Pesach Sheni – The People's Petition/2/he

פסח שני – הבקשה

גישות פרשניות

סקירה

את תשובותם של הראשונים והאחרונים בהעמסת התוכן של בקשתם, ערכנו בכמה מגמות.  
האם בקשה זו מכילה בתוכה תוכן של "וועדת חריגים" בעקבות הסיטואציה שבגינה נטמאו? אם כן, נבקש לדעת מה היא אותה הסיטואציה שבעקבותיה באו בבקשה כה גדולה ומי היו האנשים האלו? 
האם בקשה זו מגלמת בתוכה ניתוח הלכתי/מציאותי אשר מאפשר השתתפות האנשים הטמאים בשלב ההקרבה, בקרבן הפסח? אז נשאל את עצמנו, במה נתקשה משה ומדוע לא ידע זאת ממתן תורה שבסיני?
שמא נשאו ולמדו במידות שהתורה נדרשת בהם, את דיניו המיוחדים של קרבן זה, ובסיטואציה המיוחדת שבה נצטוו במדבר, אשר יאפשרו השתתפותם יחד עם כלל ישראל. או שמבקשים הם אפשרות למועד נוסף, ימי תשלומין, להקרבת הקרבן בימי החג. 

בדרכם, משתמשים הפרשנים בדיוק המילים בפרטי בקשתם שהובאו במקרא, "במועדו" "אשר היו" "בתוך בני ישראל" ומהם שואבים ומסתייעים בפרשנותם. ננסה להאיר את פרשנותה של כל גישה, למילים אלו.

הטענה המוסרית

האנשים הטמאים מעלים בפני משה את בקשתם, להתחשבות במעשיהם  מכח טענה ערכית- מוסרית. הם שעסקו בצרכי מצוה, ונטמאו בגללה למת, מבקשים שלא להפסיד בגינה ולהקריב את קרבן פסח יחד עם שאר בני ישראל¹.

מקורות:ספורנובמדבר ט':ז'אודות ר' עובדיה ספורנו, 'אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר שיטה א'

בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם – בקשת האנשים הייתה גם להמנות ולהקריב ביום י"ד בניסן וגם לאכול את הפסח בליל ט"ו. בקשתם הייתה להשתתף בהקרבת הקרבן כפי שכל ישראל עושים, ללא הבדל, וזאת משום הנסיבות המיוחדות , קיום מצוה, שהביאו אותם להיות בטומאה.

תקדימים הלכתיים – כפי שטומאה הותרה בציבור², (ומשמע מכך שהקב"ה ברצותו, מחשיב את הטמאים כטהורים ) כך מבקשים הם , שנטמאו ברשות ולדבר מצוה, שיחשיבם הקב"ה כטהורים.

זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים – במקורות חז"ל ( בבלי סוכהסוכה כ"ה. - כה:אודות בבלי סוכה, ספרי במדברט':ו'-ח'אודות ספרי במדבר) נחלקו התנאים  מי היו ה"אנשים הטמאים" 

• יש שטענו שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף (רבי יוסי הגלילי) 
• יש שאמרו שהיו אלו מישאל ואליצפן אשר נטמאו לנדב ואביהו בהקריבם אש זרה (רבי עקיבא) 
• יש שאמרו שהיו אלו אנשים שנטמאו למת מצוה ³(רבי יצחק)     

דעה זו מכילה בתוכה את כלל הדעות התנאים, ואינה מתמקדת דווקא בטמאים שעתידים להיטהר בליל ט"ו,  ובלבד שעסקו בצרכי מצוה.

"אשר היו טמאים" – "אשר היו" -  פסוק זה נכתב בלשון סביל, ומשמע מכך, שלא מרצונם נטמאו אלא לצורך מצוה.

"ביום ההוא" – "במעדו" – האנשים הטמאים מבקשים להקריב "במועדו" ובזמנו הרגיל, יחד עם כל ישראל.

