EN/HEע/E

Lo Tevashel Gedi

Sources

Bereshit 38:20-23בראשית ל״ח:כ׳-כ״ג

(20) Judah sent the young goat by the hand of his friend, the Adullamite, to receive the pledge from the woman’s hand, but he did not find her. (21) Then he asked the men of her place, saying, “Where is the prostitute, that was at Enaim by the road?” They said, “There has been no prostitute here.” (22) He returned to Judah, and said, “I have not found her; and also the men of the place said, ‘There has been no prostitute here.’” (23) Judah said, “Let her keep it, lest we be shamed. Behold, I sent this young goat, and you have not found her.”

(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ. (כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כב) וַיָּשׇׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.

Bereshit 40:10בראשית מ׳:י׳

and in the vine were three branches. It was as though it budded, it blossomed, and its clusters produced ripe grapes.

וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.

Shemot 22:28-29שמות כ״ב:כ״ח-כ״ט

(28) “You shall not delay to offer from your harvest and from the outflow of your presses. “You shall give the firstborn of your sons to me. (29) You shall do likewise with your cattle and with your sheep. Seven days it shall be with its mother, then on the eighth day you shall give it to me.

(כח) מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי. (כט) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.

Shemot 23:14-19שמות כ״ג:י״ד-י״ט

(14) “You shall observe a feast to me three times a year. (15) You shall observe the feast of unleavened bread. Seven days you shall eat unleavened bread, as I commanded you, at the time appointed in the month Abib for in it you came out from Egypt, and no one shall appear before me empty. (16) And the feast of harvest, the first fruits of your labors, which you sow in the field: and the feast of harvest, at the end of the year, when you gather in your labors out of the field. (17) Three times in the year all your males shall appear before the Lord Hashem. (18) “You shall not offer the blood of my sacrifice with leavened bread, neither shall the fat of my feast remain all night until the morning. (19) The first of the first fruits of your ground you shall bring into the house of Hashem your God. “You shall not boil a young goat in its mother’s milk.

(יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. (טו) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. (טז) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה. (יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כׇּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן י״י. (יח) לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר. (יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית י״י אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

Shemot 34:18-26שמות ל״ד:י״ח-כ״ו

(18) “You shall keep the feast of unleavened bread. Seven days you shall eat unleavened bread, as I commanded you, at the time appointed in the month Abib; for in the month Abib you came out from Egypt. (19) “All that opens the womb is mine; and all your livestock that is male, the firstborn of cow and sheep. (20) The firstborn of a donkey you shall redeem with a lamb: and if you will not redeem it, then you shall break its neck. All the firstborn of your sons you shall redeem. No one shall appear before me empty. (21) “Six days you shall work, but on the seventh day you shall rest: in plowing time and in harvest you shall rest. (22) “You shall observe the feast of weeks with the first fruits of wheat harvest, and the feast of harvest at the year’s end. (23) Three times in the year all your males shall appear before the Lord Hashem, the God of Israel. (24) For I will drive out nations before you and enlarge your borders; neither shall any man desire your land when you go up to appear before Hashem, your God, three times in the year. (25) “You shall not offer the blood of my sacrifice with leavened bread; neither shall the sacrifice of the feast of the Passover be left to the morning. (26) “You shall bring the first of the first fruits of your ground to the house of Hashem your God. “You shall not boil a young goat in its mother’s milk.”

(יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. (יט) כׇּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכׇל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה. (כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. (כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת. (כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. (כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כׇּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (כד) כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. (כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח. (כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית י״י אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

Bemidbar 18:12במדבר י״ח:י״ב

“All the best of the oil, and all the best of the vintage, and of the grain, the first fruits of them which they give to Hashem, to you have I given them.

כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכׇל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַי״י לְךָ נְתַתִּים.

Devarim 14:21דברים י״ד:כ״א

You shall not eat of anything that dies of itself: you may give it to the foreigner living among you who is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner: for you are a holy people to Hashem your God. You shall not boil a young goat in its mother’s milk.

לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַי״י אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

Devarim 33:13-15דברים ל״ג:י״ג-ט״ו

(13) Of Joseph he said, “His land is blessed by Hashem, for the precious things of the heavens, for the dew, for the deep that couches beneath, (14) for the precious things of the fruits of the sun, for the precious things of the growth of the moons, (15) for the chief things of the ancient mountains, for the precious things of the everlasting hills,

(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת י״י אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. (יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. (טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.

Yoel 4:13יואל ד׳:י״ג

Put ye in the sickle, For the harvest is ripe; Come, tread ye, For the winepress is full, the vats overflow; For their wickedness is great.

שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם.

Shir HaShirim 4:13שיר השירים ד׳:י״ג

Thy shoots are a park of pomegranates, With precious fruits; Henna with spikenard plants,

שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים.

Shir HaShirim 4:16שיר השירים ד׳:ט״ז

Awake, O north wind; And come, thou south; Blow upon my garden, That the spices thereof may flow out. Let my beloved come into his garden, And eat his precious fruits.

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

Shir HaShirim 7:14שיר השירים ז׳:י״ד

The mandrakes give forth fragrance, And at our doors are all manner of precious fruits, New and old, Which I have laid up for thee, O my beloved.

הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כׇּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.

Philo On the Virtues 142-144פילון על המידות הטובות קמ״ב-קמ״ד

(142) But being profuse in virtue and resourceful in providing excellent counsels, he endeavors to outdo even himself and carries the contest further. For he orders them not to separate an animal from its mother before it is weaned, whether it is a lamb or a kid or any other animal in their flocks. And he also commands them not to kill a mother and offspring on the same day. Now he bestows upon them lavishly when he says, "You shall not boil a lamb in its mother's milk." (143) For he deemed it to be wholly improper that the food meant for a living thing should become its seasoning and flavoring when it is slaughtered, and that while nature cared enough for its survival to rain down milk and arranged for it to be conveyed through the mother's breasts as through channels, the unpleasantness of humankind would advance to such a point as to misuse the source of its life for the purpose of the consumption of the body it leaves behind. (144) But if anyone thinks fit to boil meat in milk, let it be done with no cruelty and without impiety. There are countless herds of animals everywhere, and each day they are milked by cowherds, goatherds, and shepherds, whose largest source of income in tending their herds is milk, sometimes in liquid form and sometimes reduced and congealed into cheese. And since there is such abundance, anyone who boils the meat of lambs or kids or any other animal in its mother's milk exhibits a terrible unseemliness of manners, which have been severed from that passion that is most indispensable and most closely related to the rational soul, mercy.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Shemot 23:19תרגום ירושלמי (ניאופיטי) שמות כ״ג:י״ט

שרוי בכרית פירי עללתכון תייתון לבי(ה){ת} מוקדשא דייי אלהכון עמי בני ישראל לא תבשלון ולא תיכלון בשר בחלב מערבין כחדא דלא יתקף רוגזי עליכון ונ(כ)בשל עבוריכון צריכין דגנה וקשה מערבין כחדא.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Shemot 34:26תרגום ירושלמי (ניאופיטי) שמות ל״ד:כ״ו

שרוי בכורת ארעכון תייתון לבית מקדשא דייי אלהכון עמי בני ישראל לא תבשלון ולא תאכלון בשר וחלב מערבין כחדא דלא יתקו[ף] רוגזי ונבשל עבריכון צרירין דגנא וקשה מערבין כחדא.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Devarim 14:21תרגום ירושלמי (ניאופיטי) דברים י״ד:כ״א

לא תאכלון כל נבלה לתותבייה מן בני עממיא די בקורייכון תתנון יתה ויכלון יתה או מזבנה תזבנון יתיה לבני עממיא ארום עם קדישין אתון קדם ייי אלהכון עמי בני ישראל לא תבשלון ולא תאכלון בשר וחלב מערבין כחדה דלא יתקף רוגזי ונבשל עבוריכון צרירין דגנה וקשה מערבין כחדה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 23:19מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״ג:י״ט

"The first of the first-fruits of your land": What is the intent of this section? (Devarim 26:2) "Then you shall take of the first of all the fruits of the earth" tells me only of fruits per se. Whence do I derive (the same for) first-fruits which he trod into liquids? From (Ibid.) "shall you bring to the house of the Lord your God" — in any event. And what is the difference between the former (i.e., fruits) and the latter (i.e., liquids)? The first — he brings and recites (the bikkurim declaration); the second — he brings and does not recite. "the first-fruits of your land": to exclude (from the mitzvah of bikkurim) tenant-farmers, renters, thieves and extortionists. (Devarim 26:3) "which the Lord swore to our fathers": to exclude proselytes and servants. (Ibid.) "which the Lord your God gives to you (singular)": to exclude women, tumtum (indeterminate gender), and hermaphrodite. Does this imply that they are excluded from reading (the bikkurim declaration) or from bringing (the fruit)? It is, therefore, written (Exodus 23:19) "shall you bring" — in any event. And what is the difference between the former and the latter? The former bring and read; the latter bring and do not read. "You shall not cook a kid in its mother's milk": R. Shimon says: Why is this written in three places? (here, (Exodus 34:26) and (Devarim 14:21). They correspond to the three covenants that the Holy One Blessed be He forged with Israel: one in Chorev, one Arvoth Moav, and one in Mount Gerizim and Mount Eival. R. Yoshiyah says: The first was stated first, and "firsts" are not expounded. Why is the second stated? A clean animal confers tumah (uncleanliness) by being carried, and an unclean animal confers tumah by being carried. If you have learned about a clean animal that it is forbidden to cook its flesh in its (mother's) milk, I might think that the same holds true for an unclean animal. It is, therefore, written "in the milk of its mother," and not in the milk of an unclean animal. The third: "in the milk of its mother," but not in human milk. R. Yonathan says: Why is it written in three places? Once for a beast, once for an animal, once for a bird. Abba Channan says in the name of R. Elazar: Why is it written in three places? Once for a large beast, once for goats, once for sheep. R. Shimon b. Elazar says: Why is it written in three places? Once for a large beast, once for a small beast, once for an animal. Variantly: Once to forbid eating, once to forbid derivation of benefit, once to forbid cooking. Variantly: whether in the land (Eretz Yisrael) or outside the land, once before the Temple (i.e., when it exists), once not before the Temple. Variantly: whether non-consecrated or consecrated (animals). Rebbi says: Because it is written (in the same context as meat and milk) "the first of the fruits of your land," I might think that only at the time that bikkurim obtain and only in the place that bikkurim obtain, only there does (the prohibition of) meat and milk obtain, but not otherwise; it is, therefore, written (Devarim 14:21) "You shall not eat all carrion (neveilah) … You shall not cook a kid in its mother's milk." Just as (the prohibition of) carrion obtains both in the land and outside the land, both before the Temple and not before the Temple, so (the prohibition of) meat and milk. R. Akiva says: Why is it written in three places? To exclude an animal, to exclude an unclean beast, to exclude a bird. R. Yossi Haglili says: It is written "You shall not eat all carrion … You shall not cook a kid in its mother's milk." I might think that what is forbidden as carrion may not be cooked in milk, so that a bird which is forbidden as carrion, may not be cooked in milk. It is, therefore, written "in its mother's milk" — to exclude a bird, where "mother's milk" does not obtain. ("You shall not eat all carrion") to exclude (from being forbidden specifically as "carrion"), an unclean beast, which is one (i.e., forbidden) both in being slaughtered and in dying. "You shall not cook": This tells me only that cooking it is forbidden. Whence to I derive (the same for) eating it? It follows a fortiori, viz.: If the Pesach offering, which is not forbidden to be cooked, is forbidden to be eaten, meat and milk, which is forbidden to be cooked, how much more so may they not be eaten! __ No, this may be true of the Pesach offering, which may not be cooked in any liquid — wherefore it may not be eaten. Would you say the same for meat and milk, which (meat) is not forbidden, wherefore it should not be forbidden to be eaten? R. Akiva says: It need not be written (that eating meat and milk is forbidden), for it follows a fortiori, viz.: If the thigh sinew (gid hanasheh), which is not forbidden to be cooked, is forbidden to be eaten, then meat and milk, which is forbidden to be cooked, how much more so should it be forbidden to be eaten! __ No, this may be true of the thigh sinew, which was forbidden before the giving of the Torah, wherefore it is forbidden to be eaten, as opposed to meat and milk, which was not forbidden before the giving of the Torah, wherefore it should not be forbidden to be eaten. This is refuted by (the instance of) carrion, which, even though it was not forbidden before the giving of the Torah, is forbidden to be eaten. __ No, this may be true of carrion, which confers tumah by being carried, as opposed to meat and milk, which does not confer tumah by being carried! __ This is refuted by the instance of fats and blood, which, though they do not confer tumah by being carried are forbidden to be eaten, so that meat and milk, likewise, though it does not confer tumah by being carried, should be forbidden to be eaten. __ No, this (that they may not be eaten) may be true of fats and blood, which are liable to kareth, as opposed to meat and milk, which is not liable to kareth. It must, therefore, be written (Devarim 12:24) "You shall not eat it," to include meat and milk as forbidden to be eaten. Issi says (Ibid. 23) "You shall not eat the life with the flesh" — to include meat (cooked) in milk as forbidden to be eaten. Issi b. Guria says: "Holiness" is mentioned here (in respect to meat and milk [Devarim 14:21]), and "holiness" is mentioned elsewhere (Exodus 22:30) "And men of holiness shall you be unto Me, and flesh in the field, treifah (torn) you shall not eat." Just as there, eating is forbidden, so, here. This tells me only of the prohibition against eating. Whence do I derive the prohibition against the derivation of benefit? It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to derive benefit from arlah (the fruit of trees of the first three years), with which no transgression has been done, how much more so from meat cooked in milk, with which a transgression (the cooking) has been done! __ No, this may be true of arlah, which was never permitted, as opposed to meat and milk, which was permitted (before the cooking)! __ This is refuted by chametz on Pesach, which was permitted (before Pesach) and from which benefit may not be derived. __ No, this may be true of chametz on Pesach, which is liable to kareth (cutting-off), as opposed to (cooking) meat and milk, which is not liable to kareth. __ This is refuted by klai hakerem (forbidden hybridization of plants), which, though not liable to kareth is forbidden in the derivation of benefit. Rebbi says: It is written (Devarim 14:21) "… or sell it to the gentile. You shall not cook a kid in its mother's milk." Scripture hereby tells us: If you sell it, do not cook it and sell it — whence it is derived that it is forbidden in the derivation of benefit. "You shall not cook a kid, etc.": This tells me only of its mother's milk. Whence do I derive (the same for) its older sister's milk? It follows a fortiori, viz.: If it is forbidden to cook it in the milk of its mother, who does not enter the shed alone with it to be tithed, how much more so is it forbidden in the milk of its sister, who does enter the shed along with it to be tithed! Whence is (the same derived for cooking) its flesh in its own milk? It follows a fortiori, viz.: If re shechitah (slaughtering), where "fruit" with "fruit" is permitted (i.e., it is permitted to slaughter two siblings on the same day), "fruit" (child) with mother is forbidden, then here (re cooking) where "fruit" (child) with "fruit" (milk) is forbidden, how much more so is it forbidden to cook "fruit" (milk) with mother! Whence is (the same derived for cooking) the milk of goats with sheep? It follows a fortiori, viz.: If in reviah (mating of animals) where the Torah permitted "fruit" with mother (in cooking) it forbade "fruit" with (milk of) mother, then here where in reviah it forbade "fruit with fruit" (i.e., mating goat and sheep), how much more so does it forbid (in cooking) "fruit" with (milk of) mother! And this is, likewise, the halachah for cattle. Why, then, does Scripture speak (specifically) of a goat? Because a mother goat has a plentiful supply of milk. Rebbi says: It is written here "its mother," and elsewhere (Leviticus 22:27) "its mother." Just as there Scripture writes "ox, sheep, or goat," so here (these are intended). "You shall not cook a goat in its mother's milk": It is only meat and milk that you are forbidden to cook together and not other forbidden things. For it would follow (otherwise), viz.: If it is forbidden to cook together meat and milk, each of which, in itself, is permitted, how much more so the other forbidden things in the Torah, each of which, in itself, is forbidden! It is, therefore, written (to indicate otherwise) "You shall not cook a kid in its mother's milk" (—that, specifically). This tells me only of non-consecrated food (as being thus forbidden). Whence do I derive (the same for) consecrated food? How can you ask? If it is forbidden with non-consecrated food, would it not (certainly) be forbidden with consecrated food? __ No, it may be so with non-consecrated food, where melikah (pinching a bird's neck to slaughter it) is forbidden, as opposed to consecrated food, where melikah is not forbidden. It is, therefore, written ([in juxtaposition] Exodus 34:26) "… the house of the Lord your God. You shall not cook a kid in its mother's milk." Thus far the section of judgments.

