הפטרת מסעי
Sources
Biblical Texts
Yehoshua 19:51יהושע י״ט:נ״א
These are the inheritances which Eleazar the priest, and Joshua, the son of Nun, and the heads of the fathers' houses of the tribes of the Children of Israel, distributed for inheritance by lot in Shiloh before Hashem, at the door of the Tent of Meeting. So they finished dividing the land. | אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי י״י פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ. |
Yehoshua 20יהושע כ׳
(1) And Hashem spoke to Joshua, saying, (2) "Speak to the Children of Israel, saying, 'Assign the cities of refuge of which I spoke to you by the hand of Moses, (3) that the manslayer who kills any person through error and unawares may flee there; and they shall be to you for a refuge from the avenger of blood. (4) And he shall flee to one of those cities, and shall stand at the entrance of the gate of the city, and declare his cause in the ears of the elders of that city; and they shall take him into the city to them, and give him a place, that he may dwell among them. (5) And if the avenger of blood pursues after him, then they shall not deliver up the manslayer into his hand, because he smote his neighbor unawares, and he did not hate him beforehand. (6) And he shall dwell in that city until he stand before the congregation for judgment, until the death of the high priest that shall be in those days; then the manslayer may return and come to his own city, and to his own house, to the city from where he fled.'" (7) And they set apart Kedesh in Galilee in the hill country of Naphtali, and Shechem in the hill country of Ephraim, and Kiriath-arba — which is Hebron — in the hill country of Judah. (8) And beyond the Jordan at Jericho eastward, they assigned Bezer in the wilderness in the table-land out of the tribe of Reuben, and Ramoth in Gilead out of the tribe of Gad, and Golan in Bashan out of the tribe of Manasseh. (9) These were the appointed cities for all the Children of Israel and for the stranger that sojourns among them, that whoever kills any person through error might flee there, and not die by the hand of the avenger of blood, until he stands before the congregation. | (א) וַיְדַבֵּר י״י אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה. (ג) לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי דָעַת וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם. (ד) וְנָס אֶל אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאׇזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם. (ה) וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו וְלֹא יַסְגִּרוּ אֶת הָרֹצֵחַ בְּיָדוֹ כִּי בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. (ו) וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ וּבָא אֶל עִירוֹ וְאֶל בֵּיתוֹ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר נָס מִשָּׁם. (ז) וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה. (ח) וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד וְאֶת [גּוֹלָן] (גלון) בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה. (ט) אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כׇּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד עׇמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה. |
Yehoshua 21:1-3יהושע כ״א:א׳-ג׳
(1) Then the heads of the fathers' houses of the Levites came near to Eleazar the priest, and to Joshua, the son of Nun, and to the heads of the fathers' houses of the tribes of the Children of Israel. (2) And they spoke to them at Shiloh in the land of Canaan, saying, "Hashem commanded by the hand of Moses to give us cities to dwell in, with the open land around them for our cattle." (3) And the Children of Israel gave to the Levites out of their inheritance, according to the commandment of Hashem, these cities with the open land around them. | (א) וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ב) וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר י״י צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ. (ג) וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי י״י אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן. |
Melakhim I 18:46מלכים א י״ח:מ״ו
And the hand of Hashem was on Elijah; and he girded up his loins, and he ran before Ahab to the entrance of Jezreel. | וְיַד י״י הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מׇתְנָיו וַיָּרׇץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה. |
Melakhim I 19מלכים א י״ט
(1) And Ahab told Jezebel all that Elijah had done, and all how he had slain all the prophets with the sword. (2) Then Jezebel sent a messenger to Elijah, saying, "So let the gods do, and more also, if by tomorrow at this time I do not make your life as the life of one of them." (3) And when he saw that, he arose and went for his life, and he came to Beer-sheba which belongs to Judah, and left his servant there. (4) But he himself went a day's journey into the wilderness, and came and sat down under a broom-tree; and he requested for himself that he might die. He said, "It is enough. Now, O Lord, take away my life, for I am not better than my fathers." (5) And he lay down and slept under a broom-tree; and, behold, an angel touched him and said to him, "Arise and eat." (6) And he looked, and, behold, there was at his head a cake baked on the hot stones and a cruse of water. And he ate and drank and lay down again. (7) And the angel of Hashem came again a second time, and he touched him and said, "Arise and eat, because the journey is too great for you." (8) And he arose, and ate and drank, and he went with the strength of that meal forty days and forty nights to Horeb, the mountain of God. (9) And he came there to a cave and lodged there; and, behold, the word of Hashem came to him, and He said to him, "What are you doing here, Elijah?" (10) And he said, "I have been very jealous for Hashem, the God of hosts, for the Children of Israel have forsaken Your covenant, thrown down Your altars, and slain Your prophets with the sword; and I alone have remained; and they seek my life, to take it away." (11) And He said, "Go forth, and stand upon the mountain before Hashem." And, behold, Hashem passed by, and a great and strong wind tearing mountains and breaking rocks before Hashem; but Hashem was not in the wind; and after the wind an earthquake; but Hashem was not in the earthquake; (12) and after the earthquake a fire; but Hashem was not in the fire; and after the fire a still small voice. (13) And it was so, when Elijah heard it, that he wrapped his face in his mantle, and he went out and stood at the entrance of the cave. And, behold, a voice came to him, and said, "What are you doing here, Elijah?" (14) And he said, "I have been very jealous for Hashem, the God of hosts; for the Children of Israel have forsaken Your covenant, thrown down Your altars, and slain Your prophets with the sword; and I alone have remained; and they seek my life, to take it away." (15) And Hashem said to him, "Go, return on your way to the wilderness of Damascus; and when you come, you shall anoint Hazael to be king over Aram. (16) And Jehu the son of Nimshi you shall anoint to be king over Israel; and Elisha the son of Shaphat of Abel-meholah you shall anoint to be prophet in your stead. (17) And it shall come to pass, that he that escapes from the sword of Hazael, Jehu shall slay; and he that escapes from the sword of Jehu, Elisha shall slay. (18) But I will leave seven thousand in Israel, all the knees which have not bowed to Baal, and every mouth which has not kissed him." (19) So he departed from there, and he found Elisha the son of Shaphat, and he was plowing. There were twelve pairs of oxen before him, and he was with the twelfth; and Elijah passed over to him, and cast his mantle upon him. (20) And he left the oxen and ran after Elijah, and he said, "Let me, please, kiss my father and my mother, and then