EN/HEע/E

"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ"

Sources

Devarim 7:9דברים ז׳:ט׳

Know therefore that Hashem your God, he is God, the faithful God, who keeps covenant and loving kindness with them who love him and keep his commandments to a thousand generations,

וְיָדַעְתָּ כִּי י״י אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָו לְאֶלֶף דּוֹר.

Melakhim I 8:23מלכים א ח׳:כ״ג

and he said: 'O Lord, the God of Israel, there is no God like Thee, in heaven above, or on earth beneath; who keepest covenant and mercy with Thy servants, that walk before Thee with all their heart;

וַיֹּאמַר י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכׇל לִבָּם.

Yirmeyahu 2:1-6ירמיהו ב׳:א׳-ו׳

(1) And the word of the Lord came to me, saying: (2) Go, and cry in the ears of Jerusalem, saying: Thus saith the Lord: I remember for thee the affection of thy youth, The love of thine espousals; How thou wentest after Me in the wilderness, In a land that was not sown. (3) Israel is the Lord's hallowed portion, His first-fruits of the increase; All that devour him shall be held guilty, Evil shall come upon them, Saith the Lord. (4) Hear ye the word of the Lord, O house of Jacob, And all the families of the house of Israel; (5) Thus saith the Lord: What unrighteousness have your fathers found in Me, That they are gone far from Me, And have walked after things of nought, and are become nought? (6) Neither said they: 'Where is the Lord that brought us up Out of the land of Egypt; That led us through the wilderness, Through a land of deserts and of pits, Through a land of drought and of the shadow of death, Through a land that no man passed through, And where no man dwelt?'

(א) וַיְהִי דְבַר י"י אֵלַי לֵאמֹר. (ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר י"י זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. (ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַי"י רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כׇּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם י"י. (ד) שִׁמְעוּ דְבַר י"י בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ה) כֹּה אָמַר י"י מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ. (ו) וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה י"י הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם.

Yirmeyahu 2:17ירמיהו ב׳:י״ז

Is it not this that doth cause it unto thee, That thou hast forsaken the Lord thy God, When He led thee by the way?

הֲלוֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ עׇזְבֵךְ אֶת י"י אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִכֵךְ בַּדָּרֶךְ.

Yirmeyahu 2:31-33ירמיהו ב׳:ל״א-ל״ג

(31) O generation, see ye the word of the Lord: Have I been a wilderness unto Israel? Or a land of thick darkness? Wherefore say My people: 'We roam at large; We will come no more unto Thee'? (32) Can a maid forget her ornaments, Or a bride her attire? Yet My people have forgotten Me Days without number. (33) How trimmest thou thy way To seek love! Therefore—even the wicked women Hast thou taught thy ways;

(לא) הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר י"י הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ. (לב) הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר. (לג) מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה לָכֵן גַּם אֶת הָרָעוֹת [לִמַּדְתְּ] (למדתי) אֶת דְּרָכָיִךְ.

Yirmeyahu 31:1-2ירמיהו ל״א:א׳-ב׳

(1) Thus saith the Lord: The people that were left of the sword Have found grace in the wilderness, Even Israel, when I go to cause him to rest. (2) 'From afar the Lord appeared unto me.' 'Yea, I have loved thee with an everlasting love; Therefore with affection have I drawn thee.

(א) כֹּה אָמַר י"י מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל. (ב) מֵרָחוֹק י"י נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.

Tehillim 4:4תהלים ד׳:ד׳

But know that the Lord hath set apart the godly man as His own; The Lord will hear when I call unto Him.

וּדְעוּ כִּי הִפְלָה י״י חָסִיד לוֹ י״י יִשְׁמַע בְּקׇרְאִי אֵלָיו.

Tehillim 31:24תהלים ל״א:כ״ד

O love the Lord, all ye His godly ones; The Lord preserveth the faithful, And plentifully repayeth him that acteth haughtily.

אֶהֱבוּ אֶת י״י כׇּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר י״י וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה.

Tehillim 50:5תהלים נ׳:ה׳

'Gather My saints together unto Me; Those that have made a covenant with Me by sacrifice.'

אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח.

Tehillim 89:29תהלים פ״ט:כ״ט

For ever will I keep for him My mercy, And My covenant shall stand fast with him.

לְעוֹלָם [אֶשְׁמׇר] (אשמור) לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ.

Nechemyah 13:14נחמיה י״ג:י״ד

Remember me, O my God, concerning this, and wipe not out my good deeds that I have done for the house of my God, and for the wards thereof.

זׇכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת וְאַל תֶּמַח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו.

Divrei HaYamim II 32:32דברי הימים ב ל״ב:ל״ב

Now the rest of the acts of Hezekiah, and his good deeds, behold, they are written in the vision of Isaiah the prophet the son of Amoz, and in the book of the kings of Judah and Israel.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו הִנָּם כְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.

Targum Yonatan Yirmeyahu 2:2-3תרגום יונתן ירמיהו ב׳:ב׳-ג׳

(ב) אֱזִיל וְתִתְנַבֵּי קֳדָם עַמָא דִי בִירוּשְׁלֵם לְמֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דָכֵירְנָא לְכוֹן טַבְוַת יוֹמֵי קֶדֶם רַחֲמַת אֲבָהַתְכוֹן דְהֵימְנוּ בְּמֵימְרִי וַאֲזָלוּ בָּתַר תְּרֵין שְׁלִיחֵי בָּתַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּלָא זְוָדִין בְּאַרְעָא דְלָא מִזְדַרְעָא. (ג) קוּדְשַׁיָא אִינוּן בֵית יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וְעַל בָּזְזֵיהוֹן כְּדִמְעָה אֲרָמוּת עַלְלָא דְמַן דָאָכַל מִנֵיהּ חַיָב לְמֵימַת וּכְשִׁירוּ חֲצַד עוֹמָר אֲרָמוּתָא דְעַד לָא מְקָרְבִין מִנֵיהּ כַּהֲנַיָא בְּנֵי אַהֲרֹן קוּרְבְּנַיָא עַל מְדַבְּחָא מַן דְּאָכִיל מִנֵיהּ מִתְחַיֵב אַף כֵּן כָּל בָּזְוֵיהוֹן דְבֵית יִשְׂרָאֵל יְחוֹבוּן בִּישְׁתָא תֵיתֵי עֲלֵיהוֹן אֲמַר יְיָ.

Rashi Yirmeyahu 2:2-3רש״י ירמיהו ב׳:ב׳-ג׳

(ב) זכרתי לך – אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה ול׳ הכנסה הוא, כלולותיך נוצי״ש בלעז, ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי. (ג) קדש ישראל – כתרומה. ראשית תבואתה – כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת״י.

R. Yosef Kara Yirmeyahu 2:2-9, 17ר׳ יוסף קרא ירמיהו ב׳:ב׳-ט', י"ז

(ב) זכרתי לך חסד נעוריך – את שכחת חסד שעשיתי לך מנעוריך שגאלתי אתכם מתחת סבלות מצרים והולכתי אתכם במדבר וסיפקתי צורכיכם במדבר מ׳ שנה והריני מזכיר לך חסד שעשיתי לך מנעוריך כשהלכת אחרי. במדבר בארץ לא זרועה – וקראתיך קודש כמו שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. (ג) וזהו: קודש ישראל לי״י – כלומר באותו פרק ובאותה העונה כיניתי לכם השם הזה. ושמא תאמר מה הנאה יש בו ומה טיבו של שם זה לקרות אתכם קודש, דבר גדול הוא לכם אילו לא חיללתם את שמכם בעבירות שהרי מה קודש כל הנהנה ממנו חייב אשם אף ישראל כל אוכליו יאשמו. תבואתה – ה׳ כתיב כנגד ביכורים וג׳ תרומות ומעשר ראשון שנקראו כולן ראשית. ואית דמפיק מעשר ועייל ראשית הגז. רעה תבוא אליהם נאום י״י – באותו הפרק בדור המדבר אמר כך ועכשיו שעזבתם אותי ותקטרו לאלהים אחרים קורא לכל משפחות ממלכות שיבואו ויתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים. (ה) מה מצאו אבותיכם בי עול – שנעשו כפויי טובה שלא זכרו החסד שעשיתי עמהם מנעוריהם והוא החסד המפורש למעלה ומפרש עוד והולך כעניין שאמר אחריו. (ו) ולא אמרו איה י״י המעלה אותנו מארץ מצרים – ושמא תאמר אם שאר העם נעשו כפויי טובה הכהנים ותופשי התורה מחזיקין הן בתורת י״י וזכורין הם הטובות שעשיתי עמהן לשעבר. (ח) לכך נאמר: הכהנים לא אמרו איה י״י – כלומר איה י״י המעלה אותם מארץ מצרים. ותופשי התורה לא ידעוני – אף הם שכחו הטובות שעשיתי להם. לא ידעוני – לא הכירו הטובות כמה דאת אמר: והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר. וכן ויקם דור אחריהם אשר לא ידעו את י״י ואת כל הטובה אשר עשה י״י לישראל. והרועים פשעו בי – אילו מלכי ישראל ואחז ומנשה ויהויקים מלכי יהודה שהדיחו ישראל מעל י״י והחטיאום חטאה גדולה. (ט) לכן עוד אריב אתכם נאם י״י – כלומר לבד ממוסר זה שהוכחתי אתכם שהייתם כדיי לזכור הטובות שעשיתי עמכם לשעבר ועוד אריב אתכם שהיה לכם לקחת מוסר מן האומות שאין לך עם שיחליף גוי אלהיו אע״פ שאין העובדו נהנה ממנו כל ימיו כמו שמפרש והולך. (יז) הלא זאת תעשה לך – תשובה לדבר היא זו כלומר אל תתמה על החפץ שהאומות שואגין בכם שאת גרמת לך מיום עזבך י״י אלהיך – ולא זכרת העת שהוליכך במדבר ושם סיפק לך כל צורכך.

