מפירושי ר' יוסף קרא על התורה – שמות
| שמות ב':כ"ג | הר' יוסף קרא: ויהי בימים הרבים ההם – פי' כבר עברו הימים שאמ' הב"ה לאברהם גר יהיה זרעך ד' מאות שנה. וימת מלך – שכל זמן שהיה פרעה קיים, אם יאמר הק' למשה לכה ואשלחך אל פרעה, משה ישיבנו איך אלך אל פרעה והוא מבקש להרגני, כדכתו' ויבקש להרוג את משה. וזהו שאמ' לו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. |
| |||
| שמות ג':י"ב | ד"א: וזה לך האות – מוסב על מ"ש משה מי אנכי כי אלך, כלומר ואיני כדאי לדבר אל המלכות, ואף אם אני כדאי לזה וכי ממצרים כדאי אני להוציא את ישראל. ואמר לו ית': כי אהיה על ידך, כי אם על ידי, כי אהיה עמך באותו שליחות. וזה לך האות – שאהיה עמך, כי אנכי שלחתיך, ומאחר שאנכי שלחתיך יש לך לידע שלא אעזבך בשליחותי מלעזור לך. מהר"ר דוד ששמע מהר"ר יוסף קרא. |
| |||
| שמות ג':י"ט | כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך – ואם תשיבני מה יועיל מה שתבטיח שילכו לא"י שלא אבקש שילכו אל פרעה כי אם שלשת ימים במדבר. תשובה: כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך אפילו דרך שלשת ימים בלבד אלא מכל ארצו. |
| |||
| שמות ד':ח' | והאמינו לקול האות האחרון – שלא מצינו שנתרפא נגע כי אם על פיו של הק', כמו שמצינו בנעמן שהשיב לו מלך ישר' האלהים אני להמית ולהחיות. ר' יוסף |
| |||
| שמות ד':י"א |
|
| |||
| שמות ד':י"ג | שלח נא ביד תשלח – כלומר שלח נא באותה יד שאתה עתיד לשלוח, כדכתי' למעלה ושלחתי את ידי. הר"ר יוסף קרא. |
| |||
| שמות ו':ג' – י':י"א | לעצמן שכל ימיהם היו יושבים בה בשלוה באברה[ם הוא אומ' ואברם כבד מאד במקנה בכסף] ובזהב, ביצחק הוא אומ' ויזרע יצחק בארץ ההי[א וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ביעקב] הוא אומ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו. אבל כל זה [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... רק עד שגלו] מן הארץ אבל לדור הזה אני מודיע להם את ידי ו[את גבורתי וידעו כי שמי י"י כלומר שיש בידי] לקיים אבטחתי, וכן מפרש לכן אמור לבני ישר' א[ני י"י והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים וגו'] והייתי לכם לאלהים וידעתם – פתר' אבותיכם לא נוד[עתי להם בשמי י"י אבל אתם וגאלתי אתכם] בזרוע נטויה ובשפטים גדולים תדעו כי אני י"י לה[וציאם ממצרים ולקיים אבטחתי. וידבר] משה כן אל בני ישראל וג' – פתר' מן העבודה שהקו[צר רוח בא מהעבודה הקשה להשלים מה] שהיו עושין תמול שלשם, וכשדיבר המקום אל מ[שה לא הרגיש בכך. וכשאמר לו: בא דבר אל] פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישר' מארצו השיב[ו הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך] ישמעני פרעה. ואני ערל שפתים – פתרון אטום ש[פתים, וכן הנה ערלה אזנם וכן כל לשון ערלה.] וידבר י"י אל משה ואל אהרן ויצום אל פרעה מלך מצ[רים וגו' ומפני שמיאן משה ללכת] בשליחותו מפני שהוא ערל שפתים לקח הק'ב'ה' אה[רן אחיו עמו. ד"א: ויצום – לדבר אליהם] מה שכת' למעלה מוארא אל אברהם עד וידעתם כי א[ני י"י ואחרי כן שילכו אל פרעה וידברו] אליו משמו של הקב"ה להוציא את בני ישר' מארץ מצ[רים.... ... ... ... ... ... על צבאתם – ] בצבאותם, כל צבאם לשבטיהם, יש על שאינו אלא במ[קום אות אחת, על חרבך תחיה – כמו בחרבך, עמדתם] על חרבכם – בחרבכם. ויהי ביום דבר י"י אל משה בארץ[ מצרים. וידבר ה' אל משה וגו' דבר אל] פרעה וגו' ויאמר משה לפני י"י וגו' ויאמר י"י אל מ[שה ראה נתתיך וגו' ולא ישמע אליכם] פרעה וגו' וידעו מצרים וג' – הפה שאמ' לא ידעתי סופו[ לומר י"י הצדיק. כאשר צוה י"י] אותם כן עשו – חקרתי פרשה זו ולא מצאתי שאחדש[ בה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] אם אומ' שמשה מיאן לילך בשליחותו מפני שהוא ע[רל שפתים ... ... ... ... ... ... ... ... ... הרי] במקומו כבר אמור דע והבן שלא נתחדשה פרשה מ[... ... ... ויעש משה ואהרן כאשר צוה] י"י אותם כן עשו – ללמדך צדקתם היאך הערו למות נפ[שם לעשות שליחותו של מקום. ... ... ...] אם יהיה גוי נתון תחת גוי ויבא אחד ויאמר שלח את[ עמי, האם ישלח אותם ... ... ... ... ... ...] אתמהא ומשה ואהרן א'ע'פ' שיודעים שמסתכנין הם[ לא נמנעו לעשות שליחותו של מקום, תדע] שפרעה אומ' למשה השמר לך אל תוסף ראות פני[ כי ביום ראותך פני תמות. ומשה בן שמנים שנה] ואהרן בן שלש ושמונים שנה – לקיים מה שנ' בסוף ה[תורה ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו. כי ידבר] אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן ק[ח את מטך – ... ... ... ... ... ... ... ... ...ואת המטה] הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות ואף בת[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ראה כל] המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה, כל[ ... ... ... ... ... ויבלע וגו' ויחזק לב פרעה – ] פתר' א'ע'פ' שראה פרעה שבלע מטה אהרן את מטות[ החרטומים ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם לקיים] מה שנ' ואני אחזק לבו. לך אל פרעה בבקר הנה יוצא ה[מימה – כדרך בני אדם המשכימים בבקר על] שפת נהרותם ורוחצין ממימי הנהר להאיר עיניהם. [בזאת תדע – מדה כנגד מדה, כנגד שאמרת] לא ידעתי את י"י, בזאת תדע. נהרתם – הם נהרות המ[ושכים, כעין נהרות שלנו. יאוריהם – הם נגרים ובריכות העשויות] על ידי אדם משפת הנהר לשדות, ונילוס מימיו מתב[רכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות. אגמיהם – ] קבוצת מים שאינן נובעין ואינן מושכין אלא במקום [אחד עומדין, וקורין לו אֵשְטַנְקות. בכל ארץ מצרים – אף במרחצאות] ובאמבטאות שבבתים. ולא יכלו מצרים לשתות מים מ[ן היאור ויהי הדם בכל ארץ מצרים. ויעשו כן חרטמי מצרים – ] פרעה כשראה שחרטומי מצרים עושים כן אמ' להם[ תבן אתם מכניסין לעפריים. וימלא שבעת] ימים אחרי הכות י"י את היאר – מכן ששלשה חלקים [של החודש היה מעיד ומתרה בהם ורביע חדש] שימשה המכה. ובכה – במעיך. ותעל הצפרדע – שיר[וץ הצפרדעים קורא לשון יחידית, וכן ותהי הכנם – הרחישה] פדוליר בל'. התפאר עלי – פת' התפאר עלי לשאול שאי[ני יכול לעשותו ... ... ... ... ... ... ... ... ...] לקיימה ותראה אם אוכל לקיימה אם לאו, הרי כל ארץ מ[צרים ... ... ... ... ... ... ... ... ... וסרו] הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמיך עד ח[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] | [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]ב שאלתך, ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע [כי אין כי"י אלהינו ... ... ... ... ותהי הכנם – ]לשון רבים פדוייליס. להוציא את הכנם – ממקום אחר. [ולא יכלו – שאין השד שולט על בריה פחותה מכש]עורה. אצבע אלהים היא – שמכה זו אינה על ידי מכשפ', [מאת המקום היא ... ... ... ... ... ... ... ו]יחזק לב פרעה – לקיים מה שנ' ואני אחזק את לבו. [משליח בך – מגרה בך, וכן ושן בהמות אשלח בם, לשון ש]סוי אנטיקיר בל'. את הערוב – כמו זאיבי ערבות לונ? [בל'. כל מיני נחשים ועקרבים ... ... ... וחיות רעו]ת בעירבוביא והיו משחיתים בהם. לכו זבחו לאלהיכם [בארץ – במקומכם, ולא תלכו במדבר. תועבת מצרים – י]ראות מצרים כמו ולמלכם תועבת בני עמון ואצל [ישראל קורא אותה תועבה. ועוד יש לומר בלשון אחר תועב]ת מצרים דבר שנאוי למצרים זביחה שאנו זובחים [שהרי יראתם אנו זובחים. ויעתר אל ה' – נתאמץ בתפלה,] וכן אם בא לומר ויעתיר היה יכול לומר ומשמע וירבה [בתפלה, וכשהוא אומר בלשון ויפעל משמע וירבה להת]פלל. הנה יד י"י הויה – לשון היה תהיה כי כן יאמר ב' [בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה ועל ]העומד. הויה כמו עושה, רועה. והפלה – והבדיל. וישלח [פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד ]אחד – שנתקיים והפלה בין מקנה ישר' ובין מקנה [מצרים ולא ימות מכל לבני ישר' דבר, וא'ע'פ' כן ויחז]ק לב פרעה. מלא חפניכם – ילויינש בל'. פיח הכבשן – [דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן, ובל' אולביש. פי]ח – לשון הנחה שהרוח מפיחן ומפריחתן. וזרקו [משה – כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. ה]רי ניסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא [חפנים שלו ושל אהרן, ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים. לשח]ין פורח אבעבועות – כתרגומו לשחין סגי אבעבועין [שעל ידו צומחין בהן בועות. שחין – לשון חמימות. ו]הרבה יש בלשון משנה שנה שחונה. באדם ובבהמה – [ואם תאמר: מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל ]מקנה מצרים. לא נגזרה גזירה אלא על אותן שבשדות [בלבד, שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את] עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ולא יכלו החרטומים [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... לע]מוד לפני משה מפני השחין והיה לו להכניע את לבו [וא'ע'פ' כן ויחזק י"י את לב פרעה. כי בפ]עם הזאת אני שולח את כל מגפותי וג' - פתר' כל מגפתי [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... בעבור תדע כי אין כ]מוני בכל הארץ כי עתה שלחתי את ידי ואך וג' ואולם [בעבור זאת העמדתיך ... ... ... ... ... ... ]ם כאשר שלחתי את ידי והכיתי את מקנך בדבר [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...ש]לחתי את ? ידי? ?כל מגפתי/אתתי? [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... שלח העז ]את מקנך ? ? נכחדת מן הארץ ?ת שמ ? [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... וא]ך בדבר בעבור הראותך את כחי, למען ספר שמי [בכל הארץ – ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...?ל?]עז. העז – כמו העיזו בני בנימן כתרגומו, וכן יושבי [הגבים העיזו. ולא יאסף הביתה – לשון הכנסה. ויעזב – ]פתר' עזב את מקנהו כמו ובני ישר' היושבים בערי [יהודה וימלך עליהם רחבעם. ויהי ברד ואש] מתלקחת בתוך הברד – נס בתוך נס האש והברד [מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו ]שלום ביניהם. חטאתי הפעם – הפעם הזאת אני מודה [שחטאתי ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]ל תושיעני מזה מכות שיבאו עלי. כצאתי את העיר – [מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי]שהיא מליאה גלולים. טרם תיראון – עדיין לא תיראון. [וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, אף זה כן הוא ידעתי כי] טרם יריאים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם. [כי השערה אביב – כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ו]נפלו, וכן הפשתה גדלה כבר הוקשה לעמוד בגבעוליה. [החיטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה – מאוחרות ולכן] ברד אינו משברו, לפי שעתיד לומר בסמוך ואכל [את יתר הפליטה הנשארת לכך מן הברד כ]תב מקרא זה החיטה והכוסמת לא נכו. כשהייתה [מגיע למקרא ואכל את כל העץ הצומח ל]כם מן השד' הייתה מקשה והלא כבר נאמר למעלה [ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר] לכן קדם ולימדך שהחיטה והכוסמת לא נכו כי [אפילות הנה. לא נתך – לא הוצק, לשון יציקת מתכת, ]כמו כהתך כסף בתוך כור. [vacat] [vacat] בא [אל] פרעה – [הוצרך לומר כי אני] הכבדתי את [לבו – כלומר אל תתמה אם הוסיפו לחטוא ...]אל?. בא אל פר[ע]ה – פתר' צריך אתה לחזור ולבוא בשליחותי [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] מאנת לענות – כתרגומו לאיתכנעא, והוא מגזרת עני, [מאנת להיות עני ושפל מפני. את עין הארץ – את מ]ראה הארץ. ולא יוכל – הרואה, לראות את הארץ – ולשון [קצרה דיבר. ...] |
| ||