I will follow you." And he said to him, "Go back; for what have I done to you?" (21) And he turned back from him, and he took the pair of oxen and slaughtered them, and he boiled their flesh with the equipment of the oxen and gave to the people, and they ate. Then he arose and went after Elijah and served him. | (א) וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כׇּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב. (ב) וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. (ג) וַיַּרְא וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם. (ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם [אֶחָד] (אחת) וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה י״י קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. (ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. (ו) וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשׇׁב וַיִּשְׁכָּב. (ז) וַיָּשׇׁב מַלְאַךְ י״י שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ. (ח) וַיָּקׇם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב. (ט) וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר י״י אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. (י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַי״י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. (יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי י״י וְהִנֵּה י״י עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי י״י לֹא בָרוּחַ י״י וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ י״י. (יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ י״י וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. (יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. (יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַי״י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. (טו) וַיֹּאמֶר י״י אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. (טז) וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. (יז) וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע. (יח) וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כׇּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכׇל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ. (יט) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו. (כ) וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרׇץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ. (כא) וַיָּשׇׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ. |
Yeshayahu 1:1-20ישעיהו א׳:א׳-כ׳
(1) The vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah. (2) Hear, O heavens, and give ear, O earth, for Hashem has spoken. Children I have reared and brought up, and they have rebelled against Me. (3) The ox knows his owner, and the ass his master's crib. But Israel does not know; My people does not consider. (4) Ah, sinful nation, a people laden with iniquity, a seed of evil-doers, children that deal corruptly. They have forsaken Hashem; they have spurned the Holy One of Israel; they have turned away backward. (5) On what part will you yet be stricken, seeing you stray away more and more? The whole head is sick, and the whole heart faint. (6) From the sole of the foot even to the head, there is no soundness in it; but wounds, and bruises, and festering sores. They have not been pressed, not bound up, not mollified with oil. (7) Your country is desolate; your cities are burned with fire. Your land, strangers devour it in your presence. And it is desolate, as overthrown by strangers. (8) And the daughter of Zion is left as a booth in a vineyard, as a lodge in a garden of cucumbers, as a besieged city. (9) Except that Hashem of hosts has left to us a very small remnant, we should have been as Sodom; we should have been like Gomorrah. (10) Hear the word of Hashem, you rulers of Sodom. Give ear to the law of our God, you people of Gomorrah. (11) "To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me," says Hashem. "I am full of the burnt-offerings of rams and the fat of fed beasts. And I do not delight in the blood of bullocks, or of lambs, or of he-goats. (12) When you come to appear before Me, who has requested this of your hand, to trample My courts? (13) Bring no more vain oblations; it is an offering of abomination to Me. New moon and Sabbath, the holding of convocations – I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. (14) Your new moons and your appointed seasons, my soul hates. They are a burden to Me; I am weary to bear them. (15) And when you spread forth your hands, I will hide My eyes from you. Even if you make many prayers, I will not hear; your hands are full of blood. (16) Wash yourselves, cleanse yourselves, put away the evil of your doings from before My eyes. Cease to do evil. (17) Learn to do well. Seek justice, relieve the oppressed, judge the fatherless, plead for the widow." (18) "Come now, and let us reason together," says Hashem. "Though your sins are as scarlet, they shall be as white as snow. Though they are red like crimson, they shall be as wool. (19) If you are willing and obedient, you shall eat the good of the land. (20) But if you refuse and rebel, you shall be devoured with the sword"; for the mouth of Hashem has spoken. | (א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי י״י דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֺן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת י״י נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. (ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כׇּל רֹאשׁ לׇחֳלִי וְכׇל לֵבָב דַּוָּי. (ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. (ט) לוּלֵי י״י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. (י) שִׁמְעוּ דְבַר י״י קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י״י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר י״י אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. (כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי י״י דִּבֵּר. |
Yeshayahu 1:19ישעיהו א׳:י״ט
If you are willing and obedient, you shall eat the good of the land. | אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. |
Yeshayahu 1ישעיהו א׳
(1) The vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah. (2) Hear, O heavens, and give ear, O earth, for Hashem has spoken. Children I have reared and brought up, and they have rebelled against Me. (3) The ox knows his owner, and the ass his master's crib. But Israel does not know; My people does not consider. (4) Ah, sinful nation, a people laden with iniquity, a seed of evil-doers, children that deal corruptly. They have forsaken Hashem; they have spurned the Holy One of Israel; they have turned away backward. (5) On what part will you yet be stricken, seeing you stray away more and more? The whole head is sick, and the whole heart faint. (6) From the sole of the foot even to the head, there is no soundness in it; but wounds, and bruises, and festering sores. They have not been pressed, not bound up, not mollified with oil. (7) Your country is desolate; your cities are burned with fire. Your land, strangers devour it in your presence. And it is desolate, as overthrown by strangers. (8) And the daughter of Zion is left as a booth in a vineyard, as a lodge in a garden of cucumbers, as a besieged city. (9) Except that Hashem of hosts has left to us a very small remnant, we should have been as Sodom; we should have been like Gomorrah. (10) Hear the word of Hashem, you rulers of Sodom. Give ear to the law of our God, you people of Gomorrah. (11) "To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me," says Hashem. "I am full of the burnt-offerings of rams and the fat of fed beasts. And I do not delight in the blood of bullocks, or of lambs, or of he-goats. (12) When you come to appear before Me, who has requested this of your hand, to trample My courts? (13) Bring no more vain oblations; it is an offering of abomination to Me. New moon and Sabbath, the holding of convocations – I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. (14) Your new moons and your appointed seasons, my soul hates. They are a burden to Me; I am weary to bear them. (15) And when you spread forth your hands, I will hide My eyes from you. Even if you make many prayers, I will not hear; your hands are full of blood. (16) Wash yourselves, cleanse yourselves, put away the evil of your doings from before My eyes. Cease to do evil. (17) Learn to do well. Seek justice, relieve the oppressed, judge the fatherless, plead for the widow." (18) "Come now, and let us reason together," says Hashem. "Though your sins are as scarlet, they shall be as white as snow. Though they are red like crimson, they shall be as wool. (19) If you are willing and obedient, you shall eat the good of the land. (20) But if you refuse and rebel, you shall be devoured with the sword"; for the mouth of Hashem has spoken. (21) How has the faithful city become a harlot! She that was full of justice; righteousness lodged in her; but now – murderers. (22) Your silver has become dross, your wine mixed with water. (23) Your princes are rebellious and companions of thieves; everyone loves bribes, and follows after rewards. They do not judge the fatherless, the cause of the widow does not come to them. (24) Therefore says the Master, Hashem of hosts, the Mighty One of Israel, "Ah, I will get relief from My adversaries, and avenge Myself of My enemies. (25) And I will turn My hand upon you, and purge away your dross as with lye, and will take away all your alloy. (26) And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning. Afterward you shall be called the city of righteousness, the faithful city." (27) Zion shall be redeemed with justice, and her repentant ones with righteousness. (28) But the destruction of the transgressors and the sinners shall be together, and those that forsake Hashem shall be consumed. (29) For they shall be ashamed of the terebinths which you have desired, and you shall be confounded for the gardens that you have chosen. (30) For you shall be as a terebinth whose leaf fades and as a garden that has no water. (31) And the strong shall be as tinder and his work as a spark; and they shall both burn together, and none shall quench them. | (א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי י״י דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֺן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת י״י נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. (ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כׇּל רֹאשׁ לׇחֳלִי וְכׇל לֵבָב דַּוָּי. (ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. (ט) לוּלֵי י״י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. (י) שִׁמְעוּ דְבַר י״י קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י״י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר י״י אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. (כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי י״י דִּבֵּר. (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סׇבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם. (כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן י״י צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. (כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כׇּל בְּדִילָיִךְ. (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. (כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי י״י יִכְלוּ. (כט) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. (ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ. (לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה. |
Yeshayahu 1:27ישעיהו א׳:כ״ז
Zion shall be redeemed with justice, and her repentant ones with righteousness. | צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. |
Yeshayahu 1:31ישעיהו א׳:ל״א
And the strong shall be as tinder and his work as a spark; and they shall both burn together, and none shall quench them. | וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה. |
Yeshayahu 2:5ישעיהו ב׳:ה׳
O house of Jacob, come and let us walk in the light of Hashem. | בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר י״י. |
Yirmeyahu 1:1ירמיהו א׳:א׳
The words of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests who were in Anathoth in the land of Benjamin, | דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן. |
Yirmeyahu 2:4-28ירמיהו ב׳:ד׳-כ״ח
(4) Hear the word of Hashem, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel. (5) Thus says Hashem, "What unrighteousness have your fathers found in Me, that they have gone far from Me, and have walked after vanity, and have become vain? (6) They do not say, 'Where is Hashem who brought us up out of the land of Egypt, who led us through the wilderness, through a land of deserts and of pits, through a land of drought and of the shadow of death, through a land that none passed through, and where no man lived?' (7) I brought you into a plentiful land, to eat its fruit and its goodness; but when you entered, you defiled My land, and made My heritage an abomination. (8) The priests didn't say, 'Where is Hashem?' And those who handle the law didn't know Me. The rulers also transgressed against Me, and the prophets prophesied by Baal, and walked after things that do not profit. (9) Therefore I will yet contend with you," says Hashem, "and with your children's children I will contend. (10) For pass over to the islands of Kittim, and see; and send to Kedar, and consider diligently; and see if there has been such a thing. (11) Has a nation changed its gods, which yet are no gods? But My people have changed their glory for that which does not profit. (12) Be astonished, you heavens, at this, and be horribly afraid. Be very desolate," says Hashem. (13) "For My people have committed two evils. They have forsaken me, the spring of living waters, and hewed them out cisterns, broken cisterns, that can hold no water. (14) Is Israel a servant? Is he a native-born slave? Why has he become a prey? (15) The young lions have roared on him, and yelled; and they have made his land waste. His cities are burned up, without inhabitant. (16) The children also of Memphis and Tahpanhes have broken the crown of your head. (17) Haven't you procured this to yourself, in that you have forsaken Hashem your God, when He led you by the way? (18) Now what have you to do in the way to Egypt, to drink the waters of the Shihor? Or what have you to do in the way to Assyria, to drink the waters of the River? (19) Your own wickedness shall correct you, and your backsliding shall reprove you. Know therefore and see that it is an evil thing and a bitter, that you have forsaken Hashem your God, and that My fear is not in you," says the Lord, Hashem of Hosts. (20) "For of old time I have broken your yoke, and burst your bonds; and you said, 'I will not serve'; for on every high hill and under every green tree you did bow yourself, playing the prostitute. (21) Yet I had planted you a noble vine, wholly a right seed; how then have you turned into the degenerate branches of a foreign vine to Me? (22) For though you wash yourself with lye, and use much soap, yet your iniquity is marked before me," says the Lord Hashem. (23) "How can you say, 'I am not defiled, I have not gone after the Baals?' See your way in the valley, know what you have done, a swift camel traversing her ways; (24) a wild donkey used to the wilderness, that snuffs up the wind in her desire; in her time of copulation who can turn her away? All those who seek her will not weary themselves; in her month they shall find her. (25) Withhold your foot from being unshod, and your throat from thirst. But you said, 'It is in vain; no, for I have loved strangers, and after them I will go.' (26) As the thief is ashamed when he is found, so is the house of Israel ashamed; they, their kings, their princes, and their priests, and their prophets; (27) They tell