Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky) |
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky) |
||
Line 33: | Line 33: | ||
<opinion name="">חוקי התורה | <opinion name="">חוקי התורה | ||
<p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p> | <p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p> | ||
− | <mekorot> | + | <mekorot>ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,<fn>בחלק מכתבי היד של המכילתא דרבי ישמעאל כתוב ר' אליעזר המודעי. גם ר' אליעזר (בן הורקנוס) וגם ר' אלעזר המודעי מופיעים מספר פעמים בחלק זה של המכילתא, ויש אי התאמות רבות בין עדי הנוסח.</fn> ור' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">מכילתא דרבי ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> |
− | <multilink><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25"> | + | ו<multilink><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">מכילתא דרשב"י</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink>, |
− | <multilink><aht source="SederOlamRabbah5"> | + | <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>, |
− | <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b"> | + | <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>, |
− | <multilink><aht source="SederOlamZuta4"> | + | <multilink><aht source="SederOlamZuta4">סדר עולם זוטא</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>, |
− | <multilink><aht source="PsJShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink>, |
− | <multilink><aht source="RashiShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="RashiShemot15-25">רש"י</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>, |
− | <multilink><aht source="LekachTovShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="LekachTovShemot15-25">לקח טוב</aht><aht source="LekachTovShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Lekach Tov">About R. Toviah b. Eliezer</aht></multilink>, |
− | <multilink><aht source="RambamMoreh3-32"> | + | <multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>ראה גם <multilink><aht source="RSBHGBereshit47-22">ר' שמואל בן חפני גאון</aht><aht source="RSBHGBereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht><aht parshan="R. Shemuel b. Chofni Gaon">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</aht></multilink>.</fn> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם " בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסויימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point> | + | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסויימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point> |
− | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn> | + | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הנוסחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <aht page="Chronology – Shemot 18">סדר האירועים בשמות י"ח</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">חובותיו של משה</aht>. עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point> |
− | <point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn> | + | <point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). ראה גם עמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום פסבדו-יונתן שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטאפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn> לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צרכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht>, תרגום נאופיטי, ותרגום המיוחס ליונתן. אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">הדר זקנים</aht><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Hadar Zekeinim" /></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point> |
− | <point><b>רפרנטים של "חק ומשפט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn> | + | <point><b>רפרנטים של "חק ומשפט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn> הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסויימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn> במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חק" ו"משפט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חק" ו"משפט" כשתי ישויות נפרדות: |
<ul> | <ul> | ||
− | <li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1"> | + | <li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' יהושע</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>ר' יהושע אינו מנמק את בחירתו בשתי מצוות אלה (ראה גם את ההסבר המאולץ במדרש אגדה (בובר) דברים ה':ט"ו), אך סביר שהיא הושפעה מההבנה שהמילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" שמופיעות בעשרת הדברות בנוגע לשתי המצוות האלה רומזות לכך שהן ניתנו לפני מעמד הר סיני. מסקנה זו מפורשת בבבלי סנהדרין, אך הבבלי אינו מקשר את המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" למצוות האלה (ראה להלן). המקור הראשון שממזג בפירוש את עמדתו ר' יהושע עם המסקנה שנמצאת בבבלי הוא הלקח טוב. גורם נוסף שהוביל אולי לבחירה בשבת הוא הפסוק בפרק הבא (שמות ט"ז:כ"ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" שאפשר לפרש אותו כמתייחס למסירת דיני השבת לעם בזמן מוקדם יותר. להסברים עקרוניים נוספים על בחירת המצוות של ר' יהושע, ראה רמב"ם להלן שמתייחס לשבת כמלמדת את הבסיס של האמונה בה', ור' יעקב מדן, <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 72-74 שטוען שכיבוד הורים היה חיוני בכדי למסד את החוק והסדר ואת זכויותיו של ראש המשפחה להקצות אוכל ומים.</fn></li> |
