Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 19

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 21:30, 11 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית י"ט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקׇם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין.

(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כׇּל הָעָם מִקָּצֶה.

(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם.

(ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו.

(ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ.

(ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי.

(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.

(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ.

(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח.

(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם.

(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ.

(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.

(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֺן הָעִיר.

(טז) וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר.

(יז) וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכׇל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה.

(יח) וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי.

(יט) הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי.

(כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי.

(כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הׇפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

(כב) מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר.

(כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה.

(כד) וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

(כה) וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כׇּל הַכִּכָּר וְאֵת כׇּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה.

(כו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

(כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'.

(כח) וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כׇּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן.

(כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.

(ל) וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.

(לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כׇּל הָאָרֶץ.

(לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.

(לג) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּׄמָהּ.

(לד) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.

(לה) וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקׇם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.

(לו) וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן.

(לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם.

(לח) וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

  {א} שני – [1][ה]שלישי בא לבשר שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו. המלאכים – ולהלן קראן אנשים, כשהיתה שכינה עמהן קראן אנשים. ד"א אצל אברהם שכחו גדול והיו מלאכים תדירין אצלו כאנשים קראן אנשים, אצל לוט קראן מלאכים. בערב – וכי כל כך שהו מלאכים מחברון לסדום, אלא מלאכים[2] רחמים היו וממתינין שמא יוכל אברהם ללמד סניגוריא עליהם. יושב – ישב כת', אותו היום מינוהו שופט על השופטים. וירא לוט וגו' – מבית אברהם למד לחזר על האורחים.

{ב} הנה נא אדני – הנה נא אתם אדוני' לי אחרי שעברתם עלי. ד'א' הנ' נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם. וזוהי' עצה נכונה. סורו נא וגומ' – עקמו את הדרך אל ביתי דרך עקלתון שלא יכירו שאתם נכנסין שם לכך נאמר סורו ברא' רבא {נ':ד'}.[3] ויאמרו לא – לאברהם אמרו כן תעשה {בראשית י"ח:ה'}, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. כי ברחוב נלין – [הרי] כי משמש בלשו' אלא שאמרו לא נסור אל ביתיך אלא ברחובה של עיר נלין.

{ג} ויסורו אליו – עיקמו את הדרך לצד ביתו. ומצות אפה – פסח היה.

 {ד} טרם ישכבו(ן) ואנשי העיר – [4]היו בפיהם של מלאכים שהיו שואלין ללוט מה טיבן ומעשיהם והוא אומ' להם שרובם רשעים. עודם מדבר' בהם ואנשי סדום נסבו וגו'.[5] כל הע' מקצה – מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם.

{ה} ונדעה אתם – במשכב זכר כמו אשר לא ידעו איש {בראשית י"ט:ח'}.

{ח} האל – כמו האלה. כי על כן וגו' – כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי. בטלל שריתי, תרגום של קורה שריתא.

{ט} ויאמרו גש הלאה – [6]כמו התרחק מכאן וסור מעלינו, כל הלאה שבמקרא לשון הפרדה להלן, כמו זרה הלאה {במדבר י"ז:ב'}, ואל תתמה על לשון גישה האמור כאן שכן דרך מקראות לדבר כמו האומרים קרב אליך.[7] ועל שאתה מליץ על האורחים איך מלאך לבך.[8] האחד בא לגור – אדם נכרי יחידי אתה בינינו שבאת לגור וישפט שפוט נעשית מוכיח אותנו. דלת[9] – היא הסובבת לנעול ולפתוח.

{יא} פתח – הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין. בסנוי' – מכת עורון. מקטן ועד גדול – הקטנים התחילו בעבירה תחילה, שנ' מנער ועד זקן {בראשית י"ט:ד'}, לפיכך התחילה הפורענות מהם.

{יב} עוד מי לך פה – פשוטו של מקרא, מי משלך עוד בעיר הזאת, חוץ מאשתך ובנותיך שבבית. חתן בניך[10] ובנותי' – אם יש לך חתן או בנים ובנות הוצא מן המקום. ובניך – בני בנות' הנשואות. ומדרש אגדה עוד מאחר שעושין נבלה זו מי לך פתחון פה ללמד סניגוריא עליהם שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות, קרי ביה מי לך פה.

