EN/HEע/E

במשך היבל – Ascending the Mountain

Sources

Shemot 19:12-13שמות י״ט:י״ב-י״ג

(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. (יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר.

Shemot 19:21-24שמות י״ט:כ״א-כ״ד

(כא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. (כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה'. (כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ. (כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם.

Shemot 34:3שמות ל״ד:ג׳

וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא.

Devarim 5:5דברים ה׳:ה׳

אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר.

Yehoshua 6:5יהושע ו׳:ה׳

וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל (ב)[כְּ]שָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ.

Mekhilta Yitro BaChodesh 3מכילתא יתרו בחדש ג׳

במשוך היובל המה יעלו בהר. כשימשוך היובל את קולו, אתם רשאין לעלות בהר. ר' יוסי אומר, מכאן אמרו, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו, כל זמן שהשכינה בהר, כל הנוגע בהר מות יומת, נסתלקה שכינה, הכל רשאין לעלות בהר.

Bavli Beitzah 5a-bבבלי ביצה ה.:

מאי טעמא? הוי דבר שבמנין, וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה - דכתיב (דברים ה) לך אמר להם שובו לכם לאהליכם, ואומר: (שמות יט) במשך היבל המה יעלו בהר... מאי ואומר? - הכי קאמר: מכדי כתיב (שמות יט) היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה – (דברים ה) לך אמר להם שובו לכם לאהליכם, למה לי? שמע מינה: כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וכי תימא: למצות עונה הוא דאתא - תא שמע (שמות יט) במשך היבל המה יעלו בהר, מכדי כתיב (שמות לד) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא, במשך היבל למה לי? שמע מינה: דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.

Rashi Shemot 19:13רש״י שמות י״ט:י״ג

במשך היבל WHEN THE RAM'S HORN SOUNDETH LONG – when the ram's horn draws out a long sound that is a sign of the departure of the Shechina and that the Divine voice is about to cease, and as soon as "I" shall depart they shall be permitted to ascend [i.e. המה יעלו בהר is not obligatory, signifying, "they shall go up", but it is permissive] (Mekhilta).

במשוך היובל – כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סילוק השכינה והפסקת הקול וכיון שאסתלק הן רשאין לעלות.

Rashi Beitzah 5bרש״י ביצה ה:

מכדי כתיב - בלוחות האחרונות ואיש לא יעלה עמך וגו' (שמות לד) מסיפיה דקרא יליף אל מול ההר ההוא - כל זמן שהוא בהויית קדושתו, שהשכינה עליו - אסור, אבל נסתלק שכינה - מותר, שמעינן ממילא, למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות, ולמימר נסתלקה שכינה - המה יעלו, והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן, ועד בעשרים באייר שנעלה הענן, והיה לו ללמוד היתר כשמסתלק מאל מול ההר ההוא, ובמסכת תענית (כא, ב) נמי מההוא קרא ילפינן, דתניא, רבי יוסי אומר: לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד מקומו, שכל זמן שהשכינה היתה בהר אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' נסתלקה שכינה - אמרה תורה: במשוך היובל המה יעלו בהר, הלכך, למה ליה לכתוב בהדיא המה יעלו ולא אישתרי ממילא מדוקיא דההר ההוא, שמע מינה: צריך מנין אחר להתירו כו'.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 19:13אבן עזרא שמות פירוש שני י״ט:י״ג

במשוך היובל – הוא כבש, ונקרא היובל כן, בעבור והעברת שופר תרועה (ויקרא כ"ה:ט'), כי שופר מקרני הכבש. וכן כתוב, במשך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר (יהושע ו':ה'). והתמה על האומרים כי על קול השופר הולך וחזק מאד ידבר, כי קול השופר הוא פלא גדול, כי אין במעמד הר סיני גדול ממנו, כי קולות וברקים וענן כבד גם אש הם נראים בעולם, וקול שופר לא נשמע עד יום עשרת הדברים. והנה לא היה מקרן כבש. אמר הגאון ז"ל כאשר יתקע משה בשופר, אז נתן להם רשות לעלות. וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים וצוה לעשות המשכן. {המה יעלו בהר} – אמר רב שמואל בן חפני, טעם המה אהרן ובניו ושבעים זקנים, שכתוב עליהם עלה אל י"י אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שמות כ"ד:א'). ולשאר ישראל לא נתן רשות לעלות אל הר סיני. ודבריו טובים בעיני, כי הכבוד היה תמיד על ההר עד שעשה את המשכן, וכבוד י"י מלא את המשכן (שמות מ':ל"ד). אז דבר עם משה באהל מועד. אולי אז תקע משה בשופר, ונתן רשות לעלות בהסתלק הכבוד.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 19:17אבן עזרא שמות פירוש שני י״ט:י״ז

