Difference between revisions of "Purpose of Akeidat Yitzchak/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno") |
||
| (46 intermediate revisions by 2 users not shown) | |||
| Line 5: | Line 5: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | <p>בניסיון להתמודד עם  | + | <p>בניסיון להתמודד עם השאלות השונות העולות מסיפור העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד הנמצאות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על ההנחות הנפוצות כי ה' הוא יודע-כל באופן מושלם וכי הוא לא יכול לסגת מציווי שנתן. מתוך הבנת פשטות הטקסט, הוא טוען כי, עד לסיפור העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של אברהם, וכי עדיין לא החליט בוודאות, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם.</p> |
| − | <p>אחרים מערערים על התפיסה המקובלת | + | <p>אחרים מערערים על התפיסה המקובלת של האבות כצדיקים גמורים. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש על חטא. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם המערכת הערכית של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך התורה. לפי שד"ל, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.</p> |
<p>לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.</p></div> | <p>לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.</p></div> | ||
<approaches> | <approaches> | ||
| Line 12: | Line 12: | ||
<category name="בשביל ה'"> | <category name="בשביל ה'"> | ||
בשביל ה': הערכת אברהם | בשביל ה': הערכת אברהם | ||
| − | <p>ה' היה | + | <p>ה' היה חייב לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד סיפור העקידה, ה' לא ידע עד כמה אברהם באמת נאמן לו.</p> |
<mekorot><multilink><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">בראשית ביאור המילות כ״ב:א׳-י״א</a><a href="RalbagBereshitBeurHaParashah22-1-57-810-13" data-aht="source">בראשית ביאור הפרשה כ״ב: א׳-ה׳, ז׳-ח׳, י׳-י״ג</a><a href="RalbagBereshitToalot22" data-aht="source">בראשית תועלות כ״ב</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">בראשית ביאור המילות כ״ב:א׳-י״א</a><a href="RalbagBereshitBeurHaParashah22-1-57-810-13" data-aht="source">בראשית ביאור הפרשה כ״ב: א׳-ה׳, ז׳-ח׳, י׳-י״ג</a><a href="RalbagBereshitToalot22" data-aht="source">בראשית תועלות כ״ב</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>האם ה' | + | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> רלב"ג דוחה את ההנחה המסורתית כי ה' ידע מראש מה אברהם יעשה. לפי רלב"ג, בעוד שה' יודע את כל האפשרויות מהן האדם יכול לבחור, וכן הוא יודע מהי הפעולה שסביר שהאדם ינקוט בה, אין לו שום ידיעה מראש באשר לדרך בה האדם יבחר בסופו של דבר, מאחר וידיעה כזו מתנגשת עם כל הרעיון של בחירה חופשית.<fn>לפי רלב"ג, העובדה שלה' אין ידיעה מראש לגבי הבחירות האנושית הינה הכרחית על מנת שלאדם תהיה בחירה חופשית. רלב"ג גם סבור כי המגבלה הא-לוהית הזו אינה פגם, מאחר ומה שאינו אפשרי אינו יכול להיחשב כחיסרון. להרחבה בנושא הבנת רלב"ג את הידיעה הא-לוהית, ראו <a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">רלב״ג</a> ו<a href="Philosophy:Free Will" data-aht="page">בחירה חופשית</a>.</fn>  מתוך הבנה כזו יש להניח כי ה' באמת לא ידע האם אברהם יסכים להקריב את יצחק.<fn>השוו <multilink><a href="RYosefibnKaspiTiratKesef1-30" data-aht="source">אבן כספי</a><a href="RYosefibnKaspiTiratKesef1-30" data-aht="source">טירת כסף א׳:ל׳</a><a href="RYosefibnKaspiGaviaKesefp30-31" data-aht="source">גביע כסף, עמ׳ 30-31</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף אבן כספי</a></multilink> אשר מציע כי התורה משתמשת במונח "נסה" מאחר ו"דברה תורה בלשון בני אדם", אבל באמת ישנו הבדל בין הניסיון הא-לוהי לניסיון האנושי מאחר וה', בניגוד לבני אדם, יודע מראש מה אדם חושב ומה הוא מוכן לעשות. אף על פי כן, אבן כספי, בדומה לרלב"ג, בו בזמן רומז כי ישנה אפשרות שידיעתו של ה' אינה שלמה לגמרי. הוא טוען שלה' הייתה ידיעה שכלית בנוגע לעומק ייראת ה' של אברהם, אך אין לו ידיעת ניסיון. הוא כותב "אע"פ שה' ידע ידיעת שכל טרם זה המעשה שאברהם היה ירא ה' הנה עתה רצה לדעת זה ידיעת ניסיון".</fn></point> |
| − | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת | + | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת ייראתו ואת צייתנותו.<fn>רלב"ג אינו עקבי בהסברו את השורש נ.ס.ה באופן זה. ב<a href="Shemot20-16" data-aht="source">שמות כ׳:ט״ז</a> ובאחד ההסברים ל<a href="Shemot15-25" data-aht="source">שמות ט״ו:כ״ה</a>, הוא טוען כי הכוונה היא העלה או רומם, כאילו היה כתוב שם "נשא".</fn></point> |
| − | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא | + | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה"</b> – רלב"ג יכול להסביר גם את הפסוק הזה על דרך הפשט; רק "עתה", כלומר, לאחר הניסיון, ה' ידע בבטחה כמה ירא א-לוהים אברהם באמת היה.<fn>ניתן להקשות ולשאול: כיצד אפשרי שא-לוהים מבין משהו שלא הבין קודם? האין זה אומר שא-לוהים השתנה? רלב"ג אינו רואה כל קושי בשאלה זו. לתפיסתו, מאחר וה' תמיד ידע שבחירה זו של אברהם הינה בגדר אפשרות, ידיעה זו תמיד הייתה קיימת בו.</fn></point> |
| − | <point><b>נסיגה מהבטחות | + | <point><b>נסיגה מהבטחות ושכר ממוחזר</b> – לפי רלב"ג, כל ההבטחות הא-לוהיות תלויות בהתנהגותם הטובה של מקבלי ההבטחה.<fn>רלב"ג כאן מתייחס לדיונו המעמיק יותר בנושא ב<a href="RalbagBereshitBeurHaParashah32-8" data-aht="source">פירושו לבראשית ל"ב:ח'</a>.</fn> כך, אברהם וצאצאיו צריכים להמשיך לעשות כטוב בעיני ה' על מנת שהבטחותיהם יתקיימו. לאור הבנה זו, רלב"ג מסביר כי ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אינה ערבות נצחית, ולא בהכרח מנוגדת לציווי להקריב את יצחק. בדומה לכך, הברכה שלאחר העקידה לא בהכרח מחדשת משהו על ההבטחות הקודמות, אלא רק מחזקת את היות אברהם ויצחק ראויים להבטחות שכבר קיבלו בעבר.</point> |
| − | <point><b>העמימות בביטוי "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה"</b> – רלב"ג טוען כי ה' ניסח את ציוויו לאברהם באופן עמום בכוונה תחילה,<fn>השוו <a href="BereshitRabbah56-7" data-aht="source">בראשית רבה</a>, <a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a>, <a href="RYonahibnJanachSeferHaRikmahGate6" data-aht="source">אבן ג'נאח</a>, <a href="RashiBereshit22-1-26812" data-aht="source">רש״י</a>, רשב"ם | + | <point><b>העמימות בביטוי "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה"</b> – רלב"ג טוען כי ה' ניסח את ציוויו לאברהם באופן עמום בכוונה תחילה,<fn>השוו <a href="BereshitRabbah56-7" data-aht="source">בראשית רבה</a>, <a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a>, <a href="RYonahibnJanachSeferHaRikmahGate6" data-aht="source">אבן ג'נאח</a>, <a href="RashiBereshit22-1-26812" data-aht="source">רש״י</a>, רשב"ם לפי <a href="TurLongCommentaryBereshit22-1" data-aht="source">הטור</a>, <a href="RYosefBekhorShorBereshit22-1-212" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a>, אברבנאל, ו<a href="MalbimBereshit22-1-2" data-aht="source">מלבי״ם</a> אשר כולם טוענים כי ניסוח הציווי היה עמום (אולם הם נבדלים בפרטים). בעוד רלב"ג אומר במפורש כי ה' התכוון שאברהם יפרש את דבריו שלא כהלכה, לפי אבן ג'נאח ומלבי"ם, לא ברור האם זו הייתה כוונת ה', או שאברהם פשוט טעה. אם כן, הבעיה המוסרית של כיצד ה' יכול לצוות על רצח נפתרת בקלות (ה' לא ציווה לרצוח), אך מעשיו של אברהם בסיפור נראים חסרי היגיון. אם אברהם הבין שלא כהלכה את הציווי, איך הוא עבר את המבחן, ומדוע ה' לא תיקן אותו?</fn> כך שניתן יהיה להסיק מדבריו שעל אברהם להקריב את יצחק, או לחילופין, שעליו להביא עמו את יצחק להקרבת העולה.<fn>האות למ"ד במילה "לְעֹלָה" יכולה להיות מובנת או כ"עבור להוות" או כ"להשתתף בהקרבת".</fn> מאחר והקריאה השנייה הרבה פחות מובנת מפשט הדברים, יש להניח כי אברהם יבין את הציווי כך, רק במידה ויש לו התנגדות לקריאה הראשונה. מכאן ניתן להבין כי הניסוח עצמו היווה ניסיון לאברהם, ושה' בדק כאן האם אברהם ישקול לעקוב אחר הבנה חלופית (ופחות משכנעת) של דבר ה'.<fn>במילים אחרות, ה' ניסה את אברהם על מנת לבדוק האם הוא יקיים את הצו בפשטותו, למרות שהייתה בידו האפשרות להבין את דבר ה' באופן אחר (אך מפוקפק יותר) שיותר תואם את רצונותיו שלו.</fn></point> |
