Two Accounts of Creation: Bereshit 1–2/2/he

שני סיפורי הבריאה: בראשית א'–ב'

גישות פרשניות

סקירה

פרשנים רבים מנסים להבין מדוע מופיעים בתורה שני סיפורי בריאה, וכן לספק הסבר למה שנדמה כסתירות ביניהם. רוב המקורות ניגשים לסוגייה הזו מנקודת מבט ספרותית, וטוענים כי בפרק א' ישנה סקירה כללית של הבריאה, בעוד פרק ב' מספק את הפרטים, ומתמקד בבריאת האדם. אחרים, כגון ר' יוסף דב סולובייצ'יק ור' מרדכי ברויאר, ניגשים לסוגייה זו באופן הרבה יותר פילוסופי. הם טוענים כי שני התיאורים משלימים זה את זה, כשכל אחד מהם מייצג פן אחר של האדם ושל העולם. מאחר ולאדם וכן לעולם כולו, ישנם היבטים רבים הסותרים אלו את אלו אך בכל זאת מתקיימים יחדיו, הדבר נכון גם ביחס לסיפור המקראי.

לבסוף, בעל ההואיל משה מציע גישה נוספת, אותה מרחיב ר"ד ניסני. הם מציעים כי שני הפרקים אינם מתארים את אותו האירוע כלל, ולכן, אין שום צורך לנסות להתאים בין הפרקים. בעוד פרק א' מתאר את הבריאה הראשונית של העולם כולו ושל כל המין האנושי, פרק ב' מתאר את הבריאה המאוחרת בהרבה של איש אחד בשם אדם. פיתרון זה היה שימושי על מנת לפתור בעיות נוספות העולות מספר בראשית, כגון גילו של העולם ואורך חייהם של בני האדם הראשונים. 

כלים ספרותיים

החזרה על סיפור הבריאה הינה כלי ספרותי, בה התורה מציגה תחילה סקירה כללית של בריאת העולם, ולאחר מכן חוזרת על מנת לספק פרטים לגבי החלקים החשובים ביותר.

מקורות:משנת רבי אליעזרא׳אודות משנת רבי אליעזר, רש"יבראשית ב׳:ה׳בראשית ב׳:ח׳בראשית ב׳:י״טאודות ר' שלמה יצחקי, ר׳ יוסף בכור שורבראשית א׳:כ״זאודות ר' יוסף בכור שור, רשב״םבראשית א׳:כ״זאודות ר' שמואל בן מאיר, רד״קבראשית ב׳:ד׳-ה׳בראשית ב׳:י״טאודות ר' דוד קמחי, מ״ד קאסוטובראשית ב׳:ד׳אודות פרופ' משה דוד קאסוטו

מבנה היחידות – עמדה זו רואה בפרקים א'-ב' יחידה אחת. פרק א' מספק סקירה כללית של הבריאה, בעוד פרק ב' מספק בפרטים, ומתמקד במיוחד ביצירת האדם.

יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? פרק א' מתאר רק את התוצאה הסופית של הבריאה, שהיא שהזכר וגם הנקבה נוצרו. פרטי ההתרחשות הזו מובאים רק בפרק ב', שם הקורא מבין כי מדובר בבריאה הדרגתית, כשהזכר נוצר ראשון, והנקבה נבניתה לאחר מכן מאחת מצלעותיו.

האדם "בצלם א-לוהים" או מעפר האדמה – בעוד בפרק א' ישנה אמירה כללית כי האדם נברא בדמות ה', פרק ב' מפרט בדיוק כיצד הבריאה הזו נעשתה: האדם ראשית נוצר מעפר האדמה ולאחר מכן ה' הפיח נשמת חיים באפיו.

סדר הבריאה – לפי גישה זו, בפרק א' תיאור הבריאה הובא בסדר הכרונולוגי הנכון. להבדלים בין פרק זה לבין פרק ב', ניתנו הסברים מקומיים:

• אדם: ראשון או אחרון? מאחר ומטרת החזרה על סיפור הבריאה הייתה להתמקד באדם ובסובבים אותו, הפרק השני סוטה מן הסדר הכרונולוגי הנכון, ומתחיל בתיאור בריאת האדם.
• הצמחים: לפני או אחרי האדם? הן רש"י והן קאסוטו טוענים כי פרק ב' מתאר אירוע חדש, אך הם חלוקים ביניהם באשר ליחס בין אירוע זה לבין הצמחים בפרק א'.

