Purpose of Shemittah/1/he

מטרת שנת השמיטה

הקדמה

Torahcast

שמות ודברים מול ויקרא

The commandments of the Torah provide guidelines governing man's relationships with Hashem, other people, and the world as a whole.  In some cases, the reason for a particular mitzvah appears abundantly clear, while in others it is more complex.  "שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה" היא דוגמה טובה למצווה מורכבת.

The passages describing the laws of Shemittah in both שמות ודברים focus on its aid to the poor:

וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ.  (שמות כ"ג:י"א)

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ. (דברים ט"ו:י"א)

לעומת זאת, ויקרא כ"ה makes no mention of the poor and describes only how the Sabbatical Year is for Hashem, the people (in general), and the land:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי"י.  (ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.  (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַי"י שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  (ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.  (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאׇכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ.

What is the relationship between these differing portraits?

שמיטה וגלות

The importance of the observance of Shemittah is highlighted in ויקרא כ"ו, where it is singled out in the blessings and curses as the root cause of the nation's ultimate exile:¹

(לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. (לה) כׇּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.

אכן, הפרק האחרון של דברי הימים records the unfortunate fulfillment of this striking admonition:

(כ) וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. (כא) לְמַלֹּאות דְּבַר י"י בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כׇּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה.

But of all of the Torah's cardinal prescriptions,² why is the violation of Shemittah viewed with such severity and why does it have such enormous consequences?

To explore how commentators throughout the generations have understood the character and significance of מצות השמיטה, המשיכו לגישות פרשניות.

¹ אכן, לפי רשב"םויקרא י"א:ג'ויקרא כ"ו:מ"ואודות ר' שמואל בן מאיר, הברכות והקללות מגיעות אך ורק לקיום (או חוסר שמירה) של מצוות שמיטה ויובל. להרחבה, ראו ברכות וקללות – על איזו מצוות?.

² ניתן היה לצפות שהתורה תייחס את הגלות לעבירות של עבודה זרה או רצח המתועדות בקביעות בספר מלכים ומצוינות כסיבה לחורבן בית המקדש בבבלי יומאיומא ט׳:אודות הבבלי.