A Three Day Journey/2/he

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

"דרך שלשת ימים"?

גישות פרשניות

סקירה

פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, הנצי"ב מציע כי השינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת בכורות, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא המצרים לא טבעו בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה מתרחשת בשלבים. 

אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו מלווים את אוצרותיהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. רמב"ן גם מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי המטרה העיקרית של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים מנטלית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען. 

העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?

לא הייתה הונאה


כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:

כנים למן ההתחלה


רק הבקשה הראשונה הייתה לחג בן שלושה ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העצים את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.

מקורות:ספר הנצחוןספר הניצחון נ״אאודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן, הכתב והקבלהשמות ג׳:י״חשמות ד׳:כ״גשמות י׳:י״אשמות י״ב:ל״בשמות י״ד:ה׳אודות ר' יעקב מקלנבורג
מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.1
שיחות ההמשך בין משה ופרעה – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.2 אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (שמות ח׳:כ״ג) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.
הונאה אסורה – רב יום טוב ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (49#): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". רב יעקב מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.3
"שַׁלַּח אֶת עַמִּי" – בעל הכתב והקבלה טוען כי השימוש בבניין פִּעֵל בפועל "שלח" משמעה לשלח לצמיתות בהשוואה לבניין הפשוט פָּעַל אשר משמעו פשוט לשלוח.4 להרחבה ראו ערך שלח.5
"וְיַעַבְדֻנִי" – על פי רב יום טוב ליפמן מילהויזן ורב יעקב מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא רק מעשה קרבן או פולחן דתי חד פעמי.6 
הבנת המשא ומתן –

עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.7 למעשה, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.

חופש מוחלט ניתן רק ביציאת מצרים – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. רב יעקב מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" בשמות י״ב:ל"ב כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.8
ביזת מצרים – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.9 ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מעמיד קושי משמעותי, בייחוד עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.10 בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש מחדש את המילה "בָרַח" כפועל פאסיבי (בנין נפעל) ולכן קרובה למילה בריח. על ידי קשר זה הוא מסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"‎).11
הבחירה בדרך המדבר – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו את הסבת העם דרך המדבר. 

מהפך לפני יציאת מצרים

הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע שלושת הימים בלבד. אולם המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות. 
The original request and subsequent negotiations related only to a three day journey. However, the situation changed after the Plague of Darkness, and when Paroh ultimately granted permission, it was to leave forever.

מקורות:נצי״בשמות ג׳:י״חשמות ה׳:ג׳שמות ז׳:ה׳שמות י״א:א׳שמות י״א:ב׳שמות י״ב:ל״אשמות י״ב:ל״השמות י״ד:ה׳במדבר ל״ג:ד׳אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין12
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – הנצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו מלווים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.13 הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהלוו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף. 
The Netziv explains that had the Egyptians known that the Israelites were leaving for good, they would not have loaned them their gold and silver vessels.14 He adds that the Egyptians' desire to retrieve their loaned objects, in turn, led them to chase after the Israelites and drown in Yam Suf.15
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – הנצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה מוגבלת לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש בספר שמות ח׳:כ״ג ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת בכורות אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.  
The Netziv maintains that throughout the Plagues, the negotiations dealt with the plans for a temporary religious excursion (as is explicit in 8:23 and indicated by many other verses). Only after the Plague of Darkness during which the unworthy part of the Hebrew population perished, did the rest of the Children of Israel become worthy of complete freedom, and at this point Moshe demanded their permanent release.16
בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים – על פי הנצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה' "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י״א:א׳). 17
According to the Netziv, after the Plague of the Firstborn, Paroh banished the Israelites permanently, as per Hashem's prediction "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י״א:א׳).18
מדוע פרעה רדף אחר ישראל? הנצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו")  וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.19 משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שהני ישראל אבודים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.20 
he Netziv posits that Paroh regretted his decision to permanently free the Israelites
("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו"), and that the Egyptian masses were never even aware that the Israelites had been granted permanent freedom.21 Thus, when he received reports that the Israelites were lost and cowering ("כִּי בָרַח הָעָם") in the wilderness, he decided to change course.22
ביזת מצרים – הנצי"ב טוען אף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
The Netziv maintains that although the objects were given as loans, they later became spoils of war and legitimately became the property of the Israelites. See פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
הבחירה בדרך המדבר – על פי הנצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו לחזק את אמונתם של בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו הסבת העם דרך המדבר.
Since, according to the Netziv, Paroh expelled the nation for good, he asserts that the longer route was chosen only for its potential to instill faith, and was unconnected to a fear of Paroh chasing.  For more, see הסבת העם דרך המדבר.