− | <li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1"> | + | <li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' אלעזר המודעי</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חקים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">מכילתא דר' ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א'). אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li> |
</ul> | </ul> | ||
− | <p>יחד, שתי עמדות תנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn> | + | <p>יחד, שתי עמדות תנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn> מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p> |
<ul> | <ul> | ||
− | <li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="RambamMoreh3-32"> | + | <li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחבירו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li> |
− | <li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5"> | + | <li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink><fn>התרגום המיוחס ליונתן מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li> |
− | <li>שבת, פרה אדומה,<fn>( | + | <li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו היתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<aht source="Yotzer">יוצר לפרשת פרה</aht> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/> |
− | ( | + | (ב) הרעיון שפרה אדומה ניתנה כבר במרה כנראה מתבסס על ההנחה שפרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ל"חֹק" (ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> המצטט את הביטוי "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" מבמדבר י"ט:ב'). אך, בעוד שהנחה זו היא רווחת כיום, זוהי גם במידה רבה תוצאה של השפעתו של רש"י עצמו בפרשנותו ל<multilink><aht source="RashiBemidbar19-2">במדבר י"ט:ב'</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>. [פירושיו של רש"י שם משלבים את המוטיבים של הבבלי ו<multilink><aht source="PesiktaDRK4">פסיקתא דרב כהנא</aht><aht source="PesiktaDRK4">Parah 4:1,6</aht><aht parshan="Pesikta DeRav Kahana" /></multilink>. להסברים אפשריים אחרים של הביטוי בבמדבר י"ט, ראה <a href="$">"חקת התורה"</a>.] כך, פרשנותו של רש"י בנוגע למרה עקבית לחלוטין עם פירושו בבמדבר ועם פירושו ל"חֻקָּיו" בשמות ט"ו:כ"ג.<br/> |
− | (c) | + | (c) בניגוד למה שמופיע ברש"י, פרה אדומה לא מופיעה ברשימת החוקים ב<multilink><aht source="SifraAcharei9">ספרא</aht><aht source="SifraAcharei9">Acharei Mot 9</aht><aht parshan="Sifra" /></multilink> ורוב עדי הנוסח של ה<multilink><aht source="BavliYoma67b">בבלי יומא</aht><aht source="BavliYoma67b">Yoma 67b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>. הבבלי, אם כך, הוא גם עקבי לחלוטין בכך שאינו מזהה את פרה אדומה בתור ה"חֹק" במרה. [ראה גם בבלי גיטין ס'. שהדינים של פרה אדומה ניתנו רק בתחילת השנה השנייה. אולם, פרה אדומה כן מופיעה בהדפסה ספרדית של מסכת יומא וסביר שגם הופיעה בטקסטים שהיו לעיני ה<multilink><aht source="RambamMeilah8-8">רמב"ם</aht><aht source="RambamMeilah8-8">Hilkhot Meilah 8:8</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink> ו<multilink><aht source="RambanVayikra16-8">רמב"ן</aht><aht source="RambanVayikra16-8">Vayikra 16:8</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><aht source="SederOlamZuta4">סדר עולם זוטא</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>,<fn>אולם, ראה ר' מנחם כשר בתורה שלמה י"ד:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) וח. מיליקובסקי, "פרה אדומה לפני סיני – מסורת קדומה או טעות סופרים", בעיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (ירושלים תשמ"ב):270 שמצביע על כך שרוב המהדורות של סדר עולם זוטא אינן מזכירות לא את מרה ולא את פרה אדומה. אלא, הנוסח בהן הוא: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה [=ביום הכיפורים]". שניהם מסיקים שהשורה הנידונה היתה הוספה מאוחרת יותר לטקסט של סדר עולם זוטא שהושפעה מפירושו של רש"י. מיליקובסקי (ע' 271) מגיע למסקנה דומה ביחס לטקסטים השונים של סדר עולם רבה.</fn> <multilink><aht source="RashiShemot15-25">רש"י</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>(א) פירושי בעלי התוספות של פענח רזא, ריב”א, ו<multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink>, וגם פרשני רש"י, מציינים שעמדתו של רש"י סוטה ממקורות רבניים קדומים יותר ועומדת בסתירה למקורות שמהם משתמע שפרה אדומה ניתנה רק מאוחר יותר (ראה גם את הפתרון המוצע של חזקוני) ובאה לכפר על חטא העגל. דבר זה גורם לתורה תמימה להרחיק לכת ולהציע שיש טעות סופרים בטקסט של רש"י, ושבטקסט המקורי היה כתוב "וכ"א" (כלומר וכיבוד אב ואם), ושהוא עוּוַת ל"ופ"א" שפוענח לאחר מכן כ"ופרה אדומה". טענת נגד לתיאוריה זו היא שהנוסח בכל כתבי היד הקדומים של רש"י ובציטוטים של רש"י בראשונים הוא כמו הטקסט שלנו, ופירושו של רש"י לשמות כ"ד:ג' מונה גם את כיבוד הורים וגם את פרה אדומה (ראה להלן). בנוסף, כפי שצויין לעיל, הטקסט של רש"י שבידינו הוא גם עקבי עם פירושיו לשמות ט"ו:כ"ו ובמדבר י"ט:ב'.<br/> |
