Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 34

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 02:59, 12 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית ל"ד – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.

(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ.

(ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ.

(ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה.

(ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם.

(ו) וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ.

(ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשׇׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה.

(ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

(ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם.

(י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ.

(יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן.

(יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה.

(יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם.

(יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עׇרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ.

(טו) אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כׇּל זָכָר.

(טז) וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד.

(יז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ.

(יח) וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

(יט) וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו.

(כ) וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר.

(כא) הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם.

(כב) אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כׇּל זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים.

(כג) מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכׇל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ.

(כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כׇּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כׇּל זָכָר כׇּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ.

(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כׇּל זָכָר.

(כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ.

(כז) בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם.

(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ.

(כט) וְאֶת כׇּל חֵילָם וְאֶת כׇּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת.

(ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.

(לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} בת לאה – ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יוצאנית, ותצא לאה לקראתו {בראשית ל':ט"ז}.

{ב} וישכב את' – כדרכה, ויענה – שלא כדרכה.

{ג} וידבר על לב הנער – דברים המתיישבים על הלב, אביך בחלקת שדה קטנה ראי כמה ממון בזבז מאה קשיטה, אני אשאך ותקני כל העיר וכל שדותיה.

{ז} וכן לא יעשה – לענות את הבתולות שהאומות גזרו[1] על עצמן על ידי המבול מן העריות.

{ח} חשקה נפשו – חפצה נפשו.

{יב} מוהר – כתובה.

{יג} במרמה – בחכמה. אשר טמא – הכת' אומ' שלא היתה רמיה שהרי טמא את דינה אחותם.

{יד} חרפה היא[2] לנו – שמץ אצלינו, הבא לחרף את חברו, אומר לו ערל אתה או בן ערל אתה, חרפה, בכל מקום גידוף, בלע' דישטרטייש.

 {טו} נאות – נתרצה, לשון[3] ויאותו {מלכים ב י"ב:ט'}. להמול – להיות נימול אינו לשון לפעוֹל אלא לשון להיפעל.

{טז} ונתנּו – נון שנייה מדגשת, לפי שהיא משמשת שני נונין ונתננו.

(שלימים – לשלום ובלב שלם.)[4] ואת בנותי(ה)[כ]ם[5] נקח לנו – אתה מוצ(י)א בתנאי שאמ' חמור ליעקב, ובתשובת בני יעקב לחמור שתלו החשיבות בבני יעקב ליקח בנות שכם את שיבחרו להם ובנותיהם יתנו להם לפי דעתם, ונתנו בנותנו, לפי דעתנו, ואת בנותיכם נקח, ככל אשר נחפץ וכשדברו חמור ושכם בנו אל יושבי עירם הפכו הדברים את בנותם נקח, ואת בנותינו נתן כדי לרצותם שיאותו להמול.

{כא} שלמים – לשלום ובלב שלם. רחבת ידים – כאדם שידו רחבה וותרנית, כלומ' לא תפסידו, פרקמטיא בא הרבה לכאן ואין לה קונים.

{כב} בהמול – בהיות נימול.

{כג} אך נאותה להם – דבר זה ועל ידי כן ישבו אתנו.

{כה} שני בני יעקב – בניו היו וא'ע'פ' כן נהגו עצמן כשמעון ולוי כשאר אנשים שאינן בניו שלא נטלו עצה הימנו. אחי דינה – לפי שמסרו נפשם עליה נקראו אחיה. בטח – שהיו כאבים, ומדרש אגדה בטוחין על כחו של זקן.

{כז} על החללים – לפשוט את החללים.

{כט} חילם – ממונם, וכן עשה לי את החיל הזה {דברים ח':י"ז}, וישרא' עשה חיל, {במדבר כ"ד:י"ח}, ועזבו לאחרים חילם {תהלים מ"ט:י"א}. שבו – ל' שבייה.

{ל} עכרתם אותי – ל' מים עכורים אין דעתי צלולה עכשיו, ואגדה צלולה היתה החבית ועכרתם אותה, מסורת היא ביד כנענים שיפלו ביד בניי אלא שהיו אומ' עד אשר תפרה ונחלת {שמות כ"ג:ל'}, לפיכך היו שותקים.  מתי מספר – אנשים מועטים.

{לא} הכזונה יעשה את אחותינו – הפקר את אחותנו, ית אחתנא.

