Difference between revisions of "A Three Day Journey/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
 
(128 intermediate revisions by 3 users not shown)
Line 5: Line 5:
 
<div class="overview">
 
<div class="overview">
 
<h2>סקירה</h2>
 
<h2>סקירה</h2>
−
<p>פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, הנצי"ב מציע כי השינוי התוכניות אירע רק לאחר שבני ישראל, שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת בכורות. רק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא המצרים לא טבעו בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה מתבצעת בשלבים.&#160;</p>
+
<p>פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מן ההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, נצי"ב מציע כי שינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת חושך, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא טביעת המצרים בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה כנראה מתרחשת בשלבים.</p>
−
<p>אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מהקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו מלווים את אוצרותיהם והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מתגלה ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. רמב"ן גם מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי המטרה העיקרית של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים מנטלית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.&#160;</p>
+
<p>אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה ושהיא הייתה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו משאילים את כליהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. גם רמב"ן מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי הייעד העיקרי של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים נפשית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.</p>
−
<p>העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים&#160;"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?</p>
+
<p>העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?</p></div>
−
<p>&#160;</p>
 
−
<p>Commentators disagree regarding whether any deception was involved in the request for merely a three day journey. Some suggest that Moshe did not mislead Paroh. According to HaKetav VeHaKabbalah, upon Paroh's denial of the original request, Moshe demanded complete freedom, and thus Paroh was fully cognizant from a very early stage that he was being asked to emancipate the nation. In contrast, the Netziv proposes that the change in plans occurred only after the unworthy among the Hebrews perished in the Plague of Darkness, as it was only then that the rest of the nation merited complete redemption. Finally, R"Y Bekhor Shor suggests that had the Egyptians not drowned in Yam Suf, the Israelites would have in fact returned to Egypt as promised, and apparently the Exodus would have occurred in stages.</p>
 
−
<continue>
 
−
<p>Most exegetes, though, think that the request was indeed a ruse, and a necessary one. They argue that had Moshe requested permanent freedom (an outrageous request by the moral standards of that era), Paroh would not have granted the Israelites even temporary leave, the Egyptians would not have loaned their valuables, and the process which ended with the Egyptians drowning at Yam Suf would not have been triggered. Additionally, the full extent of Paroh's intransigence would not have been displayed, and Moshe himself might have even been beheaded. Ramban also agrees that there was intent to deceive, but he proposes that the primary target of the deception was the Children of Israel themselves, who were not yet mentally prepared to leave Egypt permanently to go and conquer Canaan.</p>
 
−
<p>The differing positions are influenced by their views on a number of related issues. Under what circumstances or for what purposes is deception and/or lying permitted? How inflexible was Paroh? What is the meaning of "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? What was Paroh thinking when he finally let the nation go, and why did he give chase so soon after?</p>
 
−
</continue></div>
 
 
<approaches>
 
<approaches>
  
−
<category>לא הייתה הונאה<br/>
+
<category>לא הייתה הונאה
−
<p>עמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הונה את פרעה, וכי על כף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:<br/>Some commentators explain that Hashem did not mislead Paroh, and that although Moshe's original request was for only a three day journey, changing circumstances caused the ultimate departure to be a permanent one. The variations of this possibility differ regarding the cause and timing of this change:</p>
+
<p>כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:</p>
−
<opinion>כנים למן ההתחלה<br/>
+
<opinion>כנים מן ההתחלה
−
<p>רק הבקשה הראשונה הייתה לחג בן שלושה ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העצים את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פראה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.&#160;<br/>Only the initial request was for a three day holiday, and after Paroh rejected it, Moshe upped the ante and demanded permanent freedom for the Israelites. There was thus no deception because Paroh knew of the plans all along.</p>
+
<p>רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.</p>
 
<mekorot><multilink><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הניצחון נ״א</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink>, <multilink><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">הכתב והקבלה</a><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="HaketavShemot4-23" data-aht="source">שמות ד׳:כ״ג</a><a href="HaketavShemot10-11" data-aht="source">שמות י׳:י״א</a><a href="HaketavShemot12-32" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ב</a><a href="HaketavShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink></mekorot>
 