a stock, 'You are my father'; and to a stone, 'You have brought me forth', for they have turned their back to Me, and not their face. But in the time of their trouble they will say, 'Arise, and save us.' (28) But where are your gods that you have made you? Let them arise, if they can save you in the time of your trouble, for according to the number of your cities are your gods, Judah. | (ד) שִׁמְעוּ דְבַר י״י בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ה) כֹּה אָמַר י״י מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ. (ו) וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה י״י הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם. (ז) וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. (ח) הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה י״י וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ. (ט) לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם י״י וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב. (י) כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת. (יא) הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל. (יב) שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חׇרְבוּ מְאֹד נְאֻם י״י. (יג) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם. (יד) הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל אִם יְלִיד בַּיִת הוּא מַדּוּעַ הָיָה לָבַז. (טו) עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים נָתְנוּ קוֹלָם וַיָּשִׁיתוּ אַרְצוֹ לְשַׁמָּה עָרָיו [נִצְּתוּ] (נצתה) מִבְּלִי יֹשֵׁב. (טז) גַּם בְּנֵי נֹף [וְתַחְפַּנְחֵס] (ותחפנס) יִרְעוּךְ קׇדְקֹד. (יז) הֲלוֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ עׇזְבֵךְ אֶת י״י אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִכֵךְ בַּדָּרֶךְ. (יח) וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר. (יט) תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עׇזְבֵךְ אֶת י״י אֱלֹהָיִךְ וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה צְבָאוֹת. (כ) כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא [אֶעֱבוֹר] (אעבוד) כִּי עַל כׇּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה. (כא) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נׇכְרִיָּה. (כב) כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה. (כג) אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ. (כד) פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת [נַפְשָׁהּ] (נפשו) שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כׇּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחׇדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ. (כה) מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף [וּגְרוֹנֵךְ] (וגורנך) מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ. (כו) כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם. (כז) אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ [יְלִדְתָּנוּ] (ילדתני) כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ. (כח) וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה. |
Yirmeyahu 2:9ירמיהו ב׳:ט׳
Therefore I will yet contend with you," says Hashem, "and with your children's children I will contend. | לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם י״י וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב. |
Yirmeyahu 2:24ירמיהו ב׳:כ״ד
a wild donkey used to the wilderness, that snuffs up the wind in her desire; in her time of copulation who can turn her away? All those who seek her will not weary themselves; in her month they shall find her. | פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת [נַפְשָׁהּ] (נפשו) שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כׇּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחׇדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ. |
Yirmeyahu 3:4ירמיהו ג׳:ד׳
Will you not from this time cry to Me, 'My father, you are the friend of my youth? | הֲלוֹא מֵעַתָּה [קָרָאת] (קראתי) לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה. |
Yirmeyahu 3:14ירמיהו ג׳:י״ד
'Return, backsliding children,' says Hashem; 'for I am a husband to you. And I will take you one of a city, and two of a family, and I will bring you to Zion. | שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם י״י כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן. |
Yirmeyahu 4:1-2ירמיהו ד׳:א׳-ב׳
(1) "If you will return, Israel," says Hashem, "return to Me. And if you will put away your abominations out of My sight and do not waver, (2) and you shall swear, 'As Hashem lives,' in truth, in justice, and in righteousness, then the nations shall bless themselves in Him, and in Him they shall glory." | (א) אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם י״י אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד. (ב) וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי י״י בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ. |
Classical Texts
Bavli Megillah 31bבבלי מגילה ל״א:
When the New Moon of Av occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that includes the verse “Your New Moons and your Festivals, My soul hated; they were a burden to Me” (Isaiah 1:14). The Gemara asks: What is the meaning of: “They were a burden to Me”? The Gemara explains: The Holy One, Blessed be He, said: It is not enough for the Jewish people that they sin before Me, but in addition, they burden Me to reconsider what harsh decree I shall bring upon them, for they are petitioning Me to annul those decrees. The Gemara asks: On the Ninth of Av itself, what do we read as the haftara? Rav said: The portion containing the verse “How did the faithful city become a harlot?” (Isaiah 1:21). The Gemara asks: What Torah portion do they read? It is taught in a baraita that others say: They read the portion containing the verse “But if you will not hearken to me” (Leviticus 26:14). Rabbi Natan bar Yosef said: They read the portion containing the verse: “How long will this people provoke me?” (Numbers 14:11). And some say: They read the portion containing the verse: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). The Gemara comments that Abaye said: Nowadays, everyone is accustomed to read the portion of “When you shall beget children” (Deuteronomy 4:25–40), and they read as the haftara the portion of “I will utterly consume them” (Jeremiah 8:13–9:23). § The mishna states: In the non-priestly watches they read the act of Creation. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., why do they read the account of Creation? Rabbi Ami said: To allude to the fact that were it not for the non-priestly watches, heaven and earth would not endure, as it is stated: “Were it not for My covenant day and night, I would not have set the statutes of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). God’s covenant is referring to the offerings sacrificed in the Temple, which sustain the world. And with regard to Abraham it is written: “And he said, O Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, perhaps, Heaven forbid, the Jewish people will sin before You, and You will do to them as You did to the generation of the Flood and as You did to the generation of the Dispersion, i.e., You will completely destroy them? God said to him: No, I will not do that. Abraham then said before Him: Master of the Universe: “By what shall I know this?” God said to him: “Take Me a heifer of three years old” (Genesis 15:9). With this, God intimated to Abraham that even if his descendants will sin, they will be able to achieve atonement through sacrificing offerings. Abraham said before Him: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing and offerings can be brought to achieve atonement, but when the Temple will no longer be standing, what will become of them? God said to him: I have already established for them the order of offerings, i.e., the verses of the Torah pertaining to the halakhot of the offerings. Whenever they read those portions, I will deem it as if they sacrificed an offering before Me, and I will pardon them for all of their iniquities. § The mishna states: On fast days the congregation reads the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 16), and one may not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Why does one not interrupt the reading of the curses? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Asi said: For the verse states: “My son, do not despise the chastening of the Lord, nor be weary of His correction” (Proverbs 3:11). If one makes a break in the middle of the curses, it appears as if he loathes rebuke. Reish Lakish said a different answer: It is because one does not say a blessing over a calamity. If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. Rather, what does one do? It is taught in a baraita: When one begins the reading, one begins with the verse before the curses, and when one concludes the reading, one concludes with the verse after them. In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity. Abaye said: They taught this only with regard to the curses that are recorded in Leviticus, but with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. What is the reason for this distinction? These curses in Leviticus are stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty. As such, they are more severe. However, these curses in Deuteronomy are stated in the singular, and Moses said them on his own, like the rest of the book of Deuteronomy. They are therefore less harsh and may be interrupted. It was related that Levi bar Buti was once reading the portion of the curses before Rav Huna, and he was stammering in his reading, as it was difficult for him to utter such harsh pronouncements. Rav Huna said to him: If you wish, you may stop where you are and a different reader will continue, for they taught one may not have two people read the curses only with regard to the curses that are recorded in Leviticus. But with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are recorded in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are recorded in Deuteronomy before Rosh HaShana. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses, and the new year may begin without the ominous reading of the curses. The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 16a): And on Shavuot, divine judgment is made concerning the fruit of the trees, which indicates that Shavuot also has the status of a new year. It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: If old men say to you: Demolish, and children say to you: Build, then demolish and do not build, because the demolishing of old men is ultimately as constructive as building, despite the fact that it appears destructive, and the building of children is as destructive as demolishing. An indication of this matter is Rehoboam, son of Solomon. He ignored the advice of the Elders and did not lower himself before his people, which ultimately led to the people rebelling against him. The Sages taught in a baraita: With regard to the place in the Torah where the congregation concludes the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. Where they conclude in the afternoon service on Shabbat, from there they continue to read on Monday morning. Where they conclude on Monday, from there they continue to read on Thursday morning. Where they conclude on Thursday, from there they continue to read on the coming Shabbat. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to the place in the Torah where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat. The Gemara notes that Rabbi Zeira said: The halakha is that with regard to the place where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha? | ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין {ישעיהו א׳:י״ד} חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח אמר הקב״ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם. בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן אמר רב {ישעיהו א׳:כ״א} איכה היתה לזונה מקרא מאי תניא אחרים אומרים {ויקרא כ״ו:י״ד} ואם לא תשמעו לי ר׳ נתן בר יוסף אומר {במדבר י״ד:י״א} עד אנה ינאצוני העם הזה ויש אומרים {במדבר י״ד:כ״ז} עד מתי לעדה הרעה הזאת אמר אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי {דברים ד׳:כ״ה} כי תוליד בנים ומפטירין {ירמיהו ח׳:י״ג} אסוף אסיפם.: [במעמדות] במעשה בראשית וכו׳.: מנהני מילי א״ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר {ירמיהו ל״ג:כ״ה} אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכתיב {בראשית ט״ו:ח׳} ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע שמא ח״ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו. אמר לפניו רבש״ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו׳ אמר לפניו רבש״ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.: בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות.: מה״מ אמר ר׳ חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא {משלי ג׳:י״א} מוסר ה׳ בני אל תמאס. ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן. לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי אמר לו אכנפשך לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק. תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר״ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה וסימן לדבר {מלכים א יב} רחבעם בן שלמה. ת״ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה במנחה שם קורין בשני בשני שם קורין בחמישי בחמישי שם קורין לשבת הבאה דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה. אמר רבי זירא הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה ולימא הלכה כרבי יהודה |
Pesikta DeRav Kahana 14פסיקתא דרב כהנא י״ד
שמעו (א) לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול (איוב ל״ד:י׳). ר׳ עזריה ר׳ יונתן בר חגי בשם ר׳ שמואל בר רבי יצחק קופדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מאבינו יעקב, ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב וג׳ (בראשית ל״א:ל״ו). ולא ענותנותן של בנים מדוד, ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני מה חטאתי לפני אביך וגומ׳ (שמואל א׳ כ׳:א׳), מזכיר שפיכות דמים בפייוסו. א״ר סימון בנוהג שבעולם חתן דר אצל חמיו ועובר לצאת מבית חמיו איפשר שלא ימצא בידו אפילו דבר קל, וזה אפילו מחט אפילו סכין לא נמצ׳ בידו, הד״ה דכת׳ כי מששת את כל כלי ומה מצאת מכל כלי ביתך וג׳ (בראשית ל״א:ל״ז). א׳ לו הק׳ חייך בלשון שהוכחת את חמיך בו בלשון מוכיח אני את בניך, כה אמר י״י מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (ירמיהו ב׳:ה׳). (ב) ושומע לי ישכן בטח ושאנן וג׳ (משלי א׳:ל״ג). ארבעה שומעים הם. יש שומע והפסיד, יש שומע ונשכר, יש לא שומע והפסיד, יש לא שומע ונשכר. שומע והפסיד, זה אדם הראשון, ולאדם אמ׳ כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג׳:י״ז), ומה הפסיד, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם שם י״ט). שומ׳ ונשכר, זה אבינו אברהם, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (שם כ״א:י״ב), ומה נשכר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם). לא שומע ונשכר, זה יוסף, ולא שמע אליה לשכב אצלה וג׳ (שם ל״ט:י׳), מה נישכר, ויוסף ישית ידו על עיניך (שם מ״ו:ד׳). לא שמעו והפסידו, אילו ישראל, ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם (ירמיהו ז׳:כ״ו), ומה הפסידו, אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וג׳ (שם ט״ו:ב׳). א״ר לוי האוזן לגוף כקינקן לכלים, מה קינקן הזה כשהוא מלא כלים את מעשן תחתיו וכולן מרגישין, כך הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם (ישעיהו נ״ה:ג׳). (ג) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם (ישעיהו א-:י״ט-כ׳), חרובין תאכלו. א״ר אחא צריכ׳ ישר׳ לחרובה עבדון תתובה. א״ר עקיב׳ יאיה מסכנות׳ לברתייה דיעקב היך ערקה סימוקה בקדלה דסוסי חיור. א״ר שמואל בר נחמן כד תימוט בירה בירה שמה, וכד תרום קיקלה קיקלה שמה. כד תימוט בירה בירה שמה, שמעו דבר י״י בית יעקב וכל משפחות וג׳ (ירמיהו ב׳:ד׳), אפילו בירידתן הוא קורא אותן בית ישראל (שם). וכד תרום קיקלה קיקלה שמה, הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג), הלווי לא היה. א״ר לוי למטרונ׳ שהיו לה שני שושבינין אחד עירוני ואחד בן מדינה, זה שהיה עירוני היה אומר לה דברים של ניחומים, לא בת טובים את לא בת גניסים את, וזה שהיה בן מדינה היה או׳ לה