ויוצא {משה} – טעם ויוצא מאהליהם. וטעם לקראת האלהים – שיקבלו להיות השם היורד על הר סיני לאלהים להם. ויתיצבו בתחתית ההר – מחוץ לגבול שהגבילם משה. והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם (דברים כ"ט:ט'). כי בתחילה היו הבכורים הנגשים אל י"י, ואחריהם ראשי השבטים הם הנשיאים, ואחריהם הזקנים, ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל איש ישראל ואחריהם הטף, ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים, ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים, אע"פ שלא דבר זה הכתוב מפורש, כי הכתוב אחז דרך קצרה, כי ידענו כי הם לא מרו פי השם, כי הנה כתוב לך רד ועלית אתה ואהרן עמך (שמות י"ט:כ"ד). ואמר משה אנכי עומד בין י"י וביניכם בעת ההיא (דברים ה':ה').

Ibn Ezra Shemot First Commentary 19:13אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ט:י״ג

וטעם המה יעלו בהר – על שבעים זקנים. ואמר המה ולא אחרים.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 19:13ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות י״ט:י״ג

ומאמר במשך היבל היינו הארכת הקול לא יהיה אלא בבואו לידי גמר אשר אז כבר הוארך כולו, וזו נקודה דקה ותמצית המאמר [לדעתי כי] בבוא קול השופר לידי גמר יותר להם (לעלות) כלומר יותר האיסור הכללי ומן הנעצרים (מלעלות) יעלה מי שיעלה מי שתנתן לו רשות (לעלות) כמו שיתבאר עוד.

Chizkuni Shemot 19:13חזקוני שמות י״ט:י״ג

במשך היבל האמת שהוא קרן איל אבל אינו שופר של מתן תורה, וזה במשך היובל היה לאחר שהוקם המשכן ואז תקע משה בשופר ונתן רשות לעם לעלות. רב סעדיה גאון. ד"א במשך היבל בפסוק השופר, כמו משך ידו את לוצצים. וסימן הוא לסלוק השכינה.

Tosafot Beitzah 5b s.v. מכדי כתיבתוס׳ ביצה ה׳: "מכדי כתיב"

מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' - פירוש מכדי כתיב אל מול ההר ההוא דמשמע כל זמן שהוא בהוייתו בקדושה ששכינה שרויה עליו דוקא אסור אבל נסתלקה שכינה מותר וא"כ במשוך היובל למה לי וא"ת והא אל מול ההר ההוא בלוחות אחרונות כתיב ובמשוך היובל נאמר קודם לכן בלוחות הראשונות ואי לא במשוך היובל לא שמעינן שריותא בלוחות הראשונות ופירש בקונטרס שלא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד יום שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר בשנה השנית שנעלה הענן וא"כ שריותא דבמשוך היובל לא הוי עד שנה שניה ואז נאמר כבר אל מול ההר ההוא דמשמע מינה שריותא כדפי' כך שיטת הקונטרס ודוחק הוא דהא במשוך היובל משמע שגם בו ביום דמתן תורה הותרו לעלות כשימשוך היובל שלא היו קולות רק בלוחות הראשונות בסיון וא"כ ליכא למימר שריותא דבמשוך היובל לא היה עד השנה שניה ועוד כיון דמההוא משתמע היתר בהדיא כדפרי' א"כ אין צריך מנין אחר להתירו מידי דהוה אחרמות לאחר הזמן כדפרישית לעיל לכן נראה לי ה"פ ת"ש במשוך היובל וכו' למה לי והלא בלאו הכי יש להתיר מסברא דהא לא אסר להם לעלות אלא משום שכינה וא"כ ממילא משתריין כשנסתלקה השכינה והא דקאמר מכדי כו' זהו שלא תאמר דבמשוך היובל אתי למשרי כשיפסקו הקולות אף על פי שלא נסתלקה שכינה עדיין והאי התירא לא הוה שמעינן ממילא מסברא והשתא לא תפשוט מידי הא לא אפשר לומר דמכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו בלוחות האחרונות אף על פי שלא היה שם קולות ומסתמא ה"ה נמי בדברות הראשונות שנאסרו כל זמן ששכינה בהר אפילו כשיפסקו הקולות כמו באחרונות א"כ במשוך היובל לא בא להתיר (אלא) כשיפסקו הקולות (שנסתלקה) שכינה והאי התירא שמעינן ממילא מסברא אלא שמע מינה שצריך מנין אחר להתירו.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 19:13ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״ט:י״ג