<mekorot><multilink><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הניצחון נ״א</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink>, <multilink><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">הכתב והקבלה</a><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="HaketavShemot4-23" data-aht="source">שמות ד׳:כ״ג</a><a href="HaketavShemot10-11" data-aht="source">שמות י׳:י״א</a><a href="HaketavShemot12-32" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ב</a><a href="HaketavShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים</b> – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.<fn>ראו בהמשך את דעה דומה ואת הביקורת של&#160;<multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> (ופתרון אפשרי של <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>).</fn><br/>These commentators explain that this request was intended only to demonstrate how hard-hearted and inflexible Paroh was, that he would not consider even a temporary leave.<fn>See below for the <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>'s similar position and<multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>'s critique (and possible solution).</fn></point>
+
<point><b>מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים</b> – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.<fn>ראו בהמשך לעמדה דומה של <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">בעל עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> ולביקורת של <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> עליה (ופתרון אפשרי).</fn></point>
−
<point><b>שיחות ההמשך בין משה ופרעה</b> – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.<fn>יתכן ושינוי זה קשור לשליחות החדשה של משה אשר החלה בשמות פרק ו'. במקור, ה' הציע תהליך יותר הדרגתי בו בני ישראל לא היו צריכים לצאת ממצרים מיד שלא על מנת לחזור. העקשנות של פרעה וחוסר הסבלנות שהפגין כלפי העם גרמו לשינוי בתוכניות - ראו את המאמר<br/>This shift may be connected to the new mission of Moshe which began in Shemot 6. Initially, Hashem offered a more gradual process in which the Children of Israel would not have immediately left Egypt forever. Paroh's intransigence and the resulting impatience of the Israelites then caused a change in plans – see <a href="SHE06$" data-aht="page">Double Mission</a>.</fn> אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a>) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.&#160;<br/>According to this approach, Moshe requested permanent freedom for the people even before the Plagues and throughout the process.<fn>This shift may be connected to the new mission of Moshe which began in Shemot 6. Initially, Hashem offered a more gradual process in which the Children of Israel would not have immediately left Egypt forever. Paroh's intransigence and the resulting impatience of the Israelites then caused a change in plans – see <a href="SHE06$" data-aht="page">Double Mission</a>.</fn> However, this position does not explain why in the middle of the Plagues (<a href="Shemot8-23" data-aht="source">8:23</a>) Moshe again mentions a leave of only three days.</point>
+
<point><b>שיחות ההמשך בין משה ופרעה</b> – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.<fn>יתכן ושינוי זה קשור לשליחות החדשה של משה אשר החלה בשמות פרק ו'. במקור, ה' הציע תהליך יותר הדרגתי בו בני ישראל לא היו יוצאים ממצרים לנצח באופן מידי. רק חיזוק לב פרעה וקוצר הרוח של בני ישראל בעקבות הקשיית השעבוד גרמו לשינוי בתוכניות – ראו את המאמר <a href="SHE06$" data-aht="page">Double Mission</a>.</fn> אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a>) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.</point>
−
<point><b>הונאה אסורה</b> – רב&#160;יום טוב ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (49#): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". רב יעקב מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמה העקבית שלו בהגנה על האבות.<fn>ראו את דבריו על בראשית כ"ז:י"ט ו<multilink><a href="#" data-aht="source">אודות הרב יעקב מקלנבורג</a><a href="ר' יעקב מקלנבורג" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink>.</fn><br/>R. Lipmann-Muhlhausen is reluctant to attribute deception or a lie to Hashem or Moshe. Regarding borrowing vessels, he writes (#49): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". R. Mecklenburg is similarly reluctant, and this is consistent with his general tendencies in defending the Patriarchs.<fn>See his commentary to Bereshit 27:19 and <a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">About R"Y Mecklenburg</a>.</fn></point>
+
<point><b>הונאה אסורה</b> – ר' ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (סימן מ"ט): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". ר' מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.<fn>ראו את דבריו על בראשית כ"ז:י"ט ו<a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות הכתב והקבלה</a>.</fn></point>
−
<point><b>"שַׁלַּח אֶת עַמִּי"</b> – בעל הכתב והקבלה טוען כי השימוש בבניין פִּעֵל בפועל "שלח" משמעה לשלח לצמיתות בהשוואה לבניין הפשוט פָּעַל אשר משמעו פשוט לשלוח.<fn>ראו גם את <a href="HaKetavVeHaKabbalahShemot13-17" data-aht="source">הערותיו</a> על ספר שמות י"ג:י"ז.</fn> להרחבה ראו ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a>.<fn>ראו את ערך&#160;<a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> למקרים שאינם מתאימים לתבנית זו. ראו את דבריו של&#160;<a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">הרב אלחנן סמט</a> ב"עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה" בו הוא מתמודד עם טענתו של רב יעקב מקלנבורג, בטענה שההבחנה בין הצורות אינה תלויה בקביעות אלא ברמת הכוח המעורבת .<br/>See <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> for cases which do not fit this pattern, and see <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">R"E Samet</a> in עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה who takes issue with R. Mecklenburg's claim, arguing that the distinction between the forms depends not on permanence but the level of force involved.</fn> &#160;<br/>HaKetav VeHaKabbalah asserts that the intensive פִּעֵל form of the verb שלח <br/>means to send away permanently, and stands in contrast to the simple פָּעַל form which means simply to send.<fn>See also his&#160;<multilink><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">comments</a><a href="HaKetavVeHaKabbalahShemot13-17" data-aht="source">שמות י״ג:י״ז</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink> on Shemot 13:17.</fn> For more, see <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a>&#8206;.<fn>See <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> for cases which do not fit this pattern, and see <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">R"E Samet</a> in עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה who takes issue with R. Mecklenburg's claim, arguing that the distinction between the forms depends not on permanence but the level of force involved.</fn></point>
+
<point><b>"שַׁלַּח אֶת עַמִּי"</b> – בעל הכתב והקבלה טוען כי משמעות בניין פִּעֵל של השורש "שלח" היא לשלח לצמיתות, ובניגוד למשמעות בניין פָּעַל (של אותו השורש) שהיא פשוט לשלוח.<fn>ראו גם את <a href="HaKetavVeHaKabbalahShemot13-17" data-aht="source">הערותיו</a> על שמות י"ג:י"ז.</fn> להרחבה, ראו ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a>.<fn>ראו את ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> למקרים שאינם תואמים את הצעתו. ראו גם את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> ב"עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה" בו הוא חולק על הצעת ר' מקלנבורג, בטענה שההבחנה בין הצורות אינה תלויה ברמת הקביעות אלא ברמת הכוח המופעלת.</fn></point>
−
<point><b>"וְיַעַבְדֻנִי"</b> – על פי רב יום טוב ליפמן מילהויזן ורב יעקב מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא רק מעשה קרבן או פולחן דתי חד פעמי.<fn>אולם, ראו את <a href="Shemot10-24" data-aht="source">ספר שמות י׳:כ״ו</a> שם עולה בבירור כי הפועל "לעבוד" בסיפורינו רומז לעבודת הקורבנות. ראו בנוסף את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php" data-aht="page">הרב אלחנן סמט</a>.</fn>&#160;<br/>According to R. Lipmann-Muhlhausen and R. Mecklenburg, this refers to becoming servants of Hashem, and not just a one-time act of religious sacrifice.<fn>However, see&#160;<a href="Shemot10-24" data-aht="source">Shemot 10:26</a> from which it is apparent that the verb לעבוד in this story connotes sacrifices, and see <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">R"E Samet</a>.</fn></point>
+
<point><b>"וְיַעַבְדֻנִי"</b> – לפי ר' ליפמן מילהויזן ור' מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא למעשה פולחן דתי חד פעמי בלבד.<fn>אולם, ראו בפסוק ב<a href="Shemot10-24" data-aht="source">שמות י׳:כ״ו</a> שם עולה בבירור כי הפועל "לעבוד" בסיפורנו רומז לעבודת הקורבנות. ראו בנוסף את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a>.</fn></point>
−
<point><b>הבנת המשא ומתן</b> – <p>עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים והצאן יצטרפו לגברים.<fn>כל זה לא&#160; כל כך הגיוני אם מניחים שפרעה ידע מההתחלה שבני ישראל יעזבו לצמיתות.</fn> למעשה, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.</p>
+
<point><b>הבנת המשא ומתן</b> – עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.<fn>כל זה לא כל כך הגיוני אם מניחים שפרעה ידע מן ההתחלה שבני ישראל יעזבו לצמיתות.</fn> אכן, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.</point>
−
<p>This opinion does not account for the protracted negotiations between Moshe and Paroh as to whether women, children, and livestock would be able to accompany the men.<fn>All of this makes little sense if one assumes that Paroh knew the entire time that the Israelites would be leaving for good.</fn> In fact, HaKetav VeHaKabbalah (Shemot 10:11) appears to say that Paroh was petitioned merely for a temporary journey, and it was only his suspicion that Moshe's real intention was to leave permanently.</p></point>
+
<point><b>חופש מוחלט ניתן בעת שיצאו ממצרים</b> – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. ר' מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" ב<a href="Shemot12-30" data-aht="source">שמות י״ב:ל"ב</a> כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם לצמיתות כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.<fn>בעל הכתב והקבלה דוחה את ההבנה של מפרשים אחרים שהפסוק קשור לפולחן דתי. אולם, הבנתו לא מסבירה מדוע פרעה פירט "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ"; משפט זה מתאים יותר להקשר של משא ומתן על המשתתפים הפוטנציאלים בטקס דתי. ראו לשם השוואה את הסברו של נצי"ב בהמשך.</fn></point>
−
<point><b>חופש מוחלט ניתן רק ביציאת מצרים</b> – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. רב יעקב מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" בשמות י"ב:ל"ב כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.<fn>בעל הכתב והקבלה דוחה את ההבנה הזו של המפרשים שהפסוק קשור לפולחן דתי. אולם, הבנתו לא מסבירה מדוע פרעה פירט&#160;"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ"; משפט זה מתאים יותר להקשר של משא ומתן על המשתתפים הפוטנציאלים בטקס דתי. ראו לשם השוואה את הסברו של הנצי"ב בהמשך.&#160;</fn><br/>When Paroh finally agreed to release the Israelites, it was with the full knowledge that they were leaving for good. R. Mecklenburg reads "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" in&#160;<a href="Shemot12-30" data-aht="source">Shemot 12:32</a> to mean that Paroh will be blessed by their permanent departure as he will no longer need to endure further plagues.<fn>HaKetav VeHaKabbalah rejects the reading of other commentators that the verse is related to religious worship. However, R. Mecklenburg's reading does not explain why Paroh specified "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ"; this fits better in a context of negotiations over who could participate in the religious ritual. Cf. the Netziv's explanation below.</fn></point>
+
<point><b>ביזת מצרים</b> – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.<fn>ראו את ספר הניצחון סימן מ"ט ואת דברי בעל הכתב והקבלה בשמות ג':כ"ב וי"א:ב'.</fn> ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
−
<point><b>ביזת מצרים</b> – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.<fn>ראו את ספר הניצחון פרק מט ואת דברי בעל הכתב והקבלה בשמות ג':כ"ב וי"א:ב'.</fn> ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.<br/>As the Egyptians knew that the Israelites were leaving permanently, both of these commentators understand that the gold and silver vessels were given as outright gifts, not loans.<fn>See Sefer HaNitzachon 49 and HaKetav VeHaKabbalah Shemot 3:22 and 11:2.</fn> See <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+
<point><b>מדוע פרעה רדף אחר ישראל?</b> צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מציב קושי משמעותי עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.<fn>ר' מקלנבורג מתייחס לקושי זה, אבל מציג אותו כבעיה אפילו עבור אלו הטוענים כי פרעה אישר רק מסע זמני, כי אפילו לטענתם בני ישראל לא ברחו.</fn> עקב זה, בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש באופן מחודש את המילה "בָרַח" כאילו היא בנין נפעל וקשורה למילה בריח. בכך הוא מנסה להסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"&#8206;).<fn>ראו את דברי נצי"ב בהמשך אשר מציבים אלטרנטיבה סבירה יותר אשר יכולה להסתדר אף עם עמדתו של בעל הכתב והקבלה.</fn></point>
−
<point><b>מדוע פרעה רדף אחר ישראל?</b> צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מעמיד קושי משמעותי, בייחוד עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.<fn>רב יעקב מקלנבורג מתייחס לקושי זה, אבל מציג אותו כבעיה גם לאלו הטוענים כי פרעה אישר רק מסע זמני, כי אפילו לטענתם בני ישראל לא ברחו.&#160;</fn> בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש מחדש את המילה&#160;"בָרַח" כפועל פאסיבי (בנין נפעל) ולכן קרובה למילה בריח. מתוך קשר זה הוא מסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"&#8206;).<fn>ראו את דברי הנצי"ב בהמשך אשר מציבים אלטרנטיבה סבירה יותר אשר יכולה להסתדר אף עם עמדתו של בעל הכתב והקבלה.&#160;</fn><br/>poses a difficulty particularly for the position that Paroh had given <br/>the Israelites their unconditional release.<fn>R. Mecklenburg acknowledges this difficulty, but presents it as a problem even for those who say that Paroh had only authorized a temporary journey, as even according to them the Israelites were not fleeing.</fn> HaKetav VeHaKabbalah thus attempts to reinterpret "בָרַח" as if it were a passive (נפעל) form related to בריח, and thereby explains that Paroh thought the Israelites were locked in by the desert (as in "סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"&#8206;).<fn>See the Netziv below for a more plausible alternative which could also work for HaKetav VeHaKabbalah's position.</fn></point>
+
<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
−
<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו את <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.&#160;<br/>According to this approach, the choice of the longer route was likely out of concern that the Israelites were unprepared to conquer Canaan, and had nothing to do with the Egyptians ultimately giving chase.&#160; For further discussion, see&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">The Roundabout Route</a>.</point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
 
