⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות כ"ה – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.

(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת.

(ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.

(ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאׇדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים.

(ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.

(ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.

(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.

(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.

(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם.

(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.

(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבָּהּ.

(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.

(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.

(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים.

(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אׇרְכּוֹ וְאַמָּה רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

(כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב.

(כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב.

(כו) וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו.

(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן.

(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

(ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.

(לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה‏ הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ.

(לב) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.

(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.

(לה) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.

(לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.

(לז) וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ.

(לח) וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר.

(לט) כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה.

(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} ויקחו לי – לשמי. תרומה – הפרשה, יפרישו לי ממונם נדבה. ידבנו לבו – לשון נדבה, והיא לשון רצון טוב. תקחו את תרומתי – אמרו רבותינו שלש תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהן האדנים כמו שמפורש באלה פקודי ואחת תרומת המזבח, בקע לגולגולת {שמות ל"ח:כ"ו-כ"ז} לקופות לקנות מהן קרבנות ציבור, ואחת תרומת המשכן, נדבת כל אחד ואחד שהתנדבו שלש עשרה דברים האמורים בעניין זהב וכסף ונחשת, כל המנויין בעניין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהן.

{ג} זהב וכסף ונחשת ותכלת וגו' – כולם באו בנדבה איש מה שנדב[ו] לבו חוץ מן הכסף שבא בשוה, מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר, שנ' וכסף פקודי העדה, וגו' מאת ככר בקע לגולגלת {שמות ל"ח:כ"ו-כ"ז}, ושאר כסף הבא שם בנדבה עשאוהו לכלי שרת. ת' לא מצינו כלי שרת של כסף ואומ' אני לעצים וסמנין הוצרכו לקנות בכסף לבשל מיני צבעונין. ת'ר'ש'.

{ד} תכלת – צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק. וארגמן – צמר צבוע מין צבע ששמו ארגמן. ושש – הוא פשתן. ועזים – נוצה של עזים, לכך תירגם אונקלוס ומעזי, דבר הבא מהעזים לא עזים עצמן, שתרגום של עזים עזיא.

{ה} מאדמים – צבועות היו אדום לאחר עיבודן. ועורות תחשים – מין חיה ולא היה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונים שלו. ועצי שטים – ומאיין היו להם במדבר, פירש ר' תנחומ' יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישר' לבנות משכן במדבר, הביא ארזים למצרים ונטען וצוה את בניו ליטלם כשיצאו ממצר{י}ם.

{ו} ושמן למאור – שמן זית זך להעלות נר תמיד. בשמים לשמן המשחה – שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו והוצרכו לו בשמים כמו שמפורש בכי תשא {שמות ל':כ"ג-כ"ה}. ולקטרת הסמים – שהיו מקטירין בכל בקר וערב כמו שמפורש באתה תצוה {שמות ל':ז'-ח'}. ולשון קטרת, העלאת קיטור ותמרות עשן.

{ז} אבני שהם – שתים הוצרכו שם לצורך האפוד באתה תצוה {שמות כ"ח:י"ב}. ? לחשן. ת'ר'ש'. מלואים – על שם שעושין לה בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאות הגומא קרוין אבני מלואים, ומקום המושב קרוי מִשְבֶצֶת. לאפוד ולחשן – השהם לאפוד, ואבני המלואים לחשן וחשן {ו}אפוד מפורשים באתה תצוה, והן מיני תכשיט. ת', ביום הכפורים עצמו נאמרה פרשה זו של משכן א'ע'פ' שפרשת משכן קודמת למעשה העגל, א'ר' יהוד' בר' שלום אין מוקדם מאוחר בתורה נעו מעגלותיה לא תדע מטולטלות הן פרשיות של תורה עלה בששה בסיון עשה ארבעים וארב' וארבעים ושני ימים בין הפרקים אתה מוצא שביום הכיפורים נאמר לו סלחתי צוה המשכן שידעו כל האומות שנתכפר להם, ת' רבנו שמעיה.

{ח} ועשו לי מקד' – ועשו לשמי בית קדושה.

{ט} ככל אשר אני מראה אותך – כאן, את תבנית המשכן, המקרא הזה מחובר לשלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך. וכן תעשו – לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים כגון שולחנ' ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמ', בתבנית אילו תעשו אותם, ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו.

{י} ועשו ארון – כמין ארונו' שעושין בלא רגלים עשוין כארגז שקורין אישקרין יושב על שליו.