− | ( | + | (ב) כמו סדר עולם רבה לעיל, רש"י אינו מסביר כיצד הוא מגיע לשלוש מצוות שונות משתי המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט". ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמציע שרש"י למד את דיני פרה אדומה מ"חֹק", דיני ממונות מ"מִשְׁפָּט", ושבת מ"וְשָׁם נִסָּהוּ". בעוד שהצעה זו עקבית גם עם פירושו של רש"י בשמות ט"ו:כ"ו ש"חקיו" כולל את פרה אדומה וגם עם פירושו בשמות ט"ז:ד' ש"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" מתייחס למבחן אם יקיימו את השבת, היא אינה מתאימה להסברו של רש"י עצמו ל "וְשָׁם נִסָּהוּ". לעיון נוסף, ראה להלן על רש"י שמות כ"ד:ג'. ראה גם <multilink><aht source="RAvrahamShemot16-28">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot16-28">Shemot 16:28</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> שמקשר בין שלושת הפסוקים בשמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וט"ז:כ"ח.</fn></li> |
− | <li>שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – <multilink><aht source="RashiShemot24-3"> | + | <li>שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – <multilink><aht source="RashiShemot24-3">רש"י שמות כ"ד:ג'</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>ראה לעיל שרש"י בשמות ט"ו:כ"ה לא כלל את כיבוד הורים. אפשר שרש"י בשמות כ"ד:ג' לומד את שבת וכיבוד הורים מ"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (כמו הבבלי, וראה גם דיון בדעתו של ר' יהושע לעיל), ובנוסף דורש את פרה אדומה כאב טיפוס של "חֹק" ודיני ממונות בתור האב טיפוס של "מִשְׁפָּט".</fn></li> |
</ul> | </ul> | ||
</point> | </point> | ||
− | <point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht>),<fn> | + | <point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht>),<fn>רמב"ן, בהסברת עמדתם של הבבלי ורש"י, מעלה אפשרות שלישית שמבינה את "נסה" בתור לאמן או להרגיל. לשיטה זו, ה' רצה שבני ישראל יתרגלו בהדרגה למצוות.</fn> והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.<fn>עמדות הפרשנים בנוגע לשאלה זו מושפעות מאוד מהדרך בה הם מבינים את המוקד של הסיפור בכללו.</fn> |
<ul> | <ul> | ||
<li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה: | <li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה: | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> | + | <li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>. לפי נקודת מבט זו, "ושם נסהו" מתייחס לציוויים של "שם שם לו חק ומשפט" והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li> |
− | <li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn> | + | <li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">ראב"ע</aht><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Shemot Long Commentary 15:25</aht><aht source="IbnEzraShemotShort15-25">Shemot Short Commentary 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham ibn Ezra" /></multilink>. גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn> לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li> |
− | <li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צרכיהם – תרגום המיוחס ליונתן<fn> | + | <li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צרכיהם – תרגום המיוחס ליונתן<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li> |
</ul> | </ul> | ||
</li> | </li> | ||
− | <li>לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".<fn> | + | <li>לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".<fn>ר' יהושע, לעומת זאת, מקשר את "נִסָּהוּ" לשורש נש"א, וזה חושף אותו לביקורת מצד ר' אליעזר. רלב"ג, מאידך, מביא תימוכין מהופעות אחרות של השורש "נסה".</fn> <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">הרלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.<fn>ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht> לדיון מלא.</fn> האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים: |
<ul> | <ul> | ||
− | <li>ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.<fn> | + | <li>ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.<fn>ראה גם דברים ד':ו'-ח'. רלב"ג נוקט בעמדה זו במפורש. השווה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמקשר את "נִסָּהוּ" לנס (דגל), ומציע שמצות השבת היתה אות פומבי לברית ה' עם בני ישראל.</fn></li> |
− | <li>ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צרכיהם הגופניים.<fn> | + | <li>ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צרכיהם הגופניים.<fn>אפשרות זו נרמזת בפירוש רלב"ג. ראה גם <aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> שאומר שהמטרה של מרה היתה להפגין את כוחו של ה'.</fn></li> |
</ul> | </ul> | ||
</li> | </li> | ||
</ul> | </ul> | ||
</point> | </point> | ||