<opinion name="מהפך בחצי הדרך">
 
<opinion name="מהפך בחצי הדרך">
 
מהפך לפני יציאת מצרים
 
מהפך לפני יציאת מצרים
−
<p>הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע שלושת הימים בלבד. אולם המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.&#160;<br/>The original request and subsequent negotiations related only to a three day journey. However, the situation changed after the Plague of Darkness, and when Paroh ultimately granted permission, it was to leave forever.</p>
+
<p>הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">שמות ה׳:ג׳</a><a href="NetzivShemot7-5" data-aht="source">שמות ז׳:ה׳</a><a href="NetzivShemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a><a href="NetzivShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="NetzivShemot12-31" data-aht="source">שמות י״ב:ל״א</a><a href="NetzivShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="NetzivShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="NetzivBemidbar33-4" data-aht="source">במדבר ל״ג:ד׳</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink><fn>This appears to also be the position of <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>, but it is much more fully developed by the Netziv.</fn></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">שמות ה׳:ג׳</a><a href="NetzivShemot7-5" data-aht="source">שמות ז׳:ה׳</a><a href="NetzivShemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a><a href="NetzivShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="NetzivShemot12-31" data-aht="source">שמות י״ב:ל״א</a><a href="NetzivShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="NetzivShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="NetzivBemidbar33-4" data-aht="source">במדבר ל״ג:ד׳</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink><fn>ככל הנראה זו גם עמדתו של בעל <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>, אבל היא הרבה יותר מפותחת בדברי נצי"ב.</fn></mekorot>
−
<point><b>מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים</b> – הנצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו מלווים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.<fn>על פי הנצי"ב, הכלים הושאלו רק לאחר שפרעה נתן להם רשות לעזוב (ראו<br/>According to the Netziv, the objects were loaned only after Paroh granted permission to leave (see <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> for different opinions on this matter), but the Egyptians were still unaware that Paroh had expelled the Israelites permanently. The Netziv (Shemot 11:2) adds that therefore Hashem specified that Moshe should speak "in the ears of the people" so that secrecy would be maintained (cf. LXX).</fn> הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהלוו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.&#160;<br/>The Netziv explains that had the Egyptians known that the Israelites were leaving for good, they would not have loaned them their gold and silver vessels.<fn>According to the Netziv, the objects were loaned only after Paroh granted permission to leave (see <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> for different opinions on this matter), but the Egyptians were still unaware that Paroh had expelled the Israelites permanently. The Netziv (Shemot 11:2) adds that therefore Hashem specified that Moshe should speak "in the ears of the people" so that secrecy would be maintained (cf. LXX).</fn> He adds that the Egyptians' desire to retrieve their loaned objects, in turn, led them to chase after the Israelites and drown in Yam Suf.<fn>Cf. Ibn Ezra and the Ran below.</fn></point>
+
<point><b>מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים</b> – נצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו משאילים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.<fn>על פי נצי"ב, הכלים הושאלו רק לאחר שפרעה נתן להם רשות לעזוב (ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> לדעות אחרות בעניין), אבל המצרים עדיין לא היו מודעים לכך שפרעה גרש את בני ישראל לעד. נצי"ב (שמות י"א:ב') מוסיף כי משום כך ה' ציין כי על משה לדבר "בְּאָזְנֵי הָעָם" כדי לשמור על סודיות. (ראו לשם השוואה את תרגום השבעים)</fn> הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהשאילו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.<fn>ראו לשם השוואה את דברי אבן עזרא ור"ן בהמשך.</fn></point>
−
<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – הנצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה מוגבלת לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש בספר שמות ח':כ"ג ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת בכורות אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות. &#160;<br/>The Netziv maintains that throughout the Plagues, the negotiations dealt with the plans for a temporary religious excursion (as is explicit in <a href="Shemot8-23" data-aht="source">8:23</a> and indicated by many other verses). Only after the Plague of Darkness during which the unworthy part of the Hebrew population perished, did the rest of the Children of Israel become worthy of complete freedom, and at this point Moshe demanded their permanent release.<fn>It is unclear why the Netziv needs to propose both this factor and the previously mentioned aspect of the despoiling of the Egyptians, as either alone could have sufficed. The advantage of this second factor is that it does not involve any intentional deception.</fn></point>
+
<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – נצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה לזמן מוגבל לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש ב<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a> ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת חושך אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.<fn>לא ברור מדוע נצי"ב צריך להציע את שני הגורמים (הנוכחי, והנוגע לביזת מצרים), מכיוון שכל אחד היה יכול להספיק באופן עצמאי. היתרון בגורם השני הוא שהוא לא דורש שום הטעיה מכוונת.</fn></point>
−
<point><b>Permanent freedom granted at the Exodus</b> – According to the Netziv, after the Plague of the Firstborn, Paroh banished the Israelites permanently, as per Hashem's prediction "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (<a href="Shemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a>).<fn>The Netziv explains that Paroh emphasized "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ" despite the permanent nature of the release, as there was room to think that Paroh would have confiscated their livestock. Cf. Josephus in&#160;<multilink><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink> (307) that Paroh wanted to keep the Israelites' herds as the Plagues had wiped out that of the Egyptians.</fn></point>
+
<point><b>בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים</b> – על פי נצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה' "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (<a href="Shemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a>).<fn>נצי"ב מסביר כי פרעה הדגיש את המילים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ" על אף שהשחרור הוא לצמיתות, מכיוון שהיה מקום לחשוב שפרעה החרים את רכושם. ראו לשם השוואה את דברי יוספוס ב<multilink><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink> (307), שם כתב כי פרעה רצה לשמור את המקנה של בני ישראל מכיוון שהמכות הכחידו את כל המקנה של המצרים.</fn></point>
−
<point><b>Why did Paroh give chase?</b> The Netziv posits that Paroh regretted his decision to permanently free the Israelites ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו"), and that the Egyptian masses were never even aware that the Israelites had been granted permanent freedom.<fn>This is how he interprets "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם", that Paroh changed his mind to agree with his people.</fn> Thus, when he received reports that the Israelites were lost and cowering ("כִּי בָרַח הָעָם") in the wilderness, he decided to change course.<fn>Cf. R"Y Albo in Sefer HaIkkarim 4:25.</fn></point>
+
<point><b>מדוע פרעה רדף אחר ישראל?</b> נצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו") וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.<fn>כך הוא מסביר את "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם", שפרעה שינה את דעתו כדי להתאים לנתיניו.</fn> משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שבני ישראל אבודים ומפוחדים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.<fn>ראו לשם השוואה את דברי רב יוסף אלבו בספר העיקרים ד':כ"ד.</fn></point>
−
<point><b>Despoiling Egypt</b> – The Netziv maintains that although the objects were given as loans, they later became spoils of war and legitimately became the property of the Israelites. See <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+
<point><b>ביזת מצרים</b> – נצי"ב טוען שאף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
−
<point><b>Choice of the Wilderness Route</b> – Since, according to the Netziv, Paroh expelled the nation for good, he asserts that the longer route was chosen only for its potential to instill faith, and was unconnected to a fear of Paroh chasing.&#160; For more, see&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
+
<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי נצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו להחדיר אמונה בקרב בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="Planned to Return">
+
<opinion name="תכננו לחזור">
−
Always Planned to Return
+
תכננו לחזור מן ההתחלה
−
<p>Even after the Exodus, the Israelites were still planning on returning to Egypt after their three day journey, as Moshe had promised Paroh.<fn>Like the first two possibilities above, this option attempts to reconcile Moshe's requests with what the nation ultimately did. However, in contrast to HaKetav VeHaKabbalah's approach which reinterprets the subsequent requests to match them to the end result of the nation leaving permanently, this option posits that the originally intended outcome would have matched the requests. The Netziv's variation is a combination of these two.</fn> Once Paroh and the Egyptians drowned at Yam Suf, though, there was no longer any reason to return.</p>
+
