Difference between revisions of "A Three Day Journey/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
m
Line 68: Line 68:
 
</ul></point>
 
</ul></point>
 
<point><b>האם הונאה מותרת?<fn>ישנם שתי בחינות אשר יכולות להיות בעייתיות כאן. הראשונה היא האם בני ישראל הקריבו קרבנות כפי שמשה אמר או שמא היה זה שקר גס. ראו המשך לעיל. הבעיה השנייה - "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" תלויה בהבנה של הנושא כי המצרים הבינו שבני ישראל ישובו.&#160;<br/>There are two aspects which may be problematic here. One is whether the Israelites sacrificed as Moshe said or whether this was an outright untruth. This depends on the understandings of "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – see below. The second issue is that the Egyptians were led to believe that the Israelites would be returning.</fn></b><ul>
 
<point><b>האם הונאה מותרת?<fn>ישנם שתי בחינות אשר יכולות להיות בעייתיות כאן. הראשונה היא האם בני ישראל הקריבו קרבנות כפי שמשה אמר או שמא היה זה שקר גס. ראו המשך לעיל. הבעיה השנייה - "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" תלויה בהבנה של הנושא כי המצרים הבינו שבני ישראל ישובו.&#160;<br/>There are two aspects which may be problematic here. One is whether the Israelites sacrificed as Moshe said or whether this was an outright untruth. This depends on the understandings of "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – see below. The second issue is that the Egyptians were led to believe that the Israelites would be returning.</fn></b><ul>
−
<li>רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.<fn>לא ברור אם הם מתירים רק רמאות או אפילו שקרים. ראו להלן כי על פי מכילתא דרבי ישמעאל ורש"י, יתכן ואפילו שקר מוחלט מותר.</fn> רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק&#160;"וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.<fn>ראו&#160;בבלי מגילה י"ג ע"ב בנוגע ליעקב.</fn> בדומה לשד"ל, ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים<fn>ר"ן משווה את זה לסיפור בו ה' מטעה את פרעה לחשוב כי ים סוף התייבש באופן טבעי. במקום להעמיד את הנסיבות כך שה' המשתמש ברוח ליבש את הים, ר"ן מניח כי הים לא היה ניתן לייבוש ע"י כוחות טבע והרוח הייתה רק תחבולה כדי לבלבל את פרעה ולשכנע אותו שהים יובש באופן טבעי. להרחבה ראו&#160; <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. אולם, ההקבלה לא מדויקת מכיוון ששימוש בתופעות טבע בתור הסחה לא דורש הונאה או גנבה.&#160;</fn> על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל<fn>ר"ן גם מעלה את האפשרות שמשה עצמו לא הבין בהתחילה את הסיבה לפקודת ה'. מעניין לראות כי ר"י אלבו, תלמידו של ר"ן, מציע רעיון מקביל בספר העקרים ד':כ"ה לגבי התחבולה שגרמה לסיחון לתקוף את ישראל. להרחבה ראו את המאמרים אודות&#160;<a href="Moshe" data-aht="page">משה</a> ו<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.&#160; כמו כן,&#160;השוו לדברי שד"ל כנ"ל אשר&#160;מציע כי הסיבה לפקודה כאן הייתה הפחד של משה מלהיות ישיר יותר.</fn> ולפרעה<fn>על פי ר"ן, חטאיו של פרעה היו ראויים לעונש, ולכן ה' בכוונה הקשה את ליבו. נראה כי ר"ן מאמץ את עמדת הרמב"ם לגבי ההצדקה המוסרית למעשה זה - ראו&#160;<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'<fn>על פי הר"ן, עם ישראל הבינו את מטרת ההונאה רק על חוף ים סוף, הבנה אשר הובילה אותם לאמונה&#160;"וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אולם, יתכן והספקות של בני ישראל שבו פעמים רבות במהלך מסעם במדבר - ראו&#160;<a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn>.</li>
+
