יחסי ארם וישראל במקורות האשוריים
סקירה
ארם היא קוץ מתמיד בצדה של ישראל לאורך תקופת שושלות אחאב ויהוא. לעתים, ארם מצליחה בכיבושיה, ואילו לעתים אחרות ישראל היא המנצחת. אף שהתנ"ך אינו מזכיר את אשור בהקשר למלחמות אלה, קורות הימים האשוריים תורמים רבות להבנתנו את התקופה, ומסייעים להסביר את התהפוכות בגורלו של כל צד.מקורות מקראיים
התנ"ך מדבר על היחסים בין ארם לישראל בסוף מלכים א' ולאורך רוב המחצית הראשונה של מלכים ב'. פרקים אלה דנים במלכי שושלות אחאב ויהוא:
- אחאב – אחאב נלחם בשתי סדרות קרבות נגד ארם, המתוארות ב מלכים א' כ' ובמלכים א' כ"ב. בראשונה, ישראל היא המנצחת, אך אחאב, אף על פי כן, מחליט לחוס על חיי מלך האויב, בן הדד, וכורת עמו ברית. בשנייה, שלוש שנים בלבד לאחר מכן, ארם היא המנצחת, ואחאב מוצא את מותו.
- יהורם – מלכים ב' ה'-ז' מתארים סדרה של קרבות לסירוגין בין שתי המדינות בימי מלכות יהורם. אף שארם שולחת שוב ושוב חיילים לתוך ישראל1 ואף צרה על שומרון,2 שוב ושוב ניצלת ישראל בדרך נס.3 יתרה מזאת, אין כל אינדיקציה שארם הצליחה בניסיונות כיבושיה או שהשיגה יתרון טריטוריאלי כלשהו. בשנה האחרונה למלכות יהורם, כאשר חזאל תופס את כס המלוכה של ארם, מגיע תורו של יהורם ליזום קרב.4 ככל הנראה קיווה לנצל את חוסר היציבות של מלך חדש כדי להשיב אדמות אבודות, אך נפצע ושב ליזרעאל. [לדיון בקרב זה כפי שנדון במקורות ארמיים, ראו חזאל והמצבה מתל דן.]
- יהוא ויהואחז – התמונה משתנה בימי מלכות יהוא ויהואחז. כאשר יהוא מולך, חזאל תוקף לאורך כל גבולות ישראל, "מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כׇּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד".5 בימי כהונתו של יהואחז, המצב נראה חמור אף יותר, "כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי."6 ישראל ניצלת רק הודות לרחמי ה', השולח להם "מושיע" בלתי מוזכר בשמו (מלכים ב' י"ג:ה').
- יואש וירבעם – "ישועה" זו נמשכת לתוך תקופת מלכותם של יואש וירבעם, המצליחים סוף סוף להביס את ארם. יואש מביס את יורשו של חזאל, בן הדד, שלוש פעמים (מלכים ב' י"ג) וירבעם מרחיב את גבולות ישראל, ומשיב "דמשק וחמת" (מלכים ב' י"ד).
מקורות אשוריים
הבנת המתרחש בזירה הגיאופוליטית הרחבה יותר במהלך התקופה יכולה לשפוך אור על האינטראקציות בין ארם לישראל שנדונו לעיל. התפקיד שמילאה אשור, אף שאינה מוזכרת בתנ"ך, משמעותי במיוחד:
תקופת מלכותו של שלמנאסר השלישי (858-824 לפנה"ס) – מסעותיו השונים של שלמנאסר לסוריה-פלשתינה נדונים במהדורות השונות של קורות ימיו, ובכללן מונוליט קורח7 והכתובת האובליסק השחור.8 מהם אנו יכולים ללמוד את הבאים:
- קרב קרקר – בשנה השישית למלכות שלמנאסר (853 לפנה"ס), ארם וישראל התחברו ל-10 מדינות נוספות כדי להילחם באשור במה שמכונה קרב קרקר. [לפרטים, ראו אחאב, ארם, ומלחמת קרקר]
- קרבות נגד קואליציות של ארם – בשנים 10, 11, ו-14 (849, 848 ו-845 לפנה"ס), נלחם שלמנאסר פעם נוספת בקואליציה של 12 מלכים בראשות הדדעזר מארם. הפעם, ישראל אינה מוזכרת כחלק מהברית, אך מאחר שרוב המשתתפים אינם נקובים בשמם, קשה לדעת אם היעדרה מעיד על כך שלא השתתפה.