<p>אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.<fn>בדומה לשתי האפשרויות לעיל, אפשרות זו מנסה ליישב את בקשתו של משה עם מעשי העם. אולם, בניגוד לעמדתו של בעל הכתב והקבלה אשר מפרשת מחדש את שאר הבקשות כדי להתאימן לתוצאה הסופית של יציאה לצמיתות, אפשרות זו מניחה כי התכנון המקורי לתוצאה הסופית מתאים לנוסח הבקשות. הוריאציה של נצי"ב היא שילוב בין השתי האפשרויות.</fn> אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="ChizkuniShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="ChizkuniShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳,ד׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, <multilink><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">ר׳ בחיי</a><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink><fn>C. Chavel in his notes to the commentary suggests that this position should be attributed to R. Chananel due to its similarity to the position R. Bachya cites in the name of R. Chananel in 3:22. In contrast, Y. Ratzaby attributes it to R. Saadia.</fn></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="ChizkuniShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="ChizkuniShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳,ד׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, <multilink><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">ר׳ בחיי</a><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink><fn>רח"ד שעוועל בהערותיו לפירוש מציע כי יש לייחס עמדה זו לרבינו חננאל בגלל הדימיון בינה לבין עמדה שר' בחיי מצטט בשם רבינו חננאל בשמות ג':כ"ב. לעומתו, י. רצהבי מייחס את השיטה לרס"ג.</fn></mekorot>
−
<point><b>Purpose of the initial three day request</b> – R. Bachya suggests that the point was for the Children of Israel to gradually become accustomed to Hashem's commandments.</point>
+
<point><b>מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים</b> – ר' בחיי מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי.</point>
−
<point><b>What if Paroh had consented initially or not chased?</b> R. Bachya's comments appear to suggest that there would have been multiple stages of the Exodus, and taking permanent leave of the Egyptians would have come only at a later stage.</point>
+
<point><b>מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם?</b> מהערותיו של ר' בחיי עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר.</point>
−
<point><b>Moshe's subsequent conversations with Paroh</b> – According to this approach, the entire dialogue discussed only a temporary journey.</point>
+
<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו כל הדיאלוג עסק בשחרור זמני בלבד.</point>
−
<point><b>Deception not permitted</b> – These commentators stress the importance of Moshe and the Israelites not being guilty of lying (or theft).</point>
+
<point><b>הונאה אסורה</b> – פרשנים אלו מדגישים את החשיבות של היושר של משה ובני ישראל וכי הם אינם אשמים בשקר (או בגניבה).</point>
−
<point><b>Temporary leave granted at the Exodus</b> – Paroh permitted the Israelites merely to go to sacrifice.</point>
+
<point><b>שחרור זמני ניתן בזמן היציאה ממצרים</b> – פרעה אפשר לבני ישראל לצאת לשם הקרבת קרבן בלבד.</point>
−
<point><b>Despoiling Egypt</b> – According to R. Yosef Bekhor Shor, the borrowed vessels would have been returned had the Egyptians not drowned and forfeited their claims. On the other hand, R. Bachya says that the objects were given in lieu of centuries of unpaid wages and with no expectation of their being returned. See <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+
<point><b>ביזת מצרים</b> – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אילולי לא היו טובעים בים ומאבדים את תביעתם על הכלים. מנגד, ר' בחיי אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל כתשלום על העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא קיבלו משכורת ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
−
<point><b>If the Israelites were keeping their word, why did Paroh give chase?</b><ul>
+
<point><b>אם בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, מדוע פרעה רדף אחריהם?</b><ul>
−
<li>R"Y Bekhor Shor Shemot 5:4 interprets "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" as three travel days, and thus he says that the Israelites about-faced immediately after the three days.<fn>This is how he explains "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ" in Shemot 14:2. [R"Y Bekhor Shor's comment (Shemot 13:20) "ויסעו מסכות – ביום הששי" is apparently the result of a scribal error. See Chizkuni there who has "ביום השני".] R"Y Bekhor Shor does not address whether by this point the Israelites had already offered their sacrifices.</fn> According to him, despite the Israelites turning back toward Egypt, talebearers told Paroh that the Israelites intended to flee.<fn>According to R"Y Bekhor Shor's approach that the Israelites were keeping their word, they should have been back in Egypt by the seventh day after the Exodus. Thus, it is likely that according to him, the splitting of Yam Suf took place earlier than that. Cf. Mekhilta DeRabbi Yishmael below.</fn></li>
+
<li>ר"י בכור שור שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.<fn>כך הוא מסביר את הביטוי "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ" בשמות י"ד:ב. [הערתו של ר"י בכור שור "ויסעו מסכות - ביום הששי" (שמות י"ג:כ') היא כנראה תוצאה של טעות סופר. ראו את חזקוני אשר כותב "ביום השני".] ר"י בכור שור לא מתייחס לשאלה האם בנקודה זו בני ישראל כבר הספיקו להקריב את קרבנם.</fn> לדבריו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.<fn>על פי גישתו של ר"י בכור שור כי בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, ביום השביעי ליציאתם ממצרים הם היו צריכים להיות כבר בחזרה במצרים. משום כך, סביר להניח כי לדעתו, קריעת ים סוף אירעה מוקדם יותר. ראו לשם השוואה את מכילתא דרבי ישמעאל להלן.</fn></li>
−
<li>Alternatively, though, "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" means a distance covered by an average person in three days.<fn>See Lekach Tov and Ibn Ezra below that the intent was to sacrifice at Mt. Sinai.</fn> According to this, the Israelites might have still been at the beginning of their allotted journey time<fn>Thus they had not yet sacrificed, as they had not yet arrived at Mt. Sinai.</fn> when Paroh was goaded into chasing after them.</li>
+
<li>אולם, לחלופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.<fn>ראו את דברי בעל לקח טוב ואבן עזרא לעיל כי הכוונה הייתה להקריב קרבנות בהר סיני.</fn> על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם<fn>בני ישראל עדיין לא הקריבו קרבנות משום שטרם הגיעו להר סיני.</fn> כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Choice of the Wilderness Route</b> – According to R"Y Bekhor Shor, the Wilderness Route was selected in order to ensure a confrontation in which the Egyptians would drown in the Sea and thus sever the Israelites' remaining bonds of servitude.&#160; See&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">The Roundabout Route</a> for elaboration.</point>
+
<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים יטבעו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. להרחבה ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
<category>No Choice but to Deceive
+
<category>לא היה מנוס מהונאה
−
<p>This approach understands the three day proposal as a necessary ruse to facilitate the Exodus. Commentators diverge regarding the intended audience of the deception and as to why this ploy was essential:</p>
+
<p>גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.</p>
−
<opinion>Egyptians Were Misled
+
<opinion>המצרים היו המטרה של התרמית
−
<mekorot><multilink><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">בשלח ויהי א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>From the Mekhilta, it seems that this question was the subject of a dispute between the Egyptian guards (or informers?) who accompanied the Israelites out of Egypt and the Israelites themselves.&#160; The Egyptians thought that the Israelites had committed to return after three days, while the Israelites themselves claimed that even though that was the initial plan, when Paroh had ultimately released them it was a permanent expulsion (cf. Netziv above).</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות ג׳:ח׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="LekachTovShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">שמות פירוש שני ה׳:ג׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotSecondCommentary12-31" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״א</a><a href="IbnEzraShemotLong14-2" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ד:ב׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:י״ח</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר״ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">בשלח ויהי א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>מהמכילתא נראה כי שאלה זו עלתה לדיון בין השומרים (או שמא סוכנים?) המצרים אשר ליוו את בני ישראל ביציאתם ממצרים לבין בני ישראל עצמם. המצרים חשבו שבני ישראל הבטיחו לשוב לאחר שלושה ימים, בעוד בני ישראל עצמם טענו שאף על פי שזה היה התכנון המקורי, כאשר פרעה שחרר אותם לבסוף, הם שוחררו לצמיתות (ראו לשם השוואה את נצי"ב כנ"ל).</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות ג׳:ח׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="LekachTovShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">שמות פירוש שני ה׳:ג׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotSecondCommentary12-31" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״א</a><a href="IbnEzraShemotLong14-2" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ד:ב׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:י״ח</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר״ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>Purpose of the deceptive three day request</b> – There are a number of different possibilities:
+
<point><b>מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים</b> – ישנן מספר אפשרויות שונות:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>Had Paroh known that the Israelites intended to leave permanently, he would not have let them go even temporarily – Rashbam identifies this as Moshe's concern,<fn>As opposed to most other commentators, Rashbam's point of departure is Shemot 3:12, and he tries to explain how Hashem's response there addresses Moshe's concerns.</fn> and Ralbag says that this was Hashem's reason for the deception.</li>
+
<li>אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב – רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,<fn>בניגוד לרוב הפרשנים האחרים, נקודת המוצא של רשב"ם היא בשמות ג':י"ב, והוא מנסה להסביר כיצד תשובתו של ה' שם מתייחסת לדאגותיו של משה.</fn> ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.</li>
−
<li>Had Paroh and the Egyptians known from the beginning that the Israelites were leaving permanently, they would not have chased after them and drowned in Yam Suf<fn>According to this approach, Hashem takes an active role in hardening a sinner's heart – see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> regarding whether Ibn Ezra is consistent on this issue. See also Abarbanel who critiques this position and says that Hashem could obviously have arranged the chase and drowning through less morally dubious means.</fn> – Shemot Rabbah, Lekach Tov, Ibn Ezra, Ran.</li>
