⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים י"ט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם.

(ב) שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ.

(ג) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כׇּל רֹצֵחַ.

(ד) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם.

(ה) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי.

(ו) פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

(ז) עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ.

(ח) וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ.

(ט) כִּי תִשְׁמֹר אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כׇּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה.

(י) וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים.

(יא) וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל.

(יב) וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת.

(יג) לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ.

(יד) לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ.

(טו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכׇל עָוֺן וּלְכׇל חַטָּאת בְּכׇל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר.

(טז) כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה.

(יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם.

(יח) וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו.

(יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

(כ) וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ.

(כא) וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ג} תכין לך הדרך – מקלט מקלט היה כתוב על פרשת הדרכים. ושלשת את גבול ארצך – שיהא מתחילת הגבול עד עיר הראשונה של מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השנייה, וכן משנייה לשלישית, וכן מן השליש' עד הגבול השיני של ארץ ישראל.

{ה} ונדחה ידו – כשבא להפיל הגרזן על העץ. ותתמריג כ'כ' רבנו שמעיה ידיה, לשון ונשמטה ידו להפיל מכת הגרזן על העץ, כי שמטו הבקר {שמואל ב ו':ו'}, תירגם יונתן בן עוזיאל ארי מרגוהי תוריא. ונשל הברזל מן העץ – יש מרבותינו אומ' נשמט הברזל מקתו, ויש מהן אומ' שישל הברזל חתיכה מן העץ המתבקע והיא נתזה והרגה.

 {ו} פן ירדף גאל הדם – לכך אני אומ' להכין לך דרך וערי מקלט רבים.

{ח} ואם ירח' – כי תשמר אם תזכה, ירחיב, ואז ויספת, הם חטאו, והם חסרו, ר' ת'ר'ש'. ואם ירחיב – כאשר נשבע לתת לך, ארץ קיני וקנזי וקדמני.

{ט} ויספת לך עוד שלש – הרי תשע, שלש שבעבר הירדן, ושלש בארץ כנען, ושלש לעתיד לבא.

{יא} וכי יהיה איש שונא לרעהו – ועל ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו, מכאן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, לפי שעבר על לא תשנא סופו לבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמ' וכי יהיה איש שונא, וגו', שהיה לו לכתוב וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש. והכהו נפש – מכת נפש, שאיבדה נפש. ונתנו אתו ביד גאל הדם – לא שיתנוהו בידו אלא גאל הדם יתנוהו, בפגעו בו שנגמר דינו הוא ימיתנו. דם הנקי – רצח הנקי, כמו והיה עליך דמים. ר' ת'ר'ש'.

{יג} לא תחוס עינך – שלא תאמר הראשון כבר נהרג, מה אנו הורגין את זה ונמצאו שני ישר' הרוגים.

{יד} לא תסיג גבול – לשו' נסוגו אחור {ישעיהו מ"ב:י"ז}, שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חבירו למען הרחיב את שלו, והלא כבר נאמ' לא תגזול מה ת'ל' לא תסיג לימד על העוקר תחום חבירו שעובר בשני לאוין, יכול אף בחוצה לארץ ת'ל' בנחלתך אשר תנחל, וגומ', בארץ ישר' עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לא תגזול וגו'.

{טו} עד אחד – זה בנה אב, כל עד שבתורה שנים, אלא אם כן פרט לך בו אחד. כי יקום עד – כל מקום שנ' עד, בשנים הכת' מדבר.[1] לכל עון ולכל חטאת – להיות חבירו נענש על עדותו, לא עונש גוף ולא עונש ממון, אבל קם הוא לשבועה, אמ' לחבירו תן לו מנה שהלויתיך, אמ' לו אין לך בידי כלום ועד אחד מעידו שיש לו חייב לישבע. על פי שנים עדים – ולא שיכתבו עדותן באיגרת וישליכו לבית דין, ולא שיעמד תורגמן בין העדים ובין הדיינים.

{טז} לענות בו סרה – דבר שאינו, שהוסר העד הזה מכל העדות הזו כיצד שאמרו להם והלא עמנו הייתם אותו היום במקום פלוני.

{יז} ועמדו שני האנשים – בעדים הכת' מדבר, ולימד שאין עדות בנשים ולימד שצריכין להעיד עדותן מעומד.  אשר להם הריב – אילו בעלי הדין. לפני י"י – יהי דומה להם כאילו עומדים לפני המקום, שנ' בקרב אלהים ישפט {תהלים פ"ב:א'}. אשר יהיו בימים הה' – יפתח בדורו, כשמואל בדורו, צרך אתה לנהוג בו כבוד.

{יח} והנה עד שקר – כל מקום שנ' עד בשנים הכת' מדבר.[2] ודרשו היטב – על פי המזימים אותם ובודקין וחוקרין את הבאים להזימם בדרישה ובחקירה.

{יט} כאש' זמם – ולא כאשר עשה, מכאן אמרו הרגו אין נהרגין. לעשות לאחיו – מה ת'ל' לאחיו, לימד על זוממי בת כהן נשואה שאינן בשריפה, אלא במיתת הבועל, שהיא חנק, שנ' באש תשרף {ויקרא כ"א:ט'}, היא ולא בועלה, לכך נאמ' כאן לאחיו. כאשר זמם לעשות לאחיו, ולא כאשר זמם לעשות לאחותו, אבל בכל שאר מיתות השוה הכתו' אשה לאיש וזוממי אשה נהרגין כזוממי איש כגון העידוה שהרגה את הנפש, שחללה שבת נהרגין, שלא מיעט כאן אחותו אלא במקום שיש לקיים בהם הזמה במיתת הבועל.

{כ} ישמעו ויראו – מכאן שצריכין הכרזה איש פלוני ופלוני נהרגין על שהוזמו בבית דין.

{כא} עין בעין – ממון, עין בעין שן בשן וגו'.

הערות
×