- קרבות נגד חזאל – בשנים 18 ו-21 (841 ו-838 לפנה"ס), התמודד שלמנאסר עם ארם פעם נוספת, אך בשלב זה חזאל כבר היה המלך. הוא מכונה באחת מקורות הימים "בן איש-לא-כלום," ככל הנראה כביטוי לכך שתפס את השלטון שלא כדין, כמתואר בתנ"ך. קרבות אלה כבר אינם מזכירים קואליציה, מה שמרמז שארם נלחמה כעת לבדה.
- מסו של יהוא – תבליט על האובליסק השחור מתאר דמות הכורעת בכניעה, כאשר אחרים משלמים מס מאחוריה. הכיתוב אומר, "מסו של יהוא בן עמרי:9 קיבלתי ממנו כסף, זהב, קערת זהב, כד זהב בעל תחתית מחודדת, גביעי זהב, דליי זהב, בדיל, שרביט למלך [ו]רמחים."
תקופת מלכותו של שמשי-אדד החמישי (823-811 לפנה"ס) – מלכותו של שמשי-אדד התאפיינה במהומות פנימיות. קורות ימיו חושפים שבשנים האחרונות למלכות שלמנאסר, מרדו 27 ערים. מרידות אלה העסיקו את השליט החדש בשנותיו הראשונות כמלך. מאוחר יותר, יצא למסע בבבל, אך ככל הנראה התעלם מהמערב ומסוריה-פלשתינה.
תקופת מלכותו של אדד-נירארי השלישי (810-783 לפנה"ס) – יחסיו של אדד-נירארי עם ארם וישראל נדונים בכתובותיו, ובהן אלה שעל מצבת סבעא,10 לוח נמרוד11 ומצבת תל אל-רימה.12 אלה מספרות על מסעות מחודשים אל המערב, שבהם ארם מוכנעת. מצבת תל אל-רימה מזכירה בנוסף מס ששילם "יואש השומרוני".
הקשר בין המקורות
העליות והירידות במלחמות בין ארם לישראל המתוארות בתנ"ך אולי ניתנות להסבר לאור ההיסטוריה הצבאית האשורית:
- בימי מלכות אחאב, שני הצדדים נלחמים תחילה, אך לאחר מכן כורתים שלום זמני כאשר הם מבינים שהאיום האמיתי הוא אשור, ושכדאי לפעול יחד כדי להביס את המעצמה. ואולם, לאחר שחוזרת מידה מסוימת של שקט, הם שבים לסכסוכם האישי. לדיון מלא, ראו אחאב, ארם, ומלחמת קרקר.
- בימי מלכות יהורם, הלחימה בין ארם לישראל נמשכת. ואולם, מאחר שארם מעורבת בו-זמנית באופן משמעותי בלחימה נגד אשור, כוחותיה מפוצלים בין שתי חזיתות, והיא אינה מסוגלת להכריע את ישראל.
- התמונה משתנה בימי מלכות יהוא ויהואחז, כאשר שמשי-אדד החמישי מולך באשור. שמשי-אדד החמישי, עסוק בענייניו הפנימיים, התעלם מארם, והותיר את חזאל חופשי לתקוף את ישראל. פרופ' יבין13 מציע בנוסף שהתקפותיו של חזאל היו חלק משינוי טקטי לעומת קודמיו. הוא החליט שבמקום לנסות להפיל את אשור כחלק מקואליציה, ינסה במקום זאת לכבוש את האזור כולו,14 בתקווה שאז יהיה חזק דיו כדי להתמודד עם אשור. לחלופין, שינוי הטקטיקה של חזאל לא היה מכוון, אלא תוצאה של תפיסת השלטון שלא כדין הן שלו והן של יהוא. הקואליציות נכרתו עם השושלות הקודמות. כאשר המלכים החדשים ניתקו את הקשר עם העבר, הבריתות התפרקו באורח טבעי.