| שמות ו':ג'-ז' | [וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי י"י לא נודעתי להם – ... ] לעצמן שכל ימיהם היו יושבים בה בשלוה באברה[ם הוא אומ' ואברם כבד מאד במקנה בכסף] ובזהב, ביצחק הוא אומ' ויזרע יצחק בארץ ההי[א וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ביעקב] הוא אומ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו. אבל כל זה [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... רק עד שגלו] מן הארץ אבל לדור הזה אני מודיע להם את ידי ו[את גבורתי וידעו כי שמי י"י כלומר שיש בידי] לקיים אבטחתי, וכן מפרש לכן אמור לבני ישר' א[ני י"י והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים וגו'] והייתי לכם לאלהים וידעתם – פתר' אבותיכם לא נוד[עתי להם בשמי י"י אבל אתם וגאלתי אתכם] בזרוע נטויה ובשפטים גדולים תדעו כי אני י"י לה[וציאם ממצרים ולקיים אבטחתי.] |
| |||
| שמות ו':ט'-י"ב | [וידבר] משה כן אל בני ישראל וג' – פתר' מן העבודה שהקו[צר רוח בא מהעבודה הקשה להשלים מה] שהיו עושין תמול שלשם, וכשדיבר המקום אל מ[שה לא הרגיש בכך. וכשאמר לו: בא דבר אל] פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישר' מארצו השיב[ו הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך] ישמעני פרעה. |
| |||
| שמות ו':י"ב | ואני ערל שפתים – פתרון אטום ש[פתים, וכן הנה ערלה אזנם, וכן כל לשון ערלה.] |
| |||
| שמות ו':י"ג | וידבר י"י אל משה ואל אהרן ויצום אל פרעה מלך מצ[רים וגו' – ומפני שמיאן משה ללכת] בשליחותו מפני שהוא ערל שפתים לקח הק'ב'ה' אה[רן אחיו עמו. ד"א: ויצום – לדבר אליהם] מה שכת' למעלה מוארא אל אברהם עד וידעתם כי א[ני י"י ואחרי כן שילכו אל פרעה וידברו] אליו משמו של הקב"ה להוציא את בני ישר' מארץ מצ[רים ... ... ... ... ... ... ] |
| |||
| שמות ו':כ"ו | [על צבאתם – ] בצבאותם, כל צבאם לשבטיהם, יש על שאינו אלא במ[קום אות אחת, על חרבך תחיה – כמו בחרבך, עמדתם] על חרבכם – בחרבכם. |
| |||
| שמות ו':כ"ח – ז':ו' | ויהי ביום דבר י"י אל משה בארץ[ מצרים. וידבר ה' אל משה וגו' דבר אל] פרעה וגו' ויאמר משה לפני י"י וגו' ויאמר י"י אל מ[שה ראה נתתיך וגו' ולא ישמע אליכם] פרעה וגו' וידעו מצרים וג' – הפה שאמ' לא ידעתי סופו[ לומר י"י הצדיק.] [כאשר צוה י"י] אותם כן עשו – חקרתי פרשה זו ולא מצאתי שאחדש[ בה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] אם אומ' שמשה מיאן לילך בשליחותו מפני שהוא ע[רל שפתים ... ... ... ... ... ... ... ... ... הרי] במקומו כבר אמור דע והבן שלא נתחדשה פרשה מ[... ... ...] [ויעש משה ואהרן כאשר צוה] י"י אותם כן עשו – ללמדך צדקתם היאך הערו למות נפ[שם לעשות שליחותו של מקום. ... ... ...] אם יהיה גוי נתון תחת גוי ויבא אחד ויאמר שלח את[ עמי, האם ישלח אותם ... ... ... ... ... ...] אתמהא ומשה ואהרן א'ע'פ' שיודעים שמסתכנין הם[ לא נמנעו לעשות שליחותו של מקום, תדע] שפרעה אומ' למשה השמר לך אל תוסף ראות פני[ כי ביום ראותך פני תמות.] |
| |||
| שמות ז':ז' | [ומשה בן שמנים שנה] ואהרן בן שלש ושמונים שנה – לקיים מה שנ' בסוף ה[תורה ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו.] |
| |||
| שמות ז':ט' | [כי ידבר] אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן ק[ח את מטך – ... ... ... ... ... ... ... ... ...ואת המטה] הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות ואף בת[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ראה כל] המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה, כל[ ... ... ... ... ... ] |
| |||
| שמות ז':י"ב-י"ג | [ויבלע וגו' ויחזק לב פרעה – ] פתר' א'ע'פ' שראה פרעה שבלע מטה אהרן את מטות[ החרטומים ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם לקיים] מה שנ' ואני אחזק לבו. |
| |||
| שמות ז':ט"ו | לך אל פרעה בבקר הנה יוצא ה[מימה – כדרך בני אדם המשכימים בבקר על] שפת נהרותם ורוחצין ממימי הנהר להאיר עיניהם. |
| |||
| שמות ז':י"ז | [בזאת תדע – מדה כנגד מדה, כנגד שאמרת] לא ידעתי את י"י, בזאת תדע. |
| |||
| שמות ז':י"ט | נהרתם – הם נהרות המ[ושכים, כעין נהרות שלנו. יאוריהם – הם נגרים ובריכות העשויות] על ידי אדם משפת הנהר לשדות, ונילוס מימיו מתב[רכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות. אגמיהם – ]קבוצת מים שאינן נובעין ואינן מושכין אלא במקום [אחד עומדין, וקורין לו אֵשְטַנְקות. בכל ארץ מצרים – אף במרחצאות] ובאמבטאות שבבתים. |
| |||
| שמות ז':כ"א-כ"ב | ולא יכלו מצרים לשתות מים מ[ן היאור ויהי הדם בכל ארץ מצרים. ויעשו כן חרטמי מצרים – ]פרעה כשראה שחרטומי מצרים עושים כן אמ' להם[ תבן אתם מכניסין לעפריים.] |
| |||
| שמות ז':כ"ה | [וימלא שבעת] ימים אחרי הכות י"י את היאר – מכן ששלשה חלקים [של החודש היה מעיד ומתרה בהם ורביע חדש] שימשה המכה. |
| |||
| שמות ז':כ"ט | ובכה – במעיך. |
| |||
| שמות ח':ב' | ותעל הצפרדע – שיר[וץ הצפרדעים קורא לשון יחידית, וכן ותהי הכנם – הרחישה] פדוליר בל'. |
| |||
| שמות ח':ה'-ו' | התפאר עלי – פת' התפאר עלי לשאול שאי[ני יכול לעשותו ... ... ... ... ... ... ... ... ...] לקיימה ותראה אם אוכל לקיימה אם לאו, הרי כל ארץ מ[צרים ... ... ... ... ... ... ... ... ... וסרו] הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמיך עד ח[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]ב שאלתך, ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע [כי אין כי"י אלהינו ...] |
| |||
| שמות ח':י"ג-י"ד | [ותהי הכנם – ]לשון רבים פדוייליס. להוציא את הכנם – ממקום אחר. [ולא יכלו – שאין השד שולט על בריה פחותה מכש]עורה. |
| |||
| שמות ח':ט"ו | אצבע אלהים היא – שמכה זו אינה על ידי מכשפ', [מאת המקום היא ... ... ... ... ... ... ... ] [ו]יחזק לב פרעה – לקיים מה שנ' ואני אחזק את לבו. |
| |||
| שמות ח':י"ז | [משליח בך – מגרה בך, וכן ושן בהמות אשלח בם, לשון ש]סוי אנטיקיר בל'. את הערוב – כמו זאיבי ערבות לונ? [בל'. כל מיני נחשים ועקרבים ... ... ... וחיות רעו]ת בעירבוביא והיו משחיתים בהם. |
| |||
| שמות ח':כ"א | לכו זבחו לאלהיכם [בארץ – במקומכם, ולא תלכו במדבר.] |
| |||
| שמות ח':כ"ב | [תועבת מצרים – י]ראות מצרים כמו ולמלכם תועבת בני עמון ואצל [ישראל קורא אותה תועבה. ועוד יש לומר בלשון אחר תועב]ת מצרים דבר שנאוי למצרים זביחה שאנו זובחים [שהרי יראתם אנו זובחים.] |
| |||
| שמות ח':כ"ו | [ויעתר אל ה' – נתאמץ בתפלה,] וכן אם בא לומר ויעתיר היה יכול לומר ומשמע וירבה [בתפלה, וכשהוא אומר בלשון ויפעל משמע וירבה להת]פלל. |
| |||
| שמות ט':ג' | הנה יד י"י הויה – לשון היה תהיה כי כן יאמר [בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה ועל ]העומד. הויה כמו עושה, רועה. |
| |||
| שמות ט':ד' | והפלה – והבדיל. |
| |||
| שמות ט':ז' | וישלח [פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד ]אחד – שנתקיים והפלה בין מקנה ישר' ובין מקנה [מצרים ולא ימות מכל לבני ישר' דבר, וא'ע'פ' כן ויחז]ק לב פרעה. |
| |||
| שמות ט':ח' | מלא חפניכם – ילויינש בל'. פיח הכבשן – [דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן, ובל' אולביש. פי]ח – לשון הנחה שהרוח מפיחן ומפריחתן. וזרקו [משה – כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. ה]רי ניסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא [חפנים שלו ושל אהרן, ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים.] |
| |||
| שמות ט':ט' | [לשח]ין פורח אבעבועות – כתרגומו לשחין סגי אבעבועין [שעל ידו צומחין בהן בועות. שחין – לשון חמימות. ו]הרבה יש בלשון משנה שנה שחונה. באדם ובבהמה – [ואם תאמר: מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל ]מקנה מצרים. לא נגזרה גזירה אלא על אותן שבשדות [בלבד, שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את] עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. |
| |||
| שמות ט':י"א | ולא יכלו החרטומים [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... לע]מוד לפני משה מפני השחין והיה לו להכניע את לבו [וא'ע'פ' כן ויחזק י"י את לב פרעה.] |
| |||
| שמות ט':י"ד-ט"ז | [כי בפ]עם הזאת אני שולח את כל מגפותי וג' - פתר' כל מגפתי [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... בעבור תדע כי אין כ]מוני בכל הארץ כי עתה שלחתי את ידי ואך וג' ואולם [בעבור זאת העמדתיך ... ... ... ... ... ... ]ם כאשר שלחתי את ידי והכיתי את מקנך בדבר [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...ש]לחתי את ? ידי? ?כל מגפתי/אתתי? [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... שלח העז ]את מקנך ? ? נכחדת מן הארץ ?ת שמ ? [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... וא]ך בדבר בעבור הראותך את כחי, למען ספר שמי [בכל הארץ – ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...?ל?]עז. |
| |||
| שמות ט':י"ט | העז – כמו העיזו בני בנימן כתרגומו, וכן יושבי [הגבים העיזו. ולא יאסף הביתה – לשון הכנסה.] |
| |||
| שמות ט':כ"א | [ויעזב – ]פתר' עזב את מקנהו, כמו1 ובני ישר' היושבים בערי [יהודה וימלך עליהם רחבעם.] |
| |||
| שמות ט':כ"ד | [ויהי ברד ואש] מתלקחת בתוך הברד – נס בתוך נס האש והברד [מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו ]שלום ביניהם. |
| |||
| שמות ט':כ"ז | חטאתי הפעם – הפעם הזאת אני מודה [שחטאתי ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]ל תושיעני מזה מכות שיבאו עלי. |
| |||
| שמות ט':כ"ט | כצאתי את העיר – [מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי]שהיא מליאה גלולים. |
| |||
| שמות ט':ל' | טרם תיראון – עדיין לא תיראון. [וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, אף זה כן הוא ידעתי כי] טרם יריאים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם. |
| |||
| שמות ט':ל"א | [כי השערה אביב – כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ו]נפלו, וכן הפשתה גדלה כבר הוקשה לעמוד בגבעוליה. |
| |||
| שמות ט':ל"ב | [החיטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה – מאוחרות ולכן] ברד אינו משברו, לפי שעתיד לומר בסמוך ואכל [את יתר הפליטה הנשארת לכך מן הברד כ]תב מקרא זה החיטה והכוסמת לא נכו. כשהייתה [מגיע למקרא ואכל את כל העץ הצומח ל]כם מן השד' הייתה מקשה והלא כבר נאמר למעלה [ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר] לכן קדם ולימדך שהחיטה והכוסמת לא נכו כי [אפילות הנה.] |
| |||
| שמות ט':ל"ג | [לא נתך – לא הוצק, לשון יציקת מתכת, ]כמו כהתך כסף בתוך כור. |
| |||
| שמות י':א' | בא [אל] פרעה – [הוצרך לומר כי אני] הכבדתי את [לבו – כלומר אל תתמה אם הוסיפו לחטוא ...]אל?. בא אל פר[ע]ה – פתר' צריך אתה לחזור ולבוא בשליחותי [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] |
| |||
| שמות י':ג' | מאנת לענות – כתרגומו לאיתכנעא, והוא מגזרת עני, [מאנת להיות עני ושפל מפני]. |
| |||
| שמות י':ד' | את עין הארץ – את מ]ראה הארץ. ולא יוכל – הרואה, לראות את הארץ – ולשון [קצרה דיבר.] |
| |||
| שמות י':י' | ראו כי רעה נגד פניכם – מחשבתכם לרעה ואין בדעתכם לחזור. וכן תירגם הבבלי1 ארי בישא אתון סבירין למיעבד ליתקביל אפיכון לאיסתחרא. |
| |||
| שמות י"א:ה' | מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הריחיים – וגבי מכה כתיב: אשר בבית הבור? אמר ר' יוסף קרא: כשדבר משה עם פרעה דבר ביום כשהתפוסים טוחנים ברחיים מלאכה כבידה, והמכה היתה בלילה בשעה שלא היו טוחנים והיו מוחזרים בבור שלא יברחו, לכך שנה הכתוב. |
| |||
| שמות י"ב:כ"ו | מה העבודה הזאת – שציוה המקום לאוכלו צלי מה שלא ציוה בתורה בתודה ושלמים. |