{יא} מבית ומחוץ תצפינו – שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ ארבעה כתלים ושולים לכל אחד ופתוחין מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ. זר זהב – כמין כתר מקיף לו סביב לשפתו למעלה משפתו שעשה ארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפרת, ולמעלה הימנו, וכשהכפרת שוכב על עובי הכתלים עולה הזר למעלה מכל עובי הכפרת כל שהו והוא סימן לכתר התורה.

{יב} ויצקת – לשון מתכת, כתרגומו. ארבע פעמותיו – כתרגומו זויותיו, ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים שנים מכאן ושנים מכאן לרחבו של ארון והבדים נתונין בהן, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד שיהו שני אדם הנושאין את הארון מהלכין ביניהם.[1] ושתי טבעות על צלעו – הן הן ארבע טבעות שבתחילת המקרא ופירש לך היאך היו, והו'ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות ויש לך ליישבה כן ושתים מן הטבעות האילו על צלעו האחת. צלעו – צדו.

{יג} בדי – מוטות.

{טו} לא יסורו ממנו – לעולם.

{טז} ונתת אל הארון – כמו בארון, ? וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה, וגו'. העדות – התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה.

{יז} כפרת – כ{סוי על} הארון, שהיה פתוח מלמעלה {ומניחו} עליו כמין דף.  אמתים וחצי ארכה – כארכו של ארון וכן רחבה כרחבו של ארון ומונחות על עובי הכתלים ארבעתם וא'ע'פ' שלא ניתן שיעור לעוביה פירשו רבותינו שהיה עוביה טפח.

{יח} כרובים – דמות פרצוף תינוק להם. מקשה תעשה אותם – שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשייתם כמעשה צורפים שקורין שולדדורא, אלא הטיל זהב הרבה בתחילת עשיית הכפרת ומכה בפטיש ובקורנס באמצע וראשיו בולטין למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו. מקשה – בטדיץ בלעז, כמו דא לדא נקשן {דניאל ה':ו'}. קצות הכפרת – ראשי הכפרת.

{יט} ועשה כרוב אח' מקצה – שלא תאמר שנים כרובים לכל קצה וקצה לכך הוצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה וגו'. מן הכפרת – עצמו, תעשו את הכרובים, זהו פירושו של מקשה תעשה אותם שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרת.

{כ} פרשי כנפים – שלא תעשה כנפיהם שוכבים אלא פרושים וגבוהין למעלה אצל ראשיהם שיהו עשרה טפחים בחלל שבין הכנפים לכפרת כדאית' בסוכה {בבלי סוכה ה':}.

{כא} ואל הארון תתן את העדות – לא ידעתי למה נכפל שהרי כבר אמור ונתת אל הארן את העדת {שמות כ"ה:ט"ז}, ויש לומ' שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפרת יתן תחילה העדות בתוכו ואחר כך יתן הכפרת עליו, וכן מצינו כשהוקם המשכן נאמ' ויתן את העדות אל הארון ואחר כך וישם את הכפר' על הארון מלמעלה {שמות מ':כ'}.

{כב} ונועדתי לך – כשאקבע לך מועד לדבר עמך אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך. ודברתי אתך מעל הכפרת – ובמקום אחר הוא אומ' וידבר י"י אליו מאהל מועד {ויקרא א':א'} זה המשכן מחוץ לפרכת נמצאו שני כתובין מכחישין זה את זה בא השלישי והכריע, ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת {במדבר ז':פ"ט}, משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח קול יורד מן השמים לבין הכרובים ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד. (ואת כל אשר אצוה אתך – הרי ו"ו זו יתירה וטפילה וכמוה הרבה במקרא וכה תפתר ואשר אדבר עמך שם) כך מצ' בת' שכת' רבנו שמעיה כתוב ונמחק כך הפירוש של ו"ו זו, מואת עד שם וגם על הוא והדף נקרע ובין שם ואת סימ' לדילו'. (את אשר אצוה אותך אל בני ישר' הוא).

{כג} קמתו – גובה רגליו, עם עובי השלחן.

{כד} זר זהב – סימן לכתר מלכות, שהשלחן שֵם עושר וגדולה הוא כמו שאומרין שולחן מלכים.

{כה} מסגרת – כתרגומו גדנפא, נחלקו חכמי ישר' בדבר יש אומ' למעלה היתה סביב לשולחן לבזבזין שבשפת שלחן שרים, ויש אומרי' למטה היתה תקועה מרגל לרגל בארבע {רוחות} השלחן דף השולחן שוכב {על אותה מסגרת. ועשית} זר זהב למסגרתו – {הוא זר האמור למעלה ופירש} לך כאן {שעל המסגרת היתה.