- שקט יחסי חוזר לחזית הארמית לקראת אמצע/סוף מלכותו של יהואחז, כאשר ה' שולח לישראל "מושיע". לפי חוקרים רבים,15 מושיע זה אינו אלא אדד-נירארי השלישי מלך אשור. המלך החדש יוצא למסע נגד ארם, מכניע אותה ומעניק לישראל מנוחה. הדבר מאפשר ליואש ולירבעם לצאת בהצלחה למתקפה, להשיב אדמות, ולהרחיב את גבולות ישראל.
- לא מסו של יהוא ולא מסו של יואש מוזכר בתנ"ך. ייתכן ששני המלכים בחרו להיכנע לאשור כאשר חזאל זנח את הרעיון לתקוף את אשור באמצעות קואליציה. הם הכירו בכך שלחימה באשור לבדה לא הייתה אופציה עבור ישראל, ובחרו להיכנע במקום זאת. בכך, ככל הנראה קיוו גם שאשור תסייע להם נגד אויבם המשותף, ארם.
שתיקת התנ"ך בנוגע לאשור
חרף התפקיד החשוב שמילאה אשור באזור, התנ"ך אינו מזכיר את המעצמה בהקשר לתקופה זו. הנביא מעדיף להשמיט את ההסבר הגיאופוליטי לאירועים ולהתמקד במקום זאת בממד התיאולוגי. מתוך ידיעה שיהיה קל לישראל לייחס את הצלחותיה וכישלונותיה לאשור בלבד, הנביא מתעלם מתפקידה, ואומר לקורא להביט במקום זאת ליד המכוונת של ה'. לפיכך, הוא מציג את חזאל ככלי הדרוש כדי להעניש את העם ואת כיבושיו כתוצאה מחטאי העם. הצלחתו של יואש נגד ארם אינה תוצאה של כישרונו או אסטרטגייתו, אלא נגזרת מראש בידי אלישע. לבסוף, מלכותו של ירבעם מסומנת בהתרחבות טריטוריאלית, לא בשל ערכו, אלא חרף דרכיו הרעות: ה' מושיע את האומה מפני שריחם על העם.
חשיבות נוספת של קורות הימים
סנכרון כרונולוגי – לרוב, מדובר במשימה קשה לתארך דמויות ואירועים המוזכרים בתנ"ך ביחס לאירועים חוץ-מקראיים, מאחר שאין תאריכים חילוניים נתונים. קורות הימים של שלמנאסר מתגלות ככלי מועיל במיוחד ליצירת כרונולוגיה מקראית מסונכרנת, שכן אזכורם הן של אחאב והן של יהוא מספק תאריכי מפתח שניתן להשתמש בהם כדי לקבוע תאריכים נוספים. לפי קורות הימים, אחאב נלחם בקרב קרקר בשנת 853 לפנה"ס ויהוא שילם מס בשנת 841 לפנה"ס. מהתנ"ך אנו יודעים שבין שתי מלכויותיהם, מלך אחזיה שנתיים ויהורם שתים עשרה שנה. כדי להתאים את כל האירועים, אחאב ודאי מת כמה חודשים לאחר הקרב בשנת 853, ויהוא ודאי החל למלוך בשנת 841, ושילם מס זמן קצר לאחר מכן. ידיעת תאריכים אלה מאפשרת להשתמש ברשימת התנ"ך של תקופות מלכותו של כל מלך, ולעבוד אחורה מאחאב וקדימה מיהוא, כדי לתארך אירועים נוספים מן התקופה.