| |||
| שמות י"ב:מ"ח | שאף גר בכלל הנס, שלא נתגייר אלא שמה ששמע הנס. כמו שמצינו בגיבעונים אשר שמענו אשר הוביש וגו', וגם וישמע יתרו וכו' רחב אמרה אשר שמענו וגו', למדנו שנתגייר1 מחמת שמיעת הנס. ר' יוסף |
| |||
| שמות י"ג:ט"ז | והיו לטוטפות בין עיניך1 – פת'2 לעייון בין עיניך כי הא דגרסי'3 {בבלי מגילה י"ד:, ב"ק צ"ב:} שפיל ואזיל בר4 אוזא ועינהא5 מטייפי. ר' יוסף.6 |
| |||
| שמות י"ג:י"ח | לפי שהסיבם במדבר הוא גרם להם שעלו חמושים, שאילו הסיבם דרך יישוב לא היו מחמשין להם כל מה שצריכים, אלא כאדם העובר ממקום למקום ובדעתו לקנות במקום שהולך מה שיצטרך לו. אבל כשהוא פורש למדבר, צריך לזמן לו כל הצורך. ומקרא זה לא נכתב כאן כי אם לשבר את האוזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמת סיחון ועוג ומדין, מאיין היו להם כלי זיין שהכום ישראל לפי חרב. לשו' ר' יוסף. |
| |||
| שמות ט"ו:ח'-י' | ורבינו ר' יוסף פ' בפנים אחרים: וברוח אפיך נערמו – נעשו כערימה. נצבו כמו נד – דכתיב והמים להם חומה (שמות י"ד:כ"ט) נעשו כגליד. וכיון שאמר: אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי – שהיה מתפאר לומר אכניס עצמי לכל הטורח הזה כדי ליפרע מהם, ופרעה הקריב (שמות י"ד:י'), לעשות כמה שאמר. נשפת ברוחך כסמו ים – שנערמו המים ונעשו כחומה, ונמסו בנשיפה אחת שנשפת ברוחך, וכן דוד אמר ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמ"ז:י"ח). צללו כעופרת במים אדירים – שאין דרך לצלול בו דבר מפני חוזק המים, המניעים את הדבר לכאן ולכאן. ר' יוסף. |
| |||
| שמות ט"ו:כ"ו |
|
| |||
| שמות ט"ז:ו'-ח' | ורבינו יוסף מפרש:1 ערב וידעתם כי י"י הוציא אתכם – אתם הלינותם עליו בשבתינו על סיר הבשר (שמות ט"ז:ג'), אימתי אדם יושב על סיר הבשר, בערב. אתם הלינותם:2 באוכלינו לחם לשובע (שמות ט"ז:ג'), בשעה שאדם יושב על הלחם לאכול, והוא בשחרית. על תרעומת ראשון: ערב – בתת י"י לכם בערב בשר לאכול, וידעתם כי י"י3 הוציא אתכם מארץ מצרים – וישלים4 לכם תחת שבתכם במצרים ערבית על סיר הבשר, בשר שלוים. ובקר – בזמן אכילת לחם, וראיתם את כבוד י"י בשומעו את תלונותיכם על י"י3 – שהייתם מתרעמים עליו5 באמרכם מי יתן מותינו, באוכלינו לחם לשובע – שיתן לכם לחם בבקר, לשבוע6 – שיוריד לכם את המן. ה'ה'ד'7 ויראו בני ישר' ויאמרו איש אל אחיו מן הוא (שמות ט"ז:ט"ו). ואל יעלה על לב איש שיאמר ובקר וראית' זה גילוי שכינה לישר', שהרי מבערב נאמ' ויפנו אל המדבר והנה כבוד י"י נראה בענן8 (שמות ט"ז:י'), ושם נאמ' שמעתי את תלונות בני ישר'9 (שמות ט"ז:י"ב). ע"כ ר' יוסף10 |
| |||
| שמות ט"ז:ז' | ונחנו מה – שתליתם הגאולה בנו, שאמרתם כי הוצאתם אותנו. לא עלינו תלונותיכם כי על י"י – הסיבותם התלונות עלינו, ולפני המקום גלוי שלא אמרתם אותה אלא כלפי שכינה, שאתם יודעים שהמקום הוציאכם. כביכול כאדם שמתלונן על המלך ומסב התלונה על המשרת, והמלך מבין שאין התלונה זו כי אם עליו. ר' יוסף. |
| |||
| שמות ט"ז:ל"ה | ובני ישראל אכלו את המן – אבל אין כתיב אכלו את השליו מ' שנה עד בואם אל ארץ נושבת. והרבה הוצרך מקרא זה ללמדנו, שלא תתמה על אשר אמרו מי יאכילנו בשר, למה שאלו בשר, הלא בכל בקר עולה השליו. לפי' קדם ולמדך מן השליו שלא היתה אלא לפי שעה. ואלו נאמר: אכלו את המן עד בואם אל ארץ נושבת, ולא היה מזכיר ארץ כנען, הייתי אומר שפסק המן מיד כשבאו אל ארץ סיחון ועוג, שגם המה נקראו ארץ נושבת. והרי לא פסק עד ממחרת הפסח, כדכתי' וישבות המן ממחרת הפסח. לכך נאמר עד בואם אל {קצה} ארץ כנען – כלומ' ארץ נושבת שאמרתי לכם, לא ארץ סיחון ועוג אמרתי להם, אלא ארץ כנען.1 מפי ה"ר יוסף קרא. |
| |||
| שמות י"ז:י"א | והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' – לפי הפשט הוא כן, כי מי שתופס הדגל שנקרא פונדון בלעז, כל זמן שמרים אותו יש להם לסיעתו סימן טוב ומתחזקים למלחמה, אבל כשמשפיל אותו אז אומ' כבר נצחו אותם, וזהו סימן שינוסו ויברחו. רבי' יוסף קרא |
| |||
| שמות י"ח:י"ד-כ"ב | עיין פירוש ר"י קרא במדבר כ"ב:ט'-י"ב | ||||
| שמות י"ח:ט"ז-כ"א | ושפטתי1 בין איש ובין רעהו – אילו הדינין. והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו – אילו שאר מצות. והבאת אתה את הדברים – כי יפלא מהם דבר. והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות – אתה לבדך יכול להורותם את החוקים ואת התורות. והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון2 – חוץ מן הדינין שלא תוכל עשהו לבדך אלא על ידי הדיינין: ואתה תחזה וגו'. לשון ר' יוסף. |
| |||
| שמות י"ח:כ"ז | וישלח משה את חתנו1 – לשנה שניה לפי. שפתח בביאתו סיים בחזרתו2. ר' יוסף. |
| |||
| שמות י"ט:ג'-כ':י' | [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ואשא אתכם על כנפי נשרים – כנשר] הפורש כנפיו ונוטל את גוזליו וישאם על אברתו ומעביר [אותם את הים ... לקחתי אתכם לי] לעם להיות לכם לאלהים. ואביא אתכם אלי – לסיני לקבל ת[ורה ומצוות. ותגד לבני ישר' – טובות] שעשיתי לכם כבר, כדיי טובות שעשיתי עמכם לשעבר [במצרים שתשמעו בקולי. ואם אין הם] עושים מפני הטובות שעשיתי לכם במצרים אמור להם ל[עשות מפני הטובות ... שאעשה] עמהם להבא כמו שמפרש והולך ועתה אם שמע תשמ[עו בקולי וגו' והייתם לי סגלה] מכל העמים. ומעצמך למד פתר' זה שלשון הגדה לא תש[מש לעולם אלא לשעבר כמו ויגד ליעקב] הנה בנך יוסף בא אליך, וכן ויגידו למלך לאמר הנה נתן [הנביא ויבא לפני המלך.] ואמירה לא תשמש לעולם אלא על העתיד כמו אמור א[ל אחיך זאת עשו, אמור אל אהרן] ורבים כמוהו. אף כאן כה תאמר לבית יעקב – פתר' אמור ל[הם טובות שאעשה להם.] ותגד לבני ישר' – פתר' תזכיר להם טובות שעשיתי לכם כ[בר. והייתם לי סגלה מכל העמים –] ואתכם אתן עליונים על כולם שאתם כהני י"י, תקראו מש[רתים וכהנים כדכת' ואתם] תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ויבא משה וישם לפני[הם את כל הדברים – פת' הפסוק] הזה אין הכת' כופהו על כרחו לקיים מצוה אלא מרצונו ומ[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] וכן ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המ[ות ואת הרע אשר אנכי מצוך. אף] כאן וישם לפניהם – שם לפניהם הדברים, רוצים ישמעו רו[צים לא ישמעו.כל אשר דבר] י"י נעשה וישב משה את דברי העם אל י"י. ויאמר י"י א[ל משה הנה אנכי בא אליך בעב] הענן – וזהו ערפל. בעבור ישמע העם בדברי עמך – ואם א[ני ... ... ... ... ... ...] שמעו שדברתי עמך בעב הענן הוא שמפרש והולך בע[בור ישמע העם בדברי עמך. ויגד משה] את דברי העם אל י"י – היה לו לומר: ויגד משה את דברי י"י א[ל העם ... ... ... ... אלא] שמספר לך דברים שאירעו, וכאילו אומ': דע לך כשקיבלו [העם את דברי י"י ואמרו נעשה] אותה שעה ויאמר י"י אל משה לך אל העם וקדשתם היו[ם ומחר וכבסו שמלתם. כלומר] משהשיב משה את דברי העם אל י"י אמר י"י אל משה לך [אל העם וקדשתם. וכן מצינו] בספר שופטים: ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לוק[ח לך הנה הכסף אתי] ואני לקחתיו. ותאמר אמו ברוך בני לי"י וישב אלף ומאה [הכסף לאמו ותאמר הקדשתי את הכסף] לי"י מידי לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך. וי[שב את הכסף לאמו ותקח אמו מאתים כסף] ותתנהו לצורף – והלא כבר נאמר למעלה וישב את הכסף ל[אמו ... ... ... ... ... ... אלא זה] פתרון: משהשיב את הכסף לאמו אותה שעה ותקח מאתי[ם כסף. וכן ויגד משה את דברי] העם אל י"י – פתר' משהגיד משה את דברי העם אל י"י אותה[ שעה ויאמר י"י אל משה] לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ובאילו אומ' במקצת כת[... ... ... ... ... ... ... ... ... ויאמר] י"י אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע ה[עם בדברי עמך... ... ... ... ...] להודיעך דברים שלא הודעתיך, ואילו הן. דע שמשהגיד מ[שה את דברי העם אמר לו י"י לך אל] העם וקדשתם היום ומחר. ואכתב לך הסדר כיצד נתנה ת[ורה. בחדש השלישי ביום הזה באו מדבר] סיני – זהו ראש חודש. ומשה עלה אל האלהים – ביום השני. [וישב משה את דברי העם – ביום המחרת שהוא] שלישי. ויגד משה – ביום המחרת שהוא רביעי. וקדשתם [היום ומחר. ליום השלישי – שהוא ששה] בסיון ובחמישי בנה משה מזבח תחת ההר בשתים ע[שרה מצבה וכל הענין האמור בפרשת ואלה המשפטים,] ואין מוקדם ומאוחר בתורה. כך מצאתי בפתרוני רבנא [שלמה ... ... ... ... ... ... ואני פירשתי] לפי פשוטו למעלה בעניין. והגבלת את העם וגו' – ראיתי[ ב... ... ... ... השמרו לכם עלות בהר] ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת. לא תגע בו יד וגו' [שלא יעלה איש להורידו מן ההר. שמא יבוא שליח בית] דין אחריו ועלה בהר להורידו מן ההר נמצא עולֶה השֵינִ[י מיטמא, ועולה שני מוזהר כעולה ראשון. אלא אין] לעלות אחריו להורידו מן ההר. אלא שליח בית דין יעמד [ברגל ההר והעולה סקול יסקל או ירה יירה, כמו] שמפרש לא תגע בו יד כי סקל יסקל או ירה יירה ואם תא[מר למה תהא עלייתו בהר חמורה מסקילתו הרי סקילתו] בהר ונמצאתה מטמא את מקום המת, ואם עלייתו הקפי[ד הכתוב על בעלי חיים שלא יעלו בהר, דין הוא שיקפיד] | [יותר שלא ימיתו איש בהר ... ... ... ... ... ... ... ...] ולא לטמא. אך התשובה לדבריו מצינו קדושה חמורה [הוא אהל מועד שלא נכנס בו זר ... ואף על משה דכת' בו] ? ? ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל [הכפורת כת' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד] כי שכן עליו הענן וכבוד י"י מלא את המשכן וכשלקחו [נדב ואביהוא קטרת והקריבו אש זרה על המזבח] אשר צוה בו ? לא להקריב עליו קטרת זרה דכת' לא [תעלו עליו קטרת זרה, כת' ותצא אש ותאכל אותם] וימותו לפני י"י וכן מצינו קדושה חמורה כין הוא בית י["י] [דכת' בה ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפ]ני הענן כי מלא כבוד י"י את בית י"י, ובהכנס עוזיהו להקטי' [קטורת, הצרעת זרחה לו במצחו. היו נכונים לשלשת י]מים – מצאתי בפתר' רבנא שלמה: לסוף שלשת ימים [הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו ]כדברי ר' יוסי. ולדברי האומ' בששה בחדש נתנה תורה לא [הוסיף משה כלום. לשלשת ימים כמו ליום השלישי ]ויהיו טהורות לקבל תורה שאם ישמש תוך שלשה שמא [תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ]ותטמא. אבל מששהתה שלשת ימים כבר הזרע מסריח [ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת.] ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וגו' – והיו [העם חרדים מפני הקולות והלפי]דים והאש ועמדו להם מרחוק כמו שמפרש למטה בעניין [וכל העם רואין את הקולות ואת הלפידים וגו' וירא העם וינ]ועו ויעמדו מרחוק, הם היו מתרחקין וכל מה שהיו [ית ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ויוצא מש]ה את העם לקראת האלהים מן המחנה – עד שהיה מעמידן [ומקרבן בתחתית ההר דכת' ויתיצבו בתחתית ההר – ]פיר' תחת בליטת ההר העמידן שהרי ההר היה כסלע [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] שלא יזיקום הלפידים. עשן כולו – חציו קומץ וחציו פתח [לשון פעל כמו אמר שמר שמע ולכן תרגומו תנ]ן, ולא תרגם תננא שם דבר. הכבשן – הכבשן של סיד. יכול [ככבשן זה ולא יותר. ת"ל בוער באש עד לב השמים.] ומה ת"ל ככבשן לשבר את האוזן מה שהיא יכולה [לשמוע נותן לבריות סימן הניכר להם. כיוצא בו כאריה ישאג] ומי נתן כח בארי אלא הוא אלא כדי לשבר את האוזן. [כיוצא בו וקולו כקול מים רבים. וכי מי נת]ן קול במים אלא הוא, ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו [כדי לשבר את האוזן. משה ידבר והאלהי]ם יעננו בקול – בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו [לעולם... ... ... ... ...