| − | <point><b>תחושותיו של אברהם</b> – רלב"ג מציג דמות של אברהם אשר אהבתו הגדולה לה' ורצונו העז לציית לו, | + | <point><b>תחושותיו של אברהם</b> – רלב"ג מציג דמות של אברהם אשר אהבתו הגדולה לה' ורצונו העז לציית לו, חזקים עד כדי כך שכל דבר אחר מתגמד בהשוואה. כך אברהם יכל להיות נינוח אפילו בעת הקרבת בנו האהוב.<fn>הוא מציין כי אדם המסוגל לדבוק בה' כפי שאברהם דבק בו, לעולם לא יחסר לו דבר עלי האדמות, זאת משום שהדבקות בא-ל וההליכה בדרכו, נעלות בהרבה על כל דבר אחר. נעשה שימוש רב ברעיון זה על מנת לפתור את הבעיה התיאולוגית של "צדיק ורע לו". אדם שבאמת צדיק לעולם לא סובל, מאחר וההנאה הכרוכה באהבת ה' נעלה כל כך, שכל דבר אחר מתגמד לעומתה. להרחבה ראו <a href="Philosophy:Theodicy – צדיק ורע לו" data-aht="page">צדיק ורע לו – תאודיציה</a>.</fn> הלהט בו אברהם ציית לדבר ה' מתבטא בעובדה שקם מוקדם בבוקר על מנת לעשות את דבר ה', ובכך שנמנע מכל התנגדות לציווי הא-לוהי.<fn>רלב"ג מציין כי אברהם אפילו לא שאל את א-לוהים בדבר הבטחתו הקודמת כי יצחק ימשיך את שושלתו של אברהם. ראו לעיל את הצעתו של רלב"ג כי אברהם הבין שהבטחותיו של ה' תמיד מותנות בהתנהגות ראויה מתמשכת, ושלכן תמיד אפשרי כי האדם יפסיק להיות ראוי לקבל אותן.</fn> רלב"ג מוסיף וטוען כי העובדה שאברהם קיבל נבואה בעת היותו ער, מוכיחה כי, אפילו בשעת העקידה עצמה, הוא לא היה חרד ולא היה עצוב.<fn>אחרת, הוא לא היה במצב נפשי כשיר לקבלת נבואה. רלב"ג (בעקבות <a href="BavliShabbat30b" data-aht="source">בבלי שבת ל':</a>) מאזכר את בקשתו של אלישע, "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד י"י" (מלכים ב ג':ט"ו), כהוכחה לכך שחרדה מונעת קבלת נבואה.</fn></point> |
| − | <point><b>" | + | <point><b>"אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי"</b> – רלב"ג טוען כי אברהם במילים אלו למעשה נושא תפילה<fn>כלומר, אברהם לא שיקר ליצחק ולא הטעה אותו.</fn> לכך שיתברר בסופו של דבר שה' התכוון ששֶׂה (ולא יצחק) יוקרב לעולה.<fn>רלב"ג טוען כי המילה "יִרְאֶה" קשורה להבנה (ולא לראייה בעיניים), כמו בפסוק "וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חׇכְמָה וָדָעַת" (קהלת א':ט"ז)</fn> בכך, רלב"ג מציע כי אברהם זיהה שהייתה דרך חלופית להבין את הציווי, אך למרות זאת, הוא לא היה מוכן לפעול על פיה ללא הבהרה ישירה מה'.</point> |
| − | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> | + | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי רלב"ג, ה' מעולם לא התכוון שאברהם באמת יקריב את יצחק,<fn>ראו גם <a href="BavliTaanit4a" data-aht="source">בבלי תענית ד'.</a>, שם מוצע כי ה' מעולם לא התכוון שיצחק יוקרב: "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי... ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם."</fn> ולכן ניסח את הציווי כך שתתאפשר הבנה חלופית (ולבסוף נכונה) של הצו, על פיה יצחק הובא להר רק על מנת לחזות בהקרבת העולה. אף על פי כן, הפרשנות אותה מציע רלב"ג הינה בעייתית, כיוון שאם אנו פועלים תחת ההנחה כי ה' התכוון שאברהם יסיק מדבריו שעליו להקריב את בנו (כפי שמציע רלב"ג), אזי שאלת מוסריותו של הציווי נותרת על כנה.</point> |
</category> | </category> | ||
<category>בשביל אברהם | <category>בשביל אברהם | ||
| − | <p> | + | <p>לפי גישה זו, אברהם, ולא ה', הוא זה שאמור ללמוד מחוויה זו. גישה זו חלוקה בשאלה האם החווייה נועדה להועיל לאברהם, או להעניש אותו:</p> |
<opinion>עונש | <opinion>עונש | ||
<p>החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.</p> | <p>החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="RashbamBereshit22-1" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamBereshit22-1" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="RashbamBereshit22-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="RashbamBereshit22-1" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamBereshit22-1" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="RashbamBereshit22-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – | + | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – לפי רשב"ם, המילים הללו נועדו לחבר בין הפרשה שלנו לפרשה הקודמת לה, ומהוות אחת מן הדרכים בהן התורה מחברת בין פרשיות.<fn>לטענתו, הביטוי "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" תמיד מסמנת שישנו קשר בין הפרשיות הסמוכות. לדוגמא, פתיחה דומה בבראשית ט"ו קושרת את הרגעת אברם "אַל תִּירָא אַבְרָם", למלחמה נגד ארבעת המלכים שתוארה בפרק הקודם.</fn> אם כן, הפתיחה מרמזת כי הברית אותה כרת אברהם עם אבימלך הינה הגורם לציווי להקריב את יצחק.<fn>ראו י. בן-נון, "עקידת יצחק: עונש או ניסיון" בתוך: פרקי האבות: עיונים בפרשיות האבות בספר בראשית, (ירושלים, תשס"ג): 119-100, שמצביע על קשרים נוספים רבים בין סיפורי אבימלך לבין העקידה:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
<li> בבראשית כ' כתוב "<b>וַיַּשְׁכֵּם </b>אֲבִימֶלֶךְ <b>בַּבֹּקֶר</b>", ובבראשית כ"ב:ג' "<b>וַיַּשְׁכֵּם</b> אַבְרָהָם <b>בַּבֹּקֶר</b>."</li> | <li> בבראשית כ' כתוב "<b>וַיַּשְׁכֵּם </b>אֲבִימֶלֶךְ <b>בַּבֹּקֶר</b>", ובבראשית כ"ב:ג' "<b>וַיַּשְׁכֵּם</b> אַבְרָהָם <b>בַּבֹּקֶר</b>."</li> | ||
<li>  אבימלך שואל את אברהם "מָה רָאִיתָ כִּי <b>עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה</b>", ומאוחר יותר מלאך אומר לאברהם, "יַעַן אֲשֶׁר <b>עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה</b>".</li> | <li>  אבימלך שואל את אברהם "מָה רָאִיתָ כִּי <b>עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה</b>", ומאוחר יותר מלאך אומר לאברהם, "יַעַן אֲשֶׁר <b>עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה</b>".</li> | ||
| − | <li>  ה' אומר לאבימלך "<b>גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי</b> כִּי בְתׇם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת<b> וָאֶחְשֹׂךְ</b> גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לי." ה' משתמש בניסוח דומה כאשר הוא מדבר אל אברהם "כִּי <b>עַתָּה יָדַעְתִּי </b>כִּי יְרֵא | + | <li>  ה' אומר לאבימלך "<b>גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי</b> כִּי בְתׇם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת<b> וָאֶחְשֹׂךְ</b> גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לי." ה' משתמש בניסוח דומה כאשר הוא מדבר אל אברהם "כִּי <b>עַתָּה יָדַעְתִּי </b>כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה וְלֹא <b>חָשַׂכְתָּ </b>אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי".</li> |
| − | <li>כאשר הוא | + | <li>כאשר הוא היה מתגורר בארץ פלשתים אברהם פחד בגלל שלא היה להם "<b>יִרְאַת אֱ-לֹהִים</b>", ולאחר העקידה ה' אומר לו "כִּי <b>יְרֵא אֱ-לֹהִים</b> אַתָּה".</li> |
| − | </ul></fn> ה' כעס על אברהם על כך | + | </ul></fn> ה' כעס על אברהם על כך שחתם על הסכם שלום עם הפלישתים כיוון שאדמת הפלישתים הינה חלק מהבטחתו לאברהם, ולכן האיסור "לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה" חל גם עליהם.</point> |
| − | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – | + | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – לפי רשב"ם, מובן המילה "נסה" בהקשר זה הוא "לצער" או "להרגיז", ולא "לבחון".<fn>כהוכחה לכך, רשב"ם נותן דוגמאות למקומות נוספים בתנ"ך בהם השורש נ.ס.ה קשור בעייפות ובסכסוכים. ב<a href="Iyyov4-2" data-aht="source">איוב ד׳:ב׳</a> כתוב: "הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה", וב<a href="Shemot17-7" data-aht="source">שמות י״ז:ז׳</a> נאמר: "עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת י"י".</fn> מאחר וההסכמים אליהם הגיע אברהם עם הפלשיתים מנוגדים לרצון ה', ה' העניש את אברהם בכך שציווה אותו להקריב את בנו. רשב"ם מציג את הניסיון כעונש "מידה כנגד מידה", המתבטא בכך שה' כאילו אומר: "נתגאיתה בבן שנתתיך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך!"<fn>ב<a href="http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/netzabim/BenArzi.pdf">מבט חדש על העקידה</a>, חגי בן ארצי מרחיב בדבר גישת הרשב"ם, ומציע כי בכך שכרת את הברית ואת השבועה עם אבימלך, אברהם ביטל את הבטחות ה"אדמה" וה"זרע" שהבטיח לו ה'. לכן, ה' דרש שזרע זה, כלומר, יצחק, יוחזר אל בוראו. ראו גם ר' יעקב מדן, כי קרוב אליך (תל אביב, תשע"ד): 140-139, אשר מספק הסבר דומה.</fn></point> |