+
<li>אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף<fn>על פי גישה זו, ה' לוקח חלק פעיל בהקשיית לב חוטא – ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> להרחבה אודות השאלה האם אבן עזרא עקבי בנושא. ראו גם את דברי אברבנאל אשר מבקר את העמדה הזו ואומר שה' יכול היה לארגן מרדף וטביעה עם פחות אמצעים מפוקפקים מבחינה מוסרית.</fn> – שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.</li>
−
<li>Hashem could have orchestrated the drowning of the Egyptians in Yam Suf in some other way, but He deceived them in this fashion in order to punish them "measure-for-measure".&#160; Just as the Egyptians had "bait-and-switched" the Israelites by inviting them into the country as temporary guests and then enslaving them permanently, they themselves were deceived when a temporary vacation became a permanent exodus&#160;– Oznayim LaTorah.</li>
+
<li>ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד – אזניים לתורה.</li>
−
<li>The Egyptians would not have loaned their belongings to the Israelites had they known that they would not be returning – Ibn Ezra.<fn>The commentators differ regarding the relationship between the three day ruse, the borrowing of vessels, and the Egyptians chasing and drowning in Yam Suf. According to Ibn Ezra, the three day ruse facilitated both the borrowing and the chase, while the Ran says that the three day ruse and the borrowing together led to the chase (see HaKetav VeHaKabbalah above who critiques the position of the Ran). A third variation appears in the Netziv (see above) who says that the three day ruse facilitated the borrowing which, in turn, caused the Egyptians to chase.</fn> Ibn Ezra assumes that the objects were a loan – see <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> for a full discussion.</li>
+
<li>המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו – אבן עזרא.<fn>הפרשנים חלוקים לגבי הקשר שבין תכסיס שלושת הימים, השאלת הכלים, והמרדף בידי המצרים וטביעתם בימי ים סוף. לדברי אבן עזרא, התחבולה של שלושת הימים אפשרה הן את ההשאלה והן את המרדף, בעוד שר"ן אומר שתחבולת שלושת הימים וההשאלה הובילו יחדיו למרדף (ראו את דברי הכתב והקבלה כנ"ל אשר מבקר את עמדת ר"ן). וריאציה שלישית מופיעה בדברי נצי"ב (ראו כנ"ל) שאומר שתחבולת שלושת הימים אפשרה את תהליך ההשאלה, וההשאלה היא זו שגרמה למצרים לרדוף אחרי בני ישראל.</fn> אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה – לדיון המלא ראו ערך <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</li>
−
<li>Paroh's refusal of the three day request demonstrated his intransigence more so than if he had been asked to free the Israelites permanently<fn>Shadal dismisses this possibility noting that the reason Paroh refused this request was only out of concern that the nation would not return. However, Shadal cites his student R. Yitzchak Pardo's response that Paroh's initial refusal made no mention of this concern and was also accompanied by a worsening of the conditions of the slavery.</fn> – an opinion cited by the Ran,<fn>See above for the similar position in Sefer HaNitzachon. See also <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> for the position cited by the Meiri that the meaning of "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה" is that He displayed Paroh's stubborness for the world to see.</fn> Akeidat Yitzchak, Abarbanel.<fn>The Akeidat Yitzchak and Abarbanel thereby avoid the opinion above that Hashem actively caused Paroh to harden his heart. For more on their positions on this issue, see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> While slavery itself was the norm during this time period in Egypt and the rest of the world,<fn>Thus, Paroh's refusal to permanently free the Israelites would have been viewed as morally legitimate and perhaps the only rational course of action. Not allowing slaves the opportunity to worship their God, on the other hand, would have been considered a violation of accepted practice.</fn> records exist of other Egyptian slaves being granted furloughs for religious worship.<fn>See the sources cited by N. Sarna, Exploring Exodus (New York, 1996): 227 fn.86. See also R. D"Z Hoffmann Shemot 3:16 who gives the polytheistic backdrop: "כלל גדול היה זה בעולמם של עובדי-האלילים, להניח לכל עם לעבוד את אלוהיו, ולפשע נחשב לפגוע אפילו באלילים של עם אחר". Thus, although from a modern perspective, demanding complete freedom may seem like the more sustainable request, projecting the (post-Biblical) moral standards of secular society on Ancient Egypt may be quite anachronistic.</fn></li>
+
<li>בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את עקשנותו יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד<fn>שד"ל פוסל אפשרות זאת ומציין כי הסיבה שפרעה סירב לבקשה הייתה רק מתוך חשש שהעם לא ישוב. עם זאת, שד"ל מצטט המענה של התלמיד שלו ר' יצחק פרדו, כי סירובו הראשוני של פרעה לא הכיל את החשש הזה וגם היה מלווה בהחמרה בתנאי העבדות.</fn> – דעה המצוטטת על ידי ר"ן,<fn>ראו כנ"ל עמדה דומה בספר הנצחון. ראו גם בעניין <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> את העמדה המובאת בדברי המאירי כי פירוש המילים "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה" הוא שה' הציג בפני העולם את עקשנותו של פרעה.</fn> בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.<fn>לכן בעל עקדת יצחק ואברבנאל מתחמקים מהדעה הנ"ל שה' גרם לפרעה להקשות את לבו באופן פעיל. לעוד על עמדותיהם בנושא ראו ערך <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,<fn>כך, סירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל לתמיד הייתה מתקבלת כלגיטימית מבחינה מוסרית ואולי דרך הפעולה הרציונאלית היחידה. מנגד, לא לאפשר לעבדים את ההזדמנות לסגוד לאלוהיהם, היה נחשב להפרה של המנהג המקובל.</fn> יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.<fn>ראו את המקורות המצוטטים על ידי נ' סרנא, Exploring Exodus (ניו יורק, 1996) עמוד 277, הערת שוליים 86. ראו גם את דברי רד"צ הופמן שמות ג':ט"ו הנותן את התפאורה האלילית: "כלל גדול היה זה בעולמם של עובדי-האלילים, להניח לכל עם לעבוד את אלוהיו, ולפשע נחשב לפגוע אפילו באלילים של עם אחר". לפיכך, למרות שבפרספקטיבה מודרנית, דרישה לחופש מוחלט עשויה להיראות כמו בקשה יציבה יותר, השלכת הסטנדרטים המוסריים של החברה החילונית המודרנית על מצרים העתיקה עלולה להיות מיושנת למדי.</fn></li>
−
<li>Moshe would not have dared to request that Paroh completely free the Israelites,<fn>Such a demand would have been viewed as outrageous in a society where slavery was standard, and Moshe would have lost all credibility.</fn> and such a bold request might even have caused Paroh to kill Moshe and act even harsher toward the Israelites – Shadal.<fn>Cf. <multilink><a href="CassutoShemot3-18" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח-י״ט</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> who suggests that diplomatic niceties required opening with a more limited request, and see <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> who further develops this approach.</fn></li>
+
<li>משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,<fn>דרישה כזו הייתה נחשבת לבקשה הזויה בחברה שבה העבדות הייתה סטנדרטית, ומשה היה מאבד את כל האמינות שרכש.</fn> ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל – שד"ל.<fn>ראו לשם השוואה את דברי <a href="CassutoShemot3-18" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a> אשר מציע כי הדקויות הדיפלומטיות דרשו פתיחה עם בקשה מרוסנת, וראו את <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> אשר ממשיך לפתח כיוון זה.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Is deception permitted?<fn>There are two aspects which may be problematic here. One is whether the Israelites sacrificed as Moshe said or whether this was an outright untruth. This depends on the understandings of "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – see below. The second issue is that the Egyptians were led to believe that the Israelites would be returning.</fn></b><ul>
+
<point><b>האם הונאה מותרת?<fn>ישנן שתי בחינות אשר יכולות להיות בעייתיות כאן. הראשונה היא האם בני ישראל הקריבו קרבנות כפי שמשה אמר או שמא היה זה שקר גס. התשובה לשאלה זו תלויה בהבנה של המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – ראו בהמשך. הבחינה השנייה היא שהמצרים הובלו למסקנה שבני ישראל ישובו.</fn></b><ul>
−
<li>Rashbam and Shadal maintain that it is permissible to be deceptive in such cases.<fn>It is not clear whether they are permitting merely deception or even an outright lie. See below that according to the Mekhilta DeRabbi Yishmael and Rashi, even an outright lie might be permitted.</fn>&#160; Rashbam notes the parallel use of sacrificial worship as a cover story also in the case of Shemuel, and Shadal alludes to the verse "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" also in his justification of despoiling Egypt.<fn>See also Bavli Megillah 13b regarding Yaakov.</fn> The Ran also, while highlighting the potential moral issues involved and noting that these caused both the Israelites<fn>The Ran also raises the possibility that Moshe himself did not initially understand the reason for Hashem's command. Interestingly, R"Y Albo (Ran's disciple) makes a parallel suggestion in Sefer HaIkkarim 4:25 regarding the ruse which caused Sichon to attack. For more, see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>, and see <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>. Also compare to Shadal above who suggests that the reason for the command here was Moshe's fears of being more direct.</fn> and Paroh himself<fn>According to the Ran, Paroh's sins necessitated punishment, and thus Hashem intentionally hardened his heart. The Ran appears to adopt a Maimonidean position regarding the moral justification of this action – see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> to doubt whether Moshe was acting as God's messenger,<fn>According to the Ran, it was only at Yam Suf that the Israelites understood the purpose of the ruse, and this led to their belief "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". The nation's doubts may have returned, though, many times during the years in the wilderness – see <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn> nevertheless explains that Hashem uses such means in administering punishment to the wicked.<fn>The Ran compares this to Hashem's misleading of Paroh into thinking that Yam Suf dried up through natural means. Rather than positing that Hashem used the wind to dry up the sea, the Ran assumes that the sea could not have been dried through natural means, and the wind was merely a ruse to fool Paroh that the process was natural. For more, see <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. The parallel, however, is not exact, as using a natural decoy does not require human deceit or theft.</fn></li>
