Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 30

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 02:32, 12 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית ל' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.

(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן.

(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.

(ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב.

(ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן.

(ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן.

(ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב.

(ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי.

(ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה.

(י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן.

(יא) וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד.

(יב) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב.

(יג) וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאׇשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר.

(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ.

(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.

(טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי.

(יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר.

(יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב.

(כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן.

(כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה.

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.

(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי.

(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר.

(כה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי.

(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ.

(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ.

(כח) וַיֹּאמַר נׇקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה.

(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי.

(ל) כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי.

(לא) וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר.

(לב) אֶעֱבֹר בְּכׇל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כׇּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכׇל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי.

(לג) וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי.

(לד) וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ.

(לה) וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כׇּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכׇל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו.

(לו) וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת.

(לז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת.

(לח) וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת.

(לט) וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים.

(מ) וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכׇל חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן.

(מא) וְהָיָה בְּכׇל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרְהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת.

(מב) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב.

(מג) וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ותקנא – קנאה במעשיה, אמרה אילולי שצדקת ממני לא זכתה לבנים. הבה – וכי כך עשה הקב[1] אביך לאמך והלא התפלל עליה. מתה – מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת.

{ב} התחת – וכי במקומו אני. ממך – את אומרת איני כאבא אבא לא היה לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ולא ממני.

{ג} על ברכי – [2]ואנא אירבי. ואבנה גם – מהו גם, אמרה לו זקינך אבר' היו לו בנים מהגר וחגר מתניו כנגד שרה, אמ' לה זקינתי הכניסה צרת' לביתה, אמרה אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי, ואבנה גם אנכי כשרה.

{ו} דנני – דנני וזיכני.

{ח} נפתולי אלהים נפתל' – מנחם בן סרוק פרשו במחברת צמיד פתיל {במדבר י"ט:ט"ו} חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים, ואני מפרשו לשון עקש ופתלתל {דברים ל"ב:ה'} נתעקשתי והפצרתי עתירות ונפתולים למקום להיות שוה לאחותי. גם יכולתי – הסכימו על ידי. ואונקלוס תירגמו לשון תפילה, כמו ניפולי אל נפתלתי בקשות החביבות לפניו נתקבלתי כאחותי. נפתלתי – נתקבלה תפילתי.[3]

{י} ותלד זלפה – בכולן נאמ' הריון חוץ מזלפ', לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה וכדי לרמות את יעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו לאה שכך מנהג ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה.

{יא} בא גד – בא מזל טוב לי כמו גד גדי וסינוק לא {בבלי שבת ס"ז:}.[4] ומדרש אגדה שנולד מהול.[5]

{יד} בימי קציר חטים – להגיד שבחם של שבטים שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים או שעורים אלא דבר הפקר שאין אדם מקפיד בו. דודאים – סיגלי, ובלשון ישמע' יַסְמִין.

{טו} ולקחת גם את דודאי בני – בתמי', ולעשות עוד זאת ליקח גם דודאי בני, ותרגום ולמיסב. לכן ישכב עמך הלילה – שלי היתה שכיבת לילה זה ואני נותנה לך תחת דודאי בנך, ולפי שזילזלה במשכב הצדיק לא זכתה ליקבר עמו.

{טז} שכר שכרתיך – נתתי לרחל שכרה. בלילה הוא – הק'ב'ה' סייע בו שיצא יששכר משם.

 {יז} וישמע אלהים אל לאה – שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים.

{כ} זבדני אותי – אותי ולא את ריעותיי.[6] יזבלני – לשון בית זבול {מלכים א' ח':י"ג}, הירבירייריאה[7] מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו.

{כא} דינה – פירשו רבותינו דנה בעצמה, אם זה זכר לא תהא רחל אחו' כאחת השפחות ונתפללה ונהפך לנקבה.[8]

{כב} ויזכר[9] רחל – זכר לה שמסרה סימניה לאחותה ושהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלתה בלבו, כששמע שאין לו בנים. הוא שייסד הפייט האדמון כבט שלא חלה.[10]

{כג} אסף – הכניסה למקום שלא תראה, וכן אסוף חרפתינו {ישעיהו ד':א'}, ולא יאסף הביתה {שמות ט':י"ט}, אספו נוגהם {יואל ד':ט"ו}, וירחך לא יאסף {ישעיהו ס':כ'} לא יטמן. חרפתי – שהייתי חרפה על ש[א]ני(תי) עקרה והיו אומרי' עלי שאעלה לחלקו של רשע, ואגדה כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה, משיש לה בן תולה בו, מי שיבר כלי זה, בנך, מי אכל תאינים אילו, בנך.