וירד ה' על הר סיני – יכול ירד] עליו ממש, ת"ל כי מן השמים, מלמד שהרכין שמים [העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המט]ה, וירד כסא כבוד עליהם. פן יהרסו – על ידי שתאותם [אל ה' לראות ויקרבו לצד ההר. וגם הכהנים הנגשים אל י"י י]תקדשו פן יפרץ בהם י"י – פתר' וגם הכהנים הנגשים אל [י"י יהיו מזומנים וזהירין על כך ... ... ... ... ...]ת שלא יאמרו הואיל ואנו רגילים להיות ניגשים אל י"י לשרתו [אנו משרתיו של מקום ובני ביתו. לכן הוא א]ומר גם הכהנים הנגשים אל י"י יתקדשו – פתר' יהו מטהרים [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]נים אפי' לבני ביתו כשעושין דבר שאינו הגון. ויאמר משה [אל י"י לא יוכל העם לעלות אל הר סיני –] ואין צריך להתרותם שנית. ויאמר י"י אליו לך רד – פתר' [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... העד בהם שנית, ש]מזרזין קודם מעשה ומזרזין בשעת מעשה. וירד משה [אל העם ויאמר אלהם – התראה זו. וידבר אלה]ים את כל הדברים האלה לאמר – כביכול כאדם שמסדר [בלבו דברים כדי לאמרם לאחרים. אשר] הוצאתיך וג' – וכשם שלא הוציאך מארץ מצרים [אלא הוא לבדו, אל תאמר אעבוד לו ולהם. לשנאי –] כתרגומו. פוקד עון אבות על בנים וגו' ועשה חסד לאלפים [לבנים של דור אלף וכן ושמר י"י אלהיך לך את ה]ברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך אפילו לאלף דור [... ... ... ... ... ... ועל רבעים ... ... ... ... ... ... אתה] ובנך ובן בנך עד רביעית שלך. לא תשא את שם לשוא – אמ' [את שם י"י אלהיך ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]א. זכור את יום השבת לקדשו – דע לך שאין לשון זכירה [משמש להבא אלא לשעבר ולשון שמירה משמש על דבר] שלא בא לעולם, אף כאן כשהוא אומ' זכור את יום השבת [לקדשו פתר' לא תעשה כל מלאכה ... ... ... ... וטעם] הזכירה זו היא כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת [הארץ וינח ביום השביעי... ... ... ... ... ... ... ...]י ודע לך בכל מקום שאתה מוצא שהב"ה מצוה לקדש [הוא מפרש כיצד ... ... ... ... ... וכן כל הבכור א]שר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש – כיצד תקדיש לא [תעבד בבכור שורך ולא תגז בכור צאנך. וכן בפ]רשת אמור אל הכהנים כשהוא מקדש כהן גדול בו מפרש [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... כאן] הוא אומ' זכור ובמשנה תורה אמר שמור, כיון שנתן טעם [לשמירת שבת כי ששת ימים עשה י"י את הש]מים ואת הארץ וינח ביום הש[ביעי] כאן יש לומר זכור אבל במשנה [תורה שנותן טעם לשמירת שבת למען ינוח וגו' נופל בו לשון שמירה.] |
| ||
| שמות י"ט:ג'-ו' | [ואשא אתכם על כנפי נשרים – כנשר] הפורש כנפיו ונוטל את גוזליו וישאם על אברתו ומעביר [אותם את הים ... לקחתי אתכם לי ]לעם להיות לכם לאלהים. ואביא אתכם אלי – לסיני לקבל ת[ורה ומצוות. ותגד לבני ישר' – טובות] שעשיתי לכם כבר, כדיי טובות שעשיתי עמכם לשעבר [במצרים שתשמעו בקולי. ואם אין הם] עושים מפני הטובות שעשיתי לכם במצרים אמור להם ל[עשות מפני הטובות ... שאעשה] עמהם להבא כמו שמפרש והולך ועתה אם שמע תשמ[עו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה] מכל העמים. ומעצמך למד פתר' זה שלשון הגדה לא תש[מש לעולם אלא לשעבר כמו ויגד ליעקב] הנה בנך יוסף בא אליך, וכן ויגידו למלך לאמר הנה נתן [הנביא ויבא לפני המלך.] ואמירה לא תשמש לעולם אלא על העתיד כמו אמור א[ל אחיך זאת עשו, אמור אל אהרן] ורבים כמוהו. אף כאן כה תאמר לבית יעקב – פתר' אמור ל[הם טובות שאעשה להם.] ותגד לבני ישר' – פתר' תזכיר להם טובות שעשיתי לכם כ[בר.] [והייתם לי סגלה מכל העמים –] ואתכם אתן עליונים על כולם שאתם כהני י"י, תקראו מש[רתים וכהנים כדכת' ואתם] תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. |
| |||
| שמות י"ט:ז' | ויבא משה וישם לפני[הם את כל הדברים האלה – פת' הפסוק] הזה אין הכת' כופהו על כרחו לקיים מצוה אלא מרצונו ומ[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] וכן ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המ[ות ואת הרע אשר אנכי מצוך. אף] כאן וישם לפניהם – שם לפניהם הדברים, רוצים ישמעו רו[צים לא ישמעו.] |
| |||
| שמות י"ט:ח'-ט' | [כל אשר דבר] י"י נעשה וישב משה את דברי העם אל י"י. ויאמר י"י א[ל משה הנה אנכי בא אליך בעב] הענן – וזהו ערפל. בעבור ישמע העם בדברי עמך – ואם א[ני ... ... ... ... ... ...] שמעו שדברתי עמך בעב הענן הוא שמפרש והולך בע[בור ישמע העם בדברי עמך. ויגד משה] את דברי העם אל י"י – היה לו לומר: ויגד משה את דברי י"י א[ל העם ... ... ... ... אלא] שמספר לך דברים שאירעו, וכאילו אומ': דע לך כשקיבלו [העם את דברי י"י ואמרו נעשה] אותה שעה ויאמר י"י אל משה לך אל העם וקדשתם היו[ם ומחר וכבסו שמלתם. כלומר] משהשיב משה את דברי העם אל י"י אמר י"י אל משה לך [אל העם וקדשתם. וכן מצינו] בספר שופטים: ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לוק[ח לך הנה הכסף אתי] ואני לקחתיו. ותאמר אמו ברוך בני לי"י וישב אלף ומאה [הכסף לאמו ותאמר הקדשתי את הכסף] לי"י מידי לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך. וי[שב את הכסף לאמו ותקח אמו מאתים כסף] ותתנהו לצורף – והלא כבר נאמר למעלה וישב את הכסף ל[אמו ... ... ... ... ... ... אלא זה] פתרון: משהשיב את הכסף לאמו אותה שעה ותקח מאתי[ם כסף. וכן ויגד משה את דברי] העם אל י"י – פתר' משהגיד משה את דברי העם אל י"י אותה[ שעה ויאמר י"י אל משה] לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ובאילו אומ' במקצת כת[... ... ... ... ... ... ... ... ... ויאמר] י"י אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע ה[עם בדברי עמך... ... ... ... ...] להודיעך דברים שלא הודעתיך, ואילו הן דע שמשהגיד מ[שה את דברי העם אמר לו י"י לך אל] העם וקדשתם היום ומחר. ואכתב לך הסדר כיצד נתנה ת[ורה. בחדש השלישי ביום הזה באו מדבר] סיני – זהו ראש חודש. ומשה עלה אל האלהים – ביום השני. [וישב משה את דברי העם – ביום המחרת שהוא] שלישי. ויגד משה – ביום המחרת שהוא רביעי. וקדשתם [היום ומחר. ליום השלישי – שהוא ששה] בסיון ובחמישי בנה משה מזבח תחת ההר בשתים ע[שרה מצבה וכל הענין האמור בפרשת ואלה המשפטים,] ואין מוקדם ומאוחר בתורה. כך מצאתי בפתרוני רבנא [שלמה ... ... ... ... ... ... ואני פירשתי] לפי פשוטו למעלה בעניין. |
| |||
| שמות י"ט:י"ב-י"ג | והגבלת את העם וגו' – ראיתי[ ב... ... ... ... השמרו לכם עלות בהר] ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת. לא תגע בו יד וגו' [שלא יעלה איש להורידו מן ההר. שמא יבוא שליח בית] דין אחריו ועלה בהר להורידו מן ההר נמצא עולֶה השֵינִ[י מיטמא, ועולה שני מוזהר כעולה ראשון. אלא אין] לעלות אחריו להורידו מן ההר. אלא שליח בית דין יעמד [ברגל ההר והעולה סקול יסקל או ירה יירה, כמו] שמפרש לא תגע בו יד כי סקל יסקל או ירה יירה ואם תא[מר למה תהא עלייתו בהר חמורה מסקילתו הרי סקילתו] בהר ונמצאתה מטמא את מקום המת, ואם עלייתו הקפי[ד הכתוב על בעלי חיים שלא יעלו בהר, דין הוא שיקפיד] [יותר שלא ימיתו איש בהר... ... ... ... ... ... ... ...] ולא לטמא. אך התשובה לדבריו מצינו קדושה חמורה [הוא אהל מועד שלא נכנס בו זר ... ואף על משה דכת' בו] ? ? ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל [הכפורת כת' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד] כי שכן עליו הענן וכבוד י"י מלא את המשכן וכשלקחו [נדב ואביהוא קטרת והקריבו אש זרה על המזבח] אשר צוה בו ? לא להקריב עליו קטרת זרה דכת' לא [תעלו עליו קטרת זרה, כת' ותצא אש ותאכל אותם] וימותו לפני י"י וכן מצינו קדושה חמורה כין הוא בית י["י] [דכת' בה ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפ]ני הענן כי מלא כבוד י"י את בית י"י, ובהכנס עוזיהו להקטי' [קטורת, הצרעת זרחה לו במצחו.] |
| |||
| שמות י"ט:י"ג | לא תגע בו יד – באותו הנוגע לא תגע בו במותו אלא סקול יסקל באבנים או יירה בחצים ולא יטמא בו בנוגעו כי כולם קדושים וטהורים מכל טומאה להקביל פני שכינה כמו שנ' וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. ר' יוסף. |
| |||
| שמות י"ט:ט"ו | [היו נכונים לשלשת י]מים – מצאתי בפתר' רבנא שלמה: לסוף שלשת ימים [הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו ]כדברי ר' יוסי. ולדברי האומ' בששה בחדש נתנה תורה לא [הוסיף משה כלום. לשלשת ימים כמו ליום השלישי1 ]ויהיו טהורות לקבל תורה שאם ישמש תוך שלשה שמא [תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ]ותטמא. אבל מששהתה שלשת ימים כבר הזרע מסריח [ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת.] |
| |||
| שמות י"ט:ט"ז-י"ז (+ כ':י"ד) |
|
| |||
| שמות י"ט:י"ח | עשן כולו – חציו קומץ וחציו פתח [לשון פעל כמו אמר שמר שמע ולכן תרגומו תנ]ן, ולא תרגם תננא שם דבר. הכבשן – הכבשן של סיד. יכול [ככבשן זה ולא יותר. ת"ל בוער באש עד לב השמים.] ומה ת"ל ככבשן לשבר את האוזן מה שהיא יכולה [לשמוע נותן לבריות סימן הניכר להם. כיוצא בו כאריה ישאג] ומי נתן כח בארי אלא הוא אלא כדי לשבר את האוזן. [כיוצא בו וקולו כקול מים רבים. וכי מי נת]ן קול במים אלא הוא, ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו [כדי לשבר את האוזן.] |
| |||
| שמות י"ט:י"ט | [משה ידבר והאלהי]ם יעננו בקול – בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו [לעולם... ... ... ... ...] |
| |||
| שמות י"ט:כ' | [וירד ה' על הר סיני – יכול ירד] עליו ממש, ת"ל כי מן השמים, מלמד שהרכין שמים [העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המט]ה, וירד כסא כבוד עליהם. |
| |||
| שמות י"ט:כ"א | פן יהרסו – על ידי שתאותם [אל ה' לראות ויקרבו לצד ההר.] |
| |||
| שמות י"ט:כ"ב-כ"ה | [וגם הכהנים הנגשים אל י"י י]תקדשו פן יפרץ בהם י"י – פתר' וגם הכהנים הנגשים אל [י"י יהיו מזומנים וזהירין על כך ... ... ... ... ...]ת שלא יאמרו הואיל ואנו רגילים להיות ניגשים אל י"י לשרתו [אנו משרתיו של מקום ובני ביתו. לכן הוא א]]ומר גם הכהנים הנגשים אל י"י יתקדשו – פתר' יהו מטהרים [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]נים אפי' לבני ביתו כשעושין דבר שאינו הגון. ויאמר משה [אל י"י לא יוכל העם לעלות אל הר סיני –] ואין צריך להתרותם שנית. ויאמר י"י אליו לך רד – פתר' [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... העד בהם שנית, ש]מזרזין קודם מעשה ומזרזין בשעת מעשה. וירד משה [אל העם ויאמר אלהם – התראה זו.] |
| |||
| שמות כ':א' |
|
| |||
| שמות כ':ב' | [אשר] הוצאתיך וג' – וכשם שלא הוציאך מארץ מצרים [אלא הוא לבדו, אל תאמר אעבוד לו ולהם.] |
| |||
| שמות כ':ד'-ה' | [לשנאי –] כתרגומו. פוקד עון אבות על בנים וגו' ועשה חסד לאלפים [לבנים של דור אלף וכן ושמר י"י אלהיך לך את ה]ברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך אפילו לאלף דור [... ... ... ... ... ... ועל רבעים ... ... ... ... ... ... אתה] ובנך ובן בנך עד רביעית שלך. |
| |||
| שמות כ':ו' | לא תשא את שם לשוא – אמ' [את שם י"י אלהיך ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]א. |
| |||
| שמות כ':ז'-י' |
|
| |||
| שמות כ"א:ו' | הגישו אל הדלת או אל המזוזה – שיראו בני רשות הרבים שעוברים שם בהרצעו ויודע [הדבר] לרבים. |
| |||