• שלב שני – רש"י, בעקבות רבי אסי בבבלי חוליןחולין ס׳:About Bavli Chulin, מנסה לפתור את הסתירה שבין שתי התיאורים בהצעה כי הצמחים הופיעו על פני האדמה ביום השלישי, אך לא צמחו עד אחרי בריאת האדם ביום השישי.¹
• בריאה חדשה – לעומת זאת, קאסוטו מציע שרוב הצמחים נבראו לפני בריאת האדם, כפי שתואר בפרק א'. בבראשית ב':ה', מדובר רק בצמחים מסויימים מאוד ("שִׂיחַ הַשָּׂדֶה" ו"עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה"), אשר נבראו לאחר מכן. הביטויים הללו מתייחסים לחיטה ולשעורה, מאחר ואלו הפכו להכרחיים רק לאחר שאדם חטא ולא יכל לאכול מגן עדן. פרק ב' מוביל לסיפורו של החטא הזה, ולכן עובדה זו מצויינת רק כאן.²

• החיות: לפני או אחרי האדם? 
• אירוע ישן – רש"י ורד"ק מסבירים שהמילה "וַיִּצֶר" בב':י"ט מתייחסת לבריאת החיות שתוארה עוד קודם, בפרק א'. ישנה התייחסות חוזרת לבריאה זו כאן על מנת לבנות רקע לכך שאדם קורא לחיות בשמות.
• אירוע חדש – קאסוטו טוען כי המילה "וַיִּצֶר" אינה בלשון עבר ולכן חייבת להתייחס לבריאה חדשה. על אף שחיות רבות כבר נבראו, ה' יצר חיות חדשות מסויימות על מנת להציגם בפני אדם בגן העדן.

ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? פרק ב', המתמקד בחייו של אדם מרגע הגעתו לגן העדן, כולל הוראות ספציפיות המתייחסות לגן. להוראות הללו אין מקום בתיאוריו הכלליים של פרק א', שם נמצאים רק הציוויים העל-זמניים המיועדים לכל בני האדם: להתרבות ולכבוש את האדמה.

שמות ה'

• רד"ק, בעקבות בראשית רבהי״ג:א׳, ג׳אודות בראשית רבה, מציע כי לאורך כל פרק א', בו הבריאה עוד לא הושלמה, לא נעשה שימוש בשמו המלא של ה'. רק בפרק ב', כשכל העולם כבר קיים, התורה משתמשת בשמו המלא.³
• קאסוטו טוען כי השם "אֱלֹהִים" הינו מונח כללי יותר המתייחס לה', בעוד ה' הינו שמו האמיתי. כך, בתיאור הכללי של בריאת העולם הגשמי, נעשה שימוש בביטוי המרוחק יותר "אֱלֹהִים". אולם, בפרק ב', בו ה' מתואר באינטרקציה אישית עם אדם, נעשה שימוש בשמו האמיתי.⁴

הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר) – הפרשנים התומכים בגישה הזו לא מתייחסים לסוגייה הזו ישירות, וייתכן כי אינם מייחסים חשיבות להבדל זה, ורואים בגיוון בפעלים לא יותר מגיוון ספרותי סטנדרטי בתורה. אף על פי כן, העובדה כי ישנה חלוקת פעלים כה ברורה בין הפרקים נותרת מפתיעה במידת מה.

שתי פנים לבריאה

שני הפרקים מתארים פנים שונות לאותו האירוע של הבריאה. מאחר ולאדם וכן לעולם בכלל, ישנם היבטים רבים הסותרים אלו את אלו אך בכל זאת מתקיימים יחדיו, הפרקים מתייחסית לכל אחת מן הפנים הללו בנפרד. גישה זו פותחה בשתי דרכים דומות, אך נפרדות, על ידי ר' יוסף דב סולובייצ'יק ור' מרדכי ברויאר.⁵

איש ההדר לעומת איש האמונה

פרק א' מתמקד באדם המלכותי והיצירתי, ובחיפושו אחר כבוד דרך שליטה על סביבתו, בעוד פרק ב' מתאר את האדם הכנוע והמאמין, ואת חיפושו אחר גאולה. מאחר וכל טיפוס ניגש לסביבתו באופן אחר, התיאורים של כל אחד מהם שונים.