במשך היבל – הוא האיל ויקרא קרנו איל על שמו, וזאת המשיכה בשופר לפי דעתי היתה אחר השלם עשרת הדברות, לא כמו שיאמר הגאון וא"ע. כי זאת השמירה המופלגת היתה בזה המעמד לבדו, בעבור הפליאות שהיו שם, ועל כולם קול השופר שיחויב שימצא שם תוקע, ואולי יתקרבו מאד לראות מי הוא, ואחרי הפרד זה המעמד, אע"פ שכבוד י"י נשאר שם בענן וערפל ויתר ההויות באויר, הנה כבר קדם להם, ויפנו אל המדבר והנה כבוד י"י נראה בענן (ט"ז:י'), לכן יוכלו ללכת ולשוטט בהר והם מעצמם ישמרו מלהכנס תוך הענין, אף מה להם לזה.

Akeidat Yitzchak 44עקדת יצחק מ״ד

לא תגע בו יד וגו' במשוך היובל וגו'. לפי מה שאמרו ז"ל (ביצה ה' ע"ב) כל דבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו, יראה שהיה לו לומר בפסוק היובל, עד שאמרו שהמשך הקול הוא סימן להפסק, ואם כן בא הכתוב להתיר בזמן ההמשך ההוא, והוא דרך זר כמו שכתבנו בספקות. ולזה יראה, כי פשוטו הוא לצוות לבית דין שאם יעלה על ההר איש או אשה, או יגע בקצהו, שלא יגעו בו יד לתפשו ולהביאו לבית דין שמא יהרסו גם הם לעלות בהם או ליגע בו, כי סקול יסקל העולה ההוא או הנוגע, או ירה יירה מחוץ להר. גם יכוין כי על זה האופן פתאום יבא אידו, והוא אומרו אם בהמה אם איש לא יחיה כלל, ואם יברחו בתוך ההר, באופן שלא יכולו לסקלו ממקום מעמדם, או לירות בו חצים, אפילו במשוך היובל המה יעלו בהר לסקלו, וזהו על דרך שאמר הכתוב (שמות כ"א) וכי יזיד איש וגו' מעם מזבחי תקחנו למות, וזה תראה כוונת אנקלוס, במיגד שופרא אינון מורשן למיסק לטורא, וכל זה להפליג האיום והמניעה שלא יבואו לשם, כי כשידעו שנתן רשות לבוא אחריו להמיתו מי מלאו לבו לגשת.

Abarbanel Shemot 19:13אברבנאל שמות י״ט:י״ג

ואמנם אמרו עוד במשוך היובל המה יעלו בהר רחוק הוא שנפרש שכאשר יפסוק שמה קול השופר אז המה הבהמה והאנשים יעלו בהר. כי איך יאמר לשון משיכה על הפכה שהוא ההפסק. והגאון רב סעדיא פי' במשוך היובל כאשר משה רבינו ימשוך בשופר שהוא היובל משיכה ותקיעה גדולה אז המה יעלו בהר וידמה שכבר תקע משה בשופר כשנסתלקה השכינה משם וזה אין ראוי לקבלו מהגאון כי השופר שנזכר בפרשה הוא אשר היה בדרך המופת לא מתקיעת משה ועליו אמר בלא ספק במשוך היובל שהוא השופר שהוא מקרן כבש והיובל הוא הכבש ולדעתו היה ראוי שיאמר הכתוב במשוך משה בתקיעת היובל המה יעלו בהר גם שלא נזכר בכתוב שתקע משה. והנכון בעיני הוא שבאה האזהרה הזאת כוללת שלא יתחזק אדם לעלות בהר סיני כל הימים שישכון עליו הענן והכבוד האלהי. ואין ספק שזה התמיד כל הימים אשר ישב משה בהר לקבל הלוחות הראשונות ולהתפלל על מעשה העגל ולקבל הלוחות האחרונות עד יום הכפורים שאז מחל להם הקדוש ברוך הוא עון העגל ונתקע השופר סימן לחירות' ומחילתם כמו שדרשו חז"ל על עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר כי אז נסתלקה השכינה מהר סיני ושרתה באהל מועד בין שני הכרובים ועל זה נאמר במשוך היובל שהוא מחג השבועות שהיה יום מתן תורה עד יום הכפורים תהיה האזהרה שלא תגע בו יד משם והלאה המה יעלו בהר.

