A Three Day Journey/1/he
"דרך שלשת ימים"?
הקדמה
בוגדנות א-לוקית?
בספר שמות ג':י"ז במעמד הסנא, ה' אמר למשה לאסוף את זקני ישראל ולספר להם את תוכניתו לגאול את בני ישראל משעבוד מצרים ולהביאם לארץ ישראל:
וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
בפסוק הבא, ה' ציווה את משה להמשיך בשליחותו ולדבר עם פרעה. הוא הכתיב לו מילה במילה מה עליו להגיד למלך. הקורא מצפה לשמוע "שלח את עמי!", במקום זאת, ה' אמר למשה לבקש מפרעה רשות להוביל את העם למדבר לחג בן שלושה ימים בלבד:
וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו י"י אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ.
פסוקים אלו מעלים הרבה שאלות. מדוע ה' ציווה את משה לבקש מפרעה לאפשר לעם לצאת ממצרים להפסקה של שלושה ימים בלבד, אם כוונתו האמתית הייתה לקחת את העם לארץ המובטחת לעד? האם זה היה ניסיון לרמות את פרעה? מדוע ה' היה בוחר בהונאה במקום להיות ישיר בנוגע למטרתו הסופית?1 מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשת שלושת הימים? האם פרעה ידע על התוכנית לעזוב לצמיתות? האם המצרים ידעו? האם כל בני ישראל ידעו?
משא ומתן מתמשך
שני פסוקים בהמשך מאשרים כי משה פעל על פי הוראותיו של ה' באופן מדויק. בספר שמות ה':ג' כאשר משה ואהרון נפגשו עם פרעה הם אמרו לו:
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
באופן דומה, בספר שמות ח':כ"ג, בעקבות המכה הרביעית, מכת ערוב, משה חזר על הבקשה:
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַי"י אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.
למעשה, השיח של משה עם פרעה לאורך כל המכות נראה כמורה על כך שפרעה המשיך להאמין כי בני ישראל אמורים לחזור למצרים אחרי החג במדבר. משום כך, אפילו במהלך המשא ומתן בספר שמות י':כ"ד, בעקבות המכה התשיעית, מכת ברד, פרעה מתעקש שהצאן של בני ישראל יוותר במצרים על מנת להבטיח כי בעליהם יחזרו למצרים לאחר החג במדבר.
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת י"י רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם.
אמירה זו מביאה אותנו לשאלה האולטימטיבית: כאשר פרעה הסכים סוף סוף, אחרי מכת בכורות, לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים, האם הוא שילח אותם באופן מוחלט (כפי שהשורש "גרש" המופיע שם אולי רומז2) או שמא הוא רק נתן להם רשות להיעדר לזמן קצוב לצורך פולחן דתי? או, בניסוח אחר, כאשר פרעה רדף אחר ישראל בספר שמות פרק י"ד, האם הוא עשה זאת מכיוון שהם נראו חסרי אונים ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") והוא התחרט על שילוחם ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה"), או שמא מכיוון שציפה שישובו ("כִּי בָרַח הָעָם")?
מתנות או הלוואות
נושא בקשת שלושת הימים שזור בשאלת טבע כלי הכסף וכלי הזהב שהמצרים נתנו לבני ישראל- ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים. האם המצרים יעדו אותם להלוואות, מתוך ציפיה שבני ישראל ישובו, או שמא הם היו מתנות שנתנו מתוך הכרה מלאה בכך שבני ישראל עוזבים לצמיתות?
בהרחבה בעניין בגישות פרשניות נבחן את מערכת היחסים בין הציפיות השונות של פרעה, המצרים ובני ישראל.