+
<li>רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.<fn>לא ברור אם הם מתירים רק רמאות או אפילו שקרים. ראו להלן כי על פי מכילתא דרבי ישמעאל ורש"י, יתכן שאפילו שקר מוחלט מותר.</fn> רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.<fn>ראו בבלי מגילה י"ג ע"ב בנוגע ליעקב.</fn> גם ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים<fn>ר"ן משווה את זה לסיפור בו ה' מטעה את פרעה לחשוב כי ים סוף התייבש באופן טבעי. במקום להעמיד את הנסיבות כך שה' השתמש ברוח ליבש את הים, ר"ן מניח כי הים לא היה ניתן לייבוש ע"י כוחות טבע והרוח הייתה רק תחבולה כדי לבלבל את פרעה ולשכנע אותו שהים יובש באופן טבעי. להרחבה ראו <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. אולם, ההקבלה לא מדויקת מכיוון ששימוש בתופעות טבע בתור הסחה לא דורש הונאה או גנבה.</fn> על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל<fn>ר"ן גם מעלה את האפשרות שמשה עצמו לא הבין בהתחילה את הסיבה לפקודת ה'. מעניין לראות כי ר"י אלבו, תלמידו של ר"ן, מציע רעיון מקביל בספר העקרים ד':כ"ה לגבי התחבולה שגרמה לסיחון לתקוף את ישראל. להרחבה ראו את המאמרים אודות <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a> ו<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>. כמו כן, השוו לדברי שד"ל כנ"ל אשר מציע כי הסיבה לפקודה כאן הייתה הפחד של משה מלהיות ישיר יותר.</fn> ולפרעה<fn>על פי ר"ן, חטאיו של פרעה היו ראויים לעונש, ולכן ה' בכוונה הקשה את ליבו. נראה כי ר"ן מאמץ את עמדת הרמב"ם לגבי ההצדקה המוסרית למעשה זה – ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'<fn>על פי ר"ן, עם ישראל הבינו את מטרת ההונאה רק על חוף ים סוף, הבנה אשר הובילה אותם לאמונה "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אולם, יתכן והספקות של בני ישראל שבו פעמים רבות במהלך מסעם במדבר – ראו <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn>.</li>
−
<li>Ibn Ezra is more circumspect in his justification of the action, saying "וחלילה שהנביא דבר כזב"&#8206;.<fn>Ibn Ezra's position is typical of exegetes who lived in Islamic lands, and is likely influenced by sensitivity to Muslim polemics and accusations. Cf. R. Saadia Bereshit 20:12 (p.390), R. Chananel Shemot 3:22 regarding despoiling Egypt "חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", and Ibn Ezra Bereshit 27:19.</fn> He is thus forced to resort to arguing that technically Moshe did not lie because he never explicitly said they would return, and that the nation did in fact sacrifice at Mt. Sinai.<fn>See below that according to Ibn Ezra, "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" refers to the distance to Mt. Sinai, and that Moshe kept his word.</fn> Even according to Ibn Ezra, though, Moshe's request was misleading.</li>
+
<li>אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".<fn>עמדתו של אבן עזרא היא טיפוסית לפרשנים שחיו בארצות האסלאם, ויתכן שהיא מושפעת מהרגישות לפולמוסים והאשמות מוסלמים. ראו לשם השוואה את דברי רס"ג בראשית כ':י"ב (עמוד 390), רבינו חננאל שמות ג':כ"ב לגבי ביזת מצרים: "חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", ואבן עזרא בראשית כ"ז:י"ט.</fn> משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.<fn>ראו בהמשך כי על פי אבן עזרא המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" מתייחסות למרחק להר סיני ומשה היה נאמן לדברו.</fn> אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>How could such a secret be kept from the entire Egyptian nation?</b> Ibn Ezra praises the righteousness of the Israelites for not revealing the secret ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד")&#8206;.<fn>Cf. Tanchuma Shemot 10.</fn> Alternatively, the Egyptians were informed of the plans to leave permanently and this accounts for Paroh's suspicions and insistence on guaranteeing their return.<fn>It is also possible that the Israelites did not believe such a plan was realistic – see <a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">R. Menachem Leibtag</a> who develops this idea.</fn></point>
+
<point><b>כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי?</b> אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").<fn>ראו לשם השוואה את תנחומא שמות י'.</fn> לחלופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.<fn>יתכן שבני ישראל לא האמינו שתוכנית כזו מציאותית – ראו את דברי <a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">ר' מנחם ליבטאג</a> אשר מפתח רעיון זה.</fn></point>
−
<point><b>Moshe's subsequent conversations with Paroh</b> – According to this approach, the entire dialogue discussed only a temporary journey.</point>
+
<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.</point>
−
<point><b>Temporary leave granted at the Exodus</b> – Ibn Ezra explains that Paroh gave the Israelites only temporary leave to sacrifice ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", &#8206;"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים")&#8206;.<fn>He adds that the Egyptians thought that the Plagues had come because they had not allowed the Israelites to sacrifice, as per Shemot 5:3 (rather than because they had enslaved them unjustly). Thus, the necessary remedy was merely to permit the Israelites to sacrifice.</fn> Thus Paroh needed to specify "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", while had the Israelites been leaving permanently this would have been obvious.</point>
+
<point><b>אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה</b> – אבן עזרא מסביר כי פרעה נתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", &#8206;"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").<fn>הוא מוסיף כי המצרים חשבו שהמכות באו מכיוון שהם לא אפשרו לבני ישראל להקריב, כפי שנאמר בשמות ה':ג' (במקום להבין שהם שועבדו שלא בצדק). משום כך, התיקון הדרוש היה רק לאפשר לבני ישראל להקריב.</fn> משום כך, פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.</point>
−
<point><b>Despoiling Egypt</b> – These commentators diverge on this issue. Most explain that the items were given as loans with the expectation that they would be returned, but that the Israelites were entitled to keep them as compensation for the slavery. However, Rashbam maintains that the items were given as gifts to sponsor the religious worship, perhaps to gain Divine favor. See <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+
<point><b>ביזת מצרים</b> – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
−
<point><b>Why did Paroh give chase?</b> According to this approach, "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" means that Paroh regretted granting permission for a three day holiday and falling for the Israelite ruse. There is a difference of opinion, though, on how he knew that he had been deceived and that the Israelites had fled ("כִּי בָרַח הָעָם"). This disagreement centers on the meaning of the phrase "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":
+
<point><b>מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל?</b> על פי גישה זו, משמעות הביטוי "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ועל כך שנפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שבני ישראל רימו אותו וברחו ("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>Three travel days – Mekhilta DeRabbi Yishmael, Shemot Rabbah, and Rashi.<fn>According to this position, as the Israelites never sacrificed after three days, the three day request was a complete fabrication.</fn> According to them, Paroh's spies reported back to him that the Israelites did not head back to Egypt on the fourth day, and thus Paroh knew that he had been duped.</li>
+
<li>שלושת ימי מסע – מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.<fn>על פי גישה זו בני ישראל לא הקריבו קרבנות לאחר שלושה ימים והבקשה לצאת למסע בן שלושה ימים הייתה תכסיס בלבד.</fn> לדבריהם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה.</li>
−
<li>A distance which takes an average person three days to cover – This is apparently the approach adopted by the Lekach Tov and Ibn Ezra who note that this is the distance to Mt. Sinai.<fn>Cf. Akeidat Yitzchak who speaks of a total of ten days for the entire journey. See also the suggestion of A. Shemesh, "Three Days' Journey from the Temple," DSD 6:2 (1999): 127 that the phrase means leaving the land of Egypt, and stands in contrast to Paroh's suggestion of "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ".</fn> According to them, Moshe did not lie,<fn>See above that Ibn Ezra is very concerned with this point.</fn> and the nation was, in fact, on its way to Mt. Sinai as promised.<fn>See HaKetav VeHaKabbalah above who is bothered by why Paroh assumed that the Israelites had run away.</fn> Thus, Ibn Ezra explains that it was the Israelites' U-turn at Pi-HaChirot which led Paroh to conclude that their intention was not to go to sacrifice.</li>
+
<li>המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה – מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.<fn>ראו לשם השוואה את דברי בעל עקדת יצחק אשר כותב אודות סך הכל עשרה ימי מסע. ראו גם את הצעתו של א' שמש במאמרו "Three-Days' Journey from the Temple': The Use of This Expression in the Temple Scroll," Dead Sea Discoveries 6:2 (1999)<br/>בעמוד 127 כי משמעות הביטוי הוא עזיבת ארץ מצרים וכך עומד בניגוד להצעתו של פרעה "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ".</fn> לדבריהם, משה לא שיקר,<fn>ראו כנ"ל שאבן עזרא מאוד מוטרד מנקודה זו.</fn> והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.<fn>ראו כנ"ל את דברי בעל הכתב והקבלה אשר מאוד מוטרד מכך שפרעה הניח שבני ישראל בורחים.</fn> כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Choice of the Wilderness Route</b> – Abarbanel suggests that one of the motivations for taking the Wilderness Route was so that they would not be viewed as liars.<fn>Cf. R"Y Bekhor Shor above.</fn>&#160; Had they headed towards the Philistine Route, it would have been clear that they were not planning on keeping their word.&#160; For more, see&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">The Roundabout Route</a>.</point>
+
<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.<fn>ראו לשם השוואה את דברי ר"י בכור שור כנ"ל בנושא.</fn> אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלשתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="Israelites Didn't Know">
+
<opinion>אפילו בני ישראל לא ידעו
−
Even the Israelites Themselves Did not Know
 
