Commentators:Rashi Leipzig 1/Vayikra 19

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 17:23, 10 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י ויקרא י"ט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) דַּבֵּר אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(ד) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ.

(ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמׇּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.

(ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה.

(ח) וְאֹכְלָיו עֲוֺנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ.

(ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.

(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.

(יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'.

(יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר.

(יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'.

(טו) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.

(טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'.

(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'.

(יט) אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.

(כ) וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה.

(כא) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵיל אָשָׁם.

(כב) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי ה' עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.

(כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כׇּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עׇרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.

(כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כׇּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'.

(כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ.

(כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ.

(כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'.

(כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה.

(ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'.

(לא) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטׇמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'.

(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ.

(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(לה) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.

(לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(לז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל חֻקֹּתַי וְאֶת כׇּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} דבר אל כל עדת בני יש' – מלמ' שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירו', שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה: אש' זונה וחללה וגו': אני י"י מקדשכ' {ויקרא כ"א:ז'-ח'}, לא יחלל זרעו בעמיו, כי י"י מקדשו {ויקרא כ"א:ט"ו}, קדושים יהיו: אשה זונה וחללה וגומ' {ויקרא כ"א:ו'-ז'}.

{ג} איש אמו ואביו תיראו – כל אחד מכם תיראו אביו ואמו, זהו פשוטו, ומדרשו איש, אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומ' תיראו הרי כאן שנים אם כן למה נאמ' איש, מפני שהאיש ספק בידו לעשות, אבל אשה רשות אחרים עליה. אמו ואביו תיראו – כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכיבוד הקדים אב לאם, שגלוי לפניו, שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים. ואת שבתותי תשמורו – סמך שמירת שבת למורא אב ואם, לומ' שאע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם, אם אומ' לך חלל את השבת, אל תשמע לו כן בשאר[1] כל המצות. אני י"י אלקיכם – אתה ואביך חייבין בכבודי, לפיכך אל תשמע לו לבטל דבריי, איזהו מורא לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו, ולא יסתיר את דבריו, ואיזהו כיבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא.

 {ד} אל תפנו אל האלילים – לעובדם, אליל לשון אַל, כְלֹא הוא חשוב. ואלקי מסכה – תחילתן אלילים הן, ואם פונה אתה אחריהם סופך עושה אותן אלוהות. לא תעשו לכם – לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם, ואם תאמר לא תעשו לעצמכם אבל אחרים עושין לכם, הרי כבר נאמ' לא יהיה לך {שמות כ':ב'}, לא שלך ולא של אחרים.

{ה} וכי תזבחו וגומ' – לא נאמ' פרשה זה אלא ללמד שלא תהא זביחתו אלה על מנת[2] ליאכל בתוך הזמן הזה, שאם לקבוע לכם זמן אכילה הרי כבר נאמ' ואם נדר או נדבה זבח קרבנו {ויקרא ז':ט"ז}. לרצנכם תזבחהו – תחילת זביחתו תהא על מנת נחת רוחי שיהא לכם לרצון, שאם תחשבו עליו מחשבת פסול לא יְרַצה עלכם לפניי. לרצנכ' – אַפַיְימֵנְ"ט, זהו לפי פשוטו, ורבות' אמרו, מכאן למתעסק שפסול {בבלי חולין י"ג.} שצריך שיתכוון לשחוט.

{ו} ביום זבחכם יאכל – כשתזבחוהו תשחטוהו על מנת זה שקבעתי לכם כבר.

{ז} ואם האכל יאכל וגו' – אם אינו עניין לחוץ לזמנו, שהרי כבר נאמ' ואם האכל יאכל מבשר זבחי שלמכם וג' {ויקרא ז':י"ח}, תנהו עניין לחוץ למקומו, יכול יהו חייבין כרת על אכילתן, ת"ל והנפש האוכל' ממנו עונה תשא {ויקרא ז':י"ח}, ממנו, ולא מחברו, יצא הנשחט במחשב' חוץ למקומו.

