⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים ב' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי וַנָּסׇב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים.

(ב) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר.

(ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה.

(ד) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.

(ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר.

(ו) אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם.

(ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר.

(ח) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר    וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.

(י) הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים.

(יא) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים.

(יב) וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן ה' לָהֶם.

(יג) עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד.

(יד) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כׇּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם.

(טו) וְגַם יַד ה' הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם.

(טז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כׇּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם.

(יז) וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר.

(יח) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר.

(יט) וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.

(כ) אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים.

(כא) עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.

(כב) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(כג) וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.

(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה.

(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ.

(כו) וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר.

(כז) אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול.

(כח) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי.

(כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.

(ל) וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.

(לא) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ.

(לב) וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכׇל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה.

(לג) וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָו וְאֶת כׇּל עַמּוֹ.

(לד) וַנִּלְכֹּד אֶת כׇּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כׇּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד.

(לה) רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ.

(לו) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ.

(לז) רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כׇּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ונסע המדברה – אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומו לצפונו ובשביל שקילקלו הפנו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר[1] והילכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך יציאותן[2] למצרים שהוא במקצוע דרומית מערבית משם היו הולכין לצד המזרח. ונסב את הר שעיר – כל דרומו על[3] ארץ מואב.

{ג} פנו לכם צפנה – סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, פניכם לצפון נמצא הולכים את רוח מזרחית וזהו שנ' ויבא ממזרח שמש לארץ מואב {שופטים י"א:י"ח}.

{ד} ונשמרתם מאד – ומה היא השמירה, אל תתגרו בם.

{ה} עד מדרך כף רגל – אפילו [כדי] מדרך כף רגל. כלומ' אפילו מקום דריסת הרגל איני מרשה לכם לעשות בארצם שלא ברשות. ת'. ר' צוה להגיה. כך כתב רבנו שמעיה. ומדרש אגדה עד שיבא יום דריכת כף הרגל על הר הזיתים ועמדו רגליו וגו' {זכריה י"ד:ד'}.  ירשה לעשו – מאברהם, עשר עממים נתתי לו שבעה לכם וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחת מהם לעשו, ושתים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומ' על אשתו אחותי היא, עשאו כבנו.

{ו} תכרו – לשון מקח וכן אשר כריתי לי {בראשית נ':ה'}, בכרכי הים קורין למכירה כירה.

{ז} כי י"י אלקיך ברכך – לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמיכם עשירים.

{ח} ונפן ונעבור – לצד צפון הפכנו פנים להלך רוח מזרחית.

{ט} ואל תתגר בם מלחמה – לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מייראים היו אותם ונראין להם כשהם מזויינים לפיכך ויגר מואב מפני העם {במדבר כ"ב:ג'} שה[יו] שוללין ובוזזין אותן, אבל בבני עמון נאמר אל תתגר בם, שום גירוי, בשכר צניעות אמם שלא פירסמה על אביה כמו שעשתה בכירה שקראה שם בנה מואב. ער – שם המדינה.

{י} האימים לפנים וגומ' – אתה סבור שהוא רפאים שנתתי לאברהם לפי שהאימים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם.

{יא} [4]רפאים היו נחשבים אותם אימים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מרפות. אימים – על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וכן בשעיר ישבו החרים ונתתים לבני עשו.

{יב} יירשום – לשון הווה, נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים. ת', כאשר עשה ישר' – כאשר יוכלו לומר לבסוף כן עשה ישר' בהם. ועברו את נחל זרד בקרן זוית של ארץ מואב, כשפונה אדם מדרום לצפון עובר אותו נהר קטן ובא לו למזרח מואב. ר', כך הגיה רבנו שמעיה תלמידו של רבנו ש'י'.

{טו} היתה בם – למהר ולהמם בתוך ארבעים שנה שלא יגרמו לבניהם להתעכב במדבר.