השוואה לטענת בנות צלפחד ועוד מקרים של וועדת חריגים – בעוד שבפסח שני הבקשה  אינה בקשה נובעת מהגיון וסברא, אלא  נובעת מהחפץ שלא להפסיד את הקרבת הקרבן בעקבות עשיית מצוה. בבנות צלפחד הבקשה היא לקבל חלק בנחלה על פי הגיון וסברא.

מדוע  לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע? כפי שנתבאר בגישה זו, אין כאן  הוראה הלכתית כסדרו של עולם, אשר ניתנו כולם בסיני למשה. אלא בקשה חריגה, הוראת שעה,

חשבון הלכתי

האנשים הטמאים מבקשים לצמצם את איסור הטומאה. טענתם, שמכיוון שהם ייטהרו לערב הרי שהם יכולים להמנות על הקרבת הקרבן מבעוד יום. ואין טומאתם הזמנית מעכבת מהשתתפותם בקרבן הפסח. דעה זו מתייחסת גם למציאות המיוחדת של קרבן הפסח, שבו השחיטה וההקרבה נעשית ביום י"ד ואכילתו רק בליל ט"ו.

מקורות:ספרי במדברט':ו'-ח'אודות ספרי במדבר, רש"יבמדבר ט':ז'אודות ר' שלמה יצחקי, אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר דעה ג', רלב"גבמדבר ט':ו'אודות ר' לוי בן גרשום   רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ו' הלכה ב' . השגות הראב"ד שם. ריטב"א סוכה כה.

תקדימים הלכתיים – לדעה זו ניסו האנשים  לדמות את מצבם טומאתם ההלכתי לטומאות אחרות שבהם יטהרו לסוף אותו היום.

• כדין חטאת, שהיא קודשי קדשים, שבה זורקים דם על האדם על בעודו טמא ונאכל בערב לטהורים . (רש"י )
•  כדין טמא שרץ שטבל והיזו עליו, ששוחטים עליו, אף שלא נגמר יום טומאתו , והם חשבו בטעות שאף אם לא טבלו לא יעכב מלשחוט עליהם את קרבן הפסח ולערב יטהרו ויאכלו⁴ (ראב"ד) 
• חשבו שדין טמא מת יהיה כדין הנטמא משרץ שאם טבל והיזו עליו בשביעי שלו יכול לאכול לערב את קרבן הפסח⁵ (רמב"ם)

זהות האנשים והכרונולגיה של ימי המילואים – דעה זו מתמקדת רק באנשים אשר היו ביום שביעי לטומאתם – משמע שנטמאו בח' ניסן, שמיני לימי המילואים שהחלו לאחר א' ניסן. (אור החיים)
אמנם, לדעת הריטב"א (סוכה כה.) דעתו של רבי יצחק רק מפרשת את דעותיהם של רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא שבשביל להבין את שאלתם חייבים להעמיד שהם נטמאו ביום ח' בניסן ושאלתם הייתה ביום י"ד ניסן, שהיה שביעי לטומאתם.

בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם – האנשים הללו מבקשים להיות שותפים בהקרבת הקרבן אלא שיש הבדל פרשני לדעה זו בבקשתם, האם ביקשו רק שיקריבו עליהם את קרבן הפסח או גם לאכול ממנו בערב לכשיטהרו:

•  בקשו רק להמנות ולהקריב, הטהורים יאכלו בערב. (רש"י) 
•  בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול. ( ר"י בכור שור, אור החיים דעה ג', רלב"ג רמב"ם, ראב"ד ריטב"א סוכה) 

"אשר היו טמאים" – הרלב"ג רואה במילים אלו סימון לסוג הטומאה של אותם אנשים. "אשר היו" ולא טמאים במוחלט, לאפוקי טמאי זיבה ונידה שאינם נידחים אפילו בציבור.

"ביום ההוא" "במועדו" "בתוך בני ישראל"

•  דווקא "ביום ההוא" , ומשמע שביום למחרת מותרים, שהיה שביעי לטומאה. (ראב"ד) 

מדוע לא העביר  ה' את הדין למשה לפני האירוע? כל המצוות ניתנו למשה בסיני, השאלות שעלו לאחר מכן, הם לא מחסרון ידיעת ההלכה אלא מחסרון ניתוח והערכת המציאות⁶. ניתן להסביר גם כאן, שהיה כאן חסרון בהגדרת המציאות של קרבן פסח שנשחט בי"ד ונאכל בליל ט"ו. האם עיקרו בשחיטה וזריקת הדם או שמא באכילתו.

