⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י ויקרא כ"ג – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי.

(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כׇּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'.

(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.

(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

(ט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.

(יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן.

(יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַה'.

(יג) וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַה' רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין.

(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קׇרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.

(טז) עַד מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.

(יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'.

(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה' וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים.

(כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן.

(כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכׇל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם.

(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.

(כה) כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'.

(כו) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'.

(כח) וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(כט) כִּי כׇל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.

(ל) וְכׇל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כׇּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ.

(לא) כׇּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.

(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.

(לג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'.

(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.

(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כׇּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כׇּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה'.

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.

(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.

(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.

(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כׇּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.

(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} דבר אל בני ישר', מועדי י"י – עשה מועדות שיהו בהם ישר' מלמדין שמעברין את השנה על גליות שנעקרו, ממקומן לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלם.

{ג} ששת ימים, וגומ' – מה עניין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו[1] קיים את השבתות.

{ד} אלה מועדי י"י – למעלה מדבר בעיבור השנה וכאן הוא מדבר בקידוש החודש.

{ה} בין הערבי' – משש שעות ולמעלה. פסח לי"י – הקרבת קרבן ששמו פסח.

{ח} והקרבתם אשה, וגו' – הם המוספין האמורין בפרשת פנחס, ולמה נאמ' כאן לומ' לך שאין המוספין מעכבין זה את זה. והקרבתם, אשה לי"י – מכל מקום, אם אין פרים, הבא אילים אם אין פרים ואילים הבא הכבשים. כל מקום שנ' שבעת, כמין שם דבר הוא, שבוע של ימים, שֵיטֵינא, וכן לשון שמונת ששת חמשת שלשת. מלא' עבודה – אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון דבר האבד, כך הבנתי מתורת כהנים דקתני יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה, כו'.

{י} ראשית קצירכם – שתהא ראשונה לקציר עומר – עשירית האיפה, וכך היתה שמה, כמו וימודו בעומר {שמות ט"ז:י"ח}.

{יא} והניף – כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד, לעצור טללים רעים. לרצונכם – אם תקריבוהו כמשפט זה יהי לכם לרצון. ממחרת השבת – ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה או' שבת בראשי' אינך יודע איזו הוא.

{יב} ועשיתם כבש – חובה לעומר הוא בא.

{יג} ומנחתו – מנחת נסכיו, שני עשרונים – כפולה היתה. <fn>בכ"י _ נוסף כאן: "ונסכה יין רביעית ההין – אף על פי שמנחתו כפולה אין נסכיו כפולים."</fn>

 {יד} קלי – קמח העשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור, כרמל – הן קליות שקורין גרנייאש. בכל מושבת' – נחלקו בו חכמי ישר' יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה לארץ ויש אומ' לא בא [אלא] ללמד שלא נצטוו(ה) על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכיבשו וחילקו.

{טו} ממחרת השבת – ממחרת יום טוב. תמימות תהיינה – מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאם לא כן, אינן תמימות.

{טז} השבת השביעי' – כתרגומו, שבועתא שביעיתא. עד ממחרת השבוע[2] השביעית תספרו – ולא עד בכלל והם ארבעים ותשעה ימים, חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה – ביום החמשים תקריבוה, [הגהה] ואני אומ' זה מדרשו אבל פשוטו, עד ממחרת השבת הש' שהוא יום חמשים תספרו, מקרא מסורס, [תוספ'][3] ופשוטו עד קאי אתרוויהו, אממחרת וחמשים ופרושי מפרש עד ולא עד בכלל. מנחה חדשה – היא המנח' הראשונה שהובאה מן החדש, ואם תאמ' הרי קריבה מנחת העומר אין כשאר כל המנחות שהיא באה מן השעורים.

{יז} ממשבתיכם – ולא מחוצה לארץ. לחם תנופה – לחם תרומה המורם לשם גבוה, וזו היא המנחה החדש' האמורה למעלה, בכורים – ראשונה לכל המנחות, אף למנחת קנאות הבאה שעורים לא תקריב מן החדש קודם לשתי הלחם.

{יח} על הלחם – בגלל לחם, חובה ללחם. ומנחתם ונסכיהם – כמשפט מנחה ונסכים המפורשין לכל בהמה, בפרשת נסכים שלשה עשרוני' לפר, שנים (עשרונים) לאיל עשרון לכבש, זו היא המנחה, והנסכים חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעי' ההין לכבש {במדבר ט"ו:ד'-י'}. אשה ריח ניחח אמנחתם קאי היא עולה לאשים לריח ניחח. ת'.