Radak Yirmeyahu 2:2-3רד״ק ירמיהו ב׳:ב׳-ג׳

(ב) הלך – מקור או צווי וכן זכור את יום השבת תמוך אשורי. באזני ירושלם – ר״ל עם ירושלם ומדבר כנגד העיר כאלו מדבר כנגד העם. זכרתי לך חסד נעוריך – אף על פי שאני מביא עליך רעה בעבור מעשיך הרעים לא אעשה אותך כלה וגם אעניש המריעים לך כי זכרתי לך חסד נעוריך וענין חסד נעוריך אהבת כלולותיך כמו שתרגם יונתן דכיר אנא לכון טבוות יומי קדם רחמת אבהתכון דהימינו במימרי וגו׳ כבעמוד. ואפשר שהיה דעתו באמרו ימי קדם על האבות אברהם יצחק ויעקב שהיו אנשי חסד או אהבת כלולותיך פירוש חסד נעוריך והכל ענין אחד על דור המדבר וקורא הימים הקדמונים ימי נעורים בדרך השאלה כמו שהנערים קודמין לבחורים ולזקנים ופירוש כלולותיך שם מן כלה כי כנסת ישראל נדמת לכלה ביום מתן תורה והקב״ה נדמה לחתן. (ג) קדש ישראל – נחשב כמו קדש שלא יאכלנו זר ומה שאמר ראשית תבואתה הוא כפל ענין במלות שונות כי התרומה שהיא ראשית התבואה הוא קדש וכל זרים אוכליו יש עליהם אשם כן ישראל אף על פי שהקב״ה מביא עליהם האויב הוא נענש עליהם כי זוכר להם חסד נעורים שהוא חסד האבות כמו שראינו בסנחריב וכן בנבוכדנצר ולעונש ישראל נחרבה בבל כמו שכתוב. תבואתה – כתוב בה״א במקום וי״ו כמו אהלה והדומים לו. ויונתן תרגם קדש התרומה וראשית תבואתה העומר שתרגם כן קודשיא אינון בית ישראל קדם ה׳ ועל בזזיהון וגומר כבעמוד. יאשמו – האל״ף בשוא בלבד.