| שמות כ"א:ז'-ח' | לא תצא כצאת ה[עבדים – בעבד עברי כת'] שש שנים [י]עבד {שמות כ"א:ב'} – דמשמע בעל כרחו יעבד שש ש[נים] רצה לגרע פדיונו ולצאת ק[ודם שש שנים אינו יכול,] והגיד לך הכת' שיציאת אמה העבריה אינה כך שאם רצתה לגרע פדיונה ולצ[את מגרעת פדיונה ויוצאת.] ועוד יש לדקדק מנכרי מדכת' לעם נכרי ולא כת' לאיש נכרי. ועתה מפרש לך הכת' [... ... ... ... ... לא] תצא כצאת העבדים. אם רעה בעיני אדוניה – שלא מצאה חן בעיניו כלומ' לא מצאה חן[ בעיניו לכנסה. וה]פדה – יניחנה שתפדה את עצמה, אם טוב בעיניה תגרע פדיונה מה שאין כן בעבדים. [לעם נכרי לא] ימשול למוכרה – האב א'ע'פ' שיש לו רשות למכור את בתו, [ל]גוי לא ימכרנה שלא יעלה על דעתו [שכמו שרשאי ...] למכור את עצמו דכת' ונמכר לגר תושב עמך או לעקר {ויקרא כ"ה:מ"ז}, כמו כן בתו הואיל וניתן לו רשות למ[כרה ימכרנה א]ף ל[גוי, ל]כך נאמר לעם נכרי וגו'. גוי קרי נכרי כד[כת'] וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישר' [ה]וא {מלכים א ח':מ"א}. |
| |||
| שמות כ"א:כ' – כ"ב:ט' | [אלא בא הכתוב והוציאו מן הכלל, להיות נדון בדין יום או יומים שאם ]לא מת תחת ידו ושהא [פטור. אך אם יום או יומים יעמד – אם על יום אחד הוא פטור, על יומים לא כל שכ]ן. אלא יום אחד שהוא [כיומים. ואיזה זה – מעת לעת. לא יקם כי כספו הוא – הא אחר שהכהו, אף על פי שש]הה מעת לעת חייב. [וכי ינצו אנשים – זה עם זה, ונתכון להכות את חברו, והכה את האשה. ונגפו – אין ] נגיפה אלא לשון דחיפה [והכאה, כמו פן תגוף באבן רגלך, ובטרם יתנגפו רגליכם, ולאבן נגף. ולא יהיה אסון – באשה. ע]נש יענש – לשלם דמי [ולדות לבעל. שמין אותה כמה היתה ראויה למכר בשוק, להעלות בדמיה בשביל הריונה. ענש] יענש – יגבו ממנו ממון, [כמו וענשו אותו מאה כסף. כאשר ישית עליו וגו' – כשיתבענו הבעל בבית דין להשית עליו עונש] כל כך. ונתן – המכה, דמי [ולדות, בפללים – על פי הדינים. ואם אסון יהיה – באשה, ונתתה נפש תחת נפש – רבו]תינו חולקין בדבר. יש [אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון, אבל לא נפש ממש, שהמתכון להרג את זה והרג את] זה פטור ממיתה, ומשלם [ליורשיו דמיו כמו שהיה נמכר בשוק. עין תחת עין – סימא עין חברו, נותן לו דמי] עינו כמו שפחתו [דמיו לימכר בשוק, וכן כלם. ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל.] כויה תחת כויה – מכות [אש. ועד עכשיו דבר בחבלה שיש בה פחת דמים, ועכשיו בשאין בה פחת דמים אלא צער, כגון כואו בשפוד על צפורנו.] ואומדים כמה אדם [כיוצא בזה רוצה לטל להיות מצטער כך. פצע – היא מכה המוציאה דם, שפצע ]את בשרו, נבדדורא בל'. [לפי מה שהוא, אם יש בו פחת דמים, נותן נזק, ואם נפל למשכב, נותן שבת ורפו]י ובושת וצער. ומקרא [זה יתר הוא, ובהחובל דרשוהו רבותינו לחייב על הצער אפלו במקום נזק, שאע"פ ש]נותן דמי ידו, אין פוטרי[ן] [אותו מן הצער, לומר הואיל וקנה ידו, יש עליו לחתכה בכל מה שירצה. אלא אומרים יש לו לחתכה בסם, שאינו מצטער כל כך,] וזה חתכה בברזל וצערו. [חבורה – היא מכה שהדם נצרר בה ואינו יוצא, אלא שמאדים הבשר כנגדו. ולש]ון חבורה הוא טייא בל', [כמו ונמר חברברתיו, ותרגומו משקופי, לשון חבטה, בטדור"א בלעז. וכן ושדופת ]קדים – שקיפן קידום, [חבוטות ברוח וכן על המשקוף על שם שהדלת נושק עליו. ובעל השור נקי – לפי שנ' ]במועד וגם בעליו יומת. [ומדרשו כאדם האומ' לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו. ופשוטו לפי שנ' במועד וגם בעליו יומת הוצ]רך הכת' ל'. מתמול שלשום – [הרי שלש נגיחות. והועד בבעליו - לשון התראה בעדים, כמו העד העיד בנו האיש.] גם בעליו יומת – בידי שמים. [יכול בידי אדם, ת"ל מות יומת המכה רוצח הוא – על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הור]גו על רציחת שורו. אם [כפר יושת עליו – אם זה אינו תלוי, והרי הוא כמו אם כסף תלוה – לשון אשר. א]שר זה משפטו שישיתו [עליו בית דין כופר. או בן יגח – בן שהוא קטן. או בת – שהיא קטנה. לפי שנאמר והמית אי]ש או אשה, יכול אינו [חיב אלא על הגדולים, תלמוד לומר או בן יגח וגו' – לחייב על הקטנים כגדולים. ]שלשים שקלים – והשקל [משקלו ארבעה זהובים שהם חצי אונקיא למשקל הישר של קולוניי"א. וכי יפתח] איש בור – שהיה מכוסה [וגלהו. או כי יכרה – למה נאמר, אם על הפתיחה חיב, על הכריה לא כל שכן.] אלא להביא כורה אחר [כורה שהוא חיב. ולא יכסנו - הא אם כסהו, פטור. בעל הבור – בעל התקלה, אף על פי ש]אין הבור שלו, שעשאו [ברשות הרבים, עשאו הכתוב בעליו להתחיב עליו בנזקיו. והמת יהיה לו – לנזק. שמין ]את הנבילה ונוטלה [בדמים, ומשלם לו המזיק עליה תשלומי נזקו. וכי יגף – ידחוף, בין בקרניו, בין בגופו,] בין ברגליו, בין שנשכו [בשניו, כלן בכלל נגיפה הם, שאין נגיפה אלא לשון מכה. שור איש – שור של איש. ומכרו את השור] החי – בשוין הכת' מדבר, [שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים, בין שהנבלה שוה הרבה, בין ש]הוא שוה מעט, זה נוטל [חצי החי וחצי המת, וזה חצי החי וחצי המת. נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק ]שהזיקה המיתה. למדנו [שהתם משלם חצי נזק, שמן השוין אתה למד לשאינן שוין, כי דין התם לשלם חצי ה]נזק, לא פחות ולא יותר. [או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם. אם אמרת כן, ]פעמים שמזיק משתכר [הרבה, כשהנבלה שוה למכר לנכרים הרבה יותר מדמי שור המזיק, ואי אפשר שיאמר הכ]ת' שיהא המזיק משתכר. [או פעמים שהנזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם, שחצי דמי שור המזיק שוין יותר מכל דמי שו]ר הנזק. ואם אמרת כן, [הרי תם חמור ממועד. על כרחך, לא דבר הכתוב אלא בשוין, ולמדך שהתם משלם] חצי נזק. ומן השוין תלמד [לשאינן שוין, שהמשתלם חצי נזקו שמין לו את הנבלה, ומה שפחתו דמיו בשביל ה]מיתה יטול חצי הפחת [והולך. ולמה אמר הכתוב בלשון הזה, ולא אמר ישלם חציו. ללמד שאין התם משלם אלא מגופו. ]ואם נגח ומת, אין ניזק [נוטל אלא הנבלה, ואם אינה מגעת לחצי נזקו יפסיד. או שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתי]ם או חמש מאות זוז, אינו [נוטל אלא את השור, שלא נתחיב התם לחיב את בעליו לשלם מן העליה. או נודע – א]ו לא היה תם אלא נודע, [כי שור נגח הוא – היום ומתמול שלשום, הרי שלש נגיחות. שלם ישלם ש]ור – נזק שלם. | והמת יהיה לו – לניזק ו[עליו ישלים המזיק עד שישתלם נזק כל נזקו. אם במחתרת – כשהיה חותר את הבית.] אין לו דמים – הרי הוא כ[מת מעיקרו. כאן למדתך תורה אם בא להרגך, השכם להרגו, וזה להרגך בא שהרי] יודע הוא שאין מעמד [אדם עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק. לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון] כנגדו יהרגנו. אם זרח[ה השמש עליו – ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] בעל הבית ? דין? שיע[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] והלך לו עם הגניבה א?[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] להופכו הגנב יעמוד כנ[גדו ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] הוכה ומת אין לו דמי[ם ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] בבא הגנב לעמוד כנגדו[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] יש לו דמים בעל הבית[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] אשא ידי במשפט ה[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] הממון שקשרו ידיו[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] פצע או חבורה באח[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... אם זרחה] השמש עליו דמים לו[ ... אם המצא תמצא בידו – ברשותו שלא טבח ולא מכר. משור עד חמור – כל דבר בכלל] תשלומי כפל בין שיש[ בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקום אחר על שה על שלמה על כל] אבדה ישלם שנים לר[עהו. חיים שנים ישלם – ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים. כי יבער –] יוליך בהמותיו בשדה [וכרם של חברו, ויזיק אתו בא' מב' אלה, או בשלוח בעירה או בבעור. ופירשו רבותינו שלוח – הוא נזקי] מדרך כף רגל, ובער – הו[א נזקי השן האוכלת ומבערת. בשדה אחר – בשדה של איש אחר. מיטב שדהו ישלם – אמרו] רבותינו: שמין את הנז[ק, ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו, ישלם לו ממיטב שדותיו. אם היה נזקו סלע,] יתן לו שוה סלע מעיד[ית שיש לו. למדך הכתוב שהנזקין שמין להם בעדית. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] מקרא לא בא הכת' לגב[ות לנזקין אלא מן העדית ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] שדהו של ניזק היא ת[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] דשויינא לי רֵינְהד [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... כי תצא אש – אפילו מעצמה.] ומצאה קוצים – קרדונש.[ ונאכל גדיש – שליחכה בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחברת לקרקע.] או השדה – שליחכה [את נירו, וצריך לניר אותה פעם שניה. שלם ישלם המבעיר – אף על פי] שהדליק בתוך שלו וה[יא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה, חיב לשלם לפי שלא שמר את גחלתו] שלא תצא ותזיק. כי[ יתן איש אל רעהו כסף או כלים – והוא הדין לכל דבר המיטלטל וגופו ממון כמו שפירשו] רבותינו בבבא קמא ש[ ... ... ... ... ... פרשה ראשונה בשומר חנם, שניה בשומר שכר ... ... ... ... ... ... ... ] או כל בהמה לשמור ב[שכר ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] שכר שאין דרך בני אד[ם לשמור בהמות אלא בשכר שיש טורח בשמירתן להוציאן ולהביאן ולהאכילן ולהשקותן] וכל בהמה ששמירתן[ בשכר אם נגנבו חייב. וגנב מבית האיש – לפי דבריו. אם ימצא הגנב ישלם – הגנב,] שנים – לבעלים. ואם לא[ ימצא הגנב – ובא השומר הזה שהוא בעל הבית, ונקרב – אל הדינין לדון עם זה] ולישבע לו שלא שלח [ידו – בשלו. על כל דבר פשע – שימצא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא] עצמו גנבו, וירשיעוהו [אלהים על פי העדים. ישלם שנים לרעהו – למדך הכתוב שהטוען בפקדון] לומר נגנב ממני, ונמצ[א שהוא עצמו גנבו, משלם תשלומי כפל. ואימתי, בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים,] שכך דרשו רבותינו ונ[קרב בעל הבית אל האלהים – קריבה זו שבועה היא. אתה אומ' לשבועה, או אינו אלא לדין,] שכיון שבא לדון עמו, [וכפר לומר נגנבה, מיד יתחיב כפל, אם באו עדים שהוא בידו. נאמר כאן שליחות] יד, ונאמר למטן שליחו[ת יד, שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו. מה להלן שבועה, אף כאן שבועה.] אשר יאמר כי הוא זה – [לפי פשוטו, אשר יאמר העד כי הוא זה שנשבעת עליו, הרי הוא אצלך] עד הדינין יבא דבר ש[ניהם – ויחקרו את העדים, ואם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה, ישלם שנים, ואם] ירשיעו את העדים שנ[מצאו זוממין, ישלמו הם שנים לשומר. ורבותינו ז'ל' דרשו: כי הוא זה – ללמד שאין] מחייבין אותו שבוע[ה אלא אם כן הודה במקצת לומר כך וכך אני חיב לך והמותר נגנב ממני. כי] יתן איש אל רעהו חמו[ר או שור – פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, לפיכך פטר בו את הגנבה,] כמו שכת' וגנב מבית[ האיש אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לשבועה, למדת שפוטר עצמו בשבועה זו.] |
| ||
| שמות כ"א:כ' | [אלא בא הכתוב והוציאו מן הכלל, להיות נדון בדין יום או יומים שאם ]לא מת תחת ידו ושהא [פטור.] |
| |||
| שמות כ"א:כ"א | ]אך אם יום או יומים יעמד – אם על יום אחד הוא פטור, על יומים לא כל שכ]ן. אלא יום אחד שהוא [כיומים. ואיזה זה – מעת לעת.] [לא יקם כי כספו הוא – הא אחר שהכהו, אף על פי שש]הה מעת לעת חייב. |
| |||
| שמות כ"א:כ"ב | [וכי ינצו אנשים – זה עם זה, ונתכון להכות את חברו, והכה את האשה. ונגפו – אין ] נגיפה אלא לשון דחיפה [והכאה, כמו פן תגוף באבן רגלך {תהלים צ"א:י"ב}, ובטרם יתנגפו רגליכם {ירמיהו י"ג:ט"ז}, ולאבן נגף {ישעיהו ח':י"ד}.] [ולא יהיה אסון – באשה. ע]נש יענש – לשלם דמי [ולדות לבעל. שמין אותה כמה היתה ראויה למכר בשוק, להעלות בדמיה בשביל הריונה.] [ענש] יענש – יגבו ממנו ממון, [כמו וענשו אותו מאה כסף {דברים כ"ב:י"ט}.] [כאשר ישית עליו וגו' – כשיתבענו הבעל בבית דין להשית עליו עונש] כל כך. ונתן – המכה, דמי [ולדות, בפללים – על פי הדינים.] |
