⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים כב – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.

(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ.

(ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכׇל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.

(ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.

(ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.

(ו) כִּי יִקָּרֵא ‏קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכׇל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים.

(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

(ח) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ.

(ט) לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם.

(י) לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו.

(יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו.

(יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.

(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ.

(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים.

(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה.

(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ.

(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר.

(יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ.

(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כׇּל יָמָיו.

(כ) וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ.

(כא) וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

(כב) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.

(כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ.

(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

(כה) וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ.

(כו) וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה.

(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ.

(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ.

(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כׇּל יָמָיו.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} והתעלמת מהם – כובש עיניו כאילו אינו רואהו,[1]

{ד} לא [תראה והתעלמת – לא] תראה אותו שתעלם ממנו זהו פשוטו.[2]ת כל ימיו של בן סור' ומור' אינן אלא ג' חדשים מ?א בר עונשין בן י"ג שנה ויום אחד משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן. זקן התחתן מג' חדשים נר' מוקף בסימני שיער, ועד שיגנוב מבית אביו ויאכל בבית אחרים, זה הרגלו המ??ה אבל משל אחרים הם ירגישו ושל אביו בביתו הוא ואינו נהרג ?עובר צורתו של ? יום אם הבשר נמחה העור צפד ועצם ? ל?או תר"ש  ורבותינו דרשו פעמים שאתה מתעלם וכו', כדאיתה בבב' מציע'. הקם תקים – זו טעינה להטעינו במשאוי, שנפל מעליו. עמו – עם בעליו, אבל הלך וישב לו, ואמ' לו הואיל ועליך מצוה אם רצית לטעון טעון פטור.

{ה} לא יהי' כלי גבר על אשה – שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשום ניאוף. ולא [ילבש] גבר שמלת אשה – לילך לישב בין הנשים, ד"א שלא ישיר שיער הערוה ושיער השיחי. כי תועבת י"י וגו' – לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה.

{ו} כי יקרא – פרט למזומן. לא תקח האם – בעוד על בניה.

{ז} למען ייטב לך – ומה מצוה קלה, שאין [בו] חסרון כיס אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומ' למתן שכר של מצות חמורות.

{ח} כי תבנה בית חדש ועשית מעקה וגו' – אם קיימת שילוח הקן סופך לבנות בית ולקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצו' ותגיע לכרם ושדה ובגדים נאים לכך נסמכו פרשיות הללו. מעקה – גדר סביב, ואונקלוס תירגם תיקא, כעין תיק, שהוא משמר מה שבתוכו. יפול – הנופל זה ראוי ליפול א'ע'פ' כן לא תגלגל מיתתו על ידיך שמגלגלין חובה על ידי חייב.

{ט} כלאים – חיטה ושעורה וחרצן, במפולת יד. פן תקדש – כתרגומ', דילמא תסתאב, כל דבר הנתעב על ידי אדם בין לשבח [כגן] הקדש, בין לגנאי, (כגון דבר הקדש),[3] כגון דבר איסור, נופל בו לשון קידוש, כגון אל תגע בי כי קדשתיך {ישעיהו ס"ה:ה'}.

{י} לא תחרש בשור ובחמר – הוא הדין לכל שני מינין, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זווגים בהולכת שום משא.

{יא} שעטנז – לשון עירוב הוא, ורבותינו דרשו בו שוע טווי ונוז.

{יב} גדלים תעשה לך – אף מן הכלאים, לכך סמכן הכת'.

(יג) ובא אליה ושנאה – סופו ושם לה עלילות דברים, עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא {ויקרא י"ט:י"ז} סופו לבא לידי לשון הרע.

{יד} את האשה הזאת – מכאן שאין אומרין דברים אלא בפני בית דין.

 {טו} אבי הנער' ואמה – מי שגידלו גידולים רעים יתבזו עליה.

{טז} ואמר אבי הנער – מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש.

{יז} ופרשו השמלה – הרי זו משל, כלומ' מחוורין הדברי' כשמלה.

{יח} ויסרו אתו – מלקות.

{כ} ואם אמת היה הדבר – בעדים ובהתראה שזינתה לאחר אירוסין.

{כא} אל פת' בית אביה – ראו גידולים שגידלת'. לזנות בית אביה – בבית אביה. אנשי עירה – במעמד כל אנשי עירה.

{כג} [4]ומצאה אי' בעיר – לפיכך שכב עמה, פירצה קוראה לגנב, הרי אילו ישבה בביתה לא אירע לה.

{כב} ומתו גם שניה' – להוציא מעשה חידודין שאין [האשה] נהנית מהן. גם – לרבות הבאים מאחריהם. ד"א גם שניהם – לרבות את הוולד שאם היתה מעוברת אין ממתינין לה  עד שתלד.

{כו} כי כאשר יקום, וגו' – לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להורגו, ורבותינו דרשו הרי זה בא ללמ' וכו'.

הערות
  1. בכ"י לייפציג חסר פירושי רש"י לפסוקים ב'-ג': "(ב) עד דרוש אחיך – וכי תעלה בלבך שיתנהו קודם שידרשהו, אלא דרשהו שלא יהא רמאי. והשבותו לו – שתהא בו השבה, שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו. מכאן אמרו, כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל, ימכר. (ג) לא תוכל להתעלם – לכבוש עינך כאלו אינך רואה." הפירושים מופיעים כאן בכ"י פרמא 181 וכ"י ויימר 652. [לפי המיקום בכ"י אלו, ד"ה "לא תראה והתעלמת" מוסב על פסוק ד' ולא על פסוק א'.]
  2. המלים "כגון דבר הקדש" הן כנראה מיותרות, ואינן מופיעות בכ"י פרמא 181 וכ"י ויימר 652.
  3. הפירוש לפסוק כ"ג קשור לתוכן הפירוש על פסוק כ"א, והוא קודם לפירוש לפסוק כ"ב גם בכ"י פרמא 181 וכ"י ויימר 652.
×