 
<mekorot><multilink><a href="RambanShemot3-12" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink></mekorot>
 
<mekorot><multilink><a href="RambanShemot3-12" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>Purpose of the deceptive three day request</b> – Ramban explains that the Children of Israel were not yet prepared to leave Egypt permanently and would not have agreed to enter and conquer the Land of Israel.<fn>Cf. <multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">(וילנא) י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> that the ones who did not want to leave Egypt died during the Plague of Darkness. See also the interpretation of R. Bachya above who speaks of the need for a gradual religious initiation (and see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>), and R. Hirsch Shemot 3:13 who notes that educating the Israelite nation was more difficult than speaking to Paroh. The fears of the nation to do battle with the Canaanites and their reluctance to leave Egypt are brought into sharp relief already in Shemot 14:12 and continue to be an issue throughout the forty years in the wilderness. For elaboration, see <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</fn></point>
+
<point><b>מטרת בקשת שלושת הימים המטעה</b> – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.<fn>ראו לשם השוואה את <multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">(וילנא) י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> שם כתוב כי אלו אשר לא רצו לעזוב את מצרים מתו במהלך מכת חושך. ראו גם את פרשנותו של ר' בחיי כנ"ל אשר כותב אודות הצורך בתהליך חניכה דתי הדרגתי (וראו את <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>), ורש"ר הירש בפירושו על שמות ג':י"ג אשר מציין כי לחנך את עם ישראל היה יותר קשה מלדבר עם פרעה. הפחד של העם מפני מלחמה עם הכנענים והסתייגותם מפני יציאה ממצרים היו נוכחים באופן חריף בשמות י"ד:י"ב וממשיכים להיות סוגיה בוערת במשך ארבעים השנים במדבר. להרחבה ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</fn></point>
−
<point><b>Moshe's subsequent conversations with Paroh</b> – According to this approach, the entire dialogue discussed only a temporary journey.</point>
+
<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.</point>
−
<point><b>When did the Israelites find out that they were going forever?</b> While Moshe is instructed in&#160;<a href="Shemot3-16-18" data-aht="source">שמות ג׳:ט״ז-י״ז</a> to inform the Elders of Israel about the long range plans, it is unclear if the masses were ever privy to this information.<fn><a href="Shemot4-31" data-aht="source">שמות ד׳:ל״א</a>&#160;and <a href="Shemot6-9" data-aht="source">6:9</a> might indicate they were, and see Ibn Ezra above who praises the Israelites for not revealing the secret.</fn> Even if they were aware of the long term plan, it is difficult to determine when they thought it would be implemented and if even during the actual Exodus they knew they were leaving permanently.<fn>This question depends in part on when all of the laws in Shemot 12 were transmitted to the people – see <a href="SHE12$" data-aht="page">כרונולוגיה של שמות י"ב</a>.</fn></point>
+
<point><b>מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות?</b> משה צווה ב<a href="Shemot3-16-18" data-aht="source">שמות ג׳:ט״ז-י״ז</a> לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, אולם לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.<fn>יתכן ו<a href="Shemot4-31" data-aht="source">שמות ד׳:ל״א</a> ו<a href="Shemot6-9" data-aht="source">שמות ו׳:ט׳</a> רומזים שהם היו מודעים לתוכניות. ראו את דברי אבן עזרא כנ"ל אשר משבח את בני ישראל שלא חשפו את הסוד.</fn> אפילו אם בני ישראל היו מודעים לתוכנית לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכנית תיושם, והאם אפילו במהלך היציאה ממצרים, האם הם ידעו שהם עוזבים לעד.<fn>שאלה זו תלויה בחלקה בזמן בו נתנו כל החוקים המפורטים בספר שמות פרק י"ב – ראו <a href="SHE12$" data-aht="page">כרונולוגיה של שמות י"ב</a>.</fn></point>
−
<point><b>Deception not permitted</b> – Ramban does not address this issue.</point>
+
<point><b>הונאה אסורה</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point>
−
<point><b>Despoiling Egypt</b> – Ramban does not address this issue.</point>
+
<point><b>ביזת מצריים</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point>
−
<point><b>Temporary leave granted at the Exodus</b> – Paroh gave the Israelites only permission to go to worship.</point>
+
<point><b>אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה</b> – פרעה נתן לבני ישראל לצאת ממצרים לצורך פולחן בלבד.</point>
−
<point><b>Why did Paroh give chase?</b> According to Ramban, Paroh's spies reported that the Israelites were not sacrificing but were rather parading as if they had achieved full freedom.</point>
+
<point><b>מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל?</b> על פי רמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>

Latest revision as of 11:28, 27 August 2019

"דרך שלשת ימים"?