מקורות:רי"ד סולוביצ'יק⁶

מבנה היחידות – גישה זו רואה בפרקים א' וב', יחידה מבנית אחת. רק כאשר אלו נקראים יחדיו, ניתן להעריך את המורכבותה של האנושות ואת אופיה הרב-גוני. בני אדם אינם רק יצירתיים, תועלתנים, אנשי פרק א', ואינם רק בעלי החשיבה העמוקה של פרק ב', אלא הינם ערבוב מעט פרדוקסלי של השניים.

האדם "בצלם א-לוהים" או מעפר האדמה – אדם א' נברא "בצלם א-לוהים"  ומחקה אותו; יותר מכל דבר אחר, הוא שואף ליצור, כמו יוצרו. לעומת זאת, ה' יצר את אדם ב' מעפר האדמה ואז הפיח בו נשמת חיים. נשמה זו היא המחדירה באדם את ערגתו הרוחנית למערכת יחסים עם ה',⁷ בעוד מקורו השפל מכריח אותו להכיר בשיפלותו שלו בעודו מחפש את ה'.

שמות ה' – השם "א-לוהים" מתקשר לא-ל שהינו מקור האנרגיה הקוסמית, בעוד השם "ה'" מתקשר לא-ל אינטימי ואישי. הראשון מייצג את א-לוהיו של האדם הפרקטי והיצירתי של פרק א', בעוד השני מייצג את המערכת היחסים לה עורג איש האמונה של פרק ב'.

יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? אדם א' נברא יחד עם בת זוגתו חווה, מה שמסמל את הצורך שלו בחברה. טיפוס זה משתוקק לתהילה, והוא זקוק לקהילה בה יוכל להשיג תהילה זו. ישנן משימות עסקיות אותן הוא יכול לבצע רק באמצעות שיתוף פעולה עם אחרים, ולכן הוא מתחבר לנמצאים סביבו. לעומתו, אדם ב' חווה בדידות אקסיסטנציאליסטית בחתירתו להבין את משמעות החיים והעולם הסובב אותו. רק דרך כניעה והקרבה (לקיחת הצלע בשנתו) הוא יכול למצוא חבר אמת השותף בעומק חווייתו.⁸

ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? אדם א' צווה לכבוש את העולם מכיוון שזוהי מהותו. אדם ב', לעומת זאת, צווה לעבוד ולשמור את הגן, ולא לשלוט עליו. אדם ב' מוזהר שלא לאכול מעץ הדעת, מאחר ומשימתו אינה לשלוט בעולם, אלא לשלוט בעצמו.

סדר הבריאה – אדם א' הוא ביסודו של דבר ייצור טבעי, הוא נברא באותו היום בו נבראו החיות. הוא נברא אחרון, כפסגת הבריאה, מאחר והוא חותר לשלוט בכל היצורים הפחותים ממנו. דבר זה אינו נכון לגבי אדם ב'.

עולם הטבע לעומת עולם ההתגלות

פרק א' מציג עולם הנשלט בידי הטבע, בעוד ה' מסתתר, ומידת הדין היא השולטת. בניגוד לכך, פרק ב' מציג עולם בו ה' מתגלה, ומידת הרחמים היא השולטת.

מקורות:ר"מ ברויאר⁹

מבנה היחידות – גישה זו רואה שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית יחידה מבנית אחת, כשכל אחת משלימה את תמונת העולם המוצגת בשנייה.

סדר הבריאה – בעולם הטבע של פרק א', הפשוט קודם למורכב, ולכן הבריאה מתקדמת מצמחים, לחיות, לאדם. אולם, בעולם הניסים וההתגלות של פרק ב', חוקי הטבע אינם תקפים. במקום זאת, החיוני קודם למשני, וכך האדם, שהוא סיבת הקיום של העולם כולו, מוזכר לפני הצמחים והחיות.

שמות ה' – לפי ר"מ ברויאר, השם "א-לוהים" מתקשר למידת הדין של ה', אשר שולט בעולם הטבעי. כאן, ה' מסתתר ואינו נודע בשמו האמיתי. לעומת זאת, בעולם ההתגלות ישנו מקום למידת הרחמים של ה', וכך שם ה' (אשר רומז למידה זו) נוסף לתיאור הבריאה הזה.¹⁰ יתר על כן, משם ה' משתמע א-ל המתייחס ישירות לאדם, כזה המתאים לעולם ההתגלות.

יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? בעולם הטבע, המשך קיום המין האנושי הינו בעל חשיבות עצומה. כך, בפרק א' הזכר והנקבה מתוארים כנבראים יחדיו, מאחר והשותפות ביניהם הינה קריטית להמשכה של האנושות. פרק ב', אשר מתאר עולם בו ה' מעורב ורוצה בשמחת בריאותיו, מתאר את חיפושו של האדם אחר בת זוג מתאימה. תקופת בדידות הינה הכרחית לפני שנבראת האישה הזו, מאחר ורק לאחר תקופה זו האדם יכול להעריך אותה ולאהוב אותה באמת.¹¹

האדם "בצלם א-לוהים" או מעפר האדמה – ר"מ ברויאר יכול להסביר כי כשמתואר עולם הטבע הסובב סביב הישרדות המינים, האדם נברא בצלם א-לוהים, מאחר והתכונות הא-לוהיות של שליטה ובינה הן אלו המבטיחות את המשך קיומו של האדם. לעומת זאת, כשמדובר בעולם ההתגלות הרווי במשמעות, חשוב שלאדם ניתנה נשמה חיה. בנוסף, ייתכן כי האדם נברא מעפר האדמה משום שבעולם הרחמים, חשוב שלאדם תהיה חמלה לפחותים ממנו.

ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? ר"צ ברויאר יכול להסביר כי כיבוש ושליטה הינם תכונות קריטיות להישרדות בעולם הטבע והדין, בעוד העבודה והשמירה, הינן תכונות מפתח בעולם הרחמים.

אירועים נפרדים לחלוטין

בעוד פרק א' מתאר את הבריאה הראשונית של העולם כולו, ושל כל המין האנושי, פרק ב' מתאר בריאה מאוחרת יותר ונפרדת לחלוטין של גן העדן ושל איש בשם אדם.

מקורות:הואיל משהבראשית א׳:כ״ואודות ר' משה יצחק אשכנזי,¹² ר' דוד ניסני¹³

מבנה היחידות – גישה זו רואה בפרקים א' וב' שתי יחידות נפרדות, המתארות אירועים שונים בתכלית. פרק ב' קשור לפרקים שבאים אחריו, ולא לפרק א'.

מדוע התרחשו שתי בריאות?

• נדמה כי בעל ההואיל משה מציע כי הקדם-אדמים בפרק א' הינם אנשים מסוג שפל יותר מאשר הסוג שהתחיל מאדם. הוא אינו מסביר מדוע ה' הזדקק לשתי בריאות, לא ברא מלכתחילה ייצור מושלם יותר.
• לפי ר' ניסני, אדם נברא באופן ייחודי, והוצב בגן עדן, מאחר והוא יועד להיות אב לגזע מיוחד, שהובחן משאר האנושות שכבר נבראה קודם לכן.

סדר הבריאה – מאחר ושני הפרקים מתארים אירועים נפרדים לחלוטין, אין סיבה כי סדר הבריאה יהיה אותו דבר בשניהם.¹⁴

שמות ה' – ר' ניסני מציע כי השם א-לוהים מתקשר לא-ל אוניברסלי, ולכן משתמשים בשם זה כאשר דנים בבריאת העולם בכללותה. לעומת זאת, שם ה' מתקשר להשגחה פרטית, ולכן נוסף כאשר מתארים את בריאתו של גזע אשר ה' דואג לו במיוחד ואיתו הוא משוחח.

"צֶלֶם אֱלֹהִים" לעומת "נִשְׁמַת חַיִּים" – בעל ההואיל משה טוען שגם אלו שנבראו לפני אדם, וגם אלו שנבראו אחריו, נבראו "בצלם א-לוהים", עם היכולת לשלוט באחרים, אך רק באדם ובצאצאיו ה' הפיח נשמת חיים, ובכך עשה אותם נבונים יותר וקרובים יותר לה'.

יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? בפרק א', כאשר האנושות נבראת בכללותה, הזכר והנקבה נבראים בו זמנית מאחר ופריה ורביה הינם קריטים לשימור המין. אולם, כאשר ה' בורא את אדם, אין סיבה מיוחדת לברוא את חווה במקביל.

"זָכָר וּנְקֵבָה" לעומת איש ואשה – בעל ההואיל משה מציע כי ייתכן שהאדם הקדמון הפחות, קיים יחסי מין רק מתוך תשוקה חייתית לכן נקראו רק זכר ונקבה. אדם, לעומת זאת, חיפש בחווה שותפה רוחנית.

הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר) – בפרק א', כאשר ה' בורא יש מאין, הפעלים הראויים הם "עשה" ו"ברא". לעומת זאת, הייצורים בפרק ב' נוצרו מחומר שכבר נברא, ולכן הפועל המתאים יותר בהקשר זה הוא "יצר".

ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? ה' מברך את המין האנושי כולו שיתרבה, וממקם אותו בפסגת הבריאה, כשולט על הייצורים הפחותים ממנו. בפרק ב', לעומת זאת, ה' נותן הוראות ספיציפיות לאדם, הוראות שכוונו אליו בלבד במשכנו הייחודי, גן העדן.

ראיות לקיומם של אנשים רבים – ר' ניסני מגבה את טענתו כי אנשים רבים היו קיימים מלבד אדם וחווה בעזרת הדברים הבאים:

• "כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" – קין מקונן לאחר עונשו על כך שהרג את הבל כי "כל מי שימצא אותי יהרוג אותי", קינה שניתן להבין רק על רקע ההנחה כי קיימים אנשים אחרים.
• צאצאים – בהנחה ולא היו עוד אנשים בעולם מלבד אדם, חווה, וילדיהם, עם מי קין התחתן וכיצד היו לו צאצאים?¹⁵
• "וַיְהִי בֹּנֶה עִיר" – לאחר שנולד לקין בן, חנוך, הפסוק מציין כי הוא בנה עיר. המילה עיר מתקשרת למקום בו מתגוררים רבים, לא רק קין ומשפחתו הקרובה. 

"לְמִינוֹ" – With regard to the creation of all other forms of life (vegetation, fish, birds, and animals), the verses explicitly state that Hashem created each according to its species ("לְמִינוֹ").  By man, though, this term is absent, and this is somewhat difficult for this position which claims that mankind, too, was created as an entire species and not just as a single individual.

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם – The opening two verses of Chapter 5, which preface the genealogy of Adam (and presumably thus speak of Adam of Chapter 2) are also difficult for ר' ניסני, since the language in Chapter 5 parallels the terminology used regarding the creation of the human species in Chapter 1¹⁶ rather than that of Chapter 2.  ר' ניסני thus suggests that these two opening verses serve as a summary of the entire Creation account in Chapters 1-4, rather than an introduction to Chapter 5 itself.

Age of the world – Both the Hoil Moshe and ר' ניסני posit that the creation of Adam in the Garden might have occurred thousands of years after the original creation of humans.  This allows for harmonization with scientific data according to which the world and human life is much older than dating in Torah would seem to imply.¹⁷

Permission to eat meat – To explain the differing commands regarding eating meat in Chapters 1 and 9 of Bereshit, the Hoil Moshe suggests that the Pre-Adamites were commanded to eat only vegetation, while Adam and Chavvah's descendants were permitted to also eat meat.  For other opinions regarding this issue, see Permission to Eat Meat.

Longevity – ר' ניסני suggests that the long life spans of the people listed in the generations from Adam to Noach likely refer only to Adam's descendants and are not representative of the rest of the people living in the world at the time.  Having originated in the Garden of Eden, and perhaps having tasted from the Tree of Life, they merited long life.  Over the generations, though, Adam's descendants mingled with and married other humans and eventually life spans were lowered for all.

בְּנֵי הָאֱלֹהִים and בְּנוֹת הָאָדָם – ר' ניסני posits that the "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" of Bereshit 6 are the descendants of Adam who had lived in the Garden and eaten of the Tree of Knowledge.  They took advantage of their special status and knowledge to capture the daughters of the rest of mankind to whom they had taken a liking.¹⁸  See בני הא־להים and בנות האדם for other understandings of this enigmatic passage.

¹ הוא מצביע על כך שבפסוק ה', משמעותה של המילה "טֶרֶם" אינה "לפני" (במקרה כזה נדמה היה כי הפסוק אומר, "לפני שהדשא צמח, ה' ברא את האדם"), אלא, "עדיין לא". הסבר זה מסתדר היטב עם הביטוי "וְכׇל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח", אשר על פי רש"י, משמעות היא שהדשא עדיין לא צמח. אולם, הביטוי "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ" רומז כי הצמחים עוד לא נבראו כלל

² השוו רד"ק המציע אף הוא כי הפסוק אומר שרק הצמחים שדורשים את עבודת האדם לא נבראו עדיין. הוא מדגיש כי הפסוק פשוט בא להסביר כיצד היה זה אפשרי שצמחים צמחו לפני שנברא האדם שיעבוד את האדמה, ומצביע על כך שצמחים מסויימות יכלו לצמוח מאחר וה' ברא אדים שישקו אותם.