לא תבשל גדי בחלב אמו – רבי שמעון אומר: מפני מה נאמר בג׳ מקומות? כנגד שלש בריתות, שכרת הקב״ה עם ישראל: אחת בחורב, ואחת בערבות מואב, ואחת בהר גריזים והר עיבל. רבי יאשיה אומר: הראשון תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות. שני לו מפני הדין: בהמה טהורה מטמאה במשא, וטמאה מטמאה במשא, אם למדת על טהורה שאסורה להתבשל בחלבה, יכול אף טומאה אסור להתבשל בחלבה? תלמוד לומר: בחלב אמו ולא בחלב טמאה ולא בחלב אדם. רבי יאשיה אומר: מפני מה נאמרה בשלשה מקומות? אחת לבהמה, ואחת לחיה, ואחת לעוף. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: מפני מה נאמר בשלשה מקומות? אחת לבהמה גסה, ואחת לעזים, ואחת לרחלים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: מפני מה נאמר בשלשה מקומות? אחת לבהמה גסה, ואחת לדקה, ואחת לחיה. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אחד איסור אכילה, ואחד איסור הנאה, ואחד איסור בישול. דבר אחר: אחת בין בארץ בין בחוצה לארץ, ואחת בפני הבית, ואחת שלא בפני הבית. לפי שהוא אומר: ראשית בכורי אדמתך, לא שמענו אלא בזמן שהבכורים נוהגין ובמקום שהבכורים נוהגין, שם נוהג בשר בחלב, מקום שאין הבכורים נוהגין ובזמן שאין הבכורים נוהגין לא שמענו, תלמוד לומר: לא תאכלו כל נבלה (דברים י״ד:כ״א). ונאמר: לא תבשל גדי. מה נבלה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, אף בשר בחלב יהא נוהג כן. רבי עקיבא אומר: מפני מה נאמר בשלשה מקומות? פרט לחיה, פרט לבהמה, פרט לעוף. רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר: לא תאכלו כל נבלה (דברים י״ד:כ״א), ונאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו, את שאסור בנבלה, אסור לבשל בחלב; עוף שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? תלמוד לומר: בחלב אמו, יצא עוף שאין לו חלב אם. יצאת בהמה טמאה, אחת בשחיטתה ואחת במיתתה. לא תבשל – אין לי אלא שהוא אסור בבישול., מנין שהוא אסור באכילה? אמרת קל וחומר: מה הפסח שאין בו בל תבשל, יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל, דין הוא שיש בו בל תאכל? לא, אם אמרת בפסח, שאיסורו בכל דבר, לכך הוא אסור באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאין איסורו בכל דבר, לכך לא יהא אסור באכילה! רבי עקיבא אומר: אינו צריך. אם גיד הנשה, שאין בו בל תבשל, יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל, דין הוא שיש בו בל תאכל? לא, אם אמרת בגיד הנשה, שאיסורו קודם מתן תורה, לכך אסור באכילה, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו קודם מתן תורה, לכך לא יהא אסור באכילה! הרי נבלה תוכיח, שאין אסורה קודם מתן תורה, והיא אסורה באכילה, היא תוכיח על בשר בחלב, שאף על פי שאין איסורו קודם למתן תורה, יהיה אסור באכילה! לא, אם אמרת בנבלה, שהיא מטמאה במשא, לפיכך אסורה באכילה, תאמר בבשר בחלב שאינו מטמא במשא, לפיכך לא יהיה אסור באכילה., והרי חלב ודם יוכיחו, שאין מטמאין במשא, ואסורין באכילה, הם יוכיחו על בשר בחלב, אף על פי שאין מטמא במשא, יהא אסור באכילה! לא, אם אמרת בחלב ודם, שחייבין עליהם כרת, לפיכך אסורין באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאין חייבין עליהן כרת, לפיכך לא יהיה אסור באכילה, תלמוד לומר: לא תאכלנו (דברים י״ב:כ״ד), שוב עוד ת״ל: לא תאכלנו (דברים י״ב:כ״ה), להביא בשר בחלב שאסור באכילה. איסי אומר: לא תאכל הנפש עם הבשר (דברים י״ב:כ״ג), להביא בשר בחלב שאסור באכילה. איסי בן גוריא אומר: נאמר כאן קדושה, ונאמר להלן קדושה, מה להלן אסור באכילה, אף כאן אסור באכילה. אין לי אלא אסור באכילה. אסור בהנאה מנין? אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה, אסורה באכילה ובהנייה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה, אינו דין שיהא אסור באכילה ובהנאה? לא, אם אמרת בערלה שלא היתה לה שעת היתר, לפיכך אסורה בהנאה, תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת היתר, לפיכך לא יהיה אסור בהנאה. הרי חמץ בפסח יוכיח, שהיתה לו שעת היתר ואסור בהנאה, הוא יוכיח על בשר בחלב, שאף על פי שהיתה לו שעת התר יהא אסור בהנאה! לא, אם אמרת בחמץ בפסח שחייבין עליו כרת, תאמר בבשר בחלב שאין חייבין עליו כרת. כלאי הכרם יוכיחו, שאין חייבין עליהן כרת ואסורין בהנאה, הן יוכיחו על בשר בחלב, שאף על פי שאין חייבין עליו כרת, יהא אסור בהנאה. רבי אומר: או מכור לנכרי (דברים י״ד:כ״א) – לא תבשל גדי, אמרה תורה: כשתמכרנו, לא תבשלנו ותמכרנו, מכאן למדת שאסור בהנאה. לא תבשל גדי בחלב אמו – אין לי אלא חלב אמו, חלב אחותו גדולה מנין? קל וחומר הוא: ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר, אסור לבשל בחלבה, אחותו שאינה נכנסת עמו לדיר להתעשר, דין הוא שיהא אסור לבשל בחלבה! חלב עצמה בבשרה מנין? אמרת קל וחומר: ומה במקום שהתיר פרי עם פרי בשחיטה, אסר פרי עם האם, כאן שאסר פרי עם פרי בבישול, אינו דין שנאסור פרי עם האם! חלב עזים ברחלים מנין? אמרת קל וחומר: ומה במקום שהתיר פרי עם פרי ברביעה, אסר פרי עם האם, כאן שנאסר פרי עם פרי ברביעה, אינו דין שנאסר פרי עם האם? הוא הדין אף לבקר. מפני מה דיבר הכתוב בגדי? מפני שהחלב מרובה באמו. רבי אומר: נאמר כאן: אמו ונאמר להלן: אמו (ויקרא כ״ב:כ״ז), מה להלן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר, אף כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר. לא תבשל גדי בחלב אמו – בשר בחלב את אסור לבשל, ולא כל שאר האיסורין. והדין נותן: ומה בשר בחלב שזה מותר בפני עצמו וזה מותר בפני עצמו, הרי הן אסורים בבישול, שאר איסורין שבתורה, שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו, אינו דין שיהו אסורין בבישול! תלמוד לומר: לא תבשל גדי בחלב אמו, בשר בחלב את אסור לבשל, ולא שאר כל האיסורין שבתורה. לא תבשל גדי בחלב אמו – אין לי אלא בחולין, במוקדשין מנין? אמרת, אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין? לא, אם אמרת בחולין, שכן אסר מליקה בחולין, תאמר במוקדשין, שלא אסר מליקה במוקדשין, תלמוד לומר: בית י״י אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו. חסלת מסכתא דכספא וכולא סדרא דואלה המשפטים.

Tanchuma Reeh 17תנחומא פרשת ראה י״ז

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, לֹא תֹּאכְלוּ כָּל נְבֵלָה וְגוֹ׳. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי וְרַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי מַרְיוֹן, בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, הָאוֹכֵל פֵּרוֹתָיו טְבָלִים, כְּאִלּוּ אוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. מַה טַּעַם. לֹא תֹּאכְלוּ כָּל נְבֵלָה, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. וְרַבִּי אָבִין בַּר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא אָמַר, הָאוֹכֵל פֵּרוֹתָיו טְבָלִים וּמַעֲשַׂר עָנִי, חַיָּב מִיתָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת כְּתִיב, לֹא תְּבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, אֶחָד לְעִנְיָנוֹ, וְאֶחָד לְעִנְיַן תּוֹרָה, וְאֶחָד לְעִנְיַן מַעַשְׂרוֹת. לְעִנְיָנוֹ, דִּכְתִיב: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג, יט). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ. לְעִנְיַן תּוֹרָה, דִּכְתִיב: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךָ (שם לד, גו). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר, דִּכְתִּיב לְמַעְלָה, לֹא תֹּאכְלוּ כָּל נְבֵלָה וְגוֹ׳. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶל תִּגְרְמוּ לִי לְבַשֵּׁל גְּדָיִים בַּחֲלֵב אִמּוֹתֵיהֶן עַד שֶׁהֵן בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיהֶן. שֶׁאִם אֵין אַתֶּם מוֹצִיאִין מֵעַשְׂרוֹתֵיכֶם כָּרָאוּי, רוּחַ אַחַת שֶׁל קָדִים אֲנִי מוֹצִיא וּמְשַׁדַּפְתָּן כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה (מל״ב יט, כו).

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 23:19תרגום ירושלמי (יונתן) שמות כ״ג:י״ט

The first of the choice fruits of thy ground thou shalt bring to the sanctuary of the Lord thy God. My people of the house of Israel, you are not permitted to dress or to eat of flesh and milk mingled together, lest I be greatly displeased; and I prepare you the wheat and the straw together for your food.

שירוי ביכורי פירי ארעך תיתי לבית מוקדשא דייי אלקך עמי בית ישראל לית אתון רשאין לא למבשלא ולא למיכול בשר וחלב מערבין כחדא דלא יתקף רוגזי ואיבשיל עיבוריכון דגנא וקשא תריהון כחדא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 34:26תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ל״ד:כ״ו

The best of the firstfruits of your land ye shall bring to the sanctuary of the Lord your God. You are not allowed to boil or to eat flesh and milk mixed together, lest My displeasure be kindled against you, and the fruit of your trees, with the grapes in their branches and their leaves, be laid waste together.

שירוי בוכרת פירי ארעכון תייתון לבית מוקדשא דייי אלקכון לית אתון רשאין למבשלא ולא למיכול בשר וחלב תריהון מערבין כחדא דלא יתקוף רוגזי בכון וארשין פירי אילניכון עם בוסרא בליבלוביהון וטרפיהון כחדא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Devarim 14:21תרגום ירושלמי (יונתן) דברים י״ד:כ״א

You shall not eat of anything that is unclean through the manner of its death; you may give it to the uncircumcised stranger who is in your cities to eat it, or sell it to a son of the Gentiles; for you are a holy people before the Lord your God. It shall not be lawful for you to boil, much less to eat, flesh with milk when both are mixed together.

לא תיכלון כל דמיקלקלא בניכסא לגיור ערל דבקירויכון תיתנונה וייכלונה או תזבנון לבר עממין ארום עם קדיש אתון קדם ייי אלקכון לית אתון רשאין למבשל כלדכן למיכול בשר וחלב תריהון מערבון כחדא.

Midrash Aggadah (Buber) Shemot 23:19מדרש אגדה (בובר) שמות כ״ג:י״ט

ראשית בכורי אדמתך – למה כדי שיהנו הכהנים, עוד שתדע כי לה׳ הארץ ומלואה, ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי, אין אתה בד, כי אם כגר וכאורח נטה ללון: לא תבשל גדי בחלב אמו – שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתם גורם לתבואה בעת שהיא כמו חלב רכה, שתתייבש בקשיה ולא יעלה ממנה דבר, כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא ויונקת מן הארץ, ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבא שדפון ויתייבש, ועל זה נמסך ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם, ועל זה הזהירך לא תבשל גדי בחלב אמו, אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב:

Binyamin Nahawandi, cited by Kirkisani in Kitab al-anwar, p.1226

Do not raise the kid on its mother’s milk,” i.e., [do not] let him grow big on his mother’s milk; bring him, rather, immediately after his birth to God’s house. This refers to the first-born (al-bikr). This is similar to the phrase, “the first fruits of your land:” just as it is obligatory to bring the first fruits of the ground to God’s house, so it is obligatory to bring the firstborn of the livestock, i.e. of the flocks and cattle, since the word גדי refers to both.

Machberet Menachem בשלמחברת מנחם בשל

בשל – מתחלק לג' ענינים... השלישי, "הבשילו אשכלתיה" (בראשית מ':י'), "שלחו מגל כי בשל קציר" (יואל ד':י"ג), "לא תבשל גדי".

Machberet Menachem גדמחברת מנחם גד

גד – מתחלק לט' מחלקות... התשיעי, "לא תבשל גדי" פתרונו לפי ענינו גרגרי פירות, ויתכן להיות מגזרת מגדים (שיר השירים ד':י"ג).

Machberet Menachem חלבמחברת מנחם חלב

חלב – מתחלק לג' ענינים. האחד, "ודי חלב עזים" (משלי כ"ז:כ"ז), "בחלב אמו", "יין וחלב" (ישעיהו נ"ה:א'), "מיץ חלב" (משלי ל':ל"ג). השני, "כל חלב וכל דם" (ויקרא ג':י"ז), "חלבו האליה" (ויקרא ג':ט'), "חלב ודם" (יחזקאל מ"ד:ז',ט"ו). השלישי, "כל חלב יצהר" (במדבר י"ח:י"ב), "חלב חטים" (תהלים קמ"ז:י"ד), "ואכלו את חלב הארץ" (בראשית מ"ה:י"ח), "ביין חלבון" (יחזקאל כ"ז:י"ח) ענין טוב כמשמעו.

Rashi Shemot 23:19רש״י שמות כ״ג:י״ט

ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING etc.] – Even in the seventh year the offering of the first fruits is obligatory in some cases, therefore here also (where Scripture mainly deals with the laws of the Sabbatical year) it is stated: "the first of the first-fruits of thy land [shalt thou bring, etc.]". How was the procedure at the setting apart of the first fruits? A man goes into his field and sees a fig which was the first to ripen; he ties a piece of reed-grass round it to distinguish it and so marks its sacred character (Mishnah Bikkurim 3:1). The law of the first fruits applies only to the seven kinds of produce that are mentioned in Scripture: (Deuteronomy 8:8) "a land of wheat and barley etc.", for which Palestine is praised in that verse (Mishnah Bikkurim 3:1). לא תבשל גדי THOU SHALT NOT COOK A KID – A calf and a lamb also are comprehended under the term גדי, for גדי means nothing more than a young tender animal, as you may gather from the fact that you will find in several passages in the Torah that the term גדי is used and that the writer felt it necessary specially to explain it by adding after it the word עזים, as, e.g., (Genesis 38:17) "I will send forth a גדי of the goats"; (Genesis 38: 20) "the גדי of the goats"; (Genesis 27:9) "two kids of the goats (גדיי עזים)". This fact serves to show you that wherever גדי is mentioned without further description the term implies also a calf and a lamb. — In three different passages the law לא תבשל גדי is written: once for the purpose of prohibiting the eating of meat-food with milk-food, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from such mixture, and once to prohibit the boiling of meat with milk (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23.19.2; Chullin 115b).

לא תבשל גדי – אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון וולד רך. ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב: גדי, והוצרך לפרש אחריו: עזים, כגון: אנכי אשלח גדי עזים (בראשית ל״ח:י״ז), את גדי העזים (בראשית ל״ח:כ׳), שני גדיי עזים (בראשית כ״ז:ט׳), יש ללמד שכל מקום שנאמר: ׳גדי׳ סתם, אף עגל וכבש במשמע. ובשלשה מקומות נכתב בתורה: אחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור בישול.

Rashi Shemot 34:26רש״י שמות ל״ד:כ״ו

ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING INTO THE HOUSE OF THE LORD THY GOD] – but only from the seven kinds of produce which are mentioned as an excellency of thy land (Deuteronomy 8:8) "a land of wheat and barley and vines etc (Mishnah Bikkurim 1:3). The דבש mentioned in this verse is date honey (not that of bees). לא תבשל גדי THOU SHALT NOT SEETHE A KID [IN ITS MOTHER'S MILK] – This is a prohibition to mix meat with milk. This is written three times in the Torah: once to prohibit the eating of such mixture, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from it and once to prohibit the cooking of it (Chullin 115b; cf. Rashi on Exodus 23:19). גדי A KID – Any tender young animal is comprehended under the term גדי, a calf and a lamb also. From the fact that the writer felt it necessary to state specifically in several passages "a kid of the goat" you may learn that the term גדי without further definition implies any suckling (young animal) (Chullin 113a; cf. Rashi on Exodus 23:19). בחלב אמו IN THE MOTHER'S MILK – A fowl is therefore really excluded from this law since it has no milk; for the prohibition regarding it (using it with milk) is not a Biblical law but only an enactment of the Soferim (Chullin 113a).

