"מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ"

הקדמה

הניב מחוץ להקשרו

בעברית מודרנית, הביטוי "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" משמש לעתים קרובות לבטא את הרעיון שהאויבים הגרועים ביותר מגיעים מבפנים, והם אלו שפועלים כגיס חמישי. אך האם כך פירוש הביטוי בהקשר המקראי המקורי שלו?

הביטוי בהקשרו המקראי

מקור הפסוק הוא בישעיהו מ"ט, והוא חלק מנבואה גדולה יותר של נחמה המתמקדת בקיבוץ גלויות. הנבואה נפתחת בכך שהאומה מאשימה את ה' בכך שהוא נטש אותה. ה' משיב שהוא לא עזב את עם ישראל, ואומר שאמא לעולם לא תוכל לשכוח את ילדיה. הקב"ה אז מבטיח:

(יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. (יח) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם י"י כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה. (יט) כִּי חׇרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ.

הפסוקים מעוררים מספר שאלות:

• "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ" – ביטוי זה נראה כמו "מקרא קצר" החסר את סיומו. מה הבנים ממהרים לעשות?
• "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" – מי הם המהרסים ומחריבים? מה מובן המלים "מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" בהקשרן?
• שני חלקי פסוק י"ז – מה היחס בין שני חלקי פסוק י"ז? האם הם משלימים או מנוגדים זה לזה?
• "חׇרְבֹתַיִךְ... וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ" – נדמה שפסוק י"ט מפנה לפסוק י"ז, ושוב מדבר על "חׇרְבֹתַיִךְ" ו"הֲרִסֻתֵךְ".  כיצד המסרים של שני הפסוקים קשורים זה לזה?
• רקע היסטורי – לבסוף, על איזו תקופה מתנבא ישעיהו? כיצד האפשרויות השונות עשויות להשפיע על מובנו של פסוק י"ז?