"הן עם לבדד ישכן"

הקדמה

ברכה או קללה?

בלעם מברך את עם ישראל בארבע ברכות, כאשר לכל אחת מהן דימויים ומסר ייחודיים משלה. הברכה הראשונה (במדבר כ״ג:ז׳-י׳) היא הקצרה והפשוטה ביותר. לאחר הקדמה קצרה המסבירה שהוא אינו מסוגל לקלל את מי שה' אינו רוצה לקלל, בלעם מכריז:

(ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.

הפסוק השני, בו בלעם מדבר על המספר העצום של בני ישראל ומביע את רצונו האישי לחלוק את גורל בני ישראל, נראה בהחלט כמו ברכה. האם אותו הדבר נכון לגבי הפסוק הראשון, בו הוא מתאר את ישראל כ"עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" ו"וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"? האם זו ברכה להיות בודד? האם ייתכן שהמצב של עם ישראל היה יותר טוב אילו שאר אומות העולם לא היו רואים אותו כחזק באופן חריג?

שאלות נוספות

הקטע הקצר מעלה מספר שאלות נוספות:

• מה הקשר בין החלקים השונים בנאומו של בלעם? איך העובדה שבני ישראל מרובים קשורה להיותם עם בודד?
• לאיזה פרק זמן בלעם מתייחס? המלים "אֶרְאֶנּוּ/אֲשׁוּרֶנּוּ" רומזות שהוא מדבר על ההווה, אבל בקשתו לזכות לסוף דומה לזה של ישראל רומזת שהוא מתכוון דווקא לגורל העתידי של עם ישראל.
• מלת "בָּדָד" מופיעה רק בשני פסוקים אחרים בתורה, ובשניהם היא מתארת את עם ישראל או את יחס ה' אליו. דברים ל"ב אומר, "י"י בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר", בעוד שדברים ל"ג מצהיר, "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד". כיצד פסוקים אלה עוזרים לנו להבין את הברכה של בלעם? האם יש להם משמעות שונה או מקבילה? כיצד ניתן להבין את המילה "בָּדָד" בכל אחת מהן?
• כיצד ברכה זו של בלעם קשורה לשלוש הברכות האחרות שלו?
• האם בלעם מבטא את ערכי התורה, או שמא יש לקחת את דבריו בערבון מוגבל?
• האם התורה דוגלת בבדלנות? אם כן, האם זה חל על התחום הדתי בלבד, או גם על תרבות כללית, כלכלה, פוליטיקה וכו'?