לא תבשל גדי – אזהרה לבשר בחלב. ושלשה פעמים כתוב בתורה: אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לאיסור בישול. גדי – כל וולד רך במשמע, ואף עגל וכבש. ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות: גדי עזים (בראשית ל״ח:י״ז), למדת גדי סתם – כל יונקים במשמע. חלב אמו – פרט לעוף שאין לו חלב אם, שאין איסורו מן התורה, אלא מדברי סופרים.

Rashi Devarim 14:21-22רש״י דברים י״ד:כ״א-כ״ב

(21) לגר אשר בשעריך [YE SHALL NOT EAT ANY CARRION: THOU SHALT GIVE IT] UNTO THE STRANGER THAT IS IN THY GATES — i.e. unto a stranger that is a sojourner (גר תושב) — one who has undertaken not to worship idols (i.e. one who has been converted to the fundamental tenet of Judaism) but who eats carrion (does not obey the other teachings of the Torah) (Sifrei Devarim 104:2; cf. Rashi on Leviticus 25:35). כי עם קדוש אתה לה' FOR THOU ART AN HOLY PEOPLE UNTO THE LORD – This implies: show yourself holy (abstinent) in respect to things which are permitted to you — i.e. things that are actually permitted but which some treat as forbidden you should not treat as permissible in their presence (Sifrei Devarim 104:7). לא תבשל גדי THOU SHALT NOT SEETHE A KID [IN ITS MOTHER'S MILK] – Three times the prohibition of seething meat in milk is mentioned in the Torah (here, and in Exodus 23:19 and Deuteronomy 34:26) and each time in the form: "thou shalt not seethe a kid" thus excluding three species: a wild beast, fowls and unclean beasts from the prohibition (Sifrei Devarim 104:8; Chullin 113a). (21-22) THOU SHALT TRULY TITHE [ALL THE INCREASE OF THY SEED] – What has this matter to do with that? (Why are they placed in juxtaposition)? But the Holy One, blessed be He, says in effect to Israel: "Do not compel Me to blast by heat the tender kernels of the grain, whilst they are yet in their mother's womb (i.e. in the husks), for if you do not tithe your products as is proper, when they are near ripening I shall bring forth the east wind and it will blast them", as it is said, (2 Kings 19:26) "[Therefore … they were] as the corn blasted before it be grown up" (Midrash Tanchuma, Re'eh 17). A similar reason may be given for בכורים (for its juxtaposition to לא תבשל גדי (Exodus 34:26).

(כא) לגר אשר בשעריך – גר תושב שקבל עליו שלא לעבד עבודה זרה, ואוכל נבלות. כי עם קדוש אתה – קדש עצמך במותר לך, דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אל תתירם בפניהם. לא תבשל גדי – שלשה פעמים פרט: לחיה, ולעופות, ולבהמה טמאה. (כא-כב) לא תבשל גדי, עשר תעשר – מה עניין זה לזה, אמר להם הקב״ה לישראל: אל תגרמו לי לבשל גדיין של תבואה עד שהן במעי אימותיהן. שכשאין אתם מעשרין מעשרות כראוי, כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן, שנאמר: ושדפה לפני קמה (מלכים ב י״ט:כ״ו). וכן לעניין בכורים.

R. Yosef Kara Shemot 23:19ר׳ יוסף קרא שמות כ״ג:י״ט

לא תבשל גדי בחלב אמו – אף[ עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא ב]כמה מקומות בתורה שכת׳ גדי [והוצרך לפרש אחריו עזים, כגון אנכי אשלח גדי עזים {בראשית ל״ח:י״ז}, עורות גד]יי העזים {בראשית כ״ז:ט״ז}, שני גדיי עזים {בראשית כ״ז:ט׳}, יש ל[למוד שכל מקום שנאמר גדי סתם, אף עגל וכבש במשמע.] [לא תבש]ל גדי – דונש פירש לא תמתין עד שיה[יה מתבשל הרבה, אלא תהא מביאה בעוד שהיא בחלבה ב]יכורים. (כ״י בולוניה 469.2)

Rashbam Shemot 23:19רשב״ם שמות כ״ג:י״ט

ראשית בכורי אדמתך THE CHOICE FIRST FRUITS OF YOUR SOIL: from the "seven species," concerning which it says in the Torah portion, Ki tavo' (Deut. 26:2), "You shall take some of the first fruits of the soil ...." When you come up [to Jerusalem] for the pilgrim festivals, that is when you should bring your first fruits. לא תבשל גדי בחלב אמו YOU SHALL NOT BOIL A KID IN ITS MOTHER'S MILK: Goats generally give birth to two kids at the same time. It was customary, then, to slaughter one of the two. And since goats produce much milk, as it says (Prov. 27:27) "Goats' milk will suffice for your food [and the food of your household]," it was common custom to boil the kid in its mother's milk. The text describes the most likely occurrence. It is disgraceful and voracious and gluttonous to consume the mother's milk together with its young. This law is comparable to "it and its young" and to "letting the mother go." The text gave this commandment in order to teach you how to behave in a civilized manner. And since so many animals were consumed during the pilgrim holidays, the Torah, in this section concerning the pilgrim holidays, warned that one should neither boil a kid in its mother's milk, nor eat such a mixture. The same rule applies to all meat and milk, as the rabbis explained in Shehitath ullin.

ראשית ביכורי אדמתך – משבעת המינין האמורים בפרשת כי תבא: ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו:ב׳). בעלותך ברגלים אז תביא ביכוריך. לא תבשל גדי בחלב אמו – דרך העזים ללדת שני גדיים יחד, ורגילים היו לשחוט אחד מהם, ומתוך שרוב חלב בעזים, כדכתיב: ודי חלב עזים ללחמך וגו׳ (משלי כ״ז:כ״ז), היו רגילים לבשלו בחלב האם, ולפי ההוה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו באותו ואת בנו (ויקרא כ״ב:כ״ח) ושילוח הקן (דברים כ״ב:ו׳-ז׳), וללמדך דרך תרבות צוה הכתוב. ולפי שברגל היו אוכלין בהמות הרבה, הזהיר בפרשת הרגלים שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו, והוא הדין לכל בשר בחלב, כמו שפירשו רבותינו בשחיטת חולין (בבלי חולין קי״ג.).

Ibn Ezra Shemot First Commentary 23:19אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ג:י״ט

אמרו המכחישים: כי גדי – מגזרת: מגדים. וזה לא יתכן, כי מ״ם מגדים שרש, ו[האחד מגד במשקל: שקר וחסד], לשון רבים: [גדיים גדיותיך (שיר השירים א׳:ח׳), גדי העזים (בראשית ל״ח:כ׳), ולא נוסף עליו מ״ם בכל המקרא כלל.] ואמרו: כי לא תבשל – מטעם: כי בשל קציר (יואל ד׳:י״ג). גם זה איננו נכון, כי בישול הקציר הוא בכח השמש, לא בכח בן אדם. ועוד: מה טעם בחלב. ואנה מצאו שנקראה הלחם: חלב. ועוד, מה טעם אמו, ואנה מצאו כלשון הזאת. וכל זה למה הוצרכו, בעבור שהוא דבק עם: ראשית בכורי אדמתך. ולא קראו במשנה תורה שהוא דבק עם הבשר בפסוק: לא תאכלו כל נבלה (דברים י״ד:כ״א), ובמקומו אפרשנו (ראב״ע דברים י״ד:כ״א). ועל דרך הפשט: גדי – הוא הקטן בעזים ובכבשים, וכן: ונמר עם גדי ירבץ (ישעיהו י״א:ו׳). ובעבור זה יסמכנו הכתוב לאמר: גדי עזים, [כמו: טלא, שהוא סמוך אל חלב. ובכל מקום שאיננו עמו, הוא דרך קצרה, והוא כמשקל: פרי, לחי, שהאחד מוכרת פרי לחי בשלש נקודות, שהן פתח קטן תחת הפ״ה, והיו״ד יסוד. והוא ליחש השם ולא לסמיכה. והעד: ואת עורות גדיי העזים (בראשית כ״ז:ט״ז), גם נמצא ממנו: בכרמי עין גדי (שיר השירים א׳:י״ד). והרוצה לדבר ישפטנו כן, ויאמר על האחד: גדי, במשקל תני. וחובר על שתי לשונות במי״ם ותי״ו: גדיים גדיות, ורעי את גדיותיך (שיר השירים א׳:ח׳), כי היה יכול לומר גדייך.] והשם צוה: שלא יבשל הגדי בחלב אמו, כי עד היום מנהג הישמעאלים לבשל הגדי עם החלב, והם אומרים: כי הוא תבשיל ערב. וטעם איסורו: בעבור שהוא כמו אכזריות בלב, כטעם: אותו ואת בנו (ויקרא כ״ב:כ״ח), גם לא תקח האם על הבנים (דברים כ״ב:ו׳). וכאשר הוא אסור לאכילה, אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כ״ב:כ״ח), כן זה, אף על פי שאין בכתוב: לא תאכלו [גדי בחלב אמו], כי כאשר הוא ידוע שבשר שלא נשחט אסור הוא, כן הוא ידוע שבשר שאיננו מבושל לא יאכל. רק הדבר חמור, כי השוחט או המבשל, אעפ״י שלא יאכל ממנו, כבר עבר בלאו. ומנהג המחבר החלב מצאנו, שיחבר חלב זאת עם זאת, כי חלב אחת מעט הוא, והקונה לא ידע חלב כל שה ושה. על כן הוא אסור לאכול גדי קטון עם כל חלב. והזכיר הכתוב הקטון, כי ממנו נלמוד על הגדול, כי הכתוב דבר על הנמצא ברוב, כי בשר כבש עם חלב לא יתערב היטב. והנה מה שהעתיקו קדמונינו שאסור כל בשר בחלב הוא אמת. וכן: ובשר בשדה טרפה (שמות כ״ב:ל׳), דבר הכתוב על הנמצא ברוב, כי החיות הטורפות הם בשדה. ומשפט הטרוף בעיר ובבית, אחד הוא. וכן: מקרה לילה (דברים כ״ג:י״א), אשר יצוד ציד חיה (ויקרא י״ז:י״ג).

Ibn Ezra Shemot First Commentary 30:12אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל׳:י״ב

הזכיר בפרשה הזאת כסף הכפורים על כל ישראל, והזכיר אחריו הכיור וכנו [שנשאר לו מעבודת המשכן]. • וטעם להזכיר כסף הכיפורים (שמות ל׳:ט״ז), כי היא תרומת חיוב, וכל תרומת המשכן היא נדבה, חוץ מזאת. • וטעם להזכיר כיור ונחשת אחר כן (שמות ל׳:י״ז-כ״א), כי לא נעשה מנחשת נדבת ישראל, רק מנחשת הנשים החכמות, הם העושות מלאכת הקודש (ראב״ע שמות פירוש ראשון ל״ח:ח׳). • ואחר כן הזכיר הבשמים והסמים (שמות ל׳:כ״ב-ל״ח), שהביאו הנשיאים לבדם (שמות ל״ה:כ״ח). • ואחר כן הזכיר בצלאל ואהליאב (שמות ל״א:א׳-ו׳), שהם ראשי החושבים לעשות כל המלאכה. • וטעם, אך את שבתתי (שמות ל״א:י״ג): שלא יאמר אדם בעבור שהיא מלאכת הקודש, לעשותה גם בשבת. • ואחר כן סיפר כל מה שאירע טרם רדת משה (שמות ל״ב:א׳-י׳), ותפילתו (שמות ל״ב:י״א-י״ג), ורדתו (שמות ל״ב:ט״ו-י״ט), ושרפת העגל (שמות ל״ב:כ׳), והריגת עובדיו (שמות ל״ב:כ״ו-כ״ט), ושובו אל השם להתפלל בעדם (שמות ל״ב:ל׳-ל״ב), ובקשתו להכנס השכינה ביניהם (שמות ל״ג:י״ב-ט״ז), ורדתו מההר לפסול האבנים (שמות ל״ד:ד׳), ושובו אל ההר ועבר השם עליו (שמות ל״ד:ד׳-י׳). • וטעם להזהיר על עבודה זרה ולהזכיר המועדים פעם שנית (שמות ל״ד:י״א-כ״ו), בעבור שאמר: כי לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ג׳). והמשל: כבעל נעורים קצף על אשת בריתו, בעבור שעברה חוק והפרה התנאי שהיה ביניהן, ועתה בשובו אמר לה: השמרי לך אל תפרי עוד התנאי כאשר עשית, והנה אחדש עמך ברית שנית. על כן: כל פרשת שמר לך עד לא תבשל גדי (שמות ל״ד:י״א-כ״ו), כמו הפרשה באלה המשפטים (שמות כ״ג:י״ב-י״ט). • והזכיר אחר כן פרשת כי קרן עור פניו (שמות ל״ד:כ״ט), שהוא פירוש: אשר לא נבראו בכל הארץ (שמות ל״ד:י׳).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 23:19אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ג:י״ט

ראשית – זה הוא: תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב׳:י״ד), כי עם היחיד מדבר, כאשר אפרש במקומו. והזכיר זה אחר: לא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות כ״ג:י״ח), כי משם יחלו הבכורים. אמרו חסרי דעת: כי גדי – מגזרת: מגד. ולא יתכן, כי מ״ם מגד מהיסוד, והעד הנאמן: עם פרי מגדים (שיר השירים ד׳:י״ג), כי ככה לא ימצא בלשון הקדש. ועוד: מה טעם לא תבשל, ואין כח ביד אדם לבשל המגד. וכתוב: וממגד תבואת שמש (דברים ל״ג:י״ד). ומה טעם לומר: בחלב, ואנה מצאנו כלשון הזה. ועוד: מה טעם אמו, ואנה נקרא העץ: אם המגד. וכל זה חשבו, בעבור שמצאו זאת המצוה עם: ראשית בכורי אדמתך. והנה גם הוא במקום אחר עם הבשר: לא תאכלו כל נבלה (דברים י״ד:כ״א), והיא הישר. רק, הזכירה עם הבכורים כי אז ירבו ויגדלו הבכורות ויגדלו הגדיים. ויש אחר שאמר: כי טעם לא תבשל – לא תאחר (שמות כ״ב:כ״ח), שיעמד עם אמו יותר משבעה ימים. ואם כן, מה טעם להזכיר זאת המצוה פעם אחרת. ועוד, כי ראייתם: בשל קציר (יואל ד׳:י״ג), ואיננו בשול, כי השמש מבשלת כמו האש, וככה: הבשילו אשכלותיה (בראשית מ׳:י׳). ורבי שלמה אמר: כי גדי – הוא הקטן הרך, וזה השם יאמר לקטן השור והכבש. וראייתו: גדי עזים (בראשית ל״ח:י״ז), כי מה צורך לסמכו. ואינו כן, כי גדי לא יקרא רק מה שהוא מהעזים, ובלשון ערבית הוא גדי, ולא יאמר על מין אחר. רק יש הפרש בין גדי עזים ובין גדי, כי גדי גדול מן עזים, כי עודנו צריך להיותו עם העזים, וככה: שעיר ושעיר עזים. וחכמים קבלו: שלא יאכל ישראל בשר בחלב, ועתה אפרש. דע: כי מנהג התורה לדבר על ההוה, כמו: בת היענה (ויקרא י״א:ט״ז) – למה שנה הכתוב לומר ככה, ותהיה הבת כוללת כל המין, וכזה לא מצאנו. ודע: כי בשר היענים יבש כעץ. ואין מנהג שיאכלנו אדם, כי אין בו לחה, ולא יאכל מכל המין כי אם הנקבה, ויש בה מעט לחה, ולא כן הזכר הקטן. וככה אין אדם אוכל בשר בחלב, כי אינו מאכל ערב, והבשר לא יתבשל רק בזמן רב, והחלב לא כן. כי אין המנהג עד היום ארץ ישמעאל שיאכל אדם טלה מבושל עם חלב, בעבור שיש בטלה ליחה רבה מאד, וככה בחלב, והנה הוא מזיק, על כן לא יאכל. ובעבור כי בשר הגדי אין בו ליחה, וכשהוא קטן הוא חם, על כן יבשלו הגדי בחלב. ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות, כי כל הרופאים מודים כי אין בשר כמוהו, ואפילו לחולים התירו שיאכלוהו. וכן אוכלים אותו בספרד, ואפריקיא, ומצרים, וארץ ישראל, ופרס, ובבל. גם ככה מנהג הקדמונים: שני גדיי עזים טובים (בראשית כ״ז:ט׳), ונעשה לפניך גדי עזים (שופטים י״ג:ט״ו), והכהן אוכל גדי עזים אחד לחטאת. ובעבור שאין מנהג האדם לאכול בשר חי, אסר לבשל הגדי בחלב אמו. ויש אומרים: כי אין בישול כי אם באש. והלא כתוב: ובשל מבושל במים (שמות י״ב:ט׳), ובדברי הימים: ויבשלו {וגו׳} בסירות (דברי הימים ב ל״ה:י״ג). ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו, כי נעלם לנבונים. אולי היה כן, כי אכזריות לב לבשל הגדי עם חלב אמו, כדרך: ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו (ויקרא כ״ב:כ״ח) ביום אחד, גם: לא תקח האם על הבנים (דברים כ״ב:ו׳). ומנהג רוב האדם שאין להם צאן, ויקנו החלב בשוק, והחלב יהיה מאוסף משיות רבות, אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו. והנה אם קנה חלב, אולי יש בו מחלב אם הגדי שקנה ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא. והנה גם הישמעאלים מודים, שאם יבושל הגדי בחלב אמו שהתולדת שוה, אז הוא יהיה יותר ערב, והכתוב דבר על ההוה. והנה קדמונינו החמירו להם להסיר כל ספק, ואסרו בשר בחלב, והשם שנתן להם חכמה, הוא יתן משכרתם שלמה. ועוד אדבר למה הזכיר הכתוב זאת המצוה פעם שנית, גם שלישית, במקום כל אחד מהם.

