Difference between revisions of "A Three Day Journey/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
| (2 intermediate revisions by one other user not shown) | |||
| Line 10: | Line 10: | ||
<approaches> | <approaches> | ||
| − | <category>לא הייתה הונאה | + | <category>לא הייתה הונאה |
<p>כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:</p> | <p>כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:</p> | ||
| − | <opinion>כנים מן ההתחלה | + | <opinion>כנים מן ההתחלה |
<p>רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.</p> | <p>רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הניצחון נ״א</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink>, <multilink><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">הכתב והקבלה</a><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="HaketavShemot4-23" data-aht="source">שמות ד׳:כ״ג</a><a href="HaketavShemot10-11" data-aht="source">שמות י׳:י״א</a><a href="HaketavShemot12-32" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ב</a><a href="HaketavShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הניצחון נ״א</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink>, <multilink><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">הכתב והקבלה</a><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="HaketavShemot4-23" data-aht="source">שמות ד׳:כ״ג</a><a href="HaketavShemot10-11" data-aht="source">שמות י׳:י״א</a><a href="HaketavShemot12-32" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ב</a><a href="HaketavShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים</b> – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.<fn>ראו בהמשך לעמדה דומה של <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">בעל עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> ולביקורת של <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> עליה (ופתרון אפשרי).</fn></point> | <point><b>מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים</b> – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.<fn>ראו בהמשך לעמדה דומה של <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">בעל עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> ולביקורת של <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> עליה (ופתרון אפשרי).</fn></point> | ||
| − | <point><b>שיחות ההמשך בין משה ופרעה</b> – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.<fn>יתכן ושינוי זה קשור לשליחות החדשה של משה אשר החלה בשמות פרק ו'. במקור, ה' הציע תהליך יותר הדרגתי בו בני ישראל לא היו יוצאים ממצרים לנצח באופן מידי. רק חיזוק לב פרעה וקוצר הרוח של בני ישראל בעקבות הקשיית השעבוד גרמו לשינוי בתוכניות | + | <point><b>שיחות ההמשך בין משה ופרעה</b> – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.<fn>יתכן ושינוי זה קשור לשליחות החדשה של משה אשר החלה בשמות פרק ו'. במקור, ה' הציע תהליך יותר הדרגתי בו בני ישראל לא היו יוצאים ממצרים לנצח באופן מידי. רק חיזוק לב פרעה וקוצר הרוח של בני ישראל בעקבות הקשיית השעבוד גרמו לשינוי בתוכניות – ראו את המאמר <a href="SHE06$" data-aht="page">Double Mission</a>.</fn> אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a>) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.</point> |
<point><b>הונאה אסורה</b> – ר' ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (סימן מ"ט): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". ר' מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.<fn>ראו את דבריו על בראשית כ"ז:י"ט ו<a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות הכתב והקבלה</a>.</fn></point> | <point><b>הונאה אסורה</b> – ר' ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (סימן מ"ט): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". ר' מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.<fn>ראו את דבריו על בראשית כ"ז:י"ט ו<a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות הכתב והקבלה</a>.</fn></point> | ||