| |||
| שמות כ"א:כ"ג | [ואם אסון יהיה – באשה, ונתתה נפש תחת נפש – רבו]תינו חולקין בדבר {בבלי סנהדרין ע"ט.}. יש [אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון, אבל לא נפש ממש, שהמתכון להרג את זה והרג את] זה פטור ממיתה, ומשלם [ליורשיו דמיו כמו שהיה נמכר בשוק.] |
| |||
| שמות כ"א:כ"ד | [עין תחת עין – סימא עין חברו, נותן לו דמי] עינו כמו שפחתו [דמיו לימכר בשוק, וכן כלם. ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל {בבלי ב"ק פ"ד.}.] |
| |||
| שמות כ"א:כ"ה | כויה תחת כויה – מכות [אש. ועד עכשיו דבר בחבלה שיש בה פחת דמים, ועכשיו בשאין בה פחת דמים אלא צער, כגון כואו בשפוד על צפורנו.] ואומדים כמה אדם [כיוצא בזה רוצה לטל להיות מצטער כך. פצע – היא מכה המוציאה דם, שפצע ]את בשרו, נבדדורא בל'. [לפי מה שהוא, אם יש בו פחת דמים, נותן נזק, ואם נפל למשכב, נותן שבת ורפו]י ובושת וצער. ומקרא [זה יתר הוא, ובהחובל {בבלי ב"ק פ"ה:} דרשוהו רבותינו לחייב על הצער אפלו במקום נזק, שאע"פ ש]נותן דמי ידו, אין פוטרי[ן] [אותו מן הצער, לומר הואיל וקנה ידו, יש עליו לחתכה בכל מה שירצה. אלא אומרים יש לו לחתכה בסם, שאינו מצטער כל כך,] וזה חתכה בברזל וצערו. [חבורה – היא מכה שהדם נצרר בה ואינו יוצא, אלא שמאדים הבשר כנגדו. ולש]ון חבורה הוא טייא בל', [כמו ונמר חברברתיו, ותרגומו משקופי, לשון חבטה, בטדור"א בלעז. וכן ושדופת ]קדים – שקיפן קידום, [חבוטות ברוח וכן על המשקוף על שם שהדלת נושק עליו.] |
| |||
| שמות כ"א:כ"ח | [ובעל השור נקי – לפי שנ' ]במועד וגם בעליו יומת. [ומדרשו כאדם האומ' לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו. ופשוטו לפי שנ' במועד וגם בעליו יומת הוצ]רך הכת' ל'. |
| |||
| שמות כ"א:כ"ח | ותי' הר"ר יוסף קרא: דאסר לא יאכל אתי לבן פקוע לומר דכשהגדיל והמית ונסקל שאסו' באכילה וטע' דאי משום דנגמ' דינו דמשום שנסקל לא נאסר הרי מותר בלא שחיטה א"כ גם שאר שוורים נמי אם שחטן אחר שנגמר דינו קודם שנסקלו אסורים באכילה כמו שאסרינן בן פקוע כיון שנגמר דינו, א"כ מהאי טעמ' נאסר שאר שוורים אחר שנגמ' דינן. |
| |||
| שמות כ"א:כ"ט | מתמול שלשום – [הרי שלש נגיחות. והועד בבעליו - לשון התראה בעדים, כמו העד העיד בנו האיש.] גם בעליו יומת – בידי שמים. [יכול בידי אדם, ת"ל מות יומת המכה רוצח הוא – על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הור]גו על רציחת שורו. |
| |||
| שמות כ"א:ל' | אם [כפר יושת עליו – אם זה אינו תלוי, והרי הוא כמו אם כסף תלוה – לשון אשר. א]שר זה משפטו שישיתו [עליו בית דין כופר.] |
| |||
| שמות כ"א:ל"א | [או בן יגח – בן שהוא קטן. או בת – שהיא קטנה. לפי שנאמר והמית אי]ש או אשה, יכול אינו [חיב אלא על הגדולים, תלמוד לומר או בן יגח וגו' – לחייב על הקטנים כגדולים. ] |
| |||
| שמות כ"א:ל"ב | שלשים שקלים – והשקל [משקלו ארבעה זהובים שהם חצי אונקיא למשקל הישר של קולוניי"א. |
| |||
| שמות כ"א:ל"ג | [וכי יפתח] איש בור – שהיה מכוסה [וגלהו.] [או כי יכרה – למה נאמר, אם על הפתיחה חיב, על הכריה לא כל שכן.] אלא להביא כורה אחר [כורה שהוא חיב.] [ולא יכסנו - הא אם כסהו, פטור.] |
| |||
| שמות כ"א:ל"ד | [בעל הבור – בעל התקלה, אף על פי ש]אין הבור שלו, שעשאו [ברשות הרבים, עשאו הכתוב בעליו להתחיב עליו בנזקיו.] [והמת יהיה לו – לנזק. שמין ]את הנבילה ונוטלה [בדמים, ומשלם לו המזיק עליה תשלומי נזקו.] |
| |||
| שמות כ"א:ל"ה | וכי יגף – ידחוף, בין בקרניו, בין בגופו,] בין ברגליו, בין שנשכו [בשניו, כלן בכלל נגיפה הם, שאין נגיפה אלא לשון מכה. שור איש – שור של איש. ומכרו את השור] החי – בשוין הכת' מדבר, [שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים, בין שהנבלה שוה הרבה, בין ש]הוא שוה מעט, זה נוטל [חצי החי וחצי המת, וזה חצי החי וחצי המת. נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק ]שהזיקה המיתה. למדנו [שהתם משלם חצי נזק, שמן השוין אתה למד לשאינן שוין, כי דין התם לשלם חצי ה]נזק, לא פחות ולא יותר. [או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם. אם אמרת כן, ]פעמים שמזיק משתכר [הרבה, כשהנבלה שוה למכר לנכרים הרבה יותר מדמי שור המזיק, ואי אפשר שיאמר הכ]ת' שיהא המזיק משתכר. [או פעמים שהנזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם, שחצי דמי שור המזיק שוין יותר מכל דמי שו]ר הנזק. ואם אמרת כן, [הרי תם חמור ממועד. על כרחך, לא דבר הכתוב אלא בשוין, ולמדך שהתם משלם] חצי נזק. ומן השוין תלמד [לשאינן שוין, שהמשתלם חצי נזקו שמין לו את הנבלה, ומה שפחתו דמיו בשביל ה]מיתה יטול חצי הפחת [והולך. ולמה אמר הכתוב בלשון הזה, ולא אמר ישלם חציו. ללמד שאין התם משלם אלא מגופו. ]ואם נגח ומת, אין ניזק [נוטל אלא הנבלה, ואם אינה מגעת לחצי נזקו יפסיד. או שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתי]ם או חמש מאות זוז, אינו [נוטל אלא את השור, שלא נתחיב התם לחיב את בעליו לשלם מן העליה.] |
| |||
| שמות כ"א:ל"ו | [או נודע – א]ו לא היה תם אלא נודע, [כי שור נגח הוא – היום ומתמול שלשום, הרי שלש נגיחות.] [שלם ישלם ש]ור – נזק שלם. והמת יהיה לו – לניזק ו[עליו ישלים המזיק עד שישתלם נזק כל נזקו.] |
| |||
| שמות כ"ב:א' | [אם במחתרת – כשהיה חותר את הבית.] אין לו דמים – הרי הוא כ[מת מעיקרו. כאן למדתך תורה אם בא להרגך, השכם להרגו, וזה להרגך בא שהרי] יודע הוא שאין מעמד [אדם עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק. לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון] כנגדו יהרגנו. |
| |||
| שמות כ"ב:ב' | אם זרח[ה השמש עליו – ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] בעל הבית ? דין? שיע[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] והלך לו עם הגניבה א?[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] להופכו הגנב יעמוד כנ[גדו ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] הוכה ומת אין לו דמי[ם ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] בבא הגנב לעמוד כנגדו[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] יש לו דמים בעל הבית[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] אשא ידי במשפט ה[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] הממון שקשרו ידיו[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] פצע או חבורה באח[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... אם זרחה] השמש עליו דמים לו[ ... ] |
| |||
| שמות כ"ב:ג' | [אם המצא תמצא בידו – ברשותו שלא טבח ולא מכר. משור עד חמור – כל דבר בכלל] תשלומי כפל בין שיש[ בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקום אחר על שה על שלמה על כל] אבדה ישלם שנים לר[עהו.] [חיים שנים ישלם – ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים.] |
| |||
| שמות כ"ב:ד' | [כי יבער –] יוליך בהמותיו בשדה [וכרם של חברו, ויזיק אתו בא' מב' אלה, או בשלוח בעירה או בבעור. ופירשו רבותינו שלוח – הוא נזקי] מדרך כף רגל, ובער – הו[א נזקי השן האוכלת ומבערת.] [בשדה אחר – בשדה של איש אחר.] [מיטב שדהו ישלם – אמרו] רבותינו: שמין את הנז[ק, ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו, ישלם לו ממיטב שדותיו. אם היה נזקו סלע,] יתן לו שוה סלע מעיד[ית שיש לו. למדך הכתוב שהנזקין שמין להם בעדית. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] מקרא לא בא הכת' לגב[ות לנזקין אלא מן העדית ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] שדהו של ניזק היא ת[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] דשויינא לי רֵינְהד [ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] |
| |||
| שמות כ"ב:ה' | [כי תצא אש – אפילו מעצמה.] ומצאה קוצים – קרדונש. [ונאכל גדיש – שליחכה בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחברת לקרקע.] או השדה – שליחכה [את נירו, וצריך לניר אותה פעם שניה.] [שלם ישלם המבעיר – אף על פי] שהדליק בתוך שלו וה[יא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה, חיב לשלם לפי שלא שמר את גחלתו] שלא תצא ותזיק. |
| |||
| שמות כ"ב:ו' | כי[ יתן איש אל רעהו כסף או כלים – והוא הדין לכל דבר המיטלטל וגופו ממון כמו שפירשו] רבותינו בבבא קמא ש[ ... ... ... ... ... פרשה ראשונה בשומר חנם, שניה בשומר שכר ... ... ... ... ... ... ... ] או כל בהמה לשמור ב[שכר ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] שכר שאין דרך בני אד[ם לשמור בהמות אלא בשכר שיש טורח בשמירתן להוציאן ולהביאן ולהאכילן ולהשקותן] וכל בהמה ששמירתן[ בשכר אם נגנבו חייב.] [וגנב מבית האיש – לפי דבריו.] [אם ימצא הגנב ישלם – הגנב,] שנים – לבעלים. |
| |||
| שמות כ"ב:ז' | ואם לא[ ימצא הגנב – ובא השומר הזה שהוא בעל הבית,] [ונקרב – אל הדינין לדון עם זה] ולישבע לו שלא שלח [ידו – בשלו. על כל דבר פשע – שימצא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא] עצמו גנבו, וירשיעוהו [אלהים על פי העדים.] [ישלם שנים לרעהו – למדך הכתוב שהטוען בפקדון] לומר נגנב ממני, ונמצ[א שהוא עצמו גנבו, משלם תשלומי כפל. ואימתי, בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים,] שכך דרשו רבותינו ונ[קרב בעל הבית אל האלהים – קריבה זו שבועה היא. אתה אומ' לשבועה, או אינו אלא לדין,] שכיון שבא לדון עמו, [וכפר לומר נגנבה, מיד יתחיב כפל, אם באו עדים שהוא בידו. נאמר כאן שליחות] יד, ונאמר למטן שליחו[ת יד, שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו. מה להלן שבועה, אף כאן שבועה.] |
| |||
| שמות כ"ב:ח' | אשר יאמר כי הוא זה – [לפי פשוטו, אשר יאמר העד כי הוא זה שנשבעת עליו, הרי הוא אצלך] עד הדינין1 יבא דבר ש[ניהם – ויחקרו את העדים, ואם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה,] [ישלם שנים, ואם] ירשיעו את העדים שנ[מצאו זוממין, ישלמו הם שנים לשומר.] [ורבותינו ז'ל' דרשו: כי הוא זה – ללמד שאין] מחייבין אותו שבוע[ה אלא אם כן הודה במקצת לומר כך וכך אני חיב לך והמותר נגנב ממני.] |
| |||
| שמות כ"ב:ט' | [כי] יתן איש אל רעהו חמו[ר או שור – פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, לפיכך פטר בו את הגנבה,] כמו שכת' וגנב מבית[ האיש אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לשבועה, למדת שפוטר עצמו בשבועה זו.] |
| |||
| שמות כ"ב:כ"ח |
|
| |||