Ibn Ezra Devarim 14:21אבן עזרא דברים י״ד:כ״א

you must not eat anything that died by itself whether a bird, or a beast. to the resident alien who is within your gates and has not converted to Judaism. The person to whom one sells it may either be a stranger who does not dwell in the land, or he may have the status that I have explained [see comment on Exodus 22:20]. Because this passage concerns meat, it is connected to the passage you must not cook a kid…, as I have previously explained [comment on Exodus 23:19; the reference is to an earlier commentary on Exodus, known as the Perush Haqqaṣar — Translator].

לא תאכלו כל נבלה – מהעוף והבהמה. לגר אשר בשעריך – ואיננו מתיהד, כאשר פירשתי (ראב״ע ויקרא י״ז:ט״ו). או מכור לנכרי – שאיננו דר בארצך. וטעם הסמך לא תבשל גדי – כי הוא בשר, וכבר פירשתיו (ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״ג:י״ט).

Raavan Chulin 271ראב״ן חולין רע״א

ואחד על בישולי ביכורי פירות שאסור להמתינן באילן עד שיתבשלו כל פירות שבאותו אילן. אלא כיון שמתבשל אחת מהן עושה לה סימן, כן לשניה וכן לשלישת עד שיתבשל מהם מלא כלי ואינו צריך להמתין עד שיתבשלו כל פירות דאילן שנאמר לא תבשל גדי ואין גדי האמור כאן אלא פרי שנאמר וממגד גרש ירחים.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 23:19ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ג:י״ט

לא תבשל גדי בחלב אמו – לפי הפשט: בישול לשון גידול וגמר, כמו הבשילו אשכלותיה ענבים (בראשית מ׳:י׳). והכי קאמר: לא תניחנו לגדל ולגמול בחלב אמו, שתאחרנו עד שתגדלנו האם בחלבה, אלא בראשית {גידולו} תביאנו, דומיית תחילת הפסוק שאמר ראשית בכורי אדמתך. והאמת, כי אסר בשר לבשל בחלב, כי החלב שגדלו וחי ממנו איך תבשלו בו, דומייא דאותו ואת בנו (ויקרא כ״ב:כ״ח), לא תקח האם על הבנים (דברים כ״ב:ו׳), שהוא דרך אכזריות. וגדי לאו דוקא, אלא לפי שעז יש לה רוב חלב, והגדי דק וקטן, ששנים ושלשה יולדות בכרס, ויכול לבשלו בחלבה, והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף. אלא שרבי יוסי הגלילי חולק בעוף (בבלי שבת ק״ל.), לפי שאין לו חלב אם. [ולא מפני שהקב״ה חס על הבהמה, אלא שלא ינהגו ישראל דרך אכזריות. הגה״ה.]

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 34:26ר׳ יוסף בכור שור שמות ל״ד:כ״ו

לא תבשל גדי בחלב אמו – לפי הפשט: לא תעזבנו עד שיגמור גידולו בחלב אמו. בישול משמע גמר, כמו הבשילו אשכלותיה ענבים (בראשית מ׳:י׳). וכן בלשון תלמוד (בבלי כתובות קי״ב.): קלה לבשל פירותיה. והוא דומיא דרישא דקרא: ראשית בכורי אדמתך – משעה שמתבכרות, שלא תאחר עד גמר הפירות. והאמת, שאסור לבשל בשר בחלב, ומצוה זו דומיא דלא תקח האם על הבנים (דברים כ״ב:ו׳), ודומיא דאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כ״ב:כ״ח), שנראה מדת אכזריות. [ולא מפני שהקב״ה חס על הבהמה.] וכן כאן: לא תבשל – הבשר בחלב שגדלה הימנו, ועכשיו תתבשל בו, כי גם זה מדת אכזריות. [ואין הקב״ה רוצה שינהגו ישראל מדת אכזריות, ולא מפני שהקב״ה חס על הבהמה. הג״ה.]

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 14:21ר׳ יוסף בכור שור דברים י״ד:כ״א

אבל אם מת מיתת עצמו – נבילה ולא תאכלו. לגר אשר בשעריך – לגר תתננה או מכור, תתננה או מכור לנכרי, דברי ר׳ מאיר (בבלי פסחים כ״א:) – לאיזה שירצה יתן וימכור. או – להקדים גר לגוי, בין במכירה בין בנתינה. והאי דאמרינן בהלכה: להקדים נתינה דגר למכירה דגוי, לישנא דקרא נקט, דלר׳ מאיר אי{ן} נתינה דגר יותר מגוי, ואין מכירה לגוי יותר מגר, דליכא למימר שיאהב את הגר יותר מעצמו, שיתן לו קודם שימכור לגוי ויתן המעות בכיסו, דהא חייו קודמין לו מכל אדם (בבלי ב״מ ס״ב.). לר׳ יהודה לא צריך לומר להקדים גר לגוי, כיון דגר אתה מצווה להחיותו, אלא דברים ככתבן: לגר בנתינה ולגוי במכירה, שאסור ליתנה לגוי. ר׳ יהודה לטעמיה דאמר (בבלי ע״ז כ׳.): לא תחנם (דברים ז׳:ב׳) – לא תתן להם מתנה של חנם. ולגר, פשיטא דיכול למוכרו, ואפילו לישראל אם ירצה, דהוא קודם לכל אדם. ור׳ מאיר איצטריך להקדים גר לגוי, משום דפעמים דעבד ליה גוי נח נפשא. לא תבשל גדי בחלב אמו – בשר בחלב אסור לבשל, דרך בישול אסרה תורה. ומשום הכי אמרינן (בבלי סנהדרין ד׳.): דלא קרינן בחלב, דחלב אסור בלא בישול. ואסור בשר בחלב באכילה והנאה, מדכתיב תלתא לא תבשל (שמות כ״ג:י״ט, ל״ד:כ״ו, דברים י״ד:כ״א) בתורה. ואמו – נתינת טעם, דדרך אכזריות שיבשל בשר בחלב שגידלו, והבהמה שיצא ממנה החלב, שמא אמו הייתה. ורבי יוסי הגלילי דרש (משנה חולין ח׳:ד׳): אמו – להוציא עוף שאין לו חלב אֵם, שהוא מותר בחלב. וזאת המצוה דומיא דלא תקח האם על הבנים (דברים כ״ב:ו׳) ואותו ואת בנו (ויקרא כ״ב:כ״ח). ובלא בישול נמי אסור לאכול בשר בחלב ובשר וגבינה [ב]יחד, ואף גבינה וחלב אחר בשר לאכול אפילו על ידי קינוח הפה {אסור}, משום בשר שבין השינים, שנקראת בשר, דכתיב: הבשר עודנו בין שיניהם (במדבר י״א:ל״ג), אבל בשר אחר גבינה וחלב – מותר בקינוח הפה. ואף חלב וגבינה אחר תבשיל של בשר – נראה מותר על ידי קינוח הפה, מדאמר רב נחמן (בבלי חולין ק״ה:): לא שנו דמים אמצעים רשות אלא בין תבשיל לתבשיל, אבל בין תבשיל לגבינה חובה, ובלבד שלא יאכל מן הבשר כלל. אבל אם אכל מן הבשר – לא יאכל חלב וגבינה באותה סעודה בשום קינוח, כי אם בסעודה אחרת, וכן מוכחות ההלכות. ויש מתירין חלב אחר בשר על ידי קינוח, מדרב נחמן, וטועים, ועתידין ליתן את הדין. דהוה ליה לדקדק מדאמר רב נחמן: בין תבשיל לגבינה, ולא אמר בין בשר לגבינה.

Moreh Nevukhim 3:48מורה נבוכים ג':מ״ח

Meat boiled in milk is undoubtedly gross food, and makes overfull; but I think that most probably it is also prohibited because it is somehow connected with idolatry, forming perhaps part of the service, or being used on some festival of the heathen. I find a support for this view in the circumstance that the Law mentions the prohibition twice after the commandment given concerning the festivals "Three times in the year all thy males shall appear before the Lord God" (Exod. 23:17, and 34:73), as if to say, "When you come before me on your festivals, do not seethe your food in the manner as the heathen used to do." This I consider as the best reason for the prohibition: but as far as I have seen the books on Sabean rites, nothing is mentioned of this custom.

ואמנם איסור ׳בשר בחלב׳ עם היותו מזון עב מאד בלא ספק ומוליד מלוי רב אין רחוק אצלי שיש בו ריח ׳עבודה זרה׳ אולי כך היו אוכלים בעבודה מעבודותיה או בחג מחגיהם. וממה שמחזק זה אצלי - זכור התורה אותו שני פעמים תחילת מה שציותה עליו עם מצות החג ״שלש פעמים בשנה וגו׳״ כאילו אמר בעת חגכם ובואכם לבית ׳יי אלוקיך׳ לא תבשל מה שתבשל שם על דרך פלוני כמו שהיו הם עושים. זהו הטעם החזק אצלי בענין איסורו - ואמנם לא ראיתי זה כתוב במה שראיתי מספרי הצאבה.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 34:26ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות ל״ד:כ״ו

ראשית בכורי וג׳ – חיבר זה עם הרגל כדי להקל להביא בכורים עמהם בשעת עליתם לרגל ומותר להעלותם בזולת הרגל שהרי אין מצוה אלא להביאם ובפרשת והיה כי תבוא יפרש עלית בכורים. לא תבשל גדי וג׳ – האזהרה על הבישול והאכילה לא יבושל קל וחומר לאכילה ואין חילוק בין גדי וטלה ושור ואין חילוק בין חלב אמו או חלב זולת אמו ואמנם הקרוב כי זה היה חוק עבודה זרה כמו שביאר אבא מרי ז״ל והיו עובדים בו באידיהם ומפני זה נזכר בהמשך זכרון מצות החג. הערה: מצות אלה נכפלו כאן לשני טעמים אחד מהם לחיזוק ושני שכשעבדו לעגל ונשתברו הלוחות נשארו כיוצאים מן הדת וכשסלח להם ונתחדשו הלוחות חזרו כחדשים בדת לכן חידש את הענין בזה.

Ramban Shemot 34:26רמב״ן שמות ל״ד:כ״ו

ראשית בכורי אדמתך – בעבור כי הזכיר שיביאו בכורי כל אשר בארצם לבית ה׳, יסמוך לזה: לא תבשל גדי בחלב אמו, כי בעת בכורי האדמה יביאו גם כל בכור בהמה הגדיים וטלאים, ובעת ההיא יגדלו הגדיים ויהיה החלב, ופעמים רבים יעלו האם עם הבכור בהיותו יונק בעבור שלא ימות, והנה הבאים לחוג יתענגו לאכול הבכורות בכל המטעמים עם הכהנים, ולכך הזכיר אסורם עם הבכורים. אבל במשנה תורה (דברים י״ד:כ״א) הזכיר המצוה הזו עם אסור המאכלים אחר שהזכיר בהמה טמאה ודגים ועופות טמאים ונבלה, כי שם יאות להזכיר זה, כי הוא איסור מאכל, לא איסור הבשול בלבד כאשר יחשבו קטני אמנה מחוסרי הדעת.

Ramban Devarim 14:21רמב״ן דברים י״ד:כ״א

וטעם כי עם קדוש אתה לי״י אלהיך דבק עם לא תבשל גדי בחלב אמו – כי איננו מאכל נתעב, אבל יאסור אותו להיותנו קדושים במאכלים, או להיותנו קדושים שלא נהיה עם אכזרי לא ירחמו, שנחלוב את האם ונוציא ממנה החלב שנבשל בו הבן. ואף על פי שכל בשר בחלב יכנס בלאו הזה, כי כל מינקת תקרא אם, וכל יונק יקרא גדי, והוא דרך הבישול, והנה בכולם אכזריות. וכתב רש״י: לא תבשל גדי בחלב אמו – שלשה פעמים, פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה. והמדרש הזה הוציאו אותו ממלת גדי, אבל הלאו עצמו אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. וכן כתב הרב בסדר ואלה המשפטים (שמות כ״ג:י״ט).

Sefer HaChinukh 92ספר החינוך צ״ב

To not cook meat in milk: That we not cook animal meat in animal milk, as it is stated (Exodus 23:19), "you shall not cook a kid in its mother's milk." And the explanation came (Chullin 113a) that it is not specifically a kid, but rather all meat of an animal is implied - as the expression, "kid" is an expression that only [applies to] animal meat. And the verse [chose] the expression, "kid," since meat is a soft thing, like a kid. And how is it that you learn like this? From that which you find in several places in the Torah where it is written, "kid," and it was necessary [for the Torah] to explain, "a goat kid." Behold, you have learned [from this] that in a place where is is stated only, "kid," it is not specifically a goat kid, but rather all animal meat like it is implied. It is from the roots of this commandment, according to what appears, that it is similar to the matter that we wrote about the commandment of the witch (Sefer HaChinukh 62), that there are things in the world the mixture of which are forbidden to us, for the reason of the matter that we said there. And it is possible that the reason for the prohibition of the mixture of meat and milk through the process of cooking is from this foundation. And there is somewhat of a proof to this, since the prohibition comes to us with the action of mixing, even though we do not eat it; such that we see from this that its prohibition is not because of the damage [caused by] its eating at all. Rather [it is] that we do not do the action of that mixing, for the sake of the distancing of that matter that we said. And we have also been warned in another place, that if we maybe make the mixture, we should not eat it and not derive benefit from it, to distance the matter [further]. And he is lashed even if he ate it without deriving benefit (enjoyment) from it at all (Pesachim 25a), which is not the case with all the other forbidden foods. And all of this teaches that the foundation of its reason is because of the mixture, and like the matter that we said about magic. This is said out of duress, and we still need the knowledge of the mystic. And Rambam, may his memory be blessed, said (Guide for the Perplexed 3:48) that there are some idolaters that worship through the act of mixing meat and milk. And that is why the Torah distanced that mixture. 'But none of this is worthwhile for me.' We will write the laws of the commandment in brief, with God's help - as is our custom - in the commandment of the prohibition of eating and benefit, in the Order of Ki Tissa (Sefer HaChinukh 113). And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and cooks meat with milk is lashed - and even though he does not eat it.

