"הוי כל צמא"

הקדמה

אוכל חינם?

ישעיהו נ"ה פותח בהצהרה ש"כׇּל צָמֵא" ילך למים:

(א) הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב. (ב) לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשׇׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם.

ישעיהו לא נותן שום רקע לקריאתו, דבר אשר מעורר את התמיהה מה עורר את ההכרזה. האם העם במצוקה כלכלית, וזקוק מאוד למזון ולשתייה? מדוע האנשים מוציאים כסף ולא מקבלים דבר בתמורה? הנביא גם טוען שכדי שהבטחתו של הקב"ה לשפע ושגשוג תתגשם, על העם להקפיד לשמור על דברי ה'. מהו אפוא המוקד העיקרי של הנבואה – ההטפה לחזור בתשובה או ההבטחה לשגשוג?

שאלות נוספות

מספר פסוקים נוספים מעוררים קושיות העשויות להשפיע על הבנתנו את הנבואה:

• הרקע ההיסטורי – הפרק אינו מתוארך במפורש לתקופת זמן כלשהי, מה שהופך את הרקע ההיסטורי שלו ללא ברור. האם ישעיהו פונה לאנשים החיים בתקופת הזמן שלו, לגולי בבל, או לאנשים בגלות הנוכחית לאחר חורבן בית שני? האם הפרק מספק רמזים העשויים לגרום לקורא להעדיף אפשרות אחת על פני אחרת? כיצד האפשרויות השונות משפיעות על משמעות הנבואה?
• תיחום הנבואה – כמו נבואות רבות בספר ישעיהו, קשה להבין היכן הנבואה נגמרת. האם הפרק כולו מהווה יחידה אחת, או שהקריאה החדשה בפסוק ו', "דִּרְשׁוּ י"י בְּהִמָּצְאוֹ", מהווה פתיחה של נבואה חדשה? כיצד שתי האפשרויות משפיעות על הבנתנו את המסר של ישעיהו?
• "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (פסוק ג') – האם המילה "נפש" כאן מציינת נשמה או פשוט אדם? האם הנביא מדבר על ברכה פיזית או רוחנית?
• "הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו" (פסוק ד') – מדוע הנביא בוחר לדבר כאן על תפקידו של דוד כמנהיג העמים? כיצד זה קשור למסר של הפסוקים שמסביב?
• "הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצו" (פסוק ה') – מדוע פונים הגויים לישראל? האם הפסוק רומז על כך שהם יכירו בקב"ה, או אולי שהם יהיו כפופים פוליטית לעם ישראל? איך ההבטחה הזו קשורה לברכה הקודמת של שפע מים?