תכננו לחזור למן ההתחלה

אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיים תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים כפי שמשה הבטיח לפרעה.23 ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב. 
Even after the Exodus, the Israelites were still planning on returning to Egypt after their three day journey, as Moshe had promised Paroh.24 Once Paroh and the Egyptians drowned at Yam Suf, though, there was no longer any reason to return.

מקורות:ר׳ יוסף בכור שורשמות י״ד:ב׳-ה׳אודות ר' יוסף בכור שור, חזקונישמות ג׳:י״חשמות ח׳:כ״גשמות י״ד:ב׳,ד׳אודות ר' חזקיה בן מנוח, ר׳ בחיישמות ג׳:י״חאודות ר' בחיי בן אשר25
מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – רבי ברכיה מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי. 
R. Bachya suggests that the point was for the Children of Israel to gradually become accustomed to Hashem's commandments.
מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם? מהערותיו של רבי ברכיה עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר. 
R. Bachya's comments appear to suggest that there would have been multiple stages of the Exodus, and taking permanent leave of the Egyptians would have come only at a later stage.
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו כל הדיאלוג עסק בשחרור זמני בלבד. 
According to this approach, the entire dialogue discussed only a temporary journey

.
הונאה אסורה – פרשנים אלו מדגישים את החשיבות של היושר של משה ובני ישראל וכי הם אינם אשמים בשקר (או בגניבה). 
These commentators stress the importance of Moshe and the Israelites not being guilty of lying (or theft).
שחרור זמני ניתן בזמן היציאה ממצרים – פרעה אפשר לבני ישראל לצאת לשם הקרבת קרבן בלבד. 
aroh permitted the Israelites merely to go to sacrifice.
ביזת מצרים – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אם אלו לא היו טובעים בים וכך מאבדים את תביעתם. מנגד, רבי ברכיה אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל בשל העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא השתכרו כלל ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
According to R. Yosef Bekhor Shor, the borrowed vessels would have been returned had the Egyptians not drowned and forfeited their claims. On the other hand, R. Bachya says that the objects were given in lieu of centuries of unpaid wages and with no expectation of their being returned. See פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
אם בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, מדוע פרעה רדף אחריהם?
  • ר"י בכור שור על ספר שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.26 לפיו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.27
  • R"Y Bekhor Shor Shemot 5:4 interprets "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" as three travel days, and thus he says that the Israelites about-faced immediately after the three days.28 According to him, despite the Israelites turning back toward Egypt, talebearers told Paroh that the Israelites intended to flee.29
  • אולם, לחילופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.30 על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם31 כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם. 
  • Alternatively, though, "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" means a distance covered by an average person in three days.32 According to this, the Israelites might have still been at the beginning of their allotted journey time33 when Paroh was goaded into chasing after them.
הבחירה בדרך המדבר – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים ימותו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. ראו הסבת העם דרך המדבר להרחבה. 
According to R"Y Bekhor Shor, the Wilderness Route was selected in order to ensure a confrontation in which the Egyptians would drown in the Sea and thus sever the Israelites' remaining bonds of servitude.  See The Roundabout Route for elaboration.