דברים של קינתורים, לא בת עניים ירודים את לא בת סכופים את, כך ירמיה על ידי שהיה עירוני מענתות היה נכנס לירושלם ואומ׳ לישר׳ דברים של ניחומים, שמעו דבר י״י בית יעקב (ירמיהו ב׳:ה׳), אילין מיליא עזיבתה הוון אבהתהון עבדין, ברם ישעיה על ידי שהיה בן מדינה מירושלם היה או׳ לישר׳ דברים של קינתורים, שמעו דבר י״י קציני סדום (ישעיהו א׳:י׳), לא מן פליטתא דעמה דסדום אתון. א״ר לוי אמוץ ואמציה אחים היו ועל ידי שהיה ישעיה בן אחיו של מלך היה או׳ לישר׳ דברים של קינתורין, כמה דאת או׳ ועשיר יענה עזות (משלי י״ח:כ״ג). (ד) א״ר לוי למטרונה שהכניסה למלך שני הדסים ואיבדה אחד מהם והיתה מצירה עליו, אמ׳ לה המלך שימרי את זה כילו ששמרת את שניהם, כך כיון שעמדו ישר׳ על הר סיני ואמרו כל אשר דבר י״י נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳), איבדו את נעשה, עשו להם עגל מסכה (שם ל״ב:ח׳), אמ׳ להם הק׳ שמרו את נשמע כילו ששמרת׳ שניהם. וכיון שלא שמעו אמ׳ להם הק׳ שמעו דבר י״י (ירמיהו ב׳:ד׳) עד שלא תשמעו דברי ירמיה, שמעו דברי תורה עד שלא תשמעו דברי נבואה, שמעו דברי נבואה עד שלא תשמעו דברי תוכחות, שמעו דברי תוכחות עד שלא תשמעו דברי קינתורין, שמעו דברי קינתורין עד שלא תשמעו קל קרנא משרוקיתא (דניאל ג׳:ט״ו), שמעו בארץ עד שלא תשמעו חוצה לארץ, שמעו חיים עד שלא תשמעו מתים, ישמעו אודניכן עד שלא ישמ׳ גופיכן, ישמעון גופיכן עד שלא ישמ׳ גרמיכון, העצמות היבשות שמעו דבר י״י (יחזקאל ל״ז:ד׳). ר׳ אחא בשם ר׳ יהושע בן לוי קרוב לשמנה פעמים נעשו ישר׳ כתף אחת במצרים, ומה טעמ׳, הבה נתחכמה לו וג׳ (שמות א׳:י׳), מתוך כך קפץ עליהם וגאלן, וארד להצילו מיד מצרים וג׳ (שם ג׳:ח׳). ר׳ אבין ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן כת׳ בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים (שיר השירים א׳:ו׳), מי גרם לי שאהא נוטרה את הכרמים, על שם שכרמי שלי לא נטרתי (שם). מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא, על שלא הפרשתי חלה אחת כתיקונה בארץ ישר׳. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת. מי גרם לי שאהא משמרת שני ימים טובים בסוריא, על שלא שמרתי יום טוב אחד כתיקונו בארץ ישר׳. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. ר׳ יוחנן הוה קרי עליהון, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים (יחזקאל כ׳:כ״ה). (ה) כת׳ כה אמר י״י מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו (ירמיהו ב׳:ה׳). א״ר יצחק זהו שמניח ספר תורה ויצא, עליו הכת׳ אומ׳ מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (שם). אמ׳ הק׳ לישר׳ בניי, אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול. אדם הראשון לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. למה היה אדם הראשון דומה, לחולה שניכנס הרופא אצלו, הרופא אמ׳ לו דבר פלוני אכול ודבר פלו׳ לא תאכל, וכיון שעבר על דבריו גרם מיתה לעצמו. ניכנסו קרוביו אצלו אמרו לו תאמר שהרופא עובר עליך מידת הדין, אמ׳ להם חס ושלום, אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, כך היה מצוה אותי ואומ׳ לי דבר פלוני אכול ודבר פלוני לא תאכל, וכיון שעברתי על דבריו גרמתי מיתה לעצמי. כך ניכנסו כל הדורות אצל אדם הראשון, אמרו לו תאמר שהק׳ עובר עליך מידת הדין, אמ׳ להם חס ושלום אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, כך היה מצוה אותי ואו׳ לי מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב׳:י״ז), וכיון שעברתי על דבריו גרמתי מיתה לעצמי, דכת׳ כי ביום אכלך ממנו מות תמות (שם). פרעה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. למה היה פרעה דומה, למלך שהלך לו למדינת הים ועמד והפקיד כל מה שהיה לו אצל בן ביתו, לאחר ימים בא המלך ממדינת הים אמ׳ לו תן לי כל מה שהפקדתי אצלך, אמ׳ ליה לא עבדא דידך אנא ולא אפקדת גביי כלום, מה עשה לו, נטלו ותלאו בגרדון, א׳ ליה עבדך אנא כל מה שאפקדת גביי אנא משלם. כך בתחילה א׳ הקב״ה למשה, ועתה לך ואשלחך אל פרעה וג׳ (שמות ג׳:י׳), אמ׳ אתו הרשע, מי י״י אשר אשמע בקולו לא ידעתי את י״י וגו׳ (שם ה׳:ב׳), וכיון שהביא עליו עשר מכות א׳, י״י הצדיק ואני ועמי הרשעים (שם ט׳:כ״ז). משה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. למה היה משה דומה, למלך שמסר את בנו לפידגוגו א׳ לו אל תהי קורא לבני מורה. מה הוא דין לישנא מורה, א״ר ראובן בהדין לישנא יוונים צווחים לשטיא מורוס. פעם אחת היקניטו וקרא אתו מורה, אמ׳ לו המלך, כל עצמי הייתי מצוה אותך ואו׳ לך אל תהי קורא לבני מורה ואת קורא לבני מורה, לית עסקיה דערים מהלך עם שטי. כך כת׳ וידבר י״י אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל (שם ו׳:י״ג), מה צום, אמר להם אל תהו קוראין לבני מורים, וכיון שהיקניטו על מי מריבה אמר להם משה שמעו נא המורים (במדבר כ׳:י׳), א׳ להם הקב״ה כל עצמי הייתי מצוה אתכם ואומ׳ לכם אל תהו קורין לבני מורים ואתם קורין לבניי מורים, לית עסקיה דערים מהלך עם שטי, לכן לא תביא אין כת׳ אלא לכן לא תביאו (שם כ׳:י״ב), לא את ולא אחוך ולא אחותך עלין לארעא דישר׳. א׳ הקב״ה לישר׳ אבותיכם במדבר לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול. אני אמרתי להם, זובח לאלהים יחרם (שמות כ״ב:י״ט), והם לא עשו כן, אלא וישתחוו לו ויזבחו לו (שם ל״ב:ח׳). אחר כל הרעות שעשו מה כת׳, וינחם י״י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם ל״ב:י״ד). א״ר יודה בר סימון א׳ הקב״ה לישראל אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול. אני אמרתי להם ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו (שם ט״ז:כ״ו), והם לא עשו, אלא ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שם שם כ״ז), אילו מצאו לקטו. (ו) כי רחקו מעלי (ירמיהו ב׳:ה׳). אמ׳ ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיה שהיו מבריחים את השבים, כמה דאת אמ׳ ואבריחהו מעלי (נחמיה י״ג:כ״ח). (ז) וילכו אחרי ההבל ויהבלו (ירמיהו ב׳:ה׳). א״ר יצחק לבן זהבי שיצא עליו שטר חוב והיה מיתיירא ואו׳, תאמר ששטר חוב זה של מאה זהובים ושל מאתים זהובים הוא, א׳ לו בעל חובו אל תתירא, כור של סובים ושל שעורים הוא, מה דהוא פריע הוא. כך אמ׳ הקב״ה לישר׳ בניי, ע״ז שאתם להוטים אחריה אינה מדבר של ממש אלא הבל המה מעשה תעתועים וג׳ (שם י׳:ט״ו) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבטי נחלתו י״י צבאות שמו (ירמיהו י׳:ט״ז). חסילה. |
Pesikta DeRav Kahana 14פסיקתא דרב כהנא י״ד
שמעו (א) לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול (איוב ל״ד:י׳). ר׳ עזריה ר׳ יונתן בר חגי בשם ר׳ שמואל בר רבי יצחק קופדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מאבינו יעקב, ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב וג׳ (בראשית ל״א:ל״ו). ולא ענותנותן של בנים מדוד, ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני מה חטאתי לפני אביך וגומ׳ (שמואל א׳ כ׳:א׳), מזכיר שפיכות דמים בפייוסו. א״ר סימון בנוהג שבעולם חתן דר אצל חמיו ועובר לצאת מבית חמיו איפשר שלא ימצא בידו אפילו דבר קל, וזה אפילו מחט אפילו סכין לא נמצ׳ בידו, הד״ה דכת׳ כי מששת את כל כלי ומה מצאת מכל כלי ביתך וג׳ (בראשית ל״א:ל״ז). א׳ לו הק׳ חייך בלשון שהוכחת את חמיך בו בלשון מוכיח אני את בניך, כה אמר י״י מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (ירמיהו ב׳:ה׳). (ב) ושומע לי ישכן בטח ושאנן וג׳ (משלי א׳:ל״ג). ארבעה שומעים הם. יש שומע והפסיד, יש שומע ונשכר, יש לא שומע והפסיד, יש לא שומע ונשכר. שומע והפסיד, זה אדם הראשון, ולאדם אמ׳ כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג׳:י״ז), ומה הפסיד, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם שם י״ט). שומ׳ ונשכר, זה אבינו אברהם, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (שם כ״א:י״ב), ומה נשכר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם). לא שומע ונשכר, זה יוסף, ולא שמע אליה לשכב אצלה וג׳ (שם ל״ט:י׳), מה נישכר, ויוסף ישית ידו על עיניך (שם מ״ו:ד׳). לא שמעו והפסידו, אילו ישראל, ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם (ירמיהו ז׳:כ״ו), ומה הפסידו, אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וג׳ (שם ט״ו:ב׳). א״ר לוי האוזן לגוף כקינקן לכלים, מה קינקן הזה כשהוא מלא כלים את מעשן תחתיו וכולן מרגישין, כך הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם (ישעיהו נ״ה:ג׳). (ג) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם (ישעיהו א-:י״ט-כ׳), חרובין תאכלו. א״ר אחא צריכ׳ ישר׳ לחרובה עבדון תתובה. א״ר עקיב׳ יאיה מסכנות׳ לברתייה דיעקב היך ערקה סימוקה בקדלה דסוסי חיור. א״ר שמואל בר נחמן כד תימוט בירה בירה שמה, וכד תרום קיקלה קיקלה שמה. כד תימוט בירה בירה שמה, שמעו דבר י״י בית יעקב וכל משפחות וג׳ (ירמיהו ב׳:ד׳), אפילו בירידתן הוא קורא אותן בית ישראל (שם). וכד תרום קיקלה קיקלה שמה, הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג), הלווי לא היה. א״ר לוי למטרונ׳ שהיו לה שני שושבינין אחד עירוני ואחד בן מדינה, זה שהיה עירוני היה אומר לה דברים של ניחומים, לא בת טובים את לא