⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים י"ג – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) אֵת כׇּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.

(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.

(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנׇעׇבְדֵם.

(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם.

(ה) אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֺתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן.

(ו) וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

(ז) כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ.

(ח) מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ.

(ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו.

(י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כׇּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה.

(יא) וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

(יב) וְכׇל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ.

(יג) כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר.

(יד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.

(טו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ.

(טז) הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.

(יז) וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד.

(יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.

(יט) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} את כל הדבר – קלה כחמורה. תשמרון[1] לעשות – לתת לא תעשה על עשה האמורין בפרש' שכל השמר לשון לא תעשה הוא אלא שאין לוקין על השמר של עשה. לא תסף עליו – חמש טוטפות חמשה מינין בלולב, ארבע' ברכו' לברכת כהנים.

{ב} ונתן אליך אות או מופת' – בשמים, כגון שנא' בגדעון ועשית עמדי אות {שופטים ו':י"ז} ויאמר יהי נא חורב על[2] הגיזה, וגומ' {שופטים ו':ל"ט.}. או מופת – בארץ, א'ע'פ' כן לא תשמעו לו. ואם תאמר אם כן למה נתן לו הק'ב'ה' ממשלה לעשות אות, כי מנסה י"י אלהיכם אתכם.

{ה} ואת מצותיו תשמרו – ת[ו]רת משה. ובקולו תשמעו – בקול הנביאים. ואותו תעבודו – במקדשו. ובו תדבקון – הדבק בדרכיו וגמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הק'ב'ה'.

 {ו} סרה – דבר המוסר מן העולם, שלא היה ושלא נברא, ושלא ציויתי לדבר כן, דישטוליר בלעז. והפדך מבית עבדים – אפילו אין לו עליך אלא שפדאך משם דיו.

{ז} כי יסיתך – אין הסתה אלא גירוי, שנ' אם י"י הסיתך בי {שמואל א כ"ו:י"ט}, אמיטרא בלעז שמשיאין לעשות כן. אחיך – מאב. בן אמך – מאם. חיקך – השוכבת בחיקיך, ומחוקה בך, אפיקייר בלעז, וכן מחיק הארץ {יחזקאל מ"ג:י"ד} מיסוד התקוע בארץ. אשר כנפשך – זה אביך, פירש לך הכת' את החביבים לך קל וחומ' לאחרים. בסתר – דבר הכת' בהווה, שאין דברי מסית אלא בסתר, וכן אמ' שלמה בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה {משלי ז':ט'}. אשר לא ידעת אתה ואבותיך – דבר זה גנאי גדול הוא לך, שאף האומו' אין מניחין מה שמסרו להם אבותם, וזה אומ' לך לעזוב מה שמסרו לך אבותיך.

{ח} הקרבים אליך, או הרח' ממך – למה פרט קרבים ורחוקים אלא כך אמ' הכת' מטיבן של קרוב' אתה למד טיבן של רחוקים, כשם שאין ממש בקרובים כך אין ממש ברחוקים. מקצה הארץ וגומ' – זה חמה ולבנה, וצבא השמים שהם מתהלכין מסוף העולם ועד סופו.

{ט} לא תאבה לו – לא תהיה תאב לו, לא תאהבנו, לפי שנ' ואהבת לרעך {ויקרא י"ט:י"ח}, את זה לא תאהב. ולא תשמע אליו – בהתחננו על נפשו, למחול לו, לפי שנ' עזוב תעזוב עמו {שמות כ"ג:ה'}, לזה לא תעזוב. לא תחוס עינך עליו – לפי שנ' לא תעמוד על דם ריעיך {ויקרא י"ט:ט"ז}, על זה לא תחוס. לא תחמול – לא תהפך בזכותו. ולא תכסה עליו – אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק.

{י} כי הרג תהרגנו – יצא מבית דין זכאי החזירהו לחובה, יצא מבית דין[3] חייב לא תחזירהו לזכות. ידך תהיה בו בראשונה – מצוה ביד הניסת להמיתו, לא מת בידו ימות בידי אחרים, שנ' ויד כל העם וגומ'.

{יג} לשבת שם – פרט לירושלם, שלא ניתנה לדירה.[4]

{יד} בני בליעל – בלי עול, שפרקו עולו של הק'ב'ה'. אנשים – ולא נשים. יושבי עירם – ולא יושבי עיר אחרת, מכאן אמרו {בבלי סנהדרין קי"א:} אין נעשית נידחת עד שידיחו אנשים ועד שיהו מדיחיה מתוכה.

{טו} ודרשת וחקרת ושאלת היטב – מכאן למדו {בבלי סנהדרין מ'.} שבע חקירות מריבוי המקרא כאן יש שלש דרישה וחקירה והיטב, ושאלת אינו מן המניין, וממנו למדנו בדיקות, ובמקו' אחר הוא אומ' ודרשת היטב {דברים י"ז:ד'} ועוד במקום אחר, ודרשו השופטים היטב {דברים י"ט:י"ח}, למדו היטב היטב לגזירה שוה, ליתן האמו' של זה בזה.

{טז} הכה תכה – אם אינך יכול להמיתן במיתה הכתובה בם המיתם במיתה אחרת.

{יז} לי"י אלהיך – לשמו ובשבילו.

{יח} למען ישוב י"י מחרון אפו [5]למען ישוב י"י – מוסב על הכה תכה. מחרון אפו – שכל זמן שע'ז' בעולם, חרון אף בעולם.

הערות
  1. המלים "למען ישוב י"י מוסב על הכה תכה מחרון" מוקטנות בכ"י.
×