{יט} ועשיתם, שעיר עזים – יכול שבעת כבשים, ושעיר האמורין בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמורין כאן כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אמור מעתה אילו לעצמן ואילו לעצמן, אילו קרבו בגלל הלחם ואילו למוספין.

{כ} והניף הכהן אותם – מלמד שטעונין תנופה חיים, יכול כולן, תל' לו' על שני כבשים. קדש יהיו – לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הוזקק לומ' בשלמי צבור שיהו קדשי קדשים.

{כב} ובקצרכם וגו' – חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין, א"ר אברדימס ב"ר אסי, מה ראה הכת' ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ראש השנה ויום הכפורים, והחג, מכאן ללמד שכל הנותן לקט שכחה ופאה ומעשר עני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש ומקריב קרבנות לתוכו,[4] וכל שאינו נותנן כראוי מעלין עליו כאילו בית המקדש[5] ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו. תעזוב – הנח לפניהם והם ילקטו ואין לך לסייע את אחד מהן. אני י"י אלקיכם – נאמן ליתן שכר.

{כד} זכרון תרועה – זכרון, פסוקי זכרון ופסוקי שופרות לזכור לכם עקידת יצח' שקרב תחתיו איל.

{כה} והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודי'.

 {כז} אך – כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא על השבים, ואינו מכפר על שאינן שבים. והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודים.[6]

{ל} והאבדתי – לפי שהוא אומ' כרת בכל מקום, ואינו יודע מהו, כשהוא אומ' והאבדתי, לימד על הכרת שאינו אלא אובדן.

{לא} וכל מלאכה, וגומ' – לעבור עליו בלאוין הרבה או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת היום.

{לה} מקרא קדש – קדשיהו בכסות נקייה ובתפילה, וכל שאר ימים טובים, במאכל ובמשתה וכסות נקייה ותפילה.

{לו} עצרת היא – עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן ליפטר אמ' בניי בבקשה מכם עכבו עוד עמי יום אחד, קשה עלי פרישתכם. כל מלאכת עבודה – אפילו מלאכה שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה יש חסרון כיס בדבר. לא תעשו – יכול אף חולו של מועד (יהא) [יהי] אסור במלאכת עבודה ת"ל היא.

{לז} עולה ומנחה – מנחת נסכים הקריבוה עם העולה. דבר יום ביומו – חק הקצוב בחומש הפיקודים. דבר זה[7] ביומו – הא אם עבר זמן בטל קרבנו.

{לט} אך בחמשה עשר יום תחגו – קרבו שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת ת"ל אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה. באספכם את תבואת הארץ – שיהא חודש שביעי זה בא בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העיבור פעמים שהוא באמצע הקיץ או החורף. תחגו – שלמי חגיגה. שבעת ימים – אם לא הביא בזה יביא בזה, יכול יהו מביאין כל שבעה ת"ל וחגותם אותו, יום אחד במשמע ולא יותר, ולמה נאמ' שבעה לתשלומין.

 {מ} פרי עץ הדר – עץ שטעם עצו כפריו, הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג. כפת תמרים – חסר וי"ו לומ' שאינה אלא אחת. וענף, עץ עבות – שענפיו קלועים כעבותות וחבלים, וזהו הדס, שעשוי כמין קליעה.

{מב} האזרח – זה אזרח, בישר' – לרבות את הגרים. האזרח – להוציא את הנשים שלא תלמד מחמשה עשר בניסן לחייבן בסוכה כבמצה.[8]

{מג} כי בסוכת הושבתי – כ[9] ענני כבוד.

הערות
  1. אולי צריך להשלים כאן "כאילו"
  2. בפסוק כתוב "השבת" ופירושו "השבוע"
  3. מ"ואני אומ'... מסורס" מופיע בטקסט עצמו, אולם, בתחילתו מופיעה בגיליון המילה "הגהה" ובסופו מופיעה בגיליון המילה "תוספ'". והשווה כ"י מינכן 5, פריס 156.
  4. צ"ל "קיים"
  5. הפירוש הזה מופיע בכ"י פעמיים; עיין לעיל פסוק כ"ה.
  6. מ"האזרח – להוציא... כבמצה" כתוב בכתב יותר קטן כמו ההוספות האחרות, והוא אכן חסר בכ"י. הנוסח מופיע בכ"י וטיקן 94 והוא מובא גם ברמב"ן.
  7. אולי פליטת קולמוס


×