³ רד"ק מצביע גם על אבן עזרא המספק הסבר דומה. לפיו, רק כאשר נבראה תמצית הבריאה, האדם ונשמתו, נעשה שימוש בשם ה'. בנוסף, הוא מציין כי מאחר וה' יצר בעזרת המלאכים, הבריאות שבפרק א' מיוחסות להם, באמצעות שם העצם "אֱלֹהִים" (אשר יכול להתייחס לשליחי ה').

⁴ קאסוטו מציע כי פרק ב' אינו מסתפק בשם ה', אלא מחבר את השמות "ה' א-לוהים" על מנת ללמד את הקוראים ששני השמות מתייחסים לאותו הא-לוהים.

⁵ להשוואה וניתוח ההבדלים בין הגישות, ראו נ. בינדיגר, "כפילות פרשת הבריאה בפרשנותם של הרי"ד סולובייציק והרב מרדכי ברויאר", טללי אורות י"ד (תשס"ח): 204-181.

⁶ מתוך "איש האמונה הבודד" ב"איש האמונה" (ירושלים תשמ"א): 61-9

⁷ R. Soloveitchik writes: "The Biblical metaphor referring to God breathing life into Adam alludes to actual preoccupation of the latter with God; to his genuine living experience of God rather than to some Divine potential or endowment in Adam symbolized by imagio dei."

⁸ רי"ד מתאר זאת כיחסי ברית.

⁹ ר"מ ברויאר מציג את התיאורים הסותרים הללו כמה פעמים בחיבוריו השונים. ראו פרקי מועדות (ירושלים, תשמ"ו): 122-82, ופרקי מקראות (ירושלים, תשס"ט): 12-9.

¹⁰ ניתן היה לצפות כי שם ה' לבדו (לעומת ה' א-לוהים) יימצא בפרק ב'. ר"מ ברויאר מציע כי השמות מובאים יחדיו כיוון שכל מטרת הצמדת הפרקים היא להראות ששתי הפנים של הבריאה
מתקיימים יחדיו, ושבאמת, א-לוהים הוא גם מידת הדין וגם מידת הרחמים, גם אישי וגם מרוחק.

¹¹ השוו רד"צ הופמן.

¹² הואיל משה אינו מפתח רעיון זה כפיתרון לבעיה של שתי תיאורי הבריאה. במקום זאת, נקודת הפתיחה שלו הינה הניסיון ליישב בין הדעות המדעיות לגבי גילו של העולם, לבין התיאור בתורה. הוא עושה זאת בעזרת הטענה כי האדם הקדמון בעצם נברא אלפי שנים לפני שאדם וחווה נוצרו.

¹³ ראו מאמרו  "בראשית א-ב: הסיפור הכפול על הבריאה"  בכפשוטו: ביאורים וחידושים לסוגיות התורה, (מודיעין, תשע"ד): 14-3.

¹⁴ הצמחים, האדם, המים וכו' שהמצויינים בפרק ב' נפרדים כולם מאלו שבפרק א' ונבראו מאוחר יותר בהרבה.

¹⁵ ר' ניסני מעיר כי על אף שניתן לטעון כי קין התחתן עם אחת הצאצאות המאוחרות יותר של אדם וחווה, מאחר וקין גורש מהם וכבר לא חי עימהם, דבר זה אינו סביר. רבי נתן בבבלי יבמות ס"ב. פותר את הבעיה הזו בהצעה כי קין נולד עם אחות תאומה. 

¹⁶ It uses the verb "ברא" rather than "יצר", speaks of formation "in the likeness of God" similar to Bereshit 1's "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ", and echoes verbatim that "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם".

¹⁷ This is the starting point for the Hoil Moshe's comments. He assumes that each day of Creation was an era and could have lasted thousands of years. The Pre-Adamites were created in Day/Era 6 while the Adamites were created on Day/Era 7.

¹⁸ According to ר' ניסני, though, one might have thought that the terms should be reversed.  The emphasis on being made in the image of God (and hence perhaps the term, "בְּנֵי הָאֱלֹהִים") is in reference to the creation of all of mankind.  Similarly, according to ר' ניסני, the phrase "בְּנוֹת הָאָדָם" which emphasizes a connection to Adam specifically would better describe the daughters of the individual Adam.