{טז-יז}  ויהי כאשר תמו וגומ'. וידבר י"י אלי וגומ' – אבל משילוח מרגלים עד כאן לא נאמ' וידבר כפרשה זו אלא ויאמ' ללמדך שכל שלשים ושמנה שנה שהיו ישר' נזופין לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבת פנים אל פנים ויישוב[5] ללמדך שאין שכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישר'. אנשי המלחמה – מבן עשרים שנה ומעלה היוצאי' בצבא.

{יח} אתה עובר[6] את[7] מואב אל בני עמון – מכאן שארץ עמון לצד הצפון. ת', מול בני עמון – לא כתב מול עד בני עמון מכאן שארצם כנגד פניהם היתה למעלה מסיחון לצד המזרח. ת'[8] כך כת' רב' שמע'.

{כ} ארץ רפאי' תחש' – ארץ רפאים נחשבת אף היא לפי שרפאים ישבו לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם.

{כג} והעוים הישבים בחצרים וגו' – עוים מפלשתים הם שעמהם הם נחשבים בספר יהושע חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשק' והגתי והעקרוני והעוים {יהושע י"ג:ג'}. ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יוכלו ישר' להוציאה לארצם מידם, הבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מהם. ולפי שנתיישבו אותם כפתורים בארץ פלשתים נקראו היום פלשתים. ר' ת'ר'ש'.

{כה} תחת כל השמים – לימד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג ונודע הדבר תחת כל השמים.

{לא} החלותי תת לפניך – כפה שר אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו.

{כו} ממדבר קדמות – א'ע'פ' שלא ציוני המקום לקרוא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני, מן התורה שקדמה לעולם כשבא הק' ליתנה חיזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה וא'ע'פ' פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. ת', ד'א' ממדבר קדמות – ממך למדתי שקדמת לעולמך, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצריי' אלא שלחתני מן המדבר אצל פרעה שלח את עמי במתונה. בדרך בדרך, פר לו קמין פר לו קמין. ר' ת'ר'ש'.

{כט} כאשר עשו לבני[9] עשו – לא לעניין לעבור בארצם, אלא לעניין מכר אוכל ומים.[10]

{לב}  ויצא סיחון – לא שלח בשביל עוג לעזור, לימדך שלא היו צריכ' זה לזה.

{לג} ואת בניו – בנו כת' שהיה לו בן גבור כמותו.

{לד} מתים – אנשים

{לה} בביזת סיחון נאמר בזזנו להם[11] לשו' ביזה שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והייתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים, [12]כי אם כסף וזהב, לכך נאמר בזונו, לשון בזיון וביזבוז, כך נדרש בסיפרי בפר' וישב ישר' בשטי' {במדבר כ"ה:א'}.

{לז} כל יד נחל יבק – כל אצל נחל יבק. וכל אשר צוה י"י אלקינו – שלא לכבוש הנחנו.

הערות
  1. בכ"י ליידן 1, המבורג 32, לונדון 26917, סינסינטי 1, פרנקפורט 152, וטיקן 8: הר שעיר. בכ"י לייפציג 1, אוקספורד אופ' 34 חסרה מלת: שעיר.
  2. בכ"י ליידן 1, אוקספורד אופ' 34, המבורג 32, לונדון 26917: יציאתן.
  3. בכ"י ליידן 1, אוקספורד אופ' 34, לונדון 26917: עד.
  4. בכ"י לונדון 26917 ועוד עדי נוסח נוסף כאן ביאור: "עד אשר אעבור את הירדן – מוסב על: אעברה בארצך." הביאור חסר בכ"י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ' 34, מינכן 5.
  5. בפסוק ובכ"י ליידן 1, אוקספורד אופ' 34: לנו.
  6. כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1 אוקספורד אופ' 34, מינכן 5, המבורג 32, סינסינטי 1. בכ"י פריס 157 נוסף כאן: "ולא היו לוקחין".
×