חידושי דין

האנשים הטמאים מבקשים לדחות את איסור הטומאה הקיים בכלל מלאכת הקדשים. עיקר טענותיהם מבוססות על חידוש דין בדבר השוני של קרבן הפסח הנעשה במדבר בתחילת השנה השניה לצאתם ממצרים. דעה זו אינה מבארת את טענתם מכח מעשיהם או בסיטואציה האישית שאליה נקלעו, שעתידים להיטהר בערב. אלא דנה בעיצומו של יום והקרבן עצמו.

מקורות:, ספרי זוטאבמדבר ט':ו'-ח'אודות ספרי זוטא, אברבנאלבמדבר ט':א'אודות ר' יצחק אברבנאל, משך חכמהבמדבר ט'אודות ר' מאיר שמחה מדווינסק, נצי"בבמדבר ט':ג',י'אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, עקדת יצחקשער ע"דאודות ר' יצחק עראמה, חזקוניבמדבר ט':ז'אודות ר' חזקיה בן מנוח

סימוכין הלכתיים –

 דעה זו, בשונה מקודמתה, אינה מציעה "תקדימים" הלכתיים למצבי טומאה ייחודים, הדומים למציאות בקרבן פסח, שהרי ראשונים אלו מבקשים לדחות את איסור הקרבת קדשים בטומאה במצב הנוכחי. 

•  בניגוד לשאר טמאים כמצורעין או זבים וזבות, הרי שטמא מת אינו מסולק אלא ממחנה שכינה, ולכן כמו שהם יושבים ביחד עם שאר בני ישראל כך מבקשים הם להקריב יחד עם שאר אחיהם, ללא הגבלות הלכות הטומאה הרגילים.  (אברבנאל )
•  כפי, שעל פי הדיבור הקריבו בני ישראל את קרבן פסח אף על פי שאינם נימולים, והיתה זו הוראת שעה. כך גם בקשו הלווים, אף שהם היו מולים⁷, להקריב כשהם טמאים. (משך חכמה )
• כפי שאכלנו את הפסח בטומאה בשנה שעברה במצרים (חזקוני)
• קרבן אשר קבוע לו זמן דוחה את הטומאה⁸ (נצי"ב, עקידה,  אינצקלופדיה תלמודית כרך י"ט "טמאה בציבור")

בקשו להמנות על קרבן פסח/ לאכול /שניהם – רוב הפרשנים ההולכים בדרך זו בארו את בקשת האנשים לקיום קרבן הפסח כהלכתו, כרגיל,ללא שינוי משאר בני ישראל. בקשו גם להמנות ולהקריב בי"ד ניסן וגם לאכול ככולם בליל ט"ו.
 אמנם, לדעת האברבנאל, גם בדרך זו,  בקשו רק שיקריבו עליהם, ולא שיאכלו קרבנם בליל ט"ו. 

זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים

•  בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף⁹ או מישאל ואליצפן. (משך חכמה )
• שנטמאו למת מצוה וביום י"ד ניסן היו במהלך ימי טומאתם (אברבנאל)
• כל מי שהיה טמא ביום י"ד (חזקוני, נצי"ב, עקידת יצחק)

"ביום ההוא" – "במעדו" "בתוך בני ישראל" –

 ישיבתם בתוך בני ישראל היא העילה לבקשה להקריב את קרבן הפסח יחד עם שאר בני ישראל. (האברבנאל )

•  "בתוך בני ישראל" ,כפי שהותר לבני ישראל להקריב בשנה השנית אף על פי שאינם מולים כך גם יש לאפשר לאנשים הטמאים. ( משך חכמה )

"אשר היו" – "אשר היו" – שהיו ידועים כטמאים (משך חכמה )

