כבר במאה הראשונה לספירה, פרשנים כדוגמת פילון התייחסו להקבלות הרבות שבין סיפור המבול בבראשית ו׳-ט׳ לבין תיאורי הבריאה בבראשית א׳-ב׳.1 ההקבלות הניגודיות מדגישות כיצד המבול היווה היפוך לתהליך הבריאה, בעוד ההקבלות המשלימות מדגימות כיצד יצירת העולם מחדש לאחר המבול, הייתה כמעין חיקוי של הבריאה המקורית.2
היפוך תהליך הבריאה
בסוף פרשת בראשית (ו':ו'-ז'), ה' מביע חרטה ברורה על שיצר את האדם ("וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם", "כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם"), ומחליט לחזור בו ממעשה הבריאה על ידי השמדת המין האנושי ("אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי"). קווי דימיון נוספים בין תיאורי השמדת העולם בפרשת נח לבין סיפור הבריאה המקורי, ניתן לראות באמצעות התמקדות בתוכן הדברים ולאו דווקא בלשון הפסוקים. אולם, גם ההקבלות התכניות הללו נועדו בסופו של דבר רק להדגיש את המובן מאליו, והוא שהמבול ביטל הרבה ממה שנברא בבראשית.
המים שהופרדו התערבבו מחדש – ההפרדה המקורית של ה' בין מים עליונים לתחתונים מתבטלת, מאחר ומי המבול מקורם גם מן הרקיע וגם מן התהום.
היבשה שוקעת מחדש – בפרשת בראשית, קוויית המים למקום אחד מאפשרת את הופעת היבשה, בעוד בפרשת נח, המים מתפזרים מחדש על פני כל האדמה.
כולם מתים – בבראשית א' מתוארות יצירתן של הציפורים, החיות, הבהמות ובני האדם. בעוד בפרשת נח, מתוארים מותם של כל אלה.
נשמת החיים נכבית – בעוד בבראשית ב' מתוארת נפיחת נשמת החיים של ה' בבריאותיו, בבראשית ז', מתוארת כבייתה של נשמת חיים זו.3
יתר על כן, גם תיאור היווצרותם מחדש של החיים על פני האדמה, המובא בחציו השני של סיפור המבול, מכיל אלמנטים רבים המזכירים את סיפור הבריאה המקורי. כאן, קווי הדימיון הרבים הינם ישירים ונועדו להדגיש כיצד ה' חידש את העולם, וכיצד הוא נתן לבני האדם התחלה חדשה. קווי הדימיון בין שני התיאורים כוללים:
מצב העולם לפני הבריאה – בשני המקרים, לפני יצירתם של החיים, מים מילאו את הארץ, ורוח ריחפה על פניהם.
תאריכים – בבראשית ח':י"ג כתוב כי מי המבול התייבשו ביום הראשון של החודש הראשון, באותו התאריך בדיוק בו נברא העולם.4
חלקי הבריאה וסידורה – שני הסיפורים מתייחסים במפורש להפרדת המים העליונים מן התחתונים, ולהופעת היבשה, הצמחים, מסמני הזמנים, הציפורים, החיות והאדם.5
ברכות – שני התיאורים מכילים פירוט בעניין ברכות הרבייה בהם ה' בירך את הציפורים6 ואת בני האדם, וכן בדבר הבטחתו של ה' לאדם כי הוא ישלוט על כל שאר החיות.
ציווי לאכול – בבראשית א', ה' נותן לאדם לאכול מכל הצמחים, בעוד בבראשית ט', הוא מוסיף כי הם יכולים לאכול גם מן החי.7
הגבלות – בשני הסיפורים, ה' אוסר על אכילת מאכלים מסויימים. בבראשית ב', נאסר על האדם לאכול מפרי עץ הדעת, בעוד בבראשית ט', ה' מזהיר כנגד אכילת דם חיות.
עיסוקו של האדם – האיש הראשון נקרא "אָדָם" והוא צווה לעבוד את האדמה. בדומה לכך, נח נקרא "אִישׁ הָאֲדָמָה", ולאחר תום המבול, הוא נוטע כרם.
על מנת לקבוע האם ההקבלות הללו הינן רמיזות מכוונות או רק קווי דימיון מקריים, יש לתת את הדעת לעניין מספר ההקבלות ולעניין תדירותם, ולהתייחס לרמת הדימיון הלשוני, ולתדירות הופעתם של הביטויים או הרעיונות המשותפים באופן יחסי להופעתם בתנ"ך כולו.8 במקרה זה, ישנם קווי דימיון רבים בין שני הסיפורים, אך יש לבחון מקרוב את היקף החפיפה הלשונית ואת נדירותם של הביטויים המשותפים בתורה:
רוח על פני המים – הרעיון של רוח העוברת על פני המים מופיע רק בסיפור הבריאה, במבול, ובקריעת ים סוף. בנוסף, הביטוי "עַל פְּנֵי הַמָּיִם" מופיע, מלבד שני הסיפורים הללו,9 רק בשמות ל"ג:כ ובקהלת י"א:א'.