<li>רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.<fn>לא ברור אם הם מתירים רק רמאות או אפילו שקרים. ראו להלן כי על פי מכילתא דרבי ישמעאל ורש"י, יתכן ואפילו שקר מוחלט מותר.</fn> רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק&#160;"וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.<fn>ראו&#160;בבלי מגילה י"ג ע"ב בנוגע ליעקב.</fn> בדומה לשד"ל, ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים<fn>ר"ן משווה את זה לסיפור בו ה' מטעה את פרעה לחשוב כי ים סוף התייבש באופן טבעי. במקום להעמיד את הנסיבות כך שה' המשתמש ברוח ליבש את הים, ר"ן מניח כי הים לא היה ניתן לייבוש ע"י כוחות טבע והרוח הייתה רק תחבולה כדי לבלבל את פרעה ולשכנע אותו שהים יובש באופן טבעי. להרחבה ראו&#160; <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. אולם, ההקבלה לא מדויקת מכיוון ששימוש בתופעות טבע בתור הסחה לא דורש הונאה או גנבה.</fn> על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל<fn>ר"ן גם מעלה את האפשרות שמשה עצמו לא הבין בהתחילה את הסיבה לפקודת ה'. מעניין לראות כי ר"י אלבו, תלמידו של ר"ן, מציע רעיון מקביל בספר העקרים ד':כ"ה לגבי התחבולה שגרמה לסיחון לתקוף את ישראל. להרחבה ראו את המאמרים אודות&#160;<a href="Moshe" data-aht="page">משה</a> ו<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.&#160; כמו כן,&#160;השוו לדברי שד"ל כנ"ל אשר&#160;מציע כי הסיבה לפקודה כאן הייתה הפחד של משה מלהיות ישיר יותר.</fn> ולפרעה<fn>על פי ר"ן, חטאיו של פרעה היו ראויים לעונש, ולכן ה' בכוונה הקשה את ליבו. נראה כי ר"ן מאמץ את עמדת הרמב"ם לגבי ההצדקה המוסרית למעשה זה - ראו&#160;<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'<fn>על פי הר"ן, עם ישראל הבינו את מטרת ההונאה רק על חוף ים סוף, הבנה אשר הובילה אותם לאמונה&#160;"וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אולם, יתכן והספקות של בני ישראל שבו פעמים רבות במהלך מסעם במדבר - ראו&#160;<a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn>.</li>
−
<li>Rashbam and Shadal maintain that it is permissible to be deceptive in such cases.<fn>It is not clear whether they are permitting merely deception or even an outright lie. See below that according to the Mekhilta DeRabbi Yishmael and Rashi, even an outright lie might be permitted.</fn>&#160; Rashbam notes the parallel use of sacrificial worship as a cover story also in the case of Shemuel, and Shadal alludes to the verse "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" also in his justification of despoiling Egypt.<fn>See also Bavli Megillah 13b regarding Yaakov.</fn> The Ran also, while highlighting the potential moral issues involved and noting that these caused both the Israelites<fn>The Ran also raises the possibility that Moshe himself did not initially understand the reason for Hashem's command. Interestingly, R"Y Albo (Ran's disciple) makes a parallel suggestion in Sefer HaIkkarim 4:25 regarding the ruse which caused Sichon to attack. For more, see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>, and see <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>. Also compare to Shadal above who suggests that the reason for the command here was Moshe's fears of being more direct.</fn> and Paroh himself<fn>According to the Ran, Paroh's sins necessitated punishment, and thus Hashem intentionally hardened his heart. The Ran appears to adopt a Maimonidean position regarding the moral justification of this action – see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> to doubt whether Moshe was acting as God's messenger,<fn>According to the Ran, it was only at Yam Suf that the Israelites understood the purpose of the ruse, and this led to their belief "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". The nation's doubts may have returned, though, many times during the years in the wilderness – see <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn> nevertheless explains that Hashem uses such means in administering punishment to the wicked.<fn>The Ran compares this to Hashem's misleading of Paroh into thinking that Yam Suf dried up through natural means. Rather than positing that Hashem used the wind to dry up the sea, the Ran assumes that the sea could not have been dried through natural means, and the wind was merely a ruse to fool Paroh that the process was natural. For more, see <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. The parallel, however, is not exact, as using a natural decoy does not require human deceit or theft.</fn></li>
 
