול תשמעון – שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרו'. ד'א' כקטן כגדול תשמע' – כתרגומו שלא תאמר זה עני הוא וחב[י]רו עשיר ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצ' מתפרנס בנקיות. ד'א' שלא תאמר זה עני הוא[9] היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה  בשביל דינר אזכינו עכשיו וכשיצא לחוץ אומר לו תן לו שאתה חייב לו. לא תגורו – לא תיראו. ד'א' לא תגורו – לא תכניס דבריך[10] לשון אוגר בקיץ לחמה {משלי ו':ח', י':ה'}. כי המשפט לאלקים הוא – מה שאתה נוטל מזה שלא כדין אתה מזקיקני להחזיר לו נמצא כשהטית, עלי המשפט. תקריבון אלי – על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד וכן שמואל אמ' לשאול אנכי הרואה {שמואל א ט':י"ט} אמ' לו הק' חייך שאני מודיעך שאין אתה הרואה, אימתי הודיעו כשבא למשוח את דוד וירא את אליאב ויאמר אך נגד י"י משיחו {שמואל א ט"ז:ו'}, אמ' לו הק' והלא אמרת שאני הרואה אל תבט אל מראהו {שמואל א ט"ז:ז'}.

{יח} את כל הדברים אשר תעשו – אילו עשרת דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות.

{יט} המדבר הגדול והנורא – שהיו בו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות.

{כב} ותקרבון אלי כולכם – בערבוביא, להלן הוא אומ' ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו, וגו' {דברים ה':כ'} אותה קריבה היתה הוגנת ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם אבל כאן ותקר' אלי כולכם בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים, זקנים דוחקים את הראשים. וישיבו אותנו דבר – באיזה לשון הם מדברים. את הדרך אשר נעלה בה – אין דרך שאין בה עקמומית. ואת הערים אשר נבא אליהן – תחלה לכבוש.

{כג} וייטב בעיני – בעיניי ולא בעיני המקום, ואם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחת, משל לאדם שאומ' לחברו מכור לי חמורך זה, אמ' לו הין, נותנו אתה לי לניסיון, אמ' לו הין, בהרים ובגבעות[11] כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמ' לו הלוקח בלבו בטוח הוא שלא אמצא בו מום, אמ' לו טול מעותיך, איני מנסהו מעתה, אף אני הודיתי לדבריכם שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב ואתם לא חזרתם בכם. ואקח מכם – בין הברורים שבכם מן המסולתים שבכם. שנים עשר אנשים איש אחד לשבט – מגיד שלא היה שבט לוי עמהם.

{כד} עד נחל אשכל – מגיד שנקרא על שם סופו. וירגלו אתה – מלמד שהילכו בה ארבעה אומנין שתי וערב.

{כה} ויורדו אלינו – מגיד שארץ ישר' גבוה מכל הארצות. ויאמרו טובה הארץ – מי הם שאמרו טובתה יהושע וכלב.

{כו} ותמרו – לשון התרסה התרסתם כנגד מאמרו.

{כז} ותרגנו – לשו' הרע וכן דברי נרגן {משלי י"ח:ח'} אדם המוציא דיבה. בשנא' י"י אתנו – והוא היה אוהב אתכם אבל אתם שונאים אותו, משל הדיוט אומ' מה דבלבך על רחמך מה בליביה עלך. הוציאנו מארץ מצרים – הוצאתו לשנאה היתה,[12] מלך בשר ודם שיש לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא ואחת של בעל לא למי שהוא אוהב נותן של שקיא, למי שהוא שונא נותן של בעל, ארץ מצרים של שקיא הוא, נילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען.

{כח} ערי' גדולות ובצורת בשמים – דברו הכתובים לשו' הואיי. ת' עד צית שמיא עד קרוב לרקיע שמציתין ומוחצין דברי העלייה משם, ותצית תרגומ' של והאזנת. ת' רבנו שמעיה.

{כט} לא תערצו' – לש' שבירה, כתרגומ', ודומה לו בערוץ נחלים {איוב ל':ו'}, לשבור הנחלים.

{ל} ילחם לכם – בשבילכם.

{לא} ובמדבר אש' ראית וגו' – מוסב על מקרא של מעלה הימנו, ככל אשר עשה אתכם במצרים, ועשה אף במדבר אשר ראית כי נשאך וגו'. כאשר ישא איש את בנו – כמה שפירשתי אצל ויסע מלאך ההולך וגומ' {שמות י"ד:י"ט} משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטין לשבותו כו'.

{לב} ובדבר הזה – שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ אינכם מאמינים בו.

{לג} לראותכם – כמו להראותכם, וכך לנחותם בדרך[13] {שמות י"ג:כ"א} וכן לשמיע בקול תודה {תהלים כ"ו:ז'} וכן ללכת לגיד ביזרעאל {מלכים ב ט':ט"ו}.

{לו} זולתי כלב בן יפונה – אמ' הק' טובה גדולה אני מחזיק לכלב, מהו זולתי, זה לזה אתי, יותר מששים מכם אתם לא מצאתם ידיכם, ויפל משה ואהרן על פניהם, נתרשלו ידיהם, עמד כלב ושיתקן הס והם שותקין לשמוע. ר' ת'ר'ש'. אשר דרך בה – חברון שנ' ויבא עד חברון {במדבר י"ג:כ"ב}.

{לז} התאנף – נתמלא רוגז. ת', רב' שמעיה, הפסיק בין יהושע לכלב, לומר שניטלה רשות ממנו וניתנה לו, וכל זה בגללכם שגרמתם לשמעו נא המורים. אותו חזק – בלעז אֵישְבְאֻצְא, ת' ר' ש'.

{מ}  פנו לכם וגומ' – אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון ליכנס לארץ קילקלתם וגרמתם לכם עיכוב. פנו לכם – לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף שהמדבר שהיו מהלכין בו, לדרומה של הר שעיר היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח.

{מא} ותהינו – לשון הננו ועלינו אל המקום, וגומ' {במדבר י"ד:מ'}, זה הלשון אשר אמרתם לשון הין, כלומ' נזדמנתם.

{מב} לא תעלו – לא עלייה תהי לכם אלא ירידה.

{מד} כאשר תעשינה הדברי' – מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשיהו נוגעים בכם מיד מתים.

{מה} ולא שמע[14] בקולכם – כביכול עשית' מידת רחמיו כאילו אכזרי.

{מו} ותשבו בקדש ימים רבים – תשע עשרה שנה שנ' כימים אשר ישבתם בשאר המסעות והם היו שלשי' ושמנה שנה, תשע עשרה [מהם] עשו בקדש ותשע עשרה הולכים ומיטרפים וחזרו לקדש כמה שנ' ויניעם במדבר {במדבר ל"ב:י"ג}, כך מצאתי בסדר עולם.

הערות
  1. אמר לו הין
×