{כד} בן אחר – יודעת היתה בנבואה שאין יעקב מעמיד אלא י'ב' אמרה יהא רצון (שיהא) [ש]אותו שהוא עתיד להעמיד עוד יהי הימני לכך לא נתפללה אלא על בן אחד.

{כה} כאשר ילדה רחל את יוסף – משנולד שטנו של עשו שנ' בית יעק' אש ובית יוס' להב' {עובדיה א':י"ח}, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח ורצה לשוב.

{כו} תנה – איני רוצה לצאת כי אם ברשות.

{כז} נחשתי – מנחש היה, ניסיתי בנחש שלי שעל ידך באה ברכה, כשבאת לכאן לא היו לי בנים שנ' והנה רחל בתו בא' עם הצ' {בראשית כ"ט:ו'}, איפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל (עם) הרועים, עכשיו היו לו בנים, שנ' וישמע דברי בני לבן {בראשית ל"א:א'}.

{כח} נקבה – [11]פרש אגרך.

{כט} ואת אשר היה מקנ' אתי – את חשבון מיעוט מקנ' שבא לידי מתחלה כמה היו.

{ל} לרגלי – [12]עם רגלי באת [ה]ברכה אצלך, כמו העם אשר ברגליך {שמות י"א:ח'} לעם אשר ברגלי {שופטים ח':ה'} הבאים עמי.[13] גם אנכי לביתי – לצורך ביתי, עכשיו אין עושין לצורכי אלא בניי וצריך אני להיות עושה גם אני וסומכן, וזהו גם.

{לב} נקוד – מנומר בחברבורות דקות כמו נקודה, פניינטורא. טלוא – לשון (טלואי) טלאי, חברברות רחבות. חום – שחום, דומה לאדום, רוש,[14] לשון שחמתית ונמצאת לבנה לעינין התבואה. והיה שכרי – אותן שיוולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהו שלי, ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אילו היו שם מתחילה, ועוד שלא תאמר על ידי הזכרי' שהם נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך.

{לג} וענתה בי – אם תחשדני שאני נוטל (ממך) [משלך] כלום תענה בי צדקתי[15] כי תבא צדקתי  ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקוד וטלוא [וחום] בידוע שגנבתיו לך, ובגניבה הוא שרוי אצלי.

{לד} הן – לשון הין, קבלת דברים. לו יהי כדברך – הלואי ותחפוץ בכך.

{לה} ויסר – לבן ביום ההוא וגומ'. תישים[16] – עזים זכרים. כל אשר לבן בו – כל שהיתה בו חברבורת לבנה. ויתן – לבן ביד בניו.

{לו} הנותרות – רעועות שבהן, החולות והעקרות שאינן אלא שירים, מסר לו.

{לז} מקל לבנה – עץ הוא ושמו לבנה כ'ד'א' תחת אלון ולבנה {הושע ד':י"ג}, ואומ' אני שהוא שקורין טרנבלא[17] שהוא (לבן).[18] לח – כשהוא רטוב. [19]ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדְרְא.[20] וערמון – קטנייר. פצלות – קילופים קילופים שהיה עושהו מנומר. מחש' הלבן – גילוי לבן של מקל, כשהיה קולפו היה נגלה ונראה לובן שלו במקום הקלוף.

{לח} ויצג – ודעיץ, לשון תחיבה ונעיצה הוא בלשון ארמי, והרבה יש בתלמוד דצה שלפה דצה שלפה {בבלי שבת נ':} דץ ביה מידי {בבלי חולין צ"ג:}, דָצֶה דַעֲצַה, אלא שמקצר לשונו. ברהטים – במרוצות המים בבריכות העשויות בארץ להשקות שם הצאן. אשר תבאנ'[21] בפי' שכת' רבנו שמעיה מצ' נ' נ'. – ברהטים אשר תבאנ' הצאן לשתות שם הציג מקלות לנוכח הצאן. ויחמנה – הבהמה רואה המקלות והיא נרתעת לאחוריה והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו. ר' אושעי' אמ' המים נעשים זרע במעיהם, ולא היו צריכות לזכר וזהו ויחמנה.

{לט} אל המקלות – אל מראית המקלות. עקודים – משונים במקום עקידתן, הן קרצולי ידיהם ורגליהם.