הערות
  1. ↑ כך הגרסא גם בכ"י ליידן 1, ויימר 651, פריס 155. בכ"י מינכן 5, ברלין 1221: "גדרו".
  2. ↑ בבראשית ל"ד:י"ד מופיע "הִוא".
  3. ↑ בכ"י ויימר 651 מופיע כאן: "פיוס, והרב' בפרשה דיהוידע דכת' ויאותו הכהני'", ובכ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, פריס 157, במקום המלה "לשון", מופיע: "לכם, והרבה יש בפרשה וביהוידע ויאותו". כ"י פריס 155 דומה לכ"י לייפציג.
  4. ↑ הפירוש על "שלמים" מופיע פעמיים בכ"י לייפציג, כאן עם סימני מחיקה לפני הפירוש על "ואת בנותי(ה)[כ]ם נקח לנו" ושוב לאחר ד"ה זה, ומיקומו הנכון תלוי באם גורסים "בנותיהם" או "בנותיכם". בשלב א' כתב הסופר "בנותיהם" שהוא פרפרזה של הפסוק בפסוק כ"א (בו כתוב "את בנתם נקח לנו"), ולכן ד"ה "שלמים" קדם לפירוש זה. אולם, בעת כתיבת הפירוש על "ואת בנותיהם נקח לנו" (ולפני שהמשיך הלאה), נוכח הסופר שאין פסוק שבו כתוב "בנותיהם". מסיבה זו, החליף הסופר (בגיליון) את ה"ה" ב"כ", שינוי שהפך את הד"ה לפירוש על "ואת בנותיכם נקח לנו" בפסוק ט"ז שהוא לשון דברי בני יעקב. לאחר שינוי זה, "שלמים" היה צריך לבוא אחריו, ולכן סימן הסופר למחוק את ד"ה "שלמים" המקורי ואז כתב אותו שוב לאחר ד"ה "ואת בנותי[כ]ם נקח לנו". בכ"י משתקפים שלבים שונים:
    (א) כ"י פרמא 181, פריס 159 מייצגים את השלב הקדום (לפני המחיקות והתיקונים של כ"י לייפציג) בו מופיע ד"ה "שלמים" ואז ד"ה "ואת בנותיהם נקח לנו".
    (ב) כ"י ליידן 1, ברלין 1221 מייצגים את השלב המאוחר (לאחר המחיקות והתיקונים של כ"י לייפציג) ובהם מופיע ד"ה "ואת בנותיכם נקח לנו" ולאחריו ד"ה "שלמים".
    (ג) כ"י פריס 155, פריס 157, וינה 24, פריס 158 מייצגים את השלב הקדום עם תיקון הפוך מהתיקון של סופר כ"י לייפציג. בכ"י אלו תוקן "בנותיהם" ל"בנתם" כדי להתאימו ללשון הפסוק המופיע בפסוק כ"א והד"ה הפך להיות "ואת בנותם נקח לנו". תיקון זה (בניגוד לתיקון של סופר כ"י לייפציג) לא חייב החלפת הסדר. [בכ"י פריס 155 גם מופיעות המלים בפסוק כ"א "והארץ הנה רחבת ידים" לפני "ואת בנותם נקח לנו", אלא שמלים אלה נמחקו בגלל שהן נתפרשו רק לאחר הפירוש ל"ואת בנותם". והשווה כ"י מינכן 5 שבו מופיע: "והארץ הנה רחבת ידים לפניכם ואת בנותי(כ)[ה]ם נקח לנו", אלא ששם נמחק חלק מהכ' כדי להופכה לה'.]
    (ד) אפשר שהשלב הקדום ביותר משתקף בכ"י ויימר 651, וינה 23. בכ"י וינה 23, מופיע כל הפירוש המשווה בין דברי שכם וחמור השונים רק לאחר פסוק כ"ג, ובנוסח שונה ממה שמופיע בכ"י האחרים (בד"ה "ואת בנותיה/כם נקח לנו"). הנוסח הוא: בני שכם אמרו תחלה בנותיכם תתנו לנו לרצונכם ולדעתכם, ואת בנותינו תקחו לכם בכח יד אפי' [צ"ל שלא] מדעתנו, וכמו כן קבלו התנאי בני יעקב, בהמול לכם כל זכר ונתנו את בנותינו וגו', וכשבאו בני שכם לדבר את זה התנאי לבני עירם חלפו ושינו התנאי בני יעקב ואמרו בנותם נקח על פניה [אולי צ"ל כרחם] ובנותינו ניתן להם לרצונינו וכדי להפי [אולי צ"ל להפיס] דעת אנשי עירם מיעטו את התנאי והותירו להנאתם". בכ"י ויימר 651, מאידך, לפני ד"ה "ונתנו את בנותינו" מופיע: "תוס' לפני "בני שכם אמרו תחילה בנותיכ' תתנו לנו לרצונכם, לדעתכם, ואת בנותינו תקחו לכם, אפי' שלא מדעתנו, וכמו כן קבלו התנאי' בני יעקב, בהמול לכם כל זכר ע"כ", ולאחר ד"ה "ונתנו" מופיע: "ואת בנותיכ' נקח לכם – אתה מוצא בתנאי שאמ' חמור ליעק' ובתשובות בני יעקב לחמור שתלו החשיבות בבני יעקב ליקח בנות שכם את שיבחרו להם ובנותיהם יתנו להם לפי דעתם, ונתננו בנתינו לפי דעתנו, ואת בנותיכ' נקח ככל אשר נחפץ, וכשדיברנו חמור ושכם בנו אל יושבי עירם הפכו הדברים את בנותם נקח ואת בנותינו נתן, וכדי לרצותם אנשי עירם שיאותו להמול. תוס' מעטו התנאי והותירו להנאתם ע"כ.", ואז מופיע ד"ה "שלימים". ייתכן על פי זה, שכל הפירוש הוא תוספת לפירוש רש"י (אולי על פי רשב"ם; השווה פירוש רשב"ם בר' ל"ד:ט') ולכן מופיע בנוסחאות שונים ובמקומות שונים במגוון כתבי היד.
  5. ↑ עיין בהערה הקודמת להשתלשלות הנוסח בדברי רש"י.


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_34&oldid=40344&useskin=vector"