שלא לבשל בשר בחלב – שלא נבשל בשר בהמה בחלב, שנאמר (שמות כג יט) לא תבשל גדי בחלב אמו. ובא הפרוש (חולין קיג, א), דלאו דוקא גדי, אלא אפילו כל בשר בהמה במשמע, שאין לשון גדי אלא לשון בשר בהמה, והוציאו בלשון גדי, לפי שהבשר דבר רך כגדי. ואיך אתה למד כן, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי, והצרך לפרש גדי עזים, הא למדת, שבמקום שנאמר גדי סתם לאו דוקא גדי עזים, אלא אף כל בשר בהמה כיוצא בו במשמע. משרשי מצוה זו, לפי הדומה שהוא כענין מה שכתבנו במצות מכשפה, כי יש בעולם דברים שנאסר לנו תערבתן בסבת הענין שאמרנו שם. ואפשר שתערבת הבשר עם החלב במעשה הבשול יהיה סבת אסורו מן היסוד ההוא. וקצת ראיה לזה לפי שבא האסור לנו במעשה התערבת אף על פי שלא נאכלנו, שנראה בזה שאין אסורו מחמת נזק אכילתו כלל רק שלא נעשה פעלת אותה התערבת ולהרחקת אותו ענין שאמרנו. והזהירנו גם כן במקום אחר שאם אולי נעשה התערבת לבל נאכלהו ולא נהנה בו להרחיק הענין. ואפילו (פסחים כה א) אכלו מבלי שנהנה ממנו כלל, לוקה, מה שאין כן בשאר כל אסורי המאכלות, וכל זה מורה שיסוד טעמו הוא מחמת התערבת, וכענין שאמרנו בכשוף. זה נאמר מתוך הדחק ועדין אנו צריכים למודעי המקבל. והרמב״ם זכרונו לברכה כתב בענין טעם אחר (מורה נבוכים ח״ג פמ״ח) אמר, כי יש עובדי עבודה זרה יעבדוה במעשה תערבת בשר עם חלב, ולכן הרחיקה התורה אותה התערבת. וכל זה איננו שוה לי (אסתר ה יג). דיני המצוה, נכתב בעזרת השם בקצור כמנהגנו במצות אסור האכילה וההנאה בסדר כי תשא. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ובשל בשר בחלב, ואף על פי שלא אכלו, לוקה.

Ralbag Shemot Beur HaParashah 23:19רלב״ג שמות ביאור הפרשה כ״ג:י״ט

לא תבשל גדי בחלב אמו – הוא הדין לשאר בהמה וחיה הטהורות שיש להם חלב אם. ואולם העוף אין לו חלב אם, ולזה לא יהיה בבישולו בחלב איסור. וראוי שתדע כי אכילת בשר בחלב - אסורה מן התורה; וזה, כי התורה מנעה בישולו, שהוא לתכלית האכילה, וכל שכן שמנעה אכילתו. ולזה תכלול האזהרה מהבישול שתי אזהרות: האזהרה מהבישול, והאזהרה מהאכילה; כמו שכללה האזהרה מלגלות ערות בת הבת שתי אזהרות, והם: ערות בת הבת, וערות הבת. והנה יתבאר לך שהתורה מנעה אכילת בשר בחלב, כי כבר זכרה זאת האזהרה בפרשת ראה אנכי אחר אזהרתה מאכילת הנבלה ושאר המאכלות האסורות, להורות כי לא די שהזהירה מאכילת בשר בחלב, אבל הזהירה גם כן מהבישול. וראוי שתדע שהמבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, או הפך זה - אינו לוקה, שנאמר: בחלב אמו – שהיא טהורה והוא טהור. וכל מה שאינו חייב על בישולו אינו לוקה על אכילתו מפני בשר בחלב, כי אנחנו למדנו האכילה מהבישול. ואולם בשר עוף בחלב אסור לאוכלו מדברי חכמים. והנה אינו חייב על הבישול אם לא בישל לפי הנהוג, רוצה לומר בחום האש, ואולם אם בישל בחמי טבריא ובמה שיִדְמֶה להם - אינו לוקה, כי אין דרך בישול בכך. וכן אם בישל בחלב זכר פטור, שנאמר: בחלב אמו. וכן אם בישלו בחלב מתה, כי אינו מורגל לחלוב חלב המתה; ואינה גם כן אֵם אחר שמתה. וכן אם בישלו במי חלב, כי אין מי חלב חלב, והתורה אמרה: בחלב אמו. והנה זאת האזהרה נזכרה בתורה בשלשה מקומות: בזה המקום, ובפרשת כי תשא (לד, כו), ובפרשת ראה אנכי (דברים יד, כא); ויִדְמֶה שהיא נזכרה באלו המקומות להודיע הכוונה בזאת המצוה מצד הענינים הנלוים לה. ולפי שבזה המקום היתה התורה זוכרת המצוות אשר יכוונו לעבודת ה׳ יתעלה ולהשגתו כפי כוחנו, כמו החגיגה והראייה וקרבן הפסח והביכורים, הנה יִדְמֶה שתהיה הכוונה בזאת המצוה אחד משני דברים: אם ההתקרב לעבודתו יתעלה, אם ההתרחק מלכת בחוקות שאר הגוים הרחוקים מעבודתו, כי אולי היה מנהג האומות הקדומות לבשל בשר בחלב בבית עבודה זרה בבואם לחוג חגיהם, ומנעה אותנו התורה מזה, ואם לא מצאנו זה כתוב ממנהגיהם, כי רושם נימוסי האומות ההם כבר אבד, לאורך הזמן, ולמחלוקת התורה עליהם. ולזאת הסיבה אחשוב שבאה זאת האזהרה בפרשת כי תשא; כי שם יֵרָאֶה שכוון, במצוות הנזכרות בו, להרחיק מעבודה זרה מפני מעשה העגל. ואפשר שהעיר בזה המקום להתקרב לעבודתו יתעלה; וזה, כי כמו שצוה ה׳ יתעלה שלא נעשה מלאכה ביום השבת, למען נתבונן בענין זאת המצוה ויתבאר לנו שהוא להעיר כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, כן צוה שלא נבשל גדי בחלב אמו, להעיר על שלא נקח מחכמת ה׳ יתעלה הנראית בנמצאות השופעות ממנו - שהוא כלי אל שנשיג אמיתת מציאותו - הקדמות כוזבות יביאונו לכפור בהתחלה הראשונה, כמו שעשו קצת הקודמים שביטלו התנועה וההויה מפני קצת הקדמות כוזבות, והביאם זה להאמין שתהיינה כל הנמצאות על מה שהם עליו מזולת סיבה פועלת; ולזה צוה ה׳ יתעלה שנביא ראשית ביכורי האדמה בית ה׳, לישב בנפשותינו שהכל מאתו יתעלה, וצוה שלא נבשל גדי בחלב אמו לישב בנפשותינו שנשמור שלא נשתמש בהשחתת נפשותינו בשפע השופע לנו מאת ה׳ יתעלה, אשר יְגַדְּלֵנוּ ויַקנה לנפשותינו מציאותה כמו שיְגַדֵּל החלב הגדי היונק אותו, כי זה יִדְמֶה למי שיבשל הגדי וישחיתהו בחלב אמו אשר היה מכוון לזונו ולגדלו. או צוה זה להעיר שנזהר שלא תביאנו רוב הטובה אשר נתן לנו ה׳ יתעלה לבעוט בו, כאומרו: ׳וישמן ישֻׁרון ויבעט׳ (דברים לב, טו), ׳וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׳ (הושע ב, י). ולזה צוה גם כן שנביא ראשית ביכורי האדמה לבית ה׳, לישב בנפשותינו שכל הטובות הבאות לנו הם מאתו יתעלה, כי זה ירחיקנו מהבעיטה בו מפני ריבוי הטובות. ואולם בפרשת ראה אנכי העירנו - מצד הענינים הנלוים לזאת האזהרה שם - כי בזאת האזהרה תועלת לבריאות הגוף, ולזה המשיך שם האזהרה בה אל האזהרה מאכילת הבעלי חיים אשר הם בלתי נאותים לבריאות גופנו, כמו שנבאר שם בגזרת ה׳; ולא יקשה למצוא הסיבה בזה למי שעיין בטבעיות ובחכמת הרפואה עיון מעט. ובכלל, הנה עירוב המזונות המתחלפים במהירות העיכול וקושיו - לא יאות, כי המתעכל ראשונה יפסיד האחר; ואין הֵנָה מקום ביאור אלו הדברים. ולא יקשה בעיניך איך תהיה מצוה אחת לתועלות רבות, כי אתה תראה מצות שבת שזכרה בה התורה שתי תועלות; ובכלל, הנה התורה תִּדְמֶה לטבע, וכמו שיעשה הטבע הפעולה האחת לתועלות רבות, כן הענין במה שתצוהו התורה.

Abarbanel Shemot 23:1אברבנאל שמות כ״ג:א׳

וכן נתן משפט אחר מתיחס לחג הסכות והוא אמרו לא תבשל גדי בחלב אמו. והמצוה הזאת תמצאה בתורה ג׳ פעמים. אחת במקום הזה וב׳ בסוף סדר כי תשא ושלישית בסדר ראה אנכי. ואחז״ל אחת לאסור אכילה ואחת לאסור הנאה ואחת לאסור בישול. ועקר טעם המצוה הזאת הוא להסיר מדת האכזריות והיא כעין מצות אותו ואת בנו או שלוח הקן אלא שנתפשט האסור בכל ענין שיהיה בשר וחלב. והרב המורה פירש טעם המצוה הזאת מפני שהוא מזון בלתי נאות כי החלב יבושל מהר ואין כן הבשר. והראב״ע כתב שזכרה התורה גדי עזים יותר משאר הבשר מפני שהגדי הוא קל להתבשל יותר מכל מין בשר. והוא ממוזג וממוצע מאד בין האיכיות ושלכן הישמעאלים עד היום מבשלים בשר גדי בחלב ואם כן כל בשר במשמע אלא שדבר הכתוב בהוה מאשר הגדי הוא מצוי אצל אמו ולכן חלבו יותר נערך לבשרו. והיותר נראה בזה הוא שהי׳ ממעשה עובדי עבודת גלולים בזמן קבוציהם לעשות כן רוצה לומר לבשל הגדיים בחלב בזמן אסיפת התבואות לחשבם שבזה יתרצו לאלהיהם ויתקרבון אליו וישלח ברכה במעשה ידיהם וכמ״ש (ויקרא ט״ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וכ״ש שהיו רגילים בזה אנשים רועי צאן בזמן שיתקבצו לעשות הנהגותיהם ונימוסיהם שהי׳ מאכלם אז גדיים מבושלים בחלב וכל מיני תבשיל בשר וחלב. עוד היום הזה זה דרכם במלכיות ספרד שיתקבצו כל הרועים ב׳ פעמים בשנה להתיעץ ולעשות תקנות בעניני הרועים והצאן וקוראים לקבוץ ההוא בלשונם מישט״ה ובזמן ההוא הנה זאת חקרנוה כן היא שזה מאכלם בשר וחלב ובשר הגדיים הם היותר נבחרים אצלם בתבשיל הזה וכבר שאלתי ודרשתי וידעתי באמ׳ כי גם באי קצה הארץ הנקרא׳ אינג״אלאטירה ששם כמות מופלג מהצאן יותר מכל שאר הארצות זה ג״כ מנהגם תמיד ואחשוב באמת שמפני זה הזהירם ית׳ שכאשר יתקבצו בחג הסכות לא יבשלו גדי וחלב כדרכי הכותים ולהרחיקם תכלית הרוחק מדרכי העבודת אלילים אסר יתברך אכילתו והנאתו ובשולו כדבריהם ז״ל וגם אסרו כל שאר מיני בשר וחלב כדי שלא להתיר לפושעים לומר מה הפרש מזה לזה וגם מזה הטעם אסרו אפי׳ בשר עוף בחלב לפי דעת רובם חוץ מרבי יוסי הגלילי שהיה מקובל שאין אסורו נוהג במין שאין לו חלב ולזה התיר בשר עוף בחלב אף יחיד ורבים הלכה כרבים. וכן אסרו לאכול החלב אחר הבשר שמא ידבק מן הבשר בין שיניו ומתערב עם החלב טרם יכרת וצריך להמתין ביניהם עד השעה שיכרת הבשר ונותן טעם לפגם אך הבשר התירו לאכלו אחרי החלב וכמו שבא כל זה בדבריה׳ ז״ל. ומאשר מצאנו ראינו שאחז״ל אמר להם הקב״ה אל תגרמו לי לבשל גדיין של תבואה בעוד שהן במעי אמותיהן וכו׳ אמר אחד מחכמי הדור שלדעתו אפשר לפרש שמפני שצוה אותם שיעשו חג הפסח כי בו יצאו ממצרים וראוי שיתנו לו תודה עליו וכן יעשו הודאה על ברכות תבואותיהן בחג השבועות ובחג הסכות ולא יהיו כפויי טובה לפניו יתברך אמר כמזהיר אותם עכ״ז ולא תבשל גדי בחלב אמו והוא משל נאות לענינם שהגדי הבועט באמו המניקה אותו ראוי לבשלו בחלבו וככה כל מי שאינו מחזיק טובה על השגחת השם יתב׳ שמשגיח עליו לטובה ראוי שישגיח עליו לרעה וכאלו אמר אל תהיו כפויי טובתי וברכתי עליכם באופן שלא תהיו גורמים לבשל ההשגחה והטובה בחלב אמו ויהפכו הברכות לקללות והטובה לרעה. וגם זה מאמר צח והלציי הוא. וחכמי הקראים כתבו בטעם לא תבשל גדי שלא יתערב הפרח עם העקרים וטעמו שלא יינק הבכור בחלב אמו אחרי עבור שבעת ימים אלא מיום השמיני אתה חייב להביאו ולשון בשול הנה גבול כמו הבשילו אשכלותיה ולפי זה הפי׳ תהי׳ המצוה הזאת מיוחדת בבכורות אבל מאשר ראינו המצוה הזאת שנויה ומשולשת בתורה השכל יורה שדרך קבלת חז״ל הוא האמת הגמור ועליו ראוי שנסמוך ושאר המחשבות הבל המה מעשי תעתועים:

Tzeror HaMor Shemot 23:12צרור המור שמות כ״ג:י״ב

ואמר ששת ימים תעשה מעשיך. לפי שהזכיר השמיטה שהיא בשביעית. אמר וביום השביעי תשבות. לפי שהם דומים זה לזה כמו שכתבנו. ולפי שהשבת היא שקולה כנגד כל המצות. אמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו. לפי שהיא שקולה גם כן כנגד כל התורה. ואמר שלש רגלים תחוג לי בשנה. לפי שהזכיר השבת שהוא ראש הרגלים שנקראים קדש. בסבת השבת שנקרא קדש. הזכיר המועדים כולם. ואמר את חג המצות תשמור וכו׳. ואמר ראשית בכורי אדמתך. להורות שיוליכו הבכורים עמהם כשיעלו לרגל ולא יאחרו אותה. בענין שבזכות זה יתברכו התבואות שבשדות. אבל אם יאחרו הביכורים והמעשרות יתקלקלו התבואות. ויתבשלו הגדיים של תבואה בשדיפה לפני קמה. וזהו לא תבשל גדי וגו׳. ולפי קבלת קדמונינו בא לאסור בשר בחלב. ואמר לא תבשל. ולא אמר לא תאכל. לרמוז לנו כפי חכמי האמת כי אסור לאכול בשר ואחר כך חלב. וכן אסור לאכול חלב ואחר כך בשר. ואעפ״י שנתנו חכמים שיעורים בזה. כבר כתב רשב״י ז״ל כי כמו שאסור חלב אחר בשר. כך אסור לאכול בשר אחר חלב. ודינם שוה לענין השיעור שהוא עד שיתעכל המזון שבמיעיו. שהם כמו שש שעות שהוא זמן מסעודה לסעודה. כי הבישול האמור כאן על בישול האצטומכא הוא. בענין שלא יתבשלו הבשר והחלב באצטומכא בזמן אחד. ולפי שיש אצטומכא מאחרת העיכול. ליראי ה׳ ולחושבי שמו אין לאכול גבינה ובשר ביום אחד. וכל שכן בשר וגבינה. וכן נוהגים המדקדקים במצות ואנשי מעשה. והטעם בזה לפי שאין ראוי לערב הכוחות אלו באלו. כח הדין בכח הרחמים. וכח הרחמים בכח הדין. כי הבשר הוא מדת הדין בסוד קץ כל בשר. כי מנפש ועד בשר יכלה הצר. והחלב הוא סוד הרחמים הגמורים המלבינים עונותיהם של ישראל. כאומרו כשלג ילבינו. והחטא הוא אדום בסוד הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. ולכן יש להפרידם זה מזה כל אחד על כנו. ואת כל עורב למינו:

Tzeror HaMor Devarim 14:22צרור המור דברים י״ד:כ״ב

אח״כ אמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך. לפי שאמר למעלה לא תבשל גדי בחלב אמו שזהו איסור בשר בחלב. לפי שהוא בכלל מאכלות אסורות. וכבר פירשתי איסורו בפרשת משפטים. ארז״ל לא תגרום לי לבשל גדיים של תבואה וכו׳. לזה סמך בכאן עשר תעשר לומר שיוציאו המעשרות כראוי. ואז יהיו השנים כתקונן ולא יתבשלו גדיים של תבואה. כאומרו ושדפה לפני קמה. ואם לאו היוצא השדה שנה שנה. זה עשו הרשע דכתיב ביה איש שדה. יצא לקראתכם ויאכל התבואה. כאומרו והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק והשחיתו את ארצם. וכן אמרו עשר בשביל שתתעשר. כי בענין המעשרות מותר לנסות את השם. כאומרו הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת וגו׳ אם לא אפתח לכם וגו׳. כי זהו ענין נסיון אין. ולא כאומרו במסה היש ה׳ בקרבנו אם אין. וזהו ובחנוני נא בזאת וגו׳ אם לא. ולכן נראה לי שאמר ביעקב ע״ה אם יהיה אלהים עמדי. לפי שהיה מדבר בענין המעשרות כמו שאמר בסוף וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וא״כ לזה אמר בלשון נסיון אם יהיה אלהים עמדי וירחיב את גבולי ויעשרני. אז כל אשר תתן לי אעשרנו לך. וזהו עשר בשביל שתתעשר. וצוה שיאכלו המעשרות במקום אשר יבחר. ואם ירחק המקום ונתת בכסף וצרת הכסף בידך. ופי׳ הזמן שיוציאו בו המעשרות. וזהו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. וצוה שיתנוהו ללוי לגר ליתום ולאלמנה. ואח״כ פי׳ דין השמיטה. לפי שדיבר למעלה במתנות עניים. והשמטה היא תקנת עניים. כאומרו וזה דבר השמטה וגו׳ לא יגוש את רעהו ואת אחיו וגו׳. ולפי שהשמטה נראה שהיא בשורת עניים. לזה אמר לא תירא מזה כי לא יהיה בך אביון אם תעשה המצות. וזהו רק אם שמוע תשמע בקול ה׳ אלהיך. ואם לא תשמע יהיה בך אביון. וזהו כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו׳. ואם יהיה בך אביון לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. כי האדם שקופץ ידו. בראשונה נתיעץ עם לבו. ומקשה לבו יפול ברעה. לפי שאומר לו לבו הרבה עניים בני ביתך. יותר טוב שתתנהו להם. וכן אומר לו לבו ועוכר שארו אכזרי. והרי אתה טורח ביום ובלילה שינה בעיניך אינך רואה להרויח מזונותיך. ועתה תתנהו מאכל לעם לציים. הם ילכו וקוששו להם תבן מאשר ימצאו כאשר עשית אתה. בענין שבזה מקשה לבו וקופץ ידו. לכן הזהירה תורה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך בשרך. והקהה את שיניו ואמור לו. והרי כבר כתיב ומבשרך לא תתעלם ולכן עוכר שארו אכזרי. ואם יש עניים בני ביתי השם זן את כל העולם כלו. ומה אני ומה כחי כי הוא הנותן כח לעשות חיל. ובזה פתוח תפתח את ידך לו. ולא תחוש לקושי לבך. ועל כרחו פתוח תפתח את ידך. כמו שהשם פותח את ידו. ותתן לו די מחסורו. וזכור כי ערום יצאת מבטן אמך בידים פתוחות כמי ששואל חסד. והשם עשה עמך חסד וצדקה. ולכן לא תקפוץ את ידך כמי שהולך לו מן העולם. ולפי שאני ירא שתקח עצת לבך הראשונה ותקפוץ את ידך כמת. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע ורעה עינך באחיך. בצרות העין. לפי שאתה חושב שלא יספיק לך העולם כולו. בענין שקושי הלב הביא לך צרות העין כאומרם עבירה גוררת עבירה. ואומרם עינא ולבא תרי סרסורי עבירה נינהו. ולכן לא ירע לבבך בתתן לו. לפי שאין אתה נותן לו משלך. כאומרם תן לו משלו וכו׳. ואם לא תתן לו וקרא עליך אל ה׳ והיה בך חטא. ר״ל חסרון שיחסרו נכסיך. כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים. ופי׳ הדבר ואמר ולא ירע לבבך כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳. ויתן לך תוספת טובה. ואם לאו יחסרו נכסיך. וכמו שאמרו גלגל הוא שחוזר בעולם ומי שעשה אותך עשיר יוכל לעשותך עני. ולפי שאני יודע כי לפי מעשיך לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך. פעמים רבות פתוח תפתח את ידך. וז״ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו׳. ולפי שמתנות עניים הוא דבר גדול כאומרו מלוה ה׳ חונן דל. אמרו שהקופץ ידו ואינו רוצה לתת לעניים הוא כעובד ע״ז. כאומרם בבתרא נאמר כאן השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ואמר להלן יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. מה להלן ע״ז אף כאן ע״ז. והרמז בזה כי אחר שזה קופץ ידו ואינו נותן לעניים. הוא חושב שהכל שלו וכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. עד שבזה כופר בשם הנותן כח לעשות חיל. ובזה פורק ממנו עול התורה. וכמעט הוא עובד ע״ז. וזהו בליעל בלי עול תורה. וזה היה עון נבל הכרמלי שהיה חושב שהיה לחמו ובכח ידו עשהו. ולא זכר כי ה׳ ממטיר לחם מן השמים:

Sforno Shemot 23:19ספורנו שמות כ״ג:י״ט

לא תבשל גדי בחלב אמו, do not practice these procedures which the idolaters believe are apt to improve the earth’s productivity. But, on the contrary, ראשית בכורי אדמתך תביא, if you really want to attract God’s blessing on your agricultural endeavours you will present God with a gift of the very first and finest of your respective crops. (compare Ezekiel 44,30 וראשית בכורי כל, וכל תרומת כל,...להניח ברכה אל ביתך, “all the choice first fruits of every kind, and all the gifts of every kind,- of all your contributions,- shall go to the priests,,,,that a blessing may rest upon your home.”

ראשית בכורי אדמתך – מבחר הבכורים, כמו ״וראשית שמנים ימשחו״ (עמוס ו׳:ו׳), ״נקבי ראשית הגוים״ (שם ו׳:א׳), והם בכורי שבעת המינים כפי מה שבא בקבלה. לא תבשל גדי בחלב אמו – לא תעשה כמו אלה הפעולות להרבות הפירות, כמחשבת עובדי עבודה זרה, אלא ״ראשית בכורי אדמתך תביא״, כאמרו ״וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל וגו׳ להניח ברכה אל ביתך״ (יחזקאל מ״ד:ל׳).

Sforno Shemot 34:26ספורנו שמות ל״ד:כ״ו

ראשית בכורי אדמתך תביא, by doing this you will assure yourself of success in growing fruit as spelled out in Ezekiel 44,30 וראשית כל בכורי כל...תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, “the first of all your early ripening crops… you shall give to the priest so that blessing will come to rest on your house.” לא תבשל גדי, as this is something the gentiles do, believing that it assures them success in raising fruit and cattle.

ראשית בכורי אדמתך תביא – ובזה תשיג ההצלחה בפירות, כאמרו ״וראשית כל בכורי כל... תתנו לכהן, להניח ברכה אל ביתך״ (יחזקאל מ״ד:ל׳). לא תבשל גדי – כמעשה בני נכר החושבים להשיג בזה ההצלחה בפירות או במקנה,

Sforno Devarim 14:21ספורנו דברים י״ד:כ״א

לא תאכלו כל נבלה, even of the pure species which you may eat after they have been slaughtered ritually. כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, even though the dead carcass is in a state of being fit for human consumption, such as by strangers in your midst or residents who have not yet converted to embrace all of Judaism’s laws. עם קדוש, ready to achieve the perfection intended for it by its Creator. (this would be slowed down or impeded by eating lower forms of living creatures, not that eating them would be harmful, objectively speaking.) לא תבשל גדי, as is the custom among the Gentiles who believe that by doing so they will increase the numbers of their livestock (compare Moreh Nevuchim, section three 3,48)

לא תבשל גדי – כמעשה האומות שהיו חושבים להרבות בזה הפועל ״מקנהם וקנינם וכל בהמתם״ (ע״פ בראשית ל״ד:כ״ג).

Shadal Shemot 23:19שד״ל שמות כ״ג:י״ט

ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו – מאמדן הדעת נ״ל שהיה מנהג קצת העמים או קצת אנשים גם מבני ישראל להקריב בכורות צאנם מבושלים בחלב אמם, כי כמו שנותנים לכהן ראשית הגז כן יתכן שיהיה טוב וראוי להקריב ראשית החלב, והנה היו שוחטים הבכור והיו מבשלים אותו בחלב אמו והיו מאכילים אותו לכהנים (או היו נותנים לו הבכור והחלב והוא היה מבשלם יחד ואוכלם ואם תרצה אומר שהיו מבשלים ושורפים הכל על המזבח), ועל ידי כן היו נותנים לגבוה ראשית הנולדים וראשית החלב יחד, לפיכך אחר שהזכיר ראשית בכורי האדמה הזכיר ג״כ בשול הגדי בחלב אמו, ויובן ג״כ למה הזכיר הבשול ולא האכילה, כי בשול הוא העיקר ולא האכילה, ואם אין בשול אין אכילה. ואמנם הטעם למה נאסר המנהג הזה אעפ״י שהכוונה בו לשם שמים, הוא (כדעת רשב״ם וראב״ע ויוחן דוד מיכאעליס) מפני שיש בזה אכזריות לב לבשל הבן בחלב האם, והוא על דרך אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד {ויקרא כ״ב:כ״ח} ואעפ״י שאחר ששחיטת הגדי מותרת מה איכפת לו ולאמו באיזה משקה יבושל? מכל מקום המעשה הזה מקנה תכונה רעה בנפש האדם העושה והרואה. הגע בעצמך שיהיה אדם עושה עצמות אביו תרוודות, וגלגלתו קערה ויאכל בהם, הנה אין מזיק לאביו המת, ואעפ״כ מדת אכזריות היא והמעשה הזה מפסיד מדת החמלה והחנינה בו וברואיו, וקצת מן הקראים פירשו לא תניח לגדי הבכור שיתבשל ויגדל בחלב אמו, אלא ביום השמיני תתנו לי. אמנם (כאשר העיר ראב״ע) אם מצאנו שרש בשל בבשול התבואות שחום השמש מבשיל אותן כאילו הוא אש, לא מצאנוהו בגידול בעלי חיים שאין גידולם ע״י אש או חום חיצוני.