בת גניסים את, וזה שהיה בן מדינה היה או׳ לה דברים של קינתורים, לא בת עניים ירודים את לא בת סכופים את, כך ירמיה על ידי שהיה עירוני מענתות היה נכנס לירושלם ואומ׳ לישר׳ דברים של ניחומים, שמעו דבר י״י בית יעקב (ירמיהו ב׳:ה׳), אילין מיליא עזיבתה הוון אבהתהון עבדין, ברם ישעיה על ידי שהיה בן מדינה מירושלם היה או׳ לישר׳ דברים של קינתורים, שמעו דבר י״י קציני סדום (ישעיהו א׳:י׳), לא מן פליטתא דעמה דסדום אתון. א״ר לוי אמוץ ואמציה אחים היו ועל ידי שהיה ישעיה בן אחיו של מלך היה או׳ לישר׳ דברים של קינתורין, כמה דאת או׳ ועשיר יענה עזות (משלי י״ח:כ״ג). (ד) א״ר לוי למטרונה שהכניסה למלך שני הדסים ואיבדה אחד מהם והיתה מצירה עליו, אמ׳ לה המלך שימרי את זה כילו ששמרת את שניהם, כך כיון שעמדו ישר׳ על הר סיני ואמרו כל אשר דבר י״י נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳), איבדו את נעשה, עשו להם עגל מסכה (שם ל״ב:ח׳), אמ׳ להם הק׳ שמרו את נשמע כילו ששמרת׳ שניהם. וכיון שלא שמעו אמ׳ להם הק׳ שמעו דבר י״י (ירמיהו ב׳:ד׳) עד שלא תשמעו דברי ירמיה, שמעו דברי תורה עד שלא תשמעו דברי נבואה, שמעו דברי נבואה עד שלא תשמעו דברי תוכחות, שמעו דברי תוכחות עד שלא תשמעו דברי קינתורין, שמעו דברי קינתורין עד שלא תשמעו קל קרנא משרוקיתא (דניאל ג׳:ט״ו), שמעו בארץ עד שלא תשמעו חוצה לארץ, שמעו חיים עד שלא תשמעו מתים, ישמעו אודניכן עד שלא ישמ׳ גופיכן, ישמעון גופיכן עד שלא ישמ׳ גרמיכון, העצמות היבשות שמעו דבר י״י (יחזקאל ל״ז:ד׳). ר׳ אחא בשם ר׳ יהושע בן לוי קרוב לשמנה פעמים נעשו ישר׳ כתף אחת במצרים, ומה טעמ׳, הבה נתחכמה לו וג׳ (שמות א׳:י׳), מתוך כך קפץ עליהם וגאלן, וארד להצילו מיד מצרים וג׳ (שם ג׳:ח׳). ר׳ אבין ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן כת׳ בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים (שיר השירים א׳:ו׳), מי גרם לי שאהא נוטרה את הכרמים, על שם שכרמי שלי לא נטרתי (שם). מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא, על שלא הפרשתי חלה אחת כתיקונה בארץ ישר׳. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת. מי גרם לי שאהא משמרת שני ימים טובים בסוריא, על שלא שמרתי יום טוב אחד כתיקונו בארץ ישר׳. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. ר׳ יוחנן הוה קרי עליהון, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים (יחזקאל כ׳:כ״ה). (ה) כת׳ כה אמר י״י מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו (ירמיהו ב׳:ה׳). א״ר יצחק זהו שמניח ספר תורה ויצא, עליו הכת׳ אומ׳ מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (שם). אמ׳ הק׳ לישר׳ בניי, אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול. אדם הראשון לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. למה היה אדם הראשון דומה, לחולה שניכנס הרופא אצלו, הרופא אמ׳ לו דבר פלוני אכול ודבר פלו׳ לא תאכל, וכיון שעבר על דבריו גרם מיתה לעצמו. ניכנסו קרוביו אצלו אמרו לו תאמר שהרופא עובר עליך מידת הדין, אמ׳ להם חס ושלום, אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, כך היה מצוה אותי ואומ׳ לי דבר פלוני אכול ודבר פלוני לא תאכל, וכיון שעברתי על דבריו גרמתי מיתה לעצמי. כך ניכנסו כל הדורות אצל אדם הראשון, אמרו לו תאמר שהק׳ עובר עליך מידת הדין, אמ׳ להם חס ושלום אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, כך היה מצוה אותי ואו׳ לי מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב׳:י״ז), וכיון שעברתי על דבריו גרמתי מיתה לעצמי, דכת׳ כי ביום אכלך ממנו מות תמות (שם). פרעה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. למה היה פרעה דומה, למלך שהלך לו למדינת הים ועמד והפקיד כל מה שהיה לו אצל בן ביתו, לאחר ימים בא המלך ממדינת הים אמ׳ לו תן לי כל מה שהפקדתי אצלך, אמ׳ ליה לא עבדא דידך אנא ולא אפקדת גביי כלום, מה עשה לו, נטלו ותלאו בגרדון, א׳ ליה עבדך אנא כל מה שאפקדת גביי אנא משלם. כך בתחילה א׳ הקב״ה למשה, ועתה לך ואשלחך אל פרעה וג׳ (שמות ג׳:י׳), אמ׳ אתו הרשע, מי י״י אשר אשמע בקולו לא ידעתי את י״י וגו׳ (שם ה׳:ב׳), וכיון שהביא עליו עשר מכות א׳, י״י הצדיק ואני ועמי הרשעים (שם ט׳:כ״ז). משה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול. למה היה משה דומה, למלך שמסר את בנו לפידגוגו א׳ לו אל תהי קורא לבני מורה. מה הוא דין לישנא מורה, א״ר ראובן בהדין לישנא יוונים צווחים לשטיא מורוס. פעם אחת היקניטו וקרא אתו מורה, אמ׳ לו המלך, כל עצמי הייתי מצוה אותך ואו׳ לך אל תהי קורא לבני מורה ואת קורא לבני מורה, לית עסקיה דערים מהלך עם שטי. כך כת׳ וידבר י״י אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל (שם ו׳:י״ג), מה צום, אמר להם אל תהו קוראין לבני מורים, וכיון שהיקניטו על מי מריבה אמר להם משה שמעו נא המורים (במדבר כ׳:י׳), א׳ להם הקב״ה כל עצמי הייתי מצוה אתכם ואומ׳ לכם אל תהו קורין לבני מורים ואתם קורין לבניי מורים, לית עסקיה דערים מהלך עם שטי, לכן לא תביא אין כת׳ אלא לכן לא תביאו (שם כ׳:י״ב), לא את ולא אחוך ולא אחותך עלין לארעא דישר׳. א׳ הקב״ה לישר׳ אבותיכם במדבר לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול. אני אמרתי להם, זובח לאלהים יחרם (שמות כ״ב:י״ט), והם לא עשו כן, אלא וישתחוו לו ויזבחו לו (שם ל״ב:ח׳). אחר כל הרעות שעשו מה כת׳, וינחם י״י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם ל״ב:י״ד). א״ר יודה בר סימון א׳ הקב״ה לישראל אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול. אני אמרתי להם ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו (שם ט״ז:כ״ו), והם לא עשו, אלא ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שם שם כ״ז), אילו מצאו לקטו. (ו) כי רחקו מעלי (ירמיהו ב׳:ה׳). אמ׳ ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיה שהיו מבריחים את השבים, כמה דאת אמ׳ ואבריחהו מעלי (נחמיה י״ג:כ״ח). (ז) וילכו אחרי ההבל ויהבלו (ירמיהו ב׳:ה׳). א״ר יצחק לבן זהבי שיצא עליו שטר חוב והיה מיתיירא ואו׳, תאמר ששטר חוב זה של מאה זהובים ושל מאתים זהובים הוא, א׳ לו בעל חובו אל תתירא, כור של סובים ושל שעורים הוא, מה דהוא פריע הוא. כך אמ׳ הקב״ה לישר׳ בניי, ע״ז שאתם להוטים אחריה אינה מדבר של ממש אלא הבל המה מעשה תעתועים וג׳ (שם י׳:ט״ו) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבטי נחלתו י״י צבאות שמו (ירמיהו י׳:ט״ז). חסילה. |
Medieval Texts
Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 22תשובות הגאונים (הרכבי) כ״ב
ושש׳ הא דאמ׳ רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמא דרב ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. מהיכן מתחילין ולהיכן גומרין. ולשבת אחרת שהוא ערב תשעה באב במה מפטירין. כך אנו נהוגין שמתחילין חזון ישעיהו והיו הראשונים מסימין אותה אם תאבו ושמעתם. ועכשו מרויחין בה עד בית יעקב לכו ונלכה ב׳ יי׳. ולשבת אחרת שהוא ערב תשעה באב כך מנהגינו כולנו להפטיר עמדו על דרכים. ויש שמפטירין משא גיא חזיון וג׳. |
Rambam Hilkhot Tefillah uBirkat Kohanim 13:19רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:י״ט
It is customary on the three Sabbaths before Tish'ah B'Av to read haftarot of rebuke. On the first Sabbath, we read [the passage,] Divrei Yirmiyahu (Jeremiah 1:1-2:3) as the haftarah. On the second [Sabbath], we read [the passage,] Chazon Yishayahu (Isaiah 1:1-27). On the third [Sabbath], we read [the passage,] Eichah hay'ta l'zonah (Isaiah 1:21). Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah. On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah. | נהגו כל ישראל להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחה. שבת ראשונה מפטירין ״דברי ירמיהו״ וכו׳ (ירמיהו א׳:א׳), שניה ״חזון ישעיהו״ (ישעיהו א׳:א׳), שלישית ״איכה היתה לזונה״ (ישעיהו א׳:כ״א). וכן, שבת שאחר תשעה באב מפטירין ״נחמו נחמו עמי״ (ישעיהו מ׳:א׳). ומנהג פשוט בערינו להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים מפטירין ״שובה ישראל״ (הושע י״ד:ב׳): |
Rambam Mishneh Torah Seder Tefilot 7רמב"ם משנה תורה סדר תפילות ז׳