Shadal Shemot 19:13שד״ל שמות י״ט:י״ג

במשוך היובל וגו' – אמר הגאון כאשר יתקע משה בשופר אז נתן להם רשות לעלות, וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים וציוה לעשות המשכן; ואמר רב שמואל בר חפני כי טעם "המה", אהרן ובניו ושבעים זקנים, שכתוב עליהם (למטה כ"ד א'): עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולשאר לא נתן להם רשות לעולם לעלות אל הר סיני, ודבריו טובים בעיני (ראב"ע). ולדעתי אין צורך לפרש "המה" על האנשים ההם לבדם, אך נ"ל כי "המה" הוא כמשמעו, העם סתם ובשעת מעשה פירש מי הם אשר יעלו, ואצילי העם עומדים במקום העם כולו; וכמה דברים נאמרו תהילה דרך כלל ואח"כ נתפרשו דרך פרט התפרט הוא העיקר ולא הכלל, כגון ועבדו לעולם (למטה כ"א ו').

Malbim Shemot 19:9מלבי״ם שמות י״ט:ט׳

ויגד משה את דברי העם אל ה'. אז הגיד משה לה' דבר חדש, מה שלא נשלח עליו, חוץ ממה שהשיב תשובה על הדבר שנשלח עליו, והוא מה שהוסיפו העם לבקש שלא יהיה ביניהם חלוף מדרגות ושרוצים שכולם יהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש, וזה כולל ג"כ שאין רוצים שיהיה אמצעי בינם לבין ה' ושיגיע להם התורה ע"י משה, ואחריו ע"י הזקנים כמ"ש כיצד סדר משנה שלמדו התורה ע"י משה ואהרן ונו"א והזקנים כמ"ש בעירובין (דף סד), רק רצו שה' ידבר עם כולם פנים בפנים ויתן להם את התורה כולה בעצמו בלא שליח, ובאמת מבו' בדברי חז"ל שאם היו זוכים לזה אז ולא היו מתיראים מן האש, היו כולם עולים בהר ה' והיו מקבלים כל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו והיו למדין ולא שכחין, ואמר במכילתא רבי אומר וכי מה אמרו ישראל לאמר למקום אמרו רצוננו לשמוע מפי מלכנו לא דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי מלך אמר המקום תן להם מה שבקשו.

Malbim Shemot 19:13מלבי״ם שמות י״ט:י״ג

השאלות מ"ש במשוך היובל המה יעלו בהר סותר למ"ש בסוף פ' משפטים שהעם לא עלו למ"ד שזה היה אחר עשרת הדברות. למה כפל והר סיני עשן כלו, ויעל עשנו, ולמה אמר שנית וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, וגם שתחלה אמר שירד על כל ההר, ולמה צוה רד העד בעם שכבר הגביל את העם סביב והזהירם ע"ז, ומה היתה תשובת משה לא יוכל העם לעלות, ולמה הזהיר שנית והכהנים והעם אל יהרסו. במשוך היובל, התנה תנאי שזה יהיה רק בתחלה שלא הוכשרו עדיין לעלות בהר כי יראו מפני האש והלפידים וקול השופר, כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר, שאם היו מתחזקים ולא היו מתיראים מפני האש ולא היו חרדים מפני קול השופר שהפחיד אותם, אז היה קול השופר נמשך ומאריך ולא היה נפסק ואז היה להם יובל וחרות לעלות בהר כמו שעלה אח"כ משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל, רק שהם השתחוו מרחוק. אבל ישראל אם היו זוכים עד שהיה קול השופר נמשך היו עולים בשוה עם משה והיו מקבלים כל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, רק ע"י שהתיראו וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה לא עלו בהר ולא יכלו לקבל התורה מה' בעצמו רק ע"י משה, וז"ש במשוך היובל אם יאריך תקיעת השופר וימשך זמן רב ויוכלו לסבלו אז המה בעצמם יעלו בהר לקבל שם כל התורה כפי שאלתם.

