Korach's Rebellion/1/he

מחלוקת קרח ועדתו

הקדמה

(הקליקו לנושא זה באמנות)

תלונה דו משמעית

בחציו הראשון של ספר במדבר מתוארת סדרה ארוכה של תלונות, לרבות תלונות העם על המן בפרק י"א, ביקורתם של אהרן ומרים על משה בפרק י"ב, וכן מירמור העם כתוצאה מדיווחם של המרגלים בפרקים י"ג-י"ד. סדרת תלונות זו מגיעה לשיאה בפרקים ט"ז-י"ז, בהם מתואר מרד קרח ועדתו. אולם, באופן מפתיע, אין הסכמה כלל לגבי התלונה המרכזית שהובילה למרד. התלונה הראשונית מתוארת בפסוק אחד בלבד:

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כׇל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם י״י וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל י״י.

אף שפסוק זה מתאר במפורש חוסר שביעות רצון באשר להנהגת העם, ורצון לחלוקת כוח שיוויונית יותר, לא ברור אם הדברים מכוונים למשה, לאהרן, או לשניהם. ייתכן כי אזכור קדושת העם, רומז לכך שהבעיה נוגעת בענייני דת ופולחן, וכי הביקורת מופנית בעיקר כלפי כהונתו של אהרן. תגובתו של משה "וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה... וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי [תַלִּינוּ] (תלונו) עָלָיו" נראית כתומכת בקריאה זו. אולם, מאוחר יותר, כאשר דתן ואבירם מביעים את ביקורתם, סוגייה זו אינה עולה כלל. במקום זאת, הם בוחרים להתמקד במנהיגותו הפוליטית של משה בלבד, ולהציף את כישלונו בתפקידו להביא את העם לארץ:

(יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.

מהו הקשר בין התלונות השונות? מה כל המורדים למיניהם קיוו להשיג?

הרקע ההיסטורי

הפרק שלנו אינו מספק שום הסבר למרד קרח, או לתיזמון בו אירע מרד זה. סיפור זה, כמו רבים אחרים, אינו מתוארך, כך שקשה למקם אותו בהקשר ספציפי. מאחר והאירוע המתוארך הקודם, חטא המרגלים, מתרחש בשנה השנייה, והאירוע המתוארך הבא, מותו של אהרן, מתרחש בשנה הארבעים, המרד יכל להתרחש בכל נקודה בזמן במהלך 38 שנות השוטטות במדבר!¹ אם נניח שהמרד התרחש בסמוך לחטא המרגלים, האם ניתן לקבוע שחטא זה הוביל להתקוממות? לחילופין, אם נניח שהמרד פרץ רק שנים רבות לאחר מכן, מדוע העם קורא תיגר על סמכותו של אהרן רק זמן כה רב לאחר מיסודה של סמכות זו?

המורדים

המורדים שלקחו חלק בהתקוממות מוצגים בט"ז:א'-ב':

(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.

פסוקים אלו מעלים מספר שאלות:

• "וַיִּקַּח קֹרַח" – פסוק א' נפתח בהצהרה "וַיִּקַּח קֹרַח", אך שום חפץ אינו מקושר לפועל זה. האם קרח "לקח" את האנשים האחרים המוזכרים בפסוק, מה שרומז להיותו מנהיג המורדים,² או שמא כל ארבעת המורדים (קרח, דתן, אבירם, ואון) היו שותפים בלקיחה, מה שיכול לרמוז לשיוויון מסויים במעמדותיהם? לחילופין, האם אפשרי שלמילה "וַיִּקַּח" פירוש נוסף ושונה לגמרי? בכל אופן, האם המסיתים פעלו יחד למען מטרה משותפת, או שלכל אחד מהם היו תלונות משלו? 
• "חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" – בפסוק ב' מצויינים 250 נשיאי עדות. מיהם האנשים הללו? האם רובם באו משבט אחד, או שייצגו את כל השבטים באופן שווה פחות או יותר? האם מעמדם הנשיאותי מוזכר על מנת להסביר באופן כלשהו את סיבת הצטרפותם למרד, או רק על מנת להדגיש שהמרד צמח מן הדרגים הגבוהים ביותר בעם?
• אין לוויים? כאשר משה עונה לטענות המורדים, הוא מתייחס לבני שבט לוי בנפרד (ראו ט"ז:ז'-ח'). אולם, חוץ מקרח, אף לוי אינו מוזכר בפסוקי הפתיחה לפרק. אם הלוויים לא היוו חלק משמעותי מהמורדים, מדוע הם זכו להתייחסות נפרדת?

שלוש בחינות?

