A Three Day Journey/2/he
"דרך שלשת ימים"?
גישות פרשניות
סקירה
פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מן ההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, נצי"ב מציע כי שינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת חושך, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא טביעת המצרים בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה כנראה מתרחשת בשלבים.
אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה ושהיא הייתה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו משאילים את כליהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. גם רמב"ן מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי הייעד העיקרי של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים נפשית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.
העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?
לא הייתה הונאה
כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:
כנים מן ההתחלה
רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.
עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.7 אכן, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.
מהפך לפני יציאת מצרים
הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.
The original request and subsequent negotiations related only to a three day journey. However, the situation changed after the Plague of Darkness, and when Paroh ultimately granted permission, it was to leave forever.
תכננו לחזור למן ההתחלה
אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.19 אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.
- ר"י בכור שור שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.21 לפיו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.22
- אולם, לחילופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.23 על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם24 כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם.
לא היה מנוס מהונאה
גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.
המצרים היו המטרה של התרמית
- אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב - רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,26 ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.
- אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף27 - שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.
- ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד - אזניים לתורה.
- המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו - אבן עזרא.28 אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה - לדיון המלא ראו ערך פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
- בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את חוסר נכונותו להתפשר יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד29 - דעה המצוטטת על ידי הר"ן,30 בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.31 בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,32 יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.33
- משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,34 ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל - שד"ל.35
- רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.37 רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.38 בדומה לשד"ל, ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים39 על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל40 ולפרעה41 להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'42.
- אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".43 משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.44 אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.
- שלושת ימי מסע - מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.48 לדבריהם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה.
- המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה - מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.49 לדבריהם, משה לא שיקר,50 והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.51 כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.