{ח} (אוכל) ואוכליו (ממנו) עונ[ו](ה) ישא – בנותר גמור הכת' מדבר ואינו ענוש כרת על הנשחט חוץ לזמנו [למקומו][3] שכבר מיעטו הכת', וזה בנותר גמור הכת' מדבר, ובמס' כריתות {בבלי כריתות ה'.} למדוהו בגזירה שוה. פיגול – (כ)[מ]תועב, ומרק פיגולים כליהם {ישעיהו ס"ה:ד'}.[4]

{ט} לא תכלה פאת וגו' – שיניח פאה בסוף שדה. מפני בטל עניים ושיעורה אחד מששים בשדה. מ"ר כך כתב רבנו שמעיה.[5] ולקט קצירך – שבולים הנותרים בשעת קצירה אחת או שתים, אבל שלש אינן לקט.

{י} לא תעולל – לא תטול עוללות שבה, והם נכרות, ואיזו היא עוללות, כל שאין לה לא כתף ולא נטף. פרט כרמך – גרגירי ענבים הנושרים בשעת בצירה. אני י"י אלקיכם – דיין ליפרע ואיני גובה מכם אלא נפשו', שנ' אל תגזול דל וגו' כי י"י יריב ריבם וקבע וגומ' {משלי כ"ב:כ"ב-כ"ג}.

{יא} לא תגנבו – אזהרה לגונב ממון, לא תגנב {שמות כ':י"ב} שבעש' הדברות אזהרה לגונב נפשות, דבר למד מעניינו דבר שחייבין עליו מיתת בית דין. לא תכחשו – לפי שנ' וכחש בה {ויקרא ה':כ"ב} משלם קרן וחומש, למדנו לָעונש, אזהר' מניין, ת"ל לא תכחשו. לא תשקרו – לפי שנ' ונשבע על שקר {ויקרא ה':כ"ב} ישלם, למדנו לעונש, אזהרה מניין, ת"ל, לא תשקרו. לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו וגו' – אם גנבת סופך לכחש סופך לשקר להשבע לשקר.

{יב} לא תשבעו – למה נאמר, לפי שנ' לא תשא את שם י"י אלקיך וגו' {שמות כ':ו'}, יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד, מניין לרבות כל הכינויין, ת"ל לא תשבעו לשמי, כל שם שיש לי.

{יג} לא תעשק – הכובש שכר שכיר.[6]

{יד} לא תקלל חרש – אין לי אלא חרש, מנין לרבות את כל אדם, ת"ל בעמך לא תאר {שמות כ"ב:כ"ז}, אם כן למה נאמ' חרש, מה חרש מיוחד שהוא בחיים,[7] יצא המת שאינו בחיים. לפני עור לא תתן מכשול – לפני הסומא בדבר לא תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, לא תאמר לו מכור ___[8] וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו. ויראת מאלקיך – לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריו' לידע אם דעתו של זה לרעה או לטובה ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי לפיכך נא' בו ויראת מאלקיך המכיר מחשבותיך, וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו נאמ' בו ויראת מאלקיך.

{טו} לא תעשו עול במשפט – מלמד שהדיין המקלקל את הדין, קרוי עַול סנוי ומשוקץ חרם ותועבה. שהעַול קרוי תועבה, שנ' כי תועבת י"י כל עושה עול {דברים כ"ה:ט"ז}, והתועבה קרויה חרם ושקץ שנ' לא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצינו וגו' {דברים ז':כ"ו}. לא תשא פני דל – שלא תאמר עני הוא והעשיר הזה חייב לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות. לא תהדר פני גדול – שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולי' הוא זה, היאך אביישינו ואראה בבושתו, עונש יש בדבר, לכך נאמ' לא תהדר פני גדול. בצדק תשפוט – כמשמעו, ד"א הוי דן את חברך לכף זכות.