− | <point><b>נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ</b> – כל המקורות האלו מבינים שב" | + | <point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.<fn>לדיון במבחן הדו-כיווני במדבר, ראה <a href="$">נסיון</a>.</fn> אולם, תרגום המיוחס ליונתן מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).<fn>שיטה זו צועדת בעקבות <multilink><aht source="BavliArakhin15a">בבלי ערכין</aht><aht source="BavliArakhin15a">Arakhin 15a</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink> המונה את המאורע הזה בתור אחת מעשר הפעמים שבני ישראל בחנו את ה' (ראה במדבר י"ד:כ"ב). ראה גם <multilink><aht source="AvotDRN38">אבות דרבי נתן</aht><aht source="AvotDRN38">Version B, Chapter 38</aht><aht parshan="Avot DeRabbi Natan" /></multilink> שמצטט את הפסוק שלנו כהוכחה לכך (הבבלי אינו עושה זאת). אולם, ראה דברים ו':ט"ז שאולי משתמע ממנו שהפעם הראשונה בה בני ישראל בחנו את ה' היתה במסה. לוריאציה של גישה זו, ראה רלב"ג להלן.</fn></point> |
<!-- | <!-- | ||
<point><b>Natural or supernatural</b> – According to R. Yehoshua, Hashem temporarily made the waters bitter so that he could sweeten them for the Israelites. R. Elazar HaModai disagrees and says that the waters were naturally bitter.</point> | <point><b>Natural or supernatural</b> – According to R. Yehoshua, Hashem temporarily made the waters bitter so that he could sweeten them for the Israelites. R. Elazar HaModai disagrees and says that the waters were naturally bitter.</point> | ||
Line 87: | Line 87: | ||
<opinion name="">קוד התנהגות מוסרי | <opinion name="">קוד התנהגות מוסרי | ||
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p> | <p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p> | ||
− | <mekorot><multilink><aht source="RambanShemot15-25"> | + | <mekorot><multilink><aht source="RambanShemot15-25">רמב"ן</aht><aht source="RambanShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>,<fn>Cf. the first possibility suggested by <multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">R. Avraham b. HaRambam</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> that the "חֹק וּמִשְׁפָּט" refers to ad hoc laws which applied only to the wilderness period and not for future generations.</fn> |
− | <multilink><aht source="HaRekhasimShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="HaRekhasimShemot15-25">הרכסים לבקעה</aht><aht source="HaRekhasimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="HaRekhasim Levik'ah">About R"Y Frankfurter</aht></multilink>, |
− | + | ר' יעקב מדן<fn>In his <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">article</a>, "איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר", Megadim 17 (1992): 62-63. After reconstructing the backdrop and need for the "חֹק וּמִשְׁפָּט", R. Meidan attempts to show that this is also underlying the opinion of R. Yehoshua cited above. In contrast, Ramban views his approach as distinct from that of Chazal.</fn> | |
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <aht source="Yehoshua24-25">יהושע</aht> וספר <aht source="ShemuelI30-25">שמואל</aht> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שם... חק ומשפט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point> | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <aht source="Yehoshua24-25">יהושע</aht> וספר <aht source="ShemuelI30-25">שמואל</aht> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שם... חק ומשפט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point> | ||
Line 110: | Line 110: | ||
<category name="">עקרונות של ההשגחה האלוקית<!--Fundamentals of Faith--> | <category name="">עקרונות של ההשגחה האלוקית<!--Fundamentals of Faith--> | ||
<p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p> | <p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p> | ||
− | <mekorot><multilink><aht source="RasagShemot15-25"> | + | <mekorot><multilink><aht source="RasagShemot15-25">ר' סעדיה גאון</aht><aht source="RasagShemot15-25">Commentary Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Saadia Gaon" /></multilink>, |
− | <multilink><aht source="RashbamShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="RashbamShemot15-25">רשב"ם</aht><aht source="RashbamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RashbamShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="Rashbam">About R. Shemuel b. Meir</aht></multilink>, |
− | <multilink><aht source="RalbagShemot15P25"> | + | <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>, |
− | <multilink><aht source="AbarbanelShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="AbarbanelShemot15-25">אברבנאל</aht><aht source="AbarbanelShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Abarbanel">About R. Yitzchak Abarbanel</aht></multilink>, |
− | <multilink><aht source="ShadalShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="ShadalShemot15-25">שד"ל</aht><aht source="ShadalShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Shadal">About R. S.D. Luzzatto</aht></multilink>, |