בתגובה לטענות הראשוניות של המורדים, משה הציע "תחרות קטורות" שיוכיח את בחירתו של ה' ("בֹּקֶר וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו"). אולם, מאוחר יותר בפרק, הוא מצהיר על הדגמה נוספת, שמטרתה להוכיח שמעשיו שלו נעשים על פי צו ה' ("בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"). לאחר מכן, האדמה בולעת את דתן, אבירם, ואולי את קרח,³ ומיד לאחר מכן (או אולי במקביל) אש שורפת את כל 250 הנשיאים. מהו הקשר בין שתי ההדגמות הללו? מדוע שתיהן היו הכרחיות, ומדוע לא כל המורדים זכו לאותו הגורל? מטרידה עוד יותר היא העובדה שנדמה שהעם לא השתכנע משתי ההדגמות הללו, מה שהוביל למבחן שלישי, "מבחן המוטות" בי"ז:י"ז-כ"ד. מדוע שתי ההדגמות הראשונות לא סיפקו את העם? מה פריחת מטהו של אהרן הוכיחה, שלא עבר מן ההדגמות הקודמות?

שאלות נוספות

הסיפור מעלה שאלות רבות נוספות, הן טקסטואליות והן תוכניות:

• "וְיֹדַע י״י אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" – נדמה שפסוק זה חוזר על עצמו, בהזכירו "אֶת אֲשֶׁר לוֹ", "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ", ו"וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ".  האם ישנה חשיבות לניסוח המשולש? האם מבחן הקטורת אמור להצביע על שלוש קבוצות שונות, או רק על אחת?
• "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם" – מדוע משה חייב "לשלוח" על מנת לקרוא לדתן ואבירם? האם הם נמצאו בנפרד משאר המורדים? אם כן, מדוע?
• "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" – מה משמעות המילה "מִנְחָתָם" בהקשר זה? האם משה מדבר על הקטורות, או על מנחה מסוג שונה? מדוע מנחתם של דתן ואבירם לבקשה נפרדת משאר המורדים? יתר על כן, מדוע חושש שמנחתם תתקבל?here refer?  Is Moshe speaking of the incense offering⁴ or of a different sacrifice?  Why does he make a special supplication regarding only the offering of Datan and Aviram, and not those of the other dissidents?  Moreover, why would Moshe have had any concerns that Hashem would accept their offering?
• הלוך ושוב – הסיפור נע הלוך ושוב בין הדמויות השונות והמקומות השונים, מאוהל מועד ואסיפתו של קרח, ל"משכן דתן ואבירם", ובחזרה, לעיתים על חשבון קטיעת הרצף העלילתי. כיצד ניתן להסביר את התנועה הזו? The story goes back and forth between various characters and settings, moving from the Ohel Moed and Korach's assembly, to the "משכן דתן ואבירם", and then back again, sometimes interrupting the flow of the narrative.⁵  How should all of these transitions be understood?
• "כִּי י״י שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה" – אלו מעשים כלולים בביטוי "כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"? האם משה מתייחס כאן למעשיו במסגרת סיפור זה בלבד, לבחירה באהרן, או אולי לקריירה שלו בכללותה?
• הדינים בפרק י"ח – הדיון בפרק י"ח בנושא תפקידיהם ומתנותיהם של הלוויים והכהנים, מעלה שתי שאלות נוספות:
• בסוף פרק י"ז, בני ישראל מתלוננים פעם נוספת על מותם, ומביעים את פחדם על הקירבה למשכן, העלולה להוביל למוות "כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן י״י יָמוּת". Apparently, in response, in פרק י"ח, Hashem mandates that the Levites are to guard the Mishkan. However, as this task had already been assigned (במדבר א׳:נ״ג, ג':ז'-ח', and ח':כ"ו),⁶ why is it necessary to repeat it now?
• The rest of the chapter speaks of gifts to be given to priests and Levites, and the fact that they will not receive an inheritance in the land. Why are these points discussed specifically here? Might these laws have been introduced only in reaction to the rebellion? If so, how do they address the people's concerns?

¹ It is also possible that the story is not recorded in chronological order, but rather occurred earlier. [ראו הבנתו של רמב״ןבמדבר ט״זאודות ר' משה בן נחמן בעמדת אבן עזראבמדבר ט״זאודות ר' אברהם אבן עזרא.]  If so, this would need to be at some point during the first two months of the second year since the events of the Tabernacle's construction, Aharon's appointment as priest, and the selection of the Levites, are all assumed by various verses in the story to have already taken place. It is even possible that Korach's revolt overlapped with the story of the Spies and perhaps took place while they were scouting the land.

² Interestingly, though Korach is often assumed to be the leader of the rebellion and might be the most notorious rebel in all of Tanakh, he does not utter a single word throughout the chapter.

³ Korach's fate is uncertain. ראו במדבר כ״ו:י׳ which implies that he shared the fate of Datan and Aviram. On the other hand, דברים י״א:ו׳ mentions only Datan and Aviram as being swallowed up by the earth, omitting Korach. For differing artistic renditions of the rebels' punishments which reflect this ambiguity, see גורלו של קרח באמנות.

⁴ Throughout the rest of the chapters, the incense offering is consistently referred to as a "קְטֹרֶת", making a reference to it as a "מנחה" anomalous.

⁵ For example, though ט"ז:י"ח-י"ט presents the 250 rebels, with their firepans, waiting for the results of the incense test, we hear of the fire that devours them only in the final verse of the chapter, while the intervening verses detail the fate of Datan and Aviram.

⁶ ראו גם עבודת הלויים.