| שמות כ"ג:י"ג – כ"ה:כ"ט | [... ...]ם ותמצא שחיים הם למוצאיהם ול[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] [והגר – גר] תושב. ובכל אשר אמרתי אליכם תש[מרו – ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... צויתיך בששת השנים] [לאסו]ף את תבואתה וצויתיך בשביעית ש[תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך למען ינוח] [שורך ו]חמורך וינפש בן אמתך והגר. ובכל [אשר אמרתי אליכם תשמרו – לא בשביתת שור וחמור ובן אמה בלבד,] [אלא ג]ם לרבות שביתת כלים. לא תזכירו - שלא[ יאמר לו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית. לא ישמע – מן הגוי,] [על פי]ך – לא תעשה שותפות עם הגוי שישב[ע לך בע'ז' שלו, נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך. חדש] [האביב – שה]תבואה מתמלאת באיביה. לשון אחר:[ אביב - לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות. ולא יראו] [פני – לכ]ם, ריקם - כשתבאו לראות פני ברגלים, ה[ביאו לי עולות. וחג הקציר – הוא חג שבועות, בכורי] [מעשיך – ]שהוא זמן הבאת ביכורים, ששתי הל[חם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים] [למקד]ש, שנ' בשבועותיכם. וחג האסיף – הו[א חג הסוכות, באספך את מעשיך – שכל ימות החמה] [התבואה מ]תייבשת בשדות, ובחג אוספין אות[ה אל הבית מפני הגשמים. שלש פעמים וגו' – לפי שהענין מדבר ] [בשביעי]ת הוצרך ללמד שלא יסתרסו רגלי[ם ממקומן. לא תזבח על חמץ – לא תשחט את הפסח ועדיין] [חמץ קי]ים. [ו]לא ילין חלב חגי – חוץ למזב[ח. חגי – קרבני, כמו אסרו חג בעבותים. ראשית בכורי] [אדמת]ך - מלמד שאף השביעית ח[ייבת בבכורים. כיצד, אדם נכנס לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה,] [כורך ]עליה גמי לסימן ומקדישה. וא[ין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא ארץ חטה] [ושעורה ]וגו'. לא תבשל גדי בחלב אמו – אף[ עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה] [מוצא ב]כמה מקומות בתורה שכת' גדי [והוצרך לפרש אחריו עזים, כגון אנכי אשלח גדי עזים,] [את גד]י העזים, שני גדיי עזים, יש ל[למוד שכל מקום שנאמר גדי סתם, אף עגל וכבש במשמע.] [לא תבש]ל גדי – דונש פירש לא תמתין עד שיה[יה מתבשל הרבה, אלא תקריב בעוד שהוא] [לח ב]יכורים. כי שמי בקרבו – מחזר לראש [המקרא, השמר מפניו כי שמי משותף בו. הרס תהרסם –] [לאות]ן אלוהות. מצבותיהם – אבנים שהן מ[ציבין להשתחוות להם. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [ועבדת]ם את י"י אלהיכם וברך את לחמך ואת [מימיך – ברכה תהא מצויה בהם. כל מיני מאכל] [קורא לח]ם, וכן ויהי לחם שלמה ליום אחד ששים [כר קמח עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי וגו'. וכל מיני] [משקין ]קורא מים, כמו כי אמרה אלכה אחרי מא[הבי נתני לחמי ומימי, והכתוב משיב: לכן] [אשו]ב ולקחתי את דגני בעתו ותירושי במוע[דו היה לו לומר מימי. וכן במסכת עבודה זרה] [... ...] מי בארג ופירשו רבותינו משקה מש[ובח ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... והסרתי] [מחלה מ]קרבך – שרוב מיני תחלואים על ידי מי[ם הם באים ... וכן כי אני ה' רופאך.] [לא תה]יה משכלה ועקרה בארצך – שאף שכול[ה ... ... ... ... את מספר ימיך אמלא – ... ... ] [... ...ם] מת בחצי ימיו, אבל אתה על ידי שאסיר[ ממך כל מחלה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ...ש]רויין על אדמתן באיזו עבודה היו עוב[דים ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ...]את י"י אלהיכם אברך גם אני את לחמך וא[ת מימך ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... אס]יר כל מחלה מקרבך. משכלה – מפלת נפל[ים או קוברת בניה. והמתי – והממתי, ואשגש. וכל תיבה] [שפועל ש]לה בכפל אות אחרונה כשתהפוך לדבר בל[שון פעלתי, יש שנוטל את הכפל ומדגיש את האות ונוקדו במלאפום:] [והמתי ]מגזרת והמם גלגל עגלתו. וסבותי – מגזרת ו[וסבב בית אל, דלותי, מגזרת דללו וחרבו, על] [כפים ח]קותיך מגזרת חיקקי, את מי רצותי, מג[זרת רצץ עזב דלים. והמתרגם והמותי ואיקטל, טועה הוא,] [שאלו מגז]רת מיתה היה אין הי שלו בפתח ולא מם [שלו מדגשת, ולא נקודה מלאפום, אלא כמו והמתה את העם הזה,] [והתיו ]מדגשת לפי שתבא תחת שני תוין, האח[ת נשרשת לפי שאין מיתה בלא תיו, והאחת משמשת כמו חטאתי,] [עשיתי א]מרתי וגזרתי, וכן ונתתי התיו מדגשת ש[היא באה במקום שתים, לפי שהיה צריך שלש תוין, שתים] [ליסוד כ]מו ביו[ם] תת מתת אלהים והשלישית לשימ[וש. הצרעה – מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם] [בעיניהם ומט]ילה בם ארס והם מתים והצרעה לא עברה [את הירדן. ושתי – לשון השתה, והתיו מודגשת מפני] [שבאה תח]ת שני תוין שאין שיתה בלא תיו ואחת ל[שמוש. כי תעבד כי יהיה לך למקש – הרי אלו כי משמשין] [במקום אש]ר וכן בכמה מקומות. וזהו לשון אי, ש[הוא אחד מארבע לשונות שהכי משמש. וגם מצינו] [בהרב]ה מקומות אם משמש בלשון אשר כמו א[ם תקריב מנחת בכורים, שהיא חובה.] | [... ...] ונגש משה לבדו וגו'. ואל משה אמר – [פרשה זו נאמרה לאחר עשרת הדברים ... ... ... ...] [לאחר עש]רת הדברים באו ואמרו לו למשה דבר א[תה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות,] [וכן הו]א אומ' ויהי כשמעכם את הקול מתוך ה[חשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם] [וי]אמרו הן הראנו וגו' ועתה למה נמות כי[ תאכלנו האש הגדלה הזאת וגו' ויאמר י"י אלי שמעתי את קול] [דברי ו]גו' מי יתן והיה לבבם גו' לך אמור להם וג' [ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים] [והמש]פטים אשר תלמדם וג' וזהו שאמ' כאן ואל[ משה אמר עלה אל י"י ... ... ... ... ... ... ... ... ...] [... ...] שם נמסר לו פרשת ואלה המשפטים. ויבא[ משה ויספר לעם את כל דברי י"י וגו' ויענו כל] [העם קו]ל אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר י"י [נעשה ונשמע – ... ... ... ... ... ... ... ... ... מכה] [תאמר אל ]בני ישר' עד כאן. וישלח את נערי בני ישר' [ויעלו עלת – לקיים מה שנאמר בהוציאך] [את הע]ם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר ה[זה. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ויקח] [משה חצי] הדם וישם באגנות – שתי אגנות היו אח[ד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם.] [ומכאן למ]דו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית וט[בילה והרצאת דמים שאין הזאה בלא טבילה. ספר הברית – ] [אלו] דברים שנאמרו בואלה המשפטים [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [המשפ]טים והם ענו כל אשר דבר י"י נע[שה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ...] שהוא אומ' וישם לפניהם את כל ה[דברים ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ויב]א משה ויספר לעם את כל דברי י"י ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ויקח] [משה את] הדם ויזרק עליהם וכרת עמם ברית מ[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ...] פתרון זה לשון קבלת דברים וכן תיר[גם אונקלוס ונקביל ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ...] שלא ימרדו בו מניח שתי חרבות ומ[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [יפ]רע ממנו בד[ם] ויקח משה חצי הדם ויזרק ע[ל ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [ואל אצילי ]בני ישר' – כמו מאציליה קראתיך, וכן ש[ש אמות אצילה. ויאכלו – השלמים אכלו והעולות הקריבו] [כדכת' וי]זבחו זבחים שלמים לי"י פרים. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [חסלת פרשת משפ]טים ... ... ... ... ויקחו לי תרו[מה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ...]גים מחובת הציבור כעניין שנותנו איני[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... וזאת] [התרומה] – מדברים האילו שלא יתנו כי אם את אשר [יצום. ותכלת – צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק.] [וארגמן – צ]בוע כמין צבע ששמו ארגמן. ועזים – נוצה [של עזים, לכך תרגם אונקלוס ומעזי, הבא מן העזים,] [ולא ע]זים ממש. מאדמים – צבועות היו אדום לא[חר עבודן. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [מלאים – ] על שם שעושין להם מושב בזהב כמין גומ[א ונותנין האבן שם למלאות הגומא. לאפד ולחשן – מיני] [תכשי]ט. ועשו לי מקדש, ככל אשר אני מראה אותך – [מחובר לשלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה] [אות]ך כך אני מצוה אותך תבנית כל כליו כאשר [אני מראה אותך. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ככל] [אשר א]ני מראה אותך. זר זהב סביב – כמין כתר [מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון] [גבוה] מן הפנימי עד שעולה למול עובי הכפורת [ולמעלה הימנו משהו. ובזויות העליונות סמוך לכפרת] [היו] נותנים שנים מכאן ושנים מכאן לרחבו של [ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים,] [אמתי]ם וחצי בין בד לבד, שיהו שני בני אדם הנוש[אים את הארון מהלכין ביניהם. ... ... ... ... ... ...] [וש]תי טבעות על צלעו האחת – הן הן ארבע טב[עות שבתחלת המקרא, ופירש לך היאך היו, והויו זו יתירה] [היא, ו]פתרונו כמין שתי טבעות. ויש לך ליישבה [כן ושתיים מן הטבעות האלו על צלעו האחת. צלעו – צדו. בדי – ] [מוט]ות. לא יסורו ממנו – שכל כך יעמדו בדוח[ק בטבעות, שכשיהיו נושאין את הארון ויעלו הרים וירדו] [בקעו]ת, שלא ימושו הטבעות מן הבדים, ולא ירד[ הארון על כתפי נושאיו. ואת כל אשר אצוה אותך אל בני] [ישר' –] מה שאצוה אותך לומר לבני ישר', משם א[צוה אותך ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [... ...] וביניכם שצויתי אתכם מצוות הכתובות בה[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... וקשותיו – הן כמין] [חצאי] קנים חלולין הנסדקין לאורכן, דוגמתן עש[ה של זהב, ומסדר שלשה על ראש כל לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן] [הקנ]ים. ומבדילין בין לחם ללחם שתיכנס הר[וח ביניהם ולא יתעפשו. ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסוה.] [ומנקיו]תיו – תרגומו ומכילתיה, הם סיניפין כמין י[תדות זהב, עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה] [כנגד] גובה מערכת הלחם, ומפוצלין ששה פצ[ולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין] [על אותן פצולין, כדי שלא יכבד הלחם העליונים על התחתונים וישברו.] |
| ||
| שמות כ"ג:י"ב | [... ...]ם ותמצא שחיים הם למוצאיהם ול[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... והגר – גר] תושב. |
| |||
| שמות כ"ג:י"ג | ובכל אשר אמרתי אליכם תש[מרו – ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... צויתיך בששת השנים לאסו]ף את תבואתה וצויתיך בשביעית ש[תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך. למען ינוח שורך ו]חמורך וינפש בן אמתך והגר. ובכל [אשר אמרתי אליכם תשמרו – לא בשביתת שור וחמור ובן אמה בלבד, אלא ג]ם לרבות שביתת כלים. לא תזכירו - שלא[ יאמר לו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית.] [לא ישמע – מן הגוי, על פי]ך – לא תעשה שותפות עם הגוי שישב[ע לך בע'ז' שלו, נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך.] |
| |||
| שמות כ"ג:י"ג | [ו]בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו – למעלה הימנו כת' ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות {שמות כ"ג:י"ב}, ובשבת כת' שמור דכת' שמור את יום השבת לקדשו {דברים ה':י"ב} וכת' בסמוך ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. ופת' לא שבת בר'1 [ב]לבד שכת' בה...] |
| |||
| שמות כ"ג:ט"ו | [חדש האביב – שה]תבואה מתמלאת באיביה. לשון אחר:[ אביב - לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות.] [ולא יראו פני – לכ]ם, ריקם - כשתבאו לראות פני ברגלים, ה[ביאו לי עולות.] |
| |||
| שמות כ"ג:ט"ז | [וחג הקציר – הוא חג שבועות, בכורי מעשיך – ] שהוא זמן הבאת ביכורים, ששתי הל[חם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקד]ש, שנ' בשבועותיכם. וחג האסיף – הו[א חג הסוכות, באספך את מעשיך – שכל ימות החמה התבואה מ]תייבשת בשדות, ובחג אוספין אות[ה אל הבית מפני הגשמים.] |
| |||
| שמות כ"ג:י"ז | [שלש פעמים וגו' – לפי שהענין מדבר בשביעי]ת הוצרך ללמד שלא יסתרסו רגלי[ם ממקומן.] |
| |||
| שמות כ"ג:י"ח | [לא תזבח על חמץ – לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קי]ים. [ו]לא ילין חלב חגי – חוץ למזב[ח.] [חגי – קרבני, כמו אסרו חג בעבותים {תהלים קי"ח:כ"ז}.] |
| |||
| שמות כ"ג:י"ט | [ראשית בכורי אדמת]ך - מלמד שאף השביעית ח[ייבת בבכורים. כיצד, אדם נכנס לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, כורך] עליה גמי לסימן ומקדישה. וא[ין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא ארץ חטה ושעורה] וגו' {דברים ח':ח'}. לא תבשל גדי בחלב אמו – אף[ עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא ב]כמה מקומות בתורה שכת' גדי [והוצרך לפרש אחריו עזים, כגון אנכי אשלח גדי עזים {בראשית ל"ח:י"ז}, את] גד]י העזים {בראשית ל"ח:כ'}, שני גדיי עזים {בראשית כ"ז:ט'}, יש ל[למוד שכל מקום שנאמר גדי סתם, אף עגל וכבש במשמע.] [לא תבש]ל גדי – דונש פירש לא תמתין עד שיה[יה מתבשל הרבה, אלא תהא מביאה בעוד שהיא בחלבה ב]יכורים. |