<point><b>"שַׁלַּח אֶת עַמִּי"</b> – בעל הכתב והקבלה טוען כי משמעות בניין פִּעֵל של השורש "שלח" היא לשלח לצמיתות, ובניגוד למשמעות בניין פָּעַל (של אותו השורש) שהיא פשוט לשלוח.<fn>ראו גם את <a href="HaKetavVeHaKabbalahShemot13-17" data-aht="source">הערותיו</a> על שמות י"ג:י"ז.</fn> להרחבה, ראו ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a>.<fn>ראו את ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> למקרים שאינם תואמים את הצעתו. ראו גם את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> ב"עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה" בו הוא חולק על הצעת ר' מקלנבורג, בטענה שההבחנה בין הצורות אינה תלויה ברמת הקביעות אלא ברמת הכוח המופעלת.</fn></point> | <point><b>"שַׁלַּח אֶת עַמִּי"</b> – בעל הכתב והקבלה טוען כי משמעות בניין פִּעֵל של השורש "שלח" היא לשלח לצמיתות, ובניגוד למשמעות בניין פָּעַל (של אותו השורש) שהיא פשוט לשלוח.<fn>ראו גם את <a href="HaKetavVeHaKabbalahShemot13-17" data-aht="source">הערותיו</a> על שמות י"ג:י"ז.</fn> להרחבה, ראו ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a>.<fn>ראו את ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> למקרים שאינם תואמים את הצעתו. ראו גם את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> ב"עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה" בו הוא חולק על הצעת ר' מקלנבורג, בטענה שההבחנה בין הצורות אינה תלויה ברמת הקביעות אלא ברמת הכוח המופעלת.</fn></point> | ||
| Line 38: | Line 38: | ||
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="תכננו לחזור"> | <opinion name="תכננו לחזור"> | ||
| − | תכננו לחזור | + | תכננו לחזור מן ההתחלה |
<p>אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.<fn>בדומה לשתי האפשרויות לעיל, אפשרות זו מנסה ליישב את בקשתו של משה עם מעשי העם. אולם, בניגוד לעמדתו של בעל הכתב והקבלה אשר מפרשת מחדש את שאר הבקשות כדי להתאימן לתוצאה הסופית של יציאה לצמיתות, אפשרות זו מניחה כי התכנון המקורי לתוצאה הסופית מתאים לנוסח הבקשות. הוריאציה של נצי"ב היא שילוב בין השתי האפשרויות.</fn> אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.</p> | <p>אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.<fn>בדומה לשתי האפשרויות לעיל, אפשרות זו מנסה ליישב את בקשתו של משה עם מעשי העם. אולם, בניגוד לעמדתו של בעל הכתב והקבלה אשר מפרשת מחדש את שאר הבקשות כדי להתאימן לתוצאה הסופית של יציאה לצמיתות, אפשרות זו מניחה כי התכנון המקורי לתוצאה הסופית מתאים לנוסח הבקשות. הוריאציה של נצי"ב היא שילוב בין השתי האפשרויות.</fn> אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="ChizkuniShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="ChizkuniShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳,ד׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, <multilink><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">ר׳ בחיי</a><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink><fn>רח"ד שעוועל בהערותיו לפירוש מציע כי יש לייחס עמדה זו לרבינו חננאל בגלל הדימיון בינה לבין עמדה שר' בחיי מצטט בשם רבינו חננאל בשמות ג':כ"ב. לעומתו, י. רצהבי מייחס את השיטה לרס"ג.</fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="ChizkuniShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="ChizkuniShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳,ד׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, <multilink><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">ר׳ בחיי</a><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink><fn>רח"ד שעוועל בהערותיו לפירוש מציע כי יש לייחס עמדה זו לרבינו חננאל בגלל הדימיון בינה לבין עמדה שר' בחיי מצטט בשם רבינו חננאל בשמות ג':כ"ב. לעומתו, י. רצהבי מייחס את השיטה לרס"ג.</fn></mekorot> | ||
| Line 54: | Line 54: | ||
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| − | <category>לא היה מנוס מהונאה | + | <category>לא היה מנוס מהונאה |
<p>גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.</p> | <p>גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.</p> | ||
| − | <opinion>המצרים היו המטרה של התרמית | + | <opinion>המצרים היו המטרה של התרמית |
<mekorot><multilink><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">בשלח ויהי א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>מהמכילתא נראה כי שאלה זו עלתה לדיון בין השומרים (או שמא סוכנים?) המצרים אשר ליוו את בני ישראל ביציאתם ממצרים לבין בני ישראל עצמם. המצרים חשבו שבני ישראל הבטיחו לשוב לאחר שלושה ימים, בעוד בני ישראל עצמם טענו שאף על פי שזה היה התכנון המקורי, כאשר פרעה שחרר אותם לבסוף, הם שוחררו לצמיתות (ראו לשם השוואה את נצי"ב כנ"ל).