{יד} חתניו – שתי בנות נשואות היו לו בעיר. לוקחי בנותיו – שאותן שבבית ארוסות להן.

{טו} ויאיצו – ודחיקו. מיהרוהו. הנמצאות – המזומנות לך בבית להצילם. ומדרשי אגדה יש וזה יישובו של מקרא. תספה – תהיה כלה. עד תום כל הדור {דברים ב':י"ד} מתרגמינן עד דסף.

 {טז} ויתמהמה – כדי להציל את ממונו. ויחזיקו האנשים – אחד מהם היה שליח להצילו, וחברו להפוך את סדום, לכך נאמ' ויאמר המלט {בראשית י"ט:י"ז} ולא נאמ' ויאמרו.

{יז} המלט על נפשך – דייך להציל נפשות, אל תחוס על הממון. אל תבט אחריך – אתה הרשעת עמהם ובזכות אחרים אתה ניצול, אינך כדיי לראות בפורענותם ואתה ניצול. בכל הככר – ככר הירדן. ההרה המלט – אצל אברהם ברח. שהיה יושב בהר ויעתק משם ההרה {בראשית י"ב:ח'}. ואף עכשיו היה יושב שם שנ' {בראשית י"ג:ג'} עד המקום אשר היה שם אהלו. וא'ע'פ' שכת' ויאהל אברהם וגו' {בראשית י"ג:י"ח}, אהלים הרבה היו לו ונמשכו עד חברון. המלט – לשון המלטה,[11] וכן כל מליטה שבמקר' אשמוצייר בלעז, וכן והמליטה זכר {ישעיה ס"ו:ז'} שנשמט העובר מן הרחם, כציפור נמלטה {תהלים קכ"ד:ז'}, ולא יכלו מלט משא וג' {ישעיה מ"ו:ב'} להשמיט משא הרעי שבנקביהם.

{יח} אל נא אדני – רבותי' אמרו שזה שם קדש שנא' בו להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות, ותרגומו בבעו כען י"י. אל נא – אל תאמרו אלי להמלט ההרה. נא – לש' בקשה.

{יט} פן תדבקני וגומ' – כשהייתי אצל אנשי סדום היה הק' רואה מעשיי ומעשה [בני] עירי והייתי נראה צדיק [וכדיי להנצל], וכשאבא אצל צדיק אני כרשע, וכן אמרה צרפית לאליהו כי באת אלי להזכיר את עוני {מ"א י"ז:י"ח} עד שלא באת אצלי היה הק' רואה מעשי ומעשי עמי ואני צדקת ביניהם ומשבאת אצלי לפי מעשיך אני רשעה.

{כ} קרובה – ישיבתה קרובה, ולא נתמלאת סאתה עדיין, ומה היא קרבתה מדור הפלגה נתפלגו האנשים והתחילו להתיישב איש איש במקומו והיא היתה בשנת מות פלג, ומשם עד כאן נ'ב' שנה, פלג מת בשנת מ'ח' לאברהם, כיצד פלג חי אחרי הוליד[12] רעו ר'ט' שנים, מהם כלו ל'ב' כשנולד שרוג, ומשרוג עד שנולד נחור ל', הרי ס'ב' ומנחור עד שנולד תרח כ'ט' הרי צ'א', ומשם עד שנולד אברהם ע', הרי ק'ס'א', תן עליהם מ'ח' הרי ר'ט, אותה שנה שנת הפלגה, וכשנחרבה סדום היה אברהם בן צ'ט', הרי מדור הפלגה עד כאן נ'ב' שנה, וצוער איחרה ישיבתה שנה אחר ישיבת סדום וחברותיה, הוא שנ' אמלטה נא, נ'א' בגימטריא. הלא מצער – עוונותיה מועטין ויכול אתה להניחה. ותחי נפשי בה, מדרשו, ופשו' הלא עיר קטנה היא, ואנשים בה מעט אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה.

{כא} גם לדבר הזה – לא דייך שתהא ניצול אלא אף כל העיר אציל בגללך. הפכי – הפוך[13] אני, כמו עד באי {בראשית מ"ח:ה'} אחרי ראי {בראשית ט"ז:י"ג} מדי דברי בו {ירמיה ל"א:י"ט}.

