⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ט' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

(ב) כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם.

(ג) הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד.

(ד) וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכׇּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר.

(ה) וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ.

(ו) וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמׇּחֳרָת וַיָּמׇת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד.

(ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

(ח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חׇפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.

(ט) וְהָיָה לְאָבָק עַל כׇּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(י) וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

(יא) וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכׇל מִצְרָיִם.

(יב) וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה.

(יג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כׇּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכׇל הָאָרֶץ.

(טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ.

(טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכׇל הָאָרֶץ.

(יז) עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם.

(יח) הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה.

(יט) וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כׇּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ.

(כ) הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים.

(כא) וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.

(כב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כד) וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.

(כה) וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כׇּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כׇּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.

(כו) רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד.

(כז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים.

(כח) הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.

(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ.

(ל) וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים.

(לא) וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.

(לב) וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה.

(לג) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה' וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה.

(לד) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו.

(לה) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} מחזיק בם – אוחז בם, כמו והחזיקה במבושיו {דברים כ"ה:י"א}.

{ג} הנה יד הויה – לשון היה, כי כן יאמר בלשון נקבה על שעבר היתה, ועל עתיד תהיה, ועל העומד הויה, כמו עושָה, רועָה.

{ד} והפלה – והבדיל.

{ח} מלא חפניכם – יילוינייאש בל'. פיח כבשן – דבר הניפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן ובלעז אולְבְש, פיח – ל' הפחה שהרוח מפיחן ומפריחן. וזרקו משה – וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא בידו אחת, הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן, ואחד שהלך לאבק על כל ארץ מצרים.

{ט} פרח אבעבעת – כתרגומו לשחין סגי אבעבעין, שעל ידו צומחין בהן בועות, שחין לש' חמימות, והרבה יש בלשון משנה, שנה שחונה {יומא נ"ג:}.

{י} באדם ובבהמה – ואם תאמר מאין היו להם בהמות והלא נאמ' וימת כל מקנה מצרים {שמות ט':ו'}, לא נגזרה גזירה אלא על אותן שבשדות, שנ' במקנך אשר בשדה והירא את דבר י"י הניס את מקנהו אל הבתים {שמות ט':כ'}, וכן שנוייה במכילתא אצל ויקח שש מאות רכב בחור {שמות י"ד:ז'}.

ולא יכלו לעמד – שלקו בשוק ורגל באין מעמד כמגיד הכת' בשחין מצרים על הברכים ועל השוקים.[1]

 {יד} את כל מגפתי – למדנו מכאן שמכת בצורת[2] שקולה כנגד כל המכות.

{טו} כי עתה שלחתי את ידי וגו' – כי אילו רציתי כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדבר שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ונכחדתם מן הארץ, אבל בעבור זאת העמדתיך, וגומ'.

{יז} עודך מסתולל בעמי – כתרגו' כבישת ליה לעמי, והוא מסילה {ישעיהו י"א:ט"ז}, דמתרגמי' אורח [כביש], ובלעז קלקייר, וכבר פירשתיה בסוף ויהי מקץ, כל תיבה שתחילת יסודה סמך והוא באה בלשון מתפעל נותן התיו של שמוש באמצע אותיות של עיקר, כגון זו, וכגון ויסתבל החגב {קהלת י"ב:ה'}, מגזרת סבל, כי תשתרר עלינו {במדבר ט"ז:י"ג} מגזרת שר ונגיד, מסתכל הוית {דניאל ז':ח'}.

{יח} כעת מחר – כעת הזאת מחר, שרט לו (שריט) שירטא בכותל, למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד. הוסדה – שנתייסדה וכל תיבה שתחילת יסודה יוד, כגון יסוד ילד ידע יסֵר, כשהיא מתפעלת תבא ו"ו במקום היוד, כגון הוַסדה, כיום הִוַלְדה {הושע ב':ה'}, ויוַדע הדבר {אסתר ב':כ"ב}, ויוַלד ליוסף {בראשית מ"ו:כ'} בדברים לא יוַסר עבד {משלי כ"ט:י"ט}.

{יט} [שלח] העז – כתרגומו, [שלח] כנוש, וכן יושבי הגבים העיזו {ישעיהו י':ל"א}, העיזו בני בנימן {ירמיהו ו':א'}. ולא יאסף הבית' – לשון הכנסה הוא.

{כ} הניס – הבריח, לשון וינס {שמות ד':ג'}.

{כב} על השמי' – לצד השמים, ומדרש הגד' הגביהו הק' למעלה מן השמים.