− | <multilink><aht source="CassutoShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="CassutoShemot15-25">מ"ד קאסוטו</aht><aht source="CassutoShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="Umberto Cassuto">About U. Cassuto</aht></multilink> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>See below that Ralbag (in his first approach) differs in understanding the subject of the verse to be the Israelites and their erroneous theological assumptions. According to Ralbag also, though, Marah came to teach the principle of Divine providence. On Rashbam and Ralbag's second approach, see below.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>For a different variation that also emphasizes that Marah came to teach a lesson about mitzvot, see the <multilink><aht source="Akeidat40">Akeidat Yitzchak</aht><aht source="Akeidat40">Shemot #40</aht><aht parshan="Akeidat Yitzchak">About R. Yitzchak Arama</aht></multilink> who explains that the sweetening of the water symbolized that commandments that were at first incomprehensible ("חֹק") and bitter (as they ran counter to the Egyptian lascivious lifestyle) would be transformed into understandable ("מִשְׁפָּט") and sweet ones. According to R"Y Arama, the Egyptian malady described in 15:26 refers to their hardened hearts which was the cause of their afflictions.</fn> עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>Abarbanel and Shadal explicitly equate the "חֹק וּמִשְׁפָּט" with 15:26.</fn> למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <aht source="Yirmeyahu33-25">ירמיהו ל"ג:כ"ה</aht> ו <aht source="Mishlei8-29">משלי ח':כ"ט</aht>.</point> | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>See below that Ralbag (in his first approach) differs in understanding the subject of the verse to be the Israelites and their erroneous theological assumptions. According to Ralbag also, though, Marah came to teach the principle of Divine providence. On Rashbam and Ralbag's second approach, see below.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>For a different variation that also emphasizes that Marah came to teach a lesson about mitzvot, see the <multilink><aht source="Akeidat40">Akeidat Yitzchak</aht><aht source="Akeidat40">Shemot #40</aht><aht parshan="Akeidat Yitzchak">About R. Yitzchak Arama</aht></multilink> who explains that the sweetening of the water symbolized that commandments that were at first incomprehensible ("חֹק") and bitter (as they ran counter to the Egyptian lascivious lifestyle) would be transformed into understandable ("מִשְׁפָּט") and sweet ones. According to R"Y Arama, the Egyptian malady described in 15:26 refers to their hardened hearts which was the cause of their afflictions.</fn> עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>Abarbanel and Shadal explicitly equate the "חֹק וּמִשְׁפָּט" with 15:26.</fn> למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <aht source="Yirmeyahu33-25">ירמיהו ל"ג:כ"ה</aht> ו <aht source="Mishlei8-29">משלי ח':כ"ט</aht>.</point> | ||
Line 143: | Line 143: | ||
<opinion name="">מחיה | <opinion name="">מחיה | ||
<p>ה' סיפק מים לעם.</p> | <p>ה' סיפק מים לעם.</p> | ||
− | <mekorot><multilink><aht source="RYBSShemot15-25"> | + | <mekorot><multilink><aht source="RYBSShemot15-25">ר' יוסף בכור שור</aht><aht source="RYBSShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RYBSShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="R. Yosef Bekhor Shor" /></multilink></mekorot> |
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>In 15:26 he seems to also present a second option according to which Hashem gave the nation laws which would ensure their good health.</fn> הוא מצביע על המקרה של <aht source="Bereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>It is unclear whether R"Y Bekhor Shor thinks that "חֹק" means food itself, or merely a portion (of food). The latter option is developed by R. Meidan above, and he cites numerous prooftexts. While R"Y Bekhor Shor explains "מִשְׁפָּט" to be synonymous with "חֹק", R. Meidan understands it to be the administrative process through which the food allocations were fixed.</fn></point> | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>In 15:26 he seems to also present a second option according to which Hashem gave the nation laws which would ensure their good health.</fn> הוא מצביע על המקרה של <aht source="Bereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>It is unclear whether R"Y Bekhor Shor thinks that "חֹק" means food itself, or merely a portion (of food). The latter option is developed by R. Meidan above, and he cites numerous prooftexts. While R"Y Bekhor Shor explains "מִשְׁפָּט" to be synonymous with "חֹק", R. Meidan understands it to be the administrative process through which the food allocations were fixed.</fn></point> | ||
<point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צרכיהם.<fn>While this resembles the approach of Rashbam, Abarbanel, and the Biur above that Hashem created the shortages of food and water so that the Israelites would recognize their dependence on Him, R"Y Bekhor Shor emphasizes Hashem's role in providing the solution rather than the problem. In Shemot 16:4 and Devarim 8:3, though, he explains similarly to Rashbam.</fn></point> | <point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צרכיהם.<fn>While this resembles the approach of Rashbam, Abarbanel, and the Biur above that Hashem created the shortages of food and water so that the Israelites would recognize their dependence on Him, R"Y Bekhor Shor emphasizes Hashem's role in providing the solution rather than the problem. In Shemot 16:4 and Devarim 8:3, though, he explains similarly to Rashbam.</fn></point> | ||