{מ} והכשבים הפריד – הנולדים עקודים ונקודים הבדילם לעצמו, ועשה אותם עדר לבד(ו), והוליך אותו עדר לפני הצאן, ופני הצאן ההולכות לאחוריהן צופות אליהן, וזהו שאמ' ויתן [פני] הצאן אל עקוד, שהיו פני הצאן אל העקודים, ואל כל חום שמצא בצאן לבן. וישת לו עדרים – כמו שפירשתי.

{מא} המקושרות – כתרגומו, הבכורות ואין לי עד במקרא. ומנחם חברו על (המחלצות) אחיתופל בקושרים {שמואל ב' ט"ו:ל"א}, ויהי הקשר אמיץ {שמואל ב' ט"ו:י"ב} אותן המתקשרות יחד למהר עיבורן.

{מב} ובהעטיף – לשון איחור כתרגומו ומנחם חיברו המחלצות והמעטפות {ישעיהו ג':כ"ב}, לשון עטיפת כסות, כלומ' מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתייחם על ידי זכרים.

{מג} צאן רבות – פרות ורבות משאר צאן. ועבדים ושפחות – מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח כל אלה.

הערות
  1. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3 חסר: "הקב".
  2. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף כאן: "כתרגומו".
  3. ↑ בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף כאן: "ומדרשי אגדה יש בלשון נוטריקון". מילים אלו חסרות בכ"י לייפציג 1, ליידן 1.
  4. ↑ בדפוס ונציה 1522 נוסף כאן: "ודומה לו העורכים לגד שלחן". מילים אלו חסרות בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. ועיין רשב"ם.
  5. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ויימר 651. בכ"י פריס 155 נוסף כאן: "כמו גודו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת, ומצאתי מפי ר' משה הדרשן, בא גד, משבט גד עתי' לצאת אליהו הנביא המגיד בשורות טובו' לישר' וכן הוא גד גדוד יגודנו". בכ"י פירנצה III.3 נוסף לפני "ומדרש אגדה": "וכמו גודו אילנא שנכרתה ערלתו". בדפוס ונציה 1522 נוסף כאן: "כמו גודו אילנא ולא ידעתי על מה נכתב תיבה אחת, דבר אחר למה נקראת תיב' אחת בא גד כמו בגדת בי כשבאת' אל שפחתי כאיש שבגד באשת נעורים". בכ"י ליידן 1 מובא כאן פירוש דומה של ר"י קרא: "לפיכך נכתב תיבה אחת שאמ' לאה ליעקב בגדת בי שנשאת שפחתי, כאדם הבוגד באשת נעורים, יוסף".
  6. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 חסר: "זבדני... ריעותיי". בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: "זבד טוב – כתרגומו".
  7. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3 נוסף כאן: "בלעז בית מדור".
  8. ↑ בכ"י פירנצה III.3 נוסף כאן: "ד'א' שכל השבטים נולדה תאמת עמה חוץ מיוסף לכך אמרה הילדה הזאת דין ומשפט על כן קראה שמה דינה בבר' דר' אליעזר". בכ"י ויימר 651 מופיע קטע זה כתוספת. בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פריס 155 קטע זה חסר.
  9. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: "אלהים את".
  10. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5 נוסף: "צבה לקחתה לו ונתבהלה".
  11. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: "כתרגומו".
  12. ↑ בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, פריס 155, ויימר 651 נוסף כאן: "בשביל ביאת רגלי אצלך". מילים אלו חסרות בכ"י לייפציג 1, ליידן 1.
  13. ↑ בכ"י ויימר מופיעים המילים: "בשביל ביאת רגלי אצלך" ואז הפירוש "עם רגלי... הבאים עמי" מופיע כתוספת.
  14. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5 נוסף: "בלעז".
  15. ↑ בכ"י ויימר 651 מופיעות המילים "אם תחשדני... צדקתי" כתוספת.
  16. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, פריס 155. בפסוק שלנו: "התישים".
  17. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ"י פירנצה III.3 נוסף: "בלעז".
  18. ↑ בכ"י לייפציג 1 המילה "לבן" מופיעה עם סימני מחיקה. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 מופיע המילה "לבן". בכ"י ליידן 1 חסר המילה "לבן".
  19. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף כאן: "לוז – ".
  20. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5, ליידן 1 נוסף כאן: "בלעז".
  21. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ"י פירנצה III.3: "תבאן".


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_30&oldid=40340&useskin=vector"