</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות ג׳:ח׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="LekachTovShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">שמות פירוש שני ה׳:ג׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotSecondCommentary12-31" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״א</a><a href="IbnEzraShemotLong14-2" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ד:ב׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:י״ח</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר״ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">בשלח ויהי א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>מהמכילתא נראה כי שאלה זו עלתה לדיון בין השומרים (או שמא סוכנים?) המצרים אשר ליוו את בני ישראל ביציאתם ממצרים לבין בני ישראל עצמם. המצרים חשבו שבני ישראל הבטיחו לשוב לאחר שלושה ימים, בעוד בני ישראל עצמם טענו שאף על פי שזה היה התכנון המקורי, כאשר פרעה שחרר אותם לבסוף, הם שוחררו לצמיתות (ראו לשם השוואה את נצי"ב כנ"ל).</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות ג׳:ח׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="LekachTovShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">שמות פירוש שני ה׳:ג׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotSecondCommentary12-31" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״א</a><a href="IbnEzraShemotLong14-2" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ד:ב׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:י״ח</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר״ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים</b> – ישנן מספר אפשרויות שונות:<br/> | <point><b>מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים</b> – ישנן מספר אפשרויות שונות:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
<li>אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב – רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,<fn>בניגוד לרוב הפרשנים האחרים, נקודת המוצא של רשב"ם היא בשמות ג':י"ב, והוא מנסה להסביר כיצד תשובתו של ה' שם מתייחסת לדאגותיו של משה.</fn> ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.</li> | <li>אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב – רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,<fn>בניגוד לרוב הפרשנים האחרים, נקודת המוצא של רשב"ם היא בשמות ג':י"ב, והוא מנסה להסביר כיצד תשובתו של ה' שם מתייחסת לדאגותיו של משה.</fn> ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.</li> | ||
| − | <li>אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף<fn>על פי גישה זו, ה' לוקח חלק פעיל בהקשיית לב חוטא | + | <li>אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף<fn>על פי גישה זו, ה' לוקח חלק פעיל בהקשיית לב חוטא – ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> להרחבה אודות השאלה האם אבן עזרא עקבי בנושא. ראו גם את דברי אברבנאל אשר מבקר את העמדה הזו ואומר שה' יכול היה לארגן מרדף וטביעה עם פחות אמצעים מפוקפקים מבחינה מוסרית.</fn> – שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.</li> |
<li>ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד – אזניים לתורה.</li> | <li>ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד – אזניים לתורה.</li> | ||
<li>המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו – אבן עזרא.<fn>הפרשנים חלוקים לגבי הקשר שבין תכסיס שלושת הימים, השאלת הכלים, והמרדף בידי המצרים וטביעתם בימי ים סוף. לדברי אבן עזרא, התחבולה של שלושת הימים אפשרה הן את ההשאלה והן את המרדף, בעוד שר"ן אומר שתחבולת שלושת הימים וההשאלה הובילו יחדיו למרדף (ראו את דברי הכתב והקבלה כנ"ל אשר מבקר את עמדת ר"ן). וריאציה שלישית מופיעה בדברי נצי"ב (ראו כנ"ל) שאומר שתחבולת שלושת הימים אפשרה את תהליך ההשאלה, וההשאלה היא זו שגרמה למצרים לרדוף אחרי בני ישראל.</fn> אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה – לדיון המלא ראו ערך <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</li> | <li>המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו – אבן עזרא.<fn>הפרשנים חלוקים לגבי הקשר שבין תכסיס שלושת הימים, השאלת הכלים, והמרדף בידי המצרים וטביעתם בימי ים סוף. לדברי אבן עזרא, התחבולה של שלושת הימים אפשרה הן את ההשאלה והן את המרדף, בעוד שר"ן אומר שתחבולת שלושת הימים וההשאלה הובילו יחדיו למרדף (ראו את דברי הכתב והקבלה כנ"ל אשר מבקר את עמדת ר"ן). וריאציה שלישית מופיעה בדברי נצי"ב (ראו כנ"ל) שאומר שתחבולת שלושת הימים אפשרה את תהליך ההשאלה, וההשאלה היא זו שגרמה למצרים לרדוף אחרי בני ישראל.</fn> אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה – לדיון המלא ראו ערך <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</li> | ||
| Line 67: | Line 67: | ||