R. S.R. Hirsch Shemot 23:19רש״ר הירש שמות כ״ג:י״ט

ראשית בכורי אדמתך, הפירות הראשונים של שדותיך ועציך, המבשרים לך על הצלחת עמלך, תביא בית ה׳ אלקיך: אל תביאם אל תוך ביתך כ״תבואה״, כדבר ״המובא הביתה״ אליך; אלא – החל מחג מתן תורה – תביאם אל הבית שה׳, כאלקיך, ציוונו לבנות עבור תורתו. למען התורה הזאת כל שיבולת דגן מתמלאת וכל פרי מבשיל; כל תבואה שאתה מביא הביתה על ידי שפע שמים מעל ומעשה ידיך מתחת, היא ״תבואתה״ של התורה. אל תתן הודיה לשֶׁמֶשׁ על ששלחה את שפע ברכתה אל ארצך; הברכה באה מאת ה׳, ולו אתה חייב להודות, שכן הוא ״אלקיך״, האלקים שלך. כל גרגר דגן שבו התברכת גָּדֵל למען קיום תורתו, ולמען תורה זו אתה בונה בית עלי אדמות. לכן קח את ביכורי הברכה הזאת, והביאם אל בית תורתו כאות הכנעה, הודאה והקדשה. לא תבשל גדי – מהצירוף ״גדי עזים״ המופיע במקום אחר [בראשית לח, יז], למדו חז״ל (חולין קיג.–:) שהשם ״גדי״ סתם מציין וולד צעיר של כל בהמה טהורה. כך גם: ״וּרְעִי אֶת־גְּדִיּתַיִךְ״ (שיר השירים א, ח), ״וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי״ (שופטים יד, ו), ומסתבר שגם: ״וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ״ (ישעיהו יא, ו), שבכולם ״גדי״ אינו מורה על הוולד הצעיר של העזים בלבד. ״גדי״ נגזר משורש ״גדה״: ״להפריד״, ״להבדיל״ (ומכאן ״גָדוֹת״ צידיו הגבוהים של הנהר); הקרוב ל״גדע״: ״לקטוע״, ״לכרות״. ״גדי״ הוא הוולד שהיה מחובר עם גופה של האם אך עתה נותק ממנו. כיוצא בו ״גוֹזָל״, הציפור הצעירה, משורש ״גזל״, לחטוף מיד הזולת. הגוזל היה קודם לכן בקשר עם אמו, אך עתה קשר זה נותק. הגוזל כשלעצמו לעולם לא היה מחובר לגוף האם; לכן לא ניתן לכנות את מצבו של עכשיו בשם ״גדה״ – להפריד על ידי חיתוך. הציפור האם דוגרת על הביצה עד שהאפרוח יוצא, והגוזל הוא תוצר של הציפור האם ולא חלק ממנה. יחס הגוזל אל הציפור האם נכלל במושג הבעלות. כאשר האפרוח בוקע מהביצה, הוא נעשה לגוף עצמאי, ותוך זמן קצר אינו מכיר את אמו: הוא גוֹזֵל עצמו מהציפור האם, אשר לה זכות הבעלות עליו, ונעשה ״גוֹזָל״. אך האם מרחפת עדיין, על כנפי אהבתה, מעל לגוזלים הזקוקים עדיין לטיפולה, על אף שלא יכירו לה כל טובה על כך: ״על גוזליו ירחף״ (דברים לב, יא) – משל שמשמעותו חשובה וקולעת עוד יותר מחמת השימוש בלשון ״גוזל״. ההלכה מלמדת, שהתורה אוסרת עלינו כאן לבשל בשר בהמה טהורה [היינו בשר בקר, כבש, או עז], בחלב בהמה טהורה [היינו חלב פרות, כבשים, או עיזים]; אך בהמה טמאה, חיה, ועוף אינם בכלל האיסור. מכאן מתבאר מדוע נקט הכתוב בלשון ״גדי״ ו״חלב אמו״, כדי לציין את הדברים שנוהג בהם האיסור. קשה למצוא ביטויים אחרים, היכולים לציין בשר בהמה טהורה וחלב בהמה טהורה, באותה מידה של קיצור ודיוק. הביטוי ״בשר בחלב״ סתם – כוללני מדי, שכן הוא מרבה בשר וחלב מכל סוג שהוא. וגם הוספת תיבת ״בהמה״ – כגון ״בשר בהמה טהורה״ – לא יהיה בה די, שכן חיה בכלל בהמה, כפי שמוכח מהפסוק בדברים (יד, ד–ה), ואילו כאן, צריך למעט חיה. והנה כפי שהעירו חז״ל (חולין קיג:), ״גדי״ כשלעצמו מורה גם על וולד הפרה והרחל, וקשה למצוא תיבה אחרת המרבה בקר וצאן מחד, והממעטת כל מין אחר מאידך. וכדי לומר שגם החלב הוא ממינים אלה בלבד, אין ביטוי קצר יותר מאשר ״חלב אמו״. ואם תאמר שלשון ״גדי בחלב אמו״ באה להגביל את האיסור רק לבשר בהמה צעירה בחלב אִמָּהּ שלה, התשובה לכך תהיה שהדברים קל וחומר: מה בשר זה וחלב זה, שהיו קשורים זה לזה בקשר כה קרוב, אסור לבשלם יחד; על אחת כמה וכמה שבשר כל בהמה טהורה וחלב כל בהמה טהורה, אסור לבשלם יחד! לא בא הכתוב לומר אלא שאפילו ״גדי בחלב אמו״ נאסר עליך לבשל! להלן כאשר נתבונן בטעם המצוה, נראה שיש משמעות גדולה עוד יותר לכך שהכתוב נקט בלשון זו. הטעם העומד ביסוד שאר איסורי המאכלות הוא: הימנעות מהשפעות בלתי רצויות, מעוררות או מדכאות, של מאכלים מסוימים, על השכל והרגשות [הראש והלב], כפי שעולה באופן ברור מאזהרות התורה: ״אל תשקצו את נפשתיכם״ (ויקרא יא, מג), ״ולא תטמאו את נפשתיכם״ (שם יא, מד) וכדומה. אך בבשר בחלב, אין להעלות על הדעת שהשפעה מוסרית כזאת הבאה כתוצאה מאכילה, היא טעם האיסור. שכן בבשר בחלב נאסרה אף הכנתה של תערובת כזו על ידי בישול, בדומה לאיסור כלאים – הנוהג במינים שונים של הצומח או של בעלי חיים – איסור חרישה בשור ובחמור, ואיסור שעטנז (בשעטנז, ודאי שרק הלבישה אסורה, ולא עשיית בגד כלאים). בכל האיסורים האלה, לא יתכן כלל לומר שיש השפעה ישירה על גוף האדם או על נפשו. יתירה מכך, תערובת בשר בחלב אסורה לא רק באכילה, אשר מתקבל על הדעת שיש בה השפעה כזו; אלא גם בהנאה, שאין מקום לומר שכרוכה בה השפעה כזו. כמו בכלאי הכרם, נאסר כל שימוש בתערובת בשר בחלב. וכדרך שיש למנוע כל שימוש בכלאי הכרם והדבר נעשה על ידי שריפה, כך יש לנהוג עם בשר בחלב על ידי קבורה; ואם הם נשרפו, אסור כל שימוש באפרם, לפי הכלל ״כל הנקברין אפרן אסור, והנשרפין אפרן מותר״ (עיין תמורה לד.). הדין שלא רק אכילת בשר וחלב נאסרה אלא גם הכנתם, נלמד מלשון הכתוב עצמו: ״לא תבשל״. והדין שלא רק האכילה מתערובת כזו נאסרה, אלא גם השימוש בה, מכירתה או נתינתה במתנה, נלמד מהחזרה על האיסור בספר דברים (יד, כא). שכן שם הועמד האיסור כניגוד ישיר להיתר שבא לפניו בסמוך לו להשתמש בנבילה: מותר לך לתת נבילה במתנה או למוכרה, אך בשר בחלב אסור לך אף לבשל! לפיכך מבארים חז״ל (חולין קטו:) ש״לא תבשל גדי בחלב אמו״ נאמר שלוש פעמים (כאן; להלן לד, כו; דברים יד, כא), ללמד על איסור משולש: איסור אכילה, איסור הנאה ואיסור בישול. ונראה שעיקר האיסור הוא הכנת תערובת בשר בחלב על ידי בישול, מאחר וכל שלושת האיסורים באים בלשון ״לא תבשל״. נמצא שטעם איסור בשר בחלב אינו קשור כלל להשפעה ישירה של התערובת על הגוף או להשפעתה מוסרית, ועל כרחנו טעם האיסור הוא סמלי. אכן מצאנו כבר איסורי אכילה – כגון גיד הנשה ואיסור חמץ – שמשמעותם היא סמלית. לפי זה, בשר בחלב הוא חלק מסדרה גדולה זו של ״תערובות״ אסורות – כגון כלאי אילן וכלאי בהמה – שנאסרו משום שהרכבה או הרבעה בלתי־טבעיות של מינים שונים מהצומח או החי (״כלאים״ נגזר מ״כלואים״, הם ״כלואים״ זה מזה [עיין פירוש, ויקרא יט, יט]) יש בה הפרעה בכח מצד האדם, לחוק הגדול של המינים, אשר בעת בריאת העולם הכריז לכל חי ולכל צומח: ״למינהו!״ ומאז ולעולמי עד, שומר חוק זה כל אחד ואחד מהם, מקטן ועד גדול, בתוך הצורה, החומר והתכונות שנקבעו למינו שלו. מכיון שבתערובת בשר בחלב אין פגיעה ממשית באחד מחוקי הבריאה, הרי שתערובת כזו דומה לחרישה בשור וחמור, כלאי בגדים, כלאי זרעים וכלאי הכרם. איסורים אלה מזכירים לאדם את המחוקק הגדול של העולם, בעת שהוא (האדם) עוסק בשליטתו על ממלכת החי והצומח שהניח המחוקק לרגליו, ובניצולו לצרכיו, בעבודת האדמה, במלאכה, בלבוש, וכאן – בהנאת המאכלים. על ידי ציווי ״למינו״, מושל מחוקק העולם בכל היצורים החיים שהאדם משתמש בהם למטרותיו ולהנאתו. לכל מין ומין מהצומח ומבעלי החיים ניתן חוק ייחודי משלו להווייתו והתפתחותו, וחוק זה הוא עדיין מקיים בנאמנות. גם האדם – כבן אנוש וכיהודי – חייב להיות נאמן ולהשמע לתורה, אשר על ידה הראה לו אותו מחוקק עולמי את חוק ה״למינו״ שלו, ובכך גילה לו את רצונו בנוגע לייעודו המיוחד כאדם בקרב הבריאה, וכיהודי בקרב המין האנושי (עיין בראשית א, יא–יג). בין כל הדינים האלה, המזכירים לנו את חובתנו לקיים את מצוות התורה, כדרך היחידה למלא את תפקיד ה״מין״ שלנו כבני ה״מין״ האנושי וכיהודים – או ליתר דיוק, כבן אדם יהודי – עומד דין בשר בחלב בראש. שכן דין זה מזכיר לנו את מחוקק כל הברואים, ואת ייעודנו היהודי והאנושי. באותו הרגע בו אנו עומדים לקלוט ולבולל את חומר החי אל תוך רמ״ח אברינו ושס״ה גידינו, אותו חומר הבא מבעלי חיים שהבורא העמיד בדרך הטבע בקירבת האדם, ומסר לידיו כמזון – הווי אומר בהמה טהורה, דווקא בזמן כזה זקוקים אנו לאזהרה להשאר בהכרתנו בייעודנו הגבוה כבני המין האנושי: גם כאשר אנו עסוקים בהכנסה המותרת ולפעמים אף המצווה עלינו של חומר החי לתוך גופנו, מוטל עלינו לרומם את החומר הזה אל גבהי ייעוד הגוף האנושי; אַל לנו להניח לגוף האנושי לשקוע לדרגת בעלי החיים כבולת הדחפים הטבעיים, על אף שאנו מחיים את גופנו מכח עולם החי. מתוך נקודת מבט כללית זו, מתבאר הטעם המונח ביסוד איסור בשר בחלב. איסור זה מדבר ישירות אל האדם, בקול ברור של תוכחה: שמור את קדושת התורה, זכור שממשלת תורת ה׳ אינה מתחילה בדרגת היהודי אלא נמצאת בכל מקום בכל נימי החיים הטבעיים. תורת ישראל, כל עצמה אינה אלא פירוט מדוקדק של חוק ״למינו״ הכלל־עולמי, עבור אורח החיים של המין האנושי־יהודי. כך אנו מבינים את התפשטות חוק זה של הפרדת מינים בכל תחומי אכילתנו הביתית. אף אחד מדיני המאכלות האסורות האחרים אינו מטביע כל כך את חותמו על המטבח היהודי והשולחן היהודי כמו דין הפרדת בשר וחלב; ויותר מכל יתר דיני מאכלות אסורות, נועדה ההפרדה הזאת להיות שליח ה׳, להעמיד לנגד עינינו תמיד את תורת ה׳, ואת חובתנו האנושית וכבודנו האנושי כיהודים. אנחנו גם מבינים מדוע מצוה זו באה שלוש פעמים, כסיום וכחתימה כביכול, לפרשה גדולה של חוקים ודינים. ובמיוחד מבינים אנו מדוע באה מצוה זו – ואכן חייבת לבוא – כסיום וחתימה ליסודות החוקים החברתיים, ״המשפטים״. הווי אומר: ללא ספק, רוב רובה של חקיקה חברתית זו, המושתתת על עקרונות הצדק והחסד, אינה מסורה בידי מוסדות הצדק שבכחם להעניש, כדי שיכפו אותה ויבטיחו את קיומה. ה׳ רצה להפקיד את קיום חוקיו ומשפטיו בידי המצפון של אזרחיו – בידי יראת חטאם. לא הרצון לצאת ידי החוק אלא הנאמנות לחוק, תציין את אופיו של האזרח היהודי. ה׳ לא מינה שוטרים – שביכולתם להשגיח על האזרחים ברשות הרבים בלבד – להיות שומרי תורתו; אלא נתן לאזרחים מצוות, נושאות־דגל רוחניות של אורח־חיים על פי ההלכה, המלוות את היהודי לתוך התחום הפנימי ביותר של ביתו ומשפחתו, מקום בו גדלים ילדים יהודים לקול קריאת ״אסור״ ו״מותר״. קריאה זו מביאה אותנו לידי הכרה בה׳ בכל מקום כמחוקק העולם, וגם כנותן התורה לחיי האדם מישראל; והיא משרה על כל צד מהחיים היהודיים את הרוח של שמירת ההלכה. ראינו שאיסור בשר בחלב הוא מן הראשונים והמצליחים ביותר שבין נושאי דגלה של התורה, והוא אמצעי חינוכי מועיל ביותר לטיפוח הנאמנות של החברה היהודית לאורח החיים היהודי. לא לחינם הוא בא בתורה כוחותם מערכת החוקים החברתית, ה״משפטים״. חשיבותו של איסור בשר בחלב היא בכך שהוא מזכיר ליהודי את חובת שמירת ההלכה בכל חיי האדם, הווי אומר, את שעבודם מרצון של כל חיי האדם לממשלת תורת ה׳; הוא מזכיר לאדם את קיום חוק ״למינו״ שלו; היינו את הייעוד האנושי ומימושו. אך בכדי להעריך את משמעות המלאה של איסור זה, נתבונן עתה בתיפקודם הפיסיולוגי של חומרים אלה [בשר וחלב] בחיי הגוף, חמרים שיש להפריד ביניהם במזונו של אדם מישראל. הזנה וְהִתְרַבּוּת הן היכולות האופייניות של הדרגה הנמוכה ביותר של החיים האורגניים, אלה של הצומח, המקיים את שני היכולות האלו בכל הווייתו ללא עשיית מעשה. כאשר דבר שיש בו חיות יוצא מתחום אי־העשייה, ובנוסף ליכולות ההזנה וההתרבות, מקבל גוף בעל חושים ותנועה (עצבים ושרירים), הוא נעשה בעל חיים. בדרגות הגבוהות יותר של בעלי החיים, שתי המערכות האלה – של הצומח ושל החי – הקשורות זו לזו בגוף בעל החיים, פועלות בשני תחומים נפרדים, כביכול. הסרעפת [דיאפרגמה] מפרידה את גופו של בעל החי לתחום צמחי של הזנה והולדה, ולתחום השייך לבעלי חיים בלבד של תנועה וחושים. אולם בבעל החי, תחום בעל־החיים – היינו חושים ותנועה – עומד כליל בשירות התחום הצמחי. היכולות הצמחיות של הזנה והולדה, הן הצרכים היחידים שבעל החי מבחין בהם בחושיו, והן הצרכים היחידים שמפעילים את שרירי התנועה של בעל החי. בעל החי אינו אלא צמח שיש בו רוח חיים. והנה, החומר שמאפיין באופן הבולט ביותר את הצד הצמחי של חיי בעל־חיים הוא החלב (חומר מזין המופרש לצורך קיום המין), ואילו הבשר מייצג במיוחד את התחום החייתי [תחום בעל־החיים]. לפי זה, בשר מבושל בחלב מייצג את התערובת הבלולה ביותר של התחום החייתי עם התחום החייתי־צמחי. הוא מסמל את המהות העצמית של ההוויה החייתית: שעבוד החושים והתנועה לצרכי ודחפי ההזנה וההרבעה. משמעותם הפיסיולוגית של שני החומרים האלה, מובהרת ביתר חדות על ידי הכינויים שכינה אותם הכתוב: ״גדי״ [מנותק מגוף האם] ו״חלב אמו״. לא כן האדם. אמנם גם בהוויתו הגופנית של האדם, מתחברות שתי המערכות האלה בגוף אחד; גם לו יש את יכולות ההזנה וההולדה שניתנו לצמח, ואת החושים והתנועה של בעל החי; גם המערכת הפנימית של גופו מורכבת מהתחום הצמחי והתחום החייתי. אך ניתן לו עוד תחום שלישי, המייחד אותו כאדם: הוא מחונן בנשמה אלקית – הווי אומר ברוח חכמה ותבונה המתעלה מעל לחושי הדחפים החייתיים, ובכח הרצון החפשי המתרומם מעל לתנועת הדחפים החייתיים. הנשמה נועדה, ואף יכולה, לשלוט ביסודות הצמחיים והחייתיים, ובכך לעשות את האדם לאדם. באדם, לא ישתעבדו החושים והתנועה לממשלת דחפי הרעב וחיי האישות. כשם שבקומתו הזקופה של האדם, משועבד היסוד הצמחי ליסוד החייתי, והראש מתנשא השמימה מעל לשניהם, כך אסור לכוחותיו החייתיים לרדת מטה ולהיות נשלטים על ידי התאוות והדחפים הצמחיים. תפקיד האדם לשעבד בתוככי עצמו את היסוד הצמחי ליסוד החייתי, ואת שניהם לרוח האדם. הרוח נועדה למשול עליהם ועל עצמו בכח החירות האלקית, ולהנחות אותם ואת עצמו לעבודת האל היחיד והחפשי, אשר ראשו של האדם מתנשא אל הדר תפארתו, והאדם יכול לתפוס ולהבין את רצונו. לפיכך בשעה שהאדם קולט אל תוך גופו בשר וחלב – היינו את החומר החייתי והחומר החייתי־צמחי – הרי שהיחס שביניהם והיחס שבינם לבין הגוף האנושי חייב להיות שונה לחלוטין מהיחס שהתקיים ביניהם בגוף בעל החי. מכאן ולהבא, שני יסודות אלה לא יתערבו, אלא ישעבדו את עצמם ליסוד האנושי, והמהות הרוחנית־מוסרית של האדם תשרה בתוכם ותנהיגם. אם יתערבבו באדם על ידי בישול, חמרים של בשר וחלב – בשר בהמה טהורה וחלב בהמה טהורה – הראויים להקלט בגוף האנושי; יורה הדבר על ההפך מהייעוד האנושי, ויהיה בו משום לעג חמור לחוק ה״למינו״ שניתן לאדם. תערובת כזאת תשפיל את האדם, בעל החירות המוסרית, לדרגת בעל החי משולל החירות. לפיכך לא רק שאסור להכין תערובת כזאת (איסור בישול), אלא חייבים להוציאה ממאכל האדם ומשימוש האדם (איסור אכילה והנאה). כאשר נתבונן באיסור בשר בחלב בהקשר לחלקו הראשון של פסוקנו, ״ראשית בכורי אדמתך תביא״ וגו׳, ייראה פירוש הפסוק כך: כל יבול האדמה והשדה, המיועד להנאתו של האדם, יהיה כפוף לשלטון תורת ה׳ ויוקדש לשמו. אסור לאדם להפוך את היחס הזה ולהתמסר להנאה זו כתכליתו וייעודו בחיים. כל יבול הארץ המבשיל להנאת אדם, יתעלה למרומי החלק האלקי שבאדם; אין להשפיל את החלק האלקי שבאדם לדרגת בעל החי, המכיר רק את הנאת החושים. אזהרה זו קשורה קשר עמוק לחג האסיף, השלישי שבין שלושת רגלים. לא בעבור זה השלים הבורא את המחזור השנתי והריק את ברכתו לאדם המייחל לה, כדי שהנאת אותה ברכה תשפיל אותו לדרגת בעל החי; אלא כדי שהפירות שהבשילו תחת שמש העולם הגשמי ייכנסו עתה לתחום חיי אדם, ויתעלו מההוויה הגשמית המשוללת חירות אל החירות המוסרית של מעשי אדם. אם גדי יהיה מבושל בחלב אמו על ידי מעשה אדם, הרי שהחומר החייתי שנוצר מברכת הטבע, יוחזר בכך אל התחום הצמחי של הזנה והתרבות, כדי למצוא שם את תכלית ייעודו ושלמותו. ואם אדם יעשה כן במו ידיו, יהיה בכך ביטול התכלית של כל המחזור השנתי, וצמצום חייו עלי אדמות למעגל סגור שתחילתו וסופו בטבע הגשמי משולל החירות. אולם תכלית חיי האדם – כמרומי המזבח וכסולם יעקב – היא פריחה מתוך היסוד הארצי אל הגבהים המרוממים של החירות מוסרית ושלמות האדם.

Netziv Shemot 23:19נצי״ב שמות כ״ג:י״ט

ראשית בכורי אדמתך וגו׳ – סגולה לברכת השנה בתבואת השדה הוא להביא ביכורים, ואז הוא זמן להמשיך שפע ברכה ע״י תפילה, כמו שכתוב ריש פרשת תבוא. לא תבשל וגו׳ – שמנהג באותם ימים היה להשמין השדות כמו שאנו עושין בזבל, כך היו אומות העולם נוהגים לבשל בשר גדי בחלב אמו ולשפוך מעט מעט על שדמת הארץ. והזהיר הכתוב על זאת הסגולה משום שאסור לבשל בשר בחלב, משום הכי אסור בשר גדי בחלב אמו אפילו לצורך תבואה, נמצינו למדים מזה דכ״ש כל בשר בחלב (זקן אהרן, צידה לדרך).