{טז} לא תלך רכיל – אני או' על שם שכל משלחי מדיינים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או ישמעו רע לספר בשוק נקראים הולכי רכיל, הולכי רגילה, אֶשפיאְמֵנ"ט. וראייה לדבריי שלא מצינו רכילות שאין כתוב בלשון הליכה, לא תלך רכיל, הולך רכיל, הולכי רכיל נחש' וברז' {ירמיהו ו':כ"ח}, ושאר לשון הרע אין כתו' בו (לשון) הליכה, כגון מלושני בסתר רעהו {תהלים ק"א:ה'}, לשון רמייה {תהלים ק"כ:ב'}, לשון מדברת גדולות {תהלים י"ב:ד'}, לכך אני אומ' שהלשון לשון הולך ומרגל,  שהכ"ף נחלפת בגימ"ל, שכל האותיות שמוצאיהם אחד מתחלפות זו בזו, בי"ת בפ"ה ו[ב]ויו, גימל בכף, וקוף בכף, (צדי?)[9] בלמד וריש, זיין בצדי וכן וירגל בעבדך {שמואל ב י"ט:כ"ח}, ריגל ותר מה לומ' רעה עלי, וכן לא רגל על לשונו {תהלים ט"ו:ג'}, וכן רוכל הסוחר, ומרגל אחר כל סחורה וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל לשון רוגל. [10] לא תיכול קורצין, ואכלו קורציהון דיהודאי {דניאל ג':ח'}, אכל קורצא בי מלכא {בבלי ברכות נ"ח.}, נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה והוא גמר חיזוק שדבריו מקויימים ויעמידם על האמת ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו {משלי ו':י"ג} שכן דרך הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמז דברי רכילותם שלא יבינו שאר השומעים. לא תעמד על דם רעך – לראות במיתתו ואתה יכול להצילו כגון טובע בנהר, וחיה או לסטין באין עליו. אני י"י – נאמן לשלם שכר, ונאמן ליפרע.

{יז} ולא תשא עליו חטא – לא תלבין את פניו ברבים.

{יח} לא תקם – אמ' לו השאילני מגלך, אמ' לו לאו, למחר אמ' {ל}ו השאילני קרדומך, אמ' לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, {ז}ו היא נקימה, ואיזוהי נטירה, אמ' לו השאילני מגלך, אמ' לו לאו, ולמחר אמ' לו השאילני (מגלך) קרדומך, אמ' {ל}ו הילך איני כמותך, שלא השאלתני, זו היא נטירה, שנוטר האיבה בלבו, אע"פ שאינו נוקם. ואהבת לרעך כמוך – א"ר עקיב' זה כלל גדול שבתורה.

{יט} את חקתי תשמורו – ואילו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו', חקים הם אילו גזירת המלך שאין טעם לדבר. ובגד כלאים – למה לפי שנ' לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו {דברים כ"ב:י"א}, לא ילבש גזי צמר ואניצי פשתן, ת"ל בגד, ומניין לרבות את הלבדין, ת"ל שעטנז, דבר שהוא שוע טווי ונוז, ואני אומ' נוז {ל}שון דבר הנמלל, ושזור זה עם זה לחברו, מיישטי"ר בלע"ז, כמו חזיין לנאזי דאית בהו {בבלי מועד קטן י"ב:}, ושאנו מפרשין לשון כמש פליישטר"א מיישטיר, ולשון שעטנז פירש מנחם מחברת צמר ופשתים.

{כ} {נ}חרפת לאיש – מיועדת לאיש, ואיני יודע לו דמיון במקרא, ובשפחה כנענית {שח}ציה שפחה וחציה בת חורין המאורס' {ל}עבד עברי שמותר בשפחה הכת' מדבר. {וה}פדה לא נפדתה – פדויה ואינה פדויה וסתם {פ}דיון בכסף. או חופשה – בשטר. בקורת תהיה – [11] {כי} לא חופשה – לפיכך אין חייב עליה מיתה, {ש}אין קידושיה קידושין, הא אם חופשה, קידוש' {ק}ידושין, וחייבין מיתה.

{כב} ונסלח לו מחט' אשר {ח}טא – לרבות את המזיד כשוגג.

{כג} וערלתם {ע}רלתו – ואטמתם אטימתו, יהא אטום ונסתם {מ}ליהנות ממנו. שלש שנים לכם ערלים – {מ}אימתי מונה לו משעת נטיעתו, יכול אם {ה}צניעו עד לאחר שלש שנים יהא מותר, ת"ל {י}היה בהוויתו יהא.

{כד} יהיה כל פריו קודש – {כ}מעשר שני שכת' בו כל מעשר הארץ וגו' קדש לי"י {ויקרא כ"ז:ל'} מה מעשר אינו נאכל חוץ לחומת ירושלם אלא בפדיון אף זה כן, ודבר זה הלולי' לי"י הוא, שנושאו שם לשבח ולהלל לשמים.

{כה} להוסיף לכם תבואתו – המצוה הזאת שתשמרו תהיה להוסיף לכם תבואתו שבשכרה אני מברך לכם את פירות הנטיעה, היה ר' עקיבא אומ' דברה תורה כנגד יצר הרע, שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם לכך נאמ' להוסיף לכם תבואתו. אני י"י – המבטיח על כך ונאמן לשמור הבטחתי.