<li>משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,<fn>דרישה כזו הייתה נחשבת לבקשה הזויה בחברה שבה העבדות הייתה סטנדרטית, ומשה היה מאבד את כל האמינות שרכש.</fn> ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל – שד"ל.<fn>ראו לשם השוואה את דברי <a href="CassutoShemot3-18" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a> אשר מציע כי הדקויות הדיפלומטיות דרשו פתיחה עם בקשה מרוסנת, וראו את <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> אשר ממשיך לפתח כיוון זה.</fn></li> | <li>משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,<fn>דרישה כזו הייתה נחשבת לבקשה הזויה בחברה שבה העבדות הייתה סטנדרטית, ומשה היה מאבד את כל האמינות שרכש.</fn> ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל – שד"ל.<fn>ראו לשם השוואה את דברי <a href="CassutoShemot3-18" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a> אשר מציע כי הדקויות הדיפלומטיות דרשו פתיחה עם בקשה מרוסנת, וראו את <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> אשר ממשיך לפתח כיוון זה.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>האם הונאה מותרת?<fn>ישנן שתי בחינות אשר יכולות להיות בעייתיות כאן. הראשונה היא האם בני ישראל הקריבו קרבנות כפי שמשה אמר או שמא היה זה שקר גס. התשובה לשאלה זו תלויה בהבנה של המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" | + | <point><b>האם הונאה מותרת?<fn>ישנן שתי בחינות אשר יכולות להיות בעייתיות כאן. הראשונה היא האם בני ישראל הקריבו קרבנות כפי שמשה אמר או שמא היה זה שקר גס. התשובה לשאלה זו תלויה בהבנה של המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – ראו בהמשך. הבחינה השנייה היא שהמצרים הובלו למסקנה שבני ישראל ישובו.</fn></b><ul> |
| − | <li>רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.<fn>לא ברור אם הם מתירים רק רמאות או אפילו שקרים. ראו להלן כי על פי מכילתא דרבי ישמעאל ורש"י, יתכן שאפילו שקר מוחלט מותר.</fn> רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.<fn>ראו בבלי מגילה י"ג ע"ב בנוגע ליעקב.</fn> גם ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים<fn>ר"ן משווה את זה לסיפור בו ה' מטעה את פרעה לחשוב כי ים סוף התייבש באופן טבעי. במקום להעמיד את הנסיבות כך שה' השתמש ברוח ליבש את הים, ר"ן מניח כי הים לא היה ניתן לייבוש ע"י כוחות טבע והרוח הייתה רק תחבולה כדי לבלבל את פרעה ולשכנע אותו שהים יובש באופן טבעי. להרחבה ראו <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. אולם, ההקבלה לא מדויקת מכיוון ששימוש בתופעות טבע בתור הסחה לא דורש הונאה או גנבה.</fn> על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל<fn>ר"ן גם מעלה את האפשרות שמשה עצמו לא הבין בהתחילה את הסיבה לפקודת ה'. מעניין לראות כי ר"י אלבו, תלמידו של ר"ן, מציע רעיון מקביל בספר העקרים ד':כ"ה לגבי התחבולה שגרמה לסיחון לתקוף את ישראל. להרחבה ראו את המאמרים אודות <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a> ו<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>. כמו כן, השוו לדברי שד"ל כנ"ל אשר מציע כי הסיבה לפקודה כאן הייתה הפחד של משה מלהיות ישיר יותר.</fn> ולפרעה<fn>על פי ר"ן, חטאיו של פרעה היו ראויים לעונש, ולכן ה' בכוונה הקשה את ליבו. נראה כי ר"ן מאמץ את עמדת הרמב"ם לגבי ההצדקה המוסרית למעשה זה | + | <li>רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.<fn>לא ברור אם הם מתירים רק רמאות או אפילו שקרים. ראו להלן כי על פי מכילתא דרבי ישמעאל ורש"י, יתכן שאפילו שקר מוחלט מותר.</fn> רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.<fn>ראו בבלי מגילה י"ג ע"ב בנוגע ליעקב.</fn> גם ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים<fn>ר"ן משווה את זה לסיפור בו ה' מטעה את פרעה לחשוב כי ים סוף התייבש באופן טבעי. במקום להעמיד את הנסיבות כך שה' השתמש ברוח ליבש את הים, ר"ן מניח כי הים לא היה ניתן לייבוש ע"י כוחות טבע והרוח הייתה רק תחבולה כדי לבלבל את פרעה ולשכנע אותו שהים יובש באופן טבעי. להרחבה ראו <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. אולם, ההקבלה לא מדויקת מכיוון ששימוש בתופעות טבע בתור הסחה לא דורש הונאה או גנבה.</fn> על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל<fn>ר"ן גם מעלה את האפשרות שמשה עצמו לא הבין בהתחילה את הסיבה לפקודת ה'. מעניין לראות כי ר"י אלבו, תלמידו של ר"ן, מציע רעיון מקביל בספר העקרים ד':כ"ה לגבי התחבולה שגרמה לסיחון לתקוף את ישראל. להרחבה ראו את המאמרים אודות <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a> ו<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>. כמו כן, השוו לדברי שד"ל כנ"ל אשר מציע כי הסיבה לפקודה כאן הייתה הפחד של משה מלהיות ישיר יותר.</fn> ולפרעה<fn>על פי ר"ן, חטאיו של פרעה היו ראויים לעונש, ולכן ה' בכוונה הקשה את ליבו. נראה כי ר"ן מאמץ את עמדת הרמב"ם לגבי ההצדקה המוסרית למעשה זה – ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'<fn>על פי ר"ן, עם ישראל הבינו את מטרת ההונאה רק על חוף ים סוף, הבנה אשר הובילה אותם לאמונה "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אולם, יתכן והספקות של בני ישראל שבו פעמים רבות במהלך מסעם במדבר – ראו <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn>.</li> |
