Commentators:Rashi Leipzig 1/Bemidbar 12

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 06:49, 7 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר י"ב – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.

(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'.

(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(ד) וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלׇשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלׇשְׁתָּם.

(ה) וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.

(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ.

(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא.

(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.

(ט) וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ.

(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.

(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ.

(יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.

(יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.

(יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף.

(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.

(טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ותדבר מרים – אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומ' דבר האיש אד' הא' את' קשות {בראשית מ"ב:ל'}, אין אמיר' בכל מקום אלא תחנונים, וכן הוא או' ויאמר אל נא אחי וגו' {בראשית י"ט:ז'}, ויאמר שמעו נא דברי {במדבר י"ב:ו'}, כל נא לשון בקשה. ותדבר מרים ואהרן – היא פתחה בדבר תחילה לפיכך הקדימה הכת' ומניין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, ר' נתן או' מרים היתה בצד צפורה בשעה שנ' למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה ציפורה אמרה אוי לנשותיהם של אילו אם נזקקים בעליכן לנבואה יהו פורשין מנשותיהן [מהם] כדרך שפירש בעלי ממני משם ידעה מרים והגידה לאהרן ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה קל וחומר למספר בגנותו של חברו. האשה הכושית – מגיד שהכל מודים ביופיה כשם שהכל מודים בשחרוריתו של כושי. כושית – בגימטריא יפת מראה, חשבונו של זה כחשבון של זה. על אודות האשה – על אודות גירושיה. כי אשה כושית לקח – מה תלמ', אלא יש לך אשה נאה ביופיה ואין נאה במעשיה, במעשיה ולא ביופיה, זו נאה בכל. האשה הכושית – על שם נוייה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי שלא תשלוט בו עין[1].  כי אשה כושית לקח – ועתה גירשה.

{ב} הרק אך – עמו לבדו דבר י"י. הלא גם בנו דבר – ולא פרשנו מדרך ארץ.

{ג} עניו – שפל וסבלן.

{ד} פתאם – נגלה עליהם פתאם, והם טמאים בדרך ארץ והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה מש' שפירש מן האשה מאחר ששכינה נגלית עליו תדיר, ואין עת קבועה לדיבור. ת', ומשה יצא הייא[2] ונכנס לאהל מועד, ת'. ר'ש'. צאו שלשתכם – מגיד ששלשתן נקראו בדבור אחד מה שאי איפשר לפה לומר ולאוזן לשמוע.

{ה} בעמוד ענן – יצא יחידי שלא כמדת בשר ודם מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין וכשיוצא לשלום יוצא במועטין, ומדת הק' יוצא למלחמה ביחידי י"י איש מלחמה {שמות ט"ו:ג'} ויוצא לשלום באוכלוסין, שנ' רכב אלהים ריבותים {תהלים ס"ח:י"ח}. ויקרא אהרן ומרים – שיהו נמשכין ויוצאין חוץ החצר לקראת הדיבר. ויצאו שניהם – ומפני מה משָכן והפרישן ממשה לפי שאומרי' [מקצת] שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, וכן מצינו בנח שלא בפניו נאמ' איש צדיק תמים היה וגו' {בראשית ו':ט'} ובפניו נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני {בראשית ז':א'}. דב' אח' שלא ישמע בנזיפתו של אהרן.

{ו} שמעו נא דבריי – נא[3] נא לשון בקשה. אם יהיה נביאכם – אם יהיו לכם נביאים. י"י במראה אליו אתודע – שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון.

{ח} פה אל פה – אמרתי לו, לפרוש מן האשה, והיכן אמר לו בסיני, לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי {דברים ה':כ"ז}. ומראה ולא בחידות – ומראה זה מראה דיבור, שאני מפרש לו דיבורי במראות פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות, כעיניין שנ' ליחזק' חוד חידה וגו' {יחזקאל י"ז:ב'} יכול מראה שכינה, תל' לו' לא תוכל לראות את פני {שמות ל"ג:כ'}. ותמונת י"י יביט – זה מראה אחוריים כעניין שנ' וראית את אחוריי {שמות ל"ג:כ"ג}. בעבדי במשה – אינו או' בעבדי משה אלא בעבדי במשה, בעבדי א'ע'פ' שאינו משה, במשה אפילו אינו עבדי כדיי לירוא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי, ועבד מלך מלך, היה לכם לומ' אין המלך אוהבו חנם, ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה.

