⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י ויקרא י"ז – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר.

(ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

(ד) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קׇרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.

(ה) לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם.

(ו) וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

(ז) וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.

(ח) וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח.

(ט) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.

(י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כׇּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ.

(יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר.

(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם.

(יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר.

(יד) כִּי נֶפֶשׁ כׇּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כׇּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כׇּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כׇּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת.

(טו) וְכׇל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.

(טז) וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ג} אשר ישחט שור או כשב - במוקדשין הכת' מדבר, שנ' להקריב קרבן. במחנה - חוץ לעזרה.

{ד} דם ישפ' יחשב - כשופ' דם האדם שמתחייב בנפשו. דם שפך - לרבות את הזורק דמים בחוץ.

{ה} אשר הם זובחים - אשר הם רגילים לזבוח.

{ז} לשעירם - שדים שנ' אשר ושעירים ירקדו  שם {ישעיהו י"ג:כ"א}.

{ח} אשר יעלה עלה - לחייב על המקטיר אברים בחוץ כשוחט בחוץ, שאם שחט אחד והעלה חברו שניהם חייבין.

{ט} ונכרת - זרעו נכרת וימיו נכרת.

{י} כל דם - לפי שנ' בנפש יכפר, יכול לא[1] יהא חייב אלא על דם המוקדשים, ת"ל לומ' כל דם. ונתתי פני - פנאי שלי, פונה אני מכל עסקיי ועוסק בו.

{יא} כי נפש הבשר - של כל ברייה בדם היא תלויה, לפיכך נתתיו לכפר על נפש האדם. תבא נפש ויכפר על הנפש.

{יב} כל נפש מכם - להזהיר גדולים על הקטנים.

{יג} אשר יצוד - אין לי אלא ציד, אווזין ותרנוגלין[2] מנין, ת"ל ציד [3] אשר יאכל - פרט לטמאים.

{יד} דמו בנפשו הוא - דמו הוא לו ממקום נפש, שהנפש הוא הדם. דם ובשר לשון זכר, נפש לשון נקבה.

{טו} אשר תאכל נבלה וטרפה - בנבלת עוף טהור דבר הכת', שאין לה טומאה אלא בשעת שנבלעת בבית הבליעה, ולימדך כאן שמטמא באכילה. וטריפה האמורה כאן לא נכתבה אלא לדרוש. וכן שנינו יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליעה, ת"ל טריפה, מי שיש במינו טריפה, יצא עוף טמא שאין במינו טריפה.

{טז} ונשא עונו - אם יאכל קדש או יכנס למקדש חייב על טומא' זו ככל שאר טמאות. ובשרו לא ירחץ ונשא עונו - על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים במלקות.

הערות
  1. בכ"י לייפציג המילה "לא" אולי נמחקה.
  2. הלשון "תרנוגלין" מופיעה הרבה פעמים בירושלמי דפוס ונציה.
  3. בחלק מכתבי היד מוסיפים: מכל מקום, אם כן למה נאמר אשר יצוד, שלא יאכל בשר אלא בהזמנה הזאת.
×