לא היה מנוס מהונאה


גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה. 
This approach understands the three day proposal as a necessary ruse to facilitate the Exodus. Commentators diverge regarding the intended audience of the deception and as to why this ploy was essential:

המצרים היו המטרה של התרמית


מקורות:מכילתא דרבי ישמעאל שמותבשלח ויהי א׳אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות,34 שמות רבהשמות ג׳:ח׳אודות שמות רבה, רש״ישמות י״ד:ה׳אודות ר' שלמה יצחקי, לקח טובשמות ג׳:י״חשמות ח׳:כ״גאודות ר' טוביה בן אליעזר, רשב״םשמות ג׳:י״באודות ר' שמואל בן מאיר, אבן עזראשמות פירוש שני ה׳:ג׳שמות פירוש שני י׳:י׳שמות פירוש ראשון י״א:ד׳שמות פירוש שני י״ב:ל״אשמות פירוש שני י״ד:ב׳אודות ר' אברהם אבן עזרא, רלב״גשמות ביאור הפרשה ג׳:י״חאודות ר' לוי בן גרשום, ר״ןדרשות הר״ן י״אאודות ר' נסים גירונדי, עקדת יצחקשער ל״האודות ר' יצחק עראמה, אברבנאלשמות ג׳אודות ר' יצחק אברבנאל, שד״לשמות ג׳:י״חאודות ר' שמואל דוד לוצאטו
מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים – ישנן מספר אפשרויות:
  • אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב - רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,35 ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה. 
  • Had Paroh known that the Israelites intended to leave permanently, he would not have let them go even temporarily – Rashbam identifies this as Moshe's concern,36 and Ralbag says that this was Hashem's reason for the deception.
  • אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף37 - שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן. 
  • Had Paroh and the Egyptians known from the beginning that the Israelites were leaving permanently, they would not have chased after them and drowned in Yam Suf38 – Shemot Rabbah, Lekach Tov, Ibn Ezra, Ran.
  • ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד - אזניים לתורה. 
  • Hashem could have orchestrated the drowning of the Egyptians in Yam Suf in some other way, but He deceived them in this fashion in order to punish them "measure-for-measure".  Just as the Egyptians had "bait-and-switched" the Israelites by inviting them into the country as temporary guests and then enslaving them permanently, they themselves were deceived when a temporary vacation became a permanent exodus – Oznayim LaTorah.
  • המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו - אבן עזרא.39 אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה - לדיון המלא ראו ערך  פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
  • The Egyptians would not have loaned their belongings to theIsraelites had they known that they would not be returning – Ibn Ezra. Ibn Ezra assumes that the objects were a loan – see פיצויים לעבדות וניצול מצרים for a full discussion.
  • בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את חוסר נכונותו להתפשר יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את הני ישראל לתמיד40 - דעה המצוטטת על ידי הר"ן,41 בעל עקידת יצחק ואברבנאל.42 בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,43 יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.44
  • Paroh's refusal of the three day request demonstrated his intransigence more so than if he had been asked to free the Israelites permanently45 – an opinion cited by the Ran,46 Akeidat Yitzchak, Abarbanel.47 While slavery itself was the norm during this time period in Egypt and the rest of the world, records exist of other Egyptian slaves being granted furloughs for religious worship.48
  • משה לא היה מעז לבקש מפרעה שחרור מוחלט של בני ישראל,49 ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל - שד"ל.50
  • Moshe would not have dared to request that Paroh completely free the Israelites,51 and such a bold request might even have caused Paroh to kill Moshe and act even harsher toward the Israelites – Shadal.52
האם הונאה מותרת?53
  • רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.54 רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.55 בדומה לשד"ל, ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים56 על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל57 ולפרעה58 להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'59.
  • Rashbam and Shadal maintain that it is permissible to be deceptive in such cases.60  Rashbam notes the parallel use of sacrificial worship as a cover story also in the case of Shemuel, and Shadal alludes to the verse "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" also in his justification of despoiling Egypt.61 The Ran also, while highlighting the potential moral issues involved and noting that these caused both the Israelites62 and Paroh himself63 to doubt whether Moshe was acting as God's messenger,64 nevertheless explains that Hashem uses such means in administering punishment to the wicked.65
  • אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".66 משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.67 אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה. 
  • Ibn Ezra is more circumspect in his justification of the action, saying "וחלילה שהנביא דבר כזב"‎.68 He is thus forced to resort to arguing that technically Moshe did not lie because he never explicitly said they would return, and that the nation did in fact sacrifice at Mt. Sinai.69 Even according to Ibn Ezra, though, Moshe's request was misleading.
כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי? אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").70 לחילופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.71 
Ibn Ezra praises the righteousness of the Israelites for not revealing the secret ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד")‎.72 Alternatively, the Egyptians were informed of the plans to leave permanently and this accounts for Paroh's suspicions and insistence on guaranteeing their return.73
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב. 
According to this approach, the entire dialogue discussed only a temporary journey.
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – אבן עזרא מסביר כי פרעה מתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", ‎"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").74 משום כך פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם. 
Ibn Ezra explains that Paroh gave the Israelites only temporary leave to sacrifice
("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", ‎"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים")‎.75 Thus Paroh needed to specify "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", while had the Israelites been leaving permanently this would have been obvious.
ביזת מצרים – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
These commentators diverge on this issue. Most explain that the items were given as loans with the expectation that they would be returned, but that the Israelites were entitled to keep them as compensation for the slavery. However, Rashbam maintains that the items were given as gifts to sponsor the religious worship, perhaps to gain Divine favor. See פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי גישה זו, משמעות הביטוי "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה"  הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ונפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שרימו אותו ובני ישראל ברחו("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":
According to this approach, "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" means that Paroh regretted granting permission for a three day holiday and falling for the Israelite ruse. There is a difference of opinion, though, on how he knew that he had been deceived and that the Israelites had fled ("כִּי בָרַח הָעָם"). This disagreement centers on the meaning of the phrase "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":
  • שלושת ימי מסע - מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.76 על פי שלושתם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה. 
  • Three travel days – Mekhilta DeRabbi Yishmael, Shemot Rabbah, and Rashi.77 According to them, Paroh's spies reported back to him that the Israelites did not head back to Egypt on the fourth day, and thus Paroh knew that he had been duped.
  •  המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה - מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.78 לדבריהם, משה לא שיקר,79 והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.80 כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.
  • A distance which takes an average person three days to cover – This is apparently the approach adopted by the Lekach Tov and Ibn Ezra who note that this is the distance to Mt. Sinai.81 According to them, Moshe did not lie,82 and the nation was, in fact, on its way to Mt. Sinai as promised.83 Thus, Ibn Ezra explains that it was the Israelites' U-turn at Pi-HaChirot which led Paroh to conclude that their intention was not to go to sacrifice.
הבחירה בדרך המדבר – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.84 אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלישתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את הסבת העם דרך המדבר.
Abarbanel suggests that one of the motivations for taking the Wilderness Route was so that they would not be viewed as liars.85  Had they headed towards the Philistine Route, it would have been clear that they were not planning on keeping their word.  For more, see The Roundabout Route.