Abarbanel Yirmeyahu 2:1-3אברבנאל ירמיהו ב׳:א׳-ג׳

(א) ויחי דבר ה׳ אלי לאמר הלוך וקראת וגומר עד סוף הנבואה אחרי שצוה השם יתברך את ירמיהו בדבור הראשון מהנבואה הזאת שילך בשליחותו ולא ימנע מפגי נערותו והודיעו בדבור השני שאין ראוי לו שיתמהמה ויתעכב כשליחו׳ אבל שילך במהירות כי עת רעה היא והודיעו בדבור השלישי מאין תבוא הרעה הזאת כל כך במהירות ראה יתברר שהנה ישאר בלב הנביא ספק אהד והוא איך ילך להנבא ותהיה תהלת נבואתו ברעה אשר ימצא את עמו ושהיה יותר סוב שינבא ראשונה נבואה סובה איזו שתהיה ואחר בך יניד הרעות ברצון השם באופן שלא תהיה תחלת דברי פיו ייעודים רעים. (ב) ולפן ברי להפיק רצונו בא לו הדבור האחרון על זה שילך ויקרא באזני ירושלם רוצה לומר בשווקים וברחובות בפרסוס באזני כל העם הדברים חטובים והנתומים האלה שהם כה אמר ה׳ זכרתי לך הסד נעוריך וגומר וענין זה המאמר שהשם יתברך היה זוכר להם שלשה זמני זבות וצדקה האחד הוא ימי האבות הקדושים והשבועה שנשבע להם על זרעם וזהו חסד נעוריך בלומר החסד והשבועה אשר עשיתי עמך בימי הנעורי׳ והם ימי האבות והוא על דרך חתן אמת ליעקב הסר לאברהם והזמן השני הוא במעמר הר סיני שקבלו  את התודה ונתקדשו לגבוה בכלה שתתקדש לחתן וע״ז אמר אהבי כלולותיי בלומר האהב׳ שאהבתי אותך שמה ככלה והזמן ג׳ הוא לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה סובלת ייסורין רבים ומשגה׳ בנסים ונפלאו׳ והיה אם כן זמנה האי דומה לנערות האשה קודם שתנשא והזמן השני דומה לבחרות הכלה בחופתה והזמן השלישי דומה לימות האשד. בהיותה בעולת בעל וגם עד זקנה ושיבה וי״ת דכירנא לכ־ן טבוות יומי קום רחמת אבהתכון דקיימינן במימרי ואזלו בתר תרין שלוחי בתר משה ואהרן במדברא ארבעין שנין בארע ולא מזדרעא וענין הזכירה הזאת הוא שאם *שובו בתשובה יקבל אותם ויכפר בעד חטאתם. (ג) ואמני אומרו עוד קדש ישראל לה׳ הוא כדמות תולדה כאומרו ומפני חסד נעוריך ואהבת כלולותיך ולכתך אחרי במדי היה ישראל קדש לה׳ דבר קדוש ונבול לו שבל זר לא יאכל בו כ״ש שישראל הוא ראשית תבואתה כי הוא העם שחל בתוכם שכינתו לא עשה כן לכר גוי ומפני זה כל אכליו יאשמו כ׳ אף על פי שהם חטאים לפני לא ינקה כל הנוגע בם ועכ״פ רעה תבא אליהם נאם ה׳ וי״ת קדש ישראר על התרומה וראשית תבואתה על הקציר קודם העומר שהאוכל ממנו מתחייב הנה התבאר למה באו הדבורים הארבעה אלה זה אחר זה ולמה נאמר בכל אחד מהם ויהי דבר ה׳ אלי לאמר שהוא מפני היותם מאמרים כל אחד מפני עצמו ושהיה הדבור האחרון הזה מקום התחלה וראשית לנבואותיו והותרה בזה השאלה הששית: הנבואה השנית תחלתה שמעו דבר השם בית יעקב וגימר עד ויאמר השם אלי בימי יאשיהו ויש בנבואה הזאת שתי פרשיות האחת שמעו דבר השם בית יעקב והשנית למה תריבו אלי כולכם.