{כב} כי לא אוכל לעשות – זה עונשן של מלאכים על שאמרו כי משחיתים אנחנו {בראשית י"ט:י"ג} ותלו הדבר בעצמן, לא זזו משם עד שהוזקקו לומ' שאין הדבר ברשותן. כי לא אוכל – לשון יחיד מכאן את' למד שהאחד הופך והאחד מציל את לוט שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד. על כן קרא שם העיר צער – על שם והִוא מצער {בראשית י"ט:כ'}.

{כד} וי"י המטיר – כל מקום שנ' וי"י הוא ובית דינו. המטיר על סדום – מעלות השחר, כמו שנ' וכמו השחר עלה {בראשית י"ט:ט"ו} שעה שלבנה עומדת ברקיע עם החמה, לפי שהיו עובדים מהן לחמה מהן ללבנה, אמ' הק' אם אפרע מהן ביום יהיו עובדי לבנה אומרים אילו לבנה מושלת לא היינו חריבין כו'.[14] [15]מאת ה' – לא כת' מאתו[16] דרך מקראות לדבר כן, נשי למך {בראשית ד':כ"ג} ולא אמ' נשיי, בדוד קחו עמכם[17] עבדי אדונכם {מ"א א':ל"ג} ולא אמ' את עבדיי, באחשורוש כתבו בשם המלך {אסתר ח':ח'} ולא אמ' בשמי, אף כאן אמ' מאת י"י ולא אמ' מאתו. מאת י"י מן השמים – ה'ש'ה' {=הוא שאמר הכתוב} כי בם ידין עמים {איוב ל"ו:ל"א}, ייסורין מן השמים, לחם מן השמים הנני ממטיר[18] לחם {שמות ט"ז:ד'}.

{כה} ויהפך את הערים וגומ' – ארבעתן יושבות בסלע אחד, הפכן מלמעל' למטה שנ' בחלמיש שלח ידו וגו' {איוב כ"ח:ט'}.

{כו} ותבט אשתו מאחריו – של לוט. ותהי נציב מלח – במלח חטאה, אמ' לה תן[19] מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הזה הרע אתה בא להנהיג במקום הזה.

{כח} קיטור – תימור של עשן טורק"א בלע"ז. הכבשן – חפירה ששורפין בה את האבנים לסיד וכן כל כבשן שבתורה.

{כט} ויזכור {אלהים את אברהם – מה} היא זכירתו של אברהם על לוט נזכר {שהיה} לוט יודע ששרה אשתו של אברהם {ושמע} שאמ' במצרים אחותי היא {בראשית י"ב:י"ט} ולא גילה הדבר שהיה חס עליו לפיכך חס הק'ב'ה' עליו.

 {ל} כי ירא לשבת בצוער – לפי שהיתה קרובה לסדום.

{לא} אבינו זקן – ואם לא עכשיו אימתי שמא ימות או יפסוק מלידה. ואיש אין בארץ – סבורות היו שכל העולם כולו נחרב כדור המבול, ברא' רבא.[20]

{לג} ותשקין וגו' – יין נזדמן להם במערה להוציא מהן שתי אומות. ותשכב את אביה – ובצעירה נא' ותשכ' עמו {בראשית י"ט:ל"ה} צעירה [לפי ש]לא פתחה בזנות אלא אחותה לימדתה חיסך עליה הכת' ולא פירש גנותה, בכירה שפתחה בזנות פירסמה הכת' במפורש. ובקומה – של בכירה נקוד הרי הוא כאילו לא נכתב, לומ' שבקומה ידע וא'ע'פכן לא נשמר ליל שיני מלשתות.[21]

{לו} ותהרין – א'ע'פ' שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה, אילו שלטו בעצמן והוציאו ערותן ועברו כמביאה שנייה.[22] כ'כת' רבנו שמעיה ושמעתי מפי מורי אבי שיחיה עדותן בדל"ת שהבתולים נקראו עדות, ת', מני מכיר הכותב.

{לז} מואב – לא היתה צנועה ופירשה שמאביה היה, אבל צעירה קראתו לשון נקייה וקיבלו שכר בימי משה, שנ' בבני עמון אל תתגר בם {דברים ב':י"ט} מלחמ' כלל, ובמואב לא הזהירו שלא ילחם בם אבל לצערם התיר לו.