גישות פרשניות

סקירה

פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מן ההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, נצי"ב מציע כי שינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת חושך, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא טביעת המצרים בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה כנראה מתרחשת בשלבים.

אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה ושהיא הייתה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו משאילים את כליהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. גם רמב"ן מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי הייעד העיקרי של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים נפשית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.

העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?

לא הייתה הונאה

כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:

כנים מן ההתחלה

רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.

מקורות:ספר הנצחוןספר הניצחון נ״אאודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן, הכתב והקבלהשמות ג׳:י״חשמות ד׳:כ״גשמות י׳:י״אשמות י״ב:ל״בשמות י״ד:ה׳אודות ר' יעקב מקלנבורג
מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.1
שיחות ההמשך בין משה ופרעה – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.2 אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (שמות ח׳:כ״ג) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.
הונאה אסורה – ר' ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (סימן מ"ט): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". ר' מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.3
"שַׁלַּח אֶת עַמִּי" – בעל הכתב והקבלה טוען כי משמעות בניין פִּעֵל של השורש "שלח" היא לשלח לצמיתות, ובניגוד למשמעות בניין פָּעַל (של אותו השורש) שהיא פשוט לשלוח.4 להרחבה, ראו ערך שלח.5
"וְיַעַבְדֻנִי" – לפי ר' ליפמן מילהויזן ור' מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא למעשה פולחן דתי חד פעמי בלבד.6
הבנת המשא ומתן – עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.7 אכן, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.
חופש מוחלט ניתן בעת שיצאו ממצרים – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. ר' מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" בשמות י״ב:ל"ב כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם לצמיתות כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.8
ביזת מצרים – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.9 ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מציב קושי משמעותי עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.10 עקב זה, בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש באופן מחודש את המילה "בָרַח" כאילו היא בנין נפעל וקשורה למילה בריח. בכך הוא מנסה להסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"‎).11
הבחירה בדרך המדבר – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו הסבת העם דרך המדבר.

מהפך לפני יציאת מצרים

הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.

מקורות:נצי״בשמות ג׳:י״חשמות ה׳:ג׳שמות ז׳:ה׳שמות י״א:א׳שמות י״א:ב׳שמות י״ב:ל״אשמות י״ב:ל״השמות י״ד:ה׳במדבר ל״ג:ד׳אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין12
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – נצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו משאילים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.13 הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהשאילו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.14
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – נצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה לזמן מוגבל לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש בשמות ח׳:כ״ג ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת חושך אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.15
בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים – על פי נצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה' "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י״א:א׳).16
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? נצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו") וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.17 משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שבני ישראל אבודים ומפוחדים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.18
ביזת מצרים – נצי"ב טוען שאף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
הבחירה בדרך המדבר – על פי נצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו להחדיר אמונה בקרב בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו הסבת העם דרך המדבר.

תכננו לחזור מן ההתחלה

אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.19 אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.

מקורות:ר׳ יוסף בכור שורשמות י״ד:ב׳-ה׳אודות ר' יוסף בכור שור, חזקונישמות ג׳:י״חשמות ח׳:כ״גשמות י״ד:ב׳,ד׳אודות ר' חזקיה בן מנוח, ר׳ בחיישמות ג׳:י״חאודות ר' בחיי בן אשר20
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – ר' בחיי מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי.
מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם? מהערותיו של ר' בחיי עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר.
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו כל הדיאלוג עסק בשחרור זמני בלבד.
הונאה אסורה – פרשנים אלו מדגישים את החשיבות של היושר של משה ובני ישראל וכי הם אינם אשמים בשקר (או בגניבה).
שחרור זמני ניתן בזמן היציאה ממצרים – פרעה אפשר לבני ישראל לצאת לשם הקרבת קרבן בלבד.
ביזת מצרים – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אילולי לא היו טובעים בים ומאבדים את תביעתם על הכלים. מנגד, ר' בחיי אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל כתשלום על העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא קיבלו משכורת ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
אם בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, מדוע פרעה רדף אחריהם?
  • ר"י בכור שור שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.21 לדבריו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.22
  • אולם, לחלופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.23 על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם24 כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם.
הבחירה בדרך המדבר – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים יטבעו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. להרחבה ראו הסבת העם דרך המדבר.

לא היה מנוס מהונאה

גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.

המצרים היו המטרה של התרמית

מקורות:מכילתא דרבי ישמעאל שמותבשלח ויהי א׳אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות,25 שמות רבהשמות ג׳:ח׳אודות שמות רבה, רש״ישמות י״ד:ה׳אודות ר' שלמה יצחקי, לקח טובשמות ג׳:י״חשמות ח׳:כ״גאודות ר' טוביה בן אליעזר, רשב״םשמות ג׳:י״באודות ר' שמואל בן מאיר, אבן עזראשמות פירוש שני ה׳:ג׳שמות פירוש שני י׳:י׳שמות פירוש ראשון י״א:ד׳שמות פירוש שני י״ב:ל״אשמות פירוש שני י״ד:ב׳אודות ר' אברהם אבן עזרא, רלב״גשמות ביאור הפרשה ג׳:י״חאודות ר' לוי בן גרשום, ר״ןדרשות הר״ן י״אאודות ר' נסים גירונדי, עקדת יצחקשער ל״האודות ר' יצחק עראמה, אברבנאלשמות ג׳אודות ר' יצחק אברבנאל, שד״לשמות ג׳:י״חאודות ר' שמואל דוד לוצאטו
מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים – ישנן מספר אפשרויות שונות:
  • אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב – רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,26 ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.
  • אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף27 – שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.
  • ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד – אזניים לתורה.
  • המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו – אבן עזרא.28 אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה – לדיון המלא ראו ערך פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
  • בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את עקשנותו יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד29 – דעה המצוטטת על ידי ר"ן,30 בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.31 בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,32 יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.33
  • משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,34 ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל – שד"ל.35
האם הונאה מותרת?36
  • רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.37 רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.38 גם ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים39 על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל40 ולפרעה41 להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'42.
  • אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".43 משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.44 אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.
כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי? אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").45 לחלופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.46
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – אבן עזרא מסביר כי פרעה נתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", ‎"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").47 משום כך, פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.
ביזת מצרים – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי גישה זו, משמעות הביטוי "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ועל כך שנפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שבני ישראל רימו אותו וברחו ("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":
  • שלושת ימי מסע – מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.48 לדבריהם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה.
  • המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה – מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.49 לדבריהם, משה לא שיקר,50 והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.51 כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.
הבחירה בדרך המדבר – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.52 אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלשתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את הסבת העם דרך המדבר.

אפילו בני ישראל לא ידעו

מקורות:רמב״ןשמות ג׳:י״באודות ר' משה בן נחמן
מטרת בקשת שלושת הימים המטעה – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.53
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.
מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות? משה צווה בשמות ג׳:ט״ז-י״ז לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, אולם לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.54 אפילו אם בני ישראל היו מודעים לתוכנית לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכנית תיושם, והאם אפילו במהלך היציאה ממצרים, האם הם ידעו שהם עוזבים לעד.55
הונאה אסורה – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
ביזת מצריים – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – פרעה נתן לבני ישראל לצאת ממצרים לצורך פולחן בלבד.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי רמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=A_Three_Day_Journey/2/he&oldid=60473&useskin=vector"