Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 44

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית מד – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.

(ב) וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.

(ג) הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם.

(ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה.

(ה) הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.

(ו) וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה.

(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב.

(ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.

(י) וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם.

(יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.

(יב) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן.

(יג) וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.

(יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה.

(טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי.

(טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֺן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.

(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם.

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאׇזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.

(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח.

(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.

(כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו.

(כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת.

(כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי.

(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי.

(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל.

(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ.

(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי.

(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה.

(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה.

(ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.

(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה.

(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כׇּל הַיָּמִים.

(לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו.

(לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {ב} גביעי – כוס ארוך, וקורין לו מַדֵירְנָא.

{ז} חלילה לעבדיך – חולין הוא לנו, לשון גנאיי, ותרגום, חס לעבדך, חס מאת הק'ב'ה' יהי עלינו מעשות זאת, והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון זה.

{ח} הן כסף אשר מצא' וגו' – זה אחד מעשרה קל וחומר האמורין בתורה כולן מנויין בברא' רבא {צ"ב:ז'}.

{י} גם עתה – אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא שכולכם חייבין בדבר, עשרה שנמצאו גניבה על אח(ת)ד מהם כולם נתפסין, אבל אני אעשה עמכם לפנים משורת הדין מן השורה, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד וגומר.

 {יב} בגדול החל – שלא ירגישו שהיה יודע בו היכן הוא.

{יג} ויעמס איש על חמרו – בעלי זרוע היו ולא הוצרכו לסייע זה את זה לטעון. וישובו העירה – מטרפולין היתה והוא אומ' העירה, עיר כל שהיא, אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לעיניין המלחמה.

{יד} עודנו שם – שהיה ממתין להם.[1]

{טז} האלהים מצא וגו' – יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הק'ב'ה' נהיתה להביא לנו זאת, מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו. מה נצטדק – לשון צדק, וכן כל תיבה שתחילת יסודה צדי והיא באה לדבר בלשון מתפעל או יתפעל או נתפעֵל או נתפעַל[2] נותן טית במקום תי"ו, ואינו נותנה לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העיקר, כגון נצטדק יצטבע {דניאל ד':ל'} מגזרת צבע, ויצטיירו {יהושע ט':ד'} מגזרת ציר אמונים מרפא {משלי י"ג:י"ז}, הצטיידנו אותו מבתינו {יהושע ט':י"ב}, מגזרת צדה לדרך {בראשית מ"ב:כ"ה}. ותיבה שתחילתה סמך[3] כשהיא מתפעלת מפריד תיו, את אותיות העיקר, כגון ויסתבל החגב {קהלת י"ב:ה'}, מסתכל הוית בקרניא {דניאל ז':ח'}, וישתמר חקות עמרי {מיכה ו':ט"ז} וסר מרע משתולל {ישעיהו נ"ט:ט"ו}, מגזרת מוליך יועצים שולל {איוב י"ב:י"ז}, עודך מסתולל בעמי {שמות ט':י"ז} מגזרת דרך לא סלולה {ירמיהו י"ח:ט"ו}. חסלת ויהי מקץ

{יח} דבר באזני אדני – יכנסו דבריי באזניך. אל יחר אפך – מכאן אתה למד שדבר אליו קשות. כי כמוך כפרעה – חשוב אתה בעיניי כמלך, זהו פשוטו, ומדרשו סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה על  ידי זקינתנו שרה על לילה אחד שעיכבה, ד'א' מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן, וכי זו שימת עין שאמרת לשום עינך עליו, ד'א' כי כמוך כפרעה, אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך.

{יט} אדוני שאל את עבדיו – מתחילה בעלילה באת עלינו למה היה לך לשאל כל אלה, בתך היינו מבקשים, או אחותנו אתה מבקש, וא'ע'פ' כן ונאמר אל אדני לא כיחדנו ממך דבר.

{כ} ואחיו מת – מפני היראה היה מוציא שקר מפיו, אמ' אם אומר לו שהוא קיים יאמר לי הביאהו אצלי. לבדו לאמו – מאותה האם אין עוד אח.

{כב} ועזב את אביו ומת – אם יעזב את אביו, דואגים אנו שמא ימות בדרך שהרי אמו בדרך מתה.

{כט} וקרהו אסון – שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. והורדתם את שיבתי וגומ' – עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו ימות זה דומה עלי ששלשתם מתים ביום אחד.

{לא} והיה כראותו כי אין הנער ומת – אביו מצרתו.

{לב} כי עבדך ערב – ואם תאמר מה אני נכנס בתגר יותר משאר אחיי, הם כולם מבחוץ, אבל אני נקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בשני עולמות.

{לג} ישב נא עבדך וגו' – לכל דבר אני מעולה ממנו לגבורה למלחמה ולשמש.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_44&oldid=45582&useskin=vector"