{כו} לא תאכלו על הדם – להרבה פנים נדרש בסנהדרין שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים {בבלי סנהדרין ס"ג.}, ואזהרה לאוכל מבהמות חולין עד שתצא נפשה, ועוד הרבה. לא תנחשו – כגון אילו המנחשין בחולד' ובעופות פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך. לא תעוננו – לשון עונות ושעות, שאמ' יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת.

{כז} לא תקיפו פאת ראשכם – זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו ונמצא הקף ראשו עגול סביב שעל אחורי אזניו עיקרי שערו למעלה מצדעיו הרבה. פאת זקנך – סוף זקנו וגבוליו והם חמש, שתים בכל לחי ולחי למעלה אצל הראש שהוא רחב ויש בו שתי פיאות ואחת מלמטה בסנטרו מקום חיבור שני הלחיים יחד.

{כח} ושרט לנפש – כך דרכן של אמוריים להיות משרטין את בשרם כשמת להם מת. וכתבת קעקע – כתב מחוקה[12] ותקוע שאינו נמחק לעולם שמקעקעו במחט והוא משחיר לעולם. קעקע – לשון והוקע אותם {במדבר כ"ה:ד'}, והוקענום {שמואל ב כ"א:ו'}, תוחבים עץ בארץ ותולין אותם עליהם ונמצאו מחוקים ותחובים בקרקע. קעקע – פורפויינט.[13]

{כט} אל תחלל את בתך להזנותה – במוסר בתו פנויה לביאה שלא לשם קידושין. ולא תזנ' הארץ – אם אתה עושה כן הארץ מזנה את פירותיה לעשותן במקום אחר, ולא בארצכם, וכן הוא אומ' וימנעו רביבים וגו' {ירמיהו ג':ג'}.

{ל} וממקדשי תיראו – לא יכנס למקדש לא במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ואבק של רגליו, ואע"פ שאני מזהירכם על המקדש, שבתותי תשמורו אין בנין המקדש דוחה שבת.

{לא} אל תפנו אל האובות – אזהרה לבעל אוב וידעוני, בעל אוב זה פיתום המדבר בשִׁחְיֹו. ידעוני המכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו והעצם מדבר. אל תבקשו – להיות עסוקים בם שאם תעסקו בם אתם מיטמאין לפניי ואני מתעב אתכם. אני י"י אלקיכם – דעו את מי אתם מחליפים במי.

{לב} מפני שיבה תקום – יכול זקן  אשמאי, ת"ל זקן, אין זקן אלא שקנה חכמה. והדרת פני זקן – איזהו הידור לא ישב במקומו ולא מ(י)דבר[14] ___[15] ולא סותר את דבריו, יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמ' ויראת מאלקיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמ' בו ויראת מאלקיך.

{לג} לא תונו אותו – אונאת דברים, לא תאמר לו אמש היתה עובד ע"ז, עכשיו אתה בא ללמוד תורה שניתנה מפי הגבורה.

{לד} כי גרים הייתם – מום שבך אל תאמר לחבירך. אני י"י אלקיכם – אלקיך ואלקיו אני.

{לה} לא תעשו עול במשפט – [16] ומהו משפט השנוי כאן היא המדה והמשקל והמשורה, מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ושנוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לחמשה דברים האמורי' בדין, מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה ומפיל את ישר' בחרב, ומגלה אותם מארצם. במדה – זו מדת הארץ. במשקל – כמשמעו. במשורה – היא מדת הלח והיבש.

{לו} אבני צדק – הם המשקלות ששוקלין כנגדם. איפה – היא מדת היבש. הין – זו מדת הלח. אשר הוצאתי אתכם – על מנת כן, ד"א אני הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, ואני הנאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאינן מכירין בהן.