הערות
  1. ↑ כך בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 ובדפוס ראשון ורומא. בדפוס אלקבץ נוסף: "שנים באו אחד להשחית את סדום ואחד להציל את לוט והוא אתו שבא לרפאת לאברהם אבל".
  2. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155: מלאכי.
  3. ↑ בכ"י ויימר 651 נוסף: ולינו ורחצו רגליכם – וכי דרכן של בני אדם ללון תחילה ואחר ירחצו רגליו, ועוד שהרי אברהם אמר להם תחילה ורחצו רגליכם. אלא כך אמר לוט אם אומר להם ירחצו תחילה כשיבאו אנשי סדום ויראו אותם שכבר רחצו רגליהם, יעלילו ויאמרו לי כבר עברו ג' ימים או ב' שבאו לביתך ולא הודעת לנו, לפיכך אמר מוטב שיתעכבו להסיר אבק מרגלים שיהיו נראין כמו שבאו עתה, לפיכך אמר לוט לינו תחילה.
  4. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: כך נדרש בבראשית רבה טרם ישכבון ואנשי העיר.
  5. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: ופשוטו של מקרא אנשי העיר, אנשי רשע, נסבו על הבית. על שהיו רשעים נקראו אנשי סדום, כמו שאומר הכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים.
  6. ↑ בכ"י מינכן 5 ופריס 155 מובא כאן פירוש אחר שאולי היה המהדורה קמא של רש"י: "כשאמר להם על הבנות, אמרו לו גש הלאה, לשון נחת" וחסר "כמו... אליך". בכ"י מינכן 5 יש כאן הוספה של פירוש ר"י קרא: "ורבי יוסף קרא ז"ל מפרש בעיניין אחר: גש הלאה – אין גש הלאה אלא לשון דחיפה ודחייה כמו קרב אליך אל תגע בי, וכמו ואת האש זרה הלאה, וכמו והגליתי אתכם מהלאה לדמשק. שאף כאן לוט היה מתחבט לפניהם על האכסניים והם אומרים לו קרב אליך אל תפגע בנו. שאם אתה אומר קרב אלינו ושמע דברינו, מה צורך לדבר זה, והלא לוט קרוב אליהם עומד, כמו שמצינו ויצא אליהם לוט הפתחה. אלא על כרחך לשון הרחקה הוא והודה המורה לדבריו".
  7. ↑ כן בכ"י פירנצה III.3 וויימר 651 אך נוסף גם: "בלשון לע"ז טרייט אנושושיו. ודבר נזיפה הוא לומר אין אנו חוששין לך, ודומה לו קרב אליך אל תגש בי, וכן גשה לי ואשבה, המשך לצדדין בעבורי ואשב אצלך." בכ"י ויימר 651 כתוב ש"ודבר נזיפה... אצלך" הוא תוספת.
  8. ↑ "ועל... לבך" נמצא בכ"י מינכן 5, פריס 155. בכ"י פירנצה III.3 זה נמצא עם נקודות מעל. בכ"י ויימר כתוב שזה תוספת.
  9. ↑ כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בפסוק "הדלת".
  10. ↑ כך בכ"י ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651. בכ"י פריס 155 "ובניך".
  11. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155: השמטה.
  12. ↑ בכ"י מינכן 5, פריס 155: הולידו את. בכ"י פירנצה III.3 הוליד את.
  13. ↑ כן בכ"י פריס 155. בכ"י מינכן 5, ויימר 651: הופך. בכ"י פירנצה III.3, תוקן מהפוך להופך.
  14. ↑ בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 לא כתוב "כו'" ובמקום זה נוסף: ואם בלילה יאמרו עובדי החמה אילו היה ביום שהחמה מושלת היתה מתקיימת עלינו.
  15. ↑ כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: המטיר גפרית ואש – בתחילה מטר ונעשית גפרית ואש.
  16. ↑ כן בכ"י ליידן 1. מילים "לא כת' מאתו" חסרות בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  17. ↑ כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3. בכ"י ויימר 651, פריס 155: עמכם מעבדי. בפסוק שלנו "עמכם את עבדי".
  18. ↑ כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: לכם.
  19. ↑ כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, פריס 155. בכ"י ויימר 651: תני.
  20. ↑ כן בכ"י ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בכ"י מינכן 5 חסר: ברא' רבא.
  21. ↑ כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בדפוס רומא ואלקבץ נוסף: "אמר רב נחמן בר חנן כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף מאכילין אותו מבשרו ב"ר.".
  22. ↑ כן בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651. בפריס 155 ראשונה.


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_19&oldid=40326&useskin=vector"