{כד} ת' ואש מתלקחת – נלקחת מיד ליד כדי להצטנן להותיר פליטה שלא ישחית דשאים שלא עלו בקנה, ולקו בארבה, כעין שמצינו ביחזקאל וישלח הכרוב את ידו אל האש וישא ויתן אל חפני האיש לבוש הבדים, ונצטננו הגחלים בין הידים, אבל סדום שלא עשתה פליטה כת' בה גפרית ואש מאת י"י וגו', ר' יצחק ב"ר יוסף תו' רבנו שמע'מתלקחת בתוך הברד – נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא ולעשו' רצון קונם עשו שלום ביניהם.

 {כח} ורב – דיי לו במה שהוריד כבר.

{כט} כצאתי את העיר – אבל בתוך העיר לא היה מתפלל, לפי שהיתה מליאה גלולים. ת', מן הצאן שהיא תועבת מצרים, שהניס הירא את דבר י"י מן השדה לבית בעבור הברד שמעתי מפי מורי אבי ששמ' מהר"ר יצחק מנאנטש

{ל} טרם תיראון – עדיין לא תיראון, וכן כל טרם שבמקרא עדין לא הוא, ואינו לשון קדם, טרם ישכבון {יהושע ב':ח'}, עד לא שכיבו, טרם יצמח {בראשית ב':ה'}, עד לא צמח, אף זה כך הוא [ידעתי כי] עדיין אינכם יריאים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקילקולכם.

{לא} והפשתה והשעורה נכתה – נשברה, ל' פרעה נכה {מלכים ב כ"ג:כ"ט}, נכאים {ישעיהו ט"ז:ז'}, וכן לא נוכו {שמות ט':ל"ב}, ולא יתכן לפרשה לשון הכאה שאין נון במקום הי' לפרש נכתה, כמו הכתה, נכו כמו הכו, אלא הנון שורש בתיב' והרי הוא מגזרת שַפו עצמותיו {איוב ל"ג:כ"א}. כי השעורה אביב – כבר ביכירה[3] ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו, וכן הפשתה גדלה כבר והוקשת[4] לעמוד בגבעליה. השעורה אביב – עמדה באיביה, לשון באיבי הנחל {שיר השירים ו':י"א}.

{לב} כי אפילת – מאוחרות, ועדיין היו רכות ויכולין לעמוד בפני קשה, וא'ע'פ' שנ' את כל עשב השדה הכה הברד {שמות ט':כ"ה} יש ליישב פשוטו של מקרא בעשבים העמדים בקלחים, הראוין ללקות בברד, ובמדר' תנחומא, יש מרבותינו שנד[חקו] על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו בהן שלא לקו.

{לג} לא נתך – לא הגיע ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו ותתך עלינו האלה והשבועה {דניאל ט':י"א} דעזרא, ותגיע עלינו, ומנחם בן סרוק חברו בחלק כהתוך כסף {יחזקאל כ"ב:כ"ב} לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו כדמתרגמינן ויצק {שמות ל"ח:ה'} ואתיך, לצקת, {שמות ל"ח:כ"ז} לאתכא, אף זה לא נתך, לא הוצק לארץ. ת' ויחזק לב פרעה, אם אין השם כת' כאן יגיד עליו רעו, ראה מה כת' אחריו כי אני הכבדתי את לבו. ת'ר'ש'.

הערות
  1. כל הפירוש של ד"ה "ולא יכלו לעמד" מופיע אך ורק בכ"י לייפציג 1 ולא בכל עד נוסח אחר. הפירוש מופיע גם בר"י בכור שור.
  2. כ"י לייפציג 1, ויימר 651, האמרי נועם בשם ר' אברהם שראה בפירוש שכתב רש"י בעצמו, וכ"י אוקספורד 225 בשם יש כותבים, כולם גורסים: "בצורת". בכ"י מינכן 5, חזקוני, ומנחת יהודה כתוב: "בַכֻּורות". לפי שתי גרסות אלה, הכוונה למכת ברד. מאידך, בכ"י פירנצה III.3, פריס 155 כתוב: "בכורות" בלי ניקוד, וכן בכ"י המבורג 52 וברי"ד מובא: בכורות, ושיש מגיהים לבצורת. גם מרש"י שמות י"ב:כ"ז "מבכר פרעה" משמע שמדובר כאן במכת בכורות, ולא במכת ברד.
  3. כן גם בכ"י פרמא 181. בכ"י מינכן 5, ברלין 1221: "ביכרה". בכ"י ויימר 651: "בכירה".
  4. בכ"י מינכן 5, פרמא 181, ויימר 651, ברלין 1221: "והוקשה".


×