R. David Zvi Hoffmann Devarim 14:21ר׳ דוד צבי הופמן דברים י״ד:כ״א

לא תבשל וגו׳ – ראה שמות כ״ג:י״ט ושם ל״ד:כ״ו. תרגום השבעים, הוולגטה ואחרים מתרגמים את הפסוק כצורתו. תמוהה היא ההוספה של הנוסח השומרוני לשמות כג, יט: ״כי עשה זאת כזבח שכח ועברה היא לאלהי יעקב״. וכעין זה נמצא גם בכמה נוסחאות של תרגום השבעים כאן בדברים (אלא שבמקום ״שכח״ מופיע שם השם שבו תרגמו בתרגום השבעים לויקרא י״א:ל׳ ״תנשמת״. ראה את השערותיו של קנובל בנוגע ל״שכח״). אבל התרגומים הארמיים, כל המקורות התלמודיים וכמעט כל הפירושים הרבניים, פירשו את הפסוק לאיסור בשר וחלב. תרגום יונתן לשמות כ״ג:י״ט מרחיב את הדיבור קצת: ״עמי בית ישראל לית אתון רשאין לא למבשלא ולא למיכול בשר וחלב מערבין כחדא דלא יתקוף רוגזי ואיבשול עיבוריכון דגנא וקשא תריהון כחדא״. כעין זה שם לד, כו: ״דלא יתקוף רוגזי וארשין פירי אילניכון עם בוסרא בלבלוביהון וטרפיהון כחדא״. כוונת פירוש זה היא לפרש את הקשר עם ״ראשית ביכורי אדמתך״ שנאמר מקודם (ראה רש״י שם ובדברים). אם תשאל השאלה איזו היא הדיעה הנכונה, עלינו קודם כל לעיין אם לפי משמעות המקרא לפנינו דין מאכלות אסורים רגיל, אשר יסודו בקדושת ישראל, או אם נמצא לו כוונה אחרת. רבים מן הפרשנים פירשו את טעם המצוה מתוך הקשר עם מצות הביכורים, שנאמרה סמוך לפניה בשמות, ומפרשים שכוונת התורה לאסור איזה מנהג של עבודה זרה שנהגו בו באיזה תקופה, אולי בחגיגת הקציר. כן פירש כבר אדוננו הרמב״ם (מורה נבוכים ג׳:מ״ח), ואחריו דון יצחק אברבנאל. גם חלק מחכמי הנוצרים — להבדיל — פירשו כן, כגון ספנסר, רוזנמן, קנובל ועוד. אולם אין כל יסוד היסטורי להשערה זאת (השוה קייל לשמות ושולץ לדברים). הראב״ע מפרש (וכך סובר גם פילון), שזאת היא אכזריות לבשל את הגדי בחלב אמו; וכן פירשו — להבדיל — קייל ושולץ. אולם לפי זה אין להבין את טעם ההמשך של המצוה הזאת עם הפסוקים שלפניה ושלאחריה, בשום מקום. מוזרה ביותר היא דעתו של י. ד. מיכאליס (מוזאישעס רעכט 203 והלאה), הרואה באזהרה זאת איסור להשתמש בחמאה במקום שמן־זית לשם תיקון המאכלים. וכן מוזרה היא דעתם של לוטר, קאלווין ועוד, שאסור לאכול או להקריב גדי רך היונק עדיין אצל אמו. דעה אחרונה זאת כבר נסתרה בטוב טעם על ידי קנובל ואחרים. המשך הפסוק כאן בדברים, סמוך לפירוט בעלי החיים הטמאים ולאיסור נבילה, מראה בעליל כי פסוק זה כולל איסור מאכל, שמטרתו — כמו האזהרות הקודמות — קדושת ישראל. כשם שנצטווינו שלא לאכול בהמות מסויימות, כן נצטווינו גם בנוגע לבהמות הטהורות שלא לאכלן 1) כשהן נבילות, 2) כשהן מבושלות בחלב. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין קי״ד:) שהאיסור הכולל ״לא תאכל כל תועבה״, שבראש פרשת המאכלות האסורים, מתייחס גם אל בשר המבושל בחלב. מעשה הבישול נאסר בסוף הפרשה והרי הוא תועבה, ועל כן נאסרה גם אכילת המבושל. בנוגע לאיסור הנאה יש מחלוקת (חולין קט״ז.). אולם מכיון שלגבי נבילה נאמר היתר הנאה, משמע שלגבי בשר בחלב נאסרה ההנאה, כמו שפירש הרמב״ן, וכן הוא פסק ההלכה. אולם בשני המקומות האחרים (שמות כ״ג:י״ט ושם ל״ד:כ״ו) נאמר הפסוק הזה בהמשך אחד. ויכולה איפוא להיווצר הדעה שיש לאיסור זה טעם אחר. אולם אם נעיין יותר בפסוק העיקרי (שמות כ״ג:י״ט) ניווכח כי טעות היא זאת וכי גם שם הכוונה לאיסור מאכל, שמטרתו קדושת ישראל. קבוצת המצוות הקודמת לפרק כג (שמות כא וכב) כוללת הרבה מצוות שונות ומסיימת באיסור מאכל המנומק בקדושת ישראל: ״ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו״. אחרי כן נאמרה קבוצת המצוות שבפרק כג. גם פרשה זאת כוללת כמה מצוות שונות ומסיימת באזהרה: ״לא תבשל גדי בחלב אמו״. שתי הפרשיות הללו יחד הן עיקרו של ספר הברית (שמות כ״ד:ז׳), אשר על פיו כרת ה׳ ברית עם ישראל והטיל עליהם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט:ט״ז). אם כן, כיון שהפרשה הראשונה מסיימת במצות־קדושה, הפותחת במלים ״ואנשי קודש תהיון לי, הדין נותן שגם בסוף הפרשה השניה יסיים הכתוב במצות־קדושה. זאת אומרת, שאין לחפש קשר הדוק בין ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ לבין ״ראשית ביכורי אדמתך״ (כדעת יש מפרשים); אין המצוה האחרונה של פרק כג קשורה קשר אמיץ במצוות הקרבנות הקודמות לה, כמו שאין איסור טריפה שבסוף פרק כב קשור קשר אמיץ במצוות הקודמות שם. אולם הנכון הוא, שכמו שבסוף פרק כב, אחרי דיני הקרבנות, נאמרה מצות־קדושה, כך בסוף פרק כג, אחרי דיני הקרבנות, נאמרה גם כן מצות קדושה; זאת אומרת, ש״לא תבשל גדי וגו׳⁠ ⁠״ הוא איסור מאכל. ראיה לדבר הוא הפסוק בספר דברים, המקשר את ״לא תבשל גדי״ עם איסור נבילה, הדומה לאיסור טריפה (כמו שמוכח מתוך הצירוף ״נבילה וטריפה״ המצוי בכמה מקומות), ומנומק — כמו איסור טריפה — בקדושת ישראל (כי עם קדוש אתה וגו׳). אין צורך להוסיף עוד, כי כיון שבשמות כ״ג:י״ט מתכוון פסוק זה לאיסור מאכל, יש לפרשו כן גם בשמות ל״ד:כ״ו, שהרי הפרשה האחרונה היא חזרה על חלק מספר הברית, כדי לחזור ולחדש את הברית שהפרו אותה ישראל על ידי שעבדו לעגל. מעכשו עלינו להוכיח, כי אין זה נגד חוקי הפרשנות לומר, שבלשון ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ התכוונה תורה לאיסור בשר בחלב. המתנגדים למסורת מודים, ש״גדי״ אין פירושו דווקא גדי עזים, אלא כל ולד רך. הרי מצינו בכמה מקומות, שהכתוב מפרש ״גדי עזים״ במקום שהכוונה לולד העז. כמו כן אפשר להבין שהתורה יכלה לאסור את הבישול וממילא לכלול בזה גם איסור אכילת הדבר שנתבשל באיסור. בפרט, כיון שהננו רואים שספר הברית נאמר בלשון קצרה מאד, על כן לא הוצרך הכתוב להוסיף עוד ״ואם בשלת אל תאכל ממנו״. בספר דברים אין כל צורך לפרש להדיא שהמדובר באיסור מאכל, שהוא דבר הלמד מענינו, שהרי הפסוק נאמר בפרשת מאכלות אסורים. לא נשארו לנו אלא שתי שאלות: 1) מפני מה לא הזכיר הכתוב אלא ״גדי״, זאת אומרת, ולד רך, אם הכוונה היא לאסור כל בשר? 2) מפני מה נאמר ״בחלב אמו״, כיון שגם בישול בשאר חלב נאסר? על השאלה הראשונה נוכל לענות, כמו שענו כבר כמה מפרשים: ״דבר הכתוב בהווה״, כלל הידוע בפרשנות התורה, וכמו שמצינו גם באיסור הדומה (כמו שהוכחנו) ״ובשר בשדה טריפה״. הרי ודאי פשיטא שאין כל הבדל אם נטרפה הבהמה בשדה או בבית, אלא כיון שסתם בהמה אינה נטרפת אלא בשדה, על כן אומר הכתוב ״ובשר בשדה טריפה״. נוסעים מספרים, שעד היום הזה נוהגים הערבים לבשל בשר־שה בחלב חמוץ, הנותן בו טעם מיוחד. עבור אורחים נכבדים הם שוחטים גדי עזים ומבשלים אותו בחלב גמלים (השוה את הציטטות אצל קנובל ודילמן לשמות כ״ג:י״ט). מתוך המקרא בשמואל א ב׳:ט״ו משמע, שבבתי נכבדים לא היו מבשלים את הבשר, אלא צולים אותו על שפוד, כפי שהכתוב מצווה גם בקרבן פסח (כפי הנראה מאותו הטעם). נראה שבדרך כלל לא היו נוהגים לבשל בשר, חוץ מבשר ולדות רכים בצורה הנזכרת, הנהוגה עדיין כיום, ועל כן מדברת התורה ממקרה כזה. הביטוי ״בחלב אמו״ נראה שנאמר, מפני שספר הברית נכתב מיד. ועל כן אין אפשרות להבהיר בכתב שהמדובר באיסור בישול בחָלָב (חי״ת ולמ״ד קמוצות) ולא בחֵלֶב (חי״ת צרויה, למ״ד סגולה). הלשון בחלב אמו אינו משאיר מקום לטעות, שהרי החֵלֶב (חי״ת צרויה, למ״ד סגולה) אין טעם להזכיר עליו את האם דווקא, מה שאין כן החָלָב (חי״ת ולמ״ד קמוצות) השייך אל יחס־האמהות. בתקופה העתיקה, שלא היו כותבים בנקודות, היה הביטוי הנוסף ״אמו״ מיועד, להבדיל בין חֵלֶב (חי״ת צרויה, למ״ד סגולה) לבין חָלָב (חי״ת ולמ״ד קמוצות). יתכן שמטעם זה אף נאמר בכתוב ״גדי״ דווקא. אין על כן שום סיבה להניח, כי בביטוי ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ לא התכוונה תורה לאיסור מאכלי בשר בחלב ובישולו. כן מוכיח ההמשך בהכרח, כי אזהרה זאת דומה לאיסור טריפה, והיא בכלל מצוות־הקדושה, אשר בה אין כל טעם להבדיל בין בשר גדי רך לבשר בהמה גדולה. או בין חלב אמו לבין חלב אחר. נשארת לנו עכשו רק השאלה: במה מתייחס איסור אכילת בשר בחלב לקדושת ישראל? היינו יכולים להשיב בקיצור, שבאותו היחס שיש לשאר איסורי המאכלות המיוסדים על קדושת ישראל, כמו שהסברנו כבר בהקדמתנו לפרק זה. אולם ברצוננו להוסיף עוד כמה הערות מיוחדות בנוגע לבשר בחלב. תורתנו הקדושה הטילה עלינו דינים מיוחדים בנוגע לאכילת בשר. הלא נאמר מפורש בתורה. כי לכתחילה לא הותר לבני האדם לאכול אלא מאכלים צמחוניים, ורק אחרי כן, עם שינוי המצב, הותרו מאכלי בשר (בראשית ט׳:ג׳). אולם גם היתר זה הגבילו השי״ת על ידי איסור אבר מן החי, שנאמר לבני נח. על אחת כמה וכמה יש להבין, כי עמנו הקדוש, אשר השי״ת קידש אותו בקדושה יתירה, חייב להזהר בכמה וכמה דינים באכילת הבשר. בשעה שהיו ישראל במדבר. לא הותר להם אלא בשר קדשים, כדי — כך מבאר המדרש — שיאכלו תמיד רק משולחנו של מקום וישמרו את עצמם תמיד מכל טמא. גם אחרי כן, כאשר הותר בשר תאוה, עדיין נשארו בתוקפם הדינים הקשורים בהקרבת הקרבנות, המגבילים את אכילת הבשר. נצטווינו ״לזבוח״ את הבהמות רק כדרך שזובחים קדשים. וכל שלא נשחט כהלכה (נבילה), או שנפצעו איבריו החיוניים באופן מסוכן (טריפה), נאסר ל״עם קדוש״. לכן גזר הכתוב להגביל גם את בישול הבשר בהגבלה מסויימת, אשר היא קשורה — כפי הנראה — במנהגי הקרבנות, ואשר על כן יש לראותה גם כן כמיוסדת על קדושת ישראל. על אורח הקרבת הקרבנות לפני מתן תורה, לא נזכרו בספר בראשית אלא פרטים בודדים. אולם נראה, כי בדרך כלל היו נוהגים אז כעין דיני הבמה הקטנה שלאחר מתן תורה. מצינו שגדעון הקריב קרבן (שופטים ו׳:י״ט והלאה) על ידי שבישל גדי עזים, הניח את הבשר עם מצות על סלע מסויים ושפך שם את המרק. אותה ההקרבה מצינו אצל מנוח אבי שמשון (שופטים י״ג:ט״ו והלאה). נראה כי פעמים רבות היו רגילים להקריב בבמות גדי עזים (השוה שמואל א י׳:ג׳). ובכלל היה נחשב כמטעמים על שולחנם של אנשים נכבדים (בראשית כז, ט; שופטים טו, א; שמואל א ט׳:כ׳). אבל בקרבנות אלה נהגו לבשל את הבשר רק במים, ולא בחלב כמנהג הערבים עד היום. לכן גם אין לתמוה על דברי רבותינו זכרונם לברכה (חולין קט״ו.) הדורשים מן המקרא שנאמר אצל קרבן פסח ״אל תאכלו... בשל מבושל במים״, שיש לך עוד מבושל בצורה אחרת האסור בכל בשר, דהיינו בשר בחלב. בנוגע לטעם האזהרה הזאת של בישול בשר בחלב, יש לשים לב, שמצינו לרבותינו בשלשה מקומות (מכילתא לשמות כ״ג:י״ט, ספרי לדברים י״ב:כ״ג והלאה; ברייתא בחולין קט״ו:) שהם מקשרים אותה עם איסור הדם, שנאמר בפסוק ״ולא תאכל הנפש עם הבשר, לא תאכלנו וגו׳⁠ ⁠״ (דברים י״ב:כ״ג והלאה: ספרי: ״לא תאכלנו לרבות בשר בחלב״, השוה מלבי״ם שם). כבר פירש רבינו טוביה ברבי אליעזר בפסיקתא זוטרתא לשמות כג, יט: ״שהרי דם נעכר ונעשה חלב״. כלומר, החלב נוצר על ידי הפרדת והשתנות הדם, ואילו היה חוזר להתקשר עם הבשר בצורה הדוקה, היה חוזר דינו להיות שוב כמו דם. נימוק זה המתבאר באריכות על ידי רבינו בחיי בן אשר, מסביר גם את הסמיכות אל נבילה בדברים וכן את ההקבלה עם טריפה בשמות כג. סוף דבר, איך שיסבירו את טעם המצוה, הרי הוכח, כי הפירוש המתקבל על הדעת ביותר הוא הפירוש המקובל בידנו למשה מסיני. לפי דברי אותם התנאים (במכילתא שמות וחולין קט״ז.), שגם בשר חיה אסור מן התורה לבשלו בחלב, יש לתת עוד טעם מפני מה נמנו בדברים הבהמות והחיות הטהורות בפרוטרוט, כי האזהרה של בישול בשר בחלב שנאמרה בסוף הפרשה ההיא, מתייחסת אל כולן. אולם להלכה אנחנו פוסקים כדברי רבי עקיבא (חולין קי״ג.), שעל כן נאמר בתורה שלש פעמים המיעוט ״גדי״, כדי להוציא בשר עוף, חיה ובהמה טמאה. אמנם הננו חוזרים להדגיש, מה שהסברנו כבר בפירושנו לויקרא ח״א ע׳ ו (במקור הגרמני עמוד 5). שעיקר איסור בישול בשר בחלב היה מקובל קבלה ברורה ביד רבותינו ז״ל, ולא נחלקו אלא על פרטי הלכותיו ועל אופן הדרשות מן המקרא.