Line 153: | Line 153: | ||
<opinion name="">תרופות צמחיות | <opinion name="">תרופות צמחיות | ||
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p> | <p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p> | ||
− | <mekorot> | + | <mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><aht source="RBachyaShemot15-25">ר' בחיי</aht><aht source="RBachyaShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Bachya b. Asher" /></multilink>,<fn>The roots of this approach may be found already in Ramban who writes: "נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה". However, Ramban applies this notion only to explain the word "וַיּוֹרֵהוּ", while explaining the term "חֹק וּמִשְׁפָּט" differently – see above.</fn> |
− | <multilink><aht source="TzerorShemot15-25"> | + | <multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink><fn>The Tzeror HaMor appears to be working off R. Bachya.</fn> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"משפט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>Cf. the Mekhilta which attempts to intensify the miracle by claiming that the waters were sweetened by use of a bitter agent.</fn></point> | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"משפט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>Cf. the Mekhilta which attempts to intensify the miracle by claiming that the waters were sweetened by use of a bitter agent.</fn></point> |
Version as of 16:05, 26 December 2013
נסים ומצוות במרה
גישות פרשניות
סקירה
הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק מחשבתי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה היתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם היתה בסיפוק צרכיהם הגשמיים לפני הכל.
פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטאפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חוק ומשפט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.
לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.
במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה "חק ומשפט" ולמה היו נחוצים:
הנחיות התנהגותיות
במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.
חוקי התורה
ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.
- שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – ר' יהושע11
- עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – ר' אלעזר המודעי12
יחד, שתי עמדות תנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14
- שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – רמב"ם15
- שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – סדר עולם רבה,16 בבלי סנהדרין,17 תרגום המיוחס ליונתן18
- שבת, פרה אדומה,19 ודיני ממונות – סדר עולם זוטא,20 רש"י21
- שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – רש"י שמות כ"ד:ג'22
- לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
- ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"ג. לפי נקודת מבט זו, "ושם נסהו" מתייחס לציוויים של "שם שם לו חק ומשפט" והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" בשמות ט"ז:ד'.25
- ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
- בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צרכיהם – תרגום המיוחס ליונתן27
- לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 הרלב"ג מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
קוד התנהגות מוסרי
משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.
- על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "משפט", וכמו כן "חק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צרכיהם של ישראל במדבר.
- האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חק" מתייחס לבטחון בה' שיענה על צרכיהם ו"משפט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
- רב מידן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "משפט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
עקרונות של ההשגחה האלוקית
האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.
- ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
- אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
- רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
- ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צרכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
- בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"נַסֹּתָם אֶת ה'" בשמות י"ז:ז'.
- ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
- ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
- ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צרכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
משאבים להישרדות פיזית
במרה, ה' סיפק את צרכיהם החומריים של העם.
מחיה
ה' סיפק מים לעם.
תרופות צמחיות
ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.