<li>אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".<fn>עמדתו של אבן עזרא היא טיפוסית לפרשנים שחיו בארצות האסלאם, ויתכן שהיא מושפעת מהרגישות לפולמוסים והאשמות מוסלמים. ראו לשם השוואה את דברי רס"ג בראשית כ':י"ב (עמוד 390), רבינו חננאל שמות ג':כ"ב לגבי ביזת מצרים: "חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", ואבן עזרא בראשית כ"ז:י"ט.</fn> משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.<fn>ראו בהמשך כי על פי אבן עזרא המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" מתייחסות למרחק להר סיני ומשה היה נאמן לדברו.</fn> אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.</li> | <li>אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".<fn>עמדתו של אבן עזרא היא טיפוסית לפרשנים שחיו בארצות האסלאם, ויתכן שהיא מושפעת מהרגישות לפולמוסים והאשמות מוסלמים. ראו לשם השוואה את דברי רס"ג בראשית כ':י"ב (עמוד 390), רבינו חננאל שמות ג':כ"ב לגבי ביזת מצרים: "חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", ואבן עזרא בראשית כ"ז:י"ט.</fn> משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.<fn>ראו בהמשך כי על פי אבן עזרא המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" מתייחסות למרחק להר סיני ומשה היה נאמן לדברו.</fn> אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי?</b> אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").<fn>ראו לשם השוואה את תנחומא שמות י'.</fn> לחלופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.<fn>יתכן שבני ישראל לא האמינו שתוכנית כזו מציאותית | + | <point><b>כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי?</b> אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").<fn>ראו לשם השוואה את תנחומא שמות י'.</fn> לחלופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.<fn>יתכן שבני ישראל לא האמינו שתוכנית כזו מציאותית – ראו את דברי <a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">ר' מנחם ליבטאג</a> אשר מפתח רעיון זה.</fn></point> |
<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.</point> | <point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.</point> | ||
<point><b>אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה</b> – אבן עזרא מסביר כי פרעה נתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", ‎"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").<fn>הוא מוסיף כי המצרים חשבו שהמכות באו מכיוון שהם לא אפשרו לבני ישראל להקריב, כפי שנאמר בשמות ה':ג' (במקום להבין שהם שועבדו שלא בצדק). משום כך, התיקון הדרוש היה רק לאפשר לבני ישראל להקריב.</fn> משום כך, פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.</point> | <point><b>אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה</b> – אבן עזרא מסביר כי פרעה נתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", ‎"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").<fn>הוא מוסיף כי המצרים חשבו שהמכות באו מכיוון שהם לא אפשרו לבני ישראל להקריב, כפי שנאמר בשמות ה':ג' (במקום להבין שהם שועבדו שלא בצדק). משום כך, התיקון הדרוש היה רק לאפשר לבני ישראל להקריב.</fn> משום כך, פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.</point> | ||
| Line 86: | Line 86: | ||
<point><b>מטרת בקשת שלושת הימים המטעה</b> – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.<fn>ראו לשם השוואה את <multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">(וילנא) י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> שם כתוב כי אלו אשר לא רצו לעזוב את מצרים מתו במהלך מכת חושך. ראו גם את פרשנותו של ר' בחיי כנ"ל אשר כותב אודות הצורך בתהליך חניכה דתי הדרגתי (וראו את <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>), ורש"ר הירש בפירושו על שמות ג':י"ג אשר מציין כי לחנך את עם ישראל היה יותר קשה מלדבר עם פרעה. הפחד של העם מפני מלחמה עם הכנענים והסתייגותם מפני יציאה ממצרים היו נוכחים באופן חריף בשמות י"ד:י"ב וממשיכים להיות סוגיה בוערת במשך ארבעים השנים במדבר. להרחבה ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</fn></point> | <point><b>מטרת בקשת שלושת הימים המטעה</b> – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.<fn>ראו לשם השוואה את <multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">(וילנא) י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> שם כתוב כי אלו אשר לא רצו לעזוב את מצרים מתו במהלך מכת חושך. ראו גם את פרשנותו של ר' בחיי כנ"ל אשר כותב אודות הצורך בתהליך חניכה דתי הדרגתי (וראו את <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>), ורש"ר הירש בפירושו על שמות ג':י"ג אשר מציין כי לחנך את עם ישראל היה יותר קשה מלדבר עם פרעה. הפחד של העם מפני מלחמה עם הכנענים והסתייגותם מפני יציאה ממצרים היו נוכחים באופן חריף בשמות י"ד:י"ב וממשיכים להיות סוגיה בוערת במשך ארבעים השנים במדבר. להרחבה ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</fn></point> | ||