אפילו בני ישראל לא ידעו

מקורות:רמב״ןשמות ג׳:י״באודות ר' משה בן נחמן
מטרת בקשת שלושת הימים המטעה – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.86 
Ramban explains that the Children of Israel were not yet prepared to leave Egypt permanently and would not have agreed to enter and conquer the Land of Israel.87
שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד. 
According to this approach, the entire dialogue discussed only a temporary journey.
מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות? בעוד בשמות ג׳:ט״ז-י״ז משה מצווה לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.88 אפילו אם הם היו מודעים לתוכניות לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכניות תיושמנה, או אפילו אם במהלך היציאה ממצרים האם הם ידעו שהם עוזבים לתמיד.89
While Moshe is instructed in שמות ג׳:ט״ז-י״ז to inform the Elders of Israel about the long range plans, it is unclear if the masses were ever privy to this information.90 Even if they were aware of the long term plan, it is difficult to determine when they thought it would be implemented and if even during the actual Exodus they knew they were leaving permanently.91
הונאה אסורה – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
ביזת מצריים – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.
אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – פרעה נתן לבני ישראל לצאת ממצרים לצורך פולחן בלבד.
מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי הרמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט. 
According to Ramban, Paroh's spies reported that the Israelites were not sacrificing but were rather parading as if they had achieved full freedom.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=A_Three_Day_Journey/2/he&oldid=58852&useskin=vector"