{כז} לעמת המסגרת תהיין הטבעות – ברגלים תקועות כנגד ראשי המסגרת. לבתים לבדים – אותן הטבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדים. לבתים – לצורך בתים. לבדים – כתרגומו אתרא לאריחיא.

{כח} ונשא בם – לשון נפעל יהיה נשא בם את השלחן.

{כט} ועשית קערתיו וכפתיו – קערותיו זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם והלחם היה} עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה שולים לו מלמטה וקופל מיכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כתלים, ולכך קרוי לחם הפנים שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצידי הבית רואין מזה ומזה, ונותן ארכו לרחבו של שלחן וכתליו זקופין כנגד [ע]ל שפת השולחן והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל בדפוס ברזל הוא נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השולחן ואותו דפוס קרוי קערה. וכפותיו – הן בזיכין שנותנין בהם לבונה שתים היו לשני {קומצי לבונה ש}נותנין על שתי המערכות שנ' {ונתת על המערכת לבונ}ה זכה {ויקרא כ"ד:ז'}. וקשותיו – הן {כמין חצאי קנים חלולים הנסדק}ין לאורכן, {דוגמתן עשה של זהב ומסדר שלשה על ראש כל לחם שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים ומבדילין בין לחם ללחם כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"ה. ומנקיתיו} – תרגומו ומכילתיה הן סניפין כמין יתידות זהב עומדין בארץ וגבוהין עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, ומפוצלין ששה פצולין זה למעלה מזה וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פיצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו, ולשון מכילתיה, סובלותיו, כמו נלאיתי הכיל {ירמיהו ו':י"א}, אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין, ויש מחכמי ישר' אומרים קשותיו אילו סניפין שמקישין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר, ומנקיותיו אילו קנים שמנקין אותו שלא יתעפש, אבל אונקלוס שתירגם ומכילתיה היה שונה כדברי האומ' מנקיות הן סניפין. אשר יוסך בהן – אשר יכוסה בהם. ועל קשותיו הוא אומ' אשר יוסך בהן שהיו עליו כמין סכך, וכן במקום אחר הוא אומ' ואת קשות הנסך {במדבר ד':ז'} וזה וזה יסך והנסך, לשון סכך וכיסוי הם.

{ל} לחם פנים – שיהא לו פנים, כמו {שפירש}תי ומניין הלחם וסדר מערכותיו מפורשין באמור {אל הכהנים.}

{לא} מקשה תעשה המנורה – שלא יעשנה חליות {ולא יעשה} קניה ואת נרותיה אברים אברים {ואחר כך ידביקם כדרך} צורפים שקורין  שולדיר, אלא כולה באה (ב)[מ]חתיכה אחת ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך. [2]תיעשה המנורה – [מאליה] לפי שהיה משה מתקשה בה, אמ' הק'ב'ה' השלך הככר לאור והיא נעשית מאיליה, לכך לא נכתב תעשה. ירכה – היא הרגל שלמטה העשוי כמין תיבה ושלשת הרגלים יוצאין הימנה ולמטה. וקנַהּ כך נקד רבנו שמעיה – הקנה שלה, האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי למעלן ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן בתוכו ולתת הפתילה. גביעיה – הן כמין כוסות העשוין מזכוכית ארוכין וקצרין וקורין אותן מַדֵירְונש, ואילו עשויין של זהב ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמניין שנתן בהן הכת' ולא היו בה אלא לנוי. כפתוריה – כמין תפוחין היו עגולין סביב בולטין סביבות הקנה האמצעי כדרך שעושין למנורות שלפני השרים וקורין להם פוֹמֵילְש, ומִנְיַין כתו' בפרש' כמה כפתורים בולטין וכמה חַלַק בין כפתור לכפ'. ופרחיה – צייורין עשויין בה כמין פרחים. ממנה יהיו – הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת העשת ולא שיעשם לבד וידביקם. רב' שמע' כת' זה הפי' ממקשה למע' בין ואילך לתיעשה. תרגומו של מקש' נגיד, לשון המשכה שממשיך האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס בַטֵדִיץ בלעז.