 
<li>אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".<fn><p>עמדתו של אבן עזרא היא טיפוסית לפרשנים שחיו בארצות האסלאם, ויתכן שהיא מושפעת מהרגישות לפולמוסים והאשמות מוסלמים. ראו לשם השוואה את דברי רב סעדיה על ספר בראשית כ':י"ב (עמוד 390), רבינו חננאל על ספר שמות ג':כ"ב לגבי ביזת מצרים&#160;"חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", ואבן עזרא על ספר בראשית כ"ז:י"ט.&#160;</p></fn> משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.<fn>ראו בהמשך כי על פי אבן עזרא המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" מתייחסות למרחק להר סיני ומשה היה נאמן לדברו.</fn> אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.&#160;</li>
 
<li>אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".<fn><p>עמדתו של אבן עזרא היא טיפוסית לפרשנים שחיו בארצות האסלאם, ויתכן שהיא מושפעת מהרגישות לפולמוסים והאשמות מוסלמים. ראו לשם השוואה את דברי רב סעדיה על ספר בראשית כ':י"ב (עמוד 390), רבינו חננאל על ספר שמות ג':כ"ב לגבי ביזת מצרים&#160;"חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", ואבן עזרא על ספר בראשית כ"ז:י"ט.&#160;</p></fn> משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.<fn>ראו בהמשך כי על פי אבן עזרא המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" מתייחסות למרחק להר סיני ומשה היה נאמן לדברו.</fn> אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.&#160;</li>
−
<li>Ibn Ezra is more circumspect in his justification of the action, saying "וחלילה שהנביא דבר כזב"&#8206;.<fn>Ibn Ezra's position is typical of exegetes who lived in Islamic lands, and is likely influenced by sensitivity to Muslim polemics and accusations. Cf. R. Saadia Bereshit 20:12 (p.390), R. Chananel Shemot 3:22 regarding despoiling Egypt "חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", and Ibn Ezra Bereshit 27:19.</fn> He is thus forced to resort to arguing that technically Moshe did not lie because he never explicitly said they would return, and that the nation did in fact sacrifice at Mt. Sinai.<fn>See below that according to Ibn Ezra, "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" refers to the distance to Mt. Sinai, and that Moshe kept his word.</fn> Even according to Ibn Ezra, though, Moshe's request was misleading.</li>
 
 
</ul></point>
 
</ul></point>
 
<point><b>כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי?</b> אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").<fn>ראו לשם השוואה את תנחומא שמות י'.&#160;</fn> לחילופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.<fn>יתכן שבני ישראל לא האמינו שתוכנית כזו מציאותית - ראו את דברי&#160;<a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">הרב מנחם ליבטג</a> אשר מפתח רעיון זה.&#160;</fn>&#160;</point>
 
<point><b>כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי?</b> אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").<fn>ראו לשם השוואה את תנחומא שמות י'.&#160;</fn> לחילופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.<fn>יתכן שבני ישראל לא האמינו שתוכנית כזו מציאותית - ראו את דברי&#160;<a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">הרב מנחם ליבטג</a> אשר מפתח רעיון זה.&#160;</fn>&#160;</point>

Version as of 14:56, 3 August 2019

"דרך שלשת ימים"?

גישות פרשניות

סקירה

פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, הנצי"ב מציע כי השינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת בכורות, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא המצרים לא טבעו בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה מתרחשת בשלבים. 

אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו מלווים את אוצרותיהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. רמב"ן גם מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי המטרה העיקרית של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים מנטלית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען. 

העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?

לא הייתה הונאה


כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:

כנים למן ההתחלה


רק הבקשה הראשונה הייתה לחג בן שלושה ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העצים את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.

מקורות:ספר הנצחוןספר הניצחון נ״אאודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן, הכתב והקבלהשמות ג׳:י״חשמות ד׳:כ״גשמות י׳:י״אשמות י״ב:ל״בשמות י״ד:ה׳אודות ר' יעקב מקלנבורג
מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.1
שיחות ההמשך בין משה ופרעה – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.2 אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (שמות ח׳:כ״ג) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.
הונאה אסורה – רב יום טוב ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (49#): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". רב יעקב מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.3
"שַׁלַּח אֶת עַמִּי" – בעל הכתב והקבלה טוען כי השימוש בבניין פִּעֵל בפועל "שלח" משמעה לשלח לצמיתות בהשוואה לבניין הפשוט פָּעַל אשר משמעו פשוט לשלוח.4 להרחבה ראו ערך שלח.5
"וְיַעַבְדֻנִי" – על פי רב יום טוב ליפמן מילהויזן ורב יעקב מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא רק מעשה קרבן או פולחן דתי חד פעמי.6
הבנת המשא ומתן –

עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.7 למעשה, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.

חופש מוחלט ניתן רק ביציאת מצרים – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. רב יעקב מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" בשמות י״ב:ל"ב כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.8
ביזת מצרים – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.9 ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מעמיד קושי משמעותי, בייחוד עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.10 בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש מחדש את המילה "בָרַח" כפועל פאסיבי (בנין נפעל) ולכן קרובה למילה בריח. על ידי קשר זה הוא מסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"‎).11
הבחירה בדרך המדבר – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו את הסבת העם דרך המדבר.

מהפך לפני יציאת מצרים

הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות. 
The original request and subsequent negotiations related only to a three day journey. However, the situation changed after the Plague of Darkness, and when Paroh ultimately granted permission, it was to leave forever.

מקורות:נצי״בשמות ג׳:י״חשמות ה׳:ג׳שמות ז׳:ה׳שמות י״א:א׳שמות י״א:ב׳שמות י״ב:ל״אשמות י״ב:ל״השמות י״ד:ה׳במדבר ל״ג:ד׳אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין12
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – הנצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו מלווים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.13 הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהלוו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.14
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – הנצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה לזמן מוגבל לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש בספר שמות ח׳:כ״ג ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת בכורות אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.15
בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים – על פי הנצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה' "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י״א:א׳). 16
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? הנצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו")  וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.17 משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שהני ישראל אבודים ומפוחדים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.18
ביזת מצרים – הנצי"ב טוען שאף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
הבחירה בדרך המדבר – על פי הנצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו להחדיר אמונה בקרב בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו הסבת העם דרך המדבר.

