⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים כט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכׇל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ.

(ב) הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם.

(ג) וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאׇזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ד) וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ.

(ה) לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(ו) וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם.

(ז) וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי.

(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

(י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

(יא) לְעׇבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.

(יב) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

(יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת.

(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם.

(טו) כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם.

(טז) וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.

(יז) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה.

(יח) וְהָיָה בְּשׇׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה.

(יט) לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כׇּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

(כ) וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה.

(כא) וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנׇּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ.

(כב) גׇּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כׇל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כׇּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.

(כג) וְאָמְרוּ כׇּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה.

(כד) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כה) וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם.

(כו) וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כׇּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה.

(כז) וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה.

(כח) הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ עַׄד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {ג} ולא נתן י"י לכם לב לדעת – להכיר את חסדי הקב'ה ולדבק בו. עד היום הזה – שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמ' שכת' ויתנה אל הכהנים בני לוי {דברים ל"א:ט'}, באו כל ישר' לפני משה אמרו לו משה רבנו אף אנו עמדנו בסיני וניתנה לנו, מה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו מחר לא לכם ניתנה ושמח משה בדבר, ועל זאת אמ' להם היום הזה נהייתה לעם וגו' {דברים כ"ז:ט'}, היום הזה הבנתי בכם שאתם דביקים וחפיצים במקום.

{ו} ותבאו אל המקום – עתה אתם רואים אתכם בגדולה וכבוד, אל תבעטו במקום ואל ירום לבבכם, ושמרתם את דברי הברית הזאת, ד'א' ולא נתן לכם לדעת, שאין אדם עומד על סוף דעת רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום אבל מכאן ואילך יקפיד לפיכך.

{ח} ושמרת' את דברי הברית הזאת'. חסלת

{ט} אתם נצבים היום כלכם – מלמד שכינסם לפני הק'ב'ה' ביום מותו להכניסם בברית. ראשיכם שבטיכם – [ראשיכם לשבטיכם.] זקניכם ושטריכם – החשוב חשוב קודם ואחר כך כל [איש] ישר'.

{י} מחטב עציך – מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע וזהו האמו' בגבעונים ויעשו גם המה בערמה {יהושע ט':ד'}, ונתנם חטבי עצים ושואבי מים.

{יא} לעברך בברית י"י – דרך העברה כך היו כורתים בריתות, עושין מחיצה מכאן ועוברים בנתיים כמה שנ' העגל אשר כרתו לשנים, [ויעברו] וגו' {ירמיהו ל"ד:י"ח}. לעברך בברית – להיותך עובר בברית כי לא יתכן לפרשו להעבירך, אלא כמו לעשותכם אותם {דברים ד':י"ד}.[1]

{יב} למען הקים אותך היום לו לעם – כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו לעם. והוא יהיה לך וגו' – לפי שדיבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף זרעם באומה אחרת לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו מחר לפי שהוא אינו יכול להיבדל מכם, עד כאן פירשתי לפי פשוטה של פרשה, מדרש אגד' למה נסמכה פרשה אתם ניצבים לקללות לפי ששמעו ישר' מאה קללות חסר שתים חוץ מארבעים ותשע שבתורת כהנים הוריקו פניהם, אמרו מי יוכל לעמוד באילו התחיל משה פייסם אתם ניצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו. היום – כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר כך האיר לכם וכך עתיד ליאור לכם, והקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, ואף הפרשה שלמעלה מזו פיוסים הם אתם ראיתם את כל אשר וגו', ד'א' לפי שהיו יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהוש' לפיכך עשה אותם מצבה לזרזם וכן עשה יהושע, וכן שמואל התיצבו ואשפטה אתכם {שמואל א י"ב:ז'} כשיצאו מידו ונכנסו לידי שאול.

{יד} ואת[2] איננו פה – אף עם הדורות העתידים להיות.

{טו} כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם – לפי שראיתם האומות עובדי ע'ז' ושמא השיא לב אחד מכם ללכת אחריהם.[3]

{טז} פן יש בכם איש או אשה, וגו' – לפיכך אני צריך להשביעכם.[4] ותראו את שקוציהם – על שם שהיו מאוסים כשקצים. ואת גילוליהם – מוסרחים כגלל. עץ ואבן – אותם של עצים ואבנים ראיתם בגלוי  לפי שאין הגוי ירא שמא יגנב אבל של כסף וזהב עמהם בחדרי משכיתם הם לפי שיראים שמא יגנבו.

{יז} פן יש בכם איש – שמא יש בכם. אשר לבבו פונה היום – מלקבל עליו הברית. שרש פרה ראש ולענה – מגדיל עשב מר, כגידין שהם מרים, כלומ' מפרה ומרבה רשע בקרבכם.

{יח} והתברך בלבבו – לשון ברכה יחשוב בלבו ברכת שלום לומ' לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי. והתברך בלבבו – בנדרשי בלעז, כמו והתגלח, והתפלל. בשריר' לבי אלך – כמו אשורינו ולא (על עתה) [קרוב] {במדבר כ"ד:י"ז} כלומ' מה שלבי רואה לעשות. למען ספות הרוה – למען שאוסיף לו מה שעשה עד הנה בשוגג והייתי מעביר עליהם וגורם עתה שמצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל ואפרע ממנו פורענות, וכן תירגם אונקלוס, בדיל לאוספא ליה חטאי שלותא, שאוסיף אני לו השגגות עם הזדונות. רוה – שוגג, שהוא עליה כאדם שיכור, עושה שלא מדעת. צמאה – שהוא עושה מדעת ומתאו'.

{יט} יעשן אף – על ידי כעס הגוף מתחמם ועשן יוצא מן האף וכן עלה עשן באפו {שמואל ב כ"ב:ט'}, וא'ע'פ' שאין זה לפני המקום, הכת' משמיע את האוזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע כפי דרך ארץ. וקנאתו – לשון חימה, ובלעז אינפרנמנט, אחיזת לבישת נקמת ואין מעביר על המידה.

{כ} בספר התורה – ולמעלה אמר בספר התורה הזאת גם כל חלי וכל מכה, וגומ' {דברים כ"ח:ס"א} הזאת, לשון נקבה, מוסב על התורה, הזה לשון זכר מוסב על הספר, ועל ידי פיסוק הטעמים הם נחלקים לשתי לשונות, בפרש' קללות הטיפח' נקודה תחת הספר והתורה הזאת דבוקים זה לזה, לפיכך  [וכאן הטפחא נתונה תחת התורה נמ?? ספר תורה דבוקים זה לזה, לפיכך][5] לשון זכר נופל לאחוריו, שהלש' נופל על הספר.

{כה} ולא חלק להם – לא נתנה לחלקם. לא ידעום – לא ידעו בהם גבורות אלוהות.[6] ואונקלוס תירגם ולא אוטיבא להון, לא הטיבו להם שום טובה ולשון חלק, אותו אלוה שבחרו להם לא חלק להם שום נחלה ושום חלק.

{כז} ויתשם י"י מעל – כתרגומ' וטלטלינון, וכן הנני נותשם מעל אדמת' {ירמיהו י"ב:י"ד}.

{כח} הנסתרת לי"י – ואם תאמרו מה בידינו לעשות אתה מעניש את הרבים על הירהורי היחיד, פן יש בכם איש או אשה, וגו', ואחר כך וראו את מכת הארץ, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהם לי"י אלהינו והו' יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלו' לנו ולבנינו לבער הרע מקרבינו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו הרבים, נקוד על לנו ועל לבנינו ועל ע' שבעד לדרו' שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקיבלו עליהם את השבוע' בהר גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה על זה.

הערות
×