{לב} יוצאים מצדיה – לכאן ולכאן באלכסון נמשכין ועולין עד כנגד גובהה של מנורה שהוא קנה האמצעי ויוצאין מתוך קנה האמצעי זה למעלה מזה התחתון ארוך ושל מעלה הימנו קצר הימנו והעליון קצר הימנו, לפי שהיה גובהה ראשיהן שוה לגובהה של קנה האמצעי השביעי שממנו יוצאין הששה.

{לג} משוקדים – כתרגומו, מצויירין היו כדרך שעושין לכלי כסף וזהב וקורין לאותו צייור נֵיֵיליֵיר. שלשה גביעים – בולטין מכל קנה וקנה. וכפתור ופרח – היה במנורה לכל קנה וקנה.

{לד} ובמנורה ארבעה גביעים – בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים, אחד בולט בה, למטה מן הקנים, והשלשה למעלה מן יציאת הקנים היוצאין מצידיה. משוקדים כפתוריה ופרחיה – זה אחד מחמש מקראות שאין להן הכרע, אין ידוע אם גביעים משוקדים אם משוקדים כפתוריה ופרחיה.

{לה} וכפתור תחת שני הקנים – מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צידיה אילך ואילך. כך שנינו במלאכת המשכן {פרק י'} גובהה של מנורה שמונה עשר טפחים הרגלים והפרח שלשה טפחים הוא הפרח האמור בירך שנ' עד ירכה עד פרחה מקשה {במדבר ח':ד'} וטפחיים חלק, וטפח שבו גביע מהארבעה גביעים וכפת' ופרח משני כפתרים ושני פרחים האמורין במנורה עצמה, שנ' משקדים כפתריה ופרחיה למדנו שהיה בקנה שני כפתורים ושני פרחי' לבד מן השלשה כפתורים שהקנים נמשכים מתוכן שנ' וכפתר תחת שני הקנים וגומר וטפחיים חלק וטפח כפתר ושני קנים יוצאין ממנו אילך ואילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, וטפח חלק, וטפח כפתר ושני קנים יוצאין ממנו, וטפח חלק, וטפח כפתר ושני קנים יוצאין ממנו, וטפחיים חלק נשתיירו שם שלשה טפחים שבהם שלשה גביעים וכפתר ופרח נמצאו גביעים שלשה לכל אחד, ואחד עשר כפתורים ששה בששת הקנים, ושלשה בגופה של מנורה שהקנים יוצאין מהן ושנים עוד במנורה שנ' משוקדים כפתוריה ופרחיה, ומיעוט כפתורים שנים האחד למטה אצל הירך והאחד בשלשה טפחים העליונים עם השלשה גביעים, ותשעה פרחים היו לה ששה לששת הקנים, שנ' בקנה האחד כפתר ופרח {שמות כ"ה:ל"ג} ושלשה למנורה, שנ' משקדים כפ' ופרח ומיעוט פרחים שנים ואחד האמור בפרש' בהעלותך עד ירכה ועד פרח' {במדבר ח':ד'}, ואם תדקד' במשנה זו הכתובה למעלה תמצאם כמניינם איש איש במקומו.

{לז} את נרותיה – כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות. והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה – עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאין מצידיה מסובין כלפי האמצעי, כדי שיהו הנרות כשתדליקם מאירים על עבר פניה, מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה.

{לח} ומלקחים – הם צבתים העשויין ליקח בהן הפתילות מתוך השמן ליישבן ולמושכן בפי הנרות, ועל שם שלוקחין בהן קרוי' מלקחיים וציבייתהא שתירגם אונקלוס הוא לשון צבת טינייליא. ומחתתיה – הן כמין בזיכים קטנים שבהן חותה את האפר שבנר בבקר בבקר, כשהוא מטיב את הנרות מאפר הפתילות, שדלקו הלילה וכבו, ולשון מחתה פויישדויירא לחתות אש מיקוד {ישעיהו ל':י"ד}.

{לט} ככר זהב טהור, וגו' – שלא יהא משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר והככר של חול ששים מנה ושל קדש היה כפול מאה ועשרים והמנה היא ליטרא ששוקלין בה כסף למשקל קולויינא, והיא מאה זהובים כ'ה' סלעים והסלע ארבעה זהובים.

{מ} ורא' ועשה וגו' – ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך מגיד שנתקשה משה במעשה מנורה עד שהראה לו הק' מנורה של אש. אשר אתה מֳרְאה – כתרגומו דאת מיתחזי, אילו היה נקוד מראה בפתח היה פתרונו אתה מַראה לאחרים, עכשיו שנקוד חטף קמץ מתורגם דאת מיתחזי שאחרים מראין לך.

הערות


×