תכננו לחזור למן ההתחלה

אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.19 אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.

מקורות:ר׳ יוסף בכור שורשמות י״ד:ב׳-ה׳אודות ר' יוסף בכור שור, חזקונישמות ג׳:י״חשמות ח׳:כ״גשמות י״ד:ב׳,ד׳אודות ר' חזקיה בן מנוח, ר׳ בחיישמות ג׳:י״חאודות ר' בחיי בן אשר20
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – רבי ברכיה מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי. 
מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם? מהערותיו של רבי ברכיה עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר.
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו כל הדיאלוג עסק בשחרור זמני בלבד.
הונאה אסורה – פרשנים אלו מדגישים את החשיבות של היושר של משה ובני ישראל וכי הם אינם אשמים בשקר (או בגניבה).
שחרור זמני ניתן בזמן היציאה ממצרים – פרעה אפשר לבני ישראל לצאת לשם הקרבת קרבן בלבד.
ביזת מצרים – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אם אלו לא היו טובעים בים וכך מאבדים את תביעתם על הכלים. מנגד, רבי ברכיה אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל בשל העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא השתכרו כלל ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
אם בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, מדוע פרעה רדף אחריהם?
  • ר"י בכור שור על ספר שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.21 לפיו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.22
  • אולם, לחילופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.23 על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם24 כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם. 
הבחירה בדרך המדבר – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים יטבעו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. לשם הרחבה ראו הסבת העם דרך המדבר .

לא היה מנוס מהונאה


גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.

המצרים היו המטרה של התרמית


מקורות:מכילתא דרבי ישמעאל שמותבשלח ויהי א׳אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות,25 שמות רבהשמות ג׳:ח׳אודות שמות רבה, רש״ישמות י״ד:ה׳אודות ר' שלמה יצחקי, לקח טובשמות ג׳:י״חשמות ח׳:כ״גאודות ר' טוביה בן אליעזר, רשב״םשמות ג׳:י״באודות ר' שמואל בן מאיר, אבן עזראשמות פירוש שני ה׳:ג׳שמות פירוש שני י׳:י׳שמות פירוש ראשון י״א:ד׳שמות פירוש שני י״ב:ל״אשמות פירוש שני י״ד:ב׳אודות ר' אברהם אבן עזרא, רלב״גשמות ביאור הפרשה ג׳:י״חאודות ר' לוי בן גרשום, ר״ןדרשות הר״ן י״אאודות ר' נסים גירונדי, עקדת יצחקשער ל״האודות ר' יצחק עראמה, אברבנאלשמות ג׳אודות ר' יצחק אברבנאל, שד״לשמות ג׳:י״חאודות ר' שמואל דוד לוצאטו
מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים – ישנן מספר אפשרויות:
  • אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב - רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,26 ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה. 
  • אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף27 - שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן. 
  • ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד - אזניים לתורה. 
  • המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו - אבן עזרא.28 אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה - לדיון המלא ראו ערך  פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
  • בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את חוסר נכונותו להתפשר יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד29 - דעה המצוטטת על ידי הר"ן,30 בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.31 בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,32 יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.33
  • משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,34 ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל - שד"ל.35
האם הונאה מותרת?36
  • רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.37 רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.38 בדומה לשד"ל, ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים39 על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל40 ולפרעה41 להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'42.
  • אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".43 משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.44 אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה. 
כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי? אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").45 לחילופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.46 
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב. 
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – אבן עזרא מסביר כי פרעה מתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", ‎"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").47 משום כך פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם. 
ביזת מצרים – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי גישה זו, משמעות הביטוי "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה"  הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ועל כך שנפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שרימו אותו ובני ישראל ברחו("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":
  • שלושת ימי מסע - מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.48 על פי שלושתם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה. 
  •  המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה - מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.49 לדבריהם, משה לא שיקר,50 והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.51 כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.
הבחירה בדרך המדבר – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.52 אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלישתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את הסבת העם דרך המדבר.

אפילו בני ישראל לא ידעו

מקורות:רמב״ןשמות ג׳:י״באודות ר' משה בן נחמן
מטרת בקשת שלושת הימים המטעה – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.53 
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד. 
מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות? בעוד בשמות ג׳:ט״ז-י״ז משה מצווה לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.54 אפילו אם הם היו מודעים לתוכניות לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכניות תיושמנה, או אפילו אם במהלך היציאה ממצרים האם הם ידעו שהם עוזבים לתמיד.55
הונאה אסורה – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
ביזת מצריים – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – פרעה נתן לבני ישראל לצאת ממצרים לצורך פולחן בלבד.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי הרמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט. 
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=A_Three_Day_Journey/2/he&oldid=58881&useskin=vector"