| − | <point><b>העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם</b> – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת<fn>ראו רס"ג בהמשך אשר מציין כי העקידה הגיעה לאחר שעבר את כל הניסיונות הקודמים בהצטיינות.</fn> כי | + | <point><b>העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם</b> – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת<fn>ראו רס"ג בהמשך אשר מציין כי העקידה הגיעה לאחר שעבר אברהם את כל הניסיונות הקודמים בהצטיינות.</fn> כי העקידה הייתה גולת הכותרת של הקריירה של אברהם, ומציע כי למעשה הייתה זו רק פגיעה עצמית שאברהם גרם בכך שהתנהג באופן שגוי.<fn>לאירועים נוספים בהם הפרשנים חלוקים באשר להערכתם את התנהגות האבות, ראו <a href="Endangering Sarai in Egypt" data-aht="page">סיכון שרי במצרים</a>, <a href="Sarah's Treatment of Hagar" data-aht="page">התייחסותה של שרה להגר</a>, <a href="Yaakov's Taking of the Blessing" data-aht="page">לקיחת הבכורה על ידי יעקב</a>, <a href="Rachel's Stealing of the Terafim" data-aht="page">גניבת התרפים על ידי רחל</a>, ו<a href="Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew" data-aht="page">אבות ומצוות</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>האם ה' | + | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן שאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.</point> |
| − | <point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר | + | <point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר ונחשב ל"יְרֵא אֱ-לֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה הסיפור כולו הינו עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי<fn>אולם רשב"ם אינו אומר זאת.</fn> העקידה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.<fn>ר' יעקב מדן (ראו הערה לעיל) מציע כי סלחנותו של ה' לאברהם בהר המוריה מסמלת את תפקידו של המשכן שעתיד להיבנות שם – כפרה על חטאים, וכן את משפט ה' על פי מידת הרחמים ולא על פי מידת הדין.</fn> אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא א-להים, ולכן ראוי לשכר.<fn>ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל) מסביר כי בעקבות כניעתו של אברהם בפני הצו הא-לוהי, ה' יכל לחדש את הברית שבוטלה. משום כך הוא מברך אותו בשנית בזרע ובאדמה. בן-ארצי מציע כי היה זה יצחק שתיקן לגמרי את מעשי אביו, בכך שהתעקש לעבוד ולגור באדמת הפלישתים, על אף ניסיונותיהם להבריח אותו משם.</fn></point> |
| − | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא | + | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה"</b> – לפי גישה זו,<fn>רשב"ם עצמו אינו אומר זאת אלא מבין את הפסוק כמתכוון לכך, שלאחר המעשה, יראת הא-לוהים של אברהם נעשתה ידועה לכול, והתפרסמה בקרב העולם כולו. לא ה' צבר כאן מידע חדש, אלא הציבור.</fn> ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו יראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.<fn>גישה זו מבינה את הפסוק כאילו נכתב במהופך: "<b>יָדַעְתִּי כִּי עַתָּה</b> יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה".</fn> בכך ניתן לחמוק מן התסביך הפילוסופי לגבי ידיעתו מראש של ה', מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' מידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר יראת ה', אותה הוא רכש על ידי מעשה העקידה.</point> |
| − | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> | + | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,<fn>בניגוד לכך, לפי ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל), ייתכן כי ה' במקור אכן תכנן שיצחק יוקרב, ובכך לוודא שיוחזר לה'. מאחר ואברהם הפר את בריתו על ה', ה' חשב לחזור בו מן הצד שלו בברית, כלומר, לקחת בחזרה את יצחק, ודרכו גם את הבטחת הזרע. עם זאת, לא ברור מדוע ה' ציווה שדווקא אברהם יהיה הכלי דרכו יצחק יוחזר לה'.</fn> אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.</point> |
| − | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – | + | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li>מאחר ונוצרים ראו | + | <li>מאחר ונוצרים ראו בעקידה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור שלילי הרבה יותר, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.</li> |
| − | <li>י. בן-נון,<fn>ראו הערה לעיל.</fn> לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה | + | <li>י. בן-נון,<fn>ראו הערה לעיל.</fn> לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקידה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, והצביעו על מעשה אברהם בעקידה כמודל לחיקוי.<fn>ראו ש. שפיגל ב"מאגדות העקידה: פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא", בתוך: ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס (ניו יורק, תש"י): 547-471, אשר דן בחלקים שונים מתוך ספרות האגדה אשר מציגים את יצחק כנהרג ממש במהלך העקידה (ולאחר מכן קם לתחייה), וכיצד משוררים ורבים נוספים במהלך תקופת מסעות הצלב עיבדו את הפרשנויות הללו על מנת להשלים עם הטבח ההמוני שהתרחש בקהילותיהם.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>שכר | <opinion>שכר | ||
| − | <p>בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר | + | <p>בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר שלא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.</p> |
| − | <mekorot><multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source"> | + | <mekorot><p><multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">פירוש בראשית כ״ב:א׳-ב׳</a><a href="RSaadiaGaonHaEmunotVeHaDeiot5-2-3" data-aht="source">האמונות והדעות ה׳:ב׳-ג׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>רס"ג משלב את הגישה הזו עם הגישה הבאה, ומציע כי בנוסף להגדלת שכרו של אברהם, הניסיון נועד להדגים לעולם כולו את היות אברהם ראוי.</fn> <multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">בראשית פירוש ראשון כ״ב:א׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RanBereshit22" data-aht="source">ר"ן</a><a href="RanBereshit22" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ספר העיקרים</a><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ד׳</a><a href="Sefer HaIkkarim" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אלבו</a></multilink>, <multilink><a href="SfornoBereshit22-1-12" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoBereshit22-1-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳-י״ב</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="BiurBereshit22-1" data-aht="source">ביאור</a><a href="BiurBereshit22-1" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="Biur (Netivot HaShalom)" data-aht="parshan">אודות הביאור (נתיבות השלום)</a></multilink> </p></mekorot> |
<point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:<br/> | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>בחן </b>– רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן | + | <li><b>בחן </b>– רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן הניסיון.<fn>ה', בניגוד לאברהם, ידע לכל אורך הדרך את תוצאות הניסיון.</fn></li> |
| − | <li><b>אימן – | + | <li><b>אימן</b> – לעומתם, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נ.ס.ה" היא אימן או הרגיל.<fn>לפסוקים אחרים בהם ייתכן כי למילה נסה ישנה משמעות כזו, ראו <a href="Shemot20-16" data-aht="source">שמות כ׳:ט״ז</a>, ו<a href="ShemuelI17-39" data-aht="source">שמואל א י״ז:ל״ט</a>. ראו גם <a href="RashbamShemot16-4" data-aht="source">רשב״ם שמות ט״ז:ד׳</a>.</fn> בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.<fn>השוו לרש"ר הירש אשר קושר בין המילה "נסה" לשורש "נשא", אך גם מציע כי משמעות הפסוק הינה שה' רומם את אברהם לרמה גבוהה יותר. בציווי זה, רמתו הרוחנית של אברהם רוממה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום מידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של הקב"ה.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>מה אברהם הרוויח מן הניסיון?</b> רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.<fn>או, כפי שכתוב במקורות: "להוציא מן הכוח אל הפועל".</fn> על ידי כך הושגו שני דברים:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>פיתוח-עצמי – </b>ר"ן, ר' יוסף אלבו, והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.<fn>בהתאם לרעיון כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".</fn> אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה עומדת בספק, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק והפנה לעברו את הסכין, העלתה את ייראתו של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה את האדם באופן שמחשבה לבד לא מסוגלת לעשות.<fn>בניגוד לפרשנים הללו, רי"ד סולוביצ'יק (ראו דברי השקפה, בתרגום מ. קרונה, (ירושלים, תשנ"ב): 255-254) לא מתמקד ברעיון שיש לממש מחשבות, אלא באיך מעשה של הקרבה עצמית משפיעה על האדם. הוא עומד על כך שכל מעשה דתי חייב להתחיל בהקרבה עצמית, וטוען כי מעשה זה חייב להיות מלא בסבל וייסורים. הסבל הוא שעוזר לאדם לצמוח.</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>שכר מוגדל – </b>רמב"ן ור' יוסף אלבו<fn>רס"ג ואבן עזרא מסכימים כי מטרת הניסיון הייתה לתת לאברהם שכר, אך הם אינם מתייחסים להבדלים בשכר שבין כוונות טובות לבין מעשים ממש.