Shadal Yirmeyahu 2:2-3שד״ל ירמיהו ב׳:ב׳-ג׳

(ב) זכרתי לך חסד נעוריך – החסד הוא באוהב, והחן הוא בנאהב (עיין פירושי בבראשית ל״ט:כ״א ובירמיהו ט״ז:י״ג). וכאן הכוונה: זכרתי לך החסד והדבקות שהייתי דבק בך בימי נעוריך ואהבתי אותך בימי כלולותיך, ולפיכך אף אם אענישך, הנה חסדי מאתך לא ימוש, וקדש ישראל לה׳ וגו׳ {ירמיהו ב׳:ג׳}. ומכל מקום הנני מוכרח להוכיח אתכם על פניכם ולומר לכם: מה מצאו אבותיכם בי עול וגו׳. ויונתן ורש״י (וגעזעניוס ואחרים) פירשו: חסד נעוריך – דבקותך בי בימי נעוריך. ולי נראה: כי דבקות האדם באל לא תקרא חסד. ואף על פי שהאוהב את ה׳ נקרא חסידו (לאיש חסידך {דברים ל״ג:ח׳}, אספו לי חסידי {תהלים נ׳:ה׳}, כי טוב נגד חסידיך {תהלים נ״ב:י״א}, וזולתם), מכל מקום לשון חֶסֶד לא נמצא רק בין אדם לאדם, או מהאל לאדם, ורק בדורות האחרונים (בנחמיה ובדברי הימים) אולי נקראו מעשי חסידות שבין אדם למקום בשם חסדים. וגעזעניוס הביא: כי חסד חפצתי (הושע ו׳:ו׳) להוראת החסידות, והוא שבוש, והנכון כפירוש רד״ק. והנה הנביאים היו מלמדים את העם כי חסד יחפץ האל ולא זבח, ושדעת אלהים אינה אלא לדעת כי הוא עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ ושבאלה הוא חפץ, כי דרך ה׳ (בראשית י״א:י״ט) אינה אלא לעשות צדקה ומשפט. ונראה כי כשבטלו הנביאים נפלו המון ישראל בטעות גדולה, וקראו חסד וחסידות למעשים שבין אדם למקום. והנה קודם שיתחיל להוכיחם ולאַיֵים עליהם, רצה להודיעם, שאם יענישם, לא יהיה זה משנאתו אותם, כי עדיין חביבים הם בעיניו. לכתך – זכרתי לך לכתך אחרי במדבר – כלומר: זכרתי מה שאהבתיך כשהוצאתיך ממצרים. וגם מה שַאַת היית דבקה בי והולכת אחרי במדבר. ולדעת תלמידי מוהר״ר אליעזר אליה איגל מלבוב גם זה חסד האל עם ישראל, כלומר: זכרתי מה שהייתי מוליך אותך במדבר, באופן שהיית הולכת אחרי במדבר. (ג) קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו – ישראל הם לה׳ כקדש וכתרומה שאוכליה חייבים עליה מיתה. כאלו ה׳ הוא בעל השדה, וכל הגוים הם תבואת שדהו, וישראל הם התרומה וראשית התבואה. ואם יבא אדם ויאכל משאר תבואתו, יש לו תשלומין, ואם יאכל מן התרומה, הוא חייב מיתה. יאשמו – עיין בראשית מ״ב:כ״א. וראזנמילר פירש הפסוק הזה לשעבר. קדש היה ישראל לה׳ – בדור המדבר. אך באומרו בסוף הפסוק נאום ה׳ – משמע כי גם עתה הדבר כן הוא. וכל זה לא יתנגד למה שהוא עתיד להוכיחם ולאיים עליהם, כי הכוונה שלא יָרַע להם אדם מבלעדי גזרת האל, ורק בשיעור אשר תגזור מדת דינו, ולא ימאסם ולא יגעלם לכלותם.

Malbim Yirmeyahu Beur HaInyan 2:1-3מלבי״ם ירמיהו ביאור הענין ב׳:א׳-ג׳

(א) ויהי אחר שהקדים איכות תחלת נבואתו וענין נבואתו בכלל, הקדים הקדמה כוללת לדברי פורעניות אשר ינבא בכל הספר על ישראל יודיע כי בכל העונשים והיסורים שיביא ה׳ על ישראל, עוד אהבתו אליהם ועוד לא שכח בריתו מימי קדם, וכל אוכליהם ענוש יענשו, כאב שקצף על בנו ומוסרו לשלוחים אכזרים להכותו מכה רבה, שבכ״ז לבו דואב ומלא רחמים על בנו המוכה, וקוצף על האכזר המכה וסופו ליטול את שלו מתחת ידו. (ב) זכרתי לך חסד נעוריך – מדמה תחלת התחבר דבר האלהי עם עמו, כחבורי חתן וכלה ארוס וארוסה, ויציירהו כאיש אחד הבא מרחוק, ובת עשיר היפה בנשים הכניסה אותו לבית אביה ועשתה עמו חסד, ואח״ז דבקה נפשה בו והתחתנה עמו, ואח״ז האמינה בו ויצאה עמו מבית אביה אל המדבר לאשר היה רוחו ללכת, וכן בנמשל תחלה שמרו האבות ובניהם אחריהם דרך ה׳ והודיעו אלהותו בעולם בעודו היה גר בלתי ניכר פה לכל העמים שעבדו עצבים וחמנים, וזה חסד נעוריך – ואח״ז התחתנו עמו ונכנסו בברית ואהבת כלולות בהוציאם ממצרים וקבלת התורה, שבאו בברית עמו, וזה אהבת כלולותיך – ואח״ז האמינו בו ויצאו אחריו אל המדבר, מרוב חשקם אל הדבקות האלהי, והם ג׳ מיני זכיות שיש לישראל, א. קודם השדוכין, ב. בהשדוכין עצמם, ג. אחר השדוכין, וזכיות אלה עדן זכורים בלבי לא אשכחם, ולכן (ג) קדש – דמית כקדש וכתבואת ראשית שהיא התרומה שאסורה למאכל לזרים וזר האוכלה יאשם בין בגוף בין בנפש, וכן כל אוכליו יאשמו היא אשמת הנפש, כמ״ש ואיש כי יאכל קדש ואשמה הנפש ההיא, וגם רעה תבא אליהם הוא עונש הגוף ומיתה בידי שמים, ור״ל אף שאנבא עליך עתה שתהיה למאכל לשיני אריות סופם לקבל עונשם כאוכל קדש ה׳ ותרומתו.