הערות
  1. ↑ המלים "כן בשאר" מטושטשות בכת"י ואולי נמחקו (מסיבה לא ידועה).
  2. ↑ מופיע כאן חלק ממלה שקשה לפענחה.
  3. ↑ "למקומו" תוקן בגיליון, ואפשר שלא תוקן ע"י הסופר עצמו.
  4. ↑ ד"ה פיגול מופיע במיקום זה גם בכל כתה"י שבדקנו.
  5. ↑ ההוספה מופיעה בטקסט בכ"י פריס 157, ירושלים 2009, פריס 158, ירושלים 228, ובגיליון בכ"י פריס 156. הוספה מלאה יותר "מפני גזל עניים ומפני בטל עניים ושיעורה אחד מששים בשדה" (כלשון בבלי שבת כ"ג.) מופיעה בטקסט בכ"י פריס 159, פרנקפורט 152, ולפי עדות פנקובר בגיליון בכ"י וטיקן 94 (ועיין פנקובר שאפשר שבכ"י לייפציג יש השמטה ע"י הדומות). המלים "מפני העניים" בלבד מופיעות (פעמיים) בכ"י פרנקפורט 19. ההוספה אינה מופיעה בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 154, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 49, וינה 24.
  6. ↑ בכת"י ויימר 651 (בציון "תוס'"), פריס 154, פריס 157, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228, נוסף כאן קטע שלם שחסר בכ"י לייפציג: לא תלין – לשון נקבה מוסב על הפעולה. עד בקר – בשכיר יום הכתוב מדבר, שיציאתו מששקעה החמה, לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה. ובמקום אחר הוא אומר ולא תבוא עליו השמש {דברים כ"ד:ט"ו}, מדבר בשכיר לילה, שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר, לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום, לפי שנתנה תורה זמן לבעל הבית עונה לבקש מעות. הקטע מופיע בגיליון בכ"י מינכן 5, ברלין 121, פריס 156. חלק מן הקטע מופיע בטקסט בכ"י פרנקפורט 19. הקטע חסר גם בכ"י ברלין 1221, פריס 155, ברלין 1222, פריס 49, וינה 24.
  7. ↑ בכ"י ויימר 651, פריס 157, פרנקפורט 19, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, ירושלים 228, מופיע כאן: "אף כל שהוא בחיים", ואפשר שיש כאן השמטה ע"י הדומות. המלים חסרות גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 156, פריס 49, וינה 24, פריס 159, פריס 158. המלים מופיעות בגיליון בכ"י פריס 154,
  8. ↑ בכת"י לייפציג יש כאן ריווח בשביל המלה "שדך", אך המלה הושמטה מסיבה שאינה ידועה. המלה מופיעה בכל כתה"י שבדקנו.
  9. ↑ קשה לקרוא מלה זו, ונראה שהועבר עליה קולמוס. בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 154, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 157, מופיע כאן "נו"ן", ועיין רש"י ישעיהו י"ג:כ"ב, כ"א:ט"ו.
  10. ↑ בכ"י פריס 155, פריס 157, פרנקפורט 19, פריס 158, נוספה כאן המלה "ותרגומו". המלה חסרה בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 154, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 49, וינה 24, פריס 159, ירושלים 2009, ירושלים 228. המלה מופיעה בגיליון בכ"י פריס 156. בכ"י פרנקפורט 152 מופיעה המלה "כמו".
  11. ↑ פירוש רש"י על פסוק זה עבר גלגולים שונים, וצ"ע איזה משינויים אלו יצאו מידי רש"י עצמו:
    (א) בכ"י לייפציג נמחקו כאן המלים "לשון מכות היא לוקה ולא הוא [+עוד כ4 מלים שקשה לקוראן]". הנוסח שנמחק שהוא מלשון הספרא מופיע גם בכ"י מינכן 5: "בקורת – לשון מכות. תהיה – היא ולא הוא. כי לא חפשה..." [אלא שבהמשך שם יש השמטה ע"י הדומות של "הא אם חופשה, קדושיה קדושין", השמטה שנמצאת גם בכ"י ברלין 1221, וינה 24, ואולי פריס 49], וכן נוסח דומה בכ"י ברלין 121, פריס 156. סביר שנוסח זה הוא הנוסח המקורי. אלא שפירוש זה אינו מסביר את הקשר בין "בקרת" ומלקות, ואפשר שמפני כן הוא נמחק והוחלף.