{ט} ויחר אף י"י בם – מאחר שהודיעם סרחונם, ואחר כך גזר עליהם נידוי קל וחו' לבשר ודם שלא יכעוס על חברו עד שיודיענו סרחונו.

{י} והענן סר – ואחר כך מרים מצורע' כשלג. משל למלך שאמ' לפדגוג רדה את בני אבל לא תרדהו עד משאלך מאצלך שרחמיי עליו.

{יא} נואלנו – כתרגומו, לשון אויל. דאִיטַפַשְנא בבבלי, נואלנו, נעשינו כאו נודע. ת' כ'כ' רבנו שמעיה.

{יב} אל נא תהי – אחותנו זו. כמת – שהמצורע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה, אף מצורע מטמא בביאה. אשר בצאתו מר' אמו – אמנו היה לומ' אלא שכינה הכת', וכן חצי בשרו, חצי בשרנו היה לומ' אלא שכינה הכת', אשר יצתה מרחם אמו ורתוי[4] לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כעניין שנ' כי אחינו בשרנו הוא {בראשית ל"ז:כ"ז}, ולפי משמעו, אף הוא נראה כן, אין רתוי[5] לאח להניח את אחותו להיות כמת. כמת אשר בצאתו, יצא מת הרי ויאכל חצי בשרו, ר' כ'כ' ר'ש'. (וכן רתוי) אשר – מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו הרי נאכל חצי בשרו שאחיו בשרו הוא. ת', כמת אשר בצאתו, יצא מת הרי ויאכל חצי בשרו. ר' כך כת' רבנו שמ'. דב' אחר אל נא תהי כמת, אם אינך רופאה בתפילה, מי מסגירה מי מטהרה אני אי איפשר לראותה שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים וכהן אחר אין בעולם, וזהו אשר בצאתו מרחם אמו.

{יג} אל נא רפא נא לה – בא הכת' ללמדך דרך ארץ שהשואל דבר צריך לומ' שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאילותיו. לאמר – מה תלמ' אמ' לו השיבני אם מרפא אתה אם לאו עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגומ' ר' אלע' בן עזר' או' בארבע מקומות ביקש משה מלפני הק' להשיבו, אם יעשה שאילתו אם לאו[6] עד  שהשיבו עתה תראה וגו', כיוצא בו [וידבר] (ויאמר) משה לפני י"י לאמר, הן בני ישר', וגו'.[7] [מה תל' לאמר השיבני אם אתה גאלם אם לאו עד שהשיבו עתה תראה כיוצ' בו וידבר י"י[8] אל משה[9] לאמר יפקד י"י אלהי הרוחות וגו' {במדבר כ"ז:ט"ז}. כיוצא בו ואתחנן אל י"י בעת ההיא לאמר {דברים ג':כ"ג} השיבו רב לך {דברים ג':כ"ו}.] רפא נא לה – מפני מה לא האריך משה בתפילה שלא יהו ישרא' אומרין אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה. רחמים על החולה אין צריך להזכיר שמו. שמעיה, כמ' מכתי' ידו.

{יד} ואביה ירק ירק – ואם אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים. ואחר תאסף – או' אני, כל אסיפות האמורות במצורעים על שם שהוא משולח מחוץ למחנה וכשהוא נרפא, נאסף אל המחנה, כתובה בו אסיפה לשון הכנסה.

{טו} והעם לא נסע – זה כבוד חלק ל[ה] המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור שנ' ותתצב אחתו מרחק וגו' {שמות ב':ד'}.

חסלת בהעלותך.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑
  6. ↑
  7. ↑
  8. ↑
  9. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bemidbar_12&oldid=40170&useskin=vector"