| |||
| שמות כ"ג:כ"א | כי שמי בקרבו – מחזר לראש [המקרא, השמר מפניו כי שמי משותף בו.] |
| |||
| שמות כ"ג:כ"ד | [הרס תהרסם – לאות]ן אלוהות. מצבותיהם – אבנים שהן מ[ציבין להשתחוות להם. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] |
| |||
| שמות כ"ג:כ"ה | [ועבדת]ם את י"י אלהיכם וברך את לחמך ואת [מימיך – ברכה תהא מצויה בהם. כל מיני מאכל קרויין לח]ם, וכן ויהי לחם שלמה ליום אחד ששים [כר קמח עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי וגו' {מלכים א ה':ב'-ג'}. וכל מיני משקין ]קורא מים, כמו כי אמרה אלכה אחרי מא[הבי נתני לחמי ומימי {הושע ב':ז'}, והכתוב משיב: לכן אשו]ב ולקחתי את דגני בעתו ותירושי במוע[דו {הושע ב':י"א} היה לו לומר מימי. וכן במסכת עבודה זרה {בבלי ע"ז ל'.}] מי בארג ופירשו רבותינו {רש"י ע"ז ל'.} משקה מש[ובח ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] [והסרתי מחלה מ]קרבך – שרוב מיני תחלואים על ידי מי[ם הם באים ... וכן כי אני ה' רופאך {שמות ט"ו:כ"ו.] |
| |||
| שמות כ"ג:כ"ו | [לא תה]יה משכלה ועקרה בארצך – שאף שכול[ה ... ... ... ... ] [את מספר ימיך אמלא – ... ... ם] מת בחצי ימיו, אבל אתה על ידי שאסיר[ ממך כל מחלה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ש]רויין על אדמתן באיזו עבודה היו עוב[דים ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ]את י"י אלהיכם אברך גם אני את לחמך וא[ת מימך ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... אס]יר כל מחלה מקרבך. משכלה – מפלת נפל[ים או קוברת את בניה, קרויה משכלה. |
| |||
| שמות כ"ג:כ"ז | והמתי – והממתי, ואשגש. וכל תיבה שפועל ש]לה בכפל אות אחרונה כשתהפוך לדבר בל[שון פעלתי, יש שנוטל את הכפל ומדגיש את האות ונוקדו במלאפום: והמתי ]מגזרת והמם גלגל עגלתו {ישעיה כ"ח:כ"ח}. וסבותי {קהלת ב':כ'} – מגזרת ו[וסבב בית אל {שמ"א ז':ט"ו}, דלותי {תהלים קט"ז:ו'}, מגזרת דללו וחרבו {ישעיה י"ט:ו'}, על כפים ח]קותיך {ישעיה מ"ט:ט"ז} מגזרת חיקקי {שופטים ה':ט"ו}, את מי רצותי {שמ"א י"ב:ג'}, מג[זרת רצץ עזב דלים {איוב כ':י"ט}. והמתרגם והמותי ואיקטל, טועה הוא, שאלו מגז]רת מיתה היה אין הי1 שלו בפתח ולא מם [שלו מדגשת, ולא נקודה מלאפום, אלא והמתה את העם הזה {במדבר י"ד:ט"ו}, והתיו ]מדגשת לפי שתבא תחת שני תוין, האח[ת נשרשת לפי שאין מיתה בלא תיו, והאחרת משמשת כמו חטאתי, עשיתי א]מרתי וגזרתי, וכן ונתתי התיו מדגשת ש[היא באה במקום שתים, לפי שהיה צריך שלש תוין, שתים ליסוד כ]מו ביו[ם] תת {יהושע י':י"ב} מתת אלהים {קהלת ג':י"ג} והשלישית לשימ[וש.] |
| |||
| שמות כ"ג:כ"ח | [הצרעה – מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם בעיניהם ומט]ילה בם ארס והם מתים והצרעה לא עברה [את הירדן.] |
| |||
| שמות כ"ג:ל"א | [ושתי – לשון השתה, והתיו מודגשת מפני שבאה תח]ת שני תוין שאין שיתה בלא תיו ואחת ל[שמוש.] |
| |||
| שמות כ"ג:ל"ג | [כי תעבד, כי יהיה לך למקש – הרי אלו כי משמשין במקום אש]ר וכן בכמה מקומות. וזהו לשון אי, ש[הוא אחד מארבע לשונות שה"כי" משמש. וגם מצינו בהרבה] מקומות אם משמש בלשון אשר כמו א[ם תקריב מנחת בכורים, שהיא חובה.] |
| |||
| שמות כ"ד:א' | [... ...] ונגש משה לבדו וגו'. ואל משה אמר – [פרשה זו נאמרה לאחר עשרת הדברים ... ... ... ... לאחר עש]רת הדברים באו ואמרו לו למשה דבר א[תה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, וכן הו]א אומ' ויהי כשמעכם את הקול מתוך ה[חשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם וי]אמרו הן הראנו וגו' ועתה למה נמות כי[ תאכלנו האש הגדלה הזאת וגו' ויאמר י"י אלי שמעתי את קול דברי ו]גו' מי יתן והיה לבבם גו' לך אמור להם וג' [ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמש]פטים אשר תלמדם וג' וזהו שאמ' כאן ואל[ משה אמר עלה אל י"י ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] שם נמסר לו פרשת ואלה המשפטים. |
| |||
| שמות כ"ד:ג' | ויבא[ משה ויספר לעם את כל דברי י"י וגו' ויענו כל העם קו]ל אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר י"י [נעשה ונשמע – ... ... ... ... ... ... ... ... ... מכה תאמר אל ]בני ישר' עד כאן. |
| |||
| שמות כ"ד:ה' | וישלח את נערי בני ישר' [ויעלו עלת – לקיים מה שנאמר בהוציאך את הע]ם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר ה[זה. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] |
| |||
| שמות כ"ד:ו' | [ויקח משה חצי] הדם וישם באגנות – שתי אגנות היו אח[ד לחצי דם עולה ואחד לחצי דם שלמים להזות אותם על העם. ומכאן למ]דו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית וט[בילה והרצאת דמים שאין הזאה בלא טבילה. |
| |||
| שמות כ"ד:ז' | ספר הברית – אלו] דברים שנאמרו בואלה המשפטים [... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... המשפ]טים והם ענו כל אשר דבר י"י נע[שה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] שהוא אומ' וישם לפניהם את כל ה[דברים ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... [... ויב]א משה ויספר לעם את כל דברי י"י ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] |
| |||
| שמות כ"ד:ח' | [ויקח [משה את] הדם ויזרק עליהם וכרת עמם ברית מ[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] פתרון זה לשון קבלת דברים וכן תיר[גם אונקלוס ונקביל ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] שלא ימרדו בו מניח שתי חרבות ומ[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... יפ]רע ממנו בד[ם] ויקח משה חצי הדם ויזרק ע[ל ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] |
| |||
| שמות כ"ד:י"א |
|
| |||
| שמות כ"ה:ב'-ג' | ויקחו לי תרו[מה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...]גים מחובת הציבור כעניין שנותנו איני[... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] [וזאת התרומה] – מדברים האילו שלא יתנו כי אם את אשר [יצום.] |
| |||
| שמות כ"ה:ד' | [ותכלת – צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק.] [וארגמן – צ]בוע כמין צבע ששמו ארגמן. ועזים – נוצה [של עזים, לכך תרגם אונקלוס ומעזי, הבא מן העזים, ולא ע]זים ממש. |
| |||
| שמות כ"ה:ה' | מאדמים – צבועות היו אדום לא[חר עבודן. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] |
| |||
| שמות כ"ה:ז' | [מלאים – ] על שם שעושין להם מושב בזהב כמין גומ[א ונותנין האבן שם למלאות הגומא.] [לאפד ולחשן – מיני תכשי]ט. |
| |||
| שמות כ"ה:ח'-ט' | ועשו לי מקדש, ככל אשר אני מראה אותך – [מחובר לשלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אות]ך כך אני מצוה אותך תבנית כל כליו כאשר [אני מראה אותך. ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ככל אשר א]ני מראה אותך. |
| |||
| שמות כ"ה:י"א | זר זהב סביב – כמין כתר [מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה] מן הפנימי עד שעולה למול עובי הכפורת [ולמעלה הימנו משהו.] |
| |||
| שמות כ"ה:י"ב | [ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו] נותנים שנים מכאן ושנים מכאן לרחבו של [ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתי]ם וחצי בין בד לבד, שיהו שני בני אדם הנוש[אים את הארון מהלכין ביניהם. ... ... ... ... ... ...] [וש]תי טבעות על צלעו האחת – הן הן ארבע טב[עות שבתחלת המקרא, ופירש לך היאך היו, והויו זו יתירה היא, ו]פתרונו כמין שתי טבעות. ויש לך ליישבה [כן ושתיים מן הטבעות האלו על צלעו האחת.] [צלעו – צדו.] |
| |||
| שמות כ"ה:י"ג | [בדי – מוט]ות. |
| |||
| שמות כ"ה:ט"ו |
|
| |||
| שמות כ"ה:כ"ב | [ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישר' –] מה שאצוה אותך לומר לבני ישר', משם א[צוה אותך ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ...] וביניכם שצויתי אתכם מצוות הכתובות בה[ ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... ] |
| |||
| שמות כ"ה:כ"ט | [וקשותיו – הן כמין חצאי] קנים חלולין הנסדקין לאורכן, דוגמתן עש[ה של זהב, ומסדר שלשה על ראש כל לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן הקנ]ים. ומבדילין בין לחם ללחם שתיכנס הר[וח ביניהם ולא יתעפשו. ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסוה.] [ומנקיו]תיו – תרגומו ומכילתיה, הם סיניפין כמין י[תדות זהב, עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה כנגד] גובה מערכת הלחם, ומפוצלין ששה פצ[ולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד הלחם העליונים על התחתונים וישברו.] |
| |||
| שמות כ"ה:ל"ז | על1 עבר פניה – המנורה היתה בדרום והשולחן בצפון ופי הנרות נוטות אל עבר פניה לצד צפון להדליק נוכח השלחן. ר' יוסף. |
| |||
| שמות כ"ז:י"ט | ואני יוסף ב"ר שמעון: ששמו מוכיח עליהם שהן תקועין בארץ, לכך נקראו יתידות, ומקר' מסייעני אהל ב[ל]1 יצען ובל יסע יתידותיו לנצח (יש' לג,כ). |
| |||
| שמות ל':י"ג | ואני יוסף ב"ר שמעון אומר אני: הרגלו של לשון המקרא כך הוא, שהדבר שהוא רוצה לפרש יאמר זה הדבר אשר אני מצוה והולך ומפרש, כמו [זה הדבר אשר צוה י"י לבנות צלפחד (במ' לו,ו), וכמו] זה הדבר אשר צוה י"י לקטו ממנו (שמות טז,טז), וכן וזה אשר תעשה אותה שלוש [מאות אמה] (בר' ו,טו), וזה אשר תעשה על המזבח (שמות כט,לח), [ומה תעשה – כבשים בני שנה]. אף כאן זה יתנו כל העובר על הפקודים, ומהו המתנה? מחצית השקל. |
| |||
| שמות ל"ב:א' | אשר ילכו לפנינו – כל אלהות לש' רבים, כמ' אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם לשום לו שם (ש"ב ז,כג), שפי' שאלהים קדושים הוא (יהו' כד,יט). וכן אדונות לש' רבים, כמו אדני יוסף (בר' לט,כ), אף כאן עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, ואי אתה מוצא אלא אחד, שנ' ויצא העגל הזה (שמות לב,כד). ומה שפי' רבינו למעלה זהו מדרשו, אבל לפי פשוטו, כל אלהות הורגלו הכת' לאומרן בלש' רבים. |
| |||
| שמות ל"ב:כ"ד | ויצ[א העגל] הזה – כמו [ומ]וציא כלי למעשהו {ישעיהו נ"ד:ט"ז}, וכן ויצא לצורף כלי1 {משלי כ"ה:ד'}. |
| |||
| שמות ל"ג:ד'-ו' |
|
| |||
| שמות ל"ג:ז' | וקרא לו אהל מועד – פי' ה"ר יוסף קרא: שכל אותם מ' ימים שנתפלל משה על ישראל למעלה ברקיע ולא היה יושב כי אם באהל מועד הנזכר כאן, ולא הלך ברקיע עד המ' ימים אחרונים שהלך לקבל הלוחות. |
| |||
| שמות ל"ג:י"ד | פני ילכו – כמו ופניך הולכים בקרב {שמואל ב י"ז:י"א}. והניחותי לך – מ[כ]ל א[וי]ביך [כמו ד]כת' והיה בהניח י"י אלהיך לך {דברים כ"ה:י"ט}. |
| |||
| שמות ל"ד:ט' | ואני הכותב1 יוסף ב"ר שמעון אומר: שאין זו בקשה, אלא כשידע משה שאילו שלוש עשרה מידות טובות2 נוהגות בהק', מיהר והשתחוה לפניו, וכך אמ' לפניו: מאחר שהודעתני3 שאתה נושא עון ופשע וחטאה, אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא י"י בקרב', ולא השליח, כי עם קשה עורף הוא ועתידין לחטוא, ולכשיחטאו אתה תהיה סולח לעוונינו ולחטאתינו שנקרא' נושא עוון ופשע וחטאה. וסלחת – אנפרדונְרֵש,4 ואינו איפרדוניש לשון תפילה. ונחלתנו – איפר איריטרשטש.4 אבל אם שליח הולך עמנו, אין מידת הדין נותנת שיכנסו לארץ עולמית לפי שאינו רשאי לסלוח5 אלא עושה שליחותו, כמה שנ' כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו. |
|