    (ב) בשלב קדום נוסף פירוש אחר של ר' יצחק בבבלי כריתות י"א. המנסה לפרש את הקשר בין "בקרת" ומלקות: "ורבותינו למדו מכאן שהיא במלקות בקראי תהא, שהדיינין המלקין אותו קורין על הלוקה אם לא תשמור לעשות והפלא י"י את מכותך וכו' {דברים כ"ח:נ"ח-נ"ט}." המיקום של תוספת זו שונה בכ"י השונים: בכ"י ויימר 651, פריס 154 (וכן ברוב כתה"י הנזכרים להלן), היא מופיעה לפני הפירוש של "כי לא חפשה", אך בכ"י פריס 49 (וכן בכ"י ברלין 1221, ברלין 1222), היא מופיעה אחרי הפירוש של "כי לא חפשה". בכ"י ברלין 1221 וברלין 1222, גם הושמט הפירוש המקורי "לשון מכות" (וכן הושמט בשאר כ"י הנזכרים בהמשך), ובכ"י ברלין 1221 מופיע "א"ה" (אמר הכותב) לפני הפירוש "היא לוקה ולא הוא".
    (ג) בכ"י ברלין 1221, ברלין 1222, פריס 157, פרנקפורט 19, נתווסף פירוש חדש ל"בקרת תהיה": "ד"א בקורת תהיה – יש על ב"ד לבקר דבר שלא לחייבו מיתה, כי לא חופשה ואין קידושין גמורים." פירוש זה נמצא גם בכ"י פריס 155, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228, אך בלי הכותרת של "ד"א". בכל כתה"י פירוש זה מובא מיד לפני הפירוש של חז"ל, אלא שבכ"י ברלין 1221 וברלין 1222, שני הפירושים מופיעים יחד אחרי הפירוש המקורי ל"כי לא חפשה", ובשאר כתה"י, שני הפירושים מופיעים אחרי הפירוש המקורי ל"בקרת תהיה". בכ"י פריס 155 ופרנקפורט 19, מכיוון שכבר הוזכר ש"אין קידושין גמורים" בפירוש החדש ל"בקרת תהיה", מלים אלה הושמטו מהפירוש המקורי ל"כי לא חפשה" המופיע בסוף.
    (ד) בעוד שבכ"י הקדומים יותר (ברלין 1221, ויימר 651, פריס 154, פריס 155, ברלין 1222, פריס 157, פרנקפורט 19, פריס 49, וינה 24), דרשת הבבלי כריתות על "בקרת תהיה" הובנה כמקור לדין דווקא בשפחה ש"היא במלקות", בהרבה מכה"י המאוחרים יותר (פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, ירושלים 228; פריס 158 הוא החריג), דרשת הבבלי על "בקרת תהיה" הובנה כמקור לדין הכללי שיש קריאת פסוקים בשעה שמלקים כל "מי שהוא במלקות". תפישה זו אכן תואמת את דברי ריב"ן (שהשלים את פירוש רש"י) מכות כ"ב: "והקורא".
    (ה) בכ"י פרנקפורט 152 נתווסף פירוש רביעי ל"בקרת" (המופיע בפירוש ראב"ע) "שמעתי כמו בנות מלכים ביקרותיך, כלומ' שפחה היא ואין בה מיתה".
  12. ↑ כך בכ"י ליידן 1 ופריס 155. בכ"י לייפציג 1 לא ברור אם כתוב "מחוקה" או "מחוקק".
  13. ↑ כך הנוסח גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 121, פריס 156, פריס 157, פריס 49, ירושלים 228. בכ"י פריס 154, וינה 24, פריס 158 חסרה המלה "קעקע". בכ"י פרנקפורט 19 חסרה המלה "פורפויינט". בכ"י ברלין 1222, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152 חסרות שתי המלים "קעקע – פורפויינט".
  14. ↑ כן גם בכ"י פריס 154, אך שם יש סימן מחיקה על האות מ'. בכ"י מינכן 5 מופיע "מדבר". בכ"י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, מופיע "ידבר".
  15. ↑ בכ"י לייפציג יש כאן ריווח בשביל המלה "במקומו", אך המלה הושמטה מסיבה שאינה ידועה. המלה מופיעה בכ"י אחרים.
  16. ↑ בכת"י לייפציג המלים "אם לדין, הרי כבר נאמר לא תעשו עול במשפט" הושמטו ע"י הדומות, וכן חסרות גם בכ"י ברלין 1222, פריס 157, פריס 49. בכ"י ברלין 1221 חסרות גם המלים "ומהו משפט השנוי כאן" ובמקומן מופיע "אלא". בכ"י פריס 155, פרנקפורט 19, חסרות רק המלים "לא תעשו עול במשפט". המלים מופיעות בכ"י מינכן 5, ויימר 651, פריס 154, ברלין 121, פריס 156, וינה 24, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158 (שם נוסף גם "לא תשא פני דל"), ירושלים 228.


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Vayikra_19&oldid=40255&useskin=vector"