<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.</point> | <point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.</point> | ||
| − | <point><b>מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות?</b> משה צווה ב<a href="Shemot3-16-18" data-aht="source">שמות ג׳:ט״ז-י״ז</a> לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, אולם לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.<fn>יתכן ו<a href="Shemot4-31" data-aht="source">שמות ד׳:ל״א</a> ו<a href="Shemot6-9" data-aht="source">שמות ו׳:ט׳</a> רומזים שהם היו מודעים לתוכניות. ראו את דברי אבן עזרא כנ"ל אשר משבח את בני ישראל שלא חשפו את הסוד.</fn> אפילו אם בני ישראל היו מודעים לתוכנית לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכנית תיושם, והאם אפילו במהלך היציאה ממצרים, האם הם ידעו שהם עוזבים לעד.<fn>שאלה זו תלויה בחלקה בזמן בו נתנו כל החוקים המפורטים בספר שמות פרק י"ב | + | <point><b>מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות?</b> משה צווה ב<a href="Shemot3-16-18" data-aht="source">שמות ג׳:ט״ז-י״ז</a> לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, אולם לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.<fn>יתכן ו<a href="Shemot4-31" data-aht="source">שמות ד׳:ל״א</a> ו<a href="Shemot6-9" data-aht="source">שמות ו׳:ט׳</a> רומזים שהם היו מודעים לתוכניות. ראו את דברי אבן עזרא כנ"ל אשר משבח את בני ישראל שלא חשפו את הסוד.</fn> אפילו אם בני ישראל היו מודעים לתוכנית לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכנית תיושם, והאם אפילו במהלך היציאה ממצרים, האם הם ידעו שהם עוזבים לעד.<fn>שאלה זו תלויה בחלקה בזמן בו נתנו כל החוקים המפורטים בספר שמות פרק י"ב – ראו <a href="SHE12$" data-aht="page">כרונולוגיה של שמות י"ב</a>.</fn></point> |
<point><b>הונאה אסורה</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point> | <point><b>הונאה אסורה</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point> | ||
<point><b>ביזת מצריים</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point> | <point><b>ביזת מצריים</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point> | ||
Latest revision as of 11:28, 27 August 2019
"דרך שלשת ימים"?
גישות פרשניות
סקירה
פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מן ההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, נצי"ב מציע כי שינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת חושך, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא טביעת המצרים בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה כנראה מתרחשת בשלבים.
אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה ושהיא הייתה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו משאילים את כליהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. גם רמב"ן מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי הייעד העיקרי של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים נפשית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.
העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?
לא הייתה הונאה
כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:
כנים מן ההתחלה
רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.
מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.1
שיחות ההמשך בין משה ופרעה – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.2 אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (שמות ח׳:כ״ג) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.
הונאה אסורה – ר' ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (סימן מ"ט): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". ר' מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.3
"שַׁלַּח אֶת עַמִּי" – בעל הכתב והקבלה טוען כי משמעות בניין פִּעֵל של השורש "שלח" היא לשלח לצמיתות, ובניגוד למשמעות בניין פָּעַל (של אותו השורש) שהיא פשוט לשלוח.4 להרחבה, ראו ערך שלח.5
"וְיַעַבְדֻנִי" – לפי ר' ליפמן מילהויזן ור' מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא למעשה פולחן דתי חד פעמי בלבד.6
הבנת המשא ומתן – עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.7 אכן, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.
