Bizarre Prophetic Commands/1/he
מעשי נביאים תמוהים
הקדמה
השפלה בצו א-לוהי?
סביר שרוב אנשים לא היו מקנאים בחיים של נביאים. לא קל לקום כל יום ולנזוף באנשים שלא רוצים לעשות תשובה ולהתריע על חורבן לעם שלא מקשיב. לעתים קרובות, עם ישראל לעג לנביאים, כלא אותם, ואיים עליהם פיזית, כאשר השלטון או ההמונים לא אהבו את המסר של הנביא. אך לעיתים, המשימה הנבואית עצמה היא שגרמה להשפלה, כאשר ה' הורה לנביא לעשות מעשים משונים כסימן לאומה. חלק מהמקרים המטרידים יותר הם:
- ישעיהו הולך ערום ויחף – בישעיהו כ', הנביא נצטווה להסיר את שקו ואת נעליו ולהסתובב בעירום ל"שָׁלֹשׁ שָׁנִים" כ"אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ".
- אכילת "עֻגַת שְׂעֹרִים... בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם" – ביחזקאל ד', יחזקאל מצווה לאכול מנות דלות של לחם שעורים האפויות בתוך (או על גבי) צואה, לסמל את הרעב העתיד לבוא על ידי המצור הבבלי על ירושלים (יחזקאל ד׳:ט'-י"ז).
כיצד עלינו להבין את ההוראות האלה? מדוע ה' מנחה נביאים להתנהג בצורה מביכה? האם מעשים כאלו לא יגרמו להפחתת ההערכה של העם כלפי הנביא? האם באמת אנשים יצייתו להוראות של נביא שאוכל צואה או ייקחו ברצינות אדם שמסתובב בעירום? האם ה' לא היה יכול להעביר את המסרים הללו באמצעים שלא היו פוגעים כל כך במוניטין של נביאיו?
ציווי לעשות עבירה
לפחות בשני מקרים נראה כי פקודות ה' לא רק גורמות לבושה, אלא גם מכריחות את הנביא לעבור על מצוות אחרות.
- ביחזקאל ה', ה' אומר ליחזקאל לגלח את שערו ואת זקנו, לשרוף שליש מהשיער, לגזור שליש, ולהשליך את השליש האחרון לרוחות, כסימן לחורבן ולגלות של ישראל. אם יחזקאל היה אמור לגלח את כל שיער פניו וראשו, כפי שנשמע מהפסוקים, זה היה כולל גילוח פאותיו, מעשה שנאסר בויקרא י"ט:כ"ז!1
- יש שמוטרדים גם מנישואיו של הושע עם זונה (הושע א'). אמנם נישואין כאלו אסורים רק לכהן, אך ה' אומר שלהושע יהיו "יַלְדֵי זְנוּנִים", דבר שרומז שאשתו המשיכה לשכב עם אחרים גם לאחר נישואיהם. בהושע ג', הדברים יותר מפורשים בציווי להושע "לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת"!
האם ה' באמת מצווה על נביאים לעבור על חוקי התורה? מדוע ה' דרש מנביאיו להתנהג בצורה שנראית בעייתית מבחינה משפטית?
משימות מעיקות או מבישות
קיימת גם קטגוריה שלישית: פקודות שאינן מבישות או בעייתיות מבחינה משפטית, אלא פשוט מכבידות או מציקות במיוחד עבור הנביא:
- בירמיהו י"ג, כחלק ממעשה סמלי, ירמיהו מתבקש לנסוע הלוך וחזור לפרת. אם הכוונה לנהר פרת הידוע, הדבר כרוך בנסיעות של מאות קילומטרים!
- בירמיהו ט"ז, חיים של בדידות קיצונית נכפים על הנביא: אסור לו להתחתן, להוליד ילדים, או לבקר בבית משתה או אבל.2 יחזקאל מצווה באופן דומה לא לספוד, להתאבל, או לבכות אחרי מות אשתו (יחזקאל כ"ד).
- ביחזקאל ד', יחזקאל מצווה לשכב על צד שמאל במשך 390 יום ואז על צד ימין במשך 40 יום נוספים כדי "לשאת את עוונותיהם" של יהודה וישראל. ה' אומר שהוא יקשור אותו בחבל כדי שלא יפנה מצד לצד במהלך ה"מצור" הסמלי שלו (דבר שאולי רומז שבמשך חודשים הוא היה צריך לבלות את כל היום בשכיבה על הצד!).
דרישות אלה נראות כמו מחיר אישי עצום שהנביא משלם כדי להעביר את נבואתו לעם. האם באמת היה צריך לגזור על ירמיהו חיי רווקות? האם לא הייתה דרך קלה יותר ללמד את העם שיום אחד ייגמרו להם הדמעות, מאשר לאסור על יחזקאל להתאבל על מות אשתו? יתרה מזאת, מה הייתה מידת היעילות של המעשים הסמליים הללו? האם אנשים הבינו את הקשר בין הבדידות של ירמיהו לבין למסר א-לוהי כלשהו? מי בכלל ראה את המעשה הסמלי בפרת או את השכיבה של יחזקאל על הצד?