</fn> טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונותיו הטובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.<fn>הן רס"ג והן ר' יוסף אלבו מציעים כי כך, לפחות באופן חלקי, ניתן להסביר את התופעה של "צדיק ורע לו". להרחבה ראו <a href="Philosophy:Theodicy – צדיק ורע לו" data-aht="page">צדיק ורע לו – תאודיציה</a>. <a href="RambamMorehNevukhim324" data-aht="source">רמב״ם</a> תוקף את העמדה הזו, בטענה שאין זה הוגן שאדם שלא חטא יסבול רק על מנת לקבל שכר לאחר מכן. הוא טוען כי על אף שרבים מניחים שיש אמת ברעיון זה, אין לו כל בסיס בתורה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – | + | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם בהצלחה, כשהעקידה מהווה את פסגת כל הניסיונות הללו. הוא<fn>ראו גם רמב"ם.</fn> טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח בעבר שלא ייכשל.<fn>כהוכחה לכך שה' מנסה רק את הצדיקים, הוא מצביע על הפסוק "י"י צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים י"א:ה'). ההקבלה השלילית לשאר הפסוק "וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" מחזקת את ההבנה כי הניסיון לצדיקים הינו ניסיון מתוך אהבה, ואמור לזכות בשכר ולא להעניש. [המילה "יבחן" בפסוק מנוגדת למילה "שנאה", ומכאן ניתן להסיק כי המבחן הנו דוגמא ל'ייסורים של אהבה'.]</fn> בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>תחושותיו של אברהם</b> – <fn>ראו הערה לעיל.</fn>רי"ד סולובייצ'יק מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.</point> |
| − | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא | + | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>נודעה – </b>רמב"ן מחליף את הפועל "יָדַעְתִּי" בצורתו הסבילה, "נודעה". מרגע שאברהם מימש את הפוטניציאל שלו, ייראת הא-לוהים שלו נודעה ברבים.<fn>בדומה לרמב"ן, רס"ג קורא אחרת את המילה, ומציע כי יש להבין אותה כאילו היה כתוב "והודעתי". לפי רס"ג, לעקידה שתי מטרות, כשהאחת היא להגדיל את שכרו של אברהם, והשנייה, ללמד אחרים מדוע אברהם נבחר על ידי ה'.</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>מילות הדובר – </b>לחילופין, ספורנו טוען כי המלאך הוא שאומר את המילים הללו, כלומר, המלאך טוען כאן שעתה הוא (המלאך) יודע שאברהם ירא ה' יותר ממנו (המלאך).<fn>על מנת לאפשר קריאה של הפסוק על פיה המלאך מדבר בשמו לאברהם, ספורנו מוכרח לשחק עם התחביר של המשפט. לפיו, המילה "מִמֶּנִּי" אינה מחוברת למילים "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (מאחר ומחיבור זה משתמע שהמלאך דיבר בשם ה'), אלא, המילה "מִמֶּנִּי" מחוברת דווקא למילים "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה". כך, יש לקרוא את הפסוק כמו היה כתוב בו "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה [מִמֶּנִּי], וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ".</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</b> הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – </b>אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, והוא מצביע על החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.  </li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>ה' אף פעם לא באמת ציווה את אברהם להקריב את יצחק – </b>רס"ג עוסק בשאלה זו רבות, ומציע ארבעה הסברים אפשריים לכך שה' לא באמת נסוג מדבריו. אחדים מן ההסברים דומים לקריאתו של רלב"ג לעיל, ומניחים עמימות מסויימת בניסוח המקורי של הציווי,<fn>בכך, הוא מציע כי ניתן לקרוא את המילים "וְהַעֲלֵהוּ... עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" כמכוונות לכך ש"תעלה אותו <b>אם</b> אומר לך". לחילופין, הוא מציע כי המילה "וְהַעֲלֵהוּ" מתייחסת לנושא לא ידוע, ולא ליצחק.</fn> הפותחת פתח לאפשרות שה' מעולם לא ציווה את אברהם להקריב את בנו יצחק.<fn>רס"ג מוסיף כי דווקא משום שמדובר בניסיון, ה' חייב להתיר לאברהם לחשוב שהוא אמר משהו אחד, כשלמעשה התכוון למשהו אחר, ולכן לא יכל לגלות לאברהם את כוונותיו האמיתיות באופן מפורש.</fn> עיסוק זה של רס"ג מושפע בבירור מפולמוסים בתקופתו, והינו מענה לטענות המוסלמים כי אם א-לוהים יכול לסגת מציוויו, הוא גם כן יכול לחזור בו מן התורה כולה ולהחליפה באחרת.<fn>ראו גם את דיונו של רס"ג בספר האמונות והדעות ג':ט'.</fn> בתשובתו, רס"ג מבחין בין הוראותיו של ה' שנתנו לאברהם בפרטי, לבין מצוות התורה, שניתנו לכל העם ולכל הדורות לעתיד.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>מוסריות הציווי והסכמתו של אברהם</b> – רוב המקורות כאן אינם מתייחסים לסוגייה זו מפורשות, אך ניתן להניח כי,  בהגדרה, כל ציווי א-לוהי חייב להיות מוסרי. אברהם הבין זאת, ולכן לא התווכח עם ה' אף על פי שלא הבין כיצד ציווי להקריב ילד יכול להיות מוסרי.<fn>ראו רי"ד סולוביצ'יק, מסעו של אברהם, (ניו יורק, תשס"ח): 190. הוא מדבר על אברהם כ"משהה את שיפוטו" (לעומת השהיית האתיקה של קירקגור, ראו בהמשך). אף על פי שאברהם לא יכל להבין בעצמו כיצד ציווי כזה יכול להיות מוסרי, הוא השהה את שיפוטו, ביודעו כי ה' הוא א-ל מוסרי ולכן כל פקודותיו מוסריות בהכרח.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| − | <category> | + | <category>בשביל אחרים |
| − | <p> | + | <p>לפי התומכים בגישה זו, הניסיון לא התרחש על מנת להועיל למשתתפים בו דווקא, אלא בעיקר בשביל ללמד את אלו הנחשפים לניסיון זה מבחוץ לקחים בדבר דרכו של ה' ו/או דרכי עבודתו.</p> |
| − | <opinion> | + | <opinion>הסבר לבחירה באברהם |
| − | <p> | + | <p>מטרת העקידה הינה להדגים את היות אברהם ראוי, וכן לספק הסבר לכך שדווקא הוא נבחר להיות אבי האומה.</p> |
| − | <mekorot><multilink><a href="Jubilees17-19-25" data-aht="source"> | + | <mekorot><p><multilink><a href="Jubilees17-19-25" data-aht="source">יובלים</a><a href="Jubilees17-19-25" data-aht="source">י״ז:י״ט-כ״ה</a><a href="Jubilees18" data-aht="source">י״ח</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink>, <multilink><a href="Pseudo-Philo32-3" data-aht="source">פסבדו-פילון</a><a href="Pseudo-Philo32-3" data-aht="source">ל״ב:א׳-ג׳</a><a href="Pseudo-Philo" data-aht="parshan">אודות פסבדו-פילון</a></multilink>, <multilink><a href="BavliSanhedrin89b" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="BavliSanhedrin89b" data-aht="source">סנהדרין פ״ט:</a><a href="Bavli Sanhedrin" data-aht="parshan">אודות בבלי סנהדרין</a></multilink>, <multilink><a href="BereshitRabbah55-1-6" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah55-1-6" data-aht="source">נ״ה:א׳-ו׳</a><a href="BereshitRabbah56-4" data-aht="source">נ״ו:ד׳</a><a href="BereshitRabbah56-7" data-aht="source">נ״ו:ז׳-ח׳</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">פירוש בראשית כ״ב:א׳-ב׳</a><a href="RSaadiaGaonHaEmunotVeHaDeiot5-2-3" data-aht="source">האמונות והדעות ה׳:ב׳-ג׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>רס"ג טוען שהניסיון נועד גם להגדיל את שכרו של אברהם.</fn> <multilink><a href="RashiBereshit22-1-26812" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiBereshit22-1-26812" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳-ב׳, ו׳,ח׳,י״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovBereshit22-2" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovBereshit22-2" data-aht="source">בראשית כ״ב:ב׳</a><a href="LekachTovBereshit22-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:י״ב</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RYosefBekhorShorBereshit22-1-212" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYosefBekhorShorBereshit22-1-212" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳-ב׳, י״ב</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="RambamMorehNevukhim324" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMorehNevukhim324" data-aht="source">מורה נבוכים ג׳:כ״ד</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit22-1" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit22-1" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="RadakBereshit22-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:י״ב</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="KeliYekarBereshit22-12" data-aht="source">כלי יקר</a><a href="KeliYekarBereshit22-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:י״ב</a><a href="R. Shelomo Ephraim Luntschitz (Keli Yekar)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה מלונטשיץ</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalBereshit22-1" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalBereshit22-1" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>. </p></mekorot> |