חופש מוחלט ניתן בעת שיצאו ממצרים – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. ר' מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" בשמות י״ב:ל"ב כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם לצמיתות כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.8
ביזת מצרים – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.9 ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מציב קושי משמעותי עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.10 עקב זה, בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש באופן מחודש את המילה "בָרַח" כאילו היא בנין נפעל וקשורה למילה בריח. בכך הוא מנסה להסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר").11
הבחירה בדרך המדבר – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו הסבת העם דרך המדבר.
מהפך לפני יציאת מצרים
הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – נצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו משאילים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.13 הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהשאילו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.14
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – נצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה לזמן מוגבל לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש בשמות ח׳:כ״ג ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת חושך אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.15
בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים – על פי נצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה' "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י״א:א׳).16
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? נצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו") וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.17 משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שבני ישראל אבודים ומפוחדים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.18
ביזת מצרים – נצי"ב טוען שאף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
הבחירה בדרך המדבר – על פי נצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו להחדיר אמונה בקרב בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו הסבת העם דרך המדבר.
תכננו לחזור מן ההתחלה
אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.19 אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – ר' בחיי מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי.
מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם? מהערותיו של ר' בחיי עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר.
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו כל הדיאלוג עסק בשחרור זמני בלבד.
הונאה אסורה – פרשנים אלו מדגישים את החשיבות של היושר של משה ובני ישראל וכי הם אינם אשמים בשקר (או בגניבה).
שחרור זמני ניתן בזמן היציאה ממצרים – פרעה אפשר לבני ישראל לצאת לשם הקרבת קרבן בלבד.
ביזת מצרים – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אילולי לא היו טובעים בים ומאבדים את תביעתם על הכלים. מנגד, ר' בחיי אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל כתשלום על העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא קיבלו משכורת ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
אם בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, מדוע פרעה רדף אחריהם?
- ר"י בכור שור שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.21 לדבריו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.22
- אולם, לחלופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.23 על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם24 כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם.
הבחירה בדרך המדבר – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים יטבעו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. להרחבה ראו הסבת העם דרך המדבר.
לא היה מנוס מהונאה
גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.
המצרים היו המטרה של התרמית
מקורות:מכילתא דרבי ישמעאל שמות,25 שמות רבה, רש״י, לקח טוב, רשב״ם, אבן עזרא, רלב״ג, ר״ן, עקדת יצחק, אברבנאל, שד״ל
מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים – ישנן מספר אפשרויות שונות:
- אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב – רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,26 ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.
- אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף27 – שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.
- ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד – אזניים לתורה.
- המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו – אבן עזרא.28 אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה – לדיון המלא ראו ערך פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
- בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את עקשנותו יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד29 – דעה המצוטטת על ידי ר"ן,30 בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.31 בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,32 יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.33
- משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,34 ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל – שד"ל.35
האם הונאה מותרת?36
- רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.37 רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.38 גם ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים39 על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל40 ולפרעה41 להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'42.
- אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".43 משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.44 אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.
כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי? אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").45 לחלופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.46
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – אבן עזרא מסביר כי פרעה נתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", "כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").47 משום כך, פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.
ביזת מצרים – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי גישה זו, משמעות הביטוי "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ועל כך שנפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שבני ישראל רימו אותו וברחו ("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":
- שלושת ימי מסע – מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.48 לדבריהם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה.
- המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה – מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.49 לדבריהם, משה לא שיקר,50 והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.51 כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.
הבחירה בדרך המדבר – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.52 אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלשתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את הסבת העם דרך המדבר.
אפילו בני ישראל לא ידעו
מקורות:רמב״ן
מטרת בקשת שלושת הימים המטעה – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.53
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.
מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות? משה צווה בשמות ג׳:ט״ז-י״ז לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, אולם לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.54 אפילו אם בני ישראל היו מודעים לתוכנית לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכנית תיושם, והאם אפילו במהלך היציאה ממצרים, האם הם ידעו שהם עוזבים לעד.55
הונאה אסורה – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
ביזת מצריים – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – פרעה נתן לבני ישראל לצאת ממצרים לצורך פולחן בלבד.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי רמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט.