(א) המפטיר בנביא מברך לפניה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה י״י הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק. ומברך לאחריה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה מדבר ומקיים אשר כל דבריו האמת והצדק, נאמן אתה הוא י״י אלהינו ונאמנים דבריך דבר מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה ברוך אתה י״י האל הנאמן בכל דבריו. רחם על ציון כי היא בית חיינו לעגמת נפש תנקום נקם מהרה בימינו ותבנה מהרה ברוך אתה י״י בונה ירושלים. את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה י״י מגן דוד. על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתתה לנו י״י אלהינו לקדושה לכבוד ולתפארת, על הכל אנו מברכין את שמך ברוך אתה י״י מקדש השבת. וביום טוב הוא אומר ועל יום טוב מקרא קודש הזה שנתתה לנו לששון ולשמחה ברוך אתה י״י מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהן וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. כנוסח שהוא חותם בתפילה בברכה אמצעית באותו היום, כך הוא חותם בברכה אחרונה זו. (ב) העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן, אלו הן, בראשית, ״הן עבדי אתמך בו״ עד ״אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים״ בישעיה (ישעיהו מ״ב:א׳-ט״ז). אלה תולדות נח, ״רני עקרה לא ילדה״ בישעיה עד ״הטו אזנכם ולכו אלי״ (ישעיהו נ״ד:א׳ – נ״ה:ג׳). לך לך, ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ עד ״אני י״י אענם אלהי ישראל לא אעזבם״ בישעיה (ישעיהו מ׳:כ״ה – מ״א:י״ז). וירא אליו, ״ואשה אחת מנשי״ וכו׳ עד ״ותשא את בנה ותצא״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:א׳-ל״ז). ויהיו חיי שרה, תחילת מלכים עד ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״ (מלכים א׳ א׳:א׳-ל״א). ואלה תולדות יצחק, ״משא דבר י״י אל ישראל ביד מלאכי״ עד ״וערבה לי״י״ וכו׳ בתרי עשר (מלאכי א׳:א׳ – ג׳:ד׳). ויצא יעקב, ״ועמי תלואים למשובתי״ וכו׳ עד ״ובנביא העלה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע י״א:ז׳ – י״ב:י״ד). וישלח יעקב, ״חזון עובדיה״ עד סוף ספרו בתרי עשר (עבדיה א׳:א׳-כ״א). וישב יעקב, ״על שלשה פשעי ישראל״ וכו׳ עד ״אריה שאג מי לא יירא״ וכו׳ בתרי עשר (עמוס ב׳:ו׳ – ג׳:ח׳). ויהי מקץ, ״וייקץ שלמה והנה חלום״ וכו׳ עד ״ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל״ במלכים (מלכים א׳ ג׳:ט״ו – ד׳:א׳). ויגש אליו, ״ואתה בן אדם קח לך עץ אחד״ וכו׳ עד ״וידעו הגויים כי אני י״י״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ל״ז:ט״ז-כ״ח). ויחי יעקב, ״ויקרבו ימי דוד למות״ וכו׳ עד ״ושלמה ישב על כסא דוד״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ב׳:א׳-י״ב). ואלה שמות, ״בן אדם הודע את״ וכו׳ עד ״ויצא לך שם בגויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ב׳-י״ד). וארא, ״ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר״ וכו׳ עד ״ביום ההוא אצמיח קרן״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ח:כ״ד – כ״ט:כ״א). בא אל פרעה, ״משא מצרים״ וכו׳ עד ״אשר ברכו י״י צבאות״ בישעיה (ישעיהו י״ט:א׳-כ״ה). ויהי בשלח, שירת דבורה מן ״ויכנע אלהים ביום ההוא״ וכו׳ עד ״ותשקוט הארץ ארבעים שנה״ (שופטים ד׳:כ״ג – ה׳:ל״א). וישמע יתרו, ״בשנת מות המלך עזיהו״ וכו׳ עד ״למרבה המשרה״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו ו׳:א׳ – ט׳:ו׳). ואלה המשפטים, ״הדבר אשר היה אל ירמיהו״ וכו׳ עד ״לא יכרת איש ליונדב בן רכב״ וכו׳ (ירמיהו ל״ד:ח׳ (או: ל״ה:א׳) – ל״ה:י״ט). ויקחו לי תרומה, ״וי״י נתן חכמה לשלמה״ וכו׳ עד ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ה׳:כ״ו – ו׳:י״ג). ואתה תצוה, ״הגד את בית ישראל״ וכו׳ עד ״ורציתי אתכם״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ג:י׳-כ״ז). כי תשא, ״ודבר י״י היה אל אליהו״ וכו׳ עד ״וירכב אחאב וילך יזרעאלה״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:א׳-מ״ה). ויקהל, ״וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור״ עד ״ותתם מלאכת העמודים״ במלכים (מלכים א׳ ז׳:י״ג-כ״ב). אלה פקודי, ״ויעש חירום את הכיורות״ וכו׳ במלכים עד ״והפותות לדלתות הבית הפנימי״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ז׳:מ׳-נ׳). ויקרא, ״עם זו יצרתי לי״ וכו׳ עד ״כה אמר י״י מלך ישראל וגואלו״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו מ״ג:כ״א – מ״ד:ו׳). צו את אהרן, ״עולותיכם ספו על זבחיכם״ וכו׳ עד ״כי באלה חפצתי נאם י״י״ בירמיה (ירמיהו ז׳:כ״א – ט׳:כ״ג). ויהי ביום השמיני, ״ויוסף עוד דוד את כל בחור״ וכו׳ עד ״כל אשר בלבבך לך עשה״ בשמואל (שמואל ב׳ ו׳:א׳ – ז׳:ג׳). אשה כי תזריע, ״ואיש בא מבעל שלישה״ וכו׳ עד ״וילך מאתו כברת ארץ״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:מ״ב – ה׳:י״ט). זאת תהיה, ״ויאמר אלישע״ וכו׳ ״וארבעה אנשים״ וכו׳ ומדלג עד ״ולא השליכם מעל פניו״ וכו׳ במלכים (מלכים ב׳ ז׳:א׳ – ז׳:ג׳ – י״ג:כ״ג). אחרי מות, ״התשפוט התשפוט״ וכו׳ עד ״ונחלת בך לעיני גויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ב:ב׳-ט״ז). קדושים תהיו, ״באו אנשים מזקני ישראל״ וכו׳ עד ״צבי היא לכל הארצות״ ביחזקאל (יחזקאל כ׳:א׳-ט״ו). אמור אל הכהנים, ״והכהנים הלויים בני צדוק״ וכו׳ עד ״כל נבלה״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ד:ט״ו-ל״א). בהר סיני, ״י״י עוזי ומעוזי ומנוסי״ וכו׳ עד ״רפאני י״י וארפא״ בירמיה (ירמיהו ט״ז:י״ט – י״ז:י״ד). אם בחקותי, ״הנבא על רועי ישראל״ וכו׳ עד ״והצלתים מיד העובדים בהם״ ביחזקאל (יחזקאל ל״ד:ב׳-כ״ז). במדבר סיני, ״והיה מספר בני ישראל״ וכו׳ עד ״וארשתיך לי באמונה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע ב׳:א׳-כ״ב). נשא, ״ויהי איש אחד מצרעה״ וכו׳ עד ״ויגדל הנער ויברכהו י״י״ בשופטים (שופטים י״ג:ב׳-כ״ד). בהעלותך, ״רני ושמחי בת ציון״ וכו׳, עד ״ידי זרובבל יסדו״ וכו׳ בתרי עשר (זכריה ב׳:י״ד – ד׳:ט׳). שלח לך, ״וישלח יהושע בן נון״ וכו׳ עד ״וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו״ (יהושע ב׳:א׳-כ״ד). ויקח קרח, ״ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל״ וכו׳ עד ״כי לא יטוש י״י״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ י״א:י״ד – י״ב:כ״ב). זאת חקת, ״ויפתח הגלעדי״ וכו׳ עד ״מימים ימימה״ וכו׳ בשופטים (שופטים י״א:א׳-מ׳). וירא בלק, ״והיה שארית יעקב״ וכו׳ עד ״והצנע לכת עם אלהיך״ בתרי עשר (מיכה ה׳:ו׳ – ו׳:ח׳). פינחס, ״ויד י״י היתה אל אליהו״ וכו׳ עד ״ויקם וילך אחרי אליהו״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א). ראשי המטות, ״ויתן משה למטה בני ראובן״ וכו׳ עד ״ויחלקו את הארץ״ ביהושע (יהושע י״ג:ט״ו – י״ד:ה׳). אלה מסעי, ״אלה הנחלות״ וכו׳ עד ״ויתנו בני ישראל ללויים״ ביהושע (יהושע י״ט:נ״א – כ״א:ג׳). אלה הדברים, ״ואלה הדברים אשר דבר י״י אל ישראל ואל יהודה״ וכו׳ עד ״והייתם לי לעם״ בירמיה (ירמיהו ל׳:ד׳-כ״ב). ואתחנן, ״ואתפלל אל י״י אחרי תתי״ וכו׳ עד ״שדות בכסף יקנו״ וכו׳ בירמיה (ירמיהו ל״ב:ט״ז-מ״ד). והיה עקב, ״הלוך וקראת באזני ירושלים״ וכו׳ עד ״והתברכו בו גויים ובו יתהללו״ בירמיה (ירמיהו ב׳:ב׳ – ד׳:ב׳). ראה אנכי, ״הנה ימים באים נאם י״י והקימותי לדוד צמח צדיק״ וכו׳ עד ״אם יסתר איש במסתרים״ בירמיה (ירמיהו כ״ג:ה׳-כ״ד). שופטים, ״ויהי כאשר זקן שמואל״ וכו׳ עד ״ויאמר שמואל אל אנשי ישראל״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ ח׳:א׳-כ״ב). כי תצא, ״ויאספו פלשתים את מחניהם״ וכו׳ עד ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וי״י עמו״ בשמואל (שמואל א׳ י״ז:א׳ – י״ח:י״ד). והיה כי תבוא, ״אז יבנה יהושע מזבח״ וג׳ עד ״ולא היה כיום ההוא״ וכו׳ (יהושע ח׳:ל׳ – י׳:י״ד). אתם נצבים, ״ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל״ וכו׳ עד ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם״ וכו׳ (יהושע כ״ד:א׳-י״ג). האזינו, ״ולקחתי אני מצמרת הארז״ וכו׳ עד ״והשיבו וחיו״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל י״ז:כ״ב – י״ח:ל״ב). וזאת הברכה, ״ויהי אחרי מות משה עבד י״י״ וכו׳ ומדלג עד ״ויהי י״י את יהושע״ וכו׳ (יהושע א׳:א׳ – ו׳:כ״ז). (ג) כל שבת שקורין בה שתי פרשיות, מפטירין מענין פרשה אחרונה, וזה הוא המנהג ברוב המקומות. וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. בשבת שאחר תשעה באב, ״נחמו נחמי עמי״ וכו׳ (ישעיהו מ׳:א׳), בשניה ״ותאמר ציון עזבני י״י״ וכו׳ (ישעיהו מ״ט:י״ד), בשלישית, ״עניה סוערה״ וכו׳ (ישעיהו נ״ד:י״א), ברביעית, ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״ וכו׳ (ישעיהו נ״א:י״ב), בחמישית, ״רני עקרה לא ילדה״ (ישעיהו נ״ד:א׳), בשישית, ״קומי אורי כי בא אורך״ (ישעיהו ס׳:א׳), בשביעית, ״שוש אשיש״ וכו׳ (ישעיהו ס״א:י׳). |
Meiri Megillah 31bמאירי מגילה ל״א:
ר״ח אב שחל בשבת מפטירין בחזון ישעיהו ועכשיו נהגו להפטיר כן בכל שבת שלפני ט׳ באב וט׳ באב עצמו קורין בכי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם במעמדות קורין במעשה בראשית שאלמלא קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ ומ״מ יי׳ יראה ללבב וכשאין קרבנות זכירתן עולה לנו במקום הקרבתן שלא הקרבן מכפר אלא התשובה הבאה בסבתו והרי אף הזכירה משמשת כך ואף התפלה עומדת להם בזו: לעולם יהא אדם רך ואל יתמיד בשררה וילמד אדם ממדת קונו שכל מקום שאתה מוצא גבורתו שם אתה מוצא ענותנותו ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים: מה שביארנו במשנה שאין מפסיקין בקללות דוקא של ת״כ אבל משנה תורה פוסק מה בין אלו לאלו הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן [והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרו] ר״ל בלשון עצמו מ״מ עכשו נהגו שלא להפסיק אף באלו עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת״כ קודם עצרת ושל משנה תורה קודם ר״ה כדי שתכלה שנה וקללותיה: לעולם יהא אדם שומע לעצת גדוליו אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה: |