<point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b><ul> | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b><ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>מבחן – </b>רוב הפרשנים התומכים בגישה זו מבינים את המילה כפשוטה, כ"לבחון" או "לנסות", אך טוענים כי ישנם מקרים בהם מבחן לא נועד לבוחן, או אפילו לנבחן, אלא לקהל הרואה את הניסיון או השומע עליו.<fn>כך, ה' לא למד דבר מן הניסיון, אלא לימד אחרים.</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>לנופף בדגל – </b>בראשית רבה, ההוספה בפירוש ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, הולכים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא | + | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה"</b> – לפי בראשית רבה, רס"ג, לקח טוב, רמב"ם, וכלי יקר,<fn>הוא גם מעלה את האפשרות כי יש לקרוא את הפסוק כאילו נכתב בו "הנה ידעתי" ולא "עתה ידעתי". על פי קריאה זו, ה' כמו מצהיר כאן "הבט! תמיד ידעתי שאתה ירא ה'...".</fn> ה' לא אומר כאן "עתה <b>אני</b> יודע" אלא "עתה יראת הא-לוהים של אברהם <b>נודעת ברבים</b>". לעומתם, ר' יוסף בכור שור טוען כי ה' פשוט דיבר בשפה הרווחת ("דברה תורה בלשון בני אדם"), והתנהג כאילו אינו יודע שאמונתו ונאמנותו של אברהם יוצאות מן הכלל עד שאברהם צלח את הניסיון, אף על פי שאכן ידע זאת לאורך כל הדרך.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> התומכים בעמדה זו יכולים לטעון כי לה' ידיעה מושלמת, כיוון שאינם מניחים כאן שה' למד משהו חדש מן הניסיון.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>מה הציבור היה אמור ללמוד?</b> המקורות הללו מסכימים כי מטרת העקידה הינה להדגים את היותו של אברהם ראוי, אם כי הם חלוקים בשאלת המסר המסוים שהעקידה אמורה להעביר:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>ייראתו של אברהם וצייתנותו </b>– רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת הניסיון הייתה להוכיח לכל עד כמה אברהם ירא ה' ומציית להוראותיו. נכונותו של אברהם להקריב את בנו היחיד והאהוב בפקודת ה', מוכיחה מדוע אברהם זכה להיות נבחר ה'. </li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו –</b> בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם איננו סממן לכך שהם אינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק באה להדגים שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ולעמים הפגאנים אין סיבה להרגיש עליונים עליהם.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח? מדוע אברהם לא התנגד?</b> לפי הבנתו של שד"ל את הסיפור,<fn>השוו אבן כספי האומר זאת מפורשות. הוא חושב שהקרבת בעלי חיים, היא רק ויתור לרצונם של בני האדם, ולא באמת נענית לרצון הא-ל. כך, הוא מצביע על העובדה שאברהם מרצונו, ולא מתוך צו א-לוהי, החליט להחליף את יצחק בשה. להרחבה בנושא הקורבנות, ראו <a href="Purpose of the Sacrifices" data-aht="page">מטרת הקורבנות</a>.</fn> מטרת הניסיון הייתה ללמד הן את אברהם והן את העולם כולו, כי הקרבת ילדים אינה מוסרית. עד אז, אנשים ראו במעשה זה את פסגת העבודה הרוחנית כולה,<fn>עובדה זו מדגימה בדיוק מדוע קשה להגיד שישנן "אמיתות מוחלטות" בתחום המוסר. לא בכל דור ובכל תרבות ישנה הסכמה תחת אילו נסיבות הריגת אדם אחר מהווה "רצח" ומתי זהו מעשה שיש לשבח.</fn> כך שאף אחד, כולל אברהם, לא היה חושב להתנגד לכך. הרעיון כי מעשה העקידה אינו מוסרי, נלמד דווקא דרך העקידה עצמה, ורק בזכותה אנו רואים בה כיום מעשה מתועב ואף מעלים את השאלה, כיצד ה' יכל לצוות דבר כזה? למעשה, מתברר כי הציווי שנדמה לנו כלא מוסרי, דווקא שימש כלקח באותה הסוגייה המוסרית בדיוק.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>מדוע ההקרבה של אברהם כה ייחודית?</b> פילון מעלה את השאלה: בהנחה ואנשים רבים בזמנו של אברהם הקריבו את ילדיהם, מדוע מעשיו של אברהם הוכיחו שהוא ראוי יותר מהם?<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>אברהם לא ייחודי – </b>בשביל שד"ל, שאלה זו לא רלוונטית, כיוון שהוא אינו מציע כי מטרת הסיפור הינה להראות את ייחודיותו של אברהם, אלא רק להוכיח כי הוא אינו פחות מסור להקב"ה מאנשים אחרים.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>התרחק ממערכת הערכים הקודמת – </b>לחילופין, לפי אלו שאינם מסכימים עם שד"ל, הקושי שבניסיון שעבר אברהם יכל לצמוח בדיוק מכך שהוא התרחק מן הדרכים הפגאניות והייתה לו הבנה שונה הן של ה', והן של הערכים של ה'.<fn>ראו ר' שלמה אבינר, טל חרמון (ירושלים, תשנ"ה): 50-49, שכותב: "הצו האלוקי לעקד את יצחק ממוטט את אשר ידע אברהם בחייו ואת כל אשר לימד אחרים. הוא, הלוחם הגדול בעבודה זרה ובהקרבת אדם, איש המוסר והחסד הגדול, הולך כעת לרצוח את בנו... אברהם צריך היה לוותר על כל המורגש והמובן לו כאדם, ואפילו כאדם עילאי, למחוק את כל מחשבותיו והשגותיו, את כל הרגשת הטוב שבו, כדי למלא אחר צו ה'. ללמדך בצורה הדרסטית ביותר, שאת מצוות ה' איננו מקיימים מפני שכך טוב לנו, מפני שאנו מבינים אותה, או מפני שאנו מרגישים נועם בקיומה, אלא מפני שהיא מצוות ה".</fn> כדי לציית לדבר ה', אברהם היה מוכרח להיאבק במערכת הערכים אותה ה' החדיר לו בעצמו, על פיה הקרבת ילדים הינה "רצח".<fn>יתר על כן, הצו הכריח אותו להטיל ספק גם בכך שה' ממלא את הבטחותיו, ולשאול את עצמו: מה יהיה על ברכתו: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"?</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>לא היה לו מניע נסתר – </b>פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.<fn>כך, מישע, מלך מואב הקריב את בנו רק כאשר פחד שינוצח במלחמה (מלכים ב ג').</fn> לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, אלא רק רצון לעשות את דבר ה'. <fn>יתר על כן, אברהם לא התכוון להקריב סתם ילד, אלא את בנו האהוב, היחיד, אשר ניתן לו בנס בגילו המופלג. לכן הפסוק מדגיש "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת <b>יְחִידְךָ</b> אֲשֶׁר<b> אָהַבְתָּ</b> אֶת יִצְחָק".<br/>רמב"ם מוסיף כי העובדה שאברהם קשר את יצחק ועמד להקריבו, רק שלושה ימים לאחר קבלת הציווי, מוכיחה כי אברהם לא פעל מתוך הלם ראשוני אשר כתוצאה ממנו לא הבין את השלכות פעולותיו, אלא מתוך הכרה מלאה במשמעות המעשה ובהשלכותיו.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>למען מי?</b> אבן עזרא מטיל ספק בכל הגישה הזו, על סמך הטענה כי אף אחד מלבד אברהם ויצחק, לא היה נוכח בעת העקידה. אם כן, כיצד המקורות הללו יכולים לטעון כי מטרת העקידה הייתה לאחרים?<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>שטן ומלאכים אחרים – </b>יובלים, פסבדו-פילון, בבלי, בראשית רבה, רש"י, ור' יוסף בכור שור מציעים כי הניסיון היה מכוון לשטן ו/או מלאכים אחרים אשר הטילו ספק בנאמנותו של אברהם לה' ובצייתנותו.<fn>ר' יוסף בכור שור אומר כי המלאכים טענו טענות הדומות לתלונותיו של השטן על איוב. הם שואלים מדוע ייראת הא-ל של אברהם נחשבת לכל כך ייחודית; ככלות הכול, בהנחה והוא מוגן על ידי ה', ונערץ על ידי סביבתו, איזו סיבה הייתה לו שלא להיות ירא ה'?</fn> ישויות כגון אלה לא היו צריכות להיות נוכחות ברמה הפיזית על מנת לראות את המעשה.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>אנשים אחרים – </b>רוב הפרשנים האחרים טוענים שלקחי העקידה נועדו לאומות האחרות (או, לפי שד"ל, גם לעם ישראל) שחיו בזמנו של אברהם או בדורות שלאחריו, ושמעו על המעשה (אפילו אם לא היו עדים לו).<fn>העובדה שלא היו עדים מקשה על פרשנותו של שד"ל. במידה והניסיון נועד להוכיח לפגאנים שגם אברהם היה מוכן להקריב את בנו, שמועות בדבר המעשה לא היו מספיקות לכך.</fn> רד"ק מצביע על כך ששמועת המעשה התפשטה על ידי כך שנכתבה בתורה. <fn>לכן, הוא מציע כי המטרה העיקרית הייתה לדורות הבאים, ולאו דווקא בני דורו של אברהם.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</b> על מנת להפחית מן הקושי התאולוגי הזה, רבים מן הפרשנים<fn>ראו בראשית רבה, רס"ג, רש"י, לקח טוב, ור' יוסף בכור שור. ראו הערות לעיל בדבר המניעים הפולמוסיים להצעה זו.</fn> מציעים כי הייתה עמימות בציווי הא-לוהי. כך, בראשית רבה מציע כי ה' אמר "וְהַעֲלֵהוּ", אבל לא "שחטהו" ולכן מעולם לא ציווה הקב"ה לשחוט את יצחק.</point> |
<point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b><ul> | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b><ul> | ||