הפרדת המים או התערבבותם – אף על פי שאין דימיון לשוני בין תיאורי ההפרדה/התערבבות של המים העליונים והתחתונים, רק בשני הסיפורים האלו הרעיון הזה מופיע בכלל.10 בנוסף, המילה "תְּהוֹם" מופיעה בשני הסיפורים,11 ואלו מהווים יחדיו שלוש מתוך חמשת הופעותיה בתורה כולה.12
אירועי הבריאה – אין דימיון לשוני משמעותי בתיאור שני האירועים, ורוב המילים אינן ייחודיות לסיפורים הללו.
שמיים וארץ – ה"יַבָּשָׁה" בבראשית א' נקראת בבראשית ו'-ט' בשם "אֲדָמָה" או "אָרֶץ".13 ניתן היה לצפות לכך, כיוון שהטקסט המקראי מצהיר כי לאחר הופעתם, ה' קורא ליבשה "אֶרֶץ".14 בדומה לכך, המילה "רָקִיעַ" הוחלפה במילה "שָׁמָיִם".
צמחייה – ישנה רמיזה לחידוש הצמחייה רק באזכור של ענף עץ הזית, אשר אינו מתכתב ישירות עם רשימת הצמחים המפיעה בבראשית: "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי".
חיות – ההתייחסות המשולבת לציפורים, חיות, בהמות, וחיות ים אינה ייחודית לפסוקים הללו.15
"לְמִינוֹ" / "לְמִינֵהוּ" – מונח זה ייחודי במידת מה, ומופיע רק בצד רשימת החיות והצמחים שנבראו בבראשית, רשימת החיות שנכנסו לתיבה, ורשימת המאכלים האסורים בויקרא י"א ודברים י"ד.
ברכות – הלשון בה נאמרו שתי הברכות הללו זהה כמעט לחלוטין. יתר על כן, הביטוי "פְּרוּ וּרְבוּ" מופיע רק בשני הפרקים הללו, בנוסף לירמיהו כ"ג:ג' ויחזקאל ל"ו:י"א.16
"נִשְׁמַת חַיִּים" – ביטוי זה מופיע רק בבריאת האדם בבראשית א', ובהשמדת העולם בבראשית ז'.
ניגודים
בנוסף להקבלות הרבות בין הסיפורים, ישנם גם ניגודים רבים ביניהם:
התערבות אקטיבית/ פסיבית – בסיפור הבריאה בבראשית א', ה' משחק תפקיד אקטיבי בכל שלב בבריאה, ומצווה בכל יום על היווצרותו של היבט אחר של העולם. בסיפור הבריאה, לעומת זאת, על אף שה' זוכר את נח ומתניע את התהליך בכך שהוא משלח רוח על פני המים, נדמה כי כל מה שמגיע לאחר מכן מתפתח באופן טבעי.
משך הבריאה – בבראשית א' נוצר הרושם כי ה' יצר את העולם במהלך שבעה ימים,17 ובכל יום צורות חיים חדשות הופיעו בבת אחת כאשר ה' ציווה על כך. בניגוד לכך, הבריאה מחדש של העולם ארכה חודשים רבים, והמים נסוגו בהדרגתיות ולא בפתאומיות.18
היעדרותם של הדגים – כל היצורים שנבראו בבראשית א' מופיעים בסיפור המבול, פרט לדגים וליצורי הים האחרים. האם היעדרותם של הדגים כאן מרמזת כי אלו לא הושמדו במבול (ולכן לא היה צורך לחדש את בריאתם)?19
הערכת הבריאה – בבראשית א', לאחר כל אחד מימי הבריאה, ה' החווה את דעתו על כל אחת מבריאותיו באומרו עליהן "כי טוב". לעומת זאת, בבראשית ו' הבנתו של ה' כי "רַבָּה רָעַת הָאָדָם" הובילה אותו להבאת מבול על העולם. אפילו לאחר המבול, ה' מצהיר כי "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", אך מבטיח שלעולם לא ישמיד את העולם שוב.
יצירת האדם – בסיפור הבריאה המקורי, האדם נברא אחרון, כנזר הבריאה של ה'. לעומת זאת, לאחר המבול, האדם יוצא לעולם החדש לפני החיות. האם השינוי בסדר מעיד על שינוי במעמדו של האדם, או שאולי ההבדל אינו משמעותי, וניתן לייחסו לשיקולים טכניים בלבד?
המאכלים המותרים – לאחר המבול, בני האדם קיבלו היתר לאכול מבשר החי, בעוד במקור הותר לו לאכול רק צמחים. מה הוביל לשינוי הזה? להרחבה,20 ראו ההיתר לאכול בשר.
מסקנה
ברמה הבסיסית ביותר, ההקבלות הרבות שבין הסיפורים מעידים כי המבול ותוצאותיו היוו ביטול לתהליך הבריאה, ולאחר מכן שחזור של תהליך זה. אף על פי שהאדם חטא, ה' אינו מוותר עליו. במקום זאת, הוא נותן לעולם הזדמנות נוספת, ובורא אותו מחדש על מנת להחזיר אותו לנקודת פתיחתו הטהורה.21 אולם, העולם החדש לא נברא בדיוק באותו האופן בו נברא העולם המקורי, ותפיסתו של ה' את האדם, וכן מערכת היחסים בין ה' לאדם, השתנו. אופיה הניסי של הבריאה המקורית הוחלף בהתהליכים טבעיים הרבה יותר, וה' נדמה מרוחק הרבה יותר מבריאותיו.