מדוע לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע – קודם חטא העגל לא היה דין כרת ביחיד ולכן יכלו לעשות היחידים את הפסח בטומאה אך לאחר חטא העגל נתחדש דין כרת ביחידים ולכן לא יכלו לעשות את הפסח, ובקשתם שיותר להם כהוראת שעה. (משך חכמה )
ניתן להסביר גם שבדין קרבן פסח ידע משה שטומאה נדחית מפני הציבור, אלא שהיה חסרון ידיעה בדינו של כל יחיד האם בקרבן פסח שנצטוו בו כלל ישראל, כריבוי ולא ששליח הציבור עושה בשם כולם, דינו כציבור או שמא דינו שונה והרי הוא כיחיד וידחה מהקרבתו¹⁰

בקשת התשלומים

האנשים הטמאים מבינים שאינם יכולים להקריב את הפסח בזמן שהם טמאים קודם שיטהרו, על אף שכלל אחיהם בני ישראל עוסקים בהקרבתו, לכן מבקשים הם להקריב את קרבן הפסח בשאר ימי חג הפסח, ימי תשלומין.

מקורות:אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר דעה ב'

תקדימים הלכתיים – כדין קרבן חגיגה, אשר ניתן להקריבו במשך כל שבעת ימי החג.

זהות האנשים – דעה זו מכילה את כלל האפשרויות האנשים הטמאים. הן מישאל ואליצפן, הן נושאי ארונו של יוסף והן הנטמאים למת מצוה

"ביום ההוא"  "במועדו" – במועדו - במשך ימי המועד, חג הפסח.  ביום ההוא - דווקא באותו יום אינם יכולים אך בשאר ימי החג יכולים

¹ בלשון הספורנו מודגש מטבע הלשון המושאלת מן המשנה "מצוה גוררת מצוה". נראה שהוא נותן דגש על הנקודה הזאת, שעסק בדברים חיוביים כעסק המצוות לא יכול לגרור עבירות, וממילא מובן הנסיון לראות כיצד יוכלו להשתתף בקרבן זה. מאידך, בעל אור החיים נותן דגש על העיסוק המצוותי במת, אשר כולל בו את ההטמאות, שהיא דבר שלילי כשלעצמה, כשליחות של ה'.  ובקשתם לפי זה, לראות גם הקרבת קרבן הפסח כחלק משליחות זו למרות מצב הטומאה בה נמצאים האנשים.

² להרחבה, ניתן לעיין באינצקלופדיה תלמודית כרך י"ט "טמאה בציבור

³ רבי יצחק הקשה על הדעות הראשונות, מדוע לא הספיקו להיטהר, שהרי אם היו מישאל ואליצפן שנטמאו לנדב ואביהו, הרי היו יכולים להיטהר, ואם נושאי ארונו של יוסף היו, והרי בזמן מלאכת המשכן לא נערכו מסעות  ולא היו צריכים להיטמא לו?

⁴ לשיטתם, אם היו טובלים ביום שביעי שלהם היו יכולים להמנות ולהקריב עליהם, אף שעדיין לא נטהרו. אלא שהגיעו אל משה לשאול בזמן שכבר לא יכלו להספיק לטבול קודם הקרבת קרבן הפסח.

⁵ תשובת ה' הייתה ששונה דינו של הנטמא מן השרץ לטמא מת. בנקודה זו שונה שיטתו של הרמב"ם משיטתם של הראב"ד והתוספות בפסחים צ: . לדעת הרמב"ם, גם אם היו טובלים קודם, במשך יום י"ד, לא היה מתאפשר להם להקריב את הקרבן.

⁶ אור החיים במדבר כ"ז פס' ה'

⁷ ספרי, במדבר פרשת בהעלותך, פיסקא סז

⁸ דעות אלו בשונה מהראשונות כן שאבו את דעתם מתקדים הלכתי. אמנם בשונה מהראשונים בגישה ההלכתית, הם אינם מצמצמים את איסור הטומאה אלא מבקשים לדחותו. 

⁹ תנחומא בשלח סימן ב' וכן מהרש"א בחידושי אגדות סוטה י"ג:

¹⁰ על פי דברי הרש"ר הירש בבאורו לפרשה