| − | <li> | + | <li>לפי הבבלי,<fn>ראו גם בראשית רבה ורש"י.</fn> פסוק זה מתייחס לאירועים שאינם מתועדים בתורה, אשר הובילו לצורך להדגים את צדקתו של אברהם לעולם.<fn>ר' יוחנן מציע כי הפסוק מתייחס לתלונותיו של השטן אשר ניסה להטיל בספק את אהבת הא-ל של אברהם על ידי כך שהצביע על שבמסיבה שערך לכבוד גמילתו של יצחק, אברהם לא חשב לכבד את ה' בקורבן. בתגובה, ה' מראה לשטן שאברהם מוכן להקריב בשבילו אפילו את בנו.<br/>לעומתו, ר' לוי מציע כי הפסוק מתייחס לטענותיו של ישמעאל כי הוא ראוי יותר מיצחק. ישמעאל השוויץ בכך שהוא ברמה רוחנית גבוהה יותר מאחר והוא הסכים להיות נימול, ואילו ליצחק לא הייתה ברירה אחרת. יצחק ענה לו שהוא היה מוכן לתת לא רק איבר אחד, אלא את כל גופו, אם ה' היה מבקש זאת.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>לחילופין, גישה זו יכולה לטעון כי הפסוק נועד לקשר בין העקידה לבין הפרשה הקודמת, בה מתוארת לידתו הניסית של יצחק וההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", כיוון ששני אלו מקשים על אברהם לעמוד בניסיון.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| − | <opinion> | + | <opinion>דגם של עבודת ה' |
| − | <p> | + | <p>סיפור זה בא ללמד מהי הדרך הראויה לעבוד את ה', וכן ללמד שיש להיכנע לגמרי לרצון ה'.</p> |
| − | <mekorot><multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit22Introduction" data-aht="source"> | + | <mekorot><p><multilink><a href="RDavidZviHoffmannBereshit22Introduction" data-aht="source">רד"צ הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannBereshit22Introduction" data-aht="source">בראשית כ״ב הקדמה</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר׳ דוד צבי הופמן</a></multilink>, <multilink><a href="RSRHirschBereshit22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit22" data-aht="source">בראשית כ״ב:י״א-י״ב</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink>, <multilink><a href="EishKodeshp68" data-aht="source">ר' קלונימוס שפירא</a><a href="EishKodeshp68" data-aht="source">אש קודש, עמ׳ 68</a></multilink>,  חוקרים מודרניים.<fn>לסקירה של הספרות המתייחסת לגישה זו וכן של ההבדלים בתוך הגישה, ראו א' שגיא, יהדות: בין דת למוסר (תל אביב, תשנ"ח): 257-26 ומ. נבון, <a href="http://www.hakirah.org/Volume%2017.htm">The Binding of Isaac</a>, Hakirah 17 (תשע"ד) 256-233.</fn></p></mekorot> |
| − | <point><b> | + | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה" וידיעתו מראש של ה'</b> – התומכים בגישה זו טוענים כי הניסיון לא היה בשביל ה', אשר ידע כבר מראש את תוצאות הניסיון, אלא בשביל אחרים ששמעו על הניסיון לאחר שארע.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>אלו לקחים העקידה באה ללמד?</b> כל הפרשנים התומכים בגישה זו, מציעים כי מעשה העקידה נועד ללמד שיעורים חשובים בדבר הדרך הראוייה לעבוד את ה', אך הם חלוקים ביניהם באשר לפרטים:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>נכונות להקריב למען ה'</b> – רד"צ הופמן טוען כי העקידה באה ללמד שכאשר אנו מתבקשים, עלינו להיות מוכנים להקריב את עצמנו (או אפילו את ילדינו) לה'. אף על פי שה' אינו דורש דברים כאלו לעיתים קרובות מאחר ואין לו צורך בקורבנות חסרות תכלית, ישנן בהחלט נסיבות בהן הקרבה עצמית הינה המעשה המצופה מן האדם. עבודת ה' הראוייה כרוכה בהכרה תמידית בעובדה הזו. כך, כל פעם שאדם מקריב בהמה, הוא בעצם מכריז על ידי כך שהוא, כמו אברהם, נותן את כל כולו ונכנע לגמרי לה', ושהבהמה המוצעת כקורבן הינה תחליף לאדם עצמו.<fn>כך, הוא מציע כי הבהמות הנבחרות לשמש כקורבן הן החיות הדומות ביותר לבני האדם. להרחבה בנושא הבנתו של רד"צ הופמן את מערכת הקרבת הקורבנות ואת הקשר למעשה העקידה, ראו <a href="Purpose of the Sacrifices" data-aht="page">מטרת הקרבת הקורבנות</a>.</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>קדימות הרצון הא-לוהי על האתיקה האנושית – </b>באופן דומה,<fn>אף הם (כמו רד"צ הופמן) מדברים על כניעה לרצון ה', אך על כניעה במחשבות ובערכים ולא בהקרבת החיים עצמם. כך, הם אינם מגבילים את המסר למסירת נפש על קידוש השם.</fn> חוקרים מודרניים רבים מציעים כי מטרת העקידה הינה ללמד אותנו שכאשר נדמה שהאתיקה האנושית מתנגשת עם הרצון הא-לוהי, רצון ה' חייב לקבל קדימות.<fn>דבר זה, כמובן, מותנה בכך שאנו יודעים בוודאות שמדובר בדבר ה'. למעשה, רמב"ם טוען כי אחד מן הלקחים שניתן להפיק מסיפור העקידה הינו שלנביאים אמיתיים אין כל ספק בדבר אמיתות הנבואה שלהם. אברהם ידע בוודאות שה' הוא זה שדיבר אליו, אחרת לא היה מבצע את המעשה.<br/>השוו ע. קאנט, The Conflict of the Faculties (נברסקה, תשנ"ב), אשר מציג עמדה מנוגדת לחלוטין לזאת המוצגת כאן. הוא טוען כי כאשר ישנה התנגשות ביו מוסר אישי לבין קול א-לוהי, על האדם להישמע תמיד לקול המוסר הפנימי שלו. העובדה שרצח זה מעשה לא מוסרי נכונה בוודאות, ואילו הרעיון שהוא באמת שמע את דבר האל מוטל בספק בהכרח. לכן, קאנט מסיק כי אברהם נכשל בניסיון. אולם, מסקנת קאנט אינה תואמת את פשט הפסוקים בבראשית כ"ב.</fn> אין דבר כמו מערכת אתיקה אנושית עצמאית.<fn>קירקגור הביע זאת בחיבורו, חיל ורעדה כ"אמירת 'הנני', השהיית האתי." השוו רש"ר הירש הכותב בדומה לכך "ייראת ה׳ אינה אלא המידה המפעילה את חירותו המוסרית של האדם וכח תבונתו, על ידי שעבוד תבונתו ורצונו באופן חפשי ומוחלט אל תבונתם ורצונם של הדעת והאהבה העליונים."</fn> במילות בעל אש קודש: "והנה אומות העולם, גם הטובים שבהם, חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וה' ציווה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת... מה שאין כן ישראל אומרים 'אתה א-לוהים אמת', הוא יתברך אמת, ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן ציווה ה' ורצה, וכיוון שהוא יתברך אמת, לכן גם זה אמת."<fn>ראו א' שגיא, יהדות: בין דת למוסר (תל אביב, תשנ"ח): 267-257, אשר מציע כי גישתו של ר' שפירא הינה רק ניסיון להצדיק את ה' אל מול זוועות השואה. ר' שפירא רואה את דורו כמעין יצחק מודרני, מאחר וגם הם נשחטו על פי רצון ה'.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי רד"צ הופמן, ההנחה שה' לא יכול לצוות על קורבן אדם, שגויה לחלוטין. על אף שה' אוסר על הקרבת קורבנות אדם כדרך רגילה של עבודת ה', אין זה אומר שדרישה שכזו לאדם יחיד הינה לא מוסרית. יתר על כן, אם דבר ה' מגדיר מהו המעשה המוסרי, כל ציווי שלו הינו מוסרי בהכרח. כפי שכותב ר' שפירא: "כשציווה לאברהם אבינו שיעקוד את יצחק בנו, היה זה האמת לעקדו, ובאם לא אמר לו אחר כך 'אל תעש לו מאומה', היה זה האמת לשחטו."</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</b> לפי עמדה זו, אין כל בעיה בכך שה' יחזור בו מדבריו. המושג של "הוראת שעה", בא להסביר כי אפשרי שתחת נסיבות מסויימות ה' יאסור על עשיית מעשה כלשהו, ותחת נסיבות אחרות יצווה על אותו המעשה בדיוק, ועדיין שני הציוויים יישארו מוסריים.</point> |
| − | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא | + | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה"</b> – גישה זו יכולה להבין את הביטוי "יְרֵא אֱ-לֹהִים" כמוסרי, ולאו דווקא כפועל מתוך יראת ה'.<fn>למקומות אחרים בתנ"ך בהם ניתן לזהות קונוטציה כזו לביטוי זה, ראו <a href="Bereshit20-11" data-aht="source">בראשית כ׳:י״א</a>, <a href="Shemot1-17" data-aht="source">שמות א׳:י״ז</a>, <a href="Vayikra19-32" data-aht="source">ויקרא י״ט:ל״ב</a>, <a href="Vayikra25-17" data-aht="source">ויקרא כ״ה:י״ז</a>, ו<a href="Devarim25-18" data-aht="source">דברים כ״ה:י״ח</a>. ראו נ. ליבוביץ, עיונים חדשים בספר שמות (ירושלים, תש"ל) 33-32, ונ. סרנה, Exploring Exodus, (ניו יורק, תשמ"ו): 26-25, 121-120 אשר עוסקים בסוגייה זו בפירוט.</fn> דרך נכונותו של אברהם להקריב את יצחק, נודע לרבים שהתנהגות מוסרית אמיתית היא דווקא להיכנע לרצון ה', ולא לפעול על פי מצפן מוסרי פנימי.<fn>לחילופין, ניתן להבין את המילה "כִּי" כ"למרות" ולהבין את הפסוק כאומר "למרות המוסריות הכה חזקה שלך, לא התנגדת להקרבת בנך כאשר צוות לעשות זאת ישירות". אך, בקריאה כזו האות ו' בפסוק "<b>וְלֹא</b> חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ" מתייתרת.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
Latest revision as of 11:14, 28 January 2023
מטרת עקידת יצחק
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להתמודד עם השאלות השונות העולות מסיפור העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד הנמצאות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על ההנחות הנפוצות כי ה' הוא יודע-כל באופן מושלם וכי הוא לא יכול לסגת מציווי שנתן. מתוך הבנת פשטות הטקסט, הוא טוען כי, עד לסיפור העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של אברהם, וכי עדיין לא החליט בוודאות, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם.
אחרים מערערים על התפיסה המקובלת של האבות כצדיקים גמורים. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש על חטא. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם המערכת הערכית של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך התורה. לפי שד"ל, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.
לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.
בשביל ה': הערכת אברהם
ה' היה חייב לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד סיפור העקידה, ה' לא ידע עד כמה אברהם באמת נאמן לו.
מקורות:רלב״ג
האם ה' יודע הכול מראש? רלב"ג דוחה את ההנחה המסורתית כי ה' ידע מראש מה אברהם יעשה. לפי רלב"ג, בעוד שה' יודע את כל האפשרויות מהן האדם יכול לבחור, וכן הוא יודע מהי הפעולה שסביר שהאדם ינקוט בה, אין לו שום ידיעה מראש באשר לדרך בה האדם יבחר בסופו של דבר, מאחר וידיעה כזו מתנגשת עם כל הרעיון של בחירה חופשית.1 מתוך הבנה כזו יש להניח כי ה' באמת לא ידע האם אברהם יסכים להקריב את יצחק.2
משמעות המילה "נִסָּה" – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת ייראתו ואת צייתנותו.3
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – רלב"ג יכול להסביר גם את הפסוק הזה על דרך הפשט; רק "עתה", כלומר, לאחר הניסיון, ה' ידע בבטחה כמה ירא א-לוהים אברהם באמת היה.4
נסיגה מהבטחות ושכר ממוחזר – לפי רלב"ג, כל ההבטחות הא-לוהיות תלויות בהתנהגותם הטובה של מקבלי ההבטחה.5 כך, אברהם וצאצאיו צריכים להמשיך לעשות כטוב בעיני ה' על מנת שהבטחותיהם יתקיימו. לאור הבנה זו, רלב"ג מסביר כי ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אינה ערבות נצחית, ולא בהכרח מנוגדת לציווי להקריב את יצחק. בדומה לכך, הברכה שלאחר העקידה לא בהכרח מחדשת משהו על ההבטחות הקודמות, אלא רק מחזקת את היות אברהם ויצחק ראויים להבטחות שכבר קיבלו בעבר.
העמימות בביטוי "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" – רלב"ג טוען כי ה' ניסח את ציוויו לאברהם באופן עמום בכוונה תחילה,6 כך שניתן יהיה להסיק מדבריו שעל אברהם להקריב את יצחק, או לחילופין, שעליו להביא עמו את יצחק להקרבת העולה.7 מאחר והקריאה השנייה הרבה פחות מובנת מפשט הדברים, יש להניח כי אברהם יבין את הציווי כך, רק במידה ויש לו התנגדות לקריאה הראשונה. מכאן ניתן להבין כי הניסוח עצמו היווה ניסיון לאברהם, ושה' בדק כאן האם אברהם ישקול לעקוב אחר הבנה חלופית (ופחות משכנעת) של דבר ה'.8
תחושותיו של אברהם – רלב"ג מציג דמות של אברהם אשר אהבתו הגדולה לה' ורצונו העז לציית לו, חזקים עד כדי כך שכל דבר אחר מתגמד בהשוואה. כך אברהם יכל להיות נינוח אפילו בעת הקרבת בנו האהוב.9 הלהט בו אברהם ציית לדבר ה' מתבטא בעובדה שקם מוקדם בבוקר על מנת לעשות את דבר ה', ובכך שנמנע מכל התנגדות לציווי הא-לוהי.10 רלב"ג מוסיף וטוען כי העובדה שאברהם קיבל נבואה בעת היותו ער, מוכיחה כי, אפילו בשעת העקידה עצמה, הוא לא היה חרד ולא היה עצוב.11
"אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – רלב"ג טוען כי אברהם במילים אלו למעשה נושא תפילה12 לכך שיתברר בסופו של דבר שה' התכוון ששֶׂה (ולא יצחק) יוקרב לעולה.13 בכך, רלב"ג מציע כי אברהם זיהה שהייתה דרך חלופית להבין את הציווי, אך למרות זאת, הוא לא היה מוכן לפעול על פיה ללא הבהרה ישירה מה'.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי רלב"ג, ה' מעולם לא התכוון שאברהם באמת יקריב את יצחק,14 ולכן ניסח את הציווי כך שתתאפשר הבנה חלופית (ולבסוף נכונה) של הצו, על פיה יצחק הובא להר רק על מנת לחזות בהקרבת העולה. אף על פי כן, הפרשנות אותה מציע רלב"ג הינה בעייתית, כיוון שאם אנו פועלים תחת ההנחה כי ה' התכוון שאברהם יסיק מדבריו שעליו להקריב את בנו (כפי שמציע רלב"ג), אזי שאלת מוסריותו של הציווי נותרת על כנה.
בשביל אברהם
לפי גישה זו, אברהם, ולא ה', הוא זה שאמור ללמוד מחוויה זו. גישה זו חלוקה בשאלה האם החווייה נועדה להועיל לאברהם, או להעניש אותו:
עונש
החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.
מקורות:רשב״ם
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רשב"ם, המילים הללו נועדו לחבר בין הפרשה שלנו לפרשה הקודמת לה, ומהוות אחת מן הדרכים בהן התורה מחברת בין פרשיות.15 אם כן, הפתיחה מרמזת כי הברית אותה כרת אברהם עם אבימלך הינה הגורם לציווי להקריב את יצחק.16 ה' כעס על אברהם על כך שחתם על הסכם שלום עם הפלישתים כיוון שאדמת הפלישתים הינה חלק מהבטחתו לאברהם, ולכן האיסור "לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה" חל גם עליהם.
משמעות המילה "נִסָּה" – לפי רשב"ם, מובן המילה "נסה" בהקשר זה הוא "לצער" או "להרגיז", ולא "לבחון".17 מאחר וההסכמים אליהם הגיע אברהם עם הפלשיתים מנוגדים לרצון ה', ה' העניש את אברהם בכך שציווה אותו להקריב את בנו. רשב"ם מציג את הניסיון כעונש "מידה כנגד מידה", המתבטא בכך שה' כאילו אומר: "נתגאיתה בבן שנתתיך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך!"18
העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת19 כי העקידה הייתה גולת הכותרת של הקריירה של אברהם, ומציע כי למעשה הייתה זו רק פגיעה עצמית שאברהם גרם בכך שהתנהג באופן שגוי.20
האם ה' יודע הכול מראש? לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן שאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.
שכרו של אברהם – העובדה כי אברהם קיבל שכר ונחשב ל"יְרֵא אֱ-לֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה הסיפור כולו הינו עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי21 העקידה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.22 אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא א-להים, ולכן ראוי לשכר.23
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – לפי גישה זו,24 ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו יראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.25 בכך ניתן לחמוק מן התסביך הפילוסופי לגבי ידיעתו מראש של ה', מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' מידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר יראת ה', אותה הוא רכש על ידי מעשה העקידה.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,26 אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.
מניעים פולמוסיים – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:
- מאחר ונוצרים ראו בעקידה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור שלילי הרבה יותר, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.
- י. בן-נון,27 לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקידה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, והצביעו על מעשה אברהם בעקידה כמודל לחיקוי.28
שכר
בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר שלא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.
משמעות המילה "נִסָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:
- בחן – רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן הניסיון.30
- אימן – לעומתם, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נ.ס.ה" היא אימן או הרגיל.31 בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.32
האם ה' יודע הכול מראש? כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום מידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של הקב"ה.
מה אברהם הרוויח מן הניסיון? רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.33 על ידי כך הושגו שני דברים:
- פיתוח-עצמי – ר"ן, ר' יוסף אלבו, והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.34 אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה עומדת בספק, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק והפנה לעברו את הסכין, העלתה את ייראתו של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה את האדם באופן שמחשבה לבד לא מסוגלת לעשות.35
- שכר מוגדל – רמב"ן ור' יוסף אלבו36 טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונותיו הטובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.37
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם בהצלחה, כשהעקידה מהווה את פסגת כל הניסיונות הללו. הוא38 טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח בעבר שלא ייכשל.39 בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.
תחושותיו של אברהם – 40רי"ד סולובייצ'יק מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:
- הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, והוא מצביע על החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.
- ה' אף פעם לא באמת ציווה את אברהם להקריב את יצחק – רס"ג עוסק בשאלה זו רבות, ומציע ארבעה הסברים אפשריים לכך שה' לא באמת נסוג מדבריו. אחדים מן ההסברים דומים לקריאתו של רלב"ג לעיל, ומניחים עמימות מסויימת בניסוח המקורי של הציווי,43 הפותחת פתח לאפשרות שה' מעולם לא ציווה את אברהם להקריב את בנו יצחק.44 עיסוק זה של רס"ג מושפע בבירור מפולמוסים בתקופתו, והינו מענה לטענות המוסלמים כי אם א-לוהים יכול לסגת מציוויו, הוא גם כן יכול לחזור בו מן התורה כולה ולהחליפה באחרת.45 בתשובתו, רס"ג מבחין בין הוראותיו של ה' שנתנו לאברהם בפרטי, לבין מצוות התורה, שניתנו לכל העם ולכל הדורות לעתיד.
מוסריות הציווי והסכמתו של אברהם – רוב המקורות כאן אינם מתייחסים לסוגייה זו מפורשות, אך ניתן להניח כי, בהגדרה, כל ציווי א-לוהי חייב להיות מוסרי. אברהם הבין זאת, ולכן לא התווכח עם ה' אף על פי שלא הבין כיצד ציווי להקריב ילד יכול להיות מוסרי.46
בשביל אחרים
לפי התומכים בגישה זו, הניסיון לא התרחש על מנת להועיל למשתתפים בו דווקא, אלא בעיקר בשביל ללמד את אלו הנחשפים לניסיון זה מבחוץ לקחים בדבר דרכו של ה' ו/או דרכי עבודתו.
הסבר לבחירה באברהם
מטרת העקידה הינה להדגים את היות אברהם ראוי, וכן לספק הסבר לכך שדווקא הוא נבחר להיות אבי האומה.
מקורות:
יובלים, פסבדו-פילון, בבלי סנהדרין, בראשית רבה, רס"ג,47 רש"י, לקח טוב, ר' יוסף בכור שור, רמב"ם, רד"ק, כלי יקר, שד"ל.
משמעות המילה "נִסָּה"
- מבחן – רוב הפרשנים התומכים בגישה זו מבינים את המילה כפשוטה, כ"לבחון" או "לנסות", אך טוענים כי ישנם מקרים בהם מבחן לא נועד לבוחן, או אפילו לנבחן, אלא לקהל הרואה את הניסיון או השומע עליו.48
- לנופף בדגל – בראשית רבה, ההוספה בפירוש ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, הולכים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – לפי בראשית רבה, רס"ג, לקח טוב, רמב"ם, וכלי יקר,49 ה' לא אומר כאן "עתה אני יודע" אלא "עתה יראת הא-לוהים של אברהם נודעת ברבים". לעומתם, ר' יוסף בכור שור טוען כי ה' פשוט דיבר בשפה הרווחת ("דברה תורה בלשון בני אדם"), והתנהג כאילו אינו יודע שאמונתו ונאמנותו של אברהם יוצאות מן הכלל עד שאברהם צלח את הניסיון, אף על פי שאכן ידע זאת לאורך כל הדרך.
האם ה' יודע הכול מראש? התומכים בעמדה זו יכולים לטעון כי לה' ידיעה מושלמת, כיוון שאינם מניחים כאן שה' למד משהו חדש מן הניסיון.
מה הציבור היה אמור ללמוד? המקורות הללו מסכימים כי מטרת העקידה הינה להדגים את היותו של אברהם ראוי, אם כי הם חלוקים בשאלת המסר המסוים שהעקידה אמורה להעביר:
- ייראתו של אברהם וצייתנותו – רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת הניסיון הייתה להוכיח לכל עד כמה אברהם ירא ה' ומציית להוראותיו. נכונותו של אברהם להקריב את בנו היחיד והאהוב בפקודת ה', מוכיחה מדוע אברהם זכה להיות נבחר ה'.
- אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו – בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם איננו סממן לכך שהם אינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק באה להדגים שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ולעמים הפגאנים אין סיבה להרגיש עליונים עליהם.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? מדוע אברהם לא התנגד? לפי הבנתו של שד"ל את הסיפור,50 מטרת הניסיון הייתה ללמד הן את אברהם והן את העולם כולו, כי הקרבת ילדים אינה מוסרית. עד אז, אנשים ראו במעשה זה את פסגת העבודה הרוחנית כולה,51 כך שאף אחד, כולל אברהם, לא היה חושב להתנגד לכך. הרעיון כי מעשה העקידה אינו מוסרי, נלמד דווקא דרך העקידה עצמה, ורק בזכותה אנו רואים בה כיום מעשה מתועב ואף מעלים את השאלה, כיצד ה' יכל לצוות דבר כזה? למעשה, מתברר כי הציווי שנדמה לנו כלא מוסרי, דווקא שימש כלקח באותה הסוגייה המוסרית בדיוק.
מדוע ההקרבה של אברהם כה ייחודית? פילון מעלה את השאלה: בהנחה ואנשים רבים בזמנו של אברהם הקריבו את ילדיהם, מדוע מעשיו של אברהם הוכיחו שהוא ראוי יותר מהם?
- אברהם לא ייחודי – בשביל שד"ל, שאלה זו לא רלוונטית, כיוון שהוא אינו מציע כי מטרת הסיפור הינה להראות את ייחודיותו של אברהם, אלא רק להוכיח כי הוא אינו פחות מסור להקב"ה מאנשים אחרים.
- התרחק ממערכת הערכים הקודמת – לחילופין, לפי אלו שאינם מסכימים עם שד"ל, הקושי שבניסיון שעבר אברהם יכל לצמוח בדיוק מכך שהוא התרחק מן הדרכים הפגאניות והייתה לו הבנה שונה הן של ה', והן של הערכים של ה'.52 כדי לציית לדבר ה', אברהם היה מוכרח להיאבק במערכת הערכים אותה ה' החדיר לו בעצמו, על פיה הקרבת ילדים הינה "רצח".53
- לא היה לו מניע נסתר – פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.54 לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, אלא רק רצון לעשות את דבר ה'. 55
למען מי? אבן עזרא מטיל ספק בכל הגישה הזו, על סמך הטענה כי אף אחד מלבד אברהם ויצחק, לא היה נוכח בעת העקידה. אם כן, כיצד המקורות הללו יכולים לטעון כי מטרת העקידה הייתה לאחרים?
- שטן ומלאכים אחרים – יובלים, פסבדו-פילון, בבלי, בראשית רבה, רש"י, ור' יוסף בכור שור מציעים כי הניסיון היה מכוון לשטן ו/או מלאכים אחרים אשר הטילו ספק בנאמנותו של אברהם לה' ובצייתנותו.56 ישויות כגון אלה לא היו צריכות להיות נוכחות ברמה הפיזית על מנת לראות את המעשה.
- אנשים אחרים – רוב הפרשנים האחרים טוענים שלקחי העקידה נועדו לאומות האחרות (או, לפי שד"ל, גם לעם ישראל) שחיו בזמנו של אברהם או בדורות שלאחריו, ושמעו על המעשה (אפילו אם לא היו עדים לו).57 רד"ק מצביע על כך ששמועת המעשה התפשטה על ידי כך שנכתבה בתורה. 58
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? על מנת להפחית מן הקושי התאולוגי הזה, רבים מן הפרשנים59 מציעים כי הייתה עמימות בציווי הא-לוהי. כך, בראשית רבה מציע כי ה' אמר "וְהַעֲלֵהוּ", אבל לא "שחטהו" ולכן מעולם לא ציווה הקב"ה לשחוט את יצחק.
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"
- לפי הבבלי,60 פסוק זה מתייחס לאירועים שאינם מתועדים בתורה, אשר הובילו לצורך להדגים את צדקתו של אברהם לעולם.61
- לחילופין, גישה זו יכולה לטעון כי הפסוק נועד לקשר בין העקידה לבין הפרשה הקודמת, בה מתוארת לידתו הניסית של יצחק וההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", כיוון ששני אלו מקשים על אברהם לעמוד בניסיון.
דגם של עבודת ה'
סיפור זה בא ללמד מהי הדרך הראויה לעבוד את ה', וכן ללמד שיש להיכנע לגמרי לרצון ה'.
מקורות:
רד"צ הופמן, רש"ר הירש, ר' קלונימוס שפירא, חוקרים מודרניים.62
משמעות המילה "נִסָּה" וידיעתו מראש של ה' – התומכים בגישה זו טוענים כי הניסיון לא היה בשביל ה', אשר ידע כבר מראש את תוצאות הניסיון, אלא בשביל אחרים ששמעו על הניסיון לאחר שארע.
אלו לקחים העקידה באה ללמד? כל הפרשנים התומכים בגישה זו, מציעים כי מעשה העקידה נועד ללמד שיעורים חשובים בדבר הדרך הראוייה לעבוד את ה', אך הם חלוקים ביניהם באשר לפרטים:
- נכונות להקריב למען ה' – רד"צ הופמן טוען כי העקידה באה ללמד שכאשר אנו מתבקשים, עלינו להיות מוכנים להקריב את עצמנו (או אפילו את ילדינו) לה'. אף על פי שה' אינו דורש דברים כאלו לעיתים קרובות מאחר ואין לו צורך בקורבנות חסרות תכלית, ישנן בהחלט נסיבות בהן הקרבה עצמית הינה המעשה המצופה מן האדם. עבודת ה' הראוייה כרוכה בהכרה תמידית בעובדה הזו. כך, כל פעם שאדם מקריב בהמה, הוא בעצם מכריז על ידי כך שהוא, כמו אברהם, נותן את כל כולו ונכנע לגמרי לה', ושהבהמה המוצעת כקורבן הינה תחליף לאדם עצמו.63
- קדימות הרצון הא-לוהי על האתיקה האנושית – באופן דומה,64 חוקרים מודרניים רבים מציעים כי מטרת העקידה הינה ללמד אותנו שכאשר נדמה שהאתיקה האנושית מתנגשת עם הרצון הא-לוהי, רצון ה' חייב לקבל קדימות.65 אין דבר כמו מערכת אתיקה אנושית עצמאית.66 במילות בעל אש קודש: "והנה אומות העולם, גם הטובים שבהם, חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וה' ציווה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת... מה שאין כן ישראל אומרים 'אתה א-לוהים אמת', הוא יתברך אמת, ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן ציווה ה' ורצה, וכיוון שהוא יתברך אמת, לכן גם זה אמת."67
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי רד"צ הופמן, ההנחה שה' לא יכול לצוות על קורבן אדם, שגויה לחלוטין. על אף שה' אוסר על הקרבת קורבנות אדם כדרך רגילה של עבודת ה', אין זה אומר שדרישה שכזו לאדם יחיד הינה לא מוסרית. יתר על כן, אם דבר ה' מגדיר מהו המעשה המוסרי, כל ציווי שלו הינו מוסרי בהכרח. כפי שכותב ר' שפירא: "כשציווה לאברהם אבינו שיעקוד את יצחק בנו, היה זה האמת לעקדו, ובאם לא אמר לו אחר כך 'אל תעש לו מאומה', היה זה האמת לשחטו."
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? לפי עמדה זו, אין כל בעיה בכך שה' יחזור בו מדבריו. המושג של "הוראת שעה", בא להסביר כי אפשרי שתחת נסיבות מסויימות ה' יאסור על עשיית מעשה כלשהו, ותחת נסיבות אחרות יצווה על אותו המעשה בדיוק, ועדיין שני הציוויים יישארו מוסריים.