Malbim Shemot 19:24מלבי״ם שמות י״ט:כ״ד

ויאמר אליו ה'. ה' הסכים אל משה שעתה א"צ אזהרה חדשה ובזה קיים מ"ש לו במ"ש בדברי עמך שמשה ישיב על דבריו וה' יודה לו, רק צוהו לך רד, ר"ל שעתה ירד ויעמוד למטה בשעת הדברות, וממילא נשמע שלא יזיד איש לעלות, [וכן אמר במכילתא ויאמר אליו ה' לך רד יפה אמרת זה שהיה ר' יהודה אומר מנין שאמר הקדוש ברוך הוא אני אומר דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך וכו'], אמנם אמר לו שצווי זה יצטרך לבסוף אחר עשרת הדברות שאז כתיב ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא וכו' ואז צריך להזהירם שלא יהרסו לעלות ולא יחשבו אז ששוים במדרגה עם משה ואהרן, ויען שזה לא היה מוחלט עדיין שאם לא היו אומרים דבר עמנו ונשמעה והיו יכולים לסבול קול השופר היו כולם עולים בהר כמ"ש במשוך היובל המה יעלו בהר, א"ל דרך תנאי, אם עלית אתה ואהרן עמך אם אח"כ תעלה רק אתה ואהרן והעם לא יקבלו התורה כולה מפי ה' בעצמו, אז אני מצוה שהכהנים והעם אל יהרסו, רק כ"א יעמוד בגבולו כמ"ש והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו.

Hoil Moshe Shemot 19:13הואיל משה שמות י״ט:י״ג

במשך היבל – אולי היתה כונת האל ית"ש להגלות לישראל מעת לעת ולהשמיעם כל תורתו כדרך שהשמיעם עשרת הדברות, אבל כשלא יכלו לעמוד ולשמוע קולו מתוך האש, נגש משה אל הערפל ושמע פרשת משפטים וירד והעלה עולות ולמחר עלה שנית להר וישב שם ארבעים יום לקבל תורה, לכך קודם מתן תורה הוא אומר להם במשך היבל המה יעלו בהר, כלו' אחר כלות המראה יכולים הם לעלות אל ההר, ואח"כ בעלות משה אל ההר כסהו הענן ולא יכלו לעלות עד סוף מ' יום האחרונים.

R. D"Z Hoffmann Shemot 19:13רד״צ הופמן שמות י״ט:י״ג

המה יעלו בהר. יש שמצאו משם סתירה בין פסוקנו זה לבין הפסוק טז שבו נאמר, כי ביום השלישי היה "קל שפר חזק מאד", ואף על פי כן הזהיר הקב"ה את העם פעם נוספת שלא לעלות על ההר, כלומר קול שופר זה לא היה סימן להתיר לשוב לעלות. ויתירה מזו. לא מצינו בשום מקום שהעם נצטווה, או לפחות הותר, לשוב ולעלות להר. ראב"ע ע"א מביא את דבריו של ר' שמואל בר חפני, ש"המה יעלו בהר" פירושו: אהרן ובניו ושבעים הזקנים, ומסכים עמהם. ואולם שד"ל סובר, שאמנם ב"המה" הכוונה לכלל ישראל, אלא שכלל זה מתפרש אחר כך במפורט: "אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל", כלומר לא כל העם כולו כי אם נציגותו, והרי זה מעין כלל ופרט. ויש להוסיף לביאור זה שאין "במשך היבל" שבכאן זהה עם "וקול שפר חזק מאד" שבפסוק ט"ז. ואולם כפשוט ביותר נראה לנו פירושו הראשון של רש"י ש"משך" הוא קול שופר מתמשך, שהיה הסימן להיאסף העם. אמנם לאחר מכן לא מסופר שבאמת נשמע קול שופר כזה, וצריך להניח שבסוף מתן תורה, לאחר שהקב"ה נתן את כל המצוות, עד סוף פרק כ"ג, אכן הושמע. אפשר שתחילה ביקש ה' ליתן את כל המצוות הללו לישראל הוא עצמו, כעשרת הדברים הללו, וכי אחר זה צריך היה להינתן סימן כזה שעל פיו יבואו כל ישראל על ההר. אך מכיוון שהעם נחרד ועמד מרחוק, במקום שקול זה לא היה נשמע, נצטווה משה אחרי מתן תורה לקרוא אל ההר את נציגי העם – במקום העם כולו – כדי להשלים שם את כריתת הברית. ואולי יש מקום לומר כי "המה יעלו בהר" פירושו לבוא אל (ולא על) ההר, כי